מתי בכל זאת משתמשים ב-Count כאשר משחקים Smith Echo?

בפוסט קודם תיארתי שיטת סימון ייחודית הנקראת Smith Echo. בשיטת סימון זו לאחר הובלה נגד חוזה ללא שליט בה זכה הכרוז, מסמנים בלקיחה השנייה האם מעוניינים או לא מעוניינים בהמשך בסדרה הראשונה אותה שיחק אחד המגנים.

הכרוז צריך לשחק בסדרה אחרת, מה שממילא קורה במרבית המקרים. בלקיחה השנייה המגנים אינם מסמנים Count, אלא האם הם מעוניינים בהמשך בסדרה שלא שוחקה בלקיחה זו.

במצב בו הכרוז זוכה באמצעות קלף בדומם, אין צורך להשתמש בכלל שלישי משחק גבוה.

כך למשל, ביד הבאה מערב מערב מוביל ב-3♠. צפון משחק את ה-K♠ שזוכה בלקיחה.

אין טעם שמזרח ישחק קלף גבוה.
הוא אינו צריך לסמן האם הוא מעוניין בהמשך ב-♠ (Attitude),  משום שהוא ממילא יסמן את זה בלקיחה הבאה בה ישחק הכרוז את ה-K♣.

מזרח יכול לנצל את זה על מנת לתת ספירה (Count). בשיטת הסימון המקובלת ישחק קלף קטן עם מספר אי-זוגי של קלפים בסדרה וגבוה-נמוך עם מספר קלפים זוגי. 

תיאור סכמטי של מהלך המשחק

מערב מוביל ב-3♠ (רביעי מלמעלה). לאחר שהכרוז משחק את ה-K♠ מהדומם, מזרח משחק את ה-4♠. 
זהו Count. מערב יודע שלשותפו מספר אי-זוגי של קלפים משום שהוא החזיק את שני הקלפים היחידים היותר נמוכים מהקלף של שותפו.
האם שותפו במזרח מחזיק קלף אחד או 3 קלפים (לא סביר שיש לו חמישה קלפים כי אז לכרוז יש רק קלף אחד)?

אחרי שצפון משחק את ה-K♣ ושותפו את ה-9♣ (מעוניין בהמשך ב-♠) מערב מקבל תשובה: לשותפו יש שלושה קלפים שה-Q♠ היא כנראה אחד מהם.

אחרי שהעקיפה ב-♦ תיכשל ומערב יזכה ב-K♦ הוא ימשיך ב-2♠. עכשיו מזרח שזוכה בלקיחה ב-Q♠ יודע שלשותפו חמישה קלפים ב-♠.  הוא ממשיך ב-9♠. 

אם דרום יכסה, מערב יזכה ב-A♠.
אם דרום לא יכסה מערב יזכה ב-T♠.
בשני המקרים ההגנה תזכה בארבע לקיחות ב-♠ להפלת החוזה.

להכריז עם שותף שלא שיחקת איתו מעולם

בתחרות הזוגות המרכזית ובתחרות הקבוצות בפסטיבל הים האדום באילת שיחקתי עם שותף שמעולם לא שיחקתי איתו בתחרות או ב-BBO.  

השותף היה רועי ארגלזי, נער בן 14. מאד נהנתי לשחק עם רועי. שחקן ברידג' טוב ומוכשר עם פוטנציאל גבוה ונער נעים הליכות.

רועי למד ברידג' אצל מורה בעל הבנה מעמיקה בברידג': אחיו אלירן. אלירן ארגלזי שיחק בנבחרת ישראל עד גיל 25 שזכתה באליפות העולם בשנת 2010.

התוצאה בתחרות הזוגות הייתה מכובדת מקום 29 מתוך 78 משתתפי גמר ב' (בגמר א' שיחקו 52 הזוגות שעשו את התוצאות הטובות ביותר בשני המושבים הראשונים. 78 זוגות שיחקו בגמר ב'. בגמר ג' שיחקו 153 זוגות שעשו תוצאות פחות טובות ממשתתפי גמר ב' בשני המושבים הראשונים). 

להלן כמה תובנות שלי מהמשחק עם רועי.

קל לסכם על שיטת הכרזה

שיטות ההכרזה שרצה לשחק הן שיטות סטנדרטיות בברידג' המודרני. כמי שמתקשה לפעמים להסתגל לשיטות ההכרזה הייחודיות של ירושלים, היה קל ומהיר לסכם איתו שיטת משחק. 

שיחקנו שיטות הכרזה פשוטות כמו Weak two בכל הסדרות פרט לסדרת ה-♣.  

שיחקנו 2 על 1 מחייבת למשחק מלא.

לקח לי שלוש דקות ללמוד שוב DONT (הפעם האחרונה ששיחקתי את הקונבנציה הייתה לפני 8 שנים. מאז שיחקתי Multi Landy,

Modified DONT ועם מי שלא יודע משהו אחר גם Cappelletty.)

אהבתי במיוחד את שיטת הסימון שבחר": UDCI. עד היום רק שלושה משותפיי הסכימו או רצו לסמן UDCA או UDCI. לא ברור לי מדוע מרבית השחקנים נצמדים לשיטות סימון אחרות ולא מוכנים אפילו לנסות אותה. לדעתי היא אינה טובה פחות משיטות סימון אחרות כשמשחקים מול שחקנים ברמה גבוהה. 

כשאתם משחקים נגד שחקנים ברמה גבוהה פחות, כנראה שאתם יכולים להוסיף 2% או 3% לתוצאת תחרות בה אתם משתתפים, רק בגלל השימוש בשיטה.

קל לשחק כששפת ההכרזה דומה ופשוטה

היו לא מעט שגיאות, אבל מעט אי הבנות בהכרזה. הרבה יותר קל מאשר להכריז עם שותפים שמשתמשים בשפת הכרזה שונה מהשפה שלי.

חשוב לקבל 0% על יד

היו גם כמה דברים חשובים בנושא ההכרזות שלא ידע. באחד המקרים קיבלנו 0% על יד בגלל הבנה לא נכונה של Double לא מעניש כמעניש. ההבנה נבעה מחוסר ידע באותו נושא.

כמורה לברידג' שמחתי שטעה וקיבלנו תוצאה גרועה על היד. אמרתי לו שאני שמח שקיבלנו 0% על היד, משום שמזה יוכל להפיק תועלת מהמשחק איתי.

נער מוכשר צריך שיסבירו לו רק פעם אחת על מנת שירכוש טכניקה נוספת. ברור לגמרי שלא יחזור על השגיאה.

את ההיגיון ביחס לכל מעט הנושאים החשובים בהם התגלה חוסר ידע, הסברתי במקום. מעט חומר שלחתי בדוא"ל אחרי התחרות.

לקראת הפוסט הבא

המבחן האמיתי של משחק עם שותף שמעולם לא שיחקת איתו הוא בהגנה. על כך בפוסט הבא. 

מאפייני שיטות ההכרזה בברידג' הירושלמי

בפוסט הקודם שאלתי: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה? דעתי הייתה שרמה גבוהה או רמה נמוכה הוא דבר יחסי. דעתי היא שרמת הברידג' בירושלים נמוכה בהשוואה לרמת הברידג' במרכז הארץ ובחיפה.
כמובן, שיש בירושלים גם שחקני ברידג' ברמה גבוהה מאד והכוונה בכתיבת סדרת הפוסטים הזו אינה לפגוע במישהו או מישהי.

שיטות הכרזה ירושלמיות
שיטת ההכרזה הנפוצה בירושלים שונה משיטות הכרזה במקומות אחרים. שוב יסלחו לי אותם שחקנים ירושלמים שמכריזים אחרת. 

כבר הצגתי חלק מהייחוד בהכרזות הירושלמיות בפוסט: ירושלים עיר מיוחדת גם בהכרזות.

אנסה להציג כמה הבדלים עיקריים בין הכרזות ירושלמיות נפוצות לבין הכרזות מקובלות במקומות אחרים בהם שיחקתי, עליהם קראתי ובהם צפיתי (המונח צפיתי מתייחס לצפיה ב-BBO. בדרך כלל צפיתי בשחקנים מצמרת הברידג' העולמי בתחרויות חשובות).

1. פחות קונבנציות
בירושלים משחקים פחות קונבנציות. הדעה הרווחת היא שאפשר להגיע להישגים הכי טובים גם אם כמעט לא משתמשים בקונבנציות.

2. מכריזים גבוה כשאתה חזק
אחד העקרונות של ההכרזה בברידג' המודרני היא להכריז נמוך כשאתה חזק. כשמכריזים נמוך אפשר לנצל את מרחב ההכרזה לתיאור טוב יותר של הידיים שאתם ושותפיכם מחזיקים, על מנת להגיע לחוזה אופטימלי.
בירושלים נפוצות יותר הכרזות שאינן על פי העיקרון הזה. כך למשל,סוגרים מיד ל-3NT ולפעמים מגלים, בדיעבד, שאפשר היה להכריז ולבצע סלאם.

3. מה המשמעות של הכרזת ♠2 אחרי שהשותף הכריז ♥1 והיריב הכריז ♠1?
הכותרת היא רק דוגמה להכרזת Cue bid, שכמעט תמיד מתארת כוח והתאמה בסדרת השותף. לא מעט פעמים הסתכלו עלי בירושלים כעל עוף מוזר, כשנתתי את ההסבר הזה. חשבו שה-♠2 שואל על עוצר ב-♠ במטרה לשחק משחק מלא ב-NT, אם יש עוצר. מאז שיניב זק לימד את מה שהפך מזמן לחלק סטנדרטי משפת ההכרזות בברידג', פחות מסתכלים עלי כעל עוף מוזר. 
לפירוט קראו: "לפול מהכיסא" מ-Direct cue bid.

4. מתי הכרזת סדרה שואלת על עוצר ומתי הכרזת סדרה מראה עוצר?
מרבית הנקודות אצלכם ואצל השותף. אתם אולי בדרך להכרזת חוזה של 3NT. האם הכרזה לא טבעית של סדרה מראה עוצר או שואלת את השותף על עוצר?
התשובה שלי, ולא רק שלי: היא מראה עוצר, למעט מקרה חריג אחד: הכרזה בגובה 3 של סדרה בה התערב היריב. 
אצל לא מעט שחקנים ירושלמים גם הכרזת סדרה אחרת שואלת על עוצר.

הבעיתיות של שאלה על עוצר בסדרה שהיריב לא הכריז היא, שאם לשותף אין עוצר, היריבים ידעו במה להוביל גם אם זו אינה ההובלה הטבעית שלהם.

5. בידיים מאוזנות עם 15-17 נקודות וחמישייה במייג'ור מכריזים את סדרת המייג'ור
מאד נפוץ בירושלים. פחות נפוץ במקומות אחרים. כשלמדתי בקורס מורים לברידג' כל תלמיד הרצה 10 דקות לפני הכיתה. האמן הבינלאומי יוסי אנגל (שלמד רק את החלק של ההוראה והיה פטור מהחלק של לימוד ברידג') אמר בהרצאתו, שבברידג' המודרני יותר חשוב להראות את הנקודות (15-17 במקרה זה) מאשר את החמישייה בסדרת מייג'ור.
יוסי אנגל צודק. כך מכריזים רוב השחקנים בברידג' המודרני.

6. "עירו של Cappelletti"
בירושלים מקובל יותר להשתמש בקונבנציית Cappelletty לאחר שהיריב פתח 1NT.
גם בהקשר זה אני עוף מוזר בירושלים. ההעדפה שלי היא Multi Landy, אבל אני משחק גם Modified DONT. 
אני משחק גם Cappelletti עם מי שלא מכיר את שתי הקונבנציות הנ"ל.

7. 2 על 1 לא מחייבת למשחק מלא
שיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא היא שיטת הכרזה נפוצה בברידג' המודרני. לא בירושלים. מספר קטן של זוגות מקומיים משחק את השיטה הזאת.
אחד מאלה שלא משחק אותה, יודע להסביר מדוע: הוא חושב שזו שיטה לא טובה במשחקים חלקיים בתחרויות בשיטת ניקוד Top-Bottom.
זכותו של כל אחד לחשוב האם שיטת הכרזה טובה או לא. השחקן הזה, שהוא בעל ידע תיאורטי רחב, הוא יוצא דופן: יתר הירושלמים, שלא משחקים את השיטה הזו, לא משחקים אותה לא משום שהם חושבים שאינה טובה, אלא משום שאינם מכירים אותה.

יש מילה אחת שחוזרת כמה פעמים ברידג' מודרני. שיטות ההכרזה המקובלות בברידג' הירושלמי אינן שיטות ההכרזה המקובלות בברידג' המודרני.

לגייס לעזרתי את גאייר הלגמו

השיח הברידג'יסטי הירושלמי שונה מהנהוג במקומות אחרים. אתה מנסה לשחק עם מישהי או מישהו בפעם הראשונה ולקבוע שיטת הכרזה משותפת. שואלים אותך, במקרה הטוב: האם אתה משחק RKCB או "אסים וקינגים ביחד"?
במקרה הפחות טוב: האם אתה משחק "אסים וקינגים ביחד" או "אסים לחוד וקינגים לחוד" (בתרגום לעברית: Blackwood)?

אין לי כלום נגד RKCB וגם לא נגד Blackwood, למי שלא מכיר RKCB, אבל את דעתי (הזהה לדעת שחקנים טובים בהרבה ממני) על מה שנקרא "אסים וקינגים ביחד" כבר הבעתי בפוסט: שיעור פרטי לירושלמים: איך לא להכריז SLAM? 

כשזה קורה לי אני מגייס לעזרתי את גאייר הלגמו, השחקן שאני חושב שהוא השחקן הטוב בעולם.
אני מתאר למי שמציע לי לשחק "אסים וקינגים ביחד" מצב לא סביר לחלוטין: הלגמו מוכן לשחק איתי (פערי הרמות כל כך גדולים שזה בלתי סביר בעליל). אני מנסה לקבוע איתו שנשחק על פי כרטיס השיטות שלו ומוצא שם "אסים וקינגים ביחד" (הסתברות של 0%. מעולם לא ראיתי שחקן מהליגה הלאומית בישראל או ברמה גבוהה יותר משתמש בשיטת "אסים וקינגים ביחד"). 

אני מבקש ממנו להחליף את "אסים וקינגים ביחד" במשהו אחר והוא מסרב. במצב זה אני מודיע לו שאם הוא מתעקש לשחק איתי ברידג' לא נכון, אז אני מודה לו ומוותר על ההזדמנות החד-פעמית לשחק איתו. 

לשחקן הירושלמי שרמתו רחוקה מאד מרמתו של הלגמו ברור: "אסים וקינגים ביחד" זה עבורי Go no GO. אפשר לשחק "אסים וקינגים ביחד, אבל לא ביחד איתי.

לא במקרה הרחבתי את הנושא של "אסים וקינגים ביחד". אני מנסה לגמול, ללא הצלחה, שחקנים ירושלמיים מהטעות הזו כבר הרבה זמן.

כששחקן שאין חולק על זה שהוא אחד מהשחקנים הכי טובים בארץ, אומר בדיוק את מה שאני אומר (בסגנון שלו) - אני לא טועה.

כשכל השחקנים ברמה הגבוהה "הצביעו ברגליים" (למעשה בידיים) נגד הקונבנציה הזו והם משחקים RKCB - לא הם טועים ולא אני טועה.

שיטת הסימון של איפכא מיסתברא: UDCA או UDCI

רוברט פרוסט
מקור התמונה: ויקיפדיה

המשורר האמריקאי רוברט פרוסט (1874-1963)כתב באחד משיריו:  

   "Two roads diverged in a wood and I took the one less traveled" 

פרוסט התלבט באיזו משתי הדרכים ביער לבחור ובחר באחת מהן רק משום שפחות אנשים בחרו בה.

זהו גם המוטו של UDCA: בחירת שיטת סימון שונה משיטת הסימון שרוב השחקנים בוחרים.

למעשה ב-UDCA זה אפילו יותר קיצוני: הבחירה היא בשיטה הפוכה מהשיטה הסטנדרטית לסימון.

UDCA הן ראשי תיבות של:

Upside Down Count and Attitude

המשמעות היא שמסמנים הפוך גם ב-Attitude וגם ב-Count.

Attitude

בשיטת הסימון הסטנדרטית כשהשותף מוביל בקלף גבוה בפעם הראשונה שסדרה משוחקת, קלף גבוה מעודד להמשיך בסדרה. קלף נמוך אינו מעוניין בהמשך בסדרה.

ב-UDCA קלף נמוך מעודד להמשיך בסדרה וקלף גבוה מעדיף לא להמשיך באותה סדרה.

למשל: כנגד חוזה ב-NT השותף שלכם הוביל ב-K♦ (הניחו שאינו משחק את מה שהצעתי בפוסט: מתי להוביל ב-K כשיש לכם A ו-K?) וה-K♦ הוא מראש רצף. 

אתם מחזיקים: A942♦. אם אתם מסמנים בשיטת UDCA, תשימו את ה-2♦. השותף שלכם צריך להבין שאתם מעוניינים שהוא ימשיך בסדרה.
לעומת זאת אם אתם מחזיקים ב-84♦. ובדומם יש קלף יחיד בסדרה, תזרקו את ה-8♦ על מנת לסמן לשותף שאינכם מעוניינים בהמשך בסדרה. 

Count 

גם בשיטה הסטנדרטית וגם בשיטת הסימון האיטלקית, כשהיריב מוביל, מסמנים מספר זוגי של קלפים באמצעות גבוה ואחריו נמוך. מספר אי-זוגי של קלפים מסומן באמצעות נמוך ואחריו גבוה.

ב-UDCA נמוך ואחריו גבוה מסמן מספר זוגי של קלפים בסדרה. גבוה ואחריו נמוך מספר אי-זוגי של קלפים בסדרה. 

לדוגמה: היריב שיחק בפעם הראשונה את סדרת ה-♠ בחוזה ב-♥. אתם מחזיקים:  852♠. תזרקו את ה-5♠.  היריבים זכו ב-A♠  והמשיכו ב-K♠. אתם שמתם את ה-2♠.
השותף שלכם יודע, שלרוע המזל, לא תוכלו לחתוך את ה-Q♠ משום שיש לכם קרוב לודאי שלושה קלפים בסדרה.

UDCA ו-UDCI
הגענו לנושא של ה-Preference. לא שכחתי שבפוסט הבא אני חייב לכם השלמה בנושא זה, כשמדובר בשיטת הסימונים הסטנדרטית.
למרבית הפליאה, כשמדובר ב-Preference, בשיטת סימון  UDCA  מכריזים במצב זה בדיוק כמו בשיטת הסימונים הסטנדרטית.   

אבל אם ברצונכם להמשיך לצעוד בשביל פחות מטוייל גם בנושא ההעדפה, יש לכם את UDCI. 

ה-I מסמן את האות הראשונה של Italian. כלומר ב-UDCI מסמנים העדפה כמו בשיטת הסימון האיטלקית.
זהו ההבדל היחיד בין UDCA ל-UDCI.

UDCA לעומת שיטת הסימונים הסטנדרטית
לדעתי UDCA אינה פחות טובה משיטת הסימונים הסטנדרטית. יש לה שני יתרונות ביחס לשיטה הסטנדרטית:

1. כשמסמנים Attitude חיובי בשיטה זו יש פחות סיכוי להפסיד לקיחה. 
אני מניח שרוב הקוראים, כבר הבינו שלא מפסידים לקיחה בשביל לסמן. אבל לך תדע, אולי ה-8 או ה-9 שזרקתם בשביל לעודד המשך בסדרה ולא העלתם בדעתכם שהוא "שווה לקיחה", בסוף יהיה הלקיחה החסרה להפלת החוזה של היריבים.

יש הרבה פחות סיכוי שה-2 או ה-3 שזרקתם על מנת לעודד המשך בסדרה בשיטת הסימון UDCA יזכה בלקיחה. 

2. היריבים פחות מכירים את השיטה
אם אין מדובר בשחקנים ברמה גבוהה במיוחד, ההסתברות שהם יטעו יותר גדולה.

הזווית האישית שלי
כשמדובר בברידג' אני הולך עם הגישה של המשורר האמריקאי פרוסט ומעדיף לפעמים לשחק דברים שפחות שחקנים משחקים אותם. 
אני לא הולך בדרך שורצת נחשים ביער, שפחות אנשים בחרו בה, כלומר: לא משתמש בקונבנציות גרועות רק משום שהן לא פופולריות. כך למשל, אני אמשיך להשתמש ב-RKCB הפופולרית ולא ב"אסים וקינגים ביחד".

אבל כאשר מדובר במשהו, שלא הוכח שהוא גרוע מדוע לא לנסות אותו?
בנוסף להתנסות המעניינת, יש יתרון בהליכה בדרך שפחות אנשים בחרו בה: היריבים לא מכירים את הקונבנציה או השיטה ופחות ערוכים להתמודד איתה.
כשמדובר בשחקנים ברמה גבוהה במיוחד זה לא ממש משמעותי. כשמדובר בשחקנים טובים פחות מאותם מומחים, במקרים רבים הם מתקשים למצוא את אופן ההתמודדות הנכון.

יש שלושה דברים לא סטנדרטיים שאני אוהב לשחק. יש לי רק שותף אחד שמוכן לאמץ אותם.

מדובר בפתיחות הבינוניות בגובה 2 עם 9-11 נקודות. קונבנציה שיובל שחר הביא לארץ מארה"ב.
אני בהחלט מבין למה יתר השותפים שלי לא רוצים לשחק איתי את הקונבנציה הזו. היא מסובכת. ההסבר שלה משתרע על יותר מעמוד אחד וקל להתבלבל ולטעות בה.

אני פחות מבין מדוע לא רוצים לשחק איתי את שני הדברים האחרים. הם לא יותר מסובכים ממה שמשחקים במקומם והם בוודאי לא פחות טובים.

הראשון הוא RKCB 1403 במקום RKCB 0314. שחקנים מהשורה, כמעט ללא יוצא מהכלל, משחקים RKCB 0314. הרבה שחקנים מומחים מעדיפים לשחק דווקא את RKCB 1403.
בפוסט: RKCB 0314 או RKCB 1403? הסברתי מדוע לדעתי RKCB 1403עדיף במעט על RKCB 0314.

הדבר השני סוגר מעגל עם נושא פוסט זה: אני מעדיף לשחק UDCA במקום שיטת הסימון הסטנדרטית או שיטת הסימון האיטלקית. בדומה ל-RKCB 1403, בשיטות סימון רוב השחקנים מהשורה משחקים את שיטת הסימון האיטלקית או את שיטת הסימון הסטנדרטית. לא מעט מהשחקנים ברמה גבוהה משחקים UDCA.