כשיש אי הבנות בהכרזה

 

ברידג' הוא משחק מרתק. תמיד יש הפתעות. כשמתאמים שיטת הכרזה ברמות שאינן ברמה עולמית גבוהה, יהיו מצבים שלא תהיו מתואמים בהם עם השותפה או השותף כי השיטה אינה סגורה עד הסוף. ככל שהשותפות מעמיקה יותר והרמה טובה יותר יהיו פחות מצבים כאלה. 

כשמדובר בשותפות בהכרזות אני ממליץ על הספר של רובסון וסגל Partnership biddding at Bridge. אנדרו רובסון הוא כנראה השחקן הטוב ביותר בבריטניה היום. 

אחרי שתסתכלו על ההכרזה המדהימה שלו ושל דיוויד גולד בקישור זה, תבינו שמדובר בשחקן ברמה גבוהה במיוחד.

 

בפוסט זה אתאר בעיה בהכרזה שהייתה לי עם השותפה בתחרות מקוונת של מועדון ירושלים היום. היה מצב בו לא היינו מתואמים. קל יותר להתייחס באופן תאורטי למצב כזה כשאין כעסים. כשהשותפה שיחקה היטב וביצעה את החוזה שהכריזה וקיבלנו 100% על היד זה באמת קל. 

היד

ההכרזה

על פי שיטת ההכרזה של השותפה שלי ושלי הכרזת ♦2 היא הכרזת Multi. בשונה מרוב השותפים שלי, שאיתם אני משחק שההכרזה מראה יד חלשה עם סדרת מייג'ור לא ידועה, עם השותפה הזו זו יכולה להיות גם יד מאוזנת עם 20-22 נקודות. 

ללא התערבות של יריב במכרז הכרזת ♥3 היא הכרזה של Pass or Correct. 

במקרה הזה אני מוכן לשחק בחוזה של ♥3 או ♠3 מול יד חלשה של השותפה. כמובן שאם יש לה 20-22 נקודות זה לא יסתיים בפחות ממשחק מלא. 

מה שלא תיאמנו בינינו זה את המשמעות של הכרזת ♥3 לאחר התערבות של יריב במכרז. 

השותפה שלי תיאמה עם שותפה אחרת שלה שלאחר ההתערבות משחקים System on. 

אני התכוונתי להכרזה טבעית. היה ברור לי לגמרי שבהסתברות של מעל ל-90% לשותפה שלי יש שישייה ב-♠.

הכפל שלי על ♣4. היה כפל מעניש. כל מה שאני צריך על מנת להפיל, בהסתברות גבוהה, את החוזה פעמיים במצב פגיע הוא A♠ אצל השותפה. 

בחלוקה הנוכחית של קלפי ה-♦ אני זוכה רק בלקיחה אחת בסדרה זו והכרוז נופל רק פעם אחת. לו היו לשותפה גם A♠ וגם K♠ נופלים פעמיים למרות החלוקה הלא ידידותית בסדרת ה-♦.

אבל בגלל חוסר התיאום ביננו השותפה ברחה לחוזה לא מוצלח של ♠4. 

בעזרת משחק טוב וקצת מזל (חלוקה של 3-3 בקלפי השליט) הצליחה לבצע את החוזה. 

מה צריך להניח כשלא מתואמים?

ההמלצה שלי היא שבכל מקרה שלא תיאמנו מראש והכרזה טבעית יכולה להיות הכרזה סבירה, להניח שההכרזה היא טבעית.

אני מסתמך על כמה מקרים כאלה שקרו לי ולאחרים. קפיצה לגובה 4 יכולה להיות הכרזה לא טבעית המראה Control. הכרזת סדרת היריב ללא קפיצה היא כמעט תמיד Cue bid ולא הכרזה טבעית.

מה עדיף בהקשר של ♦Multi 2?

דעתי היא שלא כדאי להשאיר System On במצב כזה. במקום זה לאפשר הכרזה טבעית בסדרת מייג'ור. המכריז צריך לדעת שהשותף שלו יהיה כנראה עם שישיה בסדרת המייג'ור השנייה ועלול להיות עם קוצר בסדרה.

בשיטה כזו אתייחס לשתי הכרזות נוספות שיראו לרוב מספיק קלפים בכל אחת מסדרות המייג'ור על מנת שתהיה התאמה בסדרת המייג'ור של השותף.  

DBL

אני מציע לוותר על DBL מעניש כי ההסתברות של יד מתאימה אינה גבוהה. זה נכון במיוחד כשלא יודעים האם לשותף יש נקודות בחלק הנמוך או בחלק הגבוה של הטווח וגם לא יודעים באיזו סדרת מייג'ור יש לו שישייה.

ה-DBL יתאר נכונות לשחק בגובה 3 את כל אחת מסדרות המייג'ור.

Cue bid הוא הזמנה למשחק מלא בסדרת המייג'ור של השותף.

האם ההצעה שלי עדיפה?

אינני בטוח שאני צודק. אם דעתכם היא שעדיף להשתמש במצב זה ב-System On אתם מוזמנים להגיב ולנמק.

מה שבטוח הוא שכדאי להיות מתואמים.

 

bid שלא היכרתם: התאמה של שבעה במיינור או התאמה של תשעה במייג'ור

כשמתחילים ללמוד ברידג' לומדים את המושג שליט. כל קלף בסדרת השליט מנצח כל קלף בסדרה אחרת.
למשל כשסדרת השליט היא ♠ ה-♠2 ינצח את ה-A♦. לפעולה הזו קוראים חיתוך. כששחקן יריב משחק את ה-A♦ רק שחקן שאין בידו אף קלף בסדרת ה-♦ רשאי לחתוך באמצעות קלף בסדרת ה-♠.

אחרי שלומדים את המושג שליט לומדים כיצד לבחור את סדרת השליט במהלך המכרז:   

1.  נדרשים לפחות 8 קלפים בסדרה שמחזיק הזוג (אצל שני השותפים ביחד) המכריז אותה.

2. תשעה קלפים בסדרת שליט עדיפים על 8 קלפים בסדרת שליט. התלמידים לומדים שעל הקלף התשיעי מוסיפים נקודת אורך.

3. מאוחר יותר לומדים כי עדיף חוזה בסדרת מייג'ור (סדרת ה-♥ או סדרת ה-♠) על פני חוזה בסדרת המיינור (סדרת ה-♣ או סדרת ה-♦) משום שמקבלים יותר נקודות על ביצוע החוזה.  

אני, כמו כל מורי הברידג' שאני מכיר, מלמד שאם יש התאמה של 8 קלפים בסדרת מייג'ור ויש התאמה של 8 קלפים בסדרת מיינור בוחרים בחוזה בסדרת המייג'ור.

הכרזה יצירתית החורגת מהכללים

בשנת 2017 התקיימה בעיר ליון שבצרפת אליפות העולם לקבוצות. היד המצורפת לקוחה ממפגש בין קבוצת צימרמן לבין קבוצת Percy בה נכלל גם הזוג הבריטי בריאן רובסון ודיוויד גולד. 
רובסון נחשב בעיני רבים לשחקן הבריטי החי הטוב ביותר. יש החושבים שטרנס ריס (1913-1966) הוא השחקן הבריטי הטוב בכל הזמנים.

כפי שאתם רואים בתרשים בהמשך הפוסט, רובסון (במערב) וגולד (במזרח) היו בחוזה של ♦7 מצד מערב. הם ביצעו את החוזה. 

על ביצוע חוזה של ♦7 במצב פגיע מקבלים 2,140 נקודות.

בתחרויות קבוצות משחקים בשני שולחנות את אותם קלפים. בשולחן אחד יושב זוג מקבוצה א' בצפון-דרום וזוג מקבוצה ב' במזרח-מערב.

בשולחן השני יושב זוג מקבוצה ב' בצפון-דרום וזוג מקבוצה א' במזרח-מערב. מספר הנקודות שצברה קבוצה היא שקלול של התוצאות באותה יד (חלוקת קלפים) בשני השולחנות.

בשולחן השני שיחק הכרוז במערב בחוזה של ♠7. הוא זכה ב-12 לקיחות ונכשל בביצוע החוזה. חבריהם לקבוצה של רובסון וגולד בצפון-דרום קיבלו 100 נקודות.

סך הכל הרוויחה הקבוצה שלהם על היד הזו 2,240 נקודות, שתורגמו ל-IMPs.

התרשים לעיל נלקח מהשידור של התחרות באתר Bridge Base Online. 

היצירתיות המדהימה של רובסון וגולד מתגלה כאשר סופרים את מספר הקלפים שהחזיקו בסדרות ה-♠ וה-♦.

מערב החזיק ארבעה קלפים בסדרת ה-♠. למזרח היו חמישה קלפים. סך הכל תשעה קלפים בסדרת ה-♠.

למערב היו ארבעה קלפים גם בסדרת ה-♦.  למזרח שלושה קלפים בלבד. סך הכל שבעה קלפים בסדרת ה-♦!!!.

אם תחזרו לשלושה הכללים הבסיסיים, שציינתי בתחילת הפוסט, תראו שרובסון וגולד התעלמו מכולם. הזוג שישב במזרח-מערב בשולחן השני פעל לפי הכללים, בדיוק כמו כל זוג אחר שהיה יושב שם או לפחות כמעט כל זוג אחר שהיה מקבל את אותם הקלפים.

לזה אני קורא יצירתיות מדהימה. 

הסבר ההכרזות

1NT
יד מאוזנת עם 15-17 נקודות


♥2
טרנספר ל-♠. מבטיח לפחות 5 קלפים ב-♠. מבקש מהפותח להכריז ♠2.

♠3
Super Acceptance. מבטיח 4 קלפים ב-♠ ויד מקסימלית (17 נקודות) או קרובה למקסימלית (יד איכותית עם 16 נקודות).

♣4 
Control ראשון או שני ב-♣

♦4 
Control ראשון או שני ב-♦

4NT

שאלה על קלפי מפתח באמצעות קונבנציית RKCB 

♥5 
שני קלפי מפתח ללא ה-Q♠.

מזרח שמחזיק בשלושת קלפי המפתח וב-Q♠ יודע שהם מחזיקים בכל קלפי המפתח.

מערב יודע, שאם מזרח שאל על קלפי מפתח בדרך לבחינת סלאם כנראה שאין לו בעיה בסדרת ה-♥ ,שבה לא הוא ולא שותפו הראו Control. היות שמערב מחזיק ב-A♥ הוא משער שיש למזרח קוצר בסדרה (לא יותר מקלף אחד בסדרה) או שיש לו את ה-K♥.

♣6 

לא ברור לי לגמרי מה המשמעות של ההכרזה הזו. זוהי הכרזה הרוצה לבחון ייתכנות של סלאם גדול.

סביר להניח שהיא מראה שני Controls בסדרה. גם את ה-K♣  בנוסף ל-A♣ שמערב יודע שמזרח מחזיק בו.

ההכרזות היצירתיות

♦7

הכרזה לאחר מחשבה ארוכה של רובסון. מציע לשותף לבחור בין חוזה של ♦7 לבין חוזה של ♠7.

Pass

לאחר מחשבה ארוכה, גולד, עם שלושה קלפים בסדרה, בוחר ב-♦7   !!!!

מדוע לבחור ב-♦7?

תהליך הבחירה הוא השערה שלי. ייתכן שהיא אינה נכונה. 

השאלה הראשונה שגולד כנראה שאל את עצמו היא:

מה גורם לשותף שלי לא להציע חוזה של ♦7 אחרי שכבר סיכמנו שסדרת ה-♠ היא סדרת השליט ועוד עם תשעה קלפי שליט? 

התשובה: יש לו בעיה באחת הסדרות האחרות העלולה למנוע ביצוע של חוזה של ♠7. 

באיזו סדרה הבעיה?

לא ב-♦ סדרה אותה הוא מציע כסדרת שליט ולכן ה-Control שהוא הראה קודם הוא ה-K♦. קרוב לוודאי שהוא מחזיק לפחות בארבעה קלפים בסדרה (כנראה חמישה. מה שלא באמת החזיק מערב). קרוב לוודאי שה-Q♦ וה-J♦ואולי גם ה-T♦ ביניהם.

לא ב-♥ שבה יש לו A וכבר אמרנו שהוא יודע שלשותפו אין יותר מקלף אחד או שיש K.

כמובן  שלא ב-♠. 

הסדרה שיש לו בה בעיה היא סדרת ה-♣. 

מה הבעיה בסדרת ה-♣?

יש לו שלושה קלפים בסדרה ללא ה-Q♣. יש למזרח-מערב מפסיד ב-♣.

ממהלך המכרז ברור שמערב מחזיק ב-4 קלפים ב-♠, ב-A♥ ולפחות ב-4 קלפים ב-♦. 

בהחלט סביר שהוא מחזיק ב-3 קלפים ב-♣.

מה מבקש מערב ממזרח?

אם יש לו AKQ♣, עליו להכריז ♠7.

אם לא, עליו לקרוא Pass. 

כיצד נפתרת הבעיה ב-♣ בחוזה של ♦7? 

מושכים מיד את ה-A♥ וחותכים את ה-♥ הנוסף של מערב ביד הקצרה. מושכים שליטים ועל ה-♠ החמישי של מזרח זורקים את המפסיד ב-♣. 

בחוזה של ♠7 בלתי אפשרי לזרוק את ה-♣ השלישי במערב על ה-♠ החמישי משום שמזרח צריך לחתוך בו קלף ב-♥.  

אין מספיק קלפי ♦ במערב על מנת לזרוק שני מפסידים ב-♣ מידו של מזרח.

הערה מתודולוגית על חלוקת קלפי ה-♦ של המגנים 

למגנים יש 6 קלפים בסדרת השליט.

ההסתברות של חלוקה של 6-0 היא 1%. ברור שהכרוז לא מבצע את החוזה.

גם בחלוקה של 5-1 הוא אינו מבצע את החוזה. ההסתברות לחלוקה כזו היא 15%.

ההסתברות הגבוהה ביותר היא לחלוקה של 4-2. ההסתברות לחלוקה כזו היא 48%.

בחלוקה כזו לאחר חיתוך ה-♥ ביד הקצרה יישאר הכרוז עם שישה קלפים. אבל לאחר שימשוך את ארבעת הקלפים הגבוהים לא יישארו למגנים קלפים בסדרת השליט.

החלוקה שהייתה בפועל היא החלוקה הידידותית ביותר לכרוז: חלוקה של 3-3. ההסתברות לחלוקה כזו היא 36%. 

Weak Jump או Shift Jump?

לא ממש הבנתי מדוע מטריחים את ממלאי כרטיס השיטות לסמן האם קפיצה בסדרה חדשה מתארת יד חזקה או יד חלשה? הרי כולם משחקים שקפיצה בסדרה חדשה מראה יד חלשה. זהו שלא כולם.

באחד מהדיונים בקבוצת ה-Facebook מדברים ברידג' התרחש דבר מוזר. המגיבים כאילו דיברו שתי שפות שונות. השחקנים ברמתי או מתחת לרמתי דיברו בשפה אחת. שלושה מומחים בשפה אחרת. התוצאה הייתה הבדל משמעותי במהלך ההכרזות שהציעו. אחד המומחים השתמש במונח Shift Jump על מנת להסביר מדוע הכריז כפי שהכריז.

כל השחקנים ברמות נמוכות ממנו משתמשים ב-Weak Jump ולכן מכריזים אחרת.

סדר במושגים

אתיחס למושגים בהקשר של מכרז תחרותי, שהוא ההקשר ברוב המקרים בפוסט זה.

Weak Jump

קפיצה בסדרה חדשה מתארת יד חלשה עם אורך בסדרה.

למשל: לאחר פתיחה של ♦1 והתערבות של ♥1 המשיב מכריז ♠2.

המשיב מתאר יד חלשה עם שישה קלפים ב-♠.

Shift Jump

באותו מהלך הכרזה הכרזת ♠2 של המשיב היא מחיבת למשחק מלא ומראה 17 נקודות או יותר עם שישייה או חמישייה בסדרה המוכרזת. 

היא יכולה להיות בשלושה מצבים:

1. ללא התאמה בסדרת הפותח

2. עם התאמה בסדרת הפותח. אפשר להסתפק גם ב-16 נקודות.

3. עם יד של 13-16. עם סדרה ארוכה וסולידית ו-Controls.

Fit Jump

תמיכה בקפיצה בסדרת הפותח.

דוגמה: לאחר פתיחה של ♠1 התערבו בהכרזת ♦2. המשיב מכריז ♠3.

האסימון נפל

את המושג Shift Jump היכרתי אבל לא ממש הבנתי את המשמעות. את המשמעות הבנתי רק לאחר קריאה בספר Partnership Bidding at Bridge של Robson ו-Segal. 


חמישה סוגים של ידיים מזמינות פחות או יותר
בספר Partnership Bidding at Bridge מופיעה דוגמה. הפותח פתח ♥1. יריב התערב בהכרזת ♠1. למשיב יש התאמה בסדרת ה-♥. הוא מעוניין לשחק בחוזה של ♥3 או להזמין את השותף למשחק מלא.
הספר מדבר על חמישה סוגי ידיים מזמינות או מעונינות להיות בחוזה של ♥3.

בשניים מהסוגים האלה אנחנו עשויים להכריז ♥3. מדובר בידיים חלשות או קצת יותר מחלשות עם תמיכה של ארבעה קלפים ב-♠.
זה תלוי בהסכמה בין השותפים: האם מכריזים כך עם יד חלשה (0-5 נקודות) או ביד Mixed Raise שבה יש 4-7 נקודות?

הסוג השלישי היא יד מזמינה או יותר כלומר תמיכה ב-♥ עם 10-11 נקודות או יותר.

נכריז Direct cue bid  באמצעות הכרזת ♠2. 

למעשה ידיים מזמינות וידיים שהם Mixed Raise עשויות להיות משני סוגים:

1. ידיים ללא סדרה שנייה עם אורך וכוח.

2. ידיים עם סדרה שנייה עם אורך וכוח.

על מנת להבחין בין ידיים מזמינות עם אורך וכוח בסדרה שנייה לבין ידיים מזמינות ללא סדרה שנייה, אפשר להשתמש בהכרזת הסדרה השנייה בגובה 3. למשל עם סדרת ♦ ארוכה וחזקה אפשר להכריז ♦3 במקום Cue bid. באמצעות הכרזה אחת תיארנו שתי סדרות ביד שלנו.

הכרזת קפיצה כזו אינה Shift Jump אבל בודאי אינה Weak Jump. 

כשהיריב מתערב בקפיצה

הכרזת הפרעה של יריב עם יד חלשה ואורך בסדרה מקשה על הפותח והמשיב. 

בספר מביאים דוגמה שבה לאחר פתיחה של ♠1 התערב יריב בהכרזת Preemptive של ♣3.

עם יד של 10-11 נקודות והתאמה ב-♠ אין לכם כבר Cue bid של ♣4. המשמעות של ♣4 היא תלוית הסכמה: או Splinter או מראה Control. שימו לב לכך ש-Splinter הוא מקרה פרטי שמראה  Control. 

אבל מה עם ♦3 הכרזות ו-♥3?

לפי התפיסה של Robson ו-Segal שתיהן מראות התאמה ב-♠ ואורך בסדרה המוכרזת. 

ODR

בפוסט לקיחות התקפה הזכרתי לראשונה בבלוג זה את המושג ODR. ODR הן ראשי תיבות של Offensive Defensive Ratio. זוהי בעצם ההערכה של הפוטנציאל ההתקפי של היד בהשוואה לפוטנציאל ההגנתי שלה. 

ה-ODR מהווה שיקול האם להתערב בהכרזה? והאם להמשיך בהכרזה? או להכריז Pass ולהניח ליריבים לשחק ולנסות להכשיל אותם בביצוע החוזה.  

כשהפוטנציאל ההגנתי גבוה, ניטה לתת ליריבים לשחק. כשאין לנו הגנה ויש לנו יד עם פוטנציאל התקפי גבוה, ניטה להכריז. 

מה הגורמים המשפיעים על היחס ההתקפי-הגנתי של יד?
הסבר מפורט תוכלו למצוא בספר:       Partnership Bidding At Bridge - The Contested Auction. הספר נכתב על ידי Andrew Robson ו-Oliver Segal. רובסון נחשב בעיני רבים השחקן הבריטי הטוב ביותר מבין השחקנים החיים (רבים חושבים שטרנס ריס, שנפטר בשנת 1996 הוא גדול השחקנים הבריטיים בכל הזמנים).
רובסון וסגל מציינים ארבעה גורמים, שאל כל אחד מהם אתיחס בנפרד בהמשך.

קלפים גבוהים

בבלוג זה תוכלו למצוא לא מעט פוסטים המראים את חשיבותם של קלפי A וקלפי K, למשל: שפיצים מתסכלים. אין ספק שקלפים גבוהים מגדילים את הפוטנציאל ההתקפי, משום שהם מביאים לקיחות. לדעת רובסון וסגל הם לא הגורם החשוב ביותר להגדלת הפוטנציאל ההתקפי משום שבמקרים רבים הם גם מגדילים את הפוטנציאל ההגנתי כי הם שווים לקיחות גם בהגנה. לא בכדי שיטת ספירת לקיחות התקפה מתעלמת מהם.

מבנה היד

ככל שהיד יותר חלוקתית כך גדל הפוטנציאל ההתקפי. ברור שיותר קלפי שליט וקוצר בסדרות אחרות מגדילים את הפוטנציאל ההתקפי, גם סדרה שנייה עם חמישייה יפה או אפילו רביעייה יפה מגדילה את הפוטנציאל ההתקפי. כמובן ששתי סדרות ארוכות הן בהכרח לפחות סדרה אחת קצרה עם לא יותר משני קלפים. סדרה שנייה יפה עשויה גם להגדיל את הפוטנציאל ההגנתי, אבל לרוב תגדיל יותר את הפוטנציאל ההתקפי. 
לדעת רובסון וסגל מבנה היד הוא הגורם החשוב ביותר לקביעת ה-ODR.

הסדרות בהן יש קלפים גבוהים

לא רק מספר הקלפים הגבוהים חשוב. חשוב כמובן גם באילו סדרות נמצאים הקלפים הגבוהים. אם הם רק בסדרה שהכרזתם, הם תורמים בעיקר לפוטנציאל ההתקפי. אם הם רק בסדרת היריבים, הם משפרים את הפוטנציאל הגנתי. לקלפים גבוהים בסדרות אחרות יש גם ערך התקפי וגם ערך הגנתי.
אם הקלפים הגבוהים הם בסדרות ארוכות, הם מגדילים את ה-ODR, כלומר: תורמים יותר לפוטנציאל ההתקפי.
הסיבה לכך ברורה: אחרי שמושכים שליטים, אפשר לזכות בלקיחות נוספות בסדרה הארוכה השנייה. אם גם לשותף יש אורך בסדרה, גם קלפים נמוכים יזכו בלקיחה. אם לשותף יש קוצר, נוכל לזרוק על קלפים גבוהים מפסידים בסדרות אחרות ונוכל להשתמש בחיתוך או בעקיפת חיתוך על מנת להשיג לקיחות נוספות בסדרה הארוכה באמצעות קלפים נמוכים.

חלוקת התמונות בין סדרות (Type of Values)

גורם זה מורכב יותר מהגורמים האחרים שצוינו. הוא מתייחס גם ל-Q ול-J. אם ה-Q וה-J הם בסדרה שהכרזנו, הם מעלים את הפוטנציאל ההתקפי. אם הם בסדרת היריבים, הם תורמים לפוטנציאל ההגנתי.
כאשר מדובר בסדרות צדדיות האורך והכוח קובעים האם זה תורם יותר לפוטנציאל ההגנתי או לפוטנציאל ההתקפי.
דוגמאות לקלפים בסדרה צדדית:

A76543 - מקטין את ה-ODR
KQJT32 - מעלה את ה-ODR