תכנון הכרזה

כמעט כל תלמיד לומד תכנון משחק. הכרוז רואה את הדומם.
1. הוא בודק את מספר הלקיחות המהירות שיש לו. בודק האם חסרות לקיחות לביצוע החוזה? 
2. אם חסרות לקיחות הוא שואל את עצמו: מאיזו סדרה ובאמצעות איזו טכניקה יכולות לבוא לקיחות נוספות?

גם הכרזה צריך לתכנן. הבסיס לתכנון הוא הבנת המצב. 
הבסיס לתכנון הכרזה הוא בעצם התוצאה הסופית הצפויה של המכרז, כלומר: איזה חוזה ישוחק?

בפוסט זה אתייחס לשני המצבים השכיחים ביותר:

1. אחד הצדדים צריך להכריז משחק מלא

2. יש תחרות בין שני הזוגות על משחק חלקי.

הידיעה באיזה מצב נמצאים, צריכה להשפיע על אופן ההכרזה.

משחק מלא

לצד אחד יש לפחות 25 נקודות או יד חלוקתית ההופכת חוזה של משחק מלא לסביר.
הצד שיש לו משחק מלא אינו צריך לעצור לפני משחק מלא. 
הצד השני צריך להיזהר מהתערבות, שתסתיים בחוזה מוכפל שייפול מספיק פעמים כדי שהנזק יעלה על  ביצוע משחק מלא על ידי היריבים.  
ההמשך מתייחס לשלב בהכרזה בו זוהה המצב.

טיפים לצד החלש

1. אל תתערבו בסדרה שאתם לא רוצים שהשותף יוביל בה. 

2. אם יש לכם התאמה טובה במיוחד בסדרה, ואתם מעריכים שהנזק של כישלון בחוזה מוכפל סביר שיהיה קטן ממשחק מלא של היריבים,  קפצו מיד לגובה הכי גבוה, שאתם חושבים שכדאי להגיע אליו. למשל על פי חוק סך הלקיחות.

טיפים לצד החזק

1. לרוב, הכריזו לאט על מנת שתתארו באופן הכי מדויק שאתם יכולים את מבנה וכוח היד שלכם. אתם יודעים שהשותף לא יכריז Pass לפני משחק מלא.

2. השתמשו בטכניקות שבהן הכרזות מחייבות למשחק מלא

דוגמאות:

א. צבע רביעי מחייב (FSF)

ב. הכרזה בגובה 2 של המשיב כשמשחקים 2 על 1 מחייב למשחק מלא. 

ג. Jacoby 2NT

ד. Splinter 
אפשר גם לצפות בסרטון שהעלתי ל-YouTube על Splinter.

3. השתמשו בטכניקות  שכמעט תמיד או בהסתברות לא נמוכה מביאות להכרזת משחק מלא.

דוגמאות:

א. Reverse bid

ב. Redouble אחרי Takeout Double 

ג. Inverted Minors    

תחרות על משחק חלקי 

אין צד חזק באופן מובהק ואין צד חלש באופן מובהק. הנקודות מתחלקות בין שני הצדדים, כשלרוב לכל צד 18-22 נקודות. 
כמובן, שלרוב קשה לנו לדעת מההכרזה האם לצד שלנו יש 22 או 21 נקודות או 18-19 נקודות? 

המשמעות של זיהוי המצב כמצב תחרות על משחק חלקי היא שמשתדלים להיות בחוזה הנמוך ביותר האפשרי. 

שתי הדוגמאות הבאות יבהירו את זה.

דוגמה 1: כשהיריב הכריז Pass

פתחתם ♦1. היריב התערב בהכרזת ♥1. השותף הכריז ♦2 (השותף הבטיח 6-9 נקודות ותמיכה בסדרה) ושלל רביעייה ב-♠. היריב שאחריו הכריז Pass. אתם ממהרים להכריז Pass, למעט מקרים שבהם היד שלכם מספיק חזקה לחשוב על משחק מלא מול 8-9 נקודות של השותף. עדיף לשחק בחוזה של ♦2 ולא בחוזה של ♦3.

דוגמה 2: כשהיריב תמך בשותפו

פתחתם ♦1. היריב התערב בהכרזת ♥1. השותף הכריז ♦2 (השותף הבטיח 6-9 נקודות ותמיכה בסדרה ושלל רביעייה ב-♠.). היריב שאחריו הכריז ♥2.

עכשיו אין תשובה אוטומטית לשאלה האם להכריז ♦3 או Pass? זוהי שאלה טקטית התלויה בגורמים שונים כמו מספר הנקודות ביד שלכם,  מבנה היד ומצב הפגיעות.

אתם לא יודעים מה צפוי לקרות:

1. האם היריב מבצע חוזה של ♥2 ואתם מבצעים חוזה של ♦3 או נופלים פעם אחת בחוזה של ♦3? 
במקרה כזה כדאי להכריז ♦3.

2. האם היריב מבצע חוזה של ♥2 ואתם נופלים פעמיים בחוזה של ♦3? 
במקרה כזה כדאי להכריז ♦3 כשאתם לא פגיעים ולא כדאי   להכריז ♦3 כשאתם פגיעים. 

3. האם היריב לא מבצע חוזה של ♥2 ואתם נופלים בחוזה של ♦3? 
במקרה כזה צריך להכריז Pass. 

דיון מעמיק בשאלה הזו הוא אינו חלק מפוסט זה. 

יש דבר אחד שאתם כן יודעים: השותף שלכם לעולם לא צריך להבין את זה כהזמנה להכרזה נוספת של ♦4 או של 3NT.