השלם קטן מסכום חלקיו: על שותפות בין שחקנים עם פערי רמה גדולים

לא מספיק להיות שחקן נבחרת ישראל
שחקן נבחרת ישראל היה היחיד, שלא ביצע חוזה של משחק מלא בתחרות  Top-Bottom  בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב.
לפני שתאשימו אותו ברשלנות או תהללו אותי ואת שותפי על הגנה מבריקה במיוחד, בואו נבחן את מה שקרה.

השחקן המעולה פתח 1NT. לשותפתו היו ארבעה קלפי ♥. היא החליטה להתעלם מכך ושותפה שיחק בחוזה של 3NT. בכל השולחנות האחרים השתמשו בקונבנציית סטיימן ומצאו את ההתאמה של 4-4 ב ♥. החוזה הסופי היה ♥4. ♥4 הוא חוזה, שאי אפשר לא לבצע. כולם ביצעו אותו. 

בהגנה סבירה, כפי שהייתה בשולחן שלנו, נופלים פעם אחת ב 3NT. בהגנה פחות מסבירה, הוא היה מבצע את החוזה אבל עדיין הוא ושותפתו היו מקבלים תוצאה של 0% על היד. 
רק בהגנה שערורייתית, שנגדה היה מבצע את החוזה עם לקיחה עודפת היו שותפתו והוא זוכים לתוצאה טובה.

לא מספיק להיות צעיר מוכשר עם הישגים יוצאי דופן
השחקן הצעיר שהיה שותף לזכייתה של נבחרת ישראל הצעירה באליפות העולם, שיחק את החוזה בסדרת ה ♠ באופן מושלם. הוא זכה בכל 13 הלקיחות. רוב השחקנים זכו רק ב 12 לקיחות. למרות זאת אני ושותפי קיבלנו נגדם תוצאה של 100% על היד. 

השחקן הצעיר פתח 1NT. כידוע, הכרזה זו היא Limit Bid, כלומר: מראה טווח קטן מאד של נקודות (במקרה זה 15-17 נקודות ויד מאוזנת). לאחר הכרזת Limit Bid מי שמחליט מהו החוזה, הוא שותפו של המכריז.

מה כבר יכול לעשות שחקן מוכשר בטירוף, כאשר השותפה שלו עשתה טרנספר ל ♠  ואחרי זה החליטה, שהחוזה הוא ♠4?
בידה היו 6 קלפים בסדרת השליט, כולל AKQ, חוסר (Void) בסדרה אחרת וכוח בסדרה צדדית.  

כל יתר השחקנים קיבלו את החלטה אחרת וסבירה הרבה יותר, שהובילה לחוזה של ♠6.    

מדוע שותפות בין שחקנים שהפער ברמתם גבוה עלולה להיות בעייתית?
שתי הדוגמאות הקיצוניות לעיל, מדגימות היטב איך בלא מעט מקרים, אין די ברמת משחק גבוהה במיוחד של אחד השותפים. 
בפסקאות הבאות אנסה לנתח יותר לעומק את מגבלותיה של שותפות כזו. 

נחלק את הידיים בתחרות לשלוש קבוצות, שלכל אחת מהן אתייחס בנפרד.

קבוצה 1: הידיים שמשחק שותף אחד - בקירוב 25% מהידיים בתחרות ישתייכו לקבוצה זו.

קבוצה 2: הידיים שמשחק שותף שני - בקירוב 25% מהידיים בתחרות ישתייכו לקבוצה זו.

קבוצה 3: הידיים שהם משחקים בהגנה ושחקן יריב הוא הכרוז - בקירוב 50% מהידיים בתחרות ישתייכו לקבוצה זו.

קבוצה 1: הידיים שמשחק השותף החזק
כאן נמצא הפוטנציאל לתוצאות טובות. השותף החזק, משחק טוב יותר ממרבית השחקנים בתחרות ולכן יש סיכוי גבוה, שישיג תוצאות טובות יותר משחקנים אחרים.
קיים לכך תנאי מקדים: השחקן החזק ושותפו החלש ממנו, הגיעו לחוזה האופטימלי או לפחות לחוזה סביר. כפי שראיתם, בשתי הידיים לעיל, לא תמיד זה קורה.

קבוצה 2: הידיים שמשחק השותף החלש
אל תצפו בידיים אלה לתוצאות טובות מהממוצע. גם השחקן החזק יותר יודע זאת. הוא ינסה להעביר ידיים כאלה לקבוצה 1 על ידי הפיכתו לכרוז. יש לזה מחיר: החוזה עלול להיות רחוק מאופטימלי.
אם קראתם את ספרו המרתק והמומלץ של ויקטור מולו
 Bridge In The Menagerie, נתקלתם בוודאי באחד השחקנים, שדואג להיות כמעט תמיד הכרוז. 

קבוצה 3: הגנה - צריך שניים לטנגו
היות שמדובר בערך במחצית הידיים בתחרות, זו הקבוצה החשובה ביותר. צריך שניים לטנגו. צריך גם שניים להגנה בברידג'. פערים גדולים ברמת השותפים, לא יתרמו לתיאום בהגנה. הגנה היא אולי נקודת החולשה העיקרית של שותפות עם פערים גדולים ברמה. 

פוסט קודם בו תיארתי כיצד לא "שילמתי" 1,100 נקודות רק בגלל, שהשארתי את ההחלטה לשחקנית טובה פחות, מדגים זאת היטב. 

אביא שתי דוגמאות קיצוניות נוספות.

הגנה דוגמה 1: ההגנה היצירתית "מכרה" לקיחה
 הגנה יצירתית מעולה של שחקן בדרגת אמן בינלאומי, הביאה לכך שביצעתי חוזה עם לקיחה עודפת. 

לאחר שפתחתי ♠1 התערב שותפו של האמן הבינלאומי באמצעות אוברקול של ♦2 במצב של Balancing. שותפי התחרה על חוזה חלקי בהכרזת  ♠3 ביד חלשה עם תמיכה בסדרה. בלקיחה הראשונה נתתי לשחקן החזק לזכות עם ה K♥ כשברשותי A ו J. 

בדומם נראו Axx♦  וברשותו היו ה K♦ וה J♦.  מההכרזה, הדומם והקלפים שבידו, הסיק ששותפו מחזיק לפחות ב Q וב T בסדרה זו. הוא המשיך ב K♦. במטרה לשחרר חסימה. זכיתי ב A בדומם. השחקן החזק, זכה בלקיחה הבאה ב A♠ והמשיך ב J♦. זכיתי ב Q♦  שהיה אחד משני הקלפים בסדרה שהיו לי. 

איך היה השחקן החזק יכול לנחש, ששותפו ביצע אוברקול בגובה 2 בסדרת מיינור עם חמישה קלפים ללא אף נכבד? 
כל שחקן שלמד או קרא על אוברקול, לא היה מכריז כפי שהכריז שותפו.

ללא הכרזה כזו, לא הייתה הגנה יצירתית, לא הייתה הובלה ב ♦ מכיוונו של השחקן החזק. ההגנה הייתה זוכה תמיד בלקיחה ב ♦: את ה Q מכסים עם ה K וה A בדומם זוכה, אבל ה J מוגבה.
קלף קטן מכסים ב J ה A בדומם זוכה וה K זוכה בלקיחה. 

הגנה דוגמה 2: הפעם משחקים ללא KJT
ההסבר ההגיוני ביותר למשחק ההגנה של השחקנית הפחות טובה הוא שהיא חשבה, שאת היד הזאת משחקים באופן חד-פעמי ללא K♠, ללא J♠ וללא T♠.

השותף שלי שיחק בחוזה של 3NT. היריבה פתחה ♠1 עם AQxxx. לאחר שהובילה ב  ♠ רביעי מלמעלה (הובלה סבירה), ראתה שני קלפים קטנים בדומם. גם השותף שלה שרת בסדרה ושותפי זכה עם ה 9. כשקיבלה את היד בסדרה אחרת. משכה את ה A♠ . שותפה לא שרת. חלוקת קלפי ה ♠ הייתה: 5 (אצלה) - 5 (אצל שותפי) - 2 (אצלי) ואחד (אצל השותף שלה). עכשיו המשיכה עם ה Q♠  לכיוון ה KJT של שותפי. 
מצאתם הסבר טוב יותר למשחק ההגנה? ספרו לי. 

הגנה עקב אכילס גם במקרים פחות קיצוניים
הדוגמאות הקיצוניות מדגימות היטב את הבעייתיות. במציאות נתקלים לרוב בדוגמאות קיצוניות פחות. בשונה מהדוגמאות הקיצוניות, בדוגמאות אלה נתקלים בשכיחות גבוהה. 

לסיכום
בגישה הפסיכולוגית של הגשטלט מדברים על: "השלם גדול מסכום חלקיו". המקרה של שותפות בין שחקנים עם פער רמות גדול הוא בדיוק הפוך: השלם קטן מסכום חלקיו. 

אם "נחבר" את הרמות של שני השותפים, הרמה שלהם כזוג, תהיה נמוכה מהממוצע. 
המילה נחבר מופיעה במירכאות, משום שאין הגדרה מדויקת וכמותית של רמת שחקן בברידג' וכמובן שאין שיטת חיבור מדויקת.

לו הייתה שיטה כזו, רמתו של זוג מתואם וברמה דומה או שווה, הייתה מקבלת ערך גבוה יותר מרמתו של זוג שחקנים, שאחד מהם ברמה גבוהה והשני ברמה נמוכה וסכום הרמות של שני הזוגות שווה.