פחד בברידג'. חלק 1: פחד משחקנים חזקים

האם חשוב נגד מי אתה מכפיל?  ביד הראשונה בתחרות  ארצית Top-Bottom  של סוף הקיץ במועדון אביבים בשנת 2007 שיחקתי נגד האמן הבינלאומי מוטי גלברד (שחקן עבר בשחמט, כותב ספרי ברידג' ולימים גם המורה שלי בקורס מורים לברידג'), שישב לפני ורב-אמן כסף רם סופר (רם הוא שחמטאי פעיל בדרגת רב אמן בינלאומי, מורה לברידג' וכותב קבוע בירחון הברידג' הישראלי), שישב אחרי. 

הקלפים החשובים שהחזקתי בידי:

A♠

A♥

Q9xx♣

  

מוטי פתח ♣1 לאחר שרם הכריז ♣5 הייתי האחרון שצריך לדבר. במהלך ההכרזה, שבה שותפתי ואני הכרזנו כל הזמן Pass הובררו הדברים הבאים:

1. את המשחק ישחק מוטי גלברד. כלומר: אני אוביל את הקלף הראשון.

2. מוטי גלברד היושב לפני מחזיק את היד החזקה.

3. לרם סופר יש אורך בסדרת ה ♣. קרוב לוודאי שיש לו יותר קלפים בסדרה מאשר למוטי.

   

4. כל ההכרזות היו טבעיות, למעט הכרזה אחת של רם בסדרת ה ♠. בררתי מה משמעות ההכרזה הנ"ל ומוטי הסביר אותה כקלף יחיד ב ♠.

5. קרוב לוודאי שאין לאחד היריבים קוצר באחת הסדרות האחרות.

הכפלתי והובלתי עם ה A♠  לפני שהכרוז יזרוק את ה ♠ המפסיד מהדומם על קלף גבוה באחת הסדרות האחרות.  בדומם ראיתי  Axxxx♣. 

בהמשך זכיתי גם ב A♥.   

כשמוטי זכה ביד, הוביל את ה K♣  ואחריו את ה J♣, שהורשה לזכות בלקיחה. כשהוביל עם ה T♣ כיסיתי עם ה Q. לאחר הזכייה ב A בדומם, הוגבה ה 9♣ שבידי ובנוסף לשני קלפי ה Ace שלקחתי  הביא לנפילת החוזה.

לאחר שהסתיים המשחק אמרה לי השותפה: "אתה לא מפחד להכפיל נגד מוטי גלברד? אני לא מכפילה נגדו". 

התשובה: לא.  מבלי לזלזל  בהיותו מומחה בעל שיעור קומה והיותי שחקן מתחיל. הייתי מכפיל גם נגד השחקן הטוב ביותר בעולם.

מהדיאלוג הזה (ומדברים אחרים) למדתי שיש שחקנים המפחדים להכריז, את מה שהם חושבים שצריך להכריז, רק משום שהיריבים הם שחקנים טובים מהם.

ממה יש לפחד?

קרוב לוודאי, שהשותפה שלך לא תירה בך, אם היריבים יבצעו חוזה מוכפל. היה רק מקרה אחד כזה בהיסטוריה של הברידג' (לפני כמה עשרות שנים), כשאישה נשואה בארצות הברית, ירתה למוות בבעלה, שנכשל בביצוע חוזה של ♠4 במשחק ביתי עם זוג חברים.
כפי שאתם מבינים, הכישלון בביצוע החוזה, היה רק ה Trigger תרתי-משמע. 
המניע האמיתי הייתה מערכת יחסים מעוותת רבת שנים.

לכל היותר תקבלו 0% על היד או תפסידו מספר דו-ספרתי של IMPs.
מזה עוד אף אחד לא מת.

דעתי היא שכמו שלא צריך להכריז גבוה מדי, רק משום שהיריבים חלשים, לא צריך להכריז נמוך מדי או להימנע מהכפלה רק משום, שהיריבים הם שחקנים חזקים.

שני ההבדלים היחידים, בהקשר זה, בין שחקן חזק לשחקן פחות חזק הם:
1. אם טעית בהערכה שהביאה להכרזה שלך או אם טעית (או שותף טעה) במשחק, הסיכוי ששחקן חזק "יעניש" אותך גבוה יותר.

2. אל תצפה ממנו ל"מתנות". הנח שהוא  ישחק את ההגנה הטובה ביותר האפשרית.

היכן למדתי לא לפחד?
כפי שאתם בוודאי יודעים, צעירים מפחדים פחות או לא מפחדים כלל.
הם חושבים, שהם יכולים "לכבוש את העולם" או לנצח כל אחד בתחרות. 
ההתנסויות המרות בהמשך החיים, ממתנות את הנטייה הזו.

הייתי בן 15 כשרשמו אותי כשחקן הלוח ה 12 והאחרון בקבוצת שחמט בליגה הארצית. בכל קבוצה משחקים בכל מפגש שישה שחקנים. הלוח הראשון (השחקן הטוב ביותר) משחק נגד הלוח הראשון של הקבוצה השנייה וכן הלאה.
מותר או נאלצים לפעמים לוותר על שחקנים בלוחות גבוהים. שחקן הרשום בלוחות 7 עד 12 מחליף אותו. אופן ההחלפה: כל השחקנים שאחרי השחקן שנעדר עולים לוח אחד ומהחליף משחק בלוח האחרון.

למרות שהייתי שחקן עם הדרגה הנמוכה ביותר, שמשחק פחות משנה, החליט מנהל הקבוצה אריה רוזנברג ז"ל, לתת לי לשחק 5 משחקים בלוח השישי במקום שחקנים בדרגות גבוהות ממני, שהיו רשומים בלוחות שמעלי.

לא פחדתי. באתי בהרגשה שאני יכול לנצח את כל אחד מיריביי, שכולם היו בדרגות גבוהות ממני. 
צדקתי בארבעה מתוך חמישה, שהצלחתי לנצח.

גם מהחמישי לא פחדתי: חשבתי שאני יכול לנצח אותו. לאחר מאבק קשה, הוא ניצח אותי.
זה לא היה מעניין, לו לא היה מדובר באחד מששת השחקנים בנבחרת ישראל.

איך מגיע שחקן נבחרת ישראל ללוח נמוך בליגה ארצית?
התקנון אפשר רישום שחקנים נוספים לאחר שנרשמה כבר קבוצה, רק בלוחות האחרונים (אם רשמת 10 שחקנים במקום 12 מותר לך להוסיף שחקן בלוח ה 11). 
אותו שחקן חזר מחו"ל אחרי שהקבוצות כבר נרשמו. קבוצה אחת חשבה, שאם ישחק בלוח האחרון זה יעזור לה להעפיל לליגה הלאומית.

גם בברידג' אני לא מפחד: ששחקנים טובים בהרבה ממני יעשו נגדי תוצאות טובות, בזכות הבדלי הרמה ולא בגלל הפחד.

מה אפשר ללמוד מפוסט זה?

1. אל תתנו להבדלי הרמה בין היריבים לביניכם להכתיב לכם את ההכרזה או המשחק.

2. עכשיו אתם מבינים מדוע שחקני ברידג' צעירים מכריזים באגרסיביות וללא פחד.