החלטות קשות

בפוסט הקודם כתבתי על התחרות הארצית במועדון כיכר המדינה שהתקימה ב-16.7.

ביד 3 באותה תחרות עמדתי בפני החלטה קשה.

לאחר שתי הכרזות Pass פתחתי 1NT. מזרח התערב בהכרזת ♥2,  שהוסברה כטבעית, כנראה עם שישה קלפים. השותף שלי הכריז ♣3 ומערב הכריז Pass. ההכרזה של השותף היא הכרזה טבעית המתארת כוח ואורך בסדרה.

מה תכריזו במקומי?

הדילמה היא: האם להכריז 3NT או לנסות להגיע למשחק מלא או אפילו סלאם ב-♣?  
מעבר לאפשרות של החמצת סלאם ב-♣, הבעיה ב-3NT היא ההגנה המינימאלית שיש לי ב-♥.

אחרי שה-K♥ שלי יזכה בלקיחה שתי הידיים של היריבים מסוכנות. מערב עלול לזכות בלקיחה ולהמשיך ב-♥. מזרח עלול לזכות בחמש לקיחות ב-♥.
אבל מצד שני, אולי לשותף שלי יש Jxx♥ ואנחנו מוגנים בסדרה.

הנחתי שיהיו לנו 5 לקיחות ב-♣ ואחת בטוחה בכל אחת מהסדרות האחרות. השותף צריך להביא לפחות לקיחה אחת נוספת.
הכרזתי 3NT.

ההחלטה הקשה של מזרח
לא רק אני הייתי צריך לקבל החלטה קשה גם מזרח, שצריך להוביל,  עומד בפני החלטה קשה: במה להוביל?

האם להוביל ב-♦ או ב-♠ בתקווה למצוא שתי כניסות ביד של שותפו ושני קלפי ♥?
ההנחה שלו צריכה להיות שאני מחזיק ב-K♥ ועוד שני קלפים לפחות. שימו לב שהוא אינו יודע היכן הנקודות ביד שלי. אני יכול להיות עם שני קלפים קטנים ב-♣ ועם חוזק ב-♦ וב-♠.

אולי הוא צריך להוביל ב-♥ ואז האם להוביל ב-A♥ או Q♥?
החיסרון של הובלה ב-A♥ הוא שאם יש לשותף שלו יש שני קלפים ב-♥ הוא כבר לא יוכל לחזור אליו בסדרה.
מזרח בחר בהחלטה סבירה בהחלט של הובלה ב-Q♥.

ההחלטות הקשות של מזרח-מערב מהלך המשחק
זכיתי ב-K♥. כשמשכתי חמש לקיחות ב-♣ עמדו מזרח ומערב באותה בעית החלטה שמזרח התלבט בה ביחס לקלף ההובלה. ההקשר הפעם היה קלפים באיזו סדרה להשליך אחרי שנגמרו קלפי ה-♣: ♦ או ♠?  
למזרח יש חיים קצת יותר קלים כי הוא יכול להשליך גם ♥ אבל הוא מוותר על לקיחות, אם וכאשר יצליח להיכנס ליד.

שימו לב שמערב צריך להביא בחשבון את האפשרות שיש לי חמישה קלפים ב-♦ עם כוח בסדרה.

ההגנה לא דייקה וזרקה יותר מדי קלפי ♠. לאחר שזכיתי בחמש לקיחות ב-♣ שיחקתי את ה-K♠ זכיתי גם ב-4 לקיחות ב-♠. ה-A♦ השלים 11 לקיחות.

בסך הכל הכרזתי Pass במצב של Balancing

היום (16.7.16) שיחקתי עם עודד גורן בתחרות ארצית במועדון כיכר המדינה בתל-אביב. זוהי הפעם השנייה שאני משחק עם עודד בתחרות. הפעם הקודמת הייתה תחרות ערב ביום רביעי באותו מועדון.

התוצאה הייתה מעבר לציפיות המוקדמות. סיימנו במקום שני אחרי זוג הצעירים אביטל שחף ועילאי בנירי. לתוצאות המלאות לחצו כאן.

את יד 22 שיחקנו נגד הצעירים גלעד ליפשיץ ושחר דנק. מזרח-מערב

פגיעים. הכרוז במזרח פתח ♦1. לאחר שתי הכרזות Pass ומחשבה ארוכה הכרזתי Pass. "משהו כאן לא בסדר" אמר אחד היריבים הצעירים. הציפייה הייתה שבמצב של Balancing אתערב בהכרזה עם 10 נקודות.

אחרי הבחירה שלי לא להתערב בהכרזה משהו היה לא בסדר: התוצאה שקיבלו היריבים שלנו, שהייתה קצת מעל ל-10%. 

מה זה Balancing?

מצב של Balancing הוא מצב בו המכריז אחרון (כלומר: אם יכריז Pass יסתיים המכרז) צריך להכריז. במצב זה ההנחה היא שלכל אחד מהצדדים (מזרח-מערב וצפון-דרום) יש 18-22 נקודות. השחקן הנמצא במצב זה מגן על שותפו, שאולי יש לו נקודות ואינו  יכול להתערב בחוזה.

בגלל הייחודיות של המצב כללי ההכרזה בו שונים מכללים רגילים:

1. המכריז מוסיף ליד שלו 3 נקודות. ביד הזו לאחר תוספת זו יש לי 13 נקודות. השותף של המכריז מוריד לעצמו 3 נקודות בהכרזת התשובה שלו.

2. אפשר להכריז סדרת מייג'ור עם ארבעה קלפים במקום חמישה.

3. הכרזות בקפיצה אינן מעידות על חולשה, אלא דווקא על כוח. כשאנחנו לא הצד החלש אין טעם להפריע ליריבים. 

מדוע לא התערבתי בהכרזה?
לכאורה הייתי צריך להתערב בהכרזת ♥1 עם ארבעה קלפים בסדרה.
הסיבות לכך שבחרתי לא לעשות זאת:

1. היריבים פגיעים וייתכן שלנו יש יותר קלפים ב-♦ מאשר ליריבים. הפותח לא הבטיח יותר משלושה או ארבעה קלפים ולשותפו יכול להיות קוצר בסדרה. לי יש ארבעה קלפים בסדרה כולל ה-Q♦.

2. סדרת ה-♥ שלי לא איכותית.

3. יש לי קוצר בסדרת ה-♠. בהסתברות גבוהה היריבים ימצאו התאמה בסדרה.
ככלל, קוצר בסדרת מייג'ור הוא שיקול התומך בהימנעות מהתערבות בהכרזה במצב של Balancing.

מה היה קורה לו הייתי מתערב?
השותף שלי היה תומך בי בסדרת ה-♥ אבל היריבים היו מוצאים את ההתאמה בסדרת ה-♠ ומכריזים ומבצעים ♠4. הם מפסידים רק שתי לקיחות ב-♠ ואת ה-A♥ ומבצעים את החוזה.

מדוע ניתוח היד אינו מדויק?
נדמה לי שמנקודת המבט שלי, הניתוח נכון והמסקנה לא להתערב במכרז עם היד שלי נכונה. 
לא מעט שחקנים היו מתערבים בהכרזה עם היד שלי.

הבעיה היא בשתי הכרזות ה-Pass שקדמו לשלי. השותף שלי צריך להתערב בהכרזה של ♥1. ייתכן שגם שותפו של הפותח צריך להתערב בהכרזה של ♠1 עם חמש נקודות, חמישה קלפים ב-♠ וקוצר ב-♦.

ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

בפוסטים הקודמים בסדרה הצגתי צדדים לאו דווקא חיוביים בברידג' הירושלמי.

בראשון עניתי בחיוב לשאלה: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?  

בשני התייחסתי לשיטות הכרזה, שאינן מתאימות למקובל בברידג' המודרני.  

בפוסט השלישי התייחסתי למחסור בשחקנים חדשים ברמה גבוהה.

הפעם אתיחס לדברים חיוביים בברידג' הירושלמי.

1. אורן טולדנו

אורן טולדנו הוא שחקן צעיר שזכה השנה ביחד עם שותפו אסף יקותיאלי במקום ראשון באליפות הארץ לצעירים. כשחקן נבחרת ישראל הצעירה עד גיל 21 היה שותף לזכייה במקום שני באליפות אירופה. 

הוא ראוי לכל הכבוד על הכישרון ועל ההשקעה הרבה שהביאו אותו לרמה גבוהה מאד ולהישגים מצוינים.

3-2. ניר רוזנטל ובן בסקין

בן בסקין והבן שלי ניר סיימו השנה במקום הרביעי באליפות הארץ לצעירים וזכו להישגים נאים נוספים.

גם הם ראויים לשבחים על הכישרון, ההשקעה וההתמדה ועל המאמץ המתמשך להתקדם.

4. שובל אדמס

שובל אדמס הוא תלמיד תיכון, שכבר היה חבר בנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 15. גם הוא ראוי לשבחים רבים על הישגיו, כישרונו וההשקעה וההתמדה

הקשיים

חשוב לציין שלירושלמים זה קשה יותר מאשר לכאלה מהתגוררים במרכז הארץ: צריך לסוע לאליפויות הארץ ולתחרויות חשובות אחרות במרכז, אימוני "פרויקט פסגה" מתקיימים פעם בחודש ברעננה.

קשה מאד למצוא שותף מתאים בירושלים. אורן טולדנו ושובל אדמס משחקים עם שותפים ממרכז הארץ ובמקרה של שובל אפילו רחוק יותר מהמרכז.

קשה למצוא בירושלים תחרויות בהם מתמודדים מול מספר גדול של זוגות חזקים. במרכז אפשר לשחק באביבים או בכיכר המדינה בתחרות בה משתתפים שחקנים בעלי דרגות בינלאומיות ושחקני נבחרת ישראל בהווה ובעבר.

כשמשחקים נגד שחקנים חזקים לומדים יותר.

5-6. רן וקשלק ודרור אקסלרוד

שני צעירים מוכשרים נוספים הלומדים ומתקדמים. להבדיל מהאחרים הם כבר בגיל מבוגר יותר ואינם מתחרים באליפויות לצעירים. כבעלי משפחות הם עובדים לפרנסתם. מטבע הדברים הם משקיעים פחות בברידג'.

גם הם ראויים לשבחים על כישרונם, התמדתם והתקדמותם.

האם זה סימן להתקדמות הברידג' בירושלים?

אם כל ההערכה לצעירים האלה, ספק גדול האם מדובר באור מתמשך בקצה המנהרה.

1. מספר הצעירים המגיעים לרמת משחק טובה או יותר מטובה הוא נמוך.

במרכז וגם באזורים אחרים תמצאו מספר גדול יותר של צעירים כישרוניים, המשקיעים ומתקדמים.

2. האם הם יישארו בירושלים כשיחפשו עבודה?

צעירים ירושלמים רבים מוצאים עבודה במרכז הארץ ועוברים לגור שם.

הכל נשאר במשפחה

זו אולי הבעיה הקשה ביותר.

הסבא של אורן טולדנו הוא בעל מועדון ברידג' וגם סבתו היא שחקנית ברידג' בדרגה לא נמוכה.

היה בבית מי שיעזור לו בצעדיו הראשונים בברידג'.

השותף של דרור אקסלרוד הוא אביו אשר. לא צריך לציין שכשדיברתי על רמה נמוכה בברידג' הירושלמי, לא התכוונתי לאשר שחקן מצוין בדרגת רב אמן זהב. גם אימו שחקנית ברידג' ותיקה.

יש במשפחה מי שיעזור לו ויקדם אותו. 

גם הוריו של רן וקשלק הם שחקני ברידג' ותיקים בדרגות לא נמוכות.

גם אצלו היה מי שיתמוך בו בצעדיו הראשונים בעולם הברידג'.

הסיפור של ניר קצת שונה: כשהיה בן 12 התחלתי לשחק ברידג' ביחד איתו. כמובן שמי שמתחיל לשחק בגיל 12 מתקדם יותר ממי שמתחיל לשחק בגיל 54.

אבל היה מי שיסיע אותו לתחרויות מחוץ לעיר, לאליפויות הארץ לצעירים ולמשחקי מבחן. היה גם מי שיסיע אותו פעם בחודש לאימון של פרויקט פסגה ברעננה. 

אליפויות הארץ לצעירים ומשחקי מבחן נמשכים בסופי שבוע כמעט מלאים (מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת). הרבה סופי שבוע ביליתי או יותר נכון העסקתי את עצמי ברעננה. 

גם סבו של בן בסקין משחק בברידג', אם כי ברמה נמוכה יותר. 

לא ידוע לי האם במשפחתו של שובל אדמס משחקים ברידג'.

השורה התחתונה: בירושלים, בשונה ממקומות אחרים, כמעט ואין צעירים המשחקים ברידג' תחרותי ללא זיקה חזקה לברידג' מצד בן משפחה.  

מאפיני הברידג' הירושלמי: נגד מי משחקים?

בפוסט הראשון בסדרה על הברידג' בירושלים, שאלתי: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה? 

בפוסט השני עסקתי במאפינים הייחודיים של שיטות ההכרזה בירושלים.

המכנה המשותף של רבות מההכרזות הנפוצות בירושלים הוא שהן אינן על פי עקרונות ההכרזה בברידג' מודרני.

בפוסט זה אעסוק בשחקנים. כמו בפוסטים הקודמים איני מכליל. יש שחקנים מעולים שאינם פועלים על פי הדפוסים הנפוצים בברידג' הירושלמי.

מה השתנה בעשרות שנים?

חבר שלי הוא רב אמן בברידג'. הפעילות הברידג'יסטית שלו בשנים האחרונות מינימאלית. החברות בינינו נוצרה בעבודה משותפת בתחום המחשבים. כששמע שהתחלתי לשחק ברידג', שוחחנו גם על ברידג'. לפני כמה עשרות שנים גר תקופה קצרה בירושלים ושיחק שם ברידג'. להזכירכם, אני משחק ברידג' רק 11 שנים. 

כשהוא שאל אותי על שחקני ברידג' ירושלמים, התברר כי כמעט כל השחקנים המובילים בברידג' הירושלמי מוכרים לו עוד מהתקופה בה גר בירושלים ושיחק ברידג'.
השיחה עם החבר שלי אינה חריגה. גם שיחות עם ירושלמים לשעבר שעזבו את העיר לפני שאני התחלתי לשחק ברידג' מתארות תמונה דומה.

אין הרבה שחקנים חדשים בירושלים ברמות של תחרויות ערב במועדון.

האם יש כאלה שהפסיקו לשחק ברידג' בירושלים?
אפשר לחלק את אלה שהפסיקו לשחק בתחרויות בירושלים לשלוש קטגוריות. אביא דוגמה לשחקן בולט אחד בכל אחת מהקטגוריות הנ"ל.

הקטגוריה העצובה
שחקנים שלצערנו הלכו לעולמם. דוגמה לשחקן ברמה גבוהה: ולטר נירן.

עזבו את העיר
כבר ציינתי בפוסט קודם שמרכז הארץ הוא גם מרכז התעסוקה העיקרי.
שחקני ברידג' צעירים שמחפשים מקום עבודה, מוצאים אותה לרוב במרכז הארץ. בלא מעט מקרים יעדיפו להתגורר שם ולא לעשות את מה שאני עשיתי: לגור בירושלים ולסוע כל יום לעבוד במרכז הארץ.

התופעה היותר נפוצה היא של שחקני ברידג' שילדיהם בוגרים ובעקבות העבודה עוזבים את העיר. ההורים הולכים בעקבות הילדים והנכדים ועוזבים למרכז הארץ.
דוגמה לשחקן בולט ברמה גבוהה: שלמה אלישר.

הפסיקו לשחק
האם תרצו לשחק במשך כמה עשרות שנים נגד אותם השחקנים המשתמשים באותן שיטות הכרזה ישנות ולא מאמצים שיטות הכרזה מודרניות (ראו את הפוסט הקודם)? אותי זה היה משעמם. 
אם אתם שחקנים ברמה גבוהה, יתווסף לזה הכורך לשחק נגד הרבה שחקנים חלשים מכם.

כבר אחרי 11 שנים אני לא ממש מתלהב לשחק בתחרויות מקומיות בירושלים. אני משחק בתחרות ביום שני בערב, שהיא התחרות החזקה ביותר בירושלים.
בתחרויות אחרות אני משחק או עם תלמידים או עם שותפים שאני מעוניין לשחק איתם בתחרויות ארציות והתחרות המקומית היא סוג של אימון.
אני נהנה יותר לשחק בכיכר המדינה בימי רביעי בערב. אני משחק שם בתדירות מאד נמוכה. 

תחשבו על שחקנים טובים ממני ששיחקו הרבה יותר שנים ממני. יש כאלה שהפסיקו או כמעט הפסיקו לשחק.
שחקן בולט לדוגמה: רמי קוק. 

ירושלמים משחקים בעיקר נגד ירושלמים
כשאני משחק בתחרויות ארציות מחוץ לירושלים אני פוגש מעט שחקנים ירושלמים. 
כשאני משחק במוקדמות אליפות הארץ או בליגה לזוגות מספר הזוגות הירושלמים קטן יחסית למספר שחקני הברידג' בעיר.
אלה שגם עושים תוצאות טובות, הם כמעט תמיד זוגות המשתייכים לרשימה מצומצמת, שאני כבר יודע אותה בע"פ.
חברו את זה עם פיסקה קודמת בה ציינתי שגם בתוך ירושלים כמעט ולא מתווספים שחקנים ברמה גבוהה ותבינו שירושלמים משחקים לרוב נגד ירושלמים.

נכון יש יותר ירושלמים המשתתפים בשני הפסטיבלים העיקריים בתל-אביב ובאילת.

הביצה והתרנגולת או מדוע ירושלמים ממעטים לשחק בתחרויות ארציות?
האם מרבית השחקנים הירושלמים כמעט לא משחקים בתחרויות ארציות משום שהם כמעט ואינם לומדים ומתקדמים?

אולי הם לא לומדים ולא מתקדמים משום שאינם משחקים נגד שחקנים שהם אינם מכירים ומשתמשים בשיטות הכרזה ובטכניקות משחק פחות מוכרות בירושלים?

במאמר מוסגר, אזכיר שוב יש גם שחקנים מצוינים מעטים, שאינם מרבים להשתתף בתחרויות ארציות מחוץ לירושלים מסיבות אחרות. מה שכתוב כאן אינו מתיחס לשחקנים אלה.

ברמה האישית שלי אצין שכשאני משחק נגד שחקנים חזקים בתחרויות ארציות אני לומד ומתקדם.

התשובה שלי לשאלה מדוע מרבית הירושלמים ממעטים לשחק בתחרויות ארציות היא שזו לא ביצה ותרנגולת, אלא שילוב של שני הגורמים: לא מרבים לשחק בתחרויות ארציות כי הרמה במרכז ובחיפה גבוהה יותר וגם לא מתקדמים כי לא משחקים מספיק נגד שחקנים ברמה גבוהה ונגד שחקנים שמשתמשים בשיטות הכרזה אחרות. 

מאפייני שיטות ההכרזה בברידג' הירושלמי

בפוסט הקודם שאלתי: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה? דעתי הייתה שרמה גבוהה או רמה נמוכה הוא דבר יחסי. דעתי היא שרמת הברידג' בירושלים נמוכה בהשוואה לרמת הברידג' במרכז הארץ ובחיפה.
כמובן, שיש בירושלים גם שחקני ברידג' ברמה גבוהה מאד והכוונה בכתיבת סדרת הפוסטים הזו אינה לפגוע במישהו או מישהי.

שיטות הכרזה ירושלמיות
שיטת ההכרזה הנפוצה בירושלים שונה משיטות הכרזה במקומות אחרים. שוב יסלחו לי אותם שחקנים ירושלמים שמכריזים אחרת. 

כבר הצגתי חלק מהייחוד בהכרזות הירושלמיות בפוסט: ירושלים עיר מיוחדת גם בהכרזות.

אנסה להציג כמה הבדלים עיקריים בין הכרזות ירושלמיות נפוצות לבין הכרזות מקובלות במקומות אחרים בהם שיחקתי, עליהם קראתי ובהם צפיתי (המונח צפיתי מתייחס לצפיה ב-BBO. בדרך כלל צפיתי בשחקנים מצמרת הברידג' העולמי בתחרויות חשובות).

1. פחות קונבנציות
בירושלים משחקים פחות קונבנציות. הדעה הרווחת היא שאפשר להגיע להישגים הכי טובים גם אם כמעט לא משתמשים בקונבנציות.

2. מכריזים גבוה כשאתה חזק
אחד העקרונות של ההכרזה בברידג' המודרני היא להכריז נמוך כשאתה חזק. כשמכריזים נמוך אפשר לנצל את מרחב ההכרזה לתיאור טוב יותר של הידיים שאתם ושותפיכם מחזיקים, על מנת להגיע לחוזה אופטימלי.
בירושלים נפוצות יותר הכרזות שאינן על פי העיקרון הזה. כך למשל,סוגרים מיד ל-3NT ולפעמים מגלים, בדיעבד, שאפשר היה להכריז ולבצע סלאם.

3. מה המשמעות של הכרזת ♠2 אחרי שהשותף הכריז ♥1 והיריב הכריז ♠1?
הכותרת היא רק דוגמה להכרזת Cue bid, שכמעט תמיד מתארת כוח והתאמה בסדרת השותף. לא מעט פעמים הסתכלו עלי בירושלים כעל עוף מוזר, כשנתתי את ההסבר הזה. חשבו שה-♠2 שואל על עוצר ב-♠ במטרה לשחק משחק מלא ב-NT, אם יש עוצר. מאז שיניב זק לימד את מה שהפך מזמן לחלק סטנדרטי משפת ההכרזות בברידג', פחות מסתכלים עלי כעל עוף מוזר. 
לפירוט קראו: "לפול מהכיסא" מ-Direct cue bid.

4. מתי הכרזת סדרה שואלת על עוצר ומתי הכרזת סדרה מראה עוצר?
מרבית הנקודות אצלכם ואצל השותף. אתם אולי בדרך להכרזת חוזה של 3NT. האם הכרזה לא טבעית של סדרה מראה עוצר או שואלת את השותף על עוצר?
התשובה שלי, ולא רק שלי: היא מראה עוצר, למעט מקרה חריג אחד: הכרזה בגובה 3 של סדרה בה התערב היריב. 
אצל לא מעט שחקנים ירושלמים גם הכרזת סדרה אחרת שואלת על עוצר.

הבעיתיות של שאלה על עוצר בסדרה שהיריב לא הכריז היא, שאם לשותף אין עוצר, היריבים ידעו במה להוביל גם אם זו אינה ההובלה הטבעית שלהם.

5. בידיים מאוזנות עם 15-17 נקודות וחמישייה במייג'ור מכריזים את סדרת המייג'ור
מאד נפוץ בירושלים. פחות נפוץ במקומות אחרים. כשלמדתי בקורס מורים לברידג' כל תלמיד הרצה 10 דקות לפני הכיתה. האמן הבינלאומי יוסי אנגל (שלמד רק את החלק של ההוראה והיה פטור מהחלק של לימוד ברידג') אמר בהרצאתו, שבברידג' המודרני יותר חשוב להראות את הנקודות (15-17 במקרה זה) מאשר את החמישייה בסדרת מייג'ור.
יוסי אנגל צודק. כך מכריזים רוב השחקנים בברידג' המודרני.

6. "עירו של Cappelletti"
בירושלים מקובל יותר להשתמש בקונבנציית Cappelletty לאחר שהיריב פתח 1NT.
גם בהקשר זה אני עוף מוזר בירושלים. ההעדפה שלי היא Multi Landy, אבל אני משחק גם Modified DONT. 
אני משחק גם Cappelletti עם מי שלא מכיר את שתי הקונבנציות הנ"ל.

7. 2 על 1 לא מחייבת למשחק מלא
שיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא היא שיטת הכרזה נפוצה בברידג' המודרני. לא בירושלים. מספר קטן של זוגות מקומיים משחק את השיטה הזאת.
אחד מאלה שלא משחק אותה, יודע להסביר מדוע: הוא חושב שזו שיטה לא טובה במשחקים חלקיים בתחרויות בשיטת ניקוד Top-Bottom.
זכותו של כל אחד לחשוב האם שיטת הכרזה טובה או לא. השחקן הזה, שהוא בעל ידע תיאורטי רחב, הוא יוצא דופן: יתר הירושלמים, שלא משחקים את השיטה הזו, לא משחקים אותה לא משום שהם חושבים שאינה טובה, אלא משום שאינם מכירים אותה.

יש מילה אחת שחוזרת כמה פעמים ברידג' מודרני. שיטות ההכרזה המקובלות בברידג' הירושלמי אינן שיטות ההכרזה המקובלות בברידג' המודרני.

לגייס לעזרתי את גאייר הלגמו

השיח הברידג'יסטי הירושלמי שונה מהנהוג במקומות אחרים. אתה מנסה לשחק עם מישהי או מישהו בפעם הראשונה ולקבוע שיטת הכרזה משותפת. שואלים אותך, במקרה הטוב: האם אתה משחק RKCB או "אסים וקינגים ביחד"?
במקרה הפחות טוב: האם אתה משחק "אסים וקינגים ביחד" או "אסים לחוד וקינגים לחוד" (בתרגום לעברית: Blackwood)?

אין לי כלום נגד RKCB וגם לא נגד Blackwood, למי שלא מכיר RKCB, אבל את דעתי (הזהה לדעת שחקנים טובים בהרבה ממני) על מה שנקרא "אסים וקינגים ביחד" כבר הבעתי בפוסט: שיעור פרטי לירושלמים: איך לא להכריז SLAM? 

כשזה קורה לי אני מגייס לעזרתי את גאייר הלגמו, השחקן שאני חושב שהוא השחקן הטוב בעולם.
אני מתאר למי שמציע לי לשחק "אסים וקינגים ביחד" מצב לא סביר לחלוטין: הלגמו מוכן לשחק איתי (פערי הרמות כל כך גדולים שזה בלתי סביר בעליל). אני מנסה לקבוע איתו שנשחק על פי כרטיס השיטות שלו ומוצא שם "אסים וקינגים ביחד" (הסתברות של 0%. מעולם לא ראיתי שחקן מהליגה הלאומית בישראל או ברמה גבוהה יותר משתמש בשיטת "אסים וקינגים ביחד"). 

אני מבקש ממנו להחליף את "אסים וקינגים ביחד" במשהו אחר והוא מסרב. במצב זה אני מודיע לו שאם הוא מתעקש לשחק איתי ברידג' לא נכון, אז אני מודה לו ומוותר על ההזדמנות החד-פעמית לשחק איתו. 

לשחקן הירושלמי שרמתו רחוקה מאד מרמתו של הלגמו ברור: "אסים וקינגים ביחד" זה עבורי Go no GO. אפשר לשחק "אסים וקינגים ביחד, אבל לא ביחד איתי.

לא במקרה הרחבתי את הנושא של "אסים וקינגים ביחד". אני מנסה לגמול, ללא הצלחה, שחקנים ירושלמיים מהטעות הזו כבר הרבה זמן.

כששחקן שאין חולק על זה שהוא אחד מהשחקנים הכי טובים בארץ, אומר בדיוק את מה שאני אומר (בסגנון שלו) - אני לא טועה.

כשכל השחקנים ברמה הגבוהה "הצביעו ברגליים" (למעשה בידיים) נגד הקונבנציה הזו והם משחקים RKCB - לא הם טועים ולא אני טועה.

האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?

ב-30 במאי התקיימה תחרות ארצית לזכר שלמה לוי ז"ל בירושלים. במקום הראשון זכו בני ליבסטר וגילי בר. לתוצאות המלאות לחצו כאן.

שבוע אחרי זה שיחקתי בתחרות ארצית במועדון אביבים בתל-אביב. בירכתי את בני ליבסטר על התוצאה בתחרות בירושלים. ליבסטר אמר לי שרמת הברידג' בירושלים נמוכה. לצערי, לא נותר לי אלא להסכים איתו.

צריך לזכור שרמה גבוהה ורמה נמוכה זה דבר יחסי. יש בירושלים כמה שחקנים ברמה גבוהה מאד. מבלי לפגוע באותם שחקנים, הרמה הכללית, בהשוואה לרמה בכמה מקומות אחרים בארץ, נמוכה.

בפוסט זה אנסה להסביר מדוע בני ליבסטר צודק באמצעות הצגת כמה נקודות המתארות את רמתו הנמוכה יחסית של הברידג' הירושלמי. בפוסט הבא בסדרה אתאר את מאפייני הברידג' הירושלמי (לפי דעתי) העשויים להסביר מדוע הרמה נמוכה. 

ירושלים והמרכז

כמי שגר בירושלים ונאלץ לעבוד במרכז הארץ במשך תקופות ארוכות, הבנתי שבתחום המחשבים עיקר הפעילות היא במרכז. מהר מאד הבנתי שזה נכון גם בתחומים אחרים. גם בברידג' זה נכון. יש הרבה יותר מועדונים, שחקנים טובים ופעילות במרכז. לא פלא שהרמה שם יותר גבוהה מהרמה בירושלים.

ירושלים וחיפה

ההשוואה לחיפה הרבה יותר מענינת משום שחיפה בתחומים אחרים לא נחשבת ליותר מרכזית מירושלים.

באופן ברור רמת הברידג' בחיפה הרבה יותר גבוהה מרמת הברידג' בירושלים. להלן כמה אינדיקטורים:

1. רבים משחקני נבחרת ישראל או שחקני נבחרת ישראל בעבר הם חיפאים. ב-11 השנים שאני משחק ברידג' לא זכור לי שהיה שחקן ירושלמי בנבחרת.
להלן שמות של כמה שחקנים חיפאים מצטיינים:

א. האחים אילן ואופיר הרבסט, ששיחקו בנבחרת ישראל וזכו במקום ראשון בתחרות הזוגות של אולימפיאדת משחקי המחשבה.

ב. האחיות דנה ונוגה טל שחקניות נבחרת ישראל. נוגה ודנה זכו במקום הראשון לזוגות נשים בתחרות קבנדיש היוקרתית.

ג. יניב זק ומיכאל בראל שיחקו לאחרונה בנבחרת ישראל באליפות אירופה. גם בעבר שיחקו בנבחרת וזכו להישגים מצוינים רבים נוספים.

ד. שחר זק ואריאל בראונשטיין ששיחקו בעבר בנבחרת ישראל

בהחלט ייתכן ששכחתי שחקנים מצוינים נוספים או איני מכיר שחקנים מצוינים נוספים. אם זה המצב, אני מתנצל מראש.

2. לאורך שנים משחקים בליגה לאומית הרבה שחקנים חיפאים. בקבוצה חיפאית או בקבוצה שחלק משחקניה ממרכז הארץ. 
נדיר מאד ששחקן ירושלמי או זוג ירושלמי מצורף לקבוצה לא ירושלמית בליגה הלאומית. לא זכורה לי קבוצה ירושלמית ששיחקה בליגה הלאומית.

אם איני טועה, השנה שיחק בליגה ארצית רק זוג אחד של שחקנים ירושלמים.
אם אני טועה, מספר השחקנים הירושלמים בליגה זו קטן מאד.

3. אליפויות הארץ
זה קורה, אבל זה נדיר, שזוג שחקנים ירושלמים מסיימים באחד משלושת המקומות הראשונים באליפות הארץ. זוגות חיפאים אתם יכולים למצוא בתדירות גבוהה בהרבה בין שלושת הראשונים באליפות הארץ.

כנראה שהריחוק מהמרכז אינו הגורם היחיד להסבר הרמה הנמוכה של הברידג' הירושלמי.

על מנת שננסה להבין זאת טוב יותר אנסה לנתח את מאפייני הברידג' הירושלמי בפוסטים הבאים בסדרה.

סימולטנית ארצית: לשחק את ה-K נגד חוזה בשליט

בפוסט "לא משחק מתחת ל-K" תיארתי מצבים בהם משחקים מתחת ל-K בחוזים עם שליט. הבאתי גם יד אחת בה לא משחקים מתחת ל-K, פשוט משחקים את ה-K.

התחרות הסימולטנית הארצית שהתקיימה הבוקר סיפקה עוד דוגמה בה שיחקתי את ה-K.

מדובר ביד 29 המופיעה להלן.

בניתוח של הכרזת היד מציע רם סופר את מהלך ההכרזה הבא: צפון פותח 1NT. לאחר Pass של מזרח מבצע דרום טרנספר ל-♠  באמצעות הכרזת ♥2. אני ישבתי במזרח והכרזתי Pass, בדיוק כמו שמציע רם סופר. 

לאחר הכרזת ♠2 של צפון ושתי הכרזות Pass הכרזתי ♦3, כפי שרם סופר מציע. 

צפון לא קיבל את המלצתו הנבונה של רם סופר והחליט להכריז ♠3.

השותף שלי הוביל ב-Q♦. סימנתי לו להמשיך והכרוז זכה ב-K♦. הכרוז שגה כשהמשיך בעוד ♦. זכיתי ב-A♦.

עכשיו שיחקתי את ה-K♣. בגלל חולשתו של הדומם, יש לשותף שלי נקודות. אם אין לו כוח ב-♣ ממילא יבצעו עקיפה נגד ה-K♣ שלי אחרי שייכנסו ב-♠ לדומם. הכרוז זכה ב-A♣ כשהשותף מסמן לי להמשיך ב-♣. הכרוז המשיך ב-♠ זכיתי ב-A♠. המשכתי ב-♣ מערב זכה ב-Q♣ והמשיך ב-♣ שחתכתי.

את ה-♦ חתך ב-Q♠. בשלב זה זכתה הגנה בשתי לקיחות ב-♠, לקיחה אחת ב-♦ ולקיחה ב-♣. לאחר המשך ב-J♥, נפל הכרוז פעמיים במצב פגיע.