יש כאלה שלא זוכרים. יש כאלה שזוכרים ויש כאלה שזוכרים את הכל.
כשלמדתי בקורס שחקני תחרויות הייתי בתקופה לא עמוסה בעבודה. ככה זה כשאתה יועץ עצמאי: יש תקופות עם הרבה עבודה ויש תקופות אחרות. באותו חודש עשיתי מנוי למועדון מרכז הברידג' בירושלים. הסיבה: זה היה יותר זול מאשר לשלם לכל תחרות מקומית כשרציתי להתאמן עם שותף או שותפה חדשים לקראת הפסטיבל.
אמרתי לבעלי המועדון, שבימים שבהם איני מתאמן לפסטיבל, אני מוכן, כשירות למועדון, לשחק עם מי שהם ירצו.
ביום ראשון למדתי בקורס. ביום שלישי שיחקתי עם גברת ששידכו לי.
גם היא למדה באותו קורס. הצעתי לה לשחק את מה שאלדד גינוסר לימד ביום ראשון.
היא אמרה לי שהיא אינה זוכרת. הצעתי לה שאזכיר לה. התשובה הייתה: "בוא לא נשחק את זה".
כבר הבנתם שאותה גברת לא הייתה יכולה להיות שותפה קבועה שלי ולא בגלל שלא זכרה את מה שלמדה ביום ראשון, אלא בגלל שלא רצתה שאזכיר לה את מה שלמדה.
קורס שחקני תחרויות
מאוד נהנתי מקורס שחקני תחרויות שלמדתי בו כמה שנים אחרי שהתחלתי לשחק.
הקורס פתח לפני תפיסה של ברידג' שונה לגמרי מהתפיסה שבה שיחקתי ואותה מאמצים שחקנים רבים מהשורה.
היפה בה היה שהיא הרבה יותר הגיונית מהתפיסה שלי לפני שלמדתי בקורס.
ערך מוסף היוותה היכולת של אלדד גינוסר להסביר את התפיסה.
אחד השיעורים נקרא: "כולם מדברים". הוא מתאר מצבים בהם כל ארבעת השחקנים מכריזים. לא מדובר במצב הקלאסי, שהכרתי קודם, בו הנקודות מתחלקות שווה בשווה וזוג אחד מצא התאמה ב-♥ והזוג השני מצא התאמה ב-♠.
אחרי שתקראו את הפוסט הבא, תבינו במה מדובר.
הפוסט הבא יעסוק ביד ששיחקתי בתחרות ביום חמישי והשתמשתי במה שזכרתי. אני מקווה שזכרתי נכון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה