אחד הכלים שמעניקים לי יתרון ביחס לשחקנים רבים מהשורה הוא הכרזה במצב של Balancing. לא אחת שחקנים שאינם יודעים או אינם מבינים מה זה Balancing, מכריזים Pass. אני מתערב בהכרזה, למשל באוברקול בסדרת ה-♥. אחרי שמתברר שהיד החזקה ביותר בשולחן היא דווקא של השותף שלי ויש לנו ביחד 22 נקודות, אני מבצע בלי בעיות חוזה של ♥2. בהרבה שולחנות אחרים ביצעו היריבים חוזה של ♦1.
אם השותף/פה שלי מבין/נה מה זה Balancing, רושמים תוצאה טובה ועוברים ליד הבאה.
כשזה לא המצב, השות/פה המתפעל/ת אומר/ת: "איך ידעת שיש לי 4 קלפים ב-♥ ונקודות לפתיחה?"
התשובה היא לא ידעתי. רק ידעתי שבהסתברות גבוהה יש לנו בין 18 נקודות ל-22 נקודות והראתי את היד שלי.
אם אתם רוצים להבין, כיצד ידעתי שכנראה יש לנו 18-22 נקודות, קראו את הפוסט הקודם שכתבתי על Balancing וכותרתו: נפלאות ה-Balancing.
מדוע נזכרתי פתאום ב-Balancing?
אפרים הוא שחקן ברידג' מצוין המנהל את מועדון כיכר המדינה בתל-אביב. הוא כותב קבוע של מאמרים בירחון הברידג' הישראלי. בפוסט קודם, המלצתי לקוראים שלי לקרוא את המאמרים שלו בירחון (לא מתאים לשחקנים מתחילים).
בירחון יולי נותן אפרים "מתאבן" מהספר. ה"מתאבן" עוסק בהכרזות Balancing בליווי דוגמאות. ברוב הידיים מוצג עיקרון שזר לשחקנים רבים: ביד חזקה במצב Balancing מכריזים גבוה יותר.
דוגמאות: לאחר פתיחה של יריב ושתי הכרזות Pass.
1. הכרזת ♠2 אינה הכרזת Weak two. היא אמנם מראה שישה קלפים בסדרה, אבל מראה יד חזקה יותר מהכרזת ♠1. במצב רגיל מרבית השחקנים מכריזים ♠2 כהכרזת הפרעה עם יד חלשה עם שישה קלפים בסדרה.
2. הכרזת 2NT אינה מתארת יד עם 5-5 בשתי סדרות המיינור, שמתארת הכרזה כזו במצב רגיל. היא מתארת יד מאוזנת של 19-21 נקודות עם עוצר בסדרה שהוכרזה על ידי היריב.
מה ההיגיון בהכרזה בגובה יותר גבוה ביד יותר חזקה?
הקפיצה בהכרזה היא על מנת להפריע ליריבים העשירים יותר בנקודות. הכרזה בגובה גבוה היא נשקו של החלש.
כשכתבתי שבמצב של Balancing יש לרוב למכריז ולשותפו 18-22 נקודות, כבר קיבלתם את התשובה לשאלה.
במצב של Balancing המכריז ושותפו אינם הצד החלש. ברוב המקרים הם שווים. אין טעם להפריע. יש טעם להראות את מה שיש על מנת לשחק. אם במקרה נמצאים במצב, ששכיחותו נמוכה, ולשותף יש יותר נקודות הוא יכול להזמין למשחק מלא או אפילו להכריז משחק מלא.
אני ו-Balancing
אפרים בריפמן לא נולד כשהוא יודע הכרזות Balancing. הוא למד את הנושא. בשנים הראשונות ששיחקתי ברידג' לא היכרתי את המושג. אחר כך היכרתי, אבל לא הבנתי. התחלתי להבין בשיעור בקורס שחקני תחרויות שלמדתי אצל אלדד גינוסר. השיעור לא עסק בהכרזות במצב Balancing, אבל הוא עסק במצבים בהם שחקנים מתערבים במכרז עם פחות נקודות, מאשר בדרך כלל.
כשלמדתי אצל מוטי גלברד בקורס מורים לברידג' עשיתי עבודת גמר על Balancing. קראתי כמה ספרים וכמה מאמרים באתרי אינטרנט. אני כבר יכול להגיד, שאני מבין מה זה Balancing.
האנגלים אומרים (בתרגום חופשי לעברית) ש"ההוכחה היא בפודינג". לא מעט תוצאות שלי בידיים בתחרויות, מרמזות על זה, שאני מבין הכרזות Balancing.
הערת שוליים חשובה
אחרי ש-Blackwood המציא את הקונבנציה הקרויה על שמו באמצעותה בודקים כמה קלפי A וכמה קלפי K יש לשותף, הוא אמר שמהטרה העיקרית של הקונבנציה אינה להגיע לחוזים של סלאם, אלא דווקא להימנע מהכרזות סלאם שביצועם עלול להיכשל.
באופן דומה, צריך לא רק לדעת מתי ומה להכריז במצב של Balancing, אלא גם מתי להימנע מהכרזות כאלה ולהכריז Pass, על אף שלכאורה הידיים מתאימות להתערבות במכרז.
