פוטנציאל - דור שני

בפוסט קודם: פוטנציאל, תיארתי כיצד שחמטאי נוער מוכשרים בירושלים של שנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת, לא הצליחו למצות את הפוטנציאל שלהם, משום שלא היה מי שייקח על עצמו את המשימה של לקדם, להדריך ולטפח אותם. התוצאה: הישגים טובים פחות מהישגי נערים מוכשרים במקומות אחרים בארץ, בהם היה "משוגע לדבר", שהשקיע בפיתוחם.

שחמט בדור השני

כפי שכתבתי בפוסט: כיצד התחלתי לשחק בתחרויות ברידג', המשחק היחיד אותו לימדתי את ילדי ברצינות היה שחמט. ליוויתי אותם גם לתחרויות לילדים. הם השיגו תוצאות יפות: הבת שלי, נטע, זכתה במקום שני באליפות ירושלים לנוער. בשנה אחרת, ניר זכה באליפות ירושלים לנוער (שני שחקנים טובים בהרבה ממנו לא השתתפו).

ההישג הגדול ביותר של ניר היה בתחרות נוער ברמת-אביב. בגיל 12 הוא ניצח את כל חמשת יריביו וסיים במקום הראשון. השתתפו גם נערים מבוגרים ממנו בחמש או שש שנים. יותר ממחצית משתתפי התחרות היו בדרגות גבוהות מדרגתו. 

היות שהקוראים הם שחקני ברידג', אנסה להסביר את ההישג באמצעות תיאור הישג דומה בתחרות ברידג': 
שני ילדים בני 12 בדרגת סגן אמן כסף, משתתפים בתחרות ארצית של שני מושבים המיועדת לצעירים עד גיל 18. רוב המשתתפים הם בדרגת אמן ארד ומעלה. 
הילדים מסיימים במקום הראשון, כשבכל אחד מהמושבים הם משיגים תוצאה של מעל ל 70%. 

אין חדש תחת השמש: לפחות בירושלים
מאום לא השתנה במשך עשרות השנים שחלפו מאז הייתי שחמטאי נוער ועד שהייתי הורה מלווה: עדיין לא היה בירושלים מישהו שיקדם ויפתח קבוצת ילדים מוכשרים בשחמט. 

בן של חברים שלי הגיע למרות זאת להישגים יפים: ההורים שכרו בתשלום מאמן אישי עבורו.

ברידג' בדור השני

כשהתחלתי לשחק ברידג', זיהיתי די מהר נער בן 17 שמשחק מצוין. כישרון שלו היה גר בתל-אביב או בנס ציונה היה אולי מגיע לשחק בנבחרת הצעירה. 
הצעיר הגיע להישגים טובים, אבל לא מיצה את הפוטנציאל.

נכון, אין חדש תחת השמש בירושלים גם בברידג': לא היה מי שייקח קבוצה של צעירים מוכשרים ויקדם אותם כקבוצה.

כמו בשחמט, גם בברידג', היו במקומות אחרים כאלה, שהשקיעו בקידום קבוצת צעירים מוכשרים. כך למשל, בנס ציונה, בבאר יעקב ובראשון לציון אימן ופיתח יעקב מיוחס, קבוצות של ילדים ונערים מוכשרים. כמה מהם הפכו לאלופי עולם לצעירים.

בנימה אישית
יש כאלה שהיה להם קצת יותר מזל. כששיחקתי עם בני ניר בפעם הראשונה בפסטיבל הים האדום באילת שיחקנו במושב השני בתחרות הזוגות המרכזית (38%) נגד שחקן צעיר בשם גלעד אופיר. לאחר שסיימנו לשחק נגדו, הוא הבטיח לעזור לקדם את ניר. גלעד עמד בהבטחתו במשך שנים. אני מניח, שאחרי המושב השלישי בו עשינו קצת יותר מ 71%, הבין שלא יבזבז את זמנו על נער צעיר חסר כישרון. 

המזל הנוסף שהיה לבן שלי הוא אבא, שהיה מוכן לסוע איתו אחת לחודש לאימוני פרויקט פסגה ברעננה ושלוש פעמים בשבוע לסופי שבוע ארוכים (חמישי, שישי, שבת) לאליפות הארץ ולמשחקי מבחן.