‏הצגת רשומות עם תוויות פרויקט פסגה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרויקט פסגה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 11 ביולי 2018

ללמד ילדים ברידג': הפן החברתי



בפוסט הראשון בסדרה מיינתי את תלמידי הברידג' לשלוש קבוצות: מבוגרים, ילדים וילדים מחוננים. בשני הפוסטים הבאים התמקדתי בילדים: פרס לכל ילד ומנהיגים ומונהגים.

בפוסט זה אעסוק בפן החברתי. יש קבוצות בהן יש הרמוניה בין התלמידים ויש קבוצות בהן יש חיכוכים ביניהם. זה נכון גם לילדים וגם למבוגרים, אבל בקבוצות ילדים עלולות להיות יותר בעיות על רקע זה.

קל ללמד קבוצה הרמונית. קשה ללמד קבוצה שיש בה מלחמות בין קבוצות תלמידים.
כיתות בהן יש חיכוכים, שלא לומר מלחמות, בין קבוצות תלמידים שכיחות יותר אצל ילדים.
בפוסט זה אתמקד בילדים. הקוראים מוזמנים לייחס את זה גם לקבוצות מבוגרים.

בנים בנות

יש קבוצות בהן אין בעיה ילדים מוכנים לשחק נגד ילדות ובן מוכן לשחק עם בת.
כשמדובר בילדים בכיתות ד' עד ו' יש גם מצבים אחרים. המצב האחר השכיח הוא שבנים רוצים שותף בן ובנות שותפה בת.

אז מה עושה מורה המלמד קבוצה שבה 13 בנים ו-3 בנות ושתיים מהבנות הן חברות טובות?
יש בעיה שצריך להתמודד איתה. אין ברירה אחת הבנות משחקת עם בן. את הבן אפשר להחליף כל פעם בבן אחר אבל אותה ילדה עלולה להרגיש מקופחת.
אחד האמצעים הוא לתת לאותה ילדה לשחק עם בת אחרת בחלק מהשיעורים ולתת לבנות האחרות, כל אחת בתורה לשחק עם בן.

גדולים קטנים

כשמנעד הכיתות של הילדים רחב, נניח ה' עד ט', עלולים להיות ילדים קטנים שיחששו מילדים גדולים ויעדיפו לא לשחק נגדם. 
עלולים להיות מצבים בהם ילדים גדולים יתייחסו לא יפה לילדים קטנים ועלול להיות מצב שילדים גדולים יקלטו מהר יותר ולכן יזכו יותר פעמים בפרסים. 
ילדים קטנים יגידו שזה לא הוגן שהגדולים מצליחים יותר כי הם גדולים יותר.

אין לי פיתרון בית ספר למצב הזה. כל מקרה לגופו. 
כמי שהיה ילד שבגיל 6 שיחק שחמט נגד ילדים בני עשר וניצח כמעט את כולם באופן עקבי, אני שמח לראות ילדים קטנים ומוכשרים מנצחים ילדים הגדולים מהם בכמה שנים.
לילדים קטנים יש גם פוטנציאל להתפתח יותר משום שהתחילו בגיל צעיר יותר. אולי אפילו פוטנציאל לפרויקט "פסגה" או אפילו לאחת הנבחרות הצעירות של ישראל. 

מלחמות בין קבוצות

לפעמים הקבוצה מחולקת לקבוצות מגובשות של חברים או חברות. כשיש מאבקים, החיכוכים והמלחמות הופכים להיות קבוצתיים. 
כך למשל, הבנות מאשימות את הבנים. הבנים את הבנות וכל אחת מהן מאשימה את המורה שהוא מוטה לטובת הקבוצה האחרת.
קשה ללמד קבוצה כזו.

ההמלצה שלי במצבים בעייתיים לשתף את מנהלת בית הספר, את היועצת ומורה או מורות רלוונטיות (המונחים בנקבה מתייחסים גם לזכרים). 
במצב של מלחמות בין קבוצות תלמידים, חשוב יותר לשתף את הגורמים המתאימים בבית הספר.

הילדים הדחויים חברתית

לפעמים יש בקבוצה ילדים הדחויים חברתית. באופן מעשי זה מתבטא גם בקושי למצוא שותף או שותפה בתחרויות פנימיות.
המורה צריך להגדיר באופן ברור לגמרי שהוא זה הקובע מי משחק עם מי ותת לילד כזה הזדמנויות לשחק עם ילדים שמעמדם החברתי גבוה ויכולתם הברידג'יסטית טובה.


אחד המקרים הקשים שהיו לי היה בקבוצה בה היה גרעין קשה של שלושה ילדים שברידג' לא עניין אותם. לא ברור לי בכלל מדוע הם בחרו במשהו שאינו מעניין אותם ואינו לימודי חובה. 
עם המנהיג של החבורה הזו היו לי מאבקים קשים. לא ויתרתי לו. כך למשל, לא הסכמתי שהוא יקבע נגד אילו ילדים הוא משחק. כשסירב הוצאתי אותו מהתחרות שהייתה באותו שיעור.

באותה קבוצה היו שני ילדים נחמדים דחויים חברתית. הקבוצה הזו שאבה אותם לתוכה והם הפכו מילדים שמשתפים פעולה ונהנים מהשיעורים לילדים המפריעים על מנת לקנות מעמד חברתי בקבוצה הזו.
כששלושת הילדים, שמלכתחילה לא היו צריכים להיות בקבוצה, פרשו הם חזרו לשתף פעולה באופן מלא.

תסמונת אספרגר

על פי הויקיפדיה, תסמונת אספרגר היא אחת מהלקויות בקשת האוטיסטית. הלוקים בה מתקשים בהבנת סיטואציות חברתיות ובתקשורת עם הסביבה. חלקם הם בעלי רמת אינטליגנציה גבוהה במיוחד. לא תמיד הם מאובחנים לפני שהם מגיעים ללמוד ברידג'.

אני לא מתיימר לאבחן תלמידי ברידג' כלוקים בתסמונת הזו. יש ילדים שיועצות, מורות ומנהלות שמכירות אותם טוב ממני אומרות לי שהן חושדות שילד מסוים לוקה בתסמונת זו.
הן גם מתארות לפעמים סיטואציות שבהן אותו תלמיד פעל באופן קיצוני המעיד בעליל על אי הבנת סיטואציה חברתית.

היות שבמציאות יש רצף ולא דיכוטומיה, יכולים להיות גם ילדים שאינם לוקים בתסמונת אבל קרובים אליה ברצף.

בהקשר של ברידג' קל לי לזהות ילדים כאלה. בדרך כלל אלו ילדים מוכשרים בברידג'.
הסימן שמעיד הכי טוב על הנטייה האספרגרית שלהם הוא שבכל פעם שאחד הילדים צריך לשחק עם המורה, למשל כשהגיעו 15 ילדים לשיעור, הם הראשונים שמבקשים לשחק עם המורה. הם יכולים לבקש את זה מספר פעמים במהלך החלק התאורטי של השיעור.

באופן עקבי אני ממעט לשחק עם ילדים כאלה ונותך להם לשחק עם ילדים אחרים. אני חושב שההתנסות החברתית הזו חשובה עבורם יותר מאשר זכייה אפשרית בפרס כשהם משחקים עם המורה.

הפרעות קשב וריכוז

בימינו גדל מספר הילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז. חלקם גם נוטלים תרופות באופן קבוע. 
פוסט זה לא יעסוק בשאלה: האם נזקי רטלין גדולים מתועלותיו? אבל כשיש ילד עם הפרעות כאלה זה עלול להקשות על מהלך השיעורים.

ברור שלהתנהגות של ילד כזה עלולות להיות השלכות חברתיות על כל הקבוצה.
הדבר הכי חשוב עבורי כמורה זה לדעת מראש איזה ילד סובל מהפרעה כזו. 
כשאני יודע שילד סובל מהפרעה כזו, אני מתייחס באופן שונה להתנהגות שלו ולאותה התנהגות מצד ילד שאינו סובל מהפרעה כזו.

הדוגמה הבולטת היא ילד חביב שלימדתי לפני מספר שנים ויידעו אותי מראש שיש לו הפרעה קשה מסוג זה.
הילד הרבה להסתובב במהלך השיעורים במקום לשבת במקום אחד. היות שהוא לא הפריע לאחרים, נתתי לו להסתובב באופן חופשי, כשמדי פעם ביקשתי ממנו בעדינות לנסות לשבת.
לילד ללא הפרעה כזו לא הייתי מרשה להסתובב.

השורה התחתונה

פוסט זה, כמו השניים הקודמים מראה כי ללמד ילדים ברידג' זה יותר מורכב מאשר להתייחס רק להיבטים של משחק הברידג'. יש הרבה היבטים חשובים אחרים.






יום שלישי, 3 ביוני 2014

התקפה או הגנה? שיקול נוסף של מומחים פחות

  
בכל תחום בו אני עוסק, אני משתדל ללמוד. גם בברידג'. בשונה מהפתגם: "מכל מלמדי השכלתי" אני לומד באופן ישיר משחקנים שאפשר לסמוך על שיקול דעתם, כלומר: שחקנים ברמה גבוהה (אני יכול ללמוד מהם באינטראקציה אישית, אבל גם באמצעות ספרים, ירחונים ואתרי אינטרנט). מהשחקנים האחרים, כולל עצמי, אני לומד לרוב אילו טעויות לא לבצע.  

לשחקן ממנו למדתי הכי הרבה קוראים אלדד גינוסר. אלדד שיחק בנבחרת ישראל, זכה באליפויות הארץ וזכה באליפות אירופה. 
הוא היה המורה שלי בקורס שחקני תחרויות, אחרי כמה שנים ששיחקתי ברידג' בלימוד עצמי (מספרים, ירחונים, אתרי אינטרנט ופה ושם משחקנים טובים במיוחד).

אחר כך לימד את הבן שלי, ניר, בפרויקט פסגה. היות שאני הסעתי את הבן שלי פעם בחודש לרעננה לאימוני פרויקט פסגה, למדתי בעצמי כמה דברים ביחד עם דור העתיד. 

התקפה או הגנה?
זו כותרת מאמר שכתב אלדד בירחון מאי של ההתאגדות לברידג'. במאמר הוא מציג את השיקולים העיקריים של מומחים בבחירה האם לשחק בהגנה או בהתקפה. 

כללית, אני ממליץ לשחקנים מתקדמים לקרוא את המאמרים שאלדד כותב, כמו גם מאמרים בירחון שכותבים אפרים בריפמן ויוסי אנגל (לשחקנים מתחילים אני ממליץ על המאמרים של רם סופר ושל חברי לקבוצה בליגה קובי שחר).
גם המאמר הזה הוא מאמר טוב המציג היטב את השיקולים העיקריים של שחקנים מומחים.  

אני אינני שחקן מומחה. ביום טוב אני יכול להתמודד שווה בשווה עם רוב השחקנים, שדרגתם גבוהה מדרגתי בשתיים-שלוש דרגות.
בכל זאת אני רוצה להתייחס למאמר.

דוגמאות בבלוג שלי התומכות בשיקולים במאמר
השיקול: בלי התאמה בסדרה עדיף לשחק בהגנה. 
הפוסט: גובה חמש שייך ליריבים עוסק ביד המדגימה באופן ברור את נכונות השיקול.

השיקול: כוח מרוכז - התקפי. כוח מרוכז - הגנתי
רק שש נקודות. אבל הכוח מרוכז בסדרה אחת שבה גם שני ספוטים. הפוסט: כולם ספרו עד 6 הוא דוגמה קיצונית לעוצמה ההתקפית של ריכוז נקודות בסדרה.  

אותו פוסט מדגים גם את השיקול התאמה בסדרה (במקרה זה 9 קלפים) מהווה שיקול לשחק בהתקפה.

השיקול האחרון שיודגם בפוסט זה: יד לא מאוזנת מגדילה נטייה למשחק התקפי.
פוסט לדוגמה: מוקדמות אליפות הארץ ב-IMP: סלאם שאחרים לא הכריזו.

לא תמיד פועלים לפי השיקול 
בידיים נדירות בהן לאחד השחקנים אורך רב במיוחד בסדרה אפשר להתעלם מהשיקול של התאמה בסדרה ולהעדיף התקפה.

דוגמה יפיפייה למצב כזה מופיעה בפוסט: ישר מהמכבש: הלגמו ב-Bermuda Bowl בבאלי. שחקן מכריז Slam בסדרה שבה יש לו Void!!!. אין מדובר בסתם שחקן אלא בגאייר הלגמו, ללא ספק אחד השחקנים הטובים בעולם.

דוגמה נוספת למצב נדיר בו אין משמעות למספר קלפי השליט של השותף היא שוב במצב בו לאחד השחקנים מספר רב של קלפים בסדרה (שמונה קלפים בדוגמה הספציפית). הייחוד של המצב הזה הוא בכך, שידוע שיתר הקלפים (או לפחות רובם) נמצאים אצל אחד היריבים.
כותרת הפוסט: משחק מלא בסדרה של היריב.   

הבדל בין מומחה לשחקן מהשורה
הדוגמאות שמביא אלדד במאמר מציגות מצבים בהם הבחירה ברורה. החיים מורכבים יותר. לפעמים חלק מהשיקולים מצביעים לכיוון הגנה וחלק לכיוון של התקפה.

במקרה כזה יבוא לידי ביטוי ההבדל בין מומחה למי שאינו כזה. המומחה ישקלל בדרך כלל טוב יותר את השיקולים. שחקן מהשורה עשוי להסתמך רק על חלק מהגורמים.

האם להתחשב במצב הפגיעות?
זה שיקול שלא נידון במאמר. אני מביא בחשבון את מצב הפגיעות בהחלטה האם לנסות להתמודד על חוזה במשחק חלקי או לתת ליריבים לשחק.

למרבית הפליאה, המצב בו אני מוותר ליריבים ומעדיף לשחק בהגנה, הוא מצב בו לשותפי/פתי ולי יש יותר נקודות מאשר ליריבים. תנאי הכרחי לוויתור שלי הוא יריבים במצב פגיע.

התנאים הנוספים:
1. אין לאף אחד מהצדדים סיכוי סביר לבצע משחק מלא.
2. יש סיכוי סביר להפיל את היריבים ביותר מפעם אחת.

אם הפלנו את היריבים פעמיים במצב פגיע, נקבל 200 נקודות. נדיר מאד לראות מישהו שמבצע חוזה חלקי ומתקרב לתוצאה כזו. כך למשל בשביל לקבל את אותן 200 נקודות על חוזה חלקי בסדרת מייג'ור, צריך לזכות ב-11 נקודות.

כמו בכל החלטה גם בהחלטה לשחק בהגנה במצב כזה יש סיכון. אם הכרוז נופל פעם אחת היריבים יקבלו תוצאה טובה.

דוגמה לוויתור במצב פגיע
במשחקי הליגה בשנת 2013, שיחקתי יד שבה היו כולם פגיעים. אנחנו מצאנו התאמה בסדרה (שיקול לטובת התקפה). גם היריבים. 
היד שלי היא היד חזקה יותר מידי יתר השחקנים. על פי מהלך ההכרזה הערכתי שיש לנו 22-23 נקודות ואין לנו משחק מלא. כשהם הכריזו בגובה 3, הערכתי שיש סיכוי טוב שיפלו פעמיים.
הכרזתי Pass. לא טעיתי בהערכתי. הכרוז צריך לפול פעמיים. בשולחן השני לא ויתרו וביצעו משחק חלקי בגובה 3. 

הכרוז לא נפל פעמיים. ההגנה הייתה טובה והכרוז שגה. הוא נפל 3 פעמים. 
בשולחן השני: 140 נקודות לטובת הקבוצה היריבה. בשולחן שלנו: 300 נקודות לטובתנו. רווח נאה של כמה IMPs.

מה דעתכם?
בהחלט מעניין אותי לקבל תגובות: האם אתם מסכימים איתי? האם לדעתכם אני טועה?
הדרך המועדפת על ידי לתגובה היא תגובה ישירה בדף של הפוסט בבלוג. 
בשונה מתגובות ב-Facebook היא נשמרת לאורך זמן. קשה יותר לפספס אותה, מה שקורה לא אחת ב"ים הפוסטים" שמגיעים אליכם באמצעות Facebook. 

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...