טוב שכן טוב ולא קולני?

האם זה טוב שהשכנים מהשולחן הסמוך אינם מספרים מה החוזה ששיחקו או מה החוזה שהיו יכולים לבצע או איך מבצעים את החוזה? 

תלוי. אם אתה שחקן הוגן אתה לא רוצה לקבל את המידע הלא-חוקי הזה זה טוב.

אם אינך שחקן הוגן, תשמח לקבל את המידע האסור הזה ולהשתמש בו.

הפעם נעים לי לכתוב שוב על שחקן ברידג' מעולה בשם רון שגב. 

בפעם הקודמת שכתבתי עליו הייתה לפני שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה. כתבתי פוסט ב-Facebook. 

בפוסט סיפרתי על יד ששיחקתי נגדו ונגד שותפתו בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב. 

רון עצר באמצע ההכרזה וקרא לשופט וביקש לדבר איתו בלעדינו. לשופט סיפר ששמע מהשולחן הסמוך שחקנים, ששיחקו את היד, אומרים שאפשר לבצע חוזה של ♥6 ולכן אינו יכול לשחק את היד.

אם קראתם את הפוסטים: רמאות ויצירתיות בברידג', לא רק בבריטניה הגינות ואי-הגינות בברידג' בישראל וטרנס ריס האם גם אתם הייתם מוצאים את ההתאמה ב-♥?, אתם בוודאי מבינים שלא כל אחד היה מתנהג כמו רון.  

היו תגובות רבות לפוסט. חלק מהמגיבים אמרו שהחוק מחייב לעשות את מה שרון עשה (מה שנכון). אחרים אמרו שבתוך עמם הם חיים ולמרות שהחוק מחייב לעשות זאת, רבים לא יעשו את מה שרון עשה,  ולכן הוא ראוי לשבחים.

מישהו חשב, שהדיון ראוי לפרסום ופרסם את הפוסט והתגובות בירחון הישראלי לברידג'.  

מה קרה היום?

שוב שיחקתי נגד רון והשותפה שלו. הפעם בתחרות ארצית לזכר דב הילר ז"ל.

רון קרא שוב לשופט ואמר שאינו יכול לשחק את היד, משום ששמע מהשולחן הסמוך, שאפשר לבצע חוזה של ♦3.

גם הפעם לא שיחקנו את היד. השופט העניש את השחקנים שדיברו בקול, בהורדת אחוזים מהתוצאה שלהם.

מה הבעיה?

הבעיה היא שאיני יודע כמה פעמים, יריבי שמעו מה נאמר על היד בשולחן אחר והתנהגו אחרת: השתמשו במידע ולא דווחו על כך.
אני לא היחיד שלא יודע: מרבית השחקנים אינם יודעים זאת.

הפתרון לבעיה הוא לא לדבר על הידיים במהלך התחרות באופן העשוי לעזור לאלה שאוזניהם כרויות לשולחנות הסמוכים, לפחות כאשר מדובר בתחרויות ארציות.