גם בליגה לאומית לזוגות נכשלנו כישלון חרוץ. סיימנו במקום השלישי מהסוף. לתוצאות המלאות לחצו כאן. בפוסט זה אסביר מדוע שיחקתי כל כך רע ואנסה לקשר את זה לכישלונות בספורט בכלל ובברידג' בפרט.
קוראי הבלוג כבר יודעים, שעדיין אינני שחקן ברמה גבוהה מאד. הם גם יודעים, שאינני שחקן כל כך גרוע, כפי שמראה התוצאה שלי בתחרות זו. קל וחומר, שהשותף שלי אינו שחקן גרוע. הוא גם שיחק הרבה יותר טוב ממני בתחרות.
בפסקאות הבאות אנסה להסביר את הכישלון ברמה הפסיכולוגית.
לעבור ליד הבאה
כמעט כל השחקנים מכירים את הכלל הזה: קיבלתם תוצאה גרועה במיוחד על יד, התעלמו ממה שקרה: אל תחשבו על היד הזו בהמשך, אל תתווכחו עם השותף בשאלה: מי אשם?
המשך התעסקות ביד כזו רק גורם נזק בהמשך. למרות שכמעט כולם יודעים את זה רובנו לא עושים את זה או לפחות לא עושים את זה תמיד.
המשך התעסקות ביד כזו רק גורם נזק בהמשך. למרות שכמעט כולם יודעים את זה רובנו לא עושים את זה או לפחות לא עושים את זה תמיד.
לא לעבור ליד הבאה
לא תמיד נכון לעבור ליד הבאה ולהתעלם ממה שקרה. כשיש רצף של ידיים גרועות, יש מצבים שצריך להחליף קלטת.
אביא לכם דוגמה שתבהיר את דברי. כששיחקנו קצת יותר משנתיים, השתתפנו, הבן שלי ואני, בתחרות סימולטנית ארצית. כבר היו לנו כמה הישגים, עליהם תוכלו לקרוא בפוסטים: תחרות ראשונה בפסטיבל באילת ותחרות לדרגות נמוכות בפסטיבל בתל-אביב: התוצאה הכי טובה בכל הזמנים?. גם סיימנו בתחרות סימולטנית קודמת במקום שביעי בארץ.
בסימולטנית הארצית נשוא פסקה זו, הערכתי את התוצאות שלנו אחרי כחצי תחרות וחשבתי שהתוצאה שלנו היא בסביבות 30%, אולי מקום אחרון בארץ.
אי אפשר לעבור ליד הבאה. אמרתי לשותף שלי, שאם רוצים לעבור את ה-50%, אין ברירה: צריך להכריז ולשחק הכי אגרסיבי שאפשר.
זה התחיל ב-♠6 שאי אפשר להכריז ואי אפשר לבצע. היינו היחידים שהכרזנו אותו והבן שלי ביצע אותו באמצעות משחק לחץ מדומה. זה נגמר בחוזה של 6NT (החוזה הנכון הוא 3NT), שביצעתי לאחר שיריב הוביל ב-K♦. זכיתי ב-A♦. לאחר שזכיתי ב-11 לקיחות שיחקתי קטן לכיוון ה-Jx♦,שנותרו בדומם. היריב עם Qx♦ נכנס למצב של משחק סופי. ואחרי הזכייה ב-J♦ ביצעתי את החוזה.
התוצאה הסופית: 45% מועדוני. קצת מעל ל-50% בחישוב הארצי.
שאף אחד לא יטעה, זה היה עלול גם להיגמר ב-20% בחישוב הארצי.
עיקרון הרצף או מדוע לא עוברים לתחרות הבאה?
אותו עיקרון של לעבור ליד הבאה, נכון גם לגבי תחרויות: תוצאה גרועה במיוחד בתחרות - עבור לתחרות הבאה.
העיקרון נכון, אבל הביצוע הרבה יותר קשה מאשר לעבור ליד הבאה.
אנחנו רואים את זה בכל ענפי הספורט. גם אצל הטובים ביותר וגם אצל הקבוצות הטובות ביותר.
יש תקופות של רצף הצלחות ויש תקופות של רצף כישלונות.
זה לא ששחקני כדורסל בקבוצת NBA או אפילו בקבוצה מצמרת הליגה בישראל, שכחו לשחק כדורסל.
זה לא ששחקני כדורגל בקבוצות הטובות ביותר באירופה הפסיקו להיות שחקנים טובים. גם שחקני טניס בצמרת הטניס העולמי הם מעולים בתחומם. זה נכון גם לגבי שחקני ברידג' טובים או מצוינים.
יש כנראה היבט פסיכולוגי לרצף כישלונות. אתה יודע שאתה טוב בתחום (היו רצפי הצלחות) ונכשל פעם ועוד פעם. בפעם השלישית, אתה שואל: מה קרה לי? האם רמתי ירדה? הלחץ גדל. אתה מנסה להצליח בכוח ולא עובר מתחרות לתחרות או מיד ליד הבאה. לרוב זה מביא עוד כישלון, עוד תסכול ועוד לחץ.
בגיל צעיר אתה מבין שזה לא סביר שאתה נמצא בירידה. בגילי אתה כבר שואל את עצמך: האם לא התחלתי בתהליך של ירידה בכישורים שלי? תהליך שראיתי אצל אנשים אחרים וחוויתי אותו בתחום המחשבים.
רוב אנשי המחשבים מעל גיל 40 מנסים להישאר בתחום בו רכשו ניסיון וידע, שיקנו להם יתרון. קשה להם ללמוד תחום חדש ולהתחרות שווה בשווה מול צעירים.
אני המשכתי להיכנס לתחומים חדשים וללמוד אותם. לקראת גיל 60 חוויתי ירידה ביכולתי להיכנס לעומק לתחומים חדשים.
האם זה מה שקורה לי עכשיו בברידג'?
מה קרה בליגה לאומית?
כפי שהקוראים יודעים אני נמצא בתקופה רעה לאחר תקופה טובה מאד. קראו למשל: שלבי הגמר של אליפות הארץ: נכשלנו בגדול.
קיוויתי שהליגה לזוגות תהיה התחרות שתסמן את סוף התקופה הרעה.
חשבתי שאם נסיים בין חמשת הזוגות הראשונים, זה יהיה סימן לסוף התקופה הרעה.
ההתחלה הייתה טובה. כמה תוצאות טובות נגד זוגות חזקים ואז הגיעה היד שבה הראתי שני צבעים. § היה הצבע השני. הכרזתי אותו בגובה 3. השותף שלי הכריז §4 במקום §5.
תוצאה רעה במיוחד אחרי שזכיתי ב-11 או 12 לקיחות.
הבעיה הייתה שלי ולא של השותף. צריך לעבור ליד הבאה. לא עברתי. לא הייתי באחת משתי הידיים הבאות, שהסתיימה בתוצאה רעה במיוחד.
את השנייה, בה נעדרתי מתחילת שלב ההכרזה, אציג בפוסט הבא: יד מתסכלת שבמקום תוצאה של 100%, קיבלנו Bottom.
עברתי למוד של "לא לעבור ליד הבאה", אלא לנסות לתקן. זה לא הצליח. התסכול גבר ויחד איתו גם כמות ומהות השגיאות. התוצאה הייתה בהתאם.
העיקרון נכון, אבל הביצוע הרבה יותר קשה מאשר לעבור ליד הבאה.
אנחנו רואים את זה בכל ענפי הספורט. גם אצל הטובים ביותר וגם אצל הקבוצות הטובות ביותר.
יש תקופות של רצף הצלחות ויש תקופות של רצף כישלונות.
זה לא ששחקני כדורסל בקבוצת NBA או אפילו בקבוצה מצמרת הליגה בישראל, שכחו לשחק כדורסל.
זה לא ששחקני כדורגל בקבוצות הטובות ביותר באירופה הפסיקו להיות שחקנים טובים. גם שחקני טניס בצמרת הטניס העולמי הם מעולים בתחומם. זה נכון גם לגבי שחקני ברידג' טובים או מצוינים.
יש כנראה היבט פסיכולוגי לרצף כישלונות. אתה יודע שאתה טוב בתחום (היו רצפי הצלחות) ונכשל פעם ועוד פעם. בפעם השלישית, אתה שואל: מה קרה לי? האם רמתי ירדה? הלחץ גדל. אתה מנסה להצליח בכוח ולא עובר מתחרות לתחרות או מיד ליד הבאה. לרוב זה מביא עוד כישלון, עוד תסכול ועוד לחץ.
בגיל צעיר אתה מבין שזה לא סביר שאתה נמצא בירידה. בגילי אתה כבר שואל את עצמך: האם לא התחלתי בתהליך של ירידה בכישורים שלי? תהליך שראיתי אצל אנשים אחרים וחוויתי אותו בתחום המחשבים.
רוב אנשי המחשבים מעל גיל 40 מנסים להישאר בתחום בו רכשו ניסיון וידע, שיקנו להם יתרון. קשה להם ללמוד תחום חדש ולהתחרות שווה בשווה מול צעירים.
אני המשכתי להיכנס לתחומים חדשים וללמוד אותם. לקראת גיל 60 חוויתי ירידה ביכולתי להיכנס לעומק לתחומים חדשים.
האם זה מה שקורה לי עכשיו בברידג'?
מה קרה בליגה לאומית?
כפי שהקוראים יודעים אני נמצא בתקופה רעה לאחר תקופה טובה מאד. קראו למשל: שלבי הגמר של אליפות הארץ: נכשלנו בגדול.
קיוויתי שהליגה לזוגות תהיה התחרות שתסמן את סוף התקופה הרעה.
חשבתי שאם נסיים בין חמשת הזוגות הראשונים, זה יהיה סימן לסוף התקופה הרעה.
ההתחלה הייתה טובה. כמה תוצאות טובות נגד זוגות חזקים ואז הגיעה היד שבה הראתי שני צבעים. § היה הצבע השני. הכרזתי אותו בגובה 3. השותף שלי הכריז §4 במקום §5.
תוצאה רעה במיוחד אחרי שזכיתי ב-11 או 12 לקיחות.
הבעיה הייתה שלי ולא של השותף. צריך לעבור ליד הבאה. לא עברתי. לא הייתי באחת משתי הידיים הבאות, שהסתיימה בתוצאה רעה במיוחד.
את השנייה, בה נעדרתי מתחילת שלב ההכרזה, אציג בפוסט הבא: יד מתסכלת שבמקום תוצאה של 100%, קיבלנו Bottom.
עברתי למוד של "לא לעבור ליד הבאה", אלא לנסות לתקן. זה לא הצליח. התסכול גבר ויחד איתו גם כמות ומהות השגיאות. התוצאה הייתה בהתאם.
הערת שוליים
בכל זאת היו כמה דברים מעניינים ולמדתי דברים חדשים. בפוסט הבא, אציג מה למדתי על Double מעניש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה