בפוסט הקודם התייחסתי לתחרויות ב3.2 שבהן לא שיחקתי.
בפוסט זה אתיחס לתחרות הזוגות המעורבים.
במקום הראשון זכו ערן אסרף וענת כהן-פדני. במקום השני רן שמואלי ומיכל צברי ובמקום השלישי עדי אסולין וליאור כהן.
לתוצאות המלאות לחצו כאן.
שותפתי רינה רוטברט ואני שיחקנו לא טוב ושיחקנו במקום ה-152 מתוך 172 משתתפים.
בשותפות לא פעילה, שבה משחקים מעט וגם זה לא בתחרויות ארציות, קשה להגיע להישגים.
בעבר הרחוק השגתי איתה פעם נקודה בינלאומית בתחרות קבוצות מעורבות.
זו הנקודה הבינלאומית היחידה שלה. חשבתי שאם נשחק טוב יחסית אעזור לה לקבל עוד אחת.
אני צריך סדר גודל של 50 נקודות בינלאומיות לדרגה הבאה ולא נמצא במירוץ להשגתה.
הוקרה לאנשים שתרמו לברידג' הישראלי
ב-3.2 הזמינו לבמה שלושה אנשים להודות להם על תרומתם לברידג' הישראלי: מוטי גלברד, נח טימנקר ומאוריציו דה סאקו.
מאוריציו דה סאקו
מאוריציו דה סאקו הוא מנהל תחרויות ברידג' איטלקי בכיר אוהב ישראל.
בכל פסטיבל ברידג' בינלאומי שהשתתפתי בו בעשרים השנים האחרונות הוא היה אחד ממנהלי התחרויות.
עד לפני שלוש שנים כשהפסטיבל היה בינלאומי בו השתתפו שחקנים בכירים מארצות אחרות זה לא היה חריג.
גם מנהלי תחרויות בכירים אחרים מחו"ל ניהלו תחרויות.
בשלוש השנים האחרונות כשמדינת ישראל מבודדת בעולם מאוריציו דה סאקו הוא מנהל התחרויות היחיד מחו"ל המגיע לארץ.
גם מספר השחקנים מחו"ל שמגיעים הוא קטן במיוחד.
מוטי גלברד
את מוטי היכרתי עוד בתקופה ששנינו היינו שחמטאים.
מוטי גלברד היה תלמיד בעיתי בבית ספר תיכון לא רק באשמתו.
גם באשמת מורים שלא ידעו להתמודד נכון עם תלמידים מוכשרים עם בעיות התנהגות.
כשבגר למד חינוך וראה בהוראה ייעוד.
הוא אולי הראשון שלימד בקורסי מורים לברידג' בארץ. הוא לימד עשרות מחזורים של קורסי מורים לברידג'. רבים ממורי הברידג' בארץ הם תלמידיו.
לפני מספר שנים רב קיבל פרס חינוך מנשיא המדינה.
גילוי נאות, גם אני למדתי אצלו בקורס מורים לברידג'.
למדתי בקורס מורים גם ברידג' וגם איך צריך ללמד.
מוטי הוא שחקן ברידג' ברמה גבוהה שזכה בהישגים מרשימים בתחרויות בארץ ובחו"ל.
בנוסף לכך גם כתב ספרי ברידג'.
נוח טימינקר
נוח טימינקר הוא שחקן ברידג' טוב, ששיחק בנבחרת הסניורים של ישראל. הוא היה שותף לזכייה של נבחרת הסניורים באליפות אירופה.
במשך שנים רבות מילא תפקידים שונים בהתאגדות הישראלית לברידג' ותרם רבות.
עם ה-Field או נגד ה-Field
כשהייתי שחקן ברידג' מתחיל מוטי גלברד זכה במקום ראשון בעשרות תחרויות ארציות בתקופת זמן קצרה. הוא זכה במקום ראשון עם שותפים שונים.
זה הרבה יותר קשה מאשר לזכות בהישגים עם שותף קבוע ברמה גבוהה, שמתואמים איתו.
בראיון בירחון הברידג' הישראלי הסביר את התפיסה שהביאה אותו להישגים.
הוא הסביר שתחרויות ארציות במועדונים הן בשיטת Match Points.
הוא מכריז עם ה-Field ולא נגד ה-Field.
היות שהוא שחקן יותר טוב מרוב השחקנים בתחרויות האלה, יש ידיים שהוא עושה לקיחה יותר מאחרים (גם ככרוז וגם בהגנה).
הידיים האלה מביאות לזכייה בתחרויות ארציות.
הליכה נגד ה-Field ההיבט הפסיכולוגי
בהליכה נגד ה-Field בתחרויות בשיטת חישוב של Match Points יש סיכונים.
בלימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית למדתי על קבלת החלטות והטיות בקבלת החלטות.
בשנה האחרונה בין הנושאים הרבים שאני מרצה עליהם נכלל גם הנושא של הטיות בקבלת החלטות.
אחת ההטיות נקראת הטיית האופטימיות.
חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן קרא לה "המנוע של הקפיטליזם".
בגלל ההטייה הזו אנשים מקבלים החלטות לפתיחת עסקים שההסתברות לכישלונם גבוהה מאוד.
אותה אופטימיות גורמת גם לשחקני ברידג' לקבל החלטות כאלה.
אף לא אחד חסין מהחלטות מוטות.
כפי שתקראו בפיסקה הבאה גם אני מקבל החלטות המבוססות על הטיית האופטימיות.
היד האחרונה בתחרות הזוגות המעורבים
ביד האחרונה במושב השני של תחרות הזוגות המעורבים בפסטיבל שיחקנו נגד נעמי וינוביץ ויהלי חיבה, נער ונערה צעירים ומוכשרים.
זה היה אחרי רצף של לא מעט תוצאות טובות, שגרמו לי להיות יותר מדי אופטימי.
יד 12
במצב פגיע פתחתי בצפון בהכרזת ♣3. הכרזה בלתי סבירה לחלוטין הנובעת מהטיית האופטימיות.
יהלי והשותפה הכריזו Pass.
נעמי הכפילה ויהלי השאיר את החוזה המוכפל.
נפלתי 4 פעמים בחוזה מוכפל. שילמתי 1,100 נקודות וקיבלנו 0%.
הטיית האופטימיות גרמה לי לחשוב שלשותפה יהיו לפחות שני קלפים בסדרה (לגמרי סביר) ולפחות אחד מהם A♣ או K♣ (לא לגמרי סביר).
היא גם גרמה לי להעריך שלשותפה יהיו בערך שליש מהנקודות החסרות.
הכי טוב זה ללא הטייה.
אם כבר הטיית אופטימיות, חבל שההטייה לא גרמה לי לחשוב, שלשותפה יש Void.
אם אכריז Pass הם יהיו במשחק מלא בסדרת מייג'ור ואת ההובלה ב-Q♣ יכסו בקלף גבוה יותר והשותפה שלי תחתוך.
