יום שני, 2 במאי 2016

כש Michaels קופץ


אחד השיעורים בקורס שחקני תחרויות, שלמדתי בו לפני יותר מחמש שנים, עסק בהתמודדות עם פתיחת Weak two של היריבים. 


אלדד גינוסר לימד בשיעור הזה שיטה שלמה של הכרזות. הוא לא ציין שמות של קונבנציות.
כמה שנים יותר מאוחר למדתי מקריאה שלחלק מההכרזות היותר אפקטיביות, שהוא לימד, יש שם: זו קונבנציה הנקראת Leaping Michaels.

Michaels
את קונבנציית Michaels cue bid כבר הזכרתי בכמה פוסטים בבלוג זה, למשל:

המשמעויות של הכרזת Michaels cue bid הן:

1. למכריז יש יד התקפית ואין לו הגנה נגד חוזה בסדרה שהיריב פתח בה.

2. למכריז יש יד חלשה או יד חזקה (יכולה להיות לו יד בינונית במקרה שהוא מראה את שתי סדרות המיינור).
ביד חלשה זו הכרזת הפרעה. ביד חזקה זו יכולה להיות התחרות על חוזה במשחק חלקי או רצון לשחק משחק מלא ולעיתים נדירות גם Slam.
את הכוח הוא מראה בהכרזה השנייה: Pass ביד חלשה והכרזה אחרת ביד חזקה.

Leaping Michaels
ב-Leaping Michaels מכריזים עם יד של לפחות 5-5 בשתי סדרות, בקפיצה לגובה 4 אחרי שהפותח פתח ב-Weak two בסדרת מייג'ור.

גם במקרה זה למכריז יש יד התקפית ואין לו הגנה בסדרת הפותח, אבל בשונה מ-Michaels לא יכולה להיות לו יד חלשה משתי סיבות:
א. אין הכרזת Weak אחרי פתיחה של Weak
ב. אין היגיון בלהפריע לפותח חלש ובוודאי אין היגיון להפריע לו בקפיצה.

ההכרזות הבסיסיות של Leaping Michaels

4 - לפחות חמישייה ב- ולפחות חמישייה בסדרת המייג'ור שלא הוכרזה.

4 - לפחות חמישייה ב-  ולפחות חמישייה בסדרת המייג'ור שלא הוכרזה.

4NT - לפחות חמישייה בכל אחת מסדרות המיינור.


האם יש ערך מוסף ללימוד בקורס אצל שחקן בכיר?
פוסט זה הוא הזדמנות נוספת להתייחס לסוגייה הזו והפעם בהקשר של הכרזות לאחר שיריב פתח Weak two. 

אין חולק על כך שאלדד גינוסר לימד שיטה טובה ויעילה להתמודדות עם הכרזה כזו. כמי שנכח בשיעור עצמו, אני יכול להעיד שהחומר היה מאורגן היטב והשיעור הועבר היטב.

במבחן התוצאה, כמה שנים אחרי הקורס, נדמה לי שאני היחיד, מכמה עשרות התלמידים בקורס שלמדו יחד איתי, שמשתמש ב-Leaping Michaels.
נגד רובם שיחקתי יותר מפעם אחת ולא ראיתי אותם משתמשים בה.
אל תתפסו אותי במילה, יכול להיות שיש עוד 2-3 שמשתמשים בקונבנציה ולא שמתי לב לכך.

אני לא מדבר על שיטת ההתמודדות המלאה, שגם אותה אני משחק. השיטה כוללת גם כמה הכרזות פחות אינטואיטיביות שהוא לימד. ברור לי שבהן תלמידים אחרים בקורס אינם משתמשים כלל. 

גם בקורס שיניב זק לימד השנה בירושלים ראיתי את אותה תופעה. מרבית משתתפי הקורס אינם משחקים הרבה דברים שהוא לימד. לפעמים אני מוצא את עצמי, כמי שלא למד בקורס, משחק עם תלמידים שלמדו בקורס דברים שהוא לימד בקורס, שמרבית התלמידים בקורס כבר אינם משחקים.

הבעיה העיקרית בקורס כזה היא האם התלמידים יפיקו ממנו תועלת? 
זה תלוי בתלמידים ולא במורה.   









2 תגובות:

  1. יש פה עניין כללי יותר של מה צריך ללמד בקורסים לשחקנים מתקדמים. יש הרבה סיבות ללמד שיטות כגון אלו שהזכרת פה, זה מושך את התלמידים, זה מגניב ללמוד את זה, וגם די קל, זה גם די קל ללמד את זה (לא צריך מורה ברמה של גינו בשביל זה), מצד שני כמו שתארת רבים לא משחקים בסוף את השיטה ואני אוסיף שגם מי שמשחק, לא בהכרח מרוויח המון ממנה, שכן מה לעשות רוב השיטות מרוויחות מעט לעומת משחק ללא אותן שיטות. לעומת זאת אפשר ללמד דברים הרבה יותר אפורים, כמו למשל משחק הגנה, זה הרבה יותר קשה ללמד (בשביל זה צריך באמת שחקן ברמה גבוהה כמו גינו) הרבה יותר קשה ללמוד, פחות מלהיב כי אתה לא יכול להגיד מה בדיוק למדת.
    אני יודע מה אני הייתי מעדיף ללמוד, אבל ברור לי לחלוטין שזה בעייתי.

    שרון גיא

    השבמחק
  2. שרון, תודה על תגובתך
    אני מסכים איתך שצריך ללמד הגנה ובעצמי מלמד כמה דברים בהגנה תלמידים שלמדו 20-25 שיעורים ומפחדים עדיין לשחק בתחרויות. האבסורד הוא שלפעמים הם יודעים דברים בסיסיים בהגנה, ששחקני תחרויות ברמה נמוכה יחסית לא שמעו עליהם למרות שהם משחקים כבר כמה שנים. אני לא מסכים עם הטענה שלא מרוויחים הרבה כשמשחקים Leaping Michaels. אני הרווחתי מזה הרבה בתחרויות, כולל יד נגד שחקנים חזקים מאד שעם חוסר בספייד וחמישייה בהארט לא פגיע ומעט נקודות הייתי מתחרה בכל גבוה אחרי ה-4 קלאב של השותף. נפלתי ב-6 הארט, אבל זאת הייתה תוצאה מצוינת.

    השבמחק

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...