חוקי? כנראה שכן. צודק? לא

הסיבה שאני כותב פוסט זה היום ולא מיד לאחר שהסתיים השלב המוקדם של אליפות הארץ לסניורים היא, שמיד אחרי התחרות טסתי לחו"ל וחזרתי היום.

אני מניח ששופטת התחרות, שפטה על פי החוק, אבל התוצאה היא קיפוח קשה של שותפי ושלי, שגרם לכך שלא עלינו לשלב הבא.

מדובר ביד 10 של המושב השני. מה שאתם רואים באיור מתחת לשורה זו, אינו מה שאני ראיתי.

אני ישבתי במזרח אבל קיבלתי את היד שאתם רואים בדרום. השחקנית שישבה בצפון החזיקה את היד שאתם רואים במזרח. שותפה בדרום החזיק את היד שנמצאת במערב.

צפון-דרום הגיעו לחוזה של ♣3, לאחר שהשותף שלי עשה אוברקול ב-♥. הכרזתי DBL מעניש. דרום ברח ממנו ל-♦3 והשותף שלי הכפיל. צפון, החליטה לברוח ל-♣4. לא ממש הבנתי את ההיגיון בבריחה ל-♣4 אחרי שהכפלתי ♣3. כמובן, שהכפלתי שוב. 

אני לא משחק את ה-T♣ לעקיפה. גם שחקנים טובים ממני ישחקו נמוך ל-Q♣. ההגנה תזכה ב-A♣. אחרי זה ימשוך הכרוז את ה-K♣ וישחק עוד קלף נמוך בסדרה מהיד לכיוון ה-T♣ בדומם. הגברת שהייתה הכרוז כן שיחקה את ה-T♣ לעקיפה שנכשלה כישלון ידוע מראש.

הכרוז נפלה שלוש פעמים תוצאה של 800 נקודות לטובתנו. בדקנו באמצעות ה-Bridgemate תוצאות של זוגות נוספים ששיחקו את היד. זוג ששיחק שניים או שלושה שולחנות לפנינו, השיג את אותה תוצאה כמונו. יתר הזוגות השיגו תוצאות הרבה פחות טובות. הרווחנו כ-10 IMPs. 

מה קרה בסיבוב האחרון?

כארבעה או חמישה סיבובים אחרי התוצאה היפה ביד הזו, שיחקנו את שתי הידיים האחרונות. מנהלת התחרות ניגשה אלי והציגה  לפני תרשים של יד מספר 10 ושאלה אותי האם אני זוכר מה הם הקלפים שהחזקתי בידי? מה שראיתי אז, זה מה שאתם רואים בתרשים לעיל.

מיד הצבעתי על הקלפים שהופיעו בדרום.

התוצאה שקיבלנו על היד הייתה Average Plus. היא הסתכמה ב-3 IMPs בלבד. זו גם התוצאה שקיבלו כמה זוגות אחרים ויריביהם, כולל היריבים שלנו.

אם נצא מתוך הנחה, שהזוג השני שהשיג את אותה תוצאה, קיבל גם הוא את הקלפים מסובבים, לפחות 7 או 8 זוגות שיחקו את הקלפים בכיוון לא נכון. 

סיבה ראשונה לקיפוח: מגיע לנו יותר מ-Average Plus

אסייג את מה שאני אומר בכך שאיני מכיר את החוק ואני מניח שהשיפוט היה על פי החוק.

ברור לחלוטין שנפגענו. מההכרזה בשולחן שלנו ומאופן המשחק, למדתם בוודאי שהיריבים שלנו היו זוג חלש יחסית ל-Field. התצפית הזאת מתוקפת בתוצאות: הזוג הזה סיים באחד המקומות האחרונים.

פערי הרמה הם כאלה, שגם בפועל עשינו תוצאה טובה בהרבה מכל הזוגות שיחקו את הידיים מסובבות וקרוב לוודאי שהיינו עושים תוצאה הרבה מעל ל-Average Plus גם לו היינו משחקים את הידיים בכיוון הנכון.

צודק (אבל כנראה לא חוקי) היה לתת לנו את התוצאה המקסימלית, שהשיגו זוגות ששיחקו את הידיים בכיוון הנכון. במחוז המרכז זכה זוג אחד במזרח-מערב ב- 12 IMPS ושני זוגות ב-10 IMPs. עשרה IMPs, השיג הזוג עם התוצאה הטובה ביותר במזרח-מערב במחוז צפון.

אני מבין את הבעיה: מה שלא יעשו שופטים שלא הם אלה שיצרו את הבעיה, מישהו ייפגע. אם נותנים לנו יותר, יש גם אחרים שצריכים לקבל יותר ואחרים שצריכים לקבל פחות.

סיבה שנייה לקיפוח: אחרים קיבלו Average Plus שעליו הרוויחו

כפי שסביר להניח שאנחנו היינו עושים תוצאה טובה גם אם הקלפים לא היו מסובבים, סביר להניח שזוג שיצא באחד המקומות הראשונים ועשה תוצאה טובה (לא משנה אם ישב במזרח-מערב או בצפון-דרום) היה עושה תוצאה טובה יותר מ-Average Plus גם בקלפים לא מסובבים.

מי שעשויים להתחרות איתנו על העליה לגמר הם היריבים שלהם, שעשו תוצאה רעה עם קלפים מסובבים וכנראה היו עושים פחות טובה  מ-Average Plus גם בקלפים לא מסובבים.

הזוגות האלה הרוויחו לא מעט.

ההיגיון השיפוטי הוא שאין להעניש אותם, משום שהם לא ביצעו עבירה ולכן קיבלו Average Plus.

ומה אם אלו שביצעו עבירה?

שני זוגות כן ביצעו עבירה. אם הם לא נענשו עליה, זו סיבה נוספת להרגשת קיפוח. מדובר בשני הזוגות שהעבירו את הקלפים של מזרח לצפון, של דרום למזרח וכו'. 

מהתוצאות איני יודע האם הם נענשו. 

שחקן שעושה Revoke נענש בהעברת לקיחה או לפעמים יותר מלקיחה ליריביו. העבירה שביצעו השחקנים האלה חמורה יותר, משום שהיא משפיעה על כל מי שישחק את היד אחריהם בעוד Revoke  יכול לפגוע באופן ישיר רק בזוג נגדו משחקים את היד.

בעידן של ידיים מחולקות על ידי מחשב, ללא פתקי הכרזה, השחקנים שישחקו אחרי סיבוב הידיים, יתקשו לגלות את הבעיה.

במקרים רבים העברה לא נכונה של קלפים מתרחשת משום שמנתחים את היד ושחקן לוקח קלפים של שחקן אחר לצורך הניתוח ומחזיר אותם למקום הלא נכון.

איני יודע האם החוק מגדיר עונש. אם אינו מגדיר עונש, יש לשנות אותו בהקדם. 

לטעמי עונש של הפחתת IMPS 10 או הפחתת 5% הוא עונש ראוי.

המקרה המוזר של Philip Grosvenor לאו דווקא בשעת לילה

רבים מהקוראים קראו בוודאי את ספרו הנפלא של מארק האדון, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה. הספר הוא על נער בן 15 הלוקה בתסמונת אספרגר ואין שום קשר בינו לבין ברידג'. 

אלך בעקבותיו ואספר לכם על המקרה המוזר של שחקן ברידג' אמריקאי בשם Philip Grosvenor. כשגרוסבנור נפטר בשנות ה-60, הוא הותיר אחריו רכוש לא רב וכמה מחברות בהן כתב על ברידג'. הוא ביקש בצוואתו, שלא לפרסם את תוכנן במשך חמש שנים מיום מותו.

האחראי על קיום הצוואה כיבד את רצונו. כשהמחברות נפתחו, סופר בהן, בין השאר, על Grosvenor Gambit.

מי היה גרוסבנור?

מדובר בשחקן ברידג' בינוני, שהיגר בשנת 1946 מבריטניה לארצות הברית, התגורר בבוסטון ועבד כאקטואר. ב-1958 עבר לאטלנטה.

באטלנטה התחיל לשחק ברידג' תחרותי ברמה גבוהה יותר.  

הוא היה יותר תאורטיקן מאשר שחקן ברמה גבוהה. Grosvenor Gambit הוא סוג של Coup שפיתח.

מה זה Coup או כיצד נתקלתי באיש המוזר הזה?

ה-Coup היחיד בו נתקלתי עד היום נקרא: Belladonna Coup. אתם יכולים לקרוא עליו בפוסט: פאול לוקאץ ו-Belladonna Coup. כיאה לאחד מטובי השחקנים בכל הזמנים, ג'ורג'ו בלאדונה, על שמו קרוי ה-Coup, מדובר בברידג' נהדר. 

ביד שתיארתי בפוסט הנ"ל, שיחק בלאדונה, שהיה הכרוז, את ה-4♥ מתחת ל-K♥ בדומם, המגנים, שאחד מהם החזיק בידו את ה-A♥ וחברו את ה-Q♥, לא היו יכולים להפיל את הכרוז בחוזה של ♠4, שלו בלאדונה היה בוחר בדרך משחק אחרת היו מצליחים להפיל.

כשהתחלתי לחשוב על כתיבת ערך על Coup בויקיפדיה העברית, נתקלתי בהרבה סוגים של Coup. בשונה מBelladonna Coup, לא כולם מבוססים על ברידג' במיטבו. 

Grosvenor Gambit הוא אחד מסוגי ה-Coup, הפחות נעימים ליריב. משחק לא מקובל ולפעמים לא מדויק ביד אחת, שתכליתו לתסכל את היריבים על מנת שישגו ביד הבאה.

הנקודה היא שלמרות משחק זה, היריבים לא משיגים תוצאה טובה ביד הראשונה. הם כועסים על עצמם ועל אחרים. 

אציין כי גרוסבנור לא ביצע שום דבר לא חוקי או אפילו על הגבול האפור שבין חוקי ללא חוקי. 

זה גרם לריבים לשנוא אותו, במיוחד במקרים בהם קראו לשופט, שפסק על פי החוק לזכותו.

אביא לכם את היד, שבה עלה במקרה גרוסבנור על הרעיון של הגמביט הקרוי על שמו. בהמשך הוא פיתח תיאוריה שלימה כיצד להשתמש בגמביט הנ"ל, על מנת להוציא את יריביו מריכוז. 

Grosvenor Gambit היד הראשונה

גרוסבנור ישב במזרח. שותפו הוביל ב-A§ ואחריו ב-K§ כנגד חוזה של ♥6 מצד דרום. 

הכרוז חתך את ה-K§ בידו ושיחק את ה-A♠ ואחריו את ה-K♠ ואת ה-5♠ אותו חתך באמצעות ה-J♥ בדומם.

כל הקוראים וודאי הבחינו, שמזרח יכול לחתוך עם ה-Q♥ מעל ל-J♥ של צפון ולהפיל את החוזה. גרוסבנור משום מה לא הבחין בזה ושיחק ♦.

הכרוז הבין שה-Q♥ יושבת אחריו במערב ולא נותרה לו ברירה, אלא לשחק ♥  מצפון ל-K♥ ולמשוך גם את ה-A♥ בתקווה שמערב מחזיק רק שני קלפים בסדרה.

הוא זכה רק ב-11 לקיחות כשגרוסבנור זוכה ב-Q♥. בדיוק אותו מספר לקיחות, לו היה גרוסבנור זוכה באמצעות overruff עם ה-Q♥ אחרי שהכרוז שיחק את ה-♠ השלישי.

אבל הרבה יותר מתסכל מבחינת הכרוז ושותפו.

שניהם כעסו וצפון אפילו האשים את דרום שלא ביצע עקיפה ב-♥. אשמה חסרת בסיס, אחרי שגרוסבנור שיחק ♦ ולא חתך.

היריב בדרום שחקן מומחה ברמה גבוהה, היה מתוסכל מאד. ביד הבאה ביצע revoke (זריקה בטעות של קלף מסדרה אחרת כשמחזיקים עדיין בקלף בסדרה שמשחקים), שבזכותו ביצע גרוסבנור חוזה חסר סיכוי של משחק מלא.

לטובת הקוראים המצויים פחות בחוקי המשחק, אסביר ש-revoke הוא עבירה, בגללה עוברות לקיחות ליריבים. ברוב המקרים עוברת לקיחה אחת.    

לאחר אותה תחרות

גרוסבנור הקדיש זמן רב לשכלול ה-Coup שגילה במקרה. המטרה הייתה לתסכל את היריבים בלי לפגוע בסיכויים שלו ושל שותפו להפיל את החוזה. היו לו הזדמנויות כאלה, שהפכו אותו לשחקן ברידג' לא אהוד במיוחד.

מדוע ביקש גרוסבנור לא לפתוח את המחברות שלו במשך חמש שנים ממותו?

לא מצאתי הסבר כלשהו לבקשתו המוזרה בצוואתו. מי יודע, אולי חשש, שיריביו בשולחן הברידג' כל כך יכעסו עד שיוציאו את גופתו ממקום מנוחתה?

מתי לא להכפיל גם כשליריבים אין לאן לברוח?

לפני זמן לא רב שיחקתי בתחרות מקומית במועדון ירושלים נגד זוג רבי אמנים. הם מצאו התאמה כפולה ב-♠ וב-♣. 




מי אני שאחלוק על החלטתם להעדיף משחק מלא בסדרת מייג'ור (♠4)?

במיוחד כאשר אני מחזיק שני קלפים קטנים ב-♣ ו-KJ9xx♠.

אחרי שהוא נפל שלוש פעמים, שאל אותי הכרוז: "למה לא הכפלת?"  "כי הייתם בורחים ל-♣5" עניתי.

חוזה של ♣5 שבוצע, היה חוזה שכיח ביד הזאת.

אם קראתם את הפוסט: אפשר להפיל אבל לא להכפיל, אתם בוודאי כבר יודעים' שלא מכפילים כשליריבים יש לאן לברוח.

הפעם אתייחס למצב בו אין ליריבים לאן לברוח ואולי לא הייתי צריך להכפיל.

בפוסט: הפסיכולוגיה של הכישלון: עיקרון הרצף, סיפרתי לכם על הכישלון שלי ושל שותפי בליגה הלאומית לזוגות.

התחלת הכישלון הייתה בשתי ידיים נוראיות, משום שלא עברתי ליד הבאה אחרי טעות של השותף. בפוסט זה אספר לכם מה קרה באחת מהן.

איך פותחים ביד עם חמישה קלפים בסדרת מייג'ור וארבעה קלפים בסדרת מיינור?

כל אחד מהתלמידים שלי בקורס מתחילים יודע את התשובה לשאלה זו. 

אז מדוע פתחתי ♦1 עם ארבעה קלפים בסדרה, כשהחזקתי גם  AKJxx♠?

התשובה לשאלה הזאת היא, שחשבתי על היד הקודמת במקום על הקלפים שהחזקתי בידי, ולכן ספרתי רק ארבעה קלפים ב-♠.

המשך ההכרזה

לאחר Pass של שחקן יריב, הכריז השותף ♥1. השחקן שאחריו הכריז Double, ההכרזה מראה יד הקרובה לפתיחה או יותר, עם אורך בשתי הסדרות שלא הוכרזו.

הכרזתי Pass מלכודת, למקרה הלא סביר, שהיריבים ימצאו התאמה ב-♠. הם אכן מצאו התאמה כזו כששותפו הכריז ♠2 והראה ארבעה קלפים ותשע נקודות לפחות (לפי מהלך ההכרזה כנראה גם לא יותר). השותף שלי הכריז ♦3.

הכרזה אגרסיבית מדי ליד שהחזיק. היריב שלפני הכריז ♠3.

זה מזכיר לכם משהו? מה שהחזקתי בסדרת השליט, הלא היא סדרת ה-♠, דומה למה שהחזקתי ביד מהתחרות המקומית שתיארתי בפתיח של הפוסט. רק שהפעם אין ליריבים לאן לברוח.

מיהרתי להכפיל. לפי השיטה שלנו Double במצב כזה הוא מעניש. השותף שלי עם void ב-♠, לא יכול להעלות בדעתו שאני מחזיק AKJxx♠. אבל מדוע שלא אחזיק AQTx♠ אחרי היריב עם היד החזקה יותר?

פנטזתי על 100% על היד, שיתקן את הנזק בשתי הידיים הקודמות, אבל  ... השותף שלי שהכריז יותר מדי אגרסיבי, חשש שאני סומך גם על לקיחה או שתיים שלו והיריבים יבצעו את החוזה המוכפל וברח ל-♦4.

אני הבנתי שאם השותף יודע שמפילים חוזה מוכפל ובכל זאת בורח, אז הוא מזמין אותי למשחק מלא עליו נקבל תוצאה טובה יותר. הכרזתי ♦5. אחד היריבים הכפיל. 0% על היד במקום 100%.

האם הייתי צריך להכפיל?
מקובל לחשוב שבשיטת הניקוד IMP נמנעים להכפיל משחק חלקי (למעט מקרים נדירים בהם הפלת החוזה מובטחת). הסיבה: הנזק במקרה  של ביצוע החוזה המוכפל גדול מהרווח מהפלתו. קראו למשל: Double מעניש בגביע ההתאגדות.

לעומת זאת בשיטת ניקוד Top-Bottom מקובל להכפיל גם משחקים חלקיים, משום שמשווים את התוצאה מול התוצאות של שחקנים אחרים באותה יד. ההבדל בין הפלה פעם אחת עם Double לבין הפלה בלעדיו עשוי להיות עשרות אחוזים בתוצאה על היד הספציפית. 

אפתיע אתכם ואגיד לכם שבסיטואציה שנוצרה ביד זו, דווקא בשיטת ניקוד IMP צריכים להכפיל.
בשיטת Top-Bottom, ספק עם עלי להכפיל.
הליגה לזוגות משוחקת בשיטת ניקוד Top-Bottom.

ברור שהסיכוי שלנו להפיל את החוזה גבוה מאד. רק בסדרת השליט אפשר לספור ארבע לקיחות, אם ה-Q♠ ביד שלפני. יש סיכוי לקחת כמה לקיחות ב-♦ אחרי שהיריבים יאלצו לחתוך ולאבד שליטה. כך שב-IMP סביר להכפיל.

ברור לגמרי שהזוג ששיחקנו נגדו היה היחיד שהגיע לחוזה הגרוע של ♠3. כל השחקנים האחרים שישבו במקומי פתחו ♠1. שגיאת ההכרזה הקשה שלי היא שהביאה את היריבים לחוזה גרוע שאף אחד אחר לא יגיע אליו.

בין עם אכפיל ובין עם לא אכפיל, אלא אכריז Pass, התוצאה שלנו בשיטת ההכרזה Top-Bottom תהיה קרובה ל-100%.
השותף שלי יכול לברוח מחוזה מוכפל אבל אינו יכול לברוח אחרי הכרזת Pass. 

מי בורח מה-Double?
עד עכשיו הוסבר ב"ברידג' שלא היכרתם", שכדאי להימנע מהכפלת חוזה שניתן להפלה, כשליריבים יש לאן לברוח.

בפוסט זה הוספתי מצב חדש: להימנע מהכפלה מענישה כשהשותף עלול לברוח, על אף שעל פי שיטת ההכרזה ה-Double שלכם יובן כמעניש. 

הבעיה היא שהרבה יותר קשה לדעת מתי השותף שלכם עלול לברוח מכפל מעניש לחוזה פחות טוב לכם, מאשר לדעת שהיריבים עלולים לברוח מכפל מעניש לחוזה יותר נוח עבורם.

פרמטרים שמשפיעים על ההחלטה הם מספר הלקיחות בו צפוי היריב לפול (ככל שהוא גדול יותר, כדאי בכל זאת להכפיל) ושיטת הניקוד (IMP או Top-Bottom). 

The Partner Double שהצליח חלקית

כתבתי כבר לא מעט על הנושא של Double מעניש. למשל: תיאורית גילוי האותות ו-Double מעניש.

שני פוסטים על הנושא הציגו את גישתו של זיא מחמוד, אחד משחקני הברידג' הטובים בעולם. מחמוד, פקיסטני המתגורר בארה"ב, שזכה באליפויות עולם עם נבחרת ארה"ב, הוא דמות מרתקת ליד שולחן הברידג' וגם רחוק משולחן הברידג'.

בשני הפוסטים שכתבתי עליו בנושא Double מעניש מוצגת גישתו הייחודית: הענש גם כשאין לך להעניש, משום שאולי לשותף שלך יש להעניש או שהיריבים יברחו מחוזה טוב יחסית לחוזה פחות מוצלח. 

כותרות הפוסטים:

זיא מחמוד: The Partner Double.

זיא מחמוד The Partner Double - נגד השותף בעתיד.

בליגה הלאומית לזוגות, ניסה השותף שלי להבריח את היריבים מחוזה של 3NT, שהוא חשב שהם יבצעו, לחוזה מוצלח פחות. הוא עשה זאת באמצעות Double, שמזכיר את ה-Partner Double של זיא מחמוד.

הוא הצליח להבריח אותם לחוזה של §4. דווקא חוזה של §5 , שבוצע היה חוזה שכיח. היריב שלנו ביצע חוזה של §4 עם לקיחה עודפת. קיבלנו 53% על היד.

לכאורה הצלחה אבל...  אפשר להפיל בקלות חוזה של 3NT, שהיה מניב לנו תוצאה טובה במיוחד.

עמי זמיר, שחקן נבחרת ישראל הצעירה עד גיל 21, פתח במערב 1NT, שהוסבר כ-14-16 נקודות ויד מאוזנת. אמיר עציון, שותפו הקבוע בנבחרת הצעירה ובכלל, הכריז §2. זוהי קונבנציית סטיימן. מזרח מראה לפחות 8 נקודות ושואל את שותפו האם יש לו ארבעה קלפים באחת או שתיים מסדרות המייג'ור.

התערבתי בהכרזה של ♠3. זמיר הכריז 3NT וניר הכפיל. עציון ברח לחוזה של §4, שהיה החוזה ששוחק.

הכרוז מפסיד רק ♠ אחד ואת ה-A§. החוזה בוצע עם לקיחה עודפת.

מה יכול לדעת צפון לפני שהוא מכריז?
מהלך ההכרזה, מגלה מידע רב על הידיים שמחזיקים השחקנים האחרים.

מערב
מערב פתח והראה יד מאוזנת של 14-16 נקודות. נניח בניתוח שיש לו 16 נקודות.

בהכרזתו השנייה, 3NT, הראה עוצר ב-♠ ושלל רביעייה ב-♥. ברור שעם רביעייה ב-♥, אחרי שהשותף שלו חיפש ארבעה קלפים בסדרת מייג'ור, היה מכריז ♥4 ולא 3NT.

כשיריב מראה שבעה קלפים בסדרת מייג'ור, במקרה זה ♠, ולך יש שלושה קלפים בסדרה לשותף שלך לא יכולים להיות ארבעה קלפים בסדרה.

דרום
שימו לב לכך שכולם פגיעים. דרום לא היה מתערב עם יד חלשה בגובה 3 ומקבל Double מעניש מהשחקן היושב אחריו ומחזיק ביד של 16 נקודות.

ההכרזה של דרום מראה את הדברים הבאים:

1. יש לו שבעה קלפים ב-♠.

2. יש לו שני נכבדים בסדרת ה-♠.
בלי שני נכבדים לפחות לא היה מתערב בגובה 3 במצב פגיע. ה-K♠  נמצא בצפון. מערב שהכריז 3NT מחזיק ב-A♠ או ב-Q♠  או ב-J♠ וב-T♠. במקרה שהנכבד הוא ה-J וה-T, מערב צריך להחזיק בארבעה קלפי ♠ ולשותפו יש void.

3. הוא קצר בסדרת ה-♥ ואין לו כוח בסדרה זו.
דרום חושש שהיריבים ימצאו התאמה בסדרת ה-♥ ויגיעו לחוזה של ♥4. לו היה לו כוח ואורך גם בסדרת ה-♥, לא היה מתערב בהכרזה בשלב זה והיה מנסה להפיל את היריבים בחוזה בסדרת מייג'ור.
צפון מחזיק בחמישה קלפים בסדרת ה-♥, כך ששותפו בוודאות קצר וחלש בסדרה זו. ברור גם שלמערב אין ארבעה קלפים בסדרה ולמזרח יש ארבעה קלפים בסדרה. 

4. יש לו כוח בסדרה צדדית או ביותר מסדרה צדדית אחת.
אחרת הוא היה צפוי להיענש באמצעות Double. ההגנה הייתה עלולה לזכות במספיק לקיחות בסדרת הצדדיות על מנת שזה לא ישתלם לכרוז.
ברור שהסדרה הצדדית הזו היא אחת מסדרות המיינור (או שתיהן). 

המסקנות שצפון יכול להסיק מהמידע

1. בהסתברות גבוהה, תהיה כניסה לידו של דרום בסדרה צדדית ולכן אחרי שצפון מוביל ב-K♠ נגד חוזה של 3NT, הכרוז יזכה רק בלקיחה אחת ב-♠ ואחרי שדרום ייכנס לידו באמצעות סדרה צדדית, יזכה כנראה במספיק לקיחות בסדרת ה-♠ על מנת להפיל את החוזה. 

2. כשהכרוז יתחיל למשוך לקיחות בסדרת מיינור, הוא צריך לנחש שלשותפו כוח במיינור השני. אם יזכה בלקיחה עליו לנסות לשחק קלף מסדרת המיינור שהכרוז לא פיתח.

המסקנה היא שאינו צריך להכפיל חוזה של 3NT, אלא צריך לנסות להפיל אותו.

המציאות
כמו בהרבה מקרים, המציאות אינה מתאימה לגמרי לניתוח ההגיוני. 
הניתוח לגבי סדרות המייג'ור מתאים למציאות.

יש רק טעות קטנה ביחס לסדרות המיינור. דרום מחזיק דווקא ב-A בסדרת המיינור שהיריבים ינסו לפתח, הלא היא סדרת ה-§.  

התוצאה של צפון-דרום רק תהיה טובה יותר, משום שדרום ייכנס מוקדם יותר לידו על מנת לגבות את קלפי ה-♠ הגבוהים ולא יצטרך לזרוק מספר גדול של קלפי ♠ כשיגמרו לו הקלפים בסדרות אחרות.

הערות שוליים

1. אולי עכשיו אתם מבינים טוב יותר, מדוע ה-Partner Double מתאים לשחקן ברמה של זיא מחמוד ולא כל כך מתאים לשחקן מהשורה.  

2. אני מבטיח לכם, שגם לזיא מחמוד יש לפעמים תוצאות גרועות במיוחד, כשהוא משתמש ב-Partner Double.

3. יש עוד הבדל בין זיא לשחקן מהשורה. ההבדל הוא פסיכולוגי: לזיא עשויים להאמין שיש לו מספיק כוח על מנת להכפיל (הוא מכפיל גם במקרים שהכוח אצלו ולא אצל הפרטנר). לשחקן מהשורה עלולים לא להאמין ולהישאר בחוזה מוכפל שיבוצע.

הפסיכולוגיה של הכישלון: עיקרון הרצף

גם בליגה לאומית לזוגות נכשלנו כישלון חרוץ. סיימנו במקום השלישי מהסוף. לתוצאות המלאות לחצו כאן. בפוסט זה אסביר מדוע שיחקתי כל כך רע ואנסה לקשר את זה לכישלונות בספורט בכלל ובברידג' בפרט.

קוראי הבלוג כבר יודעים, שעדיין אינני שחקן ברמה גבוהה מאד. הם גם יודעים, שאינני שחקן כל כך גרוע, כפי שמראה התוצאה שלי בתחרות זו. קל וחומר, שהשותף שלי אינו שחקן גרוע. הוא גם שיחק הרבה יותר טוב ממני בתחרות.

בפסקאות הבאות אנסה להסביר את הכישלון ברמה הפסיכולוגית.

לעבור ליד הבאה

כמעט כל השחקנים מכירים את הכלל הזה: קיבלתם תוצאה גרועה במיוחד על יד, התעלמו ממה שקרה: אל תחשבו על היד הזו בהמשך, אל תתווכחו עם השותף בשאלה: מי אשם? 

המשך התעסקות ביד כזו רק גורם נזק בהמשך. למרות שכמעט כולם יודעים את זה רובנו לא עושים את זה או לפחות לא עושים את זה תמיד.

לא לעבור ליד הבאה
לא תמיד נכון לעבור ליד הבאה ולהתעלם ממה שקרה. כשיש רצף של ידיים גרועות, יש מצבים שצריך להחליף קלטת.

אביא לכם דוגמה שתבהיר את דברי. כששיחקנו קצת יותר משנתיים, השתתפנו, הבן שלי ואני, בתחרות סימולטנית ארצית. כבר היו לנו כמה הישגים, עליהם תוכלו לקרוא בפוסטים: תחרות ראשונה בפסטיבל באילת ותחרות לדרגות נמוכות בפסטיבל בתל-אביב: התוצאה הכי טובה בכל הזמנים?. גם סיימנו בתחרות סימולטנית קודמת במקום שביעי בארץ. 

בסימולטנית הארצית נשוא פסקה זו, הערכתי את התוצאות שלנו אחרי כחצי תחרות וחשבתי שהתוצאה שלנו היא בסביבות 30%, אולי מקום אחרון בארץ.

אי אפשר לעבור ליד הבאה. אמרתי לשותף שלי, שאם רוצים לעבור את ה-50%, אין ברירה: צריך להכריז ולשחק הכי אגרסיבי שאפשר.
זה התחיל ב-♠6 שאי אפשר להכריז ואי אפשר לבצע. היינו היחידים שהכרזנו אותו והבן שלי ביצע אותו באמצעות משחק לחץ מדומה. זה נגמר בחוזה של 6NT (החוזה הנכון הוא 3NT), שביצעתי לאחר שיריב הוביל ב-K♦. זכיתי ב-A♦. לאחר שזכיתי ב-11 לקיחות שיחקתי  קטן לכיוון ה-Jx♦,שנותרו בדומם. היריב עם Qx♦ נכנס למצב של משחק סופי. ואחרי הזכייה ב-J♦ ביצעתי את החוזה.

התוצאה הסופית: 45% מועדוני. קצת מעל ל-50% בחישוב הארצי.

שאף אחד לא יטעה, זה היה עלול גם להיגמר ב-20% בחישוב הארצי. 

עיקרון הרצף או מדוע לא עוברים לתחרות הבאה?

אותו עיקרון של לעבור ליד הבאה, נכון גם לגבי תחרויות: תוצאה גרועה במיוחד בתחרות - עבור לתחרות הבאה. 
העיקרון נכון, אבל הביצוע הרבה יותר קשה מאשר לעבור ליד הבאה.

אנחנו רואים את זה בכל ענפי הספורט. גם אצל הטובים ביותר וגם אצל הקבוצות הטובות ביותר.

יש תקופות של רצף הצלחות ויש תקופות של רצף כישלונות.
זה לא ששחקני כדורסל בקבוצת NBA או אפילו בקבוצה מצמרת הליגה בישראל, שכחו לשחק כדורסל.

זה לא ששחקני כדורגל בקבוצות הטובות ביותר באירופה הפסיקו להיות שחקנים טובים. גם שחקני טניס בצמרת הטניס העולמי הם מעולים בתחומם. זה נכון גם לגבי שחקני ברידג' טובים או מצוינים. 

יש כנראה היבט פסיכולוגי לרצף כישלונות. אתה יודע שאתה טוב בתחום (היו רצפי הצלחות) ונכשל פעם ועוד פעם. בפעם השלישית, אתה שואל: מה קרה לי? האם רמתי ירדה? הלחץ גדל. אתה מנסה להצליח בכוח ולא עובר מתחרות לתחרות או מיד ליד הבאה. לרוב זה מביא עוד כישלון, עוד תסכול ועוד לחץ.

בגיל צעיר אתה מבין שזה לא סביר שאתה נמצא בירידה. בגילי אתה כבר שואל את עצמך: האם לא התחלתי בתהליך של ירידה בכישורים שלי? תהליך שראיתי אצל אנשים אחרים וחוויתי אותו בתחום המחשבים.

רוב אנשי המחשבים מעל גיל 40 מנסים להישאר בתחום בו רכשו ניסיון וידע, שיקנו להם יתרון. קשה להם ללמוד תחום חדש ולהתחרות שווה בשווה מול צעירים. 

אני המשכתי להיכנס לתחומים חדשים וללמוד אותם. לקראת גיל 60 חוויתי ירידה ביכולתי להיכנס לעומק לתחומים חדשים.
האם זה מה שקורה לי עכשיו בברידג'?

מה קרה בליגה לאומית?
כפי שהקוראים יודעים אני נמצא בתקופה רעה לאחר תקופה טובה מאד. קראו למשל: שלבי הגמר של אליפות הארץ: נכשלנו בגדול.  
קיוויתי שהליגה לזוגות תהיה התחרות שתסמן את סוף התקופה הרעה.
חשבתי שאם נסיים בין חמשת הזוגות הראשונים, זה יהיה סימן לסוף התקופה הרעה. 

ההתחלה הייתה טובה. כמה תוצאות טובות נגד זוגות חזקים ואז הגיעה היד שבה הראתי שני צבעים. § היה הצבע השני. הכרזתי אותו בגובה 3. השותף שלי הכריז §4 במקום §5.

תוצאה רעה במיוחד אחרי שזכיתי ב-11 או 12 לקיחות.

הבעיה הייתה שלי ולא של השותף. צריך לעבור ליד הבאה. לא עברתי. לא הייתי באחת משתי הידיים הבאות, שהסתיימה בתוצאה רעה במיוחד.

את השנייה, בה נעדרתי מתחילת שלב ההכרזה, אציג בפוסט הבא: יד מתסכלת שבמקום תוצאה של 100%, קיבלנו Bottom. 

עברתי למוד של "לא לעבור ליד הבאה", אלא לנסות לתקן. זה לא הצליח. התסכול גבר ויחד איתו גם כמות ומהות השגיאות. התוצאה הייתה בהתאם.

הערת שוליים

בכל זאת היו כמה דברים מעניינים ולמדתי דברים חדשים. בפוסט הבא, אציג מה למדתי על Double מעניש.