יום שבת, 1 במרץ 2014

איזו קונבנציית הכרזה היא החשובה ביותר? הדעה שלי

בפוסט קודם הפניתי שאלה לקוראים:
איזו קונבנציית הכרזה הכי חשובה? אין תשובה נכונה לשאלה זו. כל תשובה היא תשובה סובייקטיבית מנקודת מבטו של המשיב.


בפוסט זה אספר על תוצאות המשאל ואביע את דעתי האישית, שלהערכתי שתהיה שונה מדעת רוב שחקני הברידג'.

למה ציפיתי?
ציפיתי להרבה תשובות, שיתחלקו בין הקונבנציות החשובות הבאות: 
סטיימן - עשויה לאפשר מציאת התאמה בסדרת מייג'ור.
בלקווד כולל RKCB - מסייעת להחליט האם להכריז Slam או לא.
ספלינטר - מסייעת להחליט האם להכריז Slam או לא.
Weak Two - מתחרה על משחק חלקי ובעיקר מפריעה ליריבים.

לא שללתי את האפשרות שיהיו כאלה, שיחשבו שאחת מהקונבנציות הבאות היא החשובה ביותר:
Checkback Stayman - עשויה לאפשר מציאת התאמה בסדרת מייג'ור
ג'קובי טרנספר, המכונה בדרך כלל: טרנספר - עשויה לאפשר מציאת התאמה בסדרת מייג'ור. לפעמים גם מציאת חוזה בסדרת מיינור, העדיף על פני חוזה ללא שליט.
פתיחה חזקה של 2 - מסייעת להחליט האם להכריז Slam או להסתפק במשחק מלא.

מה קרה?
ראשית, מספר התשובות שקיבלתי היה נמוך מאד. למעשה שתי תשובות בלבד. קצת מפתיע בהתחשב בזה שהיו יותר ממאה קוראים. חבל, היה הרבה יותר מעניין להתייחס למגוון דעות.

לא במפתיע,אחד המשיבים, רוני הרצקה, בחר בסטיימן. המשיב השני, שרון גיא, הפתיע אותי.
כמוני הוא לא בחר באף אחת מהקונבנציות שציינתי בפסקה הקודמת. שרון בחר בקונבנציה שגם אני חושב שהיא החשובה ביותר.
לפני שאציין באיזו קונבנציה מדובר, אסביר כיצד בחרתי את הקונבנציה החשובה ביותר לדעתי.

האופן בו בחרתי את הקונבנציה החשובה לדעתי
קיבלתם רמזים לאופן בו בחרתי בפוסטים קודמים. 
בפוסט: מי צריך קונבנציות? - לטפס על עץ גבוה עם Bergen Raises, הצגתי את הבעייתיות של שימוש בקונבנציה בלי לתרגל אותה.

בפוסט: מי צריך קונבנציות? צריך רק חצי עוצר, תיארתי את התועלת שמפיקים זוג שחקנים מקצוענים משימוש בקונבנציה, המתרחשת בתדירות נמוכה מאד. המלצתי לשחקנים מהשורה להתרחק מקונבנציה,  שהשימוש בה נדיר: עד שזה יקרה בתחרות לפחות אחד מבני הזוג, ישכח את הקונבנציה.

הקריטריון לבחירה שלי היה: הקונבנציה החשובה ביותר היא זו, שהשימוש בה הוא הרב ביותר. 

לתדירות הגבוהה של מצבים בהם כדאי להשתמש בקונבנציה יש שתי משמעויות:

1. מספר המקרים בהם נפיק ממנה תועלת, כלומר: בהסתברות גבוהה, נקבל תוצאה טובה יותר מהתוצאה, שיקבל מי שלא משתמש בה, הוא גדול.

2. הסיכוי שאחד השותפים ישכח אותה קטן יחסית לסיכוי שישכח קונבנציה אחרת.

איזו קונבנציה מופיעה בשכיחות הגבוהה ביותר?
התשובה לשאלה הזו היא Takeout Double. זה מה שטוען מרטי ברגן בספרו המומלץ: Points Schmoints.  כשהוא מציין שגם מייק לורנס כותב כך באחד מספריו, תהיו בטוחים שהוא צודק. שני מומחים אלה חלוקים ביניהם בלא מעט נושאים

Takeout Double - מה הבעיה?
הבעיה היא שמעט שחקנים מכירים את הקונבנציה הפשוטה הזו. שחקנים רבים, מכירים את ה Double ואת התשובות השגרתיות של השותף. כשמגיעים ל Rebid של הפותח הם כבר לא ממש מכירים את הקונבנציה.

הם לומדים ומשננים קונבנציות מסובכות הרבה יותר וחשובות הרבה פחות כמו: Ghestem ו Lebensohl הרבה לפני שילמדו קונבנציה חשובה זאת. 

דוגמה 1: להסתמך על חסדיו של רב אמן
אחד משני רבי האמנים פתח 1. השותפה המזדמנת שלי הכריזה Double. השותף של הפותח הכריז Pass. עם AQxx ושמונה נקודות הכרזתי  1.
כשהשותפה הכריזה 2, שמחתי לגלות שיש לה 17 נקודות לפחות והיא מזמינה אותי למשחק מלא. הכרזתי 4.

כשהונח הדומם על השולחן גיליתי יד מאוזנת עם 14 נקודות עם ארבעה קלפי  ועם שני קלפי .
נאלצתי להסתמך על טוב ליבו של אחד רבי האמנים, שהתעקש למכור לי לקיחה וביצעתי את החוזה הלא נכון.
כשסיימתי לשחק, שאלתי את השותפה: הראתי לך 0-8 נקודות. מדוע הזמנת אותי למשחק מלא עם יד לא חלוקתית ו 14 נקודות?
"חשבתי שאולי יש לך יותר", היא השיבה. לאחר ההכרזה הראשונה שלי בלתי אפשרי לצפות ליד עם 11 נקודות או יד עם 8 נקודות 6-7 קלפים ב- וסדרה ארוכה נוספת. 


דוגמה 2: Pass?
שוב פתחו  1. לאחר ה Takeout Double שלי, שותפה אחרת הכריזה 1 עם 5 קלפים בסדרה ו 8 נקודות. הכרזת ה 2 שלי לא הייתה עם יד מאוזנת עם 14 נקודות. הזמנתי למשחק מלא עם 16 נקודות בלבד, אבל עם 4 קלפים ב ♠ ביניהם AK וחמישה קלפים ב  כולל ה AKQT. לאחר הובלה פסיבית ב , והוצאת כל השליטים, אפשר לזרוק מפסיד על ♣ ולהגביה קלף נוסף בסדרה. השותפה זכתה ב 11 לקיחות. לצערי בחוזה של 2 משום שהשותפה לא נענתה להזמנתי למשחק מלא והכריזה Pass. 

עם חמישה קלפי  ו 8 נקודות, מי שמכיר את הקונבנציה מכריז אוטומטית 4.

דוגמה 3: להפריע למי להפריע?
בפוסט שכותרתו: הכרזות הפרעה למי אתם מפריעים? - חלק 1 ובפוסט: הכרזות הפרעה למי אתם מפריעים? - חלק 2, המלצתי,  לשאול את השאלה: למי מפריעים? ליריבים או אולי לשותף? לפני שמכריזים הכרזת הפרעה. 

אחד השותפים הלא קבועים שלי, לא שאל את השאלה הזו (מצאו לבד את התשובה). מצטער לשעמם אתכם, אבל שוב פתחו  1. הוא הכריז Double, כשאנחנו פגיעים והיריבים אינם פגיעים. הכרזתי 1.

מזווית הראייה שלי, הכרזת ה 2 של השותף, היא הזמנה למשחק מלא. עם 7 נקודות יפות, כולל AJxx ועם קלף יחיד ב , נענתי להזמנה. כנראה שצדקתי, למרות שנפלתי פעם אחת.
בדומם מצאתי 13 נקודות, במקום 17 הנקודות המובטחות. ידו של השותף לא הייתה חלוקתית.

"מדוע הזמנת אותי למשחק מלא עם 13 נקודות?" שאלתי את השותף. "רציתי להפריע" השיב השותף.
הוא הצליח להפריע, אתם כבר יודעים למי. 

אם יש לי 8 נקודות, יש לנו יותר נקודות מאשר ליריבים. אולי יש לי אורך בסדרה שלהם בשביל מה להפריע?

אם יש לי 0 נקודות, כלומר: לנו 13 נקודות, האם באמת משתלם להפריע במצב פגיע נגד לא פגיע, רק בגלל שיש לנו 8 קלפים בסדרה? 

הכי גרוע אם יש לי משהו באמצע ואין להם משחק מלא. ניפול פעמיים-שלוש במצב פגיע, עם Double או בלעדיו. אפילו אלופי עולם, שלא ניסו להפריע להם, יעשו תוצאה טובה פחות מיריבינו.

נקודת המבט שלי
נדמה לי, שדוגמאות אלה, שבוודאי אינן היחידות, מראות בבירור עד כמה שחקנים מהשורה לא מכירים את הקונבנציה, שתדירות השימוש בה היא הגבוהה ביותר. 

מדוע זה קורה?
כשמלמדים קונבנציות הכרזה, מתחילים במצבים הפשוטים (זה מה שאני עושה בימים אלה עם שתי קבוצות שאני מלמד): הידיים מאוזנות והיריבים לא מתערבים בהכרזה. 
אחר כך מגיעים לידיים לאו דווקא מאוזנות, אבל ללא התערבות היריבים.

להכרזות התערבות מגיעים מאוחר יותר, אם בכלל. תהליך המכרז הוא מורכב יותר, משום שיש ארבעה משתתפים פעילים ולא רק שניים. יותר קשה להבין אותו.

המלצה שלי היא: לימדו היטב את קונבנציית Takeout Double. זה עשוי לשפר את התוצאות שלכם.

חלום קטן

יש לי גם חלומות קטנים. אחד מהם הוא ללמד קורס בנושא Competitive Bidding, המיועד לשחקני תחרויות. קונבנציית Takeout Double תהיה אחד הנושאים המרכזיים בקורס.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...