מזווית הראייה שלי השנה שונה הפסטיבל מפסטיבלים קודמים.
זה בא לידי ביטי בכך שהמטרה היחידה שהצבתי לעצמי היא להינות מהתחרויות.
זה בא לידי ביטוי גם בכך שאני מסכם את הפסטיבל לפני שכתבתי את כל הפוסטים שתכננתי לכתוב עליו ועוד אכתוב בעתיד.
יש לזה שתי סיבות עיקריות.
החל מיום רביעי בערב כשחזרתי הביתה אחרי הסיבוב השני של תחרות הזוגות הפתוחה חצי חולה (שום דבר רציני אבל סוג של אי נוחות. בהחלט לא תירוץ לטעויות ולהישגים לא טובים). גררתי את זה גם מספר ימים אחרי הפסטיבל.
הסיבה השנייה היא פעילות חדשה שלי במסגרת הדרכה ו-Networking של מרצים באמצעותם אני מנסה לקדם את ההרצאות שלי.
סיכום הפסטיבל
הסיכום יעשה בהשוואה לסיכום של הפסטיבל בשנה שעברה.
האם זה פסטיבל בינלאומי?
כמו בשנה שעברה, מצב המלחמה והבידוד של מדינת ישראל גרמו למיעוט של משתתפים מחו"ל.
שוב ראינו את מאוריציו דה סאקו מנהל התחרות הראשי מאיטליה, ידיד אמיתי של מדינת ישראל.
לא זיהיתי שחקנים ברמה גבוהה מחו"ל.
מאוריציו דה-סאקו ראוי להוקרה על המשך השתתפותו בפסטיבל גם בנסיבות הנוכחיות.
היעדר חסויות
כמו בשנה שעברה כמעט ולא היו חסויות. אפילו החלווה המסורתית לא הייתה הפעם ובמקום זה היו מעט פירות.
אין מה להאשים בזה את ההתאגדות. זאת המציאות היום במדינת ישראל.
תנאים פיזיים
חיובי
1. ראוי לציין במיוחד את שיפור תהליך קבלת מקומות ישיבה ורישום שמוחשב בחלקו והיה קצר יותר מאשר בשנה שעברה.
2. לטעמי, האולם היה מוצלח בהרבה מאולם המשחקים בשנה שעברה.
3. לא היה מחסור בחניה.
4. ההגעה באמצעות כביש 6 בשעות הצהריים הייתה מהירה וקלה.
5. היו לא מעט מרחבים בבניין שאפשר היה לשבת לאכול ולדבר.
6. היה מזנון בסדרי גודל טוב יותר מהדבר המביש שהיה שבשנה שעברה.
7. אחרי שהיכרתי את כל הקומות הבנתי שמספר תאי השירותים הוכפל פי כמה ולא פי 2 כפי שחשבתי ביום הראשון.
שלילי
1. קור
איתרע מזלם של השחקנים ושל מארגני הפסטיבל: ימים קרים בבמיוחד היו בזמן הפסטיבל.
לא היה חימום באולם, אבל לדעתי הבעיה היותר קשה הייתה כניסה לבנין בסמוך לאולם דרך חלל פתוח ללא דלת.
התוצאות היו שבכל יציאה מהאולם במהלך התחרות עברו לאזור קר בהרבה.
התוצאה השנייה היתה שבשולחנות סמוכים לדלת היציאה מהאולם, שכמעט בכל רגע נפתחה על ידי מישהו שיצא מהאולם או נכנס אליו, היו גלי קור.
בסך הכל
בהתחשב במגבלות התקציביות השינוי המהותי בפסטיבל הביא לדעתי לשיפור משמעותי בהשוואה לשנה שעברה.
אולי שינוי תאריך הפסטיבל לחודש פחות קר הייתה חוסכת גם את הבעיה של הקור.
התחרויות בפסטיבל
תחרויות שהתייחסתי אליהן בפוסטים קודמים
תחרויות שלא התייחסתי אליהן בפוסטים קודמים
תחרות הקבוצות הפתוחה
בתחרות הקבוצות הפתוחה זכתה במפתיע קבוצת שלום גולדנברג ( שלום גולדנברג-מיכאל ירוס, דב אלכס-אהרון קפלן ו) במקום הראשון. במקום השני סיימה קבוצת עופר הרמתי (עופר הרמתי-רות לויט-פורת, מוטי גלברד-סרג'יו קובליו) ובמקום השלישי קבוצת אילן ברקת (אילן ברקת-אסף לנגי, יוסי רול-אמיר לוין) לתוצאות המלאות לחצו כאן.
מפתיע כישלונה של קבוצת רוני בר-בנין החזקה (רוני בר-בנין-אילן הרבסט, נוגה ודנה טל, רון פכטמן-יניב זק) שסיימה רק במקום החמישי.
הקבוצה שלי סיימה באחד מהמקומות האחרונים.
תחרות הקבוצות המעורבות
בתחרות הקבוצות המעורבות זכתה קבוצת אלון בירמן (דניאלה ואלון בירמן, ליה פטלקו-קורן רטר) לפני קבוצת מיכל נוסצקי(מיכל נוסצקי-אריק פרלמוטר, ורדה אברמוב-ניר גרינברג) ובמקום השלישי קבוצת דורית לשם (דורית לשם- יובל לובינסקי, ליאורה ספקטור-אסף לנגי). לתוצאות המלאות לחצו כאן.
מפתיע מקומה הנמוך יחסית של נבחרת ישראל לזוגות מעורבים (עדי אסולין-רו פכטמן, נטלי סעדה-אילן ברקת, רוני בר-בנין-יניב זק), שסיימה רק במקום הרביעי.
אני לא השתתפתי בתחרות.
תחרות זוגות נשים
במקום הראשון בתחרות זוגות נשים זכו תמר קיש ועדינה פרבר. במקום השני תרצה דרזנר ופלי רוזנבלט ובמקום השלישי קלרה חץ ועדי אסולין. לתוצאות המלאות לחצו כאן.
תחרות זוגות גברים
בתחרות זוגות גברים זכו אסף לנגי ואמנון לנגי. במקום השני סיימו רון פכטמן ונתן חץ ובמקום השלישי דרור שיפטן ודן זינגר. לתוצאות המלאות לחצו כאן.
אני לא השתתפתי בתחרות.
סיכום אישי
המטרה היחידה שהצבתי לעצמי בפסטיבל הייתה להינות מהתחרויות.
עמדתי בה באופן חלקי.
בתחרות הזוגות הפתוחה נהניתי.
בתחרות זוגות IMP.
בתחרות קבוצות BAM נהניתי.
בתחרות הקבוצות המרכזית, עליה עוד אכתוב פוסט נהנתי פחות.
בתחרות הזוגות המעורבים ממש לא נהניתי.
נקודות שקיבלתי: נקודה בינלאומית אחת ו-8 נקודות ארציות.
בשלב הנוכחי אני לא ממש מתעניין בנקודות ולא בעלייה בדרגה.
אחרי שקיבלתי דרגת רב אמן ארד לפני פחות משנה חסרות לי לדרגה הבאה (רב אמן כסף) 56 נקודות בינלאומיות ו-721 נקודות ארציות.
לשם המחשה עד כמה רחוק היעד בצבירת נקודות בינלאומיות, פסטיבל הברידג בתל אביב בשנת 2018 היה פסטיבל הברידג' המוצלח ביותר עבורי סיימתי בשתי תחרויות בין עשרת הראשונים שקיבלו פרסים. בפסטיבל ההוא צברתי 8 נקודות בינלאומיות.
מאז התבגרתי בכמה שנים ורמת המשחק שלי ירדה.
ברידג' כראי החיים
הנושא של אחת הההרצאות שאני מרצה הוא ברידג' כראי החיים.
מהות ההרצאה היא הדמיון או ההקבלה בין ברידג' לבין תחומים אחרים בחיים.
מהאופן שבו אני ואחרים מתנהלים ליד שולחן הברידג' אפשר להסיק, במידה מסוימת, על דפוס התנהלות דומה בתחומי חיים אחרים.
זהו כלי שאני נעזר בו לא מעט לשיפור התנהלותי. המחירים של החלטות שגויות בברידג' נמוכים הרבה יותר מהמחירים של החלטות שגויות בחיים.
כדאי לשלם את המחיר הזה, אם לומדים ממנו משהו ומשפרים התנהלות בתחומים חשובים יותר.
גם הפעם יש לי מה ללמוד מההתנהלות שלי בתחרות.
איבוד ריכוז
לא במקרה המושב הכי מוצלח עברי היה המושב הראשון בתחרות הזוגות הפתוחה בה שיחקתי עם השותף הקבוע שלי רן בן-אפרים.
בכל אחד מהימים שבהם שיחקתי שני מושבים עייפות במושב השני גרמה לי לאיבוד ריכוז בכמה ידיים במושב השני.
בידיים שבהן איבדתי ריכוז עשיתי לפעמים דברים הזויים. אין קשר בינם לבין רמת המשחק שלי בברידג'.
ראיתי אותה גם אצל שחקנים ברמה עולמית גבוהה באליפויות צפון אמריקה ששודרו ב-BBO.
מסקנות
1. כפי שזה קורה לי בברידג' זה קורה לי גם בחיים. אני צריך לעבוד על שיפור הריכוז.
2. הסיכויים שלי להצליח בפסטיבל הברידג' באילת, בו מתקיים מושב אחד בכל יום ואין צורך לנהוג הלוך ושוב לירושלים, גבוהים יותר מאשר הסיכויים שלי להצליח בפסטיבל בתל אביב או בראש העין בו מתקימים שני מושבים ביום.
3. זוגיות בחיים ושותפות בברידג'
אם ברידג' הוא הראי של החיים, אפשר ללמוד גם מזוגיות בחיים על שותפות בברידג'.
כדי שזוגיות בחיים תצליח שני בני הזוג צריכים להשקיע בתחזוקת ובשיפור הקשר.
אותו דבר נכון גם לתחרויות זוגות מעורבים. אחרי שהתגרשתי ניסיתי לקצר את תהליך יצירת הקשר ללא הצלחה ובחרתי גם מועמדות לחלוטין לא מתאימות לקשר איתי. עד שהבנתי שעדיף קשר טוב על חוסר קשר, אבל אפשר גם להיות לבד, אם לא נבנה קשר טוב עם בת זוג מתאימה המעוניינת בקשר כזה איתי.
המסקנה היא שאני צריך לשחק בתחרויות זוגות מעורבים רק עם שותפה קבועה ומתאימה.
המונח מתאימה מתייחס גם לכאלה שהן ברמה פחות טובה ממני אבל יש להן כישרון, רצון ללמוד ויכולת ללמוד. אין מגבלה של גיל.
אין לי בעיה לשחק עם מישהי הרבה יותר צעירה ממני.
פוסט זה הוא תחילת חיפוש שותפה קבועה לתחרויות זוגות מעורבים.
שאיפות ומגבלות
בהתחשב בזה שאינני משחק עם שחקנים מקצוענים ברמה הרבה יותר גבוהה ממני, ואין סיבה ששחקנים כאלה ישחקו איתי, תסריט של זכייה במקום ראשון באליפות הארץ או בתחרות גדולה אחרת נראה הרבה מעבר לתקרת הזכוכית שלי.
יש לי רצון לסגור מעגל בתחרות הזוגות המרכזית בפסטיבל באילת. קרוב לודאי שגם זה מעל לתקרת הזכוכית שלי היום, אבל אני בכל זאת רוצה לעשות את זה.
בפעם הראשונה ששיחקתי שם שיחקתי עם הבן שלי ניר אז בן 12. שני שחקנים בדרגה הכי נמוכה שהייתה אז.
אחרי 38% במושב השני, עשינו תוצאה של 71% במושב השלישי בגמר ג'. זה הספיק למקום השני בגמר ג' בשקלול כל התוצאות.
בשנת 2019 הייתה הפעם האחרונה ששיחקתי עם הבן שלי בפסטיבל הים האדום באילת. סיימנו במקום הראשון בגמר ב'.
סגירת המעגל היא מקום טוב מעל האמצע בגמר א'.