יום חמישי, 3 בדצמבר 2015

ללמוד מברידג' כשהחיים לא תמיד הוגנים


לא פעם ולא פעמיים אני נתקל בשחקני ברידג' המתלוננים על זה "שכל התחרות לא שיחקו" (שם קוד לזה שלא היו כרוז ברוב הידים), ש"לא קיבלו נקודות" שהיו בסקציה חזקה יותר מסקציה אחרת וכיו"ב. 
כל התלונות נועדו להסביר מדוע לא הצליחו בתחרות.

בפוסט זה אנסה להסביר מה אפשר ללמוד מברידג' על מצבים דומים בחיים האמיתיים רחוק משולחן הברידג'. 


חסימה לא הוגנת   


לאחרונה לימדתי כמה קבוצות מתחילים על חסימה. מי שמטפל (או לא מטפל) בחסימה הוא הכרוז, הרואה את הקלפים שלו ואת הקלפים של הדומם. הרעיון הוא לתרגל אותם במה שלמדו, כלומר: לשחרר מיד את החסימה ולעבור לקלפים הגבוהים, שנותרו בדומם או בידם, באמצעות קלף שנותר בידם או באמצעות A בסדרה אחרת המהווה כניסה.

ברור שמי שמשחרר את החסימה מקבל פרס. הפרס הוא מספר לקיחות גבוה ממה שהתחייב. 
טכנית אי אפשר לתת לשחקנים מתחילים פרס של ביצוע החוזה בדיוק. הם עלולים להיכשל ולא לקבל פרס. לכן מי שהבין את השיעור ושיחרר את החסימה מבצע גם לקיחות עודפות.
מי שלא משחרר את החסימה נכשל בביצוע החוזה. 

חלק מהמשתתפים התחרותיים התלוננו על חוסר ההוגנות שלי בחלוקת הקלפים: "נתת להם כמעט את כל הקלפים בסדרה ולכן הם קיבלו תוצאה טובה".
במצבים כאלה ילדים נוטים להתלונן יותר ממבוגרים.

שתי גישות בברידג': להתלונן או להתמודד
אפשר להתלונן ואפשר גם אחרת: לנסות לעשות את המיטב במצב הקיים, גם אם הוא לא "הוגן" וגם אם הוא לא מבטיח.
כשמתמקדים בבעיה, ולא בבעיה הרגשית של הקיפוח, לפעמים מצליחים כנגד רוב הסיכויים, למרות תנאי ההתחלה הלא כל כך טובים. 
אם זה לא מצליח, עוברים ליד הבאה.

בתחרויות ברידג' זה מתאזן משום שמשווים את התוצאה שלכם לתוצאה של שחקנים אחרים שקעבלו בדיוק את אותם הקלפים. 


שתי גישות בחיים: להתלונן או להתמודד


החיים לא תמיד הוגנים. מחירי הדירות גבוהים ולזוג צעיר קשה עד בלתי אפשרי לקנות דירה. מחפשי עבודה ועובדים מופלים אל פעם בגלל גילאות, מגדר, השתייכות לקבוצה אתנית ועוד.

נקודת ההתחלה של מי שנולד למשפחה עשירה, או לפחות מבוססת, הרבה יותר טובה מזו של מי שנולד למשפחה עניה.
נקודות ההתחלה מתבטאת במקרים רבים בהצלחה בלימודים וכתוצאה מכך בעבודה במקצועות עם הכנסה גבוהה יותר.

תוכלו למצוא עניים, אנשים בגיל מבוגר, נשים, נכים, עולים חדשים ואחרים המתלוננים כל הזמן על קיפוח. כך נוצר דור שני ודור שלישי של עוני וקיפוח.

תוכלו למצוא אחרים מאותן הקבוצות, שגם אם הם חושבים שהם מקופחים הם שמים את זה בצד ופועלים על מנת לשנות את מצבם.
יש בין אלה השייכים לקבוצה השנייה לא מעט סיפורי הצלחה.

כשהחיים והברידג' נפגשים

התלונות ליד שולחן הברידג' ממנפות את האפשרות ללמד את מה שהזכרתי בפסקה הקודמת גם על דברים מהותיים בגישה לבעיות בחיים. זה נכון במיוחד לגבי ילדים.

הברידג' גם מאפשר לראות במהירות הבדל בתוצאות כשמשנים את הגישה. 
התנסות המאוששת מהר את התפיסה של התמודדות, עשויה לעזור לשחקני ברידג' לישם אותה גם בתחומים אחרים בחיים שבלשון של המעטה לא פחות חשובים.

מדוע אני אוהב לקבל (לפעמים) ידיים עם 0 נקודות?

יש כאלה שמתלוננים על קיפוח כשהם מקבלים יד עם 0 נקודות. אני ממש שמח. זו הזדמנות נהדרת לקבל תוצאה טובה על היד.

נניח לרגע שאתם המקופחים היחידים ו-40 הנקודות הנותרות התחלקו בערך שווה בשווה בין שלושת השחקנים האחרים. אתם והשותף שלכם כנראה תשחקו בהגנה. במצב האופטימלי השותף שלכם לא התערב בהכרזה ויש לו משהו כמו 13-15 נקודות.

קוראי הבלוג יודעים שאני אוהב לשחק בהגנה ולרוב משחק טוב יותר בהגנה מאשר בתחומים אחרים של המשחק. סיבה טובה לשמוח שקיבלתי 0 נקודות. אבל יש סיבות נוספות:

1. לכרוז קשה יותר לשחק במצב כזה לעומת המצב בו הנקודות של המגנים מתחלקות בערך שווה בשווה
אחרי שיגלה כמחצית מהנקודות אצל השותף שלי (למשל: בעקיפות שלא הצליחו), יניח, בצדק, שההסתברות ששאר הנקודות אצלי היא גבוהה.

2. לא מעט מגנים שקיבלו 0 נקודות, ללא כניסה ליד, מניחים שאין משמעות לקלפים שהם משחקים
בלא מעט מקרים זו טעות קשה: זה שמגן יודע שאין לו נקודות ואין לו כניסות. לא אומר שהכרוז יודע את זה
זריקה של קלפים לא נכונים עוזרת לכרוז.

היות שאני יודע את מה שכתבתי, כנראה שההגנה שלי תהיה טובה יותר מאשר ההגנה של חלק מהשחקנים האחרים שיקבלו את אותה יד. 

סיפור אמיתי לקינוח

ביד עם ה-0 נקודות שקיבלתי היה גם 10. היריבים שיחקו בחוזה ב-. כשלכל אחד נותר קלף אחד, הם זכו בלקיחה אחת פחות מהנדרש לביצוע החוזה.
בלקיחה האחרונה זכיתי ב-10. היריבים נפלו פעם אחת. עיון בדף התוצאות גילה שהיינו היחידים שהפילו את החוזה.
לא פחות מהנה מלבצע סלאם ש-30% או 50% ממשתפי התחרות ביצעו.    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה