יום ראשון, 10 באוגוסט 2014

גביע המדינה: מחשבה ארוכה?

ביד 28 במושב השני של הסיבוב הראשון בשיטת נוק-אאוט בגביע המדינה היה ניר המחלק במערב (צפון-דרום פגיעים).
בפוסט זה אתייחס לא רק להכרזה ולמשחק, אלא גם לשאלה הקשורה בתחום שאיני בקי בו: שיפוט בברידג'.

כבר קרו מקרים לא מעטים, ששחקנים יריבים קראו לשופט ומקרים בהם שותפי או אני קראנו לשופט, משום שנעשתה עבירה בשוגג (לרוב) או במזיד (במקרים נדירים). 

בהדרגה למדתי מהניסיון כללים לגבי מה מותר ומה אסור ומתי יש סיכוי שיפסקו לטובתי ומתי לרעתי. 

שלב ההכרזה


לאחר שניר הכריז Pass על הכרזת ה-4 של דרום, טען היריב שבצפון שהייתה מחשבה ארוכה. אמרתי שלא שמתי לב האם הייתה או לא הייתה ואם הוא רוצה הוא מוזמן לקרוא לשופט, כפי שהוא אכן עשה. 

לא שמתי לב האם הייתה או לא הייתה מחשבה ארוכה, כי הייתי עסוק. חשבתי מה אכריז אחרי שתי הכרזות Pass, שכנראה היו צפויות. אחרי שתי הכרזות Pass הכרזתי 5. ניר תיקן ל-5. צפון הכפיל. 

כללי השיפוט הבסיסיים לאחר מחשבה ארוכה
מחשבה ארוכה עשויה להיות דרך להעברת מידע לא חוקי לשותף. גם אם מי שחשב ארוכות לא התכוון לעשות זאת וזה יכול להתפרש כך, הוא צפוי להיענש. אם אחרי המחשבה הארוכה, שותפו מכריז הכרזה שאין לו להכריז על סמך המידע החוקי שקיבל, הזוג ייענש, למשל: בביטול תוצאה טובה שהשיג. 

אבל אם המידע החוקי שיש לשותפו של החושב ארוכות (הקלפים שבידו, מהלך ההכרזה) מצדיק את ההכרזה, אי אפשר להעניש אותם, משום שהוא לא הסתמך על מידע לא חוקי.

השאלה האם השותף יכול להכריז את ההכרזה שהכריז או לא היא שאלה של הערכת יד ולא שאלה של חוקי המשחק. 
יכולות להיות הערכות שונות: אחד יכול לחשוב שהוא יכול להכריז ללא הסתמכות על החשיבה הארוכה ושני יכול לחשוב שלא.

שופט התחרות מחליט האם לדעתו היה השחקן יכול להכריז על סמך המידע החוקי בלבד. לפעמים ייעזר בחוות דעתם של שחקנים טובים שכבר שיחקו את היד בתחרות על מנת לקבל החלטה.

אם שחקן יערער על החלטת השופט, לאחר סיום התחרות יקים השופט וועדת ערעורים שבה ישבו כמה מטובי השחקנים בתחרות ודעתם תקבע.

לאחר ההכרזה
כשאתם רואים את התרשים ובו כל הקלפים, אתם בוודאי מבינים, שבמשחק עצמו בוצע החוזה המוכפל ללא קושי.
כשהונחו קלפי הדומם קרא השחקן שוב לשופט התחרות, שאמר לו לקרוא לו לאחר סיום המשחק.

הייתי בטוח שיש לי להכריז 5 ללא הסתמכות על מחשבה ארוכה.
הסיבות לביטחוני: אני עם יד של 5-5 במצב ירוק (לא פגיע והיריבים פגיעים), קלף בודד בסדרת היריבים ו-15 נקודות.

אמרתי ליריב שללא קשר למחשבה ארוכה, יש לי להכריז את מה שהכרזתי. במשחק צפה שחקן, שאף אחד אינו חולק על כך שהוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר בארץ. 

הצעתי ליריב שאם אותו שחקן יעריך שאיני צריך להכריז 5, אני אקבל את כל טענותיו. 
עם סיום המשחק, השחקן המצטיין, אמר שני דברים:
1. יש לי להכריז  5
2. ההכרזה של יריביו הייתה זהה להכרזה בשולחן זה וגם הוא הכפיל.

ההצעה שלי באה לחסוך התעסקויות מיותרות. היה לי ברור שאם השופט יפסוק נגדנו (הערכתי שהסיכוי לכך קלוש) אערער.
נדמה לי שכל וועדה בה היו יושבים שחקנים טובים או מצטיינים (והיו במקום הרבה שחקנים מצוינים) הייתה פוסקת פה אחד לטובתנו.

הקוראים מוזמנים לבחון האם לדעתם אני צודק או טועה בהערכת היד שלי. אשמח גם לקבל התייחסויות ודעות כתגובות לפוסט.

למרות זאת היריב חשב שצריך לקרוא לשופט. עכשיו כבר היו ליד השולחן גם חברי קבוצתו.
הצעתי לאחד מחברי קבוצתו, שאף לגביו אין ספק שהוא מטובי השחקנים בארץ  (ואני סומך על יושרו), שאני אקבל את הערכת היד שלו. אם הוא יחשוב שאין לי להכריז 5 על סמך מידע חוקי בלבד, אני אקבל את דעתו ולא אערער עליה.  

מה הבעיה בשיפוט המבוסס על הערכת יד?
אני סומך על שופטי התחרויות שהם מכירים את החוקים ושופטים ללא משוא פנים.
כאשר השיפוט מבוסס על הערכת יד, כמו במקרה של מחשבה ארוכה, זה מורכב יותר. 

כאשר אחד מהצדדים הוא שחקן בכיר במיוחד והאחר שחקן מהשורה, הנטייה הטבעית היא לחשוב, שהערכת היד של הבכיר טובה יותר. קיים חשש להטיה לטובתו.

כאשר בוועדת הערעורים יושבים שחקנים הרבה פחות טובים מהבכיר, הם עלולים להתקשות לחלוק על דעתו.

פתרון חלקי לבעיה הוא להושיב בוועדה שחקנים לא פחות טובים מהשחקן הבכיר.  

גם אני חושב שסטטיסטית על מספר גדול מאד של ידיים הערכת היד של הבכיר תהיה ללא ספק טובה יותר. לא בהכרח ביד אחת. לא בהכרח כשהוא גם אחד הצדדים בעלי העניין.

הערת שוליים
לא הייתי רוצה להגיע למצב שבו המחלוקת היא ביני ובין שחקן בכיר. בוועדה יושבים שחקנים הרבה פחות טובים ממנו, הפוסקים לטובתו. 

אחרי יומיים אני מערער על החלטתם. הפעם אני מביא צילום דפים מספר של שחקן, שזכה כמה פעמים באליפות עולם. הניתוח שלו מציג מצב דומה לאותה יד ותומך לגמרי בעמדתי.

  






7NT עם 31 נקודות

קוראים סדירים של הבלוג כבר יודעים בוודאי, שלא מסתמכים רק על מספר הנקודות. יש פרמטרים נוספים, כגון: חלוקה, התאמה בסדרה,  מספר מפסידים, אסים ("שפיצים") ועוד.

גם הכרזת ה-7NT שלי נגד רון פכטמן וסיגל מליאנה ביד 3 של החצי הראשון של שלב הנוק-אאוט בגביע המדינה, מייצגת את הגישה שנקודות זה לא הכל. לחוזה הזה, שביצעתי בהצלחה, הגעתי עם 31 נקודות בשתי הידיים. 


בתרשים חסרה ההכרזה הראשונה. ניר שהיה המחלק בדרום הכריז Pass (מזרח-מערב פגיעים). 

הסבר ההכרזה
פתיחת ה-2 שלי מבטיחה 23+ נקודות או 9 לקיחות בטוחות.

המענה של 2 מבטיח לפחות 8 נקודות וחמישייה בסדרה (ראו הערת שוליים). כפי שאתם רואים לניר היו רק 6 נקודות, אבל בגלל יד חלוקתית עם 5-5 ב- וב- הוא העריך את היד שלו כיד ששווה יותר מ-7 נקודות (עם 0-7 נקודות אנחנו עונים 2).  

הכרזת ה-Rebid של 2 מראה לפחות 5 קלפים בסדרה.

4  - מבטיח לפחות חמישה קלפים בסדרה ומבקש לא לעצור לפני Slam.  

5NT היא קונבנציית ג'וזפין, המחפשת Slam גדול ומבקשת מהמשיב לבחור בהכרזה המתארת את מספר הקלפים הבכירים בסדרה האחרונה שהוכרזה. במקרה זה ברור לגמרי שאף אחד מהקלפים הבכירים בסדרת ה- אינו בידו של השותף. ההכרזה אולי מיותרת, אבל היא עשויה ליצור בלבול מסוים אצל המגנים.

הכרזת ה-7NT הניחה שלניר יש 8 נקודות או יותר ויד חלוקתית. בחלוקה בעלת ההסתברות הגבוהה ביותר של 3-2 ב-, ניתן יהיה לזרוק שנים או שלושה מפסידים על ה- בדומם, תחת ההנחה הסבירה שיש לי כניסה לדומם. אם הכניסה היא באמצעות ה-Q או ה-K, גם ה-J עשוי להיות לקיחה.  

המשחק
רון פכטמן הוביל ב-K. זכיתי ב-A ומשכתי את שלושת ה- הגבוהים בידי. משכתי את ה-A. את ה-J לקחתי באמצעות ה-K. על ה-  וה- הגבוהים זרקתי את כל הקלפים בידי למעט ה-AK והחוזה בוצע בהצלחה.

לצערי הרווח על היד היה קטן. בשולחן השני שחקני הקבוצה היריבה הכריזו וביצעו 7.

הערת שוליים
היות שניר פתח ב-Pass ולא פתח ב-2 שעל פי שיטת ההכרזה שלנו מתארת יד של 9-11 נקודות עם חמישייה לפחות בסדרה ושוללת Void. ההכרזה השנייה שלו הבטיחה חמישה קלפים לפחות ב-♥ קרוב לוודאי שיש לו 8 נקודות ללא Void או 9-11 נקודות עם Void באחת הסדרות. 
חלופה נוספת היא יד של 6-5 או 6-6 שבה איננו פותחים בגובה 2.










יום שבת, 9 באוגוסט 2014

כיצד לדעת שעשיתם תוצאות טובות ללא קשר לשאלה האם אתם יודעים להעריך את התוצאות שלכם?

 
כששיחקתי קצת יותר משנה ברידג', הציעו לי ולשני ילדי הקטנים להצטרף לקבוצה בליגה ב'.
שמחנו לקבל את ההזמנה כשחקנים מתחילים ברמה נמוכה. זה הסתיים לא רע: סיימנו במקום הרביעי. 

היינו היחידים שניצחו את הקבוצה שזכתה במקום הראשון ועלתה לליגה א'.
למדתי משהו במפגש נגדם. אני שיחקתי נגדם עם שחקן בדרגת אמן זהב (היום רב אמן) שהזמין אותנו להצטרף לקבוצה.
באחת הידיים הגיעו יריבינו לחוזה של 4

באמצע המשחק זכיתי בלקיחה. על סמך ההכרזה, אופן המשחק, והקלפים בידי ובדומם זיהיתי, אחרי מחשבה ארוכה, סיכוי לכך שלשותף שלי לא נשארו קלפים ב-
השותף שלי חתך את ה- ששיחקתי. היינו הזוג היחיד בבית שלנו שהפיל את החוזה.

כשגמרנו לשחק את היד, היריבה החלה לצעוק על שותפה. גם בידיים הבאות הם צעקו זו על זה וזה על זו.

כמי שלא ידע כמעט ברידג', לא יכולתי להעריך תוצאות. למדתי על פי מפלס המריבות ביניהם שעשינו תוצאה טובה. 
למדתי לתחרויות מאז ועד היום, שמידת המריבות בין היריבים עשויה להיות, בחלק מהמקרים, מדד טוב לאיכות התוצאות.

מדוע רק בחלק מהמקרים?
יש גם זוגות שאחרי תוצאה רעה אינם רבים ביניהם, אלא עוברים ליד הבאה. כדוגמה לזוג שאינו רב, קראו למשל את הפוסט שכתבתי על אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים: פייטרו פורקה מודל לשותפות בברידג'.

גביע המדינה 2014
בשישי שבת אלה שיחקתי במוקדמות גביע המדינה (כמה ידיים מעניינות אביא בפוסטים הבאים).

הקבוצה שלנו, הזהה בהרכבה לקבוצה בליגה (קובי שחר, שחר שוורץ, ניר רוזנטל ואני), דורגה מראש כאחת החלשות ביותר. 

במושב הראשון הפסדנו בהפרש קטן של שלושה IMPs לקבוצה חזקה מאיתנו. 
במושב השני הפסדנו בהפרש גדול מאד לקבוצה חלשה מאיתנו (כמי ששיחק רע במיוחד, אני לוקח על עצמי את האחריות להפסד). שני ניצחונות במושבים הבאים העלו אותנו בקושי לשלב הנוק-אאוט מהמקום ה-24 מתוך 26 עולות (שש הקבוצות החזקות ביותר עלו אוטומטית לשלב זה). 

המשמעות של עלייה ממקום כל כך נמוך הייתה, שבשלב הנוק-אאוט קיבלנו את הקבוצה שדורגה שלישית.

שלב הנוק-אאוט: המושב הראשון   
שיחקנו שני מושבים של 12 ידיים, כשבכל מושב משחקים נגד זוג אחר מהקבוצה היריבה. בקבוצה היריבה היו שחקנים בדרגות גבוהות במיוחד. שלושה מהם כבר שיחקו בנבחרת ישראל. הרביעי זכה באליפות העולם לצעירים עד גיל 25 כשחקן נבחרת ישראל. 

את המושב הראשון הפסדנו בגדול בהפרש של כשישים IMPs. למרות שהכרזתי וביצעתי חוזה של 7NT עם 31 נקודות בשתי הידיים.

שלב הנוק-אאוט ומדד הצעקות
במושב השני, לא הפסיקו שני שחקנים, שכבר שיחקו בנבחרת ישראל, לצעוק זה על זה. ידעתי שעשינו נגדם תוצאה טובה.

היום אני כבר יכול להעריך תוצאות גם על פי מדדים שאינם מדדי צעקות.

כשאתה רושם לזכות שותפך ולזכותך ביצוע חוזים מוכפלים של 6 ושל 5 כנראה שהתוצאה שלך לא תהיה רעה.


זה שלא שמעתי צעקות מהשולחן השני לא היה אינדיקטור: את שחקני הזוג השני בקבוצה הנ"ל, אני לא זוכר ששמעתי צועקים על שותף שטעה. בכל מקרה הזוג השני בקבוצה שלהם הצליח יותר. בסיכום ניצחו אותנו במושב השני בארבעה IMPs בלבד.

יום חמישי, 7 באוגוסט 2014

דילמת ההכרזה הראשונה: Weak Jump או Overcall

כשאני מלמד מתחילים כיצד מכריזים בברידג', אני מלמד אותם שלהכריז זה פשוט והגיוני. כך למשל, אם השותף פתח 1NT ולכם יד מאוזנת עם 8-9 נקודות תזמינו אותו למשחק מלא. עם 10 נקודות או יותר (ולא מספיק נקודות על מנת להזמין ל-Slam או להכריז Slam) מכריזים משחק מלא. 

אם אין מדובר בצעירים מוכשרים במיוחד, גם את הדברים הפשוטים וההגיוניים לוקח לתלמידים זמן להפנים. היתרון בדברים פשוטים והגיוניים, שלא תמיד צריך לזכור: לפעמים אפשר להכריז נכון אם מבינים. 

כמובן שהמציאות הרבה יותר מורכבת ולא הכל פשוט. לפעמים יש מצבים שבהם אין החלטה פשוטה, הגיונית וחד-משמעית. יש דילמה של בחירה בין אפשרויות.

היות שכמעט ואין לתלמידים יכולת להשתמש בכלים של הערכת יד (אתם מוזמנים לקרוא את הערך הערכת יד שכתבתי בויקיפדיה העברית, על מנת להכיר כמה מהכלים בהם משתמשים שחקני תחרויות), אני משתדל לא להביא אותם למצבים בהם אין הכרזה אחת ברורה.

הטכניקה להימנע מדילמות פשוטה: הם משחקים ידיים מוכנות מראש, שנבנו כך שההכרזות הנכונות ברורות וחד-משמעיות.
בסוף מגיע השלב שבו הם מערבבים ומחלקים קלפים ואז נתקלים בדילמות.

בקורסים שלי השלב הזה הוא אחרי שאני מלמד שני שיעורים על אוברקול: הראשון נקרא "אוברקול שכבר היכרתם". השני נקרא: "אוברקול ללא קפיצה".
בשיעור הראשון שהתלמידים שלי שיחקו ידיים לא מוכנות מראש, נתקלה אחת התלמידות שלי בפעם הראשונה במצב בו היד שהחזיקה, התאימה לכאורה לשתי הכרזות אפשריות שלימדתי: אוברקול של 1 או Weak Jump של 2

הדילמה
היריב שלפניה פתח 1. התלמידה החזיקה את היד המתוארת כאן רק באופן סכמטי:

AQTxxx
xx
Axx
xx

בשיעור הנקרא "אוברקול שכבר היכרתם" היא למדה שכשפותחים Weak two, זה לא שולל את האפשרות שהשחקן שיושב לפניה ולא הכריז (כי טרם הגיע תורו להכריז) מחזיק פתיחה (12 נקודות או יותר) ולכן זה שמישהו פתח לפניה לא מונע ממנה להכריז Weak two. 

הכללים אותם כללים ההבדל היחיד הוא בשם: Weak Jump במקום Weak two (זה לא הזמן להיכנס לדקויות כמו מה עושים אחרי שיריב פתח 1 ואתם מחזיקים שישה קלפי  וארבעה קלפי ).

להכרזת Weak Jump של 2 היא צריכה שישה קלפים בסדרה עם שני נכבדים ו-6 עד 10 נקודות. 
יש לה את זה.

בשיעור הנקרא "אוברקול ללא קפיצה" היא למדה שעל מנת להכריז אוברקול של 1 היא צריכה לפחות חמישה קלפים וסדרה איכותית (רצוי שני נכבדים) ו-9 עד 16 נקודות.
יש לה גם את זה.

אז מה מכריזים? 

פתרון הדילמה
טוב שיש דילמות. מזה לומדים שבברידג', כמו בחיים, צריך לפעמים לקבל החלטות בתנאי אי-וודאות. מזה אפשר גם להתחיל ללמוד מה השיקולים הברידג'יסטיים שינחו אותנו בקבלת ההחלטה.

ההנחיה שלי בדילמה ספציפית זו, לתלמידים שאין להם עדיין יכולות וכלים לבצע הערכת יד מושכלת, היא פשוטה וחד-משמעית:

בידיים עם 10-9 נקודות ושישה קלפים בהן אפשר להכריז אוברקול או Weak Jump הכריזו אוברקול בגובה 1. במקרה ספציפי זה: 1


יום שני, 4 באוגוסט 2014

כמעט אותם קלפי ספייד וגם הפעם סיפור מעניין

קשה להגיד שאני גאה באופן בו שיחקתי בתחרות הסימולטנית הארצית אתמול. עשיתי כמה שגיאות קשות שעלו לנו לפחות ב-6%-7%. התוצאה: 56.39%. ברכות לזוכות במקום הראשון: שותפתי ג'ודי שמיון-דגן ונילי כהן. 

שתי הידיים האחרונות ששיחקנו שיחקתי בחוזים מוכפלים בסדרת
ה-.

היד הראשונה


שיחקתי בחוזה מוכפל של 2 ונפלתי שלוש פעמים. ללא ספק תוצאה גרועה. אני ממש לא אשם בחוזה הגרוע. השיטה אשמה. לכל שיטה יש ידיים בהם היא מוצלחת וידיים שמי שמשחק את השיטה עלול לקבל תוצאה גרועה. כשאתה משחק קונבנציית הכרזה פחות מקובלת, תהיה לך תוצאה גרועה כשתשחק יד שאינה מתאימה לשיטה, משום שמעט שחקנים יהיו בחוזה שאתה תהיה בו.

אנחנו משחקים קונבנציית הכרזה הנקראת פתיחות בינוניות. עם 9-11 נקודות וחמישה או שישה קלפים בסדרה (למעט ), פותחים בגובה 2. במקרה של אי-התאמה קיצונית (היד הזו למשל) השותף יכול לברוח. 

לשותף שלי לא היה קשה לברוח ל-3. הוא קיווה שחמישה או שישה הקלפים שברשותי יהיו עם תמונה או שתיים וכך יהיה ל-K ערך.

היד השנייה
היריבים שלנו, שלא ממש מכירים את הפתיחות הבינוניות, היו תחת הרושם של היד הראשונה: אנחנו מכריזים אגרסיבי מדי. 

בין אם זה נכון ובין אם לא, הם שילמו מחיר יקר עבור ביצוע חוזה של 3 עם לקיחה עודפת במצב פגיע. ברמה המועדונית, קיבלנו 100% על היד. 
אני מנחש שגם ברמה הארצית, איננו רחוקים מהתוצאה הזו.


היריב במזרח פתח 1NT. ההסבר של שותפו היה 12-14 נקודות. הכרזתי אוברקול של 2. רק 8 נקודות ובמצב פגיע, אבל חלוקה של 5-5 ובנוסף לכך שימו לב לאיכות קלפי ה-: חמשת קלפי ה-♠   הגבוהים למעט ה-A. 
היד שלי שווה הרבה יותר מיד רגילה של 8 נקודות.

לפני שנמשיך במהלך ההכרזה רציתי להזכיר לכם משהו. זוכרים פוסט שנקרא: כולם ספרו עד 6? שם פתחתי 1 עם שש נקודות (לא ידעתי שהחוק אוסר על פתיחה בגובה 1 עם פחות מ-8 נקודות. תודה לאילן שזיפי שהסב את תשומת ליבי בהערה לפוסט). התוצאה: ביצוע חוזה מוכפל של כשלי ולשותפי 15 נקודות בלבד. ההגנה זכתה בשלוש לקיחות בלבד עם שלושה קלפי A.

כמה נקודות דמיון בשתי הידיים:

1. בשתי הידיים החזקתי את אותם קלפי . ביד בפוסט הקודם התווסף אליהם גם ה-7.

2. בשתי הידיים החזקתי חמישייה בסדרת מיינור בנוסף לקלפי ה-.

3. בשתי הידיים ההגנה זכתה רק בשלוש לקיחות כולן באמצעות A.


לאחר Pass של מערב, החליט ניר להכריז 2NT. קשה להאשים אותו: אוברקול בגובה 2 מראה לפחות 3 נקודות יותר ממה שהיו לי.

ההגנה תזכה ב-7 לקיחות עם: A ,AAKQ ו-QJ.

אבל לאחר שתי הכרזות Pass החליט מערב להכפיל. היות שלא מצאתי התאמה עם השותף ב-, ניסיתי את החמישייה השנייה שלי והכרזתי 3. השותף הראה לפחות שני קלפים בסדרה. ניר הכריז 3, בתקווה למצוא אצלי יד עם חמישה קלפים ב-, ארבעה ב- ושלושה או לפחות שניים עם נכבד אחד ב-. הפעם מזרח הכפיל. בלית ברירה הכרזתי 3. מזרח הכפיל. ההובלה הייתה ב-

לא התקשיתי לבצע את החוזה.עם לקיחה עודפת, כשאני זורק את קלפי ה- על קלפי ה- ומפסיד רק קלף אחד בסדרה זו.












יום שישי, 1 באוגוסט 2014

2 על 1 מחייבת למשחק מלא: 1NT Semi Forcing

 
 לא תאמינו אבל כותב המאמר אליו אקשר אתכם מגדיר את עצמו כשחקן ומורה לפוקר, התורם גם לתיאוריה של ברידג'. קוראים לו Bob Ciaffone. המאמר נקרא:

הטענה העיקרית במאמר היא ששיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא עדיפה בתחרויות IMP וטובה פחות משיטות אחרות במשחקים בשיטת Match Points. היתרונות שלה באים לידי ביטוי במצבים בהם יש משחק מלא או Slam. במצבים כאלה השיטה מאפשרת לתאר לאט ומדויק את ידי השותפים, ללא חשש מהכרזת Pass.

החסרונות של השיטה באים לידי ביטוי במצבים בהם צריך לשחק במשחק חלקי. במצבים כאלה, ההפסד בשיטת ניקוד של IMP אינו משמעותי. בשיטת ניקוד של Match points זה יכול להיות תוצאה של 100% על היד לעומת תוצאה של 0% עליה.

מדוע 2 על 1 מחייבת למשחק מלא כל כך פופולרית?

לדעת Bob Ciaffone השיטה הפכה לנפוצה ביותר בארצות הברית. הסיבה לכך היא שהשחקנים הטובים ביותר משחקים אותה. שחקני תחרויות בינוניים רואים, שהשחקנים הטובים משחקים אותה מניחים שהיא שיטה טובה ומאמצים אותה.

ההבדל הוא שהשחקנים הטובים משחקים הרבה תחרויות קבוצות, שהניקוד בהן הוא בשיטת IMP. השחקנים הטובים פחות משחקים בעיקר בתחרויות בשיטת ניקוד של Match points.  

1NT של המשיב החיסרון העיקרי כשיש משחק חלקי 

המצב הבעייתי ביותר הוא כשהמשיב מכריז 1NT בשיטת 2 על 1 מחייבת למשחק מלא. הכרזה זו מחייבת לסיבוב הכרזה אחד (One Round Forcing). המשמעות היא שהפותח חייב להכריז הכרזה שאינה Pass ואי אפשר לשחק בחוזה של 1NT. 

בלא מעט מקרים חוזה של 1NT הוא החוזה האופטימלי במצבים בהם אין סיכוי למשחק מלא.

אם נשתמש בהשאלה בטרמינולוגיה אחרת הקשורה בשיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא, הכרזת 1NT של המשיב היא "הכרזת פח זבל". 
היא יכולה לתאר יד של 6 נקודות ללא התאמה בסדרת המייג'ור של הפותח, אבל היא יכולה גם לתאר יד של 11 נקודות עם התאמה בסדרת הפותח.

1NT Semi Forcing

שימוש ב 1NT Semi Forcing נותן מענה מסוים לבעיה שתוארה בפסקה הקודמת. הכרזת 1NT של המשיב אינה מחייבת תמיד הכרזה שאינה Pass. 

כשלפותח יד חלשה שקרוב לוודאי לא תצדיק הכרזת משחק מלא גם מול יד מקסימלית של המשיב מותר לו להכריז Pass.

הידיים המתאימות ביותר להכרזת Pass הן ידיים מאוזנות עם 12-13 נקודות.

עם ידיים חזקות יותר הפותח חייב להכריז הכרזה שאינה Pass ולכן זה נקרא: Semi forcing. 

כך למשל, עם יד מאוזנת עם 14 נקודות או יותר הפותח אינו מכריז Pass לאחר הכרזת 1NT שהיא Semi Forcing.