יום שבת, 30 ביולי 2016

ללמוד ברידג' מהרצאה שאינה עוסקת בברידג'


מההרצאות שאני מעביר בנושאי כלכלת המשפחה או בנושא כיצד להתנהל מול הבנקים? אי אפשר ללמוד ברידג'.

אני יכול להתאים את ההרצאות לעולמם של שחקני ברידג', כפי שהתאמתי אותן לקהלי יעד אחרים, כגון: נשים, מורים ומורות, נכים או ניצולי שואה. 
התאמה כזו יכולה רק לעזור להם להבין טוב יותר את תוכן ההרצאה ואולי אפילו לשפר את התנהלותם הכלכלית. היא לא תשפר את רמת המשחק שלהם בברידג'.

יש נושא נוסף שעליו אני מרצה: ניהול סיכונים. גם אם לא אזכיר בה דבר או חצי דבר הקשור לברידג' יהיו כאלה שרמת המשחק שלהם תשתפר.

האוניברסליות של ניהול סיכונים
כל אחד בכל תחום חיב לנהל סיכונים החל ממנהיגי מדינות, מנהלי חברות וכלה באנשים או ילדים המבצעים פעולה יומיומית. 

אביא שתי דוגמאות.

דוגמה 1: הפצצת כור גרעיני באירן
כשעומדת על הפרק החלטה בשאלה: האם להפציץ כור גרעיני באירן?
ממשלה והעומד בראשה צריכים להביא בחשבון סיכונים.

להלן רשימה לא ממצה של סיכונים:

1. סיכון לפעולות נגד אירניות
טילים, הפצצות, פיגועי טירור, פעולות של חיזבאללה

2. סיכון לפגיעה במעמד פוליטי בינלאומי
למשל סנקציות או חרם בינלאומי.

3. סיכון של נפילת מטוסים
כולל האפשרות של מות אנשי הצוות או נפילתם בשבי.

דוגמה 2: חצית כביש
הסיכון העיקרי בחצית כביש הוא מות או פציעה מדריסת כלי רכב. יש סיכונים נוספים כמו אובדן ארנק או חפץ אחר, פגיעה במישהו שחוצה איתנו את הכביש ועוד.
רמת הסיכון משתנה לפי גורמים שונים:

1. גילו של חוצה הכביש
הסיכון של אדם בריא בן 25 שונה מהסיכון של ילד בן 4 או קשיש בן 90.

2.עומס התנועה בכביש
יש הבדל בין אוטוסטרדה לכביש צדדי שאחת לשעה עוברת בו מכונית.
יש הבדל בין חציה בשעת לילה מאוחרת לחציה בשעה בה כולם נוסעים לעבודה או חוזרים מהעבודה. 

3. מקום החציה
גשר, מעבר חציה או רמזור מסוכן פחות ממקום אקראי.

4. אור ירוק או אור אדום
חציה באור אדום הרבה יותר מסוכנת.

הדוגמה הראשונה מתייחסת להחלטה מדינית. הדוגמה השנייה עוסקת בפעולה יומיומית פשוטה שתושבי ערים בחלקים המפותחים של העולם מבצעים כמה פעמים בכל יום.
שימו לב שאפילו מודל הסיכונים של הפעולה היומיומית הוא לא מאד פשוט, על אף שכולנו משתמשים בו באופן כמעט אוטומטי.


כיצד מנהלים סיכונים?
באופן פשטני ניהול סיכונים מורכב מהשלבים הבאים:

שלב 1: זיהוי הסיכון, ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון והערכת משמעותו
בדוגמה של חצית כביש זיהוי הסיכון של היפגעות מרכב. 

שלב 2: החלטה האם לטפל בו (Mitigation)
יש סיכונים שבאופן מודע בוחרים לא לטפל בהם לאחר זיהוים. בדוגמה הקיצונית עלות מניעת התרחשותו גבוהה מעלות התממשות אירוע סיכון.

שלב 3: טיפול בסיכון
חציה ברמזור באור ירוק היא דרך לטיפול בסיכון. להסתכל שמאלה, ימינה ושוב שמאלה לפני החציה היא דרך לטפל בו.

ניהול סיכונים בברידג': היד המסוכנת
אתם משחקים בחוזה של 3NT. הובילו נגדכם ב-K. אתם מחזיקים ב-AT. בדומם יש שלושה קלפים קטנים בסדרה זו. שיחקתם את ה-T. היריב המשיך ב-Q. אתם זכיתם ב-A. המגן השני שיחק קלף בסדרה אחרת.
היד המסוכנת היא ידו של המוביל. אם הוא יזכה בלקיחה בסדרה אחרת, הוא יזכה בעוד 5 לקיחות ב-.

אם לפני ששיחקנו את ה-T בלקיחה הראשונה, תכננו את המשחק וראינו שיש לנו 8 לקיחות בטוחות והתשיעית יכולה לבוא מעקיפה בסדרת ה- ,בה אנו מחזיקים בידנו ב-AQ או מעקיפה בסדרת ה- בה יש בדומם AQ. נעקוף כמובן ב-. גם אם העקיפה לא תצליח ליריב שיזכה בלקיחה לא יהיה  על מנת להיכנס ליד של שותפו. 

ניהול סיכונים בברידג': הכרזות סלאם
הסיכון בהכרזת סלאם קטן גבוה מדי כאשר ההסתברות לבצע אותו קטנה מ-50%. 
אם שני היריבים הכריזו Pass בכל מהלך ההכרזה, הסיכוי לבצע סלאם התלוי רק בעקיפה הוא 50%.
לפעמים מכריזים סלאם קטן התלוי בעקיפה.

הסיכון בהכרזת סלאם גדול גדול יותר. לא נסתפק ב-50% סיכוי. 
כשיש לנו יד של 4-3-3-3 ולשותף יד במבנה זהה, הכוח שלנו מפוזר בין הסדרות וגילינו שחסר לנו K, הסלאם הגדול תלוי בעקיפה. 50% להצלחה כבר אמרנו. במצב כזה נימנע מהכרזת סלאם גדול. 

השורה התחתונה
גם בלי הדוגמאות מתחום הבירידג', הרצאה על ניהול סיכונים עשויה לעזור לחלק משחקני הברידג' לשפר את הכרזתם ואת משחקם. 
הם פשוט יביאו בחשבון את הסיכונים.

הבעיה בברידג' ובתחומים אחרים, שלא תמיד ניתן בקלות ובדיוק לבצע הערכה של הסיכון. ידיעת ההסתברות להצלחה או לכישלון והבנת משמעות התממשות הסיכון מחיבים לפעמים הבנה וידע מעמיקים.

יום ראשון, 24 ביולי 2016

ברידג' בירושלים: העתיד


פוסט זה הוא האחרון בסדרת פוסטים העוסקת בברידג' בירושלים.
בפוסטים הקודמים התייחסתי למספר רב של היבטים: תפיסת העולם, שיטות ההכרזה, התקדמות או עמידה במקום ועוד.

לא כולם אהבו את הסדרה הזו. ככותב בלוג, אני מביע את דעתי ומתאר את העובדות כפי שאני חושב שהן. לא תמיד זה נעים. לא תמיד זה נחמד, אבל אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מהמציאות. 

הסיבה העיקרית לכתיבת סדרת הפוסטים הזו היא הרצון שלי לשנות ולשפר את המצב. אי אפשר לשפר בלי להבין ולהציג את המצב הנוכחי.

לא אסתיר את התסכול שלי: 

1. אני מעדיף לשחק נגד שחקנים יותר חזקים מרוב השחקנים שאני משחק נגדם בתחרויות בירושלים.

2. אני מנסה כבר כמה שנים לשפר את המצב ללא הצלחה.

הוראת ברידג' הדרך להתקדמות
בפוסט הקודם: ברידג' בירושלים: הפירמידה, תיארתי את רמת הברידג' כפירמידה שבתחתיתה הרחבה, כאלה המשחקים להנאתם בביתם ובראשה הצר השחקנים ברמות הגבוהות ביותר.

היות שאין לצפות להגירה מסיבית של שחקני ברידג' ברמות גבוהות יחסית לירושלים, הדרך להעלאת הרמה עוברת דרך לימוד. רוב שחקני הברידג' אינם יכולים או אינם רוצים ללמוד לבד מאתרי אינטרנט, ספרים וחוברות. דרך הלימוד שלהם היא השתתפות בקורסים. 

חלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים את מה שהם משחקים, כלומר: שיטות הכרזה ירושלמיות או שיטות הכרזה פרטיות רחוקות מהברידג' המודרני. כך קשה להתקדם. לא אחת קרה לי שנאלצתי לתקן לשותפים טעויות הכרזה קשות. הם נשבעו לי שהם למדו את זה מהמורה שלהם. 

אני מלמד בקורסי מתחילים ברידג' מבוסס על היגיון ועל הכרזות טבעיות עם מעט קונבנציות שכיחות וחשובות. 
אני מלמד לא רק את חוקי המשחק והכרזות, אלא גם הגנה והערכת יד ברמה המתאימה לשחקנים מתחילים.
בשיעורים מתרגלים את נושא הלימוד באמצעות משחק ידיים שהוכנו מראש.

התלמידים שלי מקבלים חומר מסודר באמצעות דוא"ל. אלה שמעוניינים בכך יכולים לרכוש ספר/חוברת על הכרזות למתחילים.  

הבעיה העיקרית היא מחסור בקורסים מתקדמים יותר לשחקנים המשחקים בתחרויות ועוסקים באופן שיטתי בנושאים בסיסיים. 

רוב הקורסים המתקדמים בירושלים מועברים על ידי שחקנים ברמה גבוהה מאד המגיעים מחוץ לירושלים. הם מועברים היטב, אבל עוסקים במגוון רחב של נושאים מתקדמים. למרבית הלומדים בהם חסר בסיס. רמת המשתתפים הטרוגנית ורובם אינם מיישמים את רוב החומר הנלמד. 

אני אומר את זה מזווית של מישהו שלמד לפני יותר מחמש שנים קורס כזה בירושלים אצל אלדד גינוסר.
אני משתמש בכ-80% ממה שאלדד לימד בקורס. יש דברים נוספים שלמדתי ואני זוכר ובחרתי לא להשתמש בהם. 
רוב אלה שלמדו איתי באותו קורס שחקני תחרויות כבר שכחו מזמן כמעט את כל מה שלמדו.

למורים המצוינים המגיעים מחוץ לירושלים יש הרבה ידע שלטעמי לא מנוצל נכון בקורסים. כך למשל, לו היה יניב זק, שלימד בירושלים, מלמד קורס דמוי "אטלס" של ההתאגדות (מיועד רק לשחקנים בדרגות גבוהות) זה היה תורם הרבה יותר מהקורס שהוא לימד. 
לא הייתי מתבייש לבוא וללמוד בקורס כזה.   

שני הפורמטים שאני הצעתי ללמד שחקנים בירושלים, המשחקים בתחרויות, לא הצליחו בינתיים מחוסר משתתפים:

1. קורס במסגרת "עולים כיתה" של ההתאגדות
בחרתי נושאים בסיסיים חשובים ושכיחים שלמרבית אוכלוסיית היעד לקורס חסרים בהם ידע והבנה.

2. קורסים בכל נושא בכל היקף (כולל שיעור בודד) בכל מקום (כולל בתים פרטיים) לכל מספר של משתתפים מארבעה משתתפים ומעלה. 

ילדים וצעירים
בפוסט ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה? התייחסתי למספר קטן של שחקנים ירושלמים צעירים, הראויים למלוא ההערכה על ההתקדמות שלהם ועל המאמצים שהם משקיעים. חלקם הגיעו לרמות גבוהות מאד. כמעט לכולם יש בני משפחה המשחקים ברידג'. לו היה אפשר להרחיב את המעגל לילדים מוכשרים שאין להם בני משפחה המשחקים ברידג' אפשר היה לשפר את הרמה בירושלים.

זה אולי הסיכוי הטוב ביותר להעלות את הרמה, משום שילדים ונערים מוכנים ללמוד יותר ממבוגרים.
מלמדים מעט ברידג' בבתי ספר בירושלים, אם בכלל. 

בכל שנה אני פונה לבתי ספר בירושלים והסביבה בכלל, ולבתי ספר למחוננים בפרט, ומקבל את התשובה (אם בכלל אני מקבל תשובה), שלא מעוניינים השנה ללמד ברידג'. המקום היחיד בו אני מלמד ילדים ברידג' הוא בית ספר "שחקים" למחוננים ולמצטיינים במעלה אדומים.

אם תקראו פוסטים בבלוג שלי, למשל: אליפות בתי הספר במסגרת פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב, תראו שהתלמידים שלי מסיימים לרוב במקומות גבוהים, כולל זוגות המסיימים באחד משלושת המקומות הראשונים בתחרות מיני ברידג' עם שליט.

המגבלות המקשות עליהם להשתתף בתחרויות ולהתקדם הן:

1. המרחק ממועדון ברידג'
מועדוני הברידג' הקרובים הם בירושלים בערך חצי שעה נסיעה ברכב פרטי ממעלה אדומים לירושלים. יש להוסיף לזה אוטובוס פנימי בירושלים.
כשמדובר בתלמידים הגרים במעלה אדומים ומגיעים בתחבורה ציבורית, זמן הנסיעות הלוך וחזור הוא שעה וחצי עד שעתיים (כשהם משחקים איתי זה פחות משום שבתוך ירושלים אני אוסף אותם במכונית שלי, אבל בשביל להתקדם הם בעיקר צריכים לשחק עם שותף בגילם שלמד איתם ולא איתי).

ישנם גם ילדים שגרים במקומות רחוקים יותר שבהם אין תחבורה ציבורית מסודרת. הם צריכים להגיע למעלה אדומים ומשם לירושלים בתחבורה ציבורית. 

איבדנו כבר ילד כזה, שראיתי בו פוטנציאל לנבחרת הצעירה עד גיל 15, משום שהוא גר בישוב קטן ורחוק ממעלה אדומים, שאין בו תחבורה ציבורית סדירה.

2. מספר התלמידים בבית הספר הוא קטן.
קשה להוציא ממספר כזה קבוצה מספיק גדולה שתמשיך ללמוד ולהתקדם מעבר למסגרת בית הספר. 

תשוו את זה לבית ספר "אופק" למחוננים ומצטיינים בירושלים, שעד עכשיו לא היה מעונין ללמד ברידג': מספר התלמידים הרבה יותר גדול, הם גרים בירושלים ולהגיע למועדון הרבה יותר קל להם. חלקם יכולים להגיע למועדון ברגל ואחרים באוטובוס פנימי או ברכבת קלה.

איני מעונין להפסיק ללמד בבית ספר "שחקים", אבל בודאי אשמח ללמד גם בבית ספר "אופק" ו/או בבתי ספר נוספים בירושלים.

מתוך קבוצה גדולה או כמה קבוצות גדולות של תלמידים אפשר יהיה למצוא 8 או 12 שירצו ללמוד ולהתקדם גם מעבר למה שבית הספר מציע. 
יותר מאשמח לקדם קבוצה כזו וללוות אותם בתחרויות במועדונים ובמסגרות ארציות עד שאביא אותם לרמה שבה חלקם ימשיכו בפרויקט "פסגה". 
תלמיד שלי זה לכל החיים, כך שמי מהם שירצה ויצטרך להיעזר בי גם בהמשך, יקבל את זה גם ללא תשלום. 

קישורים לפוסטים בסדרה ברידג' בירושלים





יום חמישי, 21 ביולי 2016

משמעותו של Cue bid




בתחרות ערב מקומית בירושלים הייתי הכרוז בחוזה של 4. ביצעתי אותו עם שלוש לקיחות עודפות. 

   
מהלך ההכרזה  
לאחר Pass של דרום פתחתי 1. צפון התערבה בהכרזת 2. השותפה שלי, ששיחקה איתי על מנת ללמוד ממני, הכריזה 3. לאחר Pass נוסף של דרום, הכרזתי 3.
היריבה, שחקנית בדרגה גבוהה, שאלה את השותפה שלי מה פשר הכרזת ה-3 שלי? השותפה ענתה שהיא אינה מבינה. כנראה שאני מחפש עוצר ב- או זו אולי הכרזה טבעית.
כשהיא הכריזה 4 והראתה יד של 6-7 נקודות, לא נותר לי אלא להכריז Pass.

קיבלתי הובלה ב-2 במטרה לחתוך החזר ב-. זכיתי ב-Q  ומשכתי שליטים. משכתי את ה-A♣. עברתי לדומם באמצעות ה-A זרקתי  על ה-K. לאחר משיכת ה-A וה-K חיתוכים צולבים השלימו 13 לקיחות. 


מזרח-מערב פגיעים


מה זה Cue bid?
Cue bid היא הכרזת סדרה שהכריז היריב. במקרה של היד הזו הכרזת ה-3 היא הכרזת Cue bid משום שהיריב הכריז 2.
כמעט תמיד הכרזה כזו אינה הכרזה טבעית.

להבין בהיגיון: מה אינה משמעות הכרזת ה-Cue bid שלי?

1. זו לא יכולה להיות הכרזה טבעית
ביד זו בשביל מה אני צריך להראות  טבעי כשמצאתי התאמה עם השותפה ב- והיריב הראה שישה קלפים ב-
כשיש לשותפה ארבעה קלפים בסדרה זה פשוט לא יתכן.

2. בשביל מה לשאול על עוצר ב-?
אין היגיון לשחק בחוזה ללא שליט כשמצאתם התאמה בסדרת מייג'ור ויריב הראה שישה קלפים בסדרת המייג'ור השנייה.
אופס אולי טעיתי!!! יש כמעט היגיון, אבל רק כששיטת הניקוד היא Match Points, כלומר: Top-Bottom (כפי שאכן היה באותה תחרות) ואתה רוצה לשחק בחוזה של סלאם. 

למה כמעט? כי במקרה כזה מחפשים A או לפחות K ולא עוצר אחר.  
3. האם יכול להיות שהכרזתי 3 בשביל לשחק 4? 
לא הגיוני. אם אני רוצה לשחק 4, מדוע שלא אכריז מיד 4?

איזו משמעות נותרה להכרזת ה-Cue bid שלי?
לאחר ששללנו את ההסברים האחרים נותר רק הסבר אחד: יש לי יד חזקה ואני רוצה לבחון אפשרות להכרזת סלאם. 
כנראה סלאם של 6.  

אני מצפה מהשותפה להמשיך לתאר את היד שלה על מנת שנוכל לקבל ביד החלטה מושכלת ביחס להכרזת סלאם. 
רק כשיש לה יד מינימאלית ללא ערך מוסף כלשהו שהיא טרם הראתה לי, עליה לתת לי תשובה שלילית באמצעות הכרזת 4. יד כזו היא למשל יד עם 7-6 נקודות ושלושה קלפים בסדרת ה- ללא קוצר בסדרה אחרת.

האם לשותפה שלי יש ערך מוסף?
קל לראות שיש לה הרבה ערכים מוספים כאלה:

1. שני קלפי A כולל ה-A.

2. ארבעה קלפים בסדרת ה- כשהיא הבטיחה שלושה.

3. J

4. K

5. 12 נקודות

לאחר הכרזה של 4 המראה Control בסדרה, אני שואל על קלפי מפתח ולא יכול שלא להגיע לסלאם ב-.

מה הייתה צריכה השותפה שלי צריכה להכריז במקום 3?
ברור שהכרזת 3 היא הכרזה המראה יד חלשה ממה שהחזיקה השותפה שלי. עם 13 נקודות (כולל נקודת אורך ב-) היא יכולה להכריז 4
בפוסט זה אנסה לנתח את משמעות הכרזת מצד מזרח. זו אינה בהכרח הכרזת Cue bid על אף, שגם היא כמו הכרזת Cue bid, מתארת יד חזקה יחסית ללא אורך בסדרה המוכרזת. משמעות ההכרזה תלויה במה שסיכמו השותפים מראש:

1. Splinter
זו תהיה כנראה המשמעות השכיחה ביותר. הכרזת סדרה בגובה 4 לאחר שיריב פתח מבטיחה קלף יחיד או void בסדרה המוכרזת ותמיכה של ארבעה קלפים לפחות בסדרת השותף. סדרת ה- היא יוצאת דופן בקונבנציית Splinter: אותה מכריזים בגובה 3 על מנת שלא לעבור את הגובה המינימאלי של משחק מלא. 
קראו את הפוסט: Splinter שלא היכרתם על מנת להבין שמכריזים על פי קונבנציה זו גם בסדרה בה היריב התערב.

2. שאלה על עוצר בסדרת היריב
כשהשותף רוצה שפותח יהיה הכרוז בחוזה ללא שליט, אם יש לו עוצר בסדרה בה התערב היריב. לרוב מדובר בחוזה של 3NT.

3. Cue bid
אם לא משחקים את שני דברים שהוצגו לעיל זהו Cue bid המתאר יד חזקה עם התאמה של 3 קלפים לפחות בסדרת הפותח ומבקש מהפותח להמשיך להכריז את ידו. עם היד שלי במערב מכריזים 4NT (שאלה על קלפי מפתח) או 4, אם מוסכם שמראים גם Control שני. בשני המקרים מגלים שכל קלפי המפתח (ארבעה קלפי A וה-K בסדרת השליט) בידי צפון-דרום ומגיעים לחוזה של 6.


העrת שוליים
בכל ה-Field היו רק שני זוגות שהגיעו לחוזה של 6. התוצאה שאני השגתי הושגה ברוב השולחנות. יתר שלוש התוצאות, פרט לשתי הכרזות הסלאם, היו פחות טובות מהתוצאה שהשגתי. 
בכל Field ברמה טובה כנראה כולם יכריזו 6
אולי זה יעזור לכם להבין יותר את סדרת הפוסטים שלי על ברידג' בירושלים.



יום רביעי, 20 ביולי 2016

ברידג' בירושלים: הפירמידה



התמונה התאזנה מעט באמצעות פוסט העוסק בכמה צעירים מוכשרים ורציניים: ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?
לצערי, למרות ההערכה הרבה לצעירים, זה לא מספיק. הייתי שמח לראות 50 או 60 צעירים ולא שישה.  

פוסט זה הוא הפוסט לפני האחרון בסדרה. אני יודע שיש קוראים שלא אהבו את סדרת הפוסטים הזו. אם יש קוראים שנפגעו, אני מתנצל, אבל כפי שציינתי יותר מפעם אחת בפוסטים הקודמים המטרה לא הייתה לפגוע.
יש גם קוראים שהסכימו עם מה שכתבתי וחשבו שטוב עשיתי שתארתי את המצב באופן דומה למה שהם היו מתארים לו היו כותבים פוסט.
קיבלתי גם תגובות שאתיחס אליהן בהמשך.

ברידגי בחיפה לעומת ברידג' בירושלים
בפוסט הראשון עדכתי השוואה בין הברידג' בחיפה לברידג' בירושלים. העירו לי שזו לא רק חיפה, אלא גם הקריות וגם כרמיאל. 
שמחתי לקבל הערה ראויה, ביחס לתרומתו הגדולה ורבת השנים של מיכה עמית לקידום הברידג' בחיפה ובקריות. 

מיכה אינו תורם רק בחיפה ובסביבותיה. הוא תרם ותורם רבות גם לקידום הברידג' בארץ. 

העירו לי שבחיפה הייתה רמת ברידג' גבוהה בגלל קבוצה שהתמקדה בברידג' ואחרי זה נשמרה המסורת. אם אשווה את הברידג' בירושלים לברידג' במקומות אחרים שלא במרכז, למשל: באר-שבע, לא אמצא הבדלי רמה.

התשובות שלי להערה הזו:

1. יש מין הצדק בהערה. 
קראתי על קבוצה של סטודנטים בטכניון לפני הרבה עשרות שנים, שהתמקדה בברידג'. כשקיבלתי את התגובה לפוסט נזכרתי בשיחה עם חבר לעבודה, שסיים דוקטורט במחשבים בטכניון.
הוא אמר לי שהיה לו מזל שהוא עמד בפיתוי ולא הצטרף לקבוצה הזו. לו היה עושה זאת, בודאי לא היה מסיים את הדוקטורט וקריירת המחשבים שלו הייתה מוצלחת פחות, אם בכלל.

מצד שני חלק לא קטן מהמשתייכים לאותה קבוצה בטכניון מזמן עזב את חיפה במסגרת תהליכי הגירה למרכז הארץ.

2. התגובה גם "הרימה לי להנחתה" כשהזכירה את באר שבע. אני לא מכיר מספיק את רמת הברידג' בבאר שבע על מנת לחוות עליה דעה. אני כן מכיר את מה שקרה שם בשחמט בתקופה שהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים.
מרמה נמוכה יחסית לערים אחרות התפתחה שם תוך מספר קטן של שנים "אימפרית שחמט" בקנה מידה ישראלי. בשנים האחרונות הקבוצה של באר שבע זכתה כמה פעמים במקום הראשון בליגה הלאומית וביתר הפעמים התמודדה עליו. 
הרבה מזה קרה בזכות אדם שעלה מבריה"מ לשעבר והשקיע בפיתוח הנוער. 

מה שקרה בבאר שבע בשחמט יכול לקרות גם בירושלים ובבאר שבע בברידג'.

הפירמידה
אפשר לראות את שחקני וחובבי הברידג' כמעין פירמידה: בבסיס אלה שמשחקים להנאתם בלבד. רובם לא ידרכו במועדון ברידג'. ככל שעולים כלפי מעלה רמת המשחק עולה ומספר השחקנים קטן. בהמשך לבסיס יש את אלה שמשחקים בתחרויות בוקר, אלה שמשחקים בתחרויות אחה"צ, אלה שמשחקים בתחרויות מקומיות בערב וכן הלאה עד המספר הקטן של שחקנים בצמרת הברידג' העולמי.

הקסם שבברידג' הוא שאפשר להנות מהמשחק בכל רמה. רבים מהתלמידים שלי בקורסי מתחילים לא יגיעו לעולם לשחק במועדון. 
יש כאלה שאני חושב שלא יגיעו, אבל יתכן שבעוד כמה שנים או כמה עשרות שנים מישהו מהם בכל זאת יגיע לתחרויות במועדון. 

יתכן שאחד מהילדים שלימדתי, ישחק בעוד כמה שנים כשיהיה סטודנט באוניברסיטה או בטכניון. יתכן שגם יהפוך לשחקן ברמה גבוהה.


להתקדם במעלה הפירמידה
לרבים משחקני הברידג' נוח להיות במקום בו הם נמצאים בפירמידת הברידג'. הם משחקים להנאתם והברידג' לגביהם הוא במידה רבה גם פעילות חברתית.
יש גם כאלה שרוצים להתקדם במעלה הפירמידה. ככל שמטפסים למעלה זה נעשה יותר קשה.

כשאני כותב על רמת הברידג' אני מתייחס רק לחלקים גבוהים יחסית בפירמידה. לצערי, בירושלים יש מעט מדי שחקני ברידג'  ששואפים להתקדם ומוכנים להשקיע וללמוד על מנת לעשות זאת. 

אני שומע נימוקים שונים לחוסר הרצון להתקדם. השכיחים בהם:

1. אפשר להגיע להישגים מצוינים באליפויות הארץ ובפסטיבלים גם בלי לדעת קונבנציות אז בשביל מה ללמוד קונבנציות?
התשובה שלי: אם מישהו מספיק מוכשר בשביל להגיע להישגים כאלה, מדוע שלא ילמד ויגיע להישגים טובים עוד יותר?

שלא תטעו, אני לא חושב שקונבנציות הכרזה הן חזות הכל. קוראי הבלוג כבר מכירים את התייחסותי לחשיבות משחק ההגנה ולחשיבות משחק היד. קוראי הבלוג מכירים גם את הסתייגויותיי מלימוד מופרז של קונבנציות, שהתדירות שמשחקים אותן בתחרויות אינה גבוהה.

לא ראיתי את אלה שלא צריכים קונבנציות לומדים טכניקות משחק יד או טכניקות הגנה או משכללים את השותפויות שלהם. 

2. מי שהתחיל לשחק אחרי גיל 40 לא יוכל להגיע לרמות הגבוהות ביותר ולכן אין טעם להשקיע.
הרמות הגבוהות ביותר הן דבר יחסי. אלה שמדברים על זה, מדברים על זכייה באליפות הארץ או על מקום גבוה בתחרות מרכזית בפסטיבל. הם לא מדברים על זכייה באליפות אירופה או באליפות עולם

התשובה שלי היא כפי שאומרים האנגלים (בתרגום חופשי לעברית): "המבחן הוא באכילת הפודינג".
התחלתי לשחק ברידג' בגיל 54. לא זכיתי באליפות הארץ. אני לא מוציא מכלל אפשרות זכייה כזו בעתיד. סימנתי את האליפות לזוגות מעורבים כאליפות שבה הסיכוי לזכות טוב יותר מהאליפות הפתוחה. הרחבתי את גישתי בנושא זה בפוסטים כגון: פוסט אישי: חלומות של סניורים, חלומות של סניורים - חלק 2: באיזו אליפות זה פחות בלתי אפשרי?


יום ראשון, 17 ביולי 2016

החלטות קשות


ביד 3 באותה תחרות עמדתי בפני החלטה קשה.


לאחר שתי הכרזות Pass פתחתי 1NT. מזרח התערב בהכרזת 2,  שהוסברה כטבעית, כנראה עם שישה קלפים. השותף שלי הכריז 3 ומערב הכריז Pass. ההכרזה של השותף היא הכרזה טבעית המתארת כוח ואורך בסדרה.

מה תכריזו במקומי?
הדילמה היא: האם להכריז 3NT או לנסות להגיע למשחק מלא או אפילו סלאם ב-?  
מעבר לאפשרות של החמצת סלאם ב-, הבעיה ב-3NT היא ההגנה המינימאלית שיש לי ב-.

אחרי שה-K שלי יזכה בלקיחה שתי הידיים של היריבים מסוכנות. מערב עלול לזכות בלקיחה ולהמשיך ב-. מזרח עלול לזכות בחמש לקיחות ב-.
אבל מצד שני, אולי לשותף שלי יש Jxx ואנחנו מוגנים בסדרה.

הנחתי שיהיו לנו 5 לקיחות ב- ואחת בטוחה בכל אחת מהסדרות האחרות. השותף צריך להביא לפחות לקיחה אחת נוספת.
הכרזתי 3NT.

ההחלטה הקשה של מזרח
לא רק אני הייתי צריך לקבל החלטה קשה גם מזרח, שצריך להוביל,  עומד בפני החלטה קשה: במה להוביל?

האם להוביל ב- או ב- בתקווה למצוא שתי כניסות ביד של שותפו ושני קלפי ?
ההנחה שלו צריכה להיות שאני מחזיק ב-K ועוד שני קלפים לפחות. שימו לב שהוא אינו יודע היכן הנקודות ביד שלי. אני יכול להיות עם שני קלפים קטנים ב- ועם חוזק ב- וב-.

אולי הוא צריך להוביל ב- ואז האם להוביל ב-A או Q?
החיסרון של הובלה ב-A הוא שאם יש לשותף שלו יש שני קלפים ב- הוא כבר לא יוכל לחזור אליו בסדרה.
מזרח בחר בהחלטה סבירה בהחלט של הובלה ב-Q.

ההחלטות הקשות של מזרח-מערב מהלך המשחק
זכיתי ב-K. כשמשכתי חמש לקיחות ב- עמדו מזרח ומערב באותה בעית החלטה שמזרח התלבט בה ביחס לקלף ההובלה. ההקשר הפעם היה קלפים באיזו סדרה להשליך אחרי שנגמרו קלפי ה-♦ או ?  
למזרח יש חיים קצת יותר קלים כי הוא יכול להשליך גם  אבל הוא מוותר על לקיחות, אם וכאשר יצליח להיכנס ליד.

שימו לב שמערב צריך להביא בחשבון את האפשרות שיש לי חמישה קלפים ב- עם כוח בסדרה.

ההגנה לא דייקה וזרקה יותר מדי קלפי . לאחר שזכיתי בחמש לקיחות ב- שיחקתי את ה-K זכיתי גם ב-4 לקיחות ב-. ה-A השלים 11 לקיחות.





יום שבת, 16 ביולי 2016

בסך הכל הכרזתי Pass במצב של Balancing



היום (16.7.16) שיחקתי עם עודד גורן בתחרות ארצית במועדון כיכר המדינה בתל-אביב. זוהי הפעם השנייה שאני משחק עם עודד בתחרות. הפעם הקודמת הייתה תחרות ערב ביום רביעי באותו מועדון.

התוצאה הייתה מעבר לציפיות המוקדמות. סיימנו במקום שני אחרי זוג הצעירים אביטל שחף ועילאי בנירי. לתוצאות המלאות לחצו כאן.

את יד 22 שיחקנו נגד הצעירים גלעד ליפשיץ ושחר דנק. מזרח-מערב
פגיעים. הכרוז במזרח פתח 1. לאחר שתי הכרזות Pass ומחשבה ארוכה הכרזתי Pass. "משהו כאן לא בסדר" אמר אחד היריבים הצעירים. הציפייה הייתה שבמצב של Balancing אתערב בהכרזה עם 10 נקודות.
אחרי הבחירה שלי לא להתערב בהכרזה משהו היה לא בסדר: התוצאה שקיבלו היריבים שלנו, שהייתה קצת מעל ל-10%. 




מה זה Balancing?
מצב של Balancing הוא מצב בו המכריז אחרון (כלומר: אם יכריז Pass יסתיים המכרז) צריך להכריז. במצב זה ההנחה היא שלכל אחד מהצדדים (מזרח-מערב וצפון-דרום) יש 18-22 נקודות. השחקן הנמצא במצב זה מגן על שותפו, שאולי יש לו נקודות ואינו  יכול להתערב בחוזה.

בגלל הייחודיות של המצב כללי ההכרזה בו שונים מכללים רגילים:

1. המכריז מוסיף ליד שלו 3 נקודות. ביד הזו לאחר תוספת זו יש לי 13 נקודות. השותף של המכריז מוריד לעצמו 3 נקודות בהכרזת התשובה שלו.

2. אפשר להכריז סדרת מייג'ור עם ארבעה קלפים במקום חמישה.

3. הכרזות בקפיצה אינן מעידות על חולשה, אלא דווקא על כוח. כשאנחנו לא הצד החלש אין טעם להפריע ליריבים. 

מדוע לא התערבתי בהכרזה?
לכאורה הייתי צריך להתערב בהכרזת 1 עם ארבעה קלפים בסדרה.
הסיבות לכך שבחרתי לא לעשות זאת:

1. היריבים פגיעים וייתכן שלנו יש יותר קלפים ב- מאשר ליריבים. הפותח לא הבטיח יותר משלושה או ארבעה קלפים ולשותפו יכול להיות קוצר בסדרה. לי יש ארבעה קלפים בסדרה כולל ה-Q.

2. סדרת ה- שלי לא איכותית.

3. יש לי קוצר בסדרת ה-. בהסתברות גבוהה היריבים ימצאו התאמה בסדרה.
ככלל, קוצר בסדרת מייג'ור הוא שיקול התומך בהימנעות מהתערבות בהכרזה במצב של Balancing.

מה היה קורה לו הייתי מתערב?
השותף שלי היה תומך בי בסדרת ה- אבל היריבים היו מוצאים את ההתאמה בסדרת ה- ומכריזים ומבצעים 4. הם מפסידים רק שתי לקיחות ב- ואת ה-A ומבצעים את החוזה.

מדוע ניתוח היד אינו מדויק?
נדמה לי שמנקודת המבט שלי, הניתוח נכון והמסקנה לא להתערב במכרז עם היד שלי נכונה. 
לא מעט שחקנים היו מתערבים בהכרזה עם היד שלי.

הבעיה היא בשתי הכרזות ה-Pass שקדמו לשלי. השותף שלי צריך להתערב בהכרזה של 1. ייתכן שגם שותפו של הפותח צריך להתערב בהכרזה של 1 עם חמש נקודות, חמישה קלפים ב- וקוצר ב-.

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...