היום שיחקתי עם השותף שלי רן בן-אפרים בחצי גמר אליפות הארץ. התוצאות היו גרועות במיוחד. מחר נשחק בגמר ב'. לתוצאות המלאות לחצו כאן.
בשתי הידיים הראשונות ששיחקנו במושב הראשון הייתי הכרוז. לא הייתי שם. אי אפשר לשחק יותר גרוע ממה ששיחקתי.
ביד 11 הייתי הכרוז בחוזה של ♥4. כמעט כל ה-Field היה בחוזה הזה. כמעט כל ה-Field נכשל בביצוע החוזה. רוב השחקנים שהיו כרוז נפלו פעמיים. היו כאלה שנפלו פעם אחת. רק אני ועוד שחקן אחד (דווקא שחקן ברמה גבוהה) נפלנו 3 פעמים. הפסדנו 4 אימפים (IMPs).
ביד 12 הייתי הכרוז בחוזה של ♠4 שאי אפשר לפול בו. אני נפלתי. כששוחק קלף ההובלה תכננתי את המשחק. לא ברור מה גרם לי לסטות מתכנית המשחק. אמנם היו עוד חמישה שחקנים ש"הצליחו" להיכשל בביצוע החוזה. הפסדנו 12 אימפים. כשבמושב הראשון עשינו תוצאה שלילית של 23 אימפים, ברור לגמרי שעשינו אותה באשמתי ואת רוב הנזק עשיתי בשתי הידיים הראשונות.
יש שותפים שמאשימים שחקן שטועה טעויות קלות. יש שותפים שמאשימים שותף שבכלל לא טעה.
חלק מאלה המאשימים, ימשיכו להזכיר את זה לשותף לאורך כל התחרות.
לא רן. רן לא אמר דבר. נכון, אני התנצלתי מיד ביוזמתי. תענוג לשחק עם שותף שגם כשאתה טועה טעות קשה כמעט ואינו מעיר לך במהלך התחרות.
כל אחד טועה לפעמים. שחקנים ברמה שלי יודעים כמעט תמיד מיד לאחר שסיימו לשחק את היד, שהם טעו. כמעט תמיד הם גם יודעים לזהות את הטעות עצמה. בחלק מהמקרים אני יודע את זה גם במהלך המשחק עצמו.
הערות מיותרות במהלך התחרות רק גורמות לשותף לשחק פחות טוב.
בשנת 1956 זכתה הנבחרת הכחולה (נבחרת איטליה בשנות ה-50 עד שנות ה-70 במאה הקודמת) באליפות אירופה. זה קרה אחרי שגוגליימו סיניסקלקו טעה קשות באחת הידיים הראשונות. במקום לבצע ♠7 הוא תיקן ל-7NT. הצרפתים זכו בשש לקיחות ב-♥.
רבים חושבים שלתגובה של שותפו פייטרו פורקה, שלא אמר דבר, היה משקל גדול בזכייה של האיטלקים.
לפוסט המלא: פייטרו פורקה מודל לשותפות בברידג'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה