בימים אלה הלך לעולמו יצחק (צחי) שמעוני, מבכירי אנשי הרדיו והטלוויזיה.
לפני כמה עשרות שנים, לפני שהייתה טלוויזיה בישראל, הנחה שמעוני תכנית רדיו סאטירית בשם שלושה בסירה אחת.
משתתפי התכנית התבקשו להשלים התחלת משפט, באופן העשוי לשנות את המשמעות המתבקשת של המשך רגיל.
אחד המשפטים שהתבקשו להשלים היה: אני יתום.
האם לאחר ההשלמה של אחד המשתתפים בתכנית המשפט נשמע לכם עצוב? "אני יתום", אמר אוכל האדם והזיל דמעה, לאחר שסיים לאכול את אביו ואת אמו. (הנוסח המופיע כאן מתאר בדיוק את הרעיון הסאטירי, אבל ייתכן ואינו מדויק, משום שהוא מבוסס על זיכרוני).
מה ליתום ולברידג'?
לפני שאסביר, אתאר לכם מעט את האופן בו מקבלים שחקני ברידג' דרגות. דרגות נמוכות ובינוניות ניתנות על סמך צבירת נקודות על הישגים.
יש שני סוגי נקודות:
1. מקומיות - בכל תחרות בה שחקן ושותפו (מתייחס גם לשחקנית ולשותפה) משיג תוצאה מעל 50% הוא מקבל נקודות כאלה. רמת התחרות יכולה להיות הנמוכה ביותר האפשרית. כל תחרות בכל מועדון, מעניקה נקודות כאלה. יש מועדונים, שיש בהם שתי תחרויות או שלוש תחרויות ביום, במרבית ימי השבוע.
שחקן שמשחק הרבה יצבור ללא בעיות כמות מכובדת של נקודות כאלה.
2. ארציות - קשה יותר להשיג נקודות כאלה מכמה סיבות:
א. ניתן לקבל אותן רק במספר קטן של תחרויות המוגדרות מראש כתחרויות ארציות.
ב. בדרך כלל, רמת המשחק של המשתתפים בתחרויות אלה גבוהה יותר מהרמה של תחרויות מקומיות במועדון.
ג. המשתתפים בתחרות הם שחקנים מכמה מועדונים ולא רק השחקנים המוכרים מאותו מועדון.
כשהתחלתי לשחק ברידג', הדרגות הנמוכות והבינוניות (מהנמוכה לגבוהה) היו: סגן אמן, סגן אמן כסף, אמן, אמן ארד, אמן כסף ואמן זהב.
בכל דרגה כזו (למעט סגן אמן) נדרשת צבירה של מספר מסוים של נקודות מקומיות ומספר מסוים של נקודות ארציות. ברוב המקרים צבירת נקודות ארציות הייתה החלק הקשה יותר.
נתמקד לרגע רק בדרגת אמן ובדרגת אמן ארד ובנקודות ארציות בלבד.
לקבלת דרגת אמן נדרשות 10 נקודות ארציות. לקבלת דרגת אמן ארד נדרשות 30 נקודות ארציות.
"אני לא אהיה אף פעם אמן ברידג'" נשמע עצוב
בדומה למשפט "אני יתום" זה משפט עצוב בדרך כלל (ברידג' הוא רק משחק, אין להשוות אותו ליתמות) - לא תמיד.
כששיחקתי שנה וחצי ברידג' והייתי סגן אמן כסף עם 7 נקודות ארציות, נהגתי לומר את המשפט שבכותרת. "אבל למה שלא תהיה אמן, אתה שחקן טוב" ניסו השומעים לנחם אותי, בין אם חשבו שאני שחקן טוב יחסית ובין אם לא.
"פשוט מאד" המשכתי "אני אדלג ישר לדרגת אמן ארד". זה כבר לא נשמע עצוב במיוחד.
באותה תקופה שיחקתי עם בני הצעיר (אז נער בן 13), שהתחיל לשחק ביחד איתי. במשך שלושה חודשים שיחקנו בארבע תחרויות ארציות, שממוצע הנקודות הארציות שצברנו בתחרות היה 14 נקודות.
כשאמרתי את המשפט, העצוב לכאורה, זה כבר היה אחרי שידעתי כמה נקודות ארציות קיבלתי על שתי התחרויות הארציות הראשונות מתוך הארבע. חיברתי אותו ל 7 הנקודות הארציות, שכבר היו לי והגעתי למספר גבוה משלושים.
המשמעות הייתה דילוג ישיר מדרגת סגן אמן כסף לדרגת אמן ארד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה