יום שישי, 26 ביולי 2013

בתחרויות חזקות: לעבור את ה 60% - בתחרויות חלשות: לא משנה התוצאה


בכל תחרות שבה לפחות חצי מהמשתתפים שחקנים טובים ממני, אני שואף להשיג תוצאה של מעל ל 60% (וכבר היו דברים מעולם). בתחרות שבה אני שחקן טוב יותר מ 70% או 80% מהמשתתפים, לא אכפת לי האם השגתי תוצאה של 40% או 70%. בפוסט זה אנסה להסביר מדוע לא מאד איכפת לי איזו תוצאה השגתי בתחרות, שבה ה Field חלש.

דוגמה מתחרות בזמן האחרון: עיקרון הבחירה המוגבלת
הדוגמה הראשונה היא מתחרות מקומית במועדון ברמה לא גבוהה. השותף שלי באותה תחרות אורן טולדנו (שמשחק בנבחרת בתי-הספר (עד גיל 21) של ישראל שזכתה לפני מספר ימים במקום השני באליפות אירופה. כל הכבוד לכל חכרי הנבחרת) היה הכרוז בחוזה ב NT.

בדומם היו AQTx♠ (למי שלא יודע T מסמן את הקלף 10). מהלך ההכרזה לא הצביע על חלוקה מיוחדת של הקלפים בסדרה זו אצל היריבים או על יותר נקודות אצל אחד היריבים.
אורן שיחק מידו  לעקיפה ל Q. היריב שאחריו זכה ב K. כשנכנס שוב לידו שיחק ♠ לכיוון ה T. היריב אחריו זכה ב J, וביצוע החוזה נכשל. 
כל יתר הזוגות ביצעו את החוזה. קיבלנו תוצאה של 0% על היד.

כשניסה להסביר לי מדוע שיחק כפי ששיחק, אמרתי שלא צריך. כשהפרטנר שלי משחק נכון, אני לא מסתכל על התוצאה. 
ההסתברות שה J♠ נמצא אצל היריב שלא החזיק את ה K גבוהה בהרבה מההסתברות לכך ששתי התמונות אצל אותו יריב. ביותר משני שליש מהמקרים, היינו מקבלים 100% על היד, לו כל השחקנים האחרים היו משחקים לא נכון.

כאשר ברשות הכרוז ושותפו מרבית הקלפים בסדרה וחסרים שני קלפים שווי ערך קיים עיקרון הנקרא: Principle of Distinct Choice, המכמת באופן מדויק את ההסתברות המותנה למיקומו של קלף שאנחנו מנסים לעקוף, כאשר נכשלנו בעקיפה לקלף האחר שניסינו למצוא. 
השורה התחתונה היא שההסתברות המותנית למציאת הקלף הגבוה החסר ביד בה לא היה הקלף הגבוה החסר השני, תהיה גבוהה יותר, מאשר ההסתברות למצוא את שניהם באותה יד

בתחרות ברמה גבוהה, מרבית השחקנים היו משחקים כפי ששיחק אורן. התוצאה שהיינו מקבלים על היד הייתה פחות מ 50%, אבל כנראה מעל 45%.  

יד מתסכלת בגביע וקסלר 2013
גביע וקסלר היא תחרות סימולטנית בבתי הלוחם בארץ. המיועדת בנוסף לנכי צה"ל, גם לכלל שחקני הברידג' בארץ. משחקים בה מספר שחקנים טובים מאד וגם לא מעט שחקנים טובים פחות.

ביד המתסכלת, שיחקנו נגד שני שחקנים טובים: גדי ארנון ואבי בלו. החוזה אליו הגיעו היה 7NT. כל תפקידנו ביד היה להכריז כמה פעמים Pass ולהוביל קלף (לא חשוב איזה קלף מובילים). הכרוז בחן את הדומם ועשה claim (כלומר: הסביר ביד פתוחה כיצד הוא זוכה בכל הלקיחות). 

זה לא מה שהיה מתסכל. אני כבר משחק מספיק זמן בשביל להבין, שכל מי שישב בצד ששותפי ואני ישבנו, יעשה בדיוק כמונו.
מה שהיה מתסכל זה לראות את התוצאה. קיבלנו על היד 10%. במילים אחרות: 90% מהזוגות ששיחקו לא הגיעו לחוזה הנכון. 

באותה יד לו שוחקה בגמר אליפות הארץ, זוג שישב בצד שלנו היה כנראה מקבל תוצאה של יותר מ 40%, משום שמרבית הזוגות היו מגיעים לחוזה הנכון.

הדינמיקה של ידיים של 3
בסעיף זה המונח 3 הוא מונח גנרי המתאר ידיים, שהחוזה בהן הוא או  3 או 4  או  4 והסיכוי לבצע חוזה של משחק מלא בגובה אחד מעל חוזה כזה נמוך (פחות מ 40%). 

בפסקה זו אתייחס למה שקורה בידיים כאלה בתחרויות בהן מרבית השחקנים שחקנים פחות טובים. לצורך הדיון, אניח שמדובר ב 80% מהמשתתפים בתחרות. 

שחקנים טובים פחות 
שחקנים טובים פחות, נוטים לאופטימיות יתר ומתקשים להכריז Pass. בידיים של הם ייטו להכריז 4. 
היות שהגנה היא אולי החלק הקשה ביותר במשחק הברידג', במקרים רבים יריביהם, שגם הם אינם שחקנים חזקים במיוחד, יבצעו טעויות והחוזה יבוצע בהצלחה. 

אי אפשר להתווכח עם הצלחה. אחרי כמה ידי 3 בהן ביצעו חוזה של  4  וקיבלו תוצאה טובה, הם יכריזו באופן שיטתי משחק מלא בידיים דומות. 


שחקנים טובים יותר
ההנחה היא שכ 20% ממשתתפי התחרות יבינו, שהחוזה הנכון הוא 3 ולא 4. חלק מהם יסתכל ימינה ושמאלה על היריבים שמולם ויחשוב שהם בוודאי "ימכרו" לפחות לקיחה אחת. הם יעצמו עיניים ויניחו כרטיס הכרזה של 4.
במקרים רבים יתברר שהם צדקו והחוזה של 4 יבוצע או יבוצע אפילו עם לקיחה עודפת.

אי אפשר להתווכח עם הצלחה. אחרי כמה ידי 3 בהן ביצעו חוזה של  4  וקיבלו תוצאה טובה, גם הם יכריזו באופן שיטתי משחק מלא בידיים דומות. 

כיצד אני מכריז בידיים כאלה?
כמעט תמיד אני מכריז Pass והחוזה נשאר 3. ברוב המקרים גם אבצע את החוזה עם לקיחה עודפת או שתי לקיחות עודפות. 

היות ורוב השחקנים מבצעים משחק מלא שהכריזו, אקבל ביד כזו תוצאה של 10%, 20% או לכל היותר 30%. 
אם ביום נתון יהיו בתחרות 3 או 4 ידיים כאלה, מאד ייתכן שלא אעבור את ה 50%.

נדמה לי שעכשיו הבנתם מדוע לא משנה לי האם אעשה 70% או 40% בתחרות שבה 80% מהשחקנים פחות טובים ממני.

סיפור עם מוסר השכל
אחד הזוגות החזקים יחסית, שהכריז באופן עקבי 4 בידיים של 3, זכה כמעט תמיד במקום הראשון בתחרויות מקומיות במועדון.

במוקדמות אליפות הארץ בשיטת הניקוד של IMP, שיחק זוג זה. גם אני אמן ארד, המשחק כ 3 שנים ברידג' תחרותי, השתתפתי באותה תחרות. שיחקתי בתחרות עם אמנית ארד, שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששיחקתי איתה בתחרות כלשהי. 

קבענו להיפגש רבע שעה לפני תחילת התחרות על מנת לתאם שיטת משחק. בשל כוח עליון היא הגיעה רק 5 דקות לפני תחילת התחרות
(למזלי ידעתי כל כך מעט על שיטות הכרזה וקונבנציות, ש 5 דקות הספיקו לצורך תיאום בסיסי).
על הנייר היינו צריכים לסיים במקום האחרון מתוך כ 50 זוגות, שכמעט כולם בדרגות גבוהות יותר ושיחקו ביחד פעמים רבות. סיימנו במקום ה 17.

לא רציתי לספר על עצמי, אלא על הזוג שמסיים כמעט תמיד במקום הראשון בתחרות מקומיות חלשות יחסית במועדון.
הם צברו כ 20 IMPs פחות מאיתנו.

נדמה לי שחלק מההפרש לטובתנו יכול להיות מוסבר על ידי ידיים של 3. הם התרגלו כבר להכריז 4 בידיים כאלה וכך עשו גם בתחרות זו. אלא שברמה הגבוהה יותר של מוקדמות אליפות הארץ, במרבית הידיים, התוצאה הייתה 1-4
גם אני התרגלתי, אבל לדבר אחר: להכריז 3 בידיים של 3. תוצאה טובה בהרבה מהתוצאה שהשיג אותו זוג בידיים אלה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה