איזה קלף בסדרת השליט תשחקו ? - האיטרציה הרביעית

כשהייתי בן 16 סיימתי במקום השני בתחרות שחמט ב"שח קיט נתניה" לדרגות עד מועמד בכיר לאמן. "שח קיט נתניה" הייתה אחת מתחרויות השחמט העיקריות בישראל.
כשאני שיחקתי בתחרות לדרגות לא גבוהות, שיחק בובי פישר בתחרות הבינלאומית הראשית שהתקיימה באותו מקום. 

באחד המשחקים ניצחתי ב-15 מסעים. שיחקתי בכלים השחורים וריאנט לא מוכר של ההגנה הסיציליאנית, שאני למדתי אותו לעומק. במסע השביעי היריב טעה. ניצלתי את הטעות באופן מדויק: הקרבתי צריח על רץ במסע ה-15 נכנע היריב שלא היה יכול למנוע מט. 

המשחק פורסם בירחון השחמט הישראלי. הייתי גאה בכך שהצלחתי לשחק משחק מושלם ללא אף טעות.

בשחמט, כמו בברידג', כולם טועים. גם בובי פישר בשחמט ואלופי עולם בברידג'. 
כעבור חודש עברתי שוב על המשחק וגיליתי שהמשחק לא היה מושלם. מסע אטיודי של שח באמצעות רץ בערוגה ב3, המוגנת על ידי חייל היה מחייב את היריב להכות את הרץ בחייל ולקבל מט שני מהיר יותר.

האיטרציה הרביעית

את אותה טעות של חשיבה שמשהו מושלם כשהוא אינו כזה עשיתי בפוסט הקודם שלי: איזה קלף בסדרת השליט תשחקו - כיצד אפשר לדעת שה-AK♦ במערב? 

תזכורת קטנה

השאלה היא איזה קלף בסדרת השליט צריך הכרוז לשחק בלקיחה ה-11 כשהוא מחזיק AQ9♥? 
בדומם יש 8♥ ושני קלפים לא רלוונטיים.
הקלפים החסרים בסדרת השליט הם: K ♥J ♥T♥ ו-4♥. שני הקלפים הנוספים בידי המגנים הם A♦ ו-K♦. מזרח כבר הספיק לחתוך ב-7♥. הכרוז זקוק לשתי לקיחות על מנת לבצע את החוזה.

השאלה היא: האם לשחק את ה-A♥ או את ה-9♥?

האיטרציה הראשונה הייתה כל כך לא מוצלחת שמחקתי אותה מהבלוג. השנייה הייתה סבירה.
חשבתי שהשלישית הייתה מושלמת. 
הניתוח מיקם את ה-A♦ וה-K♦ במערב ואת ה-K♥ במזרח. 
הוא הביא בחשבון את רמתו הגבוהה במיוחד של השחקן במזרח והניח שלו היה בידו אחד הקלפים הבכירים בסדרת ה-♦, הוא היה יודע לזרוק אותו כשברור לו שהקלף הבכיר השני בידי שותפו.

המסקנה הייתה שעדיף לשחק את ה-9♥. הסיכוי לבצע את את החוזה הוא 33.3%. אם משחקים את ה-A♥ אין סיכוי לבצע את החוזה.

הטעות הקטנה שלי: ההסתברות היא יותר משליש 

הניתוח שלי לא מושלם. ההסתברות שמערב מחזיק את ה- 4♥, הקלף היחיד המאפשר את ביצוע החוזה היא יותר משליש.

שכחתי להביא בחשבון את העובדה שמזרח חתך ב-7♥. אין היגיון לחתוך ב-7♥ ולא ב-4♥ כשאין לזה שום השפעה על המשחק של הכרוז.
סביר להניח שמזרח חתך ב-7♥ משום שזה הקלף הנמוך ביותר בסדרה בידו והקלף היחיד בסדרת השליט בידו של מערב הוא ה-4♥.
  

הברידג' הירושלמי: הזדמנות לקפיצת מדרגה

תוצאות משחקי המבחן לנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 26 הן אירוע בברידג' הירושלמי, שלא היה כמותו באחת עשרה שנים שאני משחק ברידג'. שלושה מתוך ששת שחקני הנבחרת הם ירושלמים.

לאורן טולדנו, שכבר שיחק בנבחרות הצעירות של ישראל ומשחק עם שותף לא ירושלמי, הצטרף זוג מירושלים. הזוג הוא בן בסקין והבן שלי ניר רוזנטל.
בן וניר סיימו במקום השלישי במשחקי המבחן וצורפו לנבחרת הצעירה של ישראל, שתתחרה בקייץ באליפות אירופה.

הברידג' הירושלמי בשנים האחרונות כמעט ואינו זוכה להישגים בולטים בתחרויות חשובות בארץ ובוודאי לא בזירה הבינלאומית.

כל הכבוד לאורן, בן וניר על הישגיהם ועל המאמץ הרב שהשקיעו על מנת להשתתף במשחקי המבחן המתישים (שני סופי שבוע) ברעננה. 
איחולי הצלחה להם ולחבריהם לנבחרת עד גיל 26 ולנבחרות הצעירות יותר עד גיל 21 ועד גיל 16. למי שאינו יודע, הנבחרת עד גיל 16 היא אלופת העולם.

הזדמנות לקידום הברידג' הירושלמי 
השתתפותם של צעירים אלה בנבחרת המיצגת את ישראל בזירה הבינלאומית היא הזדמנות לקדם ילדים, נערים וצעירים נוספים בירושלים. ילדים ונערים נוספים המשחקים ברידג' בתחרויות יכולים להוות בסיס לקידום הברידג' בירושלים בטווח זמן בינוני וארוך.

לילדים ולנערים יש דמויות היכולות לשמש להם מודל. הם יכולים לנסות לשאוף להגיע בעתיד להישגים דומים להישגים של המודל.
כשהמודל הוא מוחשי ובא מאותו מקום שבו אתה גר זה משפיע יותר.

באופן אישי אנסה ללמד ילדים ונערים במסגרות נוספות בירושלים. בעיקר בבתי ספר אבל גם במסגרות אחרות על מנת לקדם את הברידג' בירושלים.
מי שמעונין שאלמד אצלו מוזמן ליצור איתי קשר בטלפון 054-4480616.

הזווית האישית שלי
כמו הורים רבים אחרים אני מנסה לעשות את מה שביכולתי על מנת שלילדים שלי יהיו חיים טובים יותר מאשר היו לי.
המשמעות הראשונה היא שאני מקווה שהם יהיו מאושרים. אחת מהמשמעויות הנוספות היא שהם יהנו ממה שהם עושים ויצליחו בכל תחום עיסוק בו יבחרו.  

אם הם עוסקים בתחום שגם אני עוסק בו, אשמח אם יצליחו יותר ממני. ספציפית, בהקשר של ברידג' אני מקווה שניר יגיע להישגים טובים ממני.

כמי שהיה שחמטאי בצעירותו, אני מקווה שהישגיו של ניר בברידג' יעלו על הישגי העבר שלי בשחמט.
כשחקן שחמט צעיר החמצתי שתי הזדמנויות ליצג את מדינת ישראל. 
הפעם הראושנה הייתה כשהתתפתי בגיל 16 באליפות ישראל עד גיל 18, שהתקיימה במלון גני יהודה (היום הקונסוליה האמריקאית) בירושלים. במקביל התקיימה באותו מקום אליפות העולם בשחמט עד גיל 21. שניים מהמתמודדים באליפות העולם, יאן טימן מהולנד רוברט היבנר מגרמניה היו כמה שנים מאוחר יותר בין עשרת שחקני השחמט הטובים בעולם. היבנר היה אלוף עולם בפוטנציה, שכשל רק בגלל חוסר יכולת לעמוד בלחצים.

הובטח על ידי המארגנים, שהזוכה באליפות הבזק (חמש דקות לכל שחקן למשחק כולו) של ישראל לנוער יתמודד בתחרות הבזק של אליפות העולם עד גיל 21 (בנוסף לשני הנציגים מישראל שהשתתפו באליפות העולם עד גיל 21). זכיתי באליפות הבזק של ישראל לנוער וחיכיתי להזדמנות להתמודד מול הטובים ביותר בעולם.
המארגנים ביטלו את תחרות הבזק משום שהאורחים מחו"ל טענו שיש עליהם יותר מדי עומס.

ההזדמנות השנייה הייתה כשבגיל 18 שלושה צעירים ואנוכי קיבלנו מכתבים מאיגוד השחמט הישראלי, שמזמין אותנו להשתתף במשחקי מבחן לקביעת נציג ישראל לאליפות העולם.
שמחתי. השמחה הייתה מוקדמת מדי. במקום מוצנע במכתב היה כתוב שההזמנה תקפה רק במידה שלא נולדנו לפני תאריך מסוים. נולדתי חודש קודם.

אני שמח שניר מימש את מה שאני לא מימשתי והוא צפוי להשתתף בנבחרת הצעירה של ישראל בברידג'. 


תודה
על מנת להצליח צריך כישרון וצריך להתאמץ ולהשקיע. כישרון ומאמץ לא תמיד מספיקים. נדרשות גם נסיבות מתאימות.

מלקולם גלדוול כותב בספרו מצויינים ממה עשויה הצלחה. על אנשים שהגיעו להישגים יוצאי דופן. לטענתו,  הגורמים להצלחה הם שילוב של כישרון, עבודה קשה ותנאים סביבתיים. 

כך למשל, ביל גייטס הצליח גם משום שהיה נער בתקופה שבה כבר הייתה גישה למחשבים באמצעות מסופים מקוונים. לו היה נולד קודם לא היה יכול לצבור שעות התנסות רבות במחשב.
תנאי סביבתי נוסף היה גניבת קוד משתמש וסיסמה באחד ממרכזי המחשבים האוניברסיטאים.  
הוא ושותפו ליסוד ממיקרוסופט, פול אלן בילו את הלילות ליד המחשב באותו מרכז אוינברסיטאי. 

אחד הגורמים להצלחת הביטלס היה בעל מועדון לילה בגרמניה בו הופיעו. האיש דרש מהם הופעות של חמש שעות. יותר שעות מאשר בכל מועדון אחר. כך צברו יותר שעות נגינה ושירה. הלחץ הגדול היווה גורם לפרישת המתופף המקורי של הלהקה והחלפתו על ידי רינגו סטאר.

כשמגיעים להצלחה של ניר ובן בברידג' יש כמה גורמים סביבתיים בהקשר של ניר. ביניהם גם אנשים שתרמו לקידום שלו. הם תרמו גם לקידום של צעירים אחרים בישראל.

אציין את הבולטים ביניהם, שלהם אני מודה.

בתחרות הראשונה של ניר ושלי בפסטיבל הים האדום באילת פגשתי בחור צעיר שלא היכרתי. כשעשינו 38% במושב השני הוא אמר לי שהוא יעזור לקדם את ניר, אז ילד בן 13. אגב, במושב השלישי עשינו 71% בגמר C. לצעיר קוראים גלעד אופיר. הוא עמד בהבטחתו לאורך כל השנים מאז.

ניר השתתף במשך שנתיים בפרויקט "פסגה". מי שלימד אותו שם וקידם אותו היה אלדד גינוסר. לפני השתתפותו של ניר ב"פסגה", אלדד לימד אותי בקורס שחקני תחרויות. כל מה שלמדתי ממנו שם הועבר על ידי לניר. את רוב הדברים שלמדתי גם מימשנו, ניר ואני, בתחרויות ברידג'.
עד היום אלדד עונה לשאלות של ניר ובן ומעשיר את הידע וההבנה שלהם בברידג'.

בתחילת דרכו של ניר בברידג' הציע רב אמן כסף חיים טמס לשחק איתו בתחרויות ללא תמורה. גם אני וגם ניר למדנו ממנו הרבה. הוא אפילו שיחק עם ניר בתחרות הזוגות הפתוחה בפסטיבל בתל אביב כשברור שפער הרמות ביניהם באותה תקופה היה גדול.
לזכות חיים יאמר גם שהוא התנה את המשחק עם ניר בזה, שניר יקרא את ספרו המצוין של יו קלסי "אמנות הביצוע הנכון בברידג'".
חיים גם שיחק עם בן במתכונת דומה בתחרויות מקומיות.

הרבה תודה גם לרון פכטמן, שהכין את ניר ובן למשחקי המבחן לנבחרת הצעירה. רון עשה עבודה נפלאה ותרם להם מהידע והניסיון הרבים שלו. את כל זה עשה בצניעות ובהתיחסות אישית לבן וניר.



  

טרנס ריס: שלושה שלבים במשחק הברידג'

טרנס ריס בצעירותו  מקור התמונה: ויקיפדיה

הגיע לידי ספרו של טרנס ריס: Bridge. מדובר בספר ישן שיצא בשנת 1961. מי שמעוניין לרכוש אותו באמזון מוזמן ללחוץ על הקישור: Bridge by Terence Reese. המחירים נעים מסנט אחד למשומש במצב לא טוב ועד ל-69 דולר לספר חדש. 

מהניסיון שלי, אני ממליץ למי שקונה, לקנות משומש במצב טוב במחיר זול בהרבה ממחירו של ספר חדש. כשכתוב באתר אמזון, שספר משומש הוא במצב טוב, אז הוא באמת במצב טוב. קניתי כבר ספרים, שבעליהם בקושי פתח אותם ונראים כמו חדשים, בשליש ממחירו של ספר חדש.

הפעם הקודמת שריס הוזכר בבלוג זה הייתה בנסיבות לא משמחות: טרנס ריס: האם גם אתם הייתם מוצאים את ההתאמה ב-♥?. הפעם אגע מעט בכישוריו המעולים ככותב ספרים. 

הספר Bridge
הפרקים הראשונים שעממו אותי. הם מיועדים לשחקנים מתחילים הלומדים ברידג' בפעם הראשונה בחייהם. אם אתם בתחילת דרככם בברידג', הם בהחלט כתובים טוב.
הפרק האחרון לעומת זאת עניין אותי. זו פעם ראשונה בה אני נתקל ברעיון המופיע בו.
ריס מזכיר שלושה שלבים במשחק ברידג'. הוא מסביר שהם מקבילים לשלושה שלבים במשחק שחמט. בטרמינולוגיה הזו ביחס לשחמט, נתקלים בהרבה מאד ספרים.

שלושה שלבים במשחק שחמט
במשחק שחמט יש שלושה שלבים:

1. פתיחה
זהו השלב של התחלת המשחק מעמדת מוצא אחידה, שבה ידוע היכן עומד כל כלי.
שלב הפתיחה נותח על ידי מומחים ועל ידי תוכנות מחשב. קיימות פתיחות שונות ששחקן יכול בכל משחק לבחור אחת מהן. באופן עקרוני, גם שחקן בינוני או אפילו פחות מבינוני, יכול ללמוד ניתוחים בע"פ ולשחק את השלב הזה לא פחות טוב מטובי המומחים בעולם. 
אם טועים בשלב זה והיריב מכיר היטב את הניתוח התאורטי כיצד להגיב על הטעות, לפעמים מפסידים את המשחק. 

2. אמצע המשחק
זהו החלק המורכב והמסובך ביותר: יש הרבה כלים על הלוח והרבה מסעים אפשריים. שחקן אינו מסוגל לחשב את כל האפשרויות לטווח של מספר גדול של מהלכים.
כל שחקן יכול לבחור בין מספר אסטרטגיות משחק וטקטיקות משחק. שחקן מושפע גם מהטקטיקה והאסטרטגיה של יריבו.
הבדלי הרמות בין שחקנים באים לידי ביטוי בשלב זה.     3. סיום
בשלב זה נותרו מעט כלים על לוח השחמט. אפשר לחשב את מרבית, לפעמים את כל, האפשרויות.
לשלב זה קיימות טכניקות משחק. למי שמכיר טכניקות משחק ויודע מתי להשתמש באיזו טכניקה, יש יתרון על יריב שאינו מכיר אותן או אינו יודע להשתמש בהן נכון.

שלושה שלבים במשחק הברידג' (על פי טרנס ריס)
אציג לכם את שלושת השלבים שריס הציג בספרו במשפט אחד ואסביר אותם עם הקבלה לשלושת השלבים במשחק השחמט.

1. פתיחה
בברידג' זהו שלב המכרז. קיימות שיטות הכרזה שונות. אפשר ללמוד אותן בעל פה (כמורה לברידג' אני מעדיף ללמד את הרציונל או ההיגיון מאחוריהן ולא להסתפק בלימוד בע"פ). 
באופן עקרוני, זוג שחקנים ברמה לא גבוהה יכול ללמוד שיטת הכרזה בעל פה ולשחק אותה לא פחות טוב מזוג שחקנים מומחים.
טעות בהכרזה עלולה להסתיים בתוצאה רעה גם אם תשחק הכי טוב שאפשר.

טעית ולא הכרזת משחק מלא או סלאם ואחרים הכריזו - הפסדת.
טעית והכרזת סלאם כשלא צריך להכריז -הפסדת. הכפלת כשלא צריך  - הפסדת. לא הכפלת כשצריך - הפסדת.

2. אמצע המשחק
המשחק מיד לאחר סיום המכרז.
זהו החלק המורכב והמסובך ביותר: יש הרבה קלפים לכל שחקן. אפשר לבחור בטקטיקות ואסטרטגיות משחק שונות. שחקן מושפע גם מהאסטרטגיה והטקטיקה של יריבו או שני יריביו אם הוא הכרוז. אם הוא מגן, הוא מושפע גם מהאסטרטגיה והטקטיקה של שותפו.
הבדלי הרמות בין שחקנים באים לידי ביטוי בשלב זה.

3. סיום
בשלב זה נותרו מעט קלפים בידיו של כל אחד משלושת השחקנים ובדומם המונח גלוי על השולחן.
זהו השלב בו אפשר להשתמש בטכניקות סיום. למי שמכיר טכניקות משחק ויודע מתי להשתמש באיזו טכניקה, יש יתרון על יריב שאינו מכיר אותן או אינו יודע להשתמש בהן נכון.

בשונה משחמט בו הכלים גלויים על השולחן, בברידג' צריך לזכור אילו קלפים כבר שוחקו ומה היה מהלך ההכרזה. אם זוכרים אותם ומנתחים נכון, אפשר לדעת למי יש הסתברות גבוהה להחזיק בקלפים מסוימים. זהו לפעמים תנאי הכרחי להפעלה נכונה של טכניקת סיום. 

טכניקות סיום בברידג'
כל הפרק האחרון בספר מוקדש בעצם לטכניקות סיום. ריס טוען שיש רק 4 טכניקות כאלה. הוא מסביר ומדגים כל אחת מהן.

מה אעשה בפוסטים הבאים?
אלך בעקבותיו של ריס ואקדיש פוסט לכל טכניקת סיום. ארבעה פוסטים לארבע טכניקות סיום. אנסה להביא דוגמאות משלי, בעיקר מפוסטים אחרים שכבר נכתבו בבלוג זה. 

אני מקווה שיהיה גם פוסט חמישי בו אציג לקוראים יד ואשאל אותם באיזו טכניקה השתמש הכרוז. 

פוטנציאל - דור שני

בפוסט קודם: פוטנציאל, תיארתי כיצד שחמטאי נוער מוכשרים בירושלים של שנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת, לא הצליחו למצות את הפוטנציאל שלהם, משום שלא היה מי שייקח על עצמו את המשימה של לקדם, להדריך ולטפח אותם. התוצאה: הישגים טובים פחות מהישגי נערים מוכשרים במקומות אחרים בארץ, בהם היה "משוגע לדבר", שהשקיע בפיתוחם.

שחמט בדור השני

כפי שכתבתי בפוסט: כיצד התחלתי לשחק בתחרויות ברידג', המשחק היחיד אותו לימדתי את ילדי ברצינות היה שחמט. ליוויתי אותם גם לתחרויות לילדים. הם השיגו תוצאות יפות: הבת שלי, נטע, זכתה במקום שני באליפות ירושלים לנוער. בשנה אחרת, ניר זכה באליפות ירושלים לנוער (שני שחקנים טובים בהרבה ממנו לא השתתפו).

ההישג הגדול ביותר של ניר היה בתחרות נוער ברמת-אביב. בגיל 12 הוא ניצח את כל חמשת יריביו וסיים במקום הראשון. השתתפו גם נערים מבוגרים ממנו בחמש או שש שנים. יותר ממחצית משתתפי התחרות היו בדרגות גבוהות מדרגתו. 

היות שהקוראים הם שחקני ברידג', אנסה להסביר את ההישג באמצעות תיאור הישג דומה בתחרות ברידג': 
שני ילדים בני 12 בדרגת סגן אמן כסף, משתתפים בתחרות ארצית של שני מושבים המיועדת לצעירים עד גיל 18. רוב המשתתפים הם בדרגת אמן ארד ומעלה. 
הילדים מסיימים במקום הראשון, כשבכל אחד מהמושבים הם משיגים תוצאה של מעל ל 70%. 

אין חדש תחת השמש: לפחות בירושלים
מאום לא השתנה במשך עשרות השנים שחלפו מאז הייתי שחמטאי נוער ועד שהייתי הורה מלווה: עדיין לא היה בירושלים מישהו שיקדם ויפתח קבוצת ילדים מוכשרים בשחמט. 

בן של חברים שלי הגיע למרות זאת להישגים יפים: ההורים שכרו בתשלום מאמן אישי עבורו.

ברידג' בדור השני

כשהתחלתי לשחק ברידג', זיהיתי די מהר נער בן 17 שמשחק מצוין. כישרון שלו היה גר בתל-אביב או בנס ציונה היה אולי מגיע לשחק בנבחרת הצעירה. 
הצעיר הגיע להישגים טובים, אבל לא מיצה את הפוטנציאל.

נכון, אין חדש תחת השמש בירושלים גם בברידג': לא היה מי שייקח קבוצה של צעירים מוכשרים ויקדם אותם כקבוצה.

כמו בשחמט, גם בברידג', היו במקומות אחרים כאלה, שהשקיעו בקידום קבוצת צעירים מוכשרים. כך למשל, בנס ציונה, בבאר יעקב ובראשון לציון אימן ופיתח יעקב מיוחס, קבוצות של ילדים ונערים מוכשרים. כמה מהם הפכו לאלופי עולם לצעירים.

בנימה אישית
יש כאלה שהיה להם קצת יותר מזל. כששיחקתי עם בני ניר בפעם הראשונה בפסטיבל הים האדום באילת שיחקנו במושב השני בתחרות הזוגות המרכזית (38%) נגד שחקן צעיר בשם גלעד אופיר. לאחר שסיימנו לשחק נגדו, הוא הבטיח לעזור לקדם את ניר. גלעד עמד בהבטחתו במשך שנים. אני מניח, שאחרי המושב השלישי בו עשינו קצת יותר מ 71%, הבין שלא יבזבז את זמנו על נער צעיר חסר כישרון. 

המזל הנוסף שהיה לבן שלי הוא אבא, שהיה מוכן לסוע איתו אחת לחודש לאימוני פרויקט פסגה ברעננה ושלוש פעמים בשבוע לסופי שבוע ארוכים (חמישי, שישי, שבת) לאליפות הארץ ולמשחקי מבחן. 

  

פוטנציאל

גדלתי בשכונה די מבודדת בירושלים. בלילות שמענו את יללת התנים מהשדות המקיפים את השכונה.

לא היה לנו אינטרנט. לא היו מחשבים ואפילו לא הייתה טלוויזיה.

שיחקנו על הכביש סטנגה וכדורגל. אחת לכמה שעות, היה אחד הילדים צועק: "מכונית". כל הילדים היו זזים מהכביש ונותנים למכונית לעבור. 

בגיל 6 לימד אותי אבי לשחק שחמט. ישבתי איתו ועם חברו בחצר ביתו של החבר ושיחקנו. ילדים בני עשר ששיחקו סטנגה ברחוב, ממש קרוב לחצר, ביקשו לשחק נגדי שחמט.

ניצחתי את כולם באופן עקבי.

פוטנציאל? אף אחד לא זיהה אצלי פוטנציאל. המשכתי לשחק מדי פעם עם חברי לכיתה וכמעט תמיד ניצחתי.

אולימפיאדה

בשנת 1964 הייתה אולימפיאדת שחמט בתל-אביב. טובי השחקנים בעולם ייצגו את מדינותיהם. לאחר סיום האולימפיאדה נשארו כמה מטובי השחקנים בארץ ושיחקו משחקים סימולטניים.
לירושלים הגיע רב האמן הבינלאומי ויקטור צ'וקלטיה, השחקן מספר אחד ברומניה. הלכתי עם חברים לשחק נגדו.

סימולטני וסימולטני עיוור
במשחק סימולטני בשחמט, משחק שחקן אחד בו זמנית מספר משחקים , נגד מספר גדול של שחקנים (20 שחקנים, 30 שחקנים, מאה שחקנים ויותר). לרשות מתחריו עומד הרבה יותר זמן מחשבה.

משחק עיוור הוא משחק בו אחד השחקנים יושב עם גבו ללוח ואינו רואה את הכלים. הוא מחזיק את תמונת המשחק בראשו. כשיריבו עושה מסע הוא אומר לו איזה כלי זז לאיזה משבצת. השחקן המשחק משחק עיוור, אומר איזה כלי שלו הוא מזיז לאיזו משבצת.

סימולטני עיוור הוא משחק בו שחקן, שאינו רואה את הלוחות מחזיק אותם בזיכרונו. 

במאה ה-18 שיחק השחמטאי הצרפתי פילידור משחק סימולטני עיוור נגד שלושה שחקנים. הוא הזמין היסטוריונים לתעד את האירוע, בהנחה שהדורות הבאים יתקשו להאמין, שמישהו הצליח לעשות זאת.
כשהייתי בן 18 שיחקתי סימולטני עיוור נגד שני שחקנים. ניצחתי את שניהם.

משה (מיגל) ניידורף ז"ל, יהודי שברח במלחמת העולם השנייה לארגנטינה, היה במשך שנים ארוכות השחקן הטוב ביותר במדינתו החדשה.
ניידורף שיחק משחק סימולטני עיוור נגד 50 יריבים!!!.

כל הסיפור על סימולטני ועל סימולטני עיוור, בא להמחיש את פערי הרמה בין מי שמשחק לבין יריביו. 
מי שמשחק סימולטני מנצח את מרבית יריביו.

גם ויקטור צ'וקלטיה עשה זאת בירושלים. רק שניים לא הפסידו נגדו: מבוגר אחד ניצח ואני, אז נער בן 13, סיימתי בתיקו. 

בעקבות התוצאה הזו הוזמנתי לשחק במועדון שחמט. אחרי פחות משנה זכיתי באליפות ירושלים לנוער.
אריה רוזנברג ז"ל, שניהל את מועדון השחמט, רשם אותי כשחקן בלוח 12 בליגה (שישה הראשונים משחקים בדרך כלל. מותר להחליף אחד או יותר מהם בשחקנים הרשומים בלוחות נמוכים יותר). 

למרות שהייתי בדרגה הנמוכה ביותר ורשום בלוח הנמוך ביותר, בחר אריה לתת לי לשחק חמישה משחקים בליגה.
אף אחד לא הצטער על זה: ניצחתי ארבעה יריבים. היריב שהפסדתי נגדו היה אחד מששת שחקני נבחרת ישראל.

מה בכל זאת היה חסר?
לא הייתי הצעיר המוכשר היחיד בירושלים. לא היה מי שיאסוף את הצעירים המוכשרים ידאג להם, יאמן אותם ויקדם אותם. 
כל אחד מאיתנו הגיע להישגיו בזכות עצמו בלבד.

בבאר-שבע, תל-אביב, חיפה ופתח תקווה היה מי שהשקיע זמן ומאמצים לקדם חבורות נערים מוכשרים.
לאורך זמן הם הגיעו להישגים טובים בהרבה.

מה פתאום כתבתי רק על שחמט בפוסט בבלוג על ברידג'?
בפוסט ההמשך: פוטנציאל - דור שני. אתייחס למצב בברידג', הדומה למצב שתיארתי בשחמט.

אירינה לויטינה: אלופה כפולה

מקור התמונה: ויקיפדיה

הקדמה

ברידג' או שחמט? אולי שניהם? זאת השאלה ששאל אותי אחד הקוראים הצעירים של בלוג זה, בתגובה לאחד הפוסטים שלי.

אני אולי כתובת מתאימה לשאלה זו. בצעירותי הייתי שחמטאי (בעיקר מגיל 15 ועד שהתחלתי בו זמנית לעבוד משרה מלאה במחשבים וללמוד פסיכולוגיה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית).

יש דברים משותפים לשני משחקים אלה כמו הצורך ביכולת אנליטית, אבל יש גם הבדלים:

1. שחמט משחקים לבד. ברידג' משחקים בזוגות. התיאום עם השותף/פה חשוב. יש כאילו שיגידו שבברידג' יש את מי להאשים (את השותף).

2. בתחרות שחמט משחקים משחק אחד ארוך של מספר שעות. תחרות כוללת מספר מפגשים כאלה. בברידג' משחקים בדרך כלל, בתחרות של מספר שעות. במהלך התחרות משחקים הרבה חלוקות קלפים כשאורך משחק אחד הוא כ 7-8 דקות ולכל משחק יש תוצאה.

בברידג' יש הזדמנות לתקן שגיאה בידיים הבאות. שחמט אכזרי יותר: שיחקת טוב מיריבך במשך 3-4 שעות ועשית טעות אחת -הפסדת.

3. ברידג' הוא משחק סטטיסטי. המשמעות היא שלפעמים תשחק נכון ובכל זאת תעשה תוצאה רעה באותה יד. הבאתי דוגמה לכך בפוסט: בתחרויות חזקות לעבור את ה 60% - בתחרויות חלשות לא משנה התוצאה. השותף שלי בתחרות מקומית, שחקן נבחרת ישראל עד גיל 21, אורן טולדנו, היה היחיד ששיחק באופן שבו יש הסתברות של יותר משני שליש להצליח. התרחש המאורע של פחות משליש וקיבלנו תוצאה גרועה מכל יריבינו, ששיחקו לא נכון. 

כשהתחלתי לשחק ברידג' בגיל 54 פגשתי לא מעט שחקני עבר בשחמט. בדרך כלל ניתן למצוא שחקני שחמט שעוברים לברידג'. יותר נדיר למצוא שחקני ברידג' שעוברים לשחמט.

מסתבר שלא בהכרח כל מי שהיה אלוף שחמט יהיה גם אלוף ברידג'. רק שחקנית אחת, אירינה לויטינה, הייתה אלופת עולם בשניהם.

כשהתחלתי לכתוב מאמרים על אלופי ברידג' בירחון הישראלי לברידג', חשבתי שמן הראוי לכתוב גם עליה. 
המאמר שכתבתי עליה פורסם בירחון נובמבר 2012.

במה שונה פוסט זה מהמאמר בירחון?
בעיתונים ובספרים מתבצעת עריכה. אחד השינויים העיקריים בעריכה של מאמר זה, עידן טענות, שקראתי באתר אינטרנט, ביחס לברידג' בברית המועצות הסובייטית (זה אינו רלוונטי ביחס למצב היום ברוסיה).
לטענת האתר, השלטונות לא ראו בעיין יפה את משחק הברידג' ובמקרים קיצוניים זה גם עלול היה להגיע לחקירה. 
בפוסט השארתי את הגרסה המקורית בנושא זה. ייתכן שהאתר שוגה וייתכן שכל מילה בו אמת צרופה. 

אין מחלוקת לגבי שני נושאים:
1. ברית המועצות הסובייטית הייתה רחוקה מלהיות גן עדן.
לא מאמינים? קראו למשל את במדור הראשון של אלכסנדר סולז'ניצין. לאלה שמעדיפים לקרוא באנגלית:  The First Circle.

2. השלטונות לא עודדו את משחק הברידג' ואי אפשר היה להתפרנס ממנו בכבוד.

אירינה לויטינה

עוד כשהייתי שחמטאי צעיר, שמעתי על השחמטאית היהודייה מברית המועצות אירינה לויטינה. לויטינה הייתה אחת השחמטאיות הבולטות בעולם: סגנית אלופת העולם, אלופת ברית-המועצות, חברה בנבחרת הנשים הרוסית שזכתה במקום ראשון באולימפיאדות שחמט (האולימפיאדה הייתה למעשה אליפות העולם לקבוצות).   

כמו שחמטאי עבר רבים גם לויטינה, עברה לברידג'. בשונה מהם היא הגיעה לצמרת העולמית גם בברידג', לאחר שהיגרה לארצות הברית.

היא זכתה חמש פעמים באליפויות עולם. שלוש מהן באליפויות לקבוצות נשים. אחת לזוגות נשים ואחת בקבוצות מעורבות בטרנסנשיונל בשנת 2000. לזכייה בקבוצות הטרנסנשיונל  היו שותפים גם שני שחקנים ישראלים לשעבר, שמואל (סם) לב ומיגרי צור-קמפינלה.

נכון לספטמבר 2012, ליויטינה מדורגת במקום ה 14 בבין הנשים בעולם בצבירת נקודות אמן של ה WBF.

הסיפור שמאחורי הקלעים

שחמט היה מקצוע מכובד בברית-המועצות הסובייטית. ברידג', לעומת זאת נחשב בעיני השלטונות כמשחק הנוגד את תפיסת העולם החברתית של השלטונות. המשמעות המעשית הייתה עלולה להיות, במקרה הקיצוני, הזמנה לחקירה. 

כתוצאה מכך מספר שחקני הברידג' היה קטן והישגיהם היו צנועים.

באווירה זו, החליטה לויטינה, לפרוש בשיאה ממשחק השחמט ולהתמקד בברידג'. 

היא הייתה השחקן הראשון (כולל גברים ונשים) מברית המועצות שזכה בפרס בינלאומי, כשזכתה ב Alpwater Award (פרס על ביצוע יוצא דופן של יד אחת)  בשנת 1986. 

שערורייה פוליטית אחרי ההגירה לארצות-הברית

לויטינה חזרה לשחק שחמט אחרי שהיגרה לארצות-הברית וזכתה שלוש פעמים באליפות ארצות הברית, אולם עיסוקה העיקרי היה כשחקנית ברידג מקצוענית. 

בשנת 2007 זכתה ביחד עם חברותיה לנבחרת ארה"ב ב Venice Cup שהתקיים בשאנגחאי שבסין. 

השחקניות האמריקאיות חוללו סערה פוליטית, כאשר בטקס הענקת הפרסים הרשמי שהתקיים במסעדה, הצטלמו עם הצד האחורי של התפריט, עליו כתבו: אנחנו לא הצבענו עבור הנשיא בוש.

התאגדות הברידג' האמריקאית, שחששה מאיבוד חסויות כספיות לתחרויות, גינתה את השחקניות. חלק מהשחקניות התנצלו. לויטינה השתייכה לקבוצת השחקניות שסירבו להתנצל. 

שחמט או ברידג'?

לויטינה מעדיפה ברידג'. לטענתה שחמט כבר אינו משחק. עמדת המוצא היא תמיד זהה. הניתוחים המעמיקים וארוכי הטווח, בסיוע תוכנות מחשב הופכות אותו (ברמות הגבוהות) למשהו מכני וטכני, הפוגם בהנאה מהמשחק. לדעתה ברידג'  הוא משחק שבו נתקלים השחקנים כל הזמן במצבים חדשים, שאינם מוכרים להם.   

דוגמה לסגנונה בברידג'

לויטינה מצטיינת במיוחד בהכרזות. ההכרזה המדויקת ביד הבאה בתחרות Machlin Women’s Swiss Teams בשנת 2012 הסתיימה בתוצאה גרועה, בגלל חלוקה אכזרית ב ♦ וב ♠. 

בתחרות זכתה קבוצתה של לויטינה במקום הראשון. 

מחלק צפון. אין פגיעים

 מהלך ההכרזה:

West         North       East        South

                       (Sanborn)             (Levitina)    

          -         2♣(1)    Pass      2♦(2)   

      Pass       2NT       Pass     3♥(3)  

                          DBL       Pass(4)  Pass     RDBL(5)  

                   Pass       3♠         Pass     4♦(6)          

               Pass       4♥(7)     Pass     5♣(8)          

      
    Pass       7♦(9)      Pass       Pass

Pass                                     

(1) - יד חזקה. לא מבטיח ♣   

(2)  - Relay 

(3) - טרנספר ל ♠

(4) - פחות משלושה קלפים ב ♠

(5) - טרנספר ל  ♠. מבטיח שישה קלפים לפחות.

(6) - הזמנה ל Slam ב ♦ או ב ♠

(7) - Roman key Card עם שישה קלפי מפתח. גם ה K♦ וה K♠ הם 

קלפי מפתח

(8) - שני קלפי מפתח ללא ה Q♦ 

(9) - כל קלפי המפתח בידנו

בחלוקה של 1-5 ב ♠ ו 4-0 ב  ♦ לא ניתן לבצע את החוזה. בחלוקות  

בהסתברות גבוהה יותר של 3-2, אין שום בעיה לבצע את החוזה.  

הקושי האמיתי הוא להגיע בהכרזה לחוזה. לויטינה ושותפתה, התגברו 

על הקושי תוך שימוש בטכניקת הכרזה ברמה גבוהה מאד.

כיצד התחלתי לשחק בתחרויות ברידג'

הרבתי לשחק עם שלושת ילדי. שיחקתי איתם במגוון גדול של משחקים: מונופול, טאקי, דמקה, סולמות וחבלים, חי צומח דומם ארץ עיר, זאב וכבשים, דומינו, שחמט  וכל משחק אחר שהגיע לידינו והם רצו לשחק בו. אפילו המצאנו משחק מחבואים וירטואלי, ששיחקנו בו  בזמן נסיעה במכונית. 

רק משחק אחד לימדתי אותם ברצינות: שחמט. עברי כשחמטאי עזר לי ללמד אותם יותר מאשר את חוקי המשחק הבסיסיים. שיחקנו גם ברידג'. בשונה משחמט, כל מה שידעתי בברידג' היה חוקי המשחק הבסיסיים ומשהו על שיטת הניקוד של Rubber Bridge. עד כמה לא ידעתי ברידג', תוכלו להבין מכך שלא ידעתי להבחין בין סדרת מייג'ור לסדרת מיינור.

לפני התחרות הראשונה שלי

יום אחד ביקרה בביתנו אחותי. היא סיפרה בהתלהבות, שהיא משחקת בתחרויות ברידג' במועדון. אולי נלך גם אני ואתה לשחק פעם אחת בתחרות? שאל בני ניר, אז בן 12. 

הסכמתי לשחק פעם אחת. על סמך ניסיוני בשחמט, ידעתי ששחקן ברידג' טוב כבר לא אהיה כשאני מתחיל לשחק בגיל 54. 

מצד שני, כשאני עושה משהו אני משתדל לעשות אותו טוב. המסקנה: אשחק פעם אחת בתחרות ואחזור למשחקים הביתיים עם ילדי.

התחרות הראשונה שלי

קיימתי את הבטחתי ובאנו לשחק במועדון מרכז הברידג' בירושלים.

מספר המשתתפים בתחרות המודרכת היה אי-זוגי. המדריכה, בעלת דרגת רב אמן ארד, שיחקה עם אחת המשתתפות.

מה יכולנו לעשות?

המדריכה הייתה חזקה מדי והיא ושותפתה סיימו במקום הראשון. סיימנו במקום השני. 

ההנאה וההצלחה גרמו לנו להמשיך לשחק בתחרויות ברידג', מאז ועד היום.