פוסט זה שונה מאד ממרבית הפוסטים הקודמים שפרסמתי. פוסט זה הוא פוסט אישי העוסק באחד החלומות שלי בברידג'. הפוסט מתייחס גם באופן כללי יותר לאנשים מעל לגיל 60 (גם אני כבר מעל לגיל הזה).
מה גורם לאנשים בגיל מבוגר לתפקד טוב יותר?
ובכן ברידג' הוא אחד מהדברים הגורמים להם לתפקד טוב יותר. גבי לוי במגזין האינטרנטי מגזין ברידג' -טיפים וכתבות, טרח להסביר זאת ולספק קישורים למאמרים המפרטים יותר לעומק את היתרונות.
רוצים לקרוא? היתרונות הבריאותיים של לימוד משחק הברידג'.
יש לא מעט מחקרים המצביעים על ההשפעה החיובית של עבודה לאחר הפרישה לגמלאות.
המשמעות של חלומות היא שאותו אדם מבוגר, שואף לעשות דברים חדשים בחייו ואינו מסתפק במה שהשיג ומתרפק על עברו.
בפוסט זה אתמקד באחד החלומות שלי בברידג'.
חלום שלי בברידג'
אחד החלומות שלי הוא לזכות באליפות הארץ. אני מגדיר את זה כחלום משום, שיש הרבה שחקנים הרבה יותר טובים ממני. לו לא זה היה המצב, הייתי מתייחס לנושא זה כשאלה של עיתוי ולא כחלום.
בפוסט זה אנסה לבדוק האם לחלום הזה יש סיכוי להתממש.
סיכוי אין פירושו הסתברות גבוהה. יש אנשים שזוכים בפרס הראשון בלוטו (אפילו הכרתי אדם שזכה בפרס הראשון פעמיים).
לפני שאבדוק את הנושא, אנסה להגדיר באופן מדויק יותר מה זו זכייה באליפות הארץ.
הכוונה היא לכל אליפות בקטגוריה כלשהי, כולל זכייה בליגה לאומית או בגביע המדינה.
לגבי תחרויות קבוצתיות יש הסתייגות: אם לא אשחק אחוז משמעותי מהמשחקים זה לא נחשב. כך למשל, אם יהיה מצב (תאורטי לחלוטין שלא עומד על הפרק) בו אשחק בליגה לאומית עם ארבעה שחקנים מובילים בארץ ובשלב הגמר לא אשחק בכלל, זכייה באליפות תהיה מקדם נחמד של שיווק קורסי ברידג' שאני מלמד.
בראייה הסובייקטיבית שלי לא הגשמתי את החלום.
מדוע מימוש החלום אפשרי?
כבר היו דברים מעולם בשחמט
במעט השנים ששיחקתי שחמט ברצינות (מגיל 15 ועד שהתחלתי בו זמנית ללמוד באוניברסיטה ולעבוד) היו לי כמה הישגים. בהקשר הנוכחי אציין שלושה:
1. זכיתי באליפות ישראל לנוער במשחקי בזק (5 דקות למשחק לכל שחקן). זו אליפות לא הכי חשובה. באליפות החשובה של משחק בקצב רגיל, הגעתי רק למקום הרביעי.
2. שיחקתי כמה שנים בליגה הלאומית בקבוצת הפועל ירושלים. פעם אחת זכינו בגביע המדינה.
3. שיחקתי רק פעם אחת באליפות ישראל בשחמט בכתב. סיימתי במקום השני. זו אליפות לא חשובה. בתחרות החשובה, אליפות בקצב משחק רגיל, לא הייתי מעולם בין 16 השחקנים ששיחקו בגמר. עשיתי תוצאות טובות בחצי הגמר, אבל לא מספיק טובות בשביל להגיע לגמר.
אם זה היה אפשרי בשחמט, מדוע שזה יהיה בלתי אפשרי בברידג'?
כבר היו דברים מעולם בברידג'
כמובן שלא זכיתי באליפות הארץ, אבל מספיק פעמים הקדמתי ביום טוב שלי ושל השותף/פה הרבה זוגות שחקנים טובים בהרבה ממני.
כבר קראתם על כמה מקרים כאלה. אביא רק כמה דוגמאות:
1. הניצחון שלי ושל שלושה שחקנים נוספים מתחת לדרגת רב אמן על שחקני נבחרת פולין בתחרות קבוצות BAM.
2. תחרות ארצית שבה שחקנית בדרגת אמן כסף ואני (סגן אמן כסף), שמשחקים ביחד בפעם הראשונה בתחרות, מקדימים הרבה רבי אמנים וכמה אמנים בינלאומיים ומסיימים לפני כל השחקנים שדרגתם מתחת לרב אמן, למעט ארבעה צעירים.
3. מקום 17 במוקדמות אליפות הארץ ב IMP כאמן ארד המשחק עם שחקנית בדרגתי, ששיחקתי איתה בפעם הראשונה בחיי. על הנייר היינו צריכים לסיים במקום האחרון מתוך קצת יותר מ 40 זוגות.
יש גם לא מעט דוגמאות, שטרם קראתם עליהן (לא אציין כאן את כולן):
1. באליפות הארץ לסניורים (מעל לגיל 60) בשיטת IMP בינואר 2013, שותפי ואני היינו על הנייר צריכים בוודאות להיות בגמר ב'.
שנינו בדרגות לא גבוהות ומשחקים פחות מ 10 שנים. רוב השחקנים משחקים עשרות רבות של שנים. שיחקנו ללא רגשי נחיתות גם מול שחקנים מעולים, ששיחקו בנבחרת ישראל וגם היום, לאחר שעברו את שיאם, אף אחד לא יכול לזלזל בהם. מצאנו את עצמנו בגמר א'. לפני המושב האחרון של גמר א' היינו במקום השישי.
שיחקנו גרוע במיוחד במושב האחרון: צנחנו למקום ה 20 (המכובד כשלעצמו).
לו היינו משחקים במושב האחרון, כפי ששיחקנו במושב השני של חצי גמר או במושב הראשון של הגמר, קרוב לוודאי שניתן היה לסיים בין שלושת הראשונים.
2. כאמן ארד חסר ניסיון, שיחקתי עם שחקנית בדרגה נמוכה במוקדמות אליפות הארץ לזוגות מעורבים. על הנייר: מקום אחרון. במציאות: מקום 16 מתוך יותר מ 40 זוגות ועלייה לגמר ב'.
3. תחרות ארצית עם פרסים כספיים. אני שחקן מתחיל. השותף שלי ביטל ברגע האחרון. שיחקתי עם שחקנית בדרגת אמן שלא מצאה שותף. במקום הכולל מקום 11 מתוך יותר מ 40 זוגות, אבל במושב השני מקום ראשון במזרח-מערב. הזוג שסיים שני במזרח-מערב באותו מושב: דורון ידלין ואודי פרידלנדר, שחקנים מצוינים שכבר שיחקו בנבחרת ישראל. הם לא היו הזוג החזק היחיד בתחרות.
יש בארץ זוגות שרמתם גבוהה בהרבה מרמתי (ביחד עם שותף קבוע ברמה שלי). אין אף זוג בארץ, שהפער היום ביני ובינם גבוה כל כך כמו הפער אז בין זוג השחקנים המצוינים האלה, שסיים אחרינו באותו מושב, לבינינו (אני ואותה שותפה).
אם כבר קרה שכשאני צריך על הנייר לסיים אחרון, אני מסיים מעל לאמצע, מדוע שלא יהיה אפשרי לסיים ראשון כשאני צריך על הנייר לסיים באמצע?
שלא תטעו
אם, על סמך מקבץ התוצאות שראיתם בפסקה הקודמת, חשבתם שאני חף מטעויות ותמיד אני עושה תוצאות טובות במיוחד - טעיתם.
יש לי לא מעט תוצאות גרועות וכישלונות, כמאמר הפתגם: מי שלא עושה - לא נכשל.
בהקשר של הפוסט הנוכחי, לא מתאים לכתוב עליהן. אני מבטיח לכתוב על כישלונות וטעויות בפוסטים אחרים.
מדוע מימוש החלום בלתי אפשרי?
יש רק סיבה עיקרית אחת לכך שזה בלתי אפשרי. היא כנראה בעלת משקל גדול יותר מאשר סך כל הסיבות לכך שזה אפשרי. כשזכיתי בהישגים בשחמט הייתי בשנות העשרה ובתחילת שנות ה 20 של חיי. התחלתי לשחק ברידג' בגיל 54. לסיבה הזו קוראים גיל.
צמצום פערי ידע וניסיון
אפשר לצמצם בהדרגה פערי ידע וניסיון בהשוואה לבני גילי. זה מאד קשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת, כאשר מדובר בצעירים מוכשרים, שרמת המשחק שלהם גבוהה מרמת המשחק שלי.
גם הם לומדים כל הזמן. רק שלהם זה יותר קל כי מה שהם לומדים בזמן קצר, אני לומד בזמן ארוך יותר.
מה שאני צריך לשבת ולשנן על מנת להיזכר בו שוב, הם זוכרים ללא מאמץ.
לחלק מהם יש את התשוקה לגלות דברים חדשים ולהשתפר ואת האמונה, שאפילו השמיים אינם הגבול והכל אפשרי.
ריכוז וחדות
גם ביום הכי טוב שלי, יהיו שתיים-שלוש ידיים בהן אאבד את הריכוז ואבצע שגיאות קשות. זה לא קורה רק לי: צפיתי לפני כשנה בשידור BBO של גמר אליפות ארצות הברית. הפרשן הסביר טעויות קשות של כמה מטובי השחקנים בעולם באמצעות צירוף של גילם המתקדם ושל העייפות, לאחר ששיחקו מספר רב של מושבים.
כפי שאני זוכר מניסיוני כשחמטאי צעיר ואני רואה אצל שחקני ברידג' צעירים ומוכשרים: ביום הכי טוב לא מאבדים ריכוז וחדות ואין טעויות קשות.
בפוסט זה אנסה לבדוק האם לחלום הזה יש סיכוי להתממש.
סיכוי אין פירושו הסתברות גבוהה. יש אנשים שזוכים בפרס הראשון בלוטו (אפילו הכרתי אדם שזכה בפרס הראשון פעמיים).
לפני שאבדוק את הנושא, אנסה להגדיר באופן מדויק יותר מה זו זכייה באליפות הארץ.
הכוונה היא לכל אליפות בקטגוריה כלשהי, כולל זכייה בליגה לאומית או בגביע המדינה.
לגבי תחרויות קבוצתיות יש הסתייגות: אם לא אשחק אחוז משמעותי מהמשחקים זה לא נחשב. כך למשל, אם יהיה מצב (תאורטי לחלוטין שלא עומד על הפרק) בו אשחק בליגה לאומית עם ארבעה שחקנים מובילים בארץ ובשלב הגמר לא אשחק בכלל, זכייה באליפות תהיה מקדם נחמד של שיווק קורסי ברידג' שאני מלמד.
בראייה הסובייקטיבית שלי לא הגשמתי את החלום.
מדוע מימוש החלום אפשרי?
כבר היו דברים מעולם בשחמט
במעט השנים ששיחקתי שחמט ברצינות (מגיל 15 ועד שהתחלתי בו זמנית ללמוד באוניברסיטה ולעבוד) היו לי כמה הישגים. בהקשר הנוכחי אציין שלושה:
1. זכיתי באליפות ישראל לנוער במשחקי בזק (5 דקות למשחק לכל שחקן). זו אליפות לא הכי חשובה. באליפות החשובה של משחק בקצב רגיל, הגעתי רק למקום הרביעי.
2. שיחקתי כמה שנים בליגה הלאומית בקבוצת הפועל ירושלים. פעם אחת זכינו בגביע המדינה.
3. שיחקתי רק פעם אחת באליפות ישראל בשחמט בכתב. סיימתי במקום השני. זו אליפות לא חשובה. בתחרות החשובה, אליפות בקצב משחק רגיל, לא הייתי מעולם בין 16 השחקנים ששיחקו בגמר. עשיתי תוצאות טובות בחצי הגמר, אבל לא מספיק טובות בשביל להגיע לגמר.
אם זה היה אפשרי בשחמט, מדוע שזה יהיה בלתי אפשרי בברידג'?
כבר היו דברים מעולם בברידג'
כמובן שלא זכיתי באליפות הארץ, אבל מספיק פעמים הקדמתי ביום טוב שלי ושל השותף/פה הרבה זוגות שחקנים טובים בהרבה ממני.
כבר קראתם על כמה מקרים כאלה. אביא רק כמה דוגמאות:
1. הניצחון שלי ושל שלושה שחקנים נוספים מתחת לדרגת רב אמן על שחקני נבחרת פולין בתחרות קבוצות BAM.
2. תחרות ארצית שבה שחקנית בדרגת אמן כסף ואני (סגן אמן כסף), שמשחקים ביחד בפעם הראשונה בתחרות, מקדימים הרבה רבי אמנים וכמה אמנים בינלאומיים ומסיימים לפני כל השחקנים שדרגתם מתחת לרב אמן, למעט ארבעה צעירים.
3. מקום 17 במוקדמות אליפות הארץ ב IMP כאמן ארד המשחק עם שחקנית בדרגתי, ששיחקתי איתה בפעם הראשונה בחיי. על הנייר היינו צריכים לסיים במקום האחרון מתוך קצת יותר מ 40 זוגות.
יש גם לא מעט דוגמאות, שטרם קראתם עליהן (לא אציין כאן את כולן):
1. באליפות הארץ לסניורים (מעל לגיל 60) בשיטת IMP בינואר 2013, שותפי ואני היינו על הנייר צריכים בוודאות להיות בגמר ב'.
שנינו בדרגות לא גבוהות ומשחקים פחות מ 10 שנים. רוב השחקנים משחקים עשרות רבות של שנים. שיחקנו ללא רגשי נחיתות גם מול שחקנים מעולים, ששיחקו בנבחרת ישראל וגם היום, לאחר שעברו את שיאם, אף אחד לא יכול לזלזל בהם. מצאנו את עצמנו בגמר א'. לפני המושב האחרון של גמר א' היינו במקום השישי.
שיחקנו גרוע במיוחד במושב האחרון: צנחנו למקום ה 20 (המכובד כשלעצמו).
לו היינו משחקים במושב האחרון, כפי ששיחקנו במושב השני של חצי גמר או במושב הראשון של הגמר, קרוב לוודאי שניתן היה לסיים בין שלושת הראשונים.
2. כאמן ארד חסר ניסיון, שיחקתי עם שחקנית בדרגה נמוכה במוקדמות אליפות הארץ לזוגות מעורבים. על הנייר: מקום אחרון. במציאות: מקום 16 מתוך יותר מ 40 זוגות ועלייה לגמר ב'.
3. תחרות ארצית עם פרסים כספיים. אני שחקן מתחיל. השותף שלי ביטל ברגע האחרון. שיחקתי עם שחקנית בדרגת אמן שלא מצאה שותף. במקום הכולל מקום 11 מתוך יותר מ 40 זוגות, אבל במושב השני מקום ראשון במזרח-מערב. הזוג שסיים שני במזרח-מערב באותו מושב: דורון ידלין ואודי פרידלנדר, שחקנים מצוינים שכבר שיחקו בנבחרת ישראל. הם לא היו הזוג החזק היחיד בתחרות.
יש בארץ זוגות שרמתם גבוהה בהרבה מרמתי (ביחד עם שותף קבוע ברמה שלי). אין אף זוג בארץ, שהפער היום ביני ובינם גבוה כל כך כמו הפער אז בין זוג השחקנים המצוינים האלה, שסיים אחרינו באותו מושב, לבינינו (אני ואותה שותפה).
אם כבר קרה שכשאני צריך על הנייר לסיים אחרון, אני מסיים מעל לאמצע, מדוע שלא יהיה אפשרי לסיים ראשון כשאני צריך על הנייר לסיים באמצע?
שלא תטעו
אם, על סמך מקבץ התוצאות שראיתם בפסקה הקודמת, חשבתם שאני חף מטעויות ותמיד אני עושה תוצאות טובות במיוחד - טעיתם.
יש לי לא מעט תוצאות גרועות וכישלונות, כמאמר הפתגם: מי שלא עושה - לא נכשל.
בהקשר של הפוסט הנוכחי, לא מתאים לכתוב עליהן. אני מבטיח לכתוב על כישלונות וטעויות בפוסטים אחרים.
מדוע מימוש החלום בלתי אפשרי?
יש רק סיבה עיקרית אחת לכך שזה בלתי אפשרי. היא כנראה בעלת משקל גדול יותר מאשר סך כל הסיבות לכך שזה אפשרי. כשזכיתי בהישגים בשחמט הייתי בשנות העשרה ובתחילת שנות ה 20 של חיי. התחלתי לשחק ברידג' בגיל 54. לסיבה הזו קוראים גיל.
צמצום פערי ידע וניסיון
אפשר לצמצם בהדרגה פערי ידע וניסיון בהשוואה לבני גילי. זה מאד קשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת, כאשר מדובר בצעירים מוכשרים, שרמת המשחק שלהם גבוהה מרמת המשחק שלי.
גם הם לומדים כל הזמן. רק שלהם זה יותר קל כי מה שהם לומדים בזמן קצר, אני לומד בזמן ארוך יותר.
מה שאני צריך לשבת ולשנן על מנת להיזכר בו שוב, הם זוכרים ללא מאמץ.
לחלק מהם יש את התשוקה לגלות דברים חדשים ולהשתפר ואת האמונה, שאפילו השמיים אינם הגבול והכל אפשרי.
ריכוז וחדות
גם ביום הכי טוב שלי, יהיו שתיים-שלוש ידיים בהן אאבד את הריכוז ואבצע שגיאות קשות. זה לא קורה רק לי: צפיתי לפני כשנה בשידור BBO של גמר אליפות ארצות הברית. הפרשן הסביר טעויות קשות של כמה מטובי השחקנים בעולם באמצעות צירוף של גילם המתקדם ושל העייפות, לאחר ששיחקו מספר רב של מושבים.
כפי שאני זוכר מניסיוני כשחמטאי צעיר ואני רואה אצל שחקני ברידג' צעירים ומוכשרים: ביום הכי טוב לא מאבדים ריכוז וחדות ואין טעויות קשות.
הערת שוליים עבור קוראים צעירים
מה שנכון לגבי עשוי להיות נכון לגביכם, למעט הפסקה שכותרתה: מדוע מימוש החלום בלתי אפשרי?
אם אתם מוכשרים ורציניים יש לכם סיכוי.
מה שנכון לגבי עשוי להיות נכון לגביכם, למעט הפסקה שכותרתה: מדוע מימוש החלום בלתי אפשרי?
אם אתם מוכשרים ורציניים יש לכם סיכוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה