שנה חדשה בברידג': להבחין בין החשוב יותר לבין החשוב פחות

היום (7 בספטמבר) שיחקתי עם הבן שלי ניר בתחרות ארצית לזכר אמיל ויזנר במרכז הברידג' בירושלים. 
שיחקנו סביר, למעט כמה טעויות קשות שלי. זה הספיק רק למקום השמיני. במקום הראשון זכו יוסי קונפינו וגדי ארנון. לתוצאות המלאות לחצו כאן.

התחרות מאורגנת זו שנה עשירית ברציפות על ידי אילנה כליף שהייתה בת זוגו של אמיל ז"ל.
אמיל ז"ל היה שחקן בדרגת רב אמן. כשהתחלתי לשחק ברידג' יצא לי לשחק נגדו מספר קטן של פעמים. באותן פעמים הוא שיחק עם בריאן זיטמן ז"ל, מבעלי מרכז הברידג. אולי זוהי גם הסיבה לכך שהתחרות לזכרו מתקיימת במרכז הברידג'. 
ראוי לציין את קפטן נבחרת ישראל אודי פרידלנדר, ששיחק בכל  התחרויות האלה עם אילנה!!! 

לפני התחרות שוחחתי עם אחד מהשחקנים הבכירים ביותר בארץ. הוא אמר משהו מעניין ביחס למשהו שחשוב יותר ולמשהו שחשוב פחות. דבריו נתנו לי את ההשראה לכתוב את הפוסט הזה.

בשנה החדשה כדאי לרכז את המאמצים והאנרגיות המוגבלים שלנו במה שחשוב יותר. לפעמים זה אומר לוותר על דברים חשובים פחות.
זה נכון בברידג' אבל גם בכל תחום אחר.

מה יותר חשוב הכרזה, משחק יד או הגנה?

אין ספק  שכל אחד מהתחומים האלה חשוב. אין דעה אחידה בשאלה מה חושב יותר? 
הנטייה שלי היא לכיוון של הגנה חשובה יותר.
אבל לא זה היה נושא השיחה. השיחה עסקה בהשקעה בשיטות הכרזה לעומת השקעה בשותפות.

לדעת אותו שחקן, אם לא מדובר בשחקנים מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר, אז יותר חשוב יותר להשקיע בהבנה בין שותפים ולהקטין את ההתמקדות בשיטות הכרזה מדויקות ומתוחכמות.
השקעת יתר בשיטות הכרזה עלולה להשפיע לרעה על התוצאות. 

אני בהחלט מסכים עם השחקן הבכיר. הוא לא הראשון שמביע בשיחה איתי רעיון כזה. 
שחקן בכיר אחר סיפר לי מזמן שאחד הזוגות בנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 26 שזכתה באליפות העולם בשנת 2010, השתמש בשיטת הכרזה שפוטה "הם אפילו לא שיחקו Two Over One Game Forcing" הוא אמר.

השיחה הייתה על זוג, שלדעתו משקיע יותר מדי בשיטות הכרזה מתוחכמות במקום בדברים אחרים. במקרה זה לא הייתה התייחסות רק להבנה בין שותפים.

הניסיון האישי שלי

יש לי גם שותפים המעוניינים לשחק שיטות הכרזה מסובכות ומתוחכמות. לפעמים גם שיטות שאני לא מכיר ואני לומד אותן במיוחד. לפעמים שיטות המתייחסות למצבים לא שכיחים. 

במקרים רבים מה שקורה בשטח הוא:

1. מרבית המצבים שהתכוננו אליהם אינם מתרחשים בתחרות.

2. התוצאות הלא טובות מגיעות מאי הבנות בין השותפים, מקבלת החלטות לא נכונות וממשחק יד לא מספיק טוב.

3. לפעמים אני משלם מחיר על האנרגיה שאני משקיע בשיטות ההכרזה המתוחכמות ועל החשש לשכוח הכרזות אלה ולטעות בהן. המחיר הוא טעויות בדברים הרבה יותר פשוטים.

לסיכום

1. רמת התחכום והדיוק בהכרזות היא תלוית הקשר: ככל שרמת הזוג גבוהה יותר היא צריכה להיות גבוהה יותר.

2. לעולם היא לא צריכה לבוא על חשבון ההבנות בין בני הזוג.

3. תחכום במצבים ששכיחותם גבוהה הוא רצוי. תחכום במצבים נדירים עלול להיות מיותר ומזיק. 

4. ככל שהרמה גבוהה יותר, כך אפשר לענות על מצבים בשכיחות נמוכה יותר.

הערת שוליים

ההשקעה בשיטות הכרזה מתאימה לשחקנים מקצוענים ברמות הגבוהות. להערכתי במקרים כאלו זה לא בא על חשבון השותפות ובמצבים לא שכיחים עשוי לעשות את ההבדל. 
דוגמה לכך תמצאו בפוסט ישן: מי צריך קונבנציות צריך רק חצי עוצר?