כשאני משווה בין רמת הברידג' שהייתה בירושלים כשהתחלתי לשחק לפני כ-9 שנים לבין הרמה היום, אני רואה ירידה ברמת המשחק. בפוסט זה אנסה לנתח מדוע.
תמותה
באופן טבעי אנשים הולכים לעולמם. גם שחקני ברידג' טובים וגם שחקני ברידג' מצטיינים. לפעמים זה קורה גם בנסיבות טרגיות לא טבעיות (למשל: נוח ונורית מעוז ז"ל).
זה קורה גם בירושלים אבל באותה מידה גם במקומות אחרים.
זהו גורם שאינו ייחודי לירושלים. "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".
אם יש שחקנים חדשים המתקדמים ברמתם, הם תופסים את מקומם של ההולכים לעולמם.
הגירה
אנשים עוזבים את ירושלים. לרוב למרכז הארץ. גם שחקני ברידג' טובים עוזבים את ירושלים. אם אתם רוצים להבין מדוע עוזבים את ירושלים, קראו את הפוסט בבלוג שלי על כלכלת המשפחה: מדוע במוקדם או במאוחר אני עשוי לעזוב את ירושלים?
זהו גורם שאולי אינו ייחודי לירושלים, משום שיש עזיבה גם ממקומות אחרים למרכז, אבל גורם זה, בשונה מהקודם, רלוונטי רק לחלק מהמקומות.
אם יש שחקנים חדשים המתקדמים ברמתם, הם תופסים את מקומם של המהגרים לערים אחרות.
עייפות החומר
יש לי חבר שהיה לפני שנים רבות שחקן ברידג' פעיל בדרגת רב אמן. החברות שלנו אינה קשורה לברידג'.
לפני כ-25 או 30 שנים למד באוניברסיטה העברית בירושלים ושיחק ברידג' בירושלים.
אחרי שסיפרתי לו שהתחלתי לשחק ברידג', הוא שאל אותי על שחקני ברידג' מתקופתו בירושלים.
מסתבר שמרבית השחקנים שמשחקים בתחרות המקומית החזקה ביותר בירושלים היום, שיחקו גם בתקופה שהוא שיחק והוא מכיר אותם טוב ממני.
אם אתה משחק כל שבוע במשך עשרות שנים נגד אותם השחקנים זה מתחיל לשעמם.
חלק מהשחקנים הוותיקים כבר מגיעים באופן עקבי פחות. מדובר לא אחת בשחקנים טובים. בהיעדרם הרמה בתחרויות יורדת.
עייפות חומר מתרחשת גם במקומות אחרים. במקומות בהם יש הרבה מועדונים והרבה שחקנים ברמה גבוהה, אתה יכול לגוון ולשחק במועדונים אחרים, עם שותפים אחרים ונגד שחקנים חזקים אחרים ולכן עשויה להיות פחות עייפות חומר.
סעיף זה רומז כבר, שאין הרבה שחקנים חדשים ברמה גבוהה בירושלים. בסעיפים הבאים ננסה להסביר מדוע.
צעירים
לצעירים יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר להתקדם בכל תחום, כולל בברידג'. הם עשויים להיות אלה שמגיעים לרמה גבוהה וממלאים את השורות במקום אלו שהלכו לעולמם, עזבו או פרשו.
כשאני מסתכל על צעירים המשחקים ברידג' בירושלים, אני רואה כחמישה שישה שחקנים פעילים ברמה טובה. אחד מהם אתם כבר מכירים מפוסטים אחרים בבלוג: בני והשותף המועדף שלי ניר, שהתחיל לשחק ביחד איתי. האחרים לא התחילו לשחק ביחד עם הוריהם, אבל לכולם פרט לאחד יש מכנה משותף: ההורים או הסבים התחילו לשחק ברידג' הרבה לפניהם והם שחקני ברידג' תחרותי בדרגות בינוניות או גבוהות.
המשמעות של זה היא, שקרוב לוודאי מי שאין לו הורים או סבים המשחקים ברידג', לא יהיה שחקן ברידג' טוב בירושלים.
רוצים לדעת מדוע? קראו את הפוסט שלי: פוטנציאל דור שני ותבינו.
זה לא קורה במקומות בהם יש מי שמשקיע הרבה בטיפוח צעירים. במקומות כאלה תוכלו לראות מספר גדול יותר של צעירים המשחקים ומתקדמים.
שחקנים מתחילים
שחקנים מתחילים הם בסיס הפירמידה. חלק קטן מהם יגיע למועדונים וישחק בתחרויות. בירושלים יש לא מעט קורסים ללימוד ברידג'. יש גם קורסי המשך לשחקנים מתחילים.
שחקני תחרויות
איך מקדמים שחקני תחרויות בוקר ואחה"צ לשחקני תחרויות ערב ולשחקנים היכולים להתמודד בכבוד בתחרויות ארציות, בפסטיבלים באליפות הארץ, בליגה ובגביע?
כפי שנאמר בפסקאות קודמות, הרמה בתחרויות המקומיות בירושלים בירידה. קשה לצבור בירושלים ניסיון משמעותי נגד שחקנים חזקים.
יש מעט קורסים לשחקני תחרויות, היכולים לקדם אותם לרמה המתאימה לתחרויות המקומיות ברמה הגבוהה יחסית בירושלים. מרבית השחקנים "נתקעים" ברמה הנמוכה יותר וממשיכים להשתתף בתחרויות אלה בלי להתקדם. מעטים מסוגלים ללמוד באופן שיטתי בכוחות עצמם.
מי מלמד ומה מלמדים?
אם קראתם את הפוסט שלי: מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן? הבנתם שלא כל המורים לברידג', מלמדים נכון.
בהיבט התכני אין ספק שחלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים גם דברים, שתלמיד שיגיע לרמה גבוהה אחרי כמה שנים, יצטער שלמד אותם.
קשה להיגמל מברידג' לא נכון שלמדת אותו ושיחקת אותו במשך שנים.
קראו את הפוסט ירושלים עיר מיוחדת: גם בשיטת ההכרזה ואת הפוסט שיעור פרטי לירושלמים איך לא להכריז Slam? ותבינו מדוע בירושלים זה קורה לא מעט.
הערת שוליים
אני למדתי רק משחקנים מצוינים בעלי הבנה מעמיקה בברידג'. אלה שלמדתי מהם לא רק מלמדים ברידג', אלא גם את ההיגיון שמאחורי מה שהם מלמדים.
למדתי קורס שחקני תחרויות אצל אלדד גינוסר, שחקן שזכה כבר באליפות אירופה ושיחק בנבחרת ישראל.
למדתי קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד, בכיר מורי הברידג' בארץ ושחקן ברידג' עטור הישגים, שרמת משחקו גבוהה מאד.
הם לא לימדו אותי ברידג' שגוי.
לא למדתי אף פעם משחקנים בינוניים או טובים בלי שבדקתי במקורות מהימנים מהם, שמה שהם אומרים נכון.
למדתי פה ושם גם משחקנים מצטיינים בעלי רמת הבנה גבוהה בברידג'. למדתי מספרים ומאמרים בעיתונים ובאתרי ברידג'. גם במקורות הכתובים בחרתי רק כאלה שאין ספק שהם מקורות מהימנים.
התלמידים שלי לומדים ברידג' עם היגיון, שמותאם לרמתם ויכולתם. הם לא יצטרכו להיגמל ממה שהם למדו.
למעט כמה ילדים מחוננים, רמת משחקם עדיין נמוכה. קשה להיות שחקן טוב אחרי ששיחקת 100 או 200 ידיים.
אבל הם כבר מבינים כמה דברים, שחלק משחקני התחרויות ברמה הירושלמית הגבוהה עדיין לא מבינים, למשל: מתי לבחור בהובלה פסיבית ומתי לבחור בהובלה אקטיבית בהגנה.
צעירים
לצעירים יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר להתקדם בכל תחום, כולל בברידג'. הם עשויים להיות אלה שמגיעים לרמה גבוהה וממלאים את השורות במקום אלו שהלכו לעולמם, עזבו או פרשו.
כשאני מסתכל על צעירים המשחקים ברידג' בירושלים, אני רואה כחמישה שישה שחקנים פעילים ברמה טובה. אחד מהם אתם כבר מכירים מפוסטים אחרים בבלוג: בני והשותף המועדף שלי ניר, שהתחיל לשחק ביחד איתי. האחרים לא התחילו לשחק ביחד עם הוריהם, אבל לכולם פרט לאחד יש מכנה משותף: ההורים או הסבים התחילו לשחק ברידג' הרבה לפניהם והם שחקני ברידג' תחרותי בדרגות בינוניות או גבוהות.
המשמעות של זה היא, שקרוב לוודאי מי שאין לו הורים או סבים המשחקים ברידג', לא יהיה שחקן ברידג' טוב בירושלים.
רוצים לדעת מדוע? קראו את הפוסט שלי: פוטנציאל דור שני ותבינו.
זה לא קורה במקומות בהם יש מי שמשקיע הרבה בטיפוח צעירים. במקומות כאלה תוכלו לראות מספר גדול יותר של צעירים המשחקים ומתקדמים.
שחקנים מתחילים
שחקנים מתחילים הם בסיס הפירמידה. חלק קטן מהם יגיע למועדונים וישחק בתחרויות. בירושלים יש לא מעט קורסים ללימוד ברידג'. יש גם קורסי המשך לשחקנים מתחילים.
שחקני תחרויות
איך מקדמים שחקני תחרויות בוקר ואחה"צ לשחקני תחרויות ערב ולשחקנים היכולים להתמודד בכבוד בתחרויות ארציות, בפסטיבלים באליפות הארץ, בליגה ובגביע?
כפי שנאמר בפסקאות קודמות, הרמה בתחרויות המקומיות בירושלים בירידה. קשה לצבור בירושלים ניסיון משמעותי נגד שחקנים חזקים.
יש מעט קורסים לשחקני תחרויות, היכולים לקדם אותם לרמה המתאימה לתחרויות המקומיות ברמה הגבוהה יחסית בירושלים. מרבית השחקנים "נתקעים" ברמה הנמוכה יותר וממשיכים להשתתף בתחרויות אלה בלי להתקדם. מעטים מסוגלים ללמוד באופן שיטתי בכוחות עצמם.
מי מלמד ומה מלמדים?
אם קראתם את הפוסט שלי: מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן? הבנתם שלא כל המורים לברידג', מלמדים נכון.
בהיבט התכני אין ספק שחלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים גם דברים, שתלמיד שיגיע לרמה גבוהה אחרי כמה שנים, יצטער שלמד אותם.
קשה להיגמל מברידג' לא נכון שלמדת אותו ושיחקת אותו במשך שנים.
קראו את הפוסט ירושלים עיר מיוחדת: גם בשיטת ההכרזה ואת הפוסט שיעור פרטי לירושלמים איך לא להכריז Slam? ותבינו מדוע בירושלים זה קורה לא מעט.
הערת שוליים
אני למדתי רק משחקנים מצוינים בעלי הבנה מעמיקה בברידג'. אלה שלמדתי מהם לא רק מלמדים ברידג', אלא גם את ההיגיון שמאחורי מה שהם מלמדים.
למדתי קורס שחקני תחרויות אצל אלדד גינוסר, שחקן שזכה כבר באליפות אירופה ושיחק בנבחרת ישראל.
למדתי קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד, בכיר מורי הברידג' בארץ ושחקן ברידג' עטור הישגים, שרמת משחקו גבוהה מאד.
הם לא לימדו אותי ברידג' שגוי.
לא למדתי אף פעם משחקנים בינוניים או טובים בלי שבדקתי במקורות מהימנים מהם, שמה שהם אומרים נכון.
למדתי פה ושם גם משחקנים מצטיינים בעלי רמת הבנה גבוהה בברידג'. למדתי מספרים ומאמרים בעיתונים ובאתרי ברידג'. גם במקורות הכתובים בחרתי רק כאלה שאין ספק שהם מקורות מהימנים.
התלמידים שלי לומדים ברידג' עם היגיון, שמותאם לרמתם ויכולתם. הם לא יצטרכו להיגמל ממה שהם למדו.
למעט כמה ילדים מחוננים, רמת משחקם עדיין נמוכה. קשה להיות שחקן טוב אחרי ששיחקת 100 או 200 ידיים.
אבל הם כבר מבינים כמה דברים, שחלק משחקני התחרויות ברמה הירושלמית הגבוהה עדיין לא מבינים, למשל: מתי לבחור בהובלה פסיבית ומתי לבחור בהובלה אקטיבית בהגנה.
כל מה שפרסמת נכון מאוד לא רק לירושלים אלא גם לאזורים נוספים לדוגמא רחובות
השבמחקהבעיה המרכזית לדעתי היא איכות המורים הן מבחינת רמת ההוראה ,ידע מינימלי בלמוד ברידג .מוטיבציה ומנטליות של השקעה ,למוד ואמפתיה.
הסברים והטמעת חשיבת הברידג ובעיקר הדגשת הכיף, החברותא ,והאתגר בלמוד הברידגאצל התלמידים .
כל עוד לא יבררו היטב מי המורים שהולכים ללמד ,כך יהיה קשה יותר להזרים דם חדש למערכת