הפעם הראשונה בה שיחקתי בתחרות היחידה בפסטיבל בתל אביב בה מעולם לא הצלחתי

בתאריכים  22-28 בחודש יוני יתקיים פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב. כמו בעשר השנים האחרונות, גם הפעם אשתתף בתחרויות בפסטיבל. 

בכל אחת מהתחרויות המתקיימות בפסטיבל, פרט לאחת, כבר קרה לי לפחות פעם אחת שהצלחתי. 
כמובן שהצלחה היא דבר יחסי וחמקמק. 
אז מה דעתכם האם הצלחתי או נכשלתי בפעם הראשונה בה שיחקתי בתחרות בה מעולם לא הצלחתי?

התדמית העצמית שלי

הייתי שחקן מתחיל ונלהב. רציתי לשחק בכל תחרות, בתנאי שזה לא התנגש עם משהו יותר חשוב (באותה תקופה הייתה לי שנה אחת שבה כמעט לא שיחקתי ברידג' באמצע השבוע. עבדתי בהייטק ובנוסף לשעות העבודה הרבות "ביליתי" כל יום כשלוש שעות ביום בנסיעה מירושלים למרכז ובחזרה).  
עוד לא הבנתי עד כמה אני לא מבין ולא יודע ברידג'. אבל כבר היו לי הצלחות, למשל: בתחרות לדרגות נמוכות בפסטיבל בתל אביב ובגמר C בתחרות הזוגות בפסטיבל הברידג' הבינלאומי באילת. 
צרפו לזה לא מעט תחרויות אחרי הצהריים במועדון בהן סיימתי במקום הראשון ותגיעו לתדמית העצמית שלי: חשבתי שאני שחקן ברידג' מעולה.

הייתי בטוח שביום טוב אני יכול לצאת במקום ראשון בכל תחרות. לא חשוב עם מי אני משחק וכמה פעמים שיחקתי איתו בעבר. 
מקרה פרטי של "כמה פעמים שיחקתי איתו בעבר" הוא המקרה שאני משחק איתה או איתו בפעם הראשונה בחיים.

כמובן ששאפתי לשחק בכל תחרות שבה יכולתי בפסטיבל הבינלאומי בתל אביב.
באופן לא מפתיע, כנראה שאחרים לא היו שותפים לתדמית העצמית שלי. לא מצאתי שותפה שתשחק איתי בתחרות הזוגות המעורבים. במקום לשחק בתחרות קבעתי פגישה באותו יום עם מנמ"ר של ארגון גדול בהקשר של הצעת ייעוץ שלי.

טלפון מפתיע

בדרכי לפגישה בתל אביב קיבלתי שיחת טלפון. התקשרה שחקנית תל אביבית שלא הכרתי. בדיעבד, גם באופן לא מוטה, אפשר להגיד שהייתי כבר אז שחקן טוב ממנה. 
היא סיפרה לי שבגלל משהו לא צפוי מראש השותף שלה לא יוכל לשחק איתה בתחרות הזוגות המעורבים, שתתחיל בעוד מספר מצומצם של שעות. מכר משותף סיפר לה שאני מחפש שותפה לתחרות. היא שאלה האם אני מוכן לשחק איתה?
אמרתי לה שכן. הסברתי גם שאני במקרה בדרכי לתל אביב אבל יש בעיה.

אני בפגישת עבודה עם לקוח בקצה השני של תל אביב. הלקוח יקבע עד מתי תימשך הפגישה. כשהיא תסתיים אצטרך לחצות את העיר בנסיעה. 
ההערכה שלי היא שאוכל להגיע כשעה שעה וחצי אחרי תחילת התחרות.

הגברת לא נבהלה ואמרה שתבקש ותקבל אישור לכך שמחליף ישחק במקומי עד שאגיע.  

סיכמנו בעל פה טלפונית אילו קונבנציות משחקים. כמובן שבנסיבות של נהיגה על הכביש ושימוש בדיבורית, נתתי עדיפות למה שקורה על הכביש והסיכומים היו שטחיים ואלמנטריים.
למותר לציין שלא היה לי כרטיס שיטות כתוב.

קיבלתי ממנה הודעה שאושר לה לשחק עם מחליף ושאגיע אחרי הפגישה. 

בתחרות עצמה

בערך באמצע המושב הראשון הגעתי עייף מתנשם ומתנשף אחרי הפקקים התל אביביים והריצה מהחניון לאולם התחרויות. מצאתי את הגברת שלא הכרתי. היא שיחקה עם שחקן תחרויות אחה"צ שהחליף אותי. כשסיים לשחק את היד, התיישבתי במקומו ושיחקתי בערך מושב וחצי.

זה הסתיים במשהו כמו 48%-49%. האם נכשלנו או הצלחנו? 

אולי הפעם?

גם השנה עדיין אין לי שותפה לתחרויות הזוגות המעורבים. מי יודע אולי אמצא שותפה מתאימה?
הפעם אולי אוכל לתאם איתה מראש מה משחקים ואפילו להתאמן לפני התחרות.

האם זו תהיה הפעם הראשונה שגם בסטנדרטים שלי זו תהיה הצלחה בתחרות הזאת?

ללמוד מברידג' כשהחיים לא תמיד הוגנים

לא פעם ולא פעמיים אני נתקל בשחקני ברידג' המתלוננים על זה "שכל התחרות לא שיחקו" (שם קוד לזה שלא היו כרוז ברוב הידים), ש"לא קיבלו נקודות" שהיו בסקציה חזקה יותר מסקציה אחרת וכיו"ב. 

כל התלונות נועדו להסביר מדוע לא הצליחו בתחרות.

בפוסט זה אנסה להסביר מה אפשר ללמוד מברידג' על מצבים דומים בחיים האמיתיים רחוק משולחן הברידג'. 

חסימה לא הוגנת   

לאחרונה לימדתי כמה קבוצות מתחילים על חסימה. מי שמטפל (או לא מטפל) בחסימה הוא הכרוז, הרואה את הקלפים שלו ואת הקלפים של הדומם. הרעיון הוא לתרגל אותם במה שלמדו, כלומר: לשחרר מיד את החסימה ולעבור לקלפים הגבוהים, שנותרו בדומם או בידם, באמצעות קלף שנותר בידם או באמצעות A בסדרה אחרת המהווה כניסה.

ברור שמי שמשחרר את החסימה מקבל פרס. הפרס הוא מספר לקיחות גבוה ממה שהתחייב. 
טכנית אי אפשר לתת לשחקנים מתחילים פרס של ביצוע החוזה בדיוק. הם עלולים להיכשל ולא לקבל פרס. לכן מי שהבין את השיעור ושיחרר את החסימה מבצע גם לקיחות עודפות.
מי שלא משחרר את החסימה נכשל בביצוע החוזה. 

חלק מהמשתתפים התחרותיים התלוננו על חוסר ההוגנות שלי בחלוקת הקלפים: "נתת להם כמעט את כל הקלפים בסדרה ולכן הם קיבלו תוצאה טובה".
במצבים כאלה ילדים נוטים להתלונן יותר ממבוגרים.

שתי גישות בברידג': להתלונן או להתמודד
אפשר להתלונן ואפשר גם אחרת: לנסות לעשות את המיטב במצב הקיים, גם אם הוא לא "הוגן" וגם אם הוא לא מבטיח.
כשמתמקדים בבעיה, ולא בבעיה הרגשית של הקיפוח, לפעמים מצליחים כנגד רוב הסיכויים, למרות תנאי ההתחלה הלא כל כך טובים. 
אם זה לא מצליח, עוברים ליד הבאה.

בתחרויות ברידג' זה מתאזן משום שמשווים את התוצאה שלכם לתוצאה של שחקנים אחרים שקעבלו בדיוק את אותם הקלפים. 

שתי גישות בחיים: להתלונן או להתמודד

החיים לא תמיד הוגנים. מחירי הדירות גבוהים ולזוג צעיר קשה עד בלתי אפשרי לקנות דירה. מחפשי עבודה ועובדים מופלים אל פעם בגלל גילאות, מגדר, השתייכות לקבוצה אתנית ועוד.

נקודת ההתחלה של מי שנולד למשפחה עשירה, או לפחות מבוססת, הרבה יותר טובה מזו של מי שנולד למשפחה עניה.
נקודות ההתחלה מתבטאת במקרים רבים בהצלחה בלימודים וכתוצאה מכך בעבודה במקצועות עם הכנסה גבוהה יותר.

תוכלו למצוא עניים, אנשים בגיל מבוגר, נשים, נכים, עולים חדשים ואחרים המתלוננים כל הזמן על קיפוח. כך נוצר דור שני ודור שלישי של עוני וקיפוח.

תוכלו למצוא אחרים מאותן הקבוצות, שגם אם הם חושבים שהם מקופחים הם שמים את זה בצד ופועלים על מנת לשנות את מצבם.
יש בין אלה השייכים לקבוצה השנייה לא מעט סיפורי הצלחה.

כשהחיים והברידג' נפגשים

התלונות ליד שולחן הברידג' ממנפות את האפשרות ללמד את מה שהזכרתי בפסקה הקודמת גם על דברים מהותיים בגישה לבעיות בחיים. זה נכון במיוחד לגבי ילדים.

הברידג' גם מאפשר לראות במהירות הבדל בתוצאות כשמשנים את הגישה. 
התנסות המאוששת מהר את התפיסה של התמודדות, עשויה לעזור לשחקני ברידג' לישם אותה גם בתחומים אחרים בחיים שבלשון של המעטה לא פחות חשובים.

מדוע אני אוהב לקבל (לפעמים) ידיים עם 0 נקודות?

יש כאלה שמתלוננים על קיפוח כשהם מקבלים יד עם 0 נקודות. אני ממש שמח. זו הזדמנות נהדרת לקבל תוצאה טובה על היד.

נניח לרגע שאתם המקופחים היחידים ו-40 הנקודות הנותרות התחלקו בערך שווה בשווה בין שלושת השחקנים האחרים. אתם והשותף שלכם כנראה תשחקו בהגנה. במצב האופטימלי השותף שלכם לא התערב בהכרזה ויש לו משהו כמו 13-15 נקודות.

קוראי הבלוג יודעים שאני אוהב לשחק בהגנה ולרוב משחק טוב יותר בהגנה מאשר בתחומים אחרים של המשחק. סיבה טובה לשמוח שקיבלתי 0 נקודות. אבל יש סיבות נוספות:

1. לכרוז קשה יותר לשחק במצב כזה לעומת המצב בו הנקודות של המגנים מתחלקות בערך שווה בשווה
אחרי שיגלה כמחצית מהנקודות אצל השותף שלי (למשל: בעקיפות שלא הצליחו), יניח, בצדק, שההסתברות ששאר הנקודות אצלי היא גבוהה.

2. לא מעט מגנים שקיבלו 0 נקודות, ללא כניסה ליד, מניחים שאין משמעות לקלפים שהם משחקים
בלא מעט מקרים זו טעות קשה: זה שמגן יודע שאין לו נקודות ואין לו כניסות. לא אומר שהכרוז יודע את זה. 
זריקה של קלפים לא נכונים עוזרת לכרוז.

היות שאני יודע את מה שכתבתי, כנראה שההגנה שלי תהיה טובה יותר מאשר ההגנה של חלק מהשחקנים האחרים שיקבלו את אותה יד. 

סיפור אמיתי לקינוח

ביד עם ה-0 נקודות שקיבלתי היה גם 10♥. היריבים שיחקו בחוזה ב-♥. כשלכל אחד נותר קלף אחד, הם זכו בלקיחה אחת פחות מהנדרש לביצוע החוזה.
בלקיחה האחרונה זכיתי ב-10♥. היריבים נפלו פעם אחת. עיון בדף התוצאות גילה שהיינו היחידים שהפילו את החוזה.
לא פחות מהנה מלבצע סלאם ש-30% או 50% ממשתפי התחרות ביצעו.