האם Josephine הגיעה לרחובות?

היום שיחקתי בפעם הראשונה בחיי במועדון וקס ברחובות. שותפתי  ג'ודי שמיון-דגן ואני סיימנו במקום ה-12 מתוך 75 זוגות, בתחרות הארצית לזכר ג'ולס מילר ז"ל. לתוצאות המלאות לחצו כאן. 

לא הייתי מספר לכם על התחרות לולא הייתה בה יד מרתקת, אותה התקשו להכריז נכון מרבית הזוגות שהשתתפו בתחרות (כולל אותי ואת שותפתי). 

מדובר ביד 5. לצפון-דרום יש חוזים ברי ביצוע של 7NT (שני זוגות הצליחו להגיע לחוזה הזה) ושל ♦7 (ארבעה זוגות הגיעו לחוזה הזה). מרבית הזוגות בצפון-דרום הכפילו חוזה של ♥6 והפילו אותו פעמיים או שלוש פעמים. תוצאה לא טובה כאשר צפון-דרום פגיעים ומזרח-מערב אינם פגיעים.

אשמח אם הקוראים יביעו את דעתם כיצד להכריז את היד.

מהלך ההכרזה בשולחן שלנו

 

לאחר שפתחתי בצפון ♦1, מזרח הכריז ♥4. שותפתי הכריזה 4NT. הכרזת שותפתי היא שאלה על קלפי מפתח. מערב הכריז בכל מהלך ההכרזה Pass. התשובה שלי ♦5, מראה קלף מפתח אחד או 4 קלפי מפתח (קלפי המפתח הם ארבעת קלפי ה-A וה-K בסדרת השליט, במקרה זה K♦). כמובן שלדרום ברור שיש לצפון רק קלף מפתח אחד. 

מזרח התערב בהכרזת ♥5. לאחר שתי הכרזות Pass, שותפתי הכריזה ♦6. 

מזרח לא ויתר והכריז ♥6. שותפתי הכפילה והפלנו את החוזה שלוש פעמים (תוצאה של כ-42%).

מה יכול לדעת דרום ממהלך ההכרזה על ידו של צפון?

קרוב לוודאי שלצפון יש לפחות 5 קלפים ב-♦.

על מנת שיפתח ♦1 עם שלושה קלפים בסדרה יכולים להיות רק שני מצבים:

1. יד של ארבעה קלפים בכל אחת מסדרות המייג'ור, שני קלפים ב-♣ ושלושה קלפים ב-♦. אין שום ספק שידו של צפון אינה מתאימה לתבנית זו, משום שברור ממהלך ההכרזה, שאין לו ארבעה קלפים ב-♥. אחרי הכרזת ♥5 של מזרח בהסתברות גבוהה יש לו קלף יחיד או void ב-♥.

2. יד של 3-3 בסדרות המיינור. זו אינה תבנית ידו של צפון. במקרה כזה יש לו לפחות 5 קלפים בסדרת ה-♠. גם לו היו לו 6 קלפים ב-♦ וחמישה קלפים ב-♠ הוא היה פותח ♠1. קל וחומר שהיה עושה זאת עם חמישה או יותר קלפים ב-♠ ושלושה קלפים בכל אחת מסדרות המיינור.

יכולים להיות לו רק ארבעה קלפים ב-♦, אבל ההסתברות לכך נמוכה. בגלל הקוצר ב-♥, לרוב זו תהיה יד של 4-4-4 בכל אחת מהסדרות האחרות. הסיבה היחידה שלא לפתוח אותה ב-♣1 היא הרצון להכריז אחרי 1NT של המשיב, את המינור השני בהכרזה שאינה הכרזת Reverse bid. 

אי אפשר להוציא מכלל אפשרות יד עם שני קלפי ♥ ושלושה קלפי ♠. שגם בה נכריז באופן כזה, בדומה למקרה של יד של 4-4-4-1, מאותם שיקולים. 

כיצד בכל זאת מגיעים לחוזה של Slam גדול?

האמן הבינלאומי יעקב וקס, בעל המועדון בו התקיימה התחרות, הציע להשתמש בקונבנציית Josephine. הקונבנציה שהגה השחקן האמריקאי Ely Culbertson בשנת 1936, קרויה על שם רעייתו Josephine.

דרום מכריז מיד 5NT. על פי קונבנציית Josephine, הכרזה זו מחפשת Slam גדול ומראה התאמה בסדרת הפותח.

על הפותח להכריז בגובה 7 עם שני נכבדים בסדרה. במקרה זה לצפון יש גם את ה-A♦ וגם את ה-Q♦ ועליו להכריז ♦7.

רוצים לדעת יותר על הקונבנציה? 

קראו את הערך הקצר שכתבתי עליה בויקיפדיה העברית: ג'וזפין.   

החיסרון שבהצעה זו הוא, שאם למערב יש K או Q מוגנת בסדרה שחורה, ביצוע החוזה ייכשל.

על פי מהלך ההכרזה, ההסתברות לכך היא נמוכה ולכן הצעתו של וקס בהחלט נראית טובה.

הבן שלי ניר מקבל את ההצעה של וקס, אבל אם כבר הכרזתם 4NT, הציע להכריז הכרזה אחרת אחרי הכרזת ♥5 של מזרח. 

הצעה ראשונה: 5NT

צפון צריך להבין שזו שאלה על קלפי K, המתעלמת מהכרזתו של מזרח. עם שני קלפי K בסדרות השחורות ועם ה-Q♦, צפון מכריז ♦7. 

הצעה שנייה: ♠5

צפון צריך להבין שזו השאלה על ה-Q שליט בדרך ל-♦7. הכרזת הסדרה הבאה בקונבנציית RKCB היא שאלה על ה-Q בסדרת השליט, המחפשת לרוב להגיע ל-Slam גדול. 

הבעיה היא שלמיטב ידיעתי, הקונבנציה מתייחסת למצב בו היריבים לא התערבו בגובה חמש. 

ההצעה השנייה נראית לי פחות טובה מהצעתו של יעקב וקס. אין לה אף יתרון ביחס להצעתו של יעקב וקס ולשותף יהיה קשה להבין אותה. 
את הכרזת 5NT אני מבין כשאלה על קלפי K. עם ה-Q בסדרת השליט ושני קלפי K שחורים, אני מכריז ♦7.

מהזווית של מזרח

שימו לב שלמרות מספר הנקודות הלא גבוה, למזרח יש רק ארבעה מפסידים בחוזה ב-♥.

הוא מפסיד לקיחה אחת ב-♥, לקיחה אחת ב-♦ ושתי לקיחות ב-♣.

אין לו הגנה נגד חוזה כלשהו בסדרה אחרת. קרוב לוודאי ששותפו נטול נקודות.

כשהיריבים פגיעים והוא ושותפו אינם פגיעים אפשר לשקול להכריז מיד ♥6 במקום ♥5 על מנת להפריע ליריבים. 

כשהיריבים מגיעים לחוזה של ♦7, עליו להקריב באמצעות הכרזת  ♥7.

על ביצוע ♦7 במצב פגיע מקבלים 2,140 נקודות. עם 4 מפסידים ובמצב לא פגיע, הנפילה המקסימלית האפשרית היא 4 פעמים בחוזה מוכפל של ♥7. צפון-דרום יקבלו רק 800 נקודות. 

מה עושים אחרי הכרזת ♥7 של מזרח?

אם מכפילים את החוזה, מקבלים כנראה תוצאה טובה יותר מאשר אלה שהכפילו חוזה של ♥6. זה מה שקרה כנראה בשולחנות בהם הכרוז במזרח נפל ארבע פעמים בחוזה מוכפל.

התוצאה האופטימלית תושג, אם במקום להכפיל מכריזים 7NT. קשה מאד להכריז הכרזה כזו. כל הכבוד לשני הזוגות שעשו את זה.

אם אתם רוצים להבין כמה זה קשה, קראו את הפוסט: לכל כלל יש יוצא מהכלל. 

ניק ניקל, אחד מטובי השחקנים בארצות הברית עמד בפני דילמה דומה, בשלב הגמר של תחרות הקבוצות ספינגולד (אחת מתחרויות הקבוצות החזקות ביותר בעולם), נגד נבחרת מונאקו.

ניקל הכפיל את החוזה של ♠7 היריבים הלא-פגיעים. פאנטוני ונונס מנבחרת מונאקו ביצעו בשולחן השני חוזה של ♥7 במצב פגיע.

חתכת ביד הקצרה? הרווחת לקיחה. חתכת ביד הארוכה? כנראה שלא הרווחת לקיחה

לשחקנים מתחילים לא קשה להבין את היתרון של חיתוך בחוזים עם שליט. הרבה יותר קשה להם להבין את מה שאסביר בפוסט זה: ההבדל בין חיתוך ביד הקצרה לבין חיתוך ביד הארוכה.

את הפוסט הזה אסביר גם באמצעות דוגמה שתלווה אותנו לכל אורכו. 

בדוגמה צפון הוא הכרוז בחוזה בסדרת ה-♠.

צפון מחזיק בקלפים הבאים בסדרת השליט: AKQ32♠. שותפו בדרום מחזיק בשלושה קלפים בסדרה: 654♠. לאחד מהם יש Void בסדרת ה-♦ (כלומר: אין לו אף קלף בסדרה) לשותפו A65432♦. 

במהלך הפוסט נזיז את ה-Void מצפון לדרום. 

מזרח שמחזיק ב-KQJ♦ מוביל ב-K♦.  

הכרוז זוכה ב-A♦ בידו או בדומם וממשיך בקלף באותה סדרה. הוא משחק קלף בסדרה שבה יש לו 6 קלפים על מנת לחתוך אותו.

יד ארוכה ויד קצרה

היד הארוכה היא היד של הכרוז או הדומם, שבה יש יותר קלפים בסדרת השליט מאשר ביד השנייה בה שולט הכרוז.
בדוגמה שלנו ידו של צפון עם חמישה קלפים בסדרת ה-♠ היא היד הארוכה.

היד הקצרה היא היד של הכרוז או הדומם, שבה יש פחות קלפים בסדרת השליט מאשר ביד השנייה בה שולט הכרוז.
בדוגמה שלנו ידו של דרום עם שלושה קלפים בסדרת ה-♠ היא היד הקצרה.

הסתברויות לחלוקת הקלפים בסדרת השליט

למגנים יש חמישה קלפים בסדרת ה-♠. ההסתברות הגבוה ביותר היא שהם יתחלקו 3-2 (הסתברות של 68%). ההסתברות לחלוקה של 4-1 היא 28%. הסתברות שאצל אחד מהיריבים חמשת הקלפים היא רק כ-4%. 

בהמשך הפוסט נתעלם מהאפשרות הקיצונית בה השליטים מתחלקים כך שאחד המגנים מחזיק בכל חמשת קלפי ה-♠ ,שאינם בידו של הכרוז או בדומם.

משכנו את ה-A♦ וחתכנו ♦ ב-2♠ ביד הארוכה

לא הרווחנו לקיחה נוספת. לאחר שמוציאים 4 סיבובי ♠ ששני היריבים משרתים בפעם הראשונה (כלומר: משחקים קלף בסדרת ה-♠) אפילו ה-2♠ היה זוכה בלקיחה משום שלאף אחד משני היריבים לא נותר קלף בסדרה.

במקום לזכות בו לאחר הוצאת השליטים זכינו בו בלקיחה השנייה  באמצעות חיתוך. כלומר: כמעט תמיד לא הרווחנו לקיחה נוספת כתוצאה מהחיתוך.

האם הרווחנו משהו מהחיתוך? כן. הרווחנו שליטה החל מהלקיחה הראשונה שמאפשרת לנו להחליט איזו סדרה לפתח והאם להוציא שליטים מיד או לחכות לשלב מאוחר יותר. 

משכנו את ה-A♦ וחתכנו את ♦ ב-4♠ ביד הקצרה

קרוב לוודאי שהרווחנו לקיחה. ה-4♠ לא היה זוכה בלקיחה, אלמלא חתכנו. גם בחלוקה של 3-2 בשליט, הקלף השלישי של אחד המגנים גבוה מה-4♠. האפשרות היחידה שהוא יהיה "שווה" לקיחה היא במקרה שנחתוך באמצעותו קלף בסדרה אחרת כלשהי.

מה עליכם לעשות ככרוז בחוזים עם שליט?

ראשית, צריך לתכנן את המשחק מראש, אבל זה נכון לכל חוזה. גם בלי שליט. 

שנית נסו לחפש אפשרויות ללקיחות נוספות באמצעות חיתוך ביד הקצרה. ברוב המקרים אל תחשיבו חיתוך ביד הארוכה כלקיחה נוספת, משום שהוא לקיחה גם ללא חיתוך. 

שותפות עם פערי רמות: תובנות טכניות

בפוסט הקודם: "לשחק עם תלמידים", עסקתי בהיבטים התנהגותיים של משחק עם תלמידים. הפוסט הזה עוסק בתובנות טכניות.

בהקשר הטכני, כנראה שאין הבדלים מהותיים בין משחק של מורה עם תלמיד לבין משחק של שני שחקנים עם פערי רמות גדולים.

שאלת המפתח היא: האם המטרה היא השגת תוצאה טובה ככל האפשר בתחרות או שהמטרה היא ללמד את השחקן שרמתו נמוכה יותר?   

אם המטרה היא ללמד, כפי שזה המצב ברוב המקרים בו אני משחק עם שחקנים שרמתם נמוכה בהרבה מרמתי, אז לפעמים משלמים מחיר בתוצאה משום שמאפשרים לתלמיד לטעות. כפי שאתם בוודאי יודעים מטעויות לומדים. 

ברוב המקרים אין בהכרח סתירה ביו תוצאה טובה ובין לימוד, אבל לא פעם יש מצבים שבהם קיים קונפליקט בן תוצאה טובה לבין לימוד.
כך למשל, שיחקתי עם תלמיד נגד זוג שהגיע לחוזה של ♠2. על פי מהלך ההכרזה והקלפים שלי אני לא צריך להכפיל. 

על פי היכרותי עם הזוג ורמתו בברידג', אני צריך להכפיל. עם שותף ברמתי אני מכפיל. עם הילד, איתו שיחקתי, הכרזתי Pass. הפלנו את החוזה פעמיים וקיבלנו תוצאה לא טובה. עם הכפל היינו מקבלים 100% על היד. 

לו הייתי מכפיל וזה היה מצליח הוא היה לומד להכפיל במצבים שלא צריך להכפיל. 

הגישה של השחקן הטוב יותר
קיימות שלוש גישות של השחקן הטוב יותר. יש קשר בין שאלת המפתח בפסקה הקודמת לבין הגישה שבוחר השחקן הטוב יותר.

1. להיות הכרוז בכל המצבים שלא משחקים בהגנה
מי שקרא את הספר הנפלא Bridge in The Menagerie שנכתב על ידי Victor Molo, זוכר בוודאי את אחד השחקנים הדמיוניים  במועדון הדמיוני, שכל שיטת ההכרזה שלו הייתה בנויה על מנת שהוא יהיה תמיד הכרוז.

מי שקרא את הפוסט שלי: שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים: הטוב, הרע והמכוער, נתקל בוודאי בדוגמה של שחקן בליגה הלאומית המעדיף לפול 4 פעמים בחוזה מוכפל של ♦4 במצב פגיע, מאשר לתת לשותפה החלשה שלו לשחק בחוזה לא מוכפל של ♥3 או של ♥4.

2. לנסות להיות הכרוז בכל המצבים שלא משחקים בהגנה
בגלל הבדלי הרמה, השחקן הטוב יותר מעדיף להיות הכרוז בחוזה שהוא לאו דווקא החוזה הנכון ולכן מכריז לא נכון על מנת להגיע למצב שהוא יהיה החוזה. 
בשונה מכפי שראינו בפסקה הקודמת, הוא לא יעשה זאת בכל מחיר.

דוגמה: השחקן החלש יותר פתח ♦1. שותפו מחזיק את היד הבאה:

AT52♠
    98♥
    Q2♦
  K84♣

ההכרזה הנכונה שלו היא כמובן ♠1. הוא מכריז 1NT. הסיבה העיקרית לכך שהוא מכריז 1NT היא, שיש הסתברות גבוהה שלאחר הכרזת ♠1, הפותח יכריז 1NT. כששותפו החלש ממנו יכריז 1NT  הוא יהיה הכרוז.

לאחר הכרזת 1NT של המשיב מפסידים, למשל את האפשרות לשחק ♠2 עם התאמה של 8 קלפים בסדרה.
אבל השחקן החזק יותר מניח שגם אם הוא ישחק בחוזה לא אופטימלי, התוצאה תהיה טובה יותר מאשר במקרה ששותפו ישחק את החוזה האופטימלי.

3. לאפשר למי שצריך להיות הכרוז במהלך הכרזה נכון לשחק ככרוז
זאת הגישה שלי, למעט מקרים בהם יש ספק מי צריך להיות הכרוז. במקרים כאלה, אני מעדיף להיות הכרוז.

דוגמה: 
השותף שלי פתח ♥1 בתחרות בשיטת חישוב Top-Bottom. לי יש שלושה קלפים ב-♥. היד שלי היא יד של 4-3-3-3. האם להראות את ההתאמה או להכריז NT? זוהי דילמה אמיתית. כך למשל, אם נשחק בחוזה של 3NT ונבצע לקיחה עודפת, אנחנו עשויים להשיג תוצאה טובה יותר מאלו שישחקו ♥4 ויבצעו את החוזה ללא לקיחה עודפת. אם נבצע את החוזה בדיוק, נקבל תוצאה גרועה במקרה שאחרים יבצעו חוזה של ♥4. עם שותף שרמתו נמוכה משמעותית מרמתי, אני עשוי להעדיף חוזה של 3NT.

הגורמים הקובעים את התוצאה במקרה של שותפות עם פערי רמה גדולים
השונות בין התוצאות שלי עם תלמידים גדולה בהרבה מהשונות של התוצאות שלי עם שחקנים ברמה שלי. אחרי שעשיתי 36% בתחרות ביחד עם תלמידה (בעבר סיימתי איתה במקום ראשון בתחרות), ניסיתי להבין מדוע.

הגורמים העיקריים, שלדעתי יקבעו את התוצאה, במקרה של שותפות בין שחקנים עם פערי רמות גדולים הם:

1. מספר הידיים שבהן השחקן הטוב יותר משחק ככרוז
ככל שמספר הידיים שמשחק השחקן הטוב יותר גדול יותר, כך תהיה התוצאה טובה יותר.
בממוצע כל שחקן משחק 25% מהידיים ככרוז, אבל הממוצע מתייחס למספרים גדולים של ידיים. בתחרות בודדת מספר הידיים שישחק השחקן הטוב יותר ככרוז, יכול להשתנות באופן קיצוני.

כנראה שלפחות אותם שחקנים, המשחקים עם שחקנים ברמה נמוכה בהרבה מרמתם, ומנסים להיות הכרוז ביותר ידיים (גישה 1 וגישה 2 בפסקה הקודמת) חושבים כמוני.

2. סוג הידיים בהן משחק השחקן הטוב יותר ככרוז
אם הוא משחק ב2-3 ידיים שבהן יכול לבוא לידי ביטוי הפער בין רמתו לרמה הממוצעת של ה-Field, התוצאה הכוללת תהיה טובה.
ישנן ידיים שבהן אין משמעות לפערי הרמות ולכן התוצאה באותן ידיים לא תשפר משמעותית את התוצאה הכוללת.

3. מספר הידיים שבהם השחקן הפחות טוב משחק ככרוז 
ככל שמספר הידיים שמשחק השחקן הפחות טוב יהיה גדול, כך תגדל ההסתברות לתוצאה כוללת גרועה או פחות טובה.

4.  סוג הידיים בהן משחק השחקן הפחות טוב ככרוז

את אותן הידיים שבהן לא באים לידי ביטוי פערי ידע והבנה במשחק, שלא רצינו שהשחקן הטוב יותר ישחק, דווקא נרצה שהשחקן הטוב פחות ישחק. ככל שיגדל מספר הידיים שישחק השחקן הטוב פחות ובהן יש משמעות ליותר ידע ויותר הבנה במשחק, נצפה לתוצאה כוללת טובה פחות. 

5. האם השחקן הטוב יותר נמצא ביום טוב או ביום גרוע?
כשהוא נמצא ביום טוב במיוחד הוא יצליח לבצע חוזים שלא ניתנים לביצוע (בפארפרזה על השיר של ה-Beatles "עם מעט עזרה מיריביי"). כשהוא נמצא ביום רע, הוא יטעה ביד אחת או שתיים בהן היה באים לידי ביטוי, ביום אחר, הידע וההבנה העדיפים שלו.

6. האם השחקן הטוב פחות נמצא ביום טוב או ביום גרוע?
ביום רע של השחקן הפחות טוב, כל טעות אפשרית. ביום טוב הוא עשוי לסמן נכון בהגנה (תלמידים לומדים אצלי סימון Italian שהוא הפשוט ביותר). סימון נכון בהגנה בשלוש או ארבע ידיים, עשוי להיות שווה עוד 10% בתוצאה ב-Field ברמה כזאת.


קורס מתחילים חדש בירושלים

בחודש פברואר אתחיל ללמד קורס מתחילים חדש בירושלים. הקורס יתקיים בויצו ירושלים ברחוב החלוץ.

לפרטים ולהרשמה צרו איתי קשר:
באמצעות טלפון: 054-4480616 
או דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

לשחק עם תלמידים

כתבתי כמה פוסטים על שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים.

לנוחיותכם צרפתי את רשימת הפוסטים בסוף פוסט זה.

נקודת המבט שלי באותם פוסטים שונה לגמרי מנקודת המבט שלי בפוסט זה: בפוסטים הקודמים הייתי היריב של הזוג עם פערי רמה גדולים וניסיתי לשים לב גם למה שקורה מסביב ולא רק למהלך ההכרזה ולמהלך המשחק. 

בפוסט הזה, אני הוא זה שמשחק עם שחקנים שרמתם נמוכה בהרבה מרמתי ומנסה להשיג כמה תובנות ממה שמתרחש. 

בונוס לתלמידים שלמדו אצלי בקורס
כל תלמיד שלומד אצלי בקורס זכאי לשחק איתי פעם אחת, ללא תשלום, בתחרות במועדון ברידג'.למעשה מדובר בשיעור פרטי ללא תשלום. 

כשהתלמיד הוא ילד, אני מוכן לשחק איתו מספר פעמים ללא תשלום, משום שחשוב לי לקדם את הילדים שאני מלמד.

אחרי שהתלמיד משחק איתי פעם אחת במועדון הוא יכול להמשיך לשחק עם שחקנים ברמתו במועדון. 
כשאני לוקח תלמיד לתחרות, אני פותח בפניו את האפשרות לשחק ברידג' תחרותי ומראה לו מקום בו אפשר לשחק ברידג' באופן סדיר.

מדוע זה חשוב שהוא ישחק בפעם הראשונה איתי ולא עם תלמיד אחר?
אני לא רוצה לדבר על התוצאה בתחרות. למרות שעם תלמיד אחר הם עלולים לסיים במקום האחרון והתוצאה עלולה להיות הפסקת משחק בתחרויות בגלל התסכול.

הסיבה העיקרית שאני משחק איתם היא ריכוך החוויה הראשונה של תחרות במועדון: זה עלול להפחיד את התלמיד ולי קל להסביר לו מה עושים ושאין צורך לפחד, אלא אפשר לבוא ולהנות.

פוגשים את "הגאון התורן"
הדבר הראשון שאני עושה כשאני מתיישב ליד שולחן עם תלמיד המשחק בפעם הראשונה, הוא להסביר להם שהוא משחק בפעם הראשונה בתחרות (לא בטוח ששני תלמידים יסבירו את זה בכל שולחן). אני מספר להם איך קוראים לו ואם הוא ילד, גם בן כמה הוא.

רוב שחקני הברידג', הם אנשים סימפטיים והם מתייחסים יפה לתלמיד המשחק בפעם הראשונה, במיוחד אם הוא ילד צעיר. 

הם גם עלולים להיתקל ב"גאון התורן", לאחר שהוא שומע ממני שמדובר בילד המשחק לראשונה בחייו, הוא צווח בקול אימים: "שופט, שופט". התלמיד מבוהל ואני מרגיע אותו. כשמגיע השופט "הגאון התורן" מספר לשופט ש"הוא חשב הרבה זמן" (הילד. לא אני).

הילד המבוהל מבין שהוא ביצע עבירה חמורה במיוחד. כשהוא למד בקורס, למדו אותו שמותר וצריך לחשוב. עכשיו אולי יאסרו עליו לשחק בתחרויות במשך כמה שנים כעונש על העבירה שביצע. 

זה הזמן להרגיע אותו שוב ולהסביר לו שקריאה לשופט על מחשבה ארוכה מקובלת בתחרויות והוא לא פשע ולא חטא. לפעמים צריך להסביר לו, שמבחינת חוקי הברידג' קריאה לשופט במצב כזה מקובלת וזו זכותו של השחקן היריב. היא פחות מקובלת כאשר החושב הוא שחקן שזו התחרות הראשונה בחייו.

מותר להגיד בשולחן הבא ליריבים, שנעים לשחק נגדם. במקרים שהתוצאה של "הגאון התורן" ביד ששיחק נגדכם ונגד התלמיד הייתה גרועה במיוחד, מותר גם לספר להם, כשכל האולם ישמע, שביד הקודמת היריב השיג תוצאה רעה במיוחד (אסור לכם להגיד מה היה החוזה וכמה פעמים הוא נפל או איזה חוזה הילד היה היחיד שביצע בהצלחה).

קורס מתחילים חדש בירושלים
בחודש פברואר אתחיל ללמד קורס מתחילים חדש בירושלים. הקורס יתקיים בויצו ירושלים ברחוב החלוץ .

לפרטים ולהרשמה צרו איתי קשר:
באמצעות טלפון: 054-4480616 
או דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

פוסטים על שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים

השלם קטן מסכום חלקיו: על שותפות בין שחקנים עם פערי רמה גדולים
שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים: הטוב הרע והמכוער

מה עשיתי רע ששילמתי 1,100?

איאן מקלאוד: שחקן מקצועני בכיר במיוחד

בפוסט: טרנס ריס: האם גם אתם הייתם מוצאים את ההתאמה ב-♥?

כתבתי על מי שרבים חושבים שהוא גדול שחקני בריטניה בכל הזמנים. הפעם אכתוב על שחקן בריטי אחר, בכיר יותר מטרנס ריס. שמו של השחקן הוא: איאן מקלאוד.

מקצוען 

  איאן מקלאוד
מקור התמונה: ויקיפדיה

איאן מקלאוד, סקוטי, שנולד ב-1913 בצפון אנגליה וגדל באותו אזור, הצטיין בברידג'. עד שנות ה-50 של המאה הקודמת היה שחקן ברידג' מקצועני. בתקופה בה הסטודנט טרנס ריס התחיל לשחק ברידג' מול טובי שחקני בריטניה, מקלאוד היה אחד הבולטים ביניהם.

בשנת 1937 זכה בתחרות הקבוצות החשובה ביותר בבריטניה The Gold Cup (ביחד עם כמה שחקנים בריטים בולטים). הוא כתב ספר על שיטת ההכרזה אקול.  

 

בכיר או אולי הבכיר ביותר

עד שנת 1941 היה הברידג' מרכז עולמו. ב-1941 התחתן ואחרי זה נולד בנו. בתחילת שנות ה-50 עשה שינוי בקריירה והפך לפוליטיקאי. בגלל הקריירה הפוליטית המזהירה שלו, אפשר להגדיר אותו כבכיר או אולי הבכיר ביותר מבין הפוליטיקאים שהם גם שחקני ברידג'.

זה לא רק שמילא מספר רב של תפקידי שר בממשלות שמרניות של בריטניה (שר האוצר, שר העבודה ושר הבריאות, מזכיר המדינה למושבות הבריטיות).

ביחד עם ראש הממשלה הרולד מקמילן, הוביל כמזכיר המדינה לענייני הקולוניות את המדיניות של הענקת עצמאות למדינות באפריקה (ניגריה, קניה, קמרון וכיו"ב).

אחרי שנפטר בשנת 1970, אימצה ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר את המדיניות שלו של הפסקת מתן חלב לילדי בתי הספר.  

אם אתם רוצים לדעת יותר על מקלאוד, אתם מוזמנים לקרוא את הערך שכתבתי עליו בויקיפדיה: איאן מקלאוד. 

בקישור הבא תוכלו עד כמה הושפע ממנו, חבר פרלמנט בריטי בשנת 2013: The Tragic loss of Ian Macloud.

הערת שוליים

בצד צעירים ומבוגרים רבים המשחקים ברידג', תוכלו למצוא גם אנשים בולטים בתחומי עיסוקם המקצועי למשל וורן באפט וביל גייטס. ללא ספק משחק מרתק המציב אתגרים גם בפני אנשים שעמדו לפני אתגרים לא פשוטים בתחום עיסוקם המקצועי וצלחו אותם בהצלחה יוצאת דופן.

סימולטנית ארצית: העיקרון של Lebensohl במצב נוסף

בפוסט הקודם: בכל דבר רע יש משהו טוב. סיפרתי שהדבר הטוב בתחרות הסימולטנית היה משהו שלמדתי מחיים טמס (זכה במקום השלישי באליפות הארץ ביחד עם יובל שחר) יום אחרי התחרות. בפוסט זה אסביר מה למדתי.

מדובר ביד 10 בה קיבלנו תוצאה של פחות מ-1% בגלל אי-הבנה ביני לבין השותף.  

לאחר הכרזות Pass של מערב ודרום פתחתי ♦1. צפון הכריז ♠1. השותף שלי הכריז DBL. הכפל במקרה זה הוא Negative Double ואינו מעניש. אתם מוזמנים לקרוא הסבר בסיסי על Negative Double בפסקה הבאה. ההכרזה, עד כאן, זהה למה שכותב אורן לידור בחוברת הניתוחים של הידיים ששוחקו בתחרות. לידור מציע לדרום להכריז ♠3. היריבים שלנו הכריזו ♠2. הכרזתי ♦3. השותף שלי הכפיל. 

לפי שיטת המשחק שלנו, Double במצב כזה הוא  מעניש. הכרזתי Pass. השותף הוביל ב-♠ קטן והיריבים ביצעו את החוזה המוכפל עם לקיחה עודפת.

Negative Double
זוהי הכרזה של שותפו של הפותח לאחר התערבות שחקן יריב.
לו הייתם שואלים בעבר הרחוק מה זה Negative Double, התשובה שהייתם מקבלים היא: למכריז יש 8 נקודות או יותר וארבעה קלפים לפחות בכל אחת מהסדרות שלא הוכרזו. במקרה הזה ♥ ו-§ . 

בברידג' המודרני ההכרזה מראה, ברוב המקרים, רביעייה במייג'ור שלא הוכרז. במקרה זה רביעייה ב-♥. עם חמישייה במייג'ור ועם מספיק נקודות, מכריזים בסדרת המייג'ור שלא הוכרזה ולא מכריזים Double.

מה הבין השותף שלי?
השותף שלי הבין שיש לי יד חזקה של 15-17 נקודות עם שישייה ב-♦. הוא קיווה להפיל חוזה מוכפל כשהיריבים פגיעים.

הטעות העיקרית שלו: כולם פגיעים. הוא הסתיר את ההתאמה של 9 קלפים לפחות ב-♦.
אם יש לי 16-17 נקודות מול ה-11 שלו (או אפילו 15 עם יד חלוקתית), סביר שיש לנו משחק מלא של ♦5.
צריך להפיל את היריבים שלוש פעמיים בחוזה מוכפל על מנת לקבל תוצאה טובה יותר ממשחק מלא.

קלפי ה-♠ שלו לא איכותיים. הוא ציפה ליותר נקודות בסדרות שבהן לא הכרזתי. ההובלה שלו ב-♠ נועדה לקצר את היריבים. אם הוא מוצא אותי עם Q♠, ניקח גם לקיחה אחת בסדרת השליט.

מה אני הבנתי?
להבנתי, אחרי Negative Double, השותף שלי הכפיל עם 11 נקודות. יש לו קוצר בסדרת ה-♦ שהכרזתי פעמיים (כנראה קלף יחיד). יש לו קלפי ♠ יותר איכותיים ממה שהיו לו (למשל: KT9) וכנראה רביעייה או חמישייה ב-§. 
בגלל ה-Misfit נצליח להפיל את היריבים מספיק פעמים. נוכל לזכות לפחות ב-2 לקיחות ב-♦, לקיחה או 2 ב-♥ (אם לשותף יש AK♥ גם חיתוך בקלף היחיד ב-♠ שבידי), לקיחה ב-♠, ולקיחה או שתיים ב-§.   

הטעות שלי: עם שביעייה סגורה ב-♦, אני חייב לברוח ל-♦4. אני ממש לא צריך תמיכה בסדרה הזו מהשותף. זה מה שהייתי מכריז ביום רגיל. כאמור זה היה יום גרוע במיוחד. הטעות שלי היא הטעות הגדולה יותר. 

איך פותרים את הבעיה?
שורש הבעיה הוא שלא ברור האם הכרזת ♦3 מראה יד חזקה או יד חלשה וארוכה ב-♦.
אנחנו מכירים את הבעיה הזאת ממקום אחר. זו בדיוק הבעיה שקונבנציית Lebensohl פותרת. ביד חזקה מכריזים מיד את הסדרה וביד חלשה עוברים דרך הכרזת 2NT, לפני שמכריזים אותה.

כמו ב-Lebensohl גם במקרה זה שותפו של המכריז 2NT, צריך להכריז הכרזה אוטומטית של §3.

במקרה הספציפי, אין לי כוח מחוץ לסדרת ה-♦, למעט ה-K§. היד שלי היא יד חלשה הגנתית. עלי להכריז 2NT במקום ♦3. לאחר הכרזת §3 של השותף, דרום יכריז ♠3. עכשיו כבר נמשיך להמשיך את סדרת ה-♦. ולא נתפתה להכריז Double מעניש.