יום ראשון, 9 ביוני 2019

פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב 2019: סיכום מהזווית שלי

ביום חמישי (6.6.2019)הסתיים פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב. אנסה לסכם את הפסטיבל בו השתתפתי מזווית הראייה שלי.


ארגון הפסטיבל


הארגון היה טוב והתחרויות התנהלו כמתוכנן ולרוב באווירה נעימה. 

שתי נקודות חיוביות פחות:

1. החשש לביטול שני ימי תחרות לו היה מתקיים משחק כדורסל של הפועל תל אביב.
לשבחה של ההתאגדות אפשר לציין את ההיערכות הלוגיסטית המהירה לדחיית שני ימים במקום ביטולם. 
לאחר שהפועל תל אביב הפסידה בכל שלושת המשחקים בשלב ההצלבה לא היה צורך בשינוי בתכנית. 

מן הראוי לחשוב כיצד ניתן להימנע ממצב כזה בשנים הבאות.

2. רמת השחקנים הזרים.
רמת השחקנים הזרים הייתה לדעתי נמוכה בהשוואה לשנים הקודמות. בכל אחת מהשנים הקודמות שיחקו שחקנים פולנים שרבים מהם הם שחקנים ברמה גבוהה. הפעם לא היה אף פולני. 
לא ראיתי גם שחקנים הולנדים צעירים שבשנה שעברה התרשמתי גם מרמתם וגם מהתנהגותם.


הרבה צעירים

בין המשתתפים היו הרבה צעירים ובני נוער מהארץ ומחו"ל. באופן אישי, אני שמח לפגוש צעירים ובני נוער ונהנה ללמד נערים וילדים כמורה לברידג'. 

במיוחד נהנתי לשחק בתחרות הקבוצות נגד שתי ילדות מקבוצת Israel Girls ונגד צעיר דני וצעירה הונגרית חביבים גם כן בתחרות הקבוצות. 

במשחק נגד הבנות מ-Israel Girls כמעט קראתי למנהל תחרות. התכוונתי להגיד לו שאני קורא לו כגננת ולא כמנהל תחרות. 

בכל פעם כשאני קורא למנהל תחרות במשהו שאינו קשור לזוג שנגדו אני משחק אני מודיע לזוג נגדו אני משחק, שזה מה שאני הולך לעשות ושזה אינו קשור בהם.
כבר הודעתי לבנות שאני עומד לקרוא למנהל תחרות ואין לזה שום קשר אליהן.

המשך המשפט שהתכוונתי להגיד למנהל התחרות היה: אני קורא לך כגננת, אבל לא עבור הילדות הנחמדות, אלא עבור שני זוגות מבוגרים, שני שולחנות ממני, שלא מפסיקים לצרוח אלה על אלה. 
למרבית הצער והבושה בין המבוגרים האלה היו שחקנים ששיחקו בנבחרות ישראל.
דוגמה רעה לילדות שכנראה יהיו בנבחרת הצעירה של ישראל.

חוסר ההישגים שלי

שנה שעברה הייתה השנה המוצלחת ביותר שלי מבחינת הישגים ברידג'יסטים בכל פסטיבלי הברידג' בתל אביב. מקום שישי בתחרות לזוגות מעורבים, מקום תשיעי בתחרות קבוצות BAM ורק תחרות אחת מתחת ל-Average (תחרות הקבוצות המרכזית שבה ניצחנו בארבעה מתוך שמונת מפגשים).

כל מי שיודע מה זו רגרסיה לממוצע היה יוכל לנחש שהשנה לא אשיג את ההישגים של שנה שעברה. היות שאני מכיר את המושג מעולם המחקר והסטטיסטיקה, הנחתי שהתוצאות השנה יהיו טובות פחות. 

הן היו יותר גרועות ממה שהערכתי. ההצלחה היחידה הייתה בתחרות זוגות IMP.

הכישלון הגדול ביותר היה בתחרות הזוגות המרכזית בה לא עברנו את הממוצע בגמר ב'. 
על הנייר היינו צריכים להיות בגמר א' או לעשות תוצאה מעל לממוצע בגמר ב'. 


מה צריך בשביל להצליח בתחרויות בפסטיבל?

תחרויות בפסטיבל הן מעייפות. משחקים במשך ימים רצופים הרבה ידיים. קשה לשמור על רמה אחידה וריכוז.
במקרה שלי, אדם שהוא כבר לא בן 25 או 30, תוסיפו לזה נהיגה הלוך וחזור מירושלים לתל אביב בכל יום, הוראת ברידג' לשתי קבוצות ביום שלישי בבוקר, טיפול בענייני עבודה וענייני יומיום שאינם סובלים דחייה וכתיבת לא מעט פוסטים על הפסטיבל במהלכו.

אז מה צריך בשביל להצליח אחרי שמבינים את ההקשר?
אם אתם שחקנים ברמה גבוהה במיוחד, המשחקים עם שותף/פה קבוע/עה לא צריך כלום. מספיק שתשחקו ברמת המשחק הרגילה שלכם. 

אם הכתוב לעיל אינו מתאר אתכם, אתם צריכים לשמור על ריכוז במהלך מושב או שניים. צריכים שגם השותף או שותפה ישמרו על ריכוז באותו מושב או שני מושבים. 
בתחרות קבוצות צריך שגם הזוג או הזוגות הנוספים יעשו את זה. 

אם לא הצלחתם בכך, וכמעט כולנו לא מצליחים בכך, חשוב לשמור על ריכוז נגד זוגות חזקים ובידיים שלא יהיו Flat Hands. 
לפעמים גם אם לא תהיו מרוכזים נגד זוגות שמשחקים פחות טוב, תשיגו תוצאה טובה.
שחקנים טובים יענישו אתכם על טעויות. 


הזווית האישית שלי


למעט תחרות הזוגות IMP ומושב אחד של תחרות הקבוצות BAM,  לא הצלחנו אני ושותפיי או שותפיי לקבוצה להיות מרוכזים וחדים ברצף ארוך מספיק של ידיים.  
התוצאות היו בהתאם. בתחרות קבוצות BAM בשנה שעברה שותפי ואני עשינו לא מעט טעויות אבל נגד שלוש הקבוצות החזקות ביותר ששיחקנו גם אנחנו וגם חברינו לקבוצה היינו מרוכזים. זה הספיק לשני ניצחונות בתוצאה של 2:10 על שתי קבוצות הרבה יותר חזקות מאיתנו (היו בהן שחקנים מנבחרת ישראל ושחקנים מהנבחרת הצעירה של ישראל). 

השנה שותפי ואני היינו מרוכזים רק נגד הקבוצה הצ'כית החזקה. זה הספיק לניצחונות גדולים בשתי ידיים שהבולטת בהן היא הפלת חוזה מוכפל של 4 ארבע פעמים. אם לא הייתי מוביל ב-K מתוך Kx  כנראה שמפילים פחות פעמים.  


ממה נהנתי ברמה האישית?


1. מהמפגש עם אנשים  

2. מהמשחק עם שותף ששיחקתי איתו בפעם הראשונה בתחרות ה-IMP.

3. מכמה ידיים בהן השותפים ו/או אני שיחקנו ברידג' טוב במיוחד. 

4. מהכתיבה על הפסטיבל

5. מהיכולת ללמוד כמה דברים בברידג' שלא ידיעתי קודם.
בכל פעם אני מגלה משהו שחשבתי שאני יודע ומתברר שלא ידעתי. 
אני שואף כל הזמן ללמוד דברים חדשים בברידג' ולהתקדם.


מחשבות לעתיד

אין לי סיבה להפסיק שותפויות קיימות אבל אני בהחלט רוצה להתנסות בשותפויות חדשות בנוסף לקיימות. 
התנסויות חדשות הן מעניינות בכל תחום. גם בברידג'.

השאיפה שלי היא למצוא שותפים/שותפות שרוצים ויכולים להתקדם ביחד איתי.
מוכנים ללמוד דברים חדשים (לפחות חלקם יהיו חדשים גם עבורי). מוכנים לשבת ולדבר על טעויות ואי הבנות כדי שלא יקרו בפעמים הבאות. 

הגיל פחות חשוב בתנאי שעומדים בתנאים לעיל.
     

פוסטים על הפסטיבל

פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב: כשמשחקים עם שותף בפעם הראשונה בחיים  

זוגות IMP: היהלום שהיה שווה הרבה יותר מנקודה אחת 

פסטיבל הברידג' בתל אביב: להעניש או להכריז משחק מלא? 

כמה חבל שלא זכרתי את Josephine וכן נזכרתי בפייטרו פורקה 

היד הכי לימודית בתחרויות זוגות מעורבים  

ברידג' שלא היכרתם: מתי בפעם האחרונה השתמשתם בקונבנציית Splinter כשיש לכם  6 קלפים בסדרה הקצרה? 

איך ביצעתי חוזה של 3NT עם שלוש לקיחות עודפות במקום לפול 7 פעמים
  


  

  

  







תגובה 1:

  1. אהבתי את כנות הדברים וצורת תיאור האירועים

    השבמחק