אליפות ירושלים לזוגות

גמר א' של אליפות ירושלים לזוגות הוא התחרות המקומית החזקה ביותר בירושלים, אבל הדרך אליו ארוכה ומיגעת.

מתכונת אליפות ירושלים המתקימת במועדון ירושלים בשיטת IMP היא:

1. שלב מוקדמות שבו חמישה מושבים.

זוגות ששני השחקנים בדרגת רב אמן ומעלה פטורים מהשתתפות בשלב זה.

2. שלב חצי גמר בו מחולקים השחקנים לבתים.

כל זוג משחק 12 ידיים נגד כל זוג אחר באותו בית. גם תחרות זו נמשכת חמישה שבועות.

3. שלב הגמר

12 זוגות מעפילים לגמר א'. 12 לגמר ב' ו-12 לגמר ג'.

בכל גמר משחק כל זוג 12 ידיים נגד כל זוג אחר. גם תחרות זו נמשכת חמישה שבועות.

ההיבט האישי שלי

עד השנה נאלצתי לשחק במוקדמות. השנה אני פטור מלשחק במוקדמות משום ששותפי רן בן אפרים ואני קיבלנו דרגת רב אמן. שמחתי שנחסך ממני זמן ההשתתפות בתחרות לא חזקה של מוקדמות אליפות ירושלים. יש לי הרבה מה לעשות בזמן שהתפנה. מספר דוגמאות:   

1. אם אמצא שותפה לא ירושלמית לאליפות הארץ לזוגות מעורבים בחודש מרץ, אוכל להתאמן איתה בתחרויות חזקות יותר ומענינות יותר בתל אביב. 

מעונינות מוזמנות לפנות אלי באמצעות טלפון: 054-4480616 או דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com    

2. להמשיך לעבוד על ספר ברידג', שאני כותב.

3. לקדם את עיסוקי החדש הנוסף כמרצה הרצאות העשרה במגוון רחב של תחומים בכל מסגרת. לפירוט: נושאי ההרצאות שלי 

טוויסט בעלילה

ביקשו ממני בכל זאת להשתתף במוקדמות אליפות ירושלים ונעתרתי לבקשה.  

השותף של שחקנית איתה שיחקתי לא מעט בעבר נמצא בחו"ל. אם לא תשתתף במוקדמות, הם לא יוכלו להשתתף בחצי הגמר.

נאמר לה שהיא יכולה להשתתף במוקדמות עם מחליף ועם השותף שלה בחצי גמר. נעתרתי לבקשה כשנאמר לי שזה לא ימנע ממני לשחק בחצי הגמר ובגמר עם השותף הקבוע שלי.

האם לא הגיע הזמן לשנות את מתכונת אליפות ירושלים?

לדעתי הגיע הזמן לעשות זאת. 15 שבועות לתחרות אחת זה יותר מדי. ממילא כמעט כל הזוגות שמשתתפים במוקדמות עולים לשלב חצי הגמר.

ההצעה שלי היא לבטל את שלב המוקדמות. להעלות לחצי הגמר את זוגות רבי האמנים כפי שנעשה עד עכשיו. בנוסף לכך להעלות לחצי הגמר מספר זוגות נוסף על פי קריטריונים ידועים מראש, למשל: זוגות ששיחקו בגמר א' של תחרות ארצית חזקה (פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב, פסטיבל הים האדום, אליפות הארץ), זוגות שמשחקים בליגה ארצית ומעלה, זוגות ששיחקו באחת מנבחרות ישראל.

יתר המשתתפים בשלב חצי הגמר יכולים להיקבע בתחרות של מושב אחד במקום בתחרות של חמישה מושבים.

בארבעה השבועות שהתפנו אפשר לחדש ולרענן באמצעות תחרות חדשה.

  

  

ברידג' בירושלים: העתיד

פוסט זה הוא האחרון בסדרת פוסטים העוסקת בברידג' בירושלים.

בפוסטים הקודמים התייחסתי למספר רב של היבטים: תפיסת העולם, שיטות ההכרזה, התקדמות או עמידה במקום ועוד.

לא כולם אהבו את הסדרה הזו. ככותב בלוג, אני מביע את דעתי ומתאר את העובדות כפי שאני חושב שהן. לא תמיד זה נעים. לא תמיד זה נחמד, אבל אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מהמציאות. 

הסיבה העיקרית לכתיבת סדרת הפוסטים הזו היא הרצון שלי לשנות ולשפר את המצב. אי אפשר לשפר בלי להבין ולהציג את המצב הנוכחי.

לא אסתיר את התסכול שלי: 

1. אני מעדיף לשחק נגד שחקנים יותר חזקים מרוב השחקנים שאני משחק נגדם בתחרויות בירושלים.

2. אני מנסה כבר כמה שנים לשפר את המצב ללא הצלחה.

הוראת ברידג' הדרך להתקדמות

בפוסט הקודם: ברידג' בירושלים: הפירמידה, תיארתי את רמת הברידג' כפירמידה שבתחתיתה הרחבה, כאלה המשחקים להנאתם בביתם ובראשה הצר השחקנים ברמות הגבוהות ביותר.

היות שאין לצפות להגירה מסיבית של שחקני ברידג' ברמות גבוהות יחסית לירושלים, הדרך להעלאת הרמה עוברת דרך לימוד. רוב שחקני הברידג' אינם יכולים או אינם רוצים ללמוד לבד מאתרי אינטרנט, ספרים וחוברות. דרך הלימוד שלהם היא השתתפות בקורסים. 

חלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים את מה שהם משחקים, כלומר: שיטות הכרזה ירושלמיות או שיטות הכרזה פרטיות רחוקות מהברידג' המודרני. כך קשה להתקדם. לא אחת קרה לי שנאלצתי לתקן לשותפים טעויות הכרזה קשות. הם נשבעו לי שהם למדו את זה מהמורה שלהם. 

אני מלמד בקורסי מתחילים ברידג' מבוסס על היגיון ועל הכרזות טבעיות עם מעט קונבנציות שכיחות וחשובות. 
אני מלמד לא רק את חוקי המשחק והכרזות, אלא גם הגנה והערכת יד ברמה המתאימה לשחקנים מתחילים.
בשיעורים מתרגלים את נושא הלימוד באמצעות משחק ידיים שהוכנו מראש.

התלמידים שלי מקבלים חומר מסודר באמצעות דוא"ל. אלה שמעוניינים בכך יכולים לרכוש ספר/חוברת על הכרזות למתחילים.  

הבעיה העיקרית היא מחסור בקורסים מתקדמים יותר לשחקנים המשחקים בתחרויות ועוסקים באופן שיטתי בנושאים בסיסיים. 

רוב הקורסים המתקדמים בירושלים מועברים על ידי שחקנים ברמה גבוהה מאד המגיעים מחוץ לירושלים. הם מועברים היטב, אבל עוסקים במגוון רחב של נושאים מתקדמים. למרבית הלומדים בהם חסר בסיס. רמת המשתתפים הטרוגנית ורובם אינם מיישמים את רוב החומר הנלמד. 

אני אומר את זה מזווית של מישהו שלמד לפני יותר מחמש שנים קורס כזה בירושלים אצל אלדד גינוסר.
אני משתמש בכ-80% ממה שאלדד לימד בקורס. יש דברים נוספים שלמדתי ואני זוכר ובחרתי לא להשתמש בהם. 
רוב אלה שלמדו איתי באותו קורס שחקני תחרויות כבר שכחו מזמן כמעט את כל מה שלמדו.

למורים המצוינים המגיעים מחוץ לירושלים יש הרבה ידע שלטעמי לא מנוצל נכון בקורסים. כך למשל, לו היה יניב זק, שלימד בירושלים, מלמד קורס דמוי "אטלס" של ההתאגדות (מיועד רק לשחקנים בדרגות גבוהות) זה היה תורם הרבה יותר מהקורס שהוא לימד. 
לא הייתי מתבייש לבוא וללמוד בקורס כזה.   

שני הפורמטים שאני הצעתי ללמד שחקנים בירושלים, המשחקים בתחרויות, לא הצליחו בינתיים מחוסר משתתפים:

1. קורס במסגרת "עולים כיתה" של ההתאגדות
בחרתי נושאים בסיסיים חשובים ושכיחים שלמרבית אוכלוסיית היעד לקורס חסרים בהם ידע והבנה.

2. קורסים בכל נושא בכל היקף (כולל שיעור בודד) בכל מקום (כולל בתים פרטיים) לכל מספר של משתתפים מארבעה משתתפים ומעלה. 

ילדים וצעירים

בפוסט ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה? התייחסתי למספר קטן של שחקנים ירושלמים צעירים, הראויים למלוא ההערכה על ההתקדמות שלהם ועל המאמצים שהם משקיעים. חלקם הגיעו לרמות גבוהות מאד. כמעט לכולם יש בני משפחה המשחקים ברידג'. לו היה אפשר להרחיב את המעגל לילדים מוכשרים שאין להם בני משפחה המשחקים ברידג' אפשר היה לשפר את הרמה בירושלים.

זה אולי הסיכוי הטוב ביותר להעלות את הרמה, משום שילדים ונערים מוכנים ללמוד יותר ממבוגרים.
מלמדים מעט ברידג' בבתי ספר בירושלים, אם בכלל. 

בכל שנה אני פונה לבתי ספר בירושלים והסביבה בכלל, ולבתי ספר למחוננים בפרט, ומקבל את התשובה (אם בכלל אני מקבל תשובה), שלא מעוניינים השנה ללמד ברידג'. המקום היחיד בו אני מלמד ילדים ברידג' הוא בית ספר "שחקים" למחוננים ולמצטיינים במעלה אדומים.

אם תקראו פוסטים בבלוג שלי, למשל: אליפות בתי הספר במסגרת פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב, תראו שהתלמידים שלי מסיימים לרוב במקומות גבוהים, כולל זוגות המסיימים באחד משלושת המקומות הראשונים בתחרות מיני ברידג' עם שליט.

המגבלות המקשות עליהם להשתתף בתחרויות ולהתקדם הן:

1. המרחק ממועדון ברידג'
מועדוני הברידג' הקרובים הם בירושלים בערך חצי שעה נסיעה ברכב פרטי ממעלה אדומים לירושלים. יש להוסיף לזה אוטובוס פנימי בירושלים.
כשמדובר בתלמידים הגרים במעלה אדומים ומגיעים בתחבורה ציבורית, זמן הנסיעות הלוך וחזור הוא שעה וחצי עד שעתיים (כשהם משחקים איתי זה פחות משום שבתוך ירושלים אני אוסף אותם במכונית שלי, אבל בשביל להתקדם הם בעיקר צריכים לשחק עם שותף בגילם שלמד איתם ולא איתי).

ישנם גם ילדים שגרים במקומות רחוקים יותר שבהם אין תחבורה ציבורית מסודרת. הם צריכים להגיע למעלה אדומים ומשם לירושלים בתחבורה ציבורית. 

איבדנו כבר ילד כזה, שראיתי בו פוטנציאל לנבחרת הצעירה עד גיל 15, משום שהוא גר בישוב קטן ורחוק ממעלה אדומים, שאין בו תחבורה ציבורית סדירה.

2. מספר התלמידים בבית הספר הוא קטן.
קשה להוציא ממספר כזה קבוצה מספיק גדולה שתמשיך ללמוד ולהתקדם מעבר למסגרת בית הספר. 

תשוו את זה לבית ספר "אופק" למחוננים ומצטיינים בירושלים, שעד עכשיו לא היה מעונין ללמד ברידג': מספר התלמידים הרבה יותר גדול, הם גרים בירושלים ולהגיע למועדון הרבה יותר קל להם. חלקם יכולים להגיע למועדון ברגל ואחרים באוטובוס פנימי או ברכבת קלה.

איני מעונין להפסיק ללמד בבית ספר "שחקים", אבל בודאי אשמח ללמד גם בבית ספר "אופק" ו/או בבתי ספר נוספים בירושלים.

מתוך קבוצה גדולה או כמה קבוצות גדולות של תלמידים אפשר יהיה למצוא 8 או 12 שירצו ללמוד ולהתקדם גם מעבר למה שבית הספר מציע. 
יותר מאשמח לקדם קבוצה כזו וללוות אותם בתחרויות במועדונים ובמסגרות ארציות עד שאביא אותם לרמה שבה חלקם ימשיכו בפרויקט "פסגה". 
תלמיד שלי זה לכל החיים, כך שמי מהם שירצה ויצטרך להיעזר בי גם בהמשך, יקבל את זה גם ללא תשלום. 

קישורים לפוסטים בסדרה ברידג' בירושלים

האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?  

מאפייני שיטות ההכרזה בברידג הירושלמי 

מאפייני הברידג' הירושלמי: נגד מי משחקים? 

ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

ברידג' בירושלים: הפירמידה

ברידג' בירושלים: הפירמידה

בפוסטים הקודמים: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?, מאפייני שיטות ההכרזה בברידג' הירושלמי ומאפייני הברידג' הירושלמי: נגד מי משחקים? הצגתי תמונה עגומה של הברידג' התחרותי בירושלים.

התמונה התאזנה מעט באמצעות פוסט העוסק בכמה צעירים מוכשרים ורציניים: ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

לצערי, למרות ההערכה הרבה לצעירים, זה לא מספיק. הייתי שמח לראות 50 או 60 צעירים ולא שישה.  

פוסט זה הוא הפוסט לפני האחרון בסדרה. אני יודע שיש קוראים שלא אהבו את סדרת הפוסטים הזו. אם יש קוראים שנפגעו, אני מתנצל, אבל כפי שציינתי יותר מפעם אחת בפוסטים הקודמים המטרה לא הייתה לפגוע.

יש גם קוראים שהסכימו עם מה שכתבתי וחשבו שטוב עשיתי שתארתי את המצב באופן דומה למה שהם היו מתארים לו היו כותבים פוסט.
קיבלתי גם תגובות שאתיחס אליהן בהמשך.

ברידגי בחיפה לעומת ברידג' בירושלים
בפוסט הראשון עדכתי השוואה בין הברידג' בחיפה לברידג' בירושלים. העירו לי שזו לא רק חיפה, אלא גם הקריות וגם כרמיאל. 
שמחתי לקבל הערה ראויה, ביחס לתרומתו הגדולה ורבת השנים של מיכה עמית לקידום הברידג' בחיפה ובקריות. 

מיכה אינו תורם רק בחיפה ובסביבותיה. הוא תרם ותורם רבות גם לקידום הברידג' בארץ. 

העירו לי שבחיפה הייתה רמת ברידג' גבוהה בגלל קבוצה שהתמקדה בברידג' ואחרי זה נשמרה המסורת. אם אשווה את הברידג' בירושלים לברידג' במקומות אחרים שלא במרכז, למשל: באר-שבע, לא אמצא הבדלי רמה.

התשובות שלי להערה הזו:

1. יש מין הצדק בהערה. 
קראתי על קבוצה של סטודנטים בטכניון לפני הרבה עשרות שנים, שהתמקדה בברידג'. כשקיבלתי את התגובה לפוסט נזכרתי בשיחה עם חבר לעבודה, שסיים דוקטורט במחשבים בטכניון.
הוא אמר לי שהיה לו מזל שהוא עמד בפיתוי ולא הצטרף לקבוצה הזו. לו היה עושה זאת, בודאי לא היה מסיים את הדוקטורט וקריירת המחשבים שלו הייתה מוצלחת פחות, אם בכלל.

מצד שני חלק לא קטן מהמשתייכים לאותה קבוצה בטכניון מזמן עזב את חיפה במסגרת תהליכי הגירה למרכז הארץ.

2. התגובה גם "הרימה לי להנחתה" כשהזכירה את באר שבע. אני לא מכיר מספיק את רמת הברידג' בבאר שבע על מנת לחוות עליה דעה. אני כן מכיר את מה שקרה שם בשחמט בתקופה שהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים.
מרמה נמוכה יחסית לערים אחרות התפתחה שם תוך מספר קטן של שנים "אימפרית שחמט" בקנה מידה ישראלי. בשנים האחרונות הקבוצה של באר שבע זכתה כמה פעמים במקום הראשון בליגה הלאומית וביתר הפעמים התמודדה עליו. 
הרבה מזה קרה בזכות אדם שעלה מבריה"מ לשעבר והשקיע בפיתוח הנוער. 

מה שקרה בבאר שבע בשחמט יכול לקרות גם בירושלים ובבאר שבע בברידג'.

הפירמידה
אפשר לראות את שחקני וחובבי הברידג' כמעין פירמידה: בבסיס אלה שמשחקים להנאתם בלבד. רובם לא ידרכו במועדון ברידג'. ככל שעולים כלפי מעלה רמת המשחק עולה ומספר השחקנים קטן. בהמשך לבסיס יש את אלה שמשחקים בתחרויות בוקר, אלה שמשחקים בתחרויות אחה"צ, אלה שמשחקים בתחרויות מקומיות בערב וכן הלאה עד המספר הקטן של שחקנים בצמרת הברידג' העולמי.

הקסם שבברידג' הוא שאפשר להנות מהמשחק בכל רמה. רבים מהתלמידים שלי בקורסי מתחילים לא יגיעו לעולם לשחק במועדון. 
יש כאלה שאני חושב שלא יגיעו, אבל יתכן שבעוד כמה שנים או כמה עשרות שנים מישהו מהם בכל זאת יגיע לתחרויות במועדון. 

יתכן שאחד מהילדים שלימדתי, ישחק בעוד כמה שנים כשיהיה סטודנט באוניברסיטה או בטכניון. יתכן שגם יהפוך לשחקן ברמה גבוהה.


להתקדם במעלה הפירמידה
לרבים משחקני הברידג' נוח להיות במקום בו הם נמצאים בפירמידת הברידג'. הם משחקים להנאתם והברידג' לגביהם הוא במידה רבה גם פעילות חברתית.
יש גם כאלה שרוצים להתקדם במעלה הפירמידה. ככל שמטפסים למעלה זה נעשה יותר קשה.

כשאני כותב על רמת הברידג' אני מתייחס רק לחלקים גבוהים יחסית בפירמידה. לצערי, בירושלים יש מעט מדי שחקני ברידג'  ששואפים להתקדם ומוכנים להשקיע וללמוד על מנת לעשות זאת. 

אני שומע נימוקים שונים לחוסר הרצון להתקדם. השכיחים בהם:

1. אפשר להגיע להישגים מצוינים באליפויות הארץ ובפסטיבלים גם בלי לדעת קונבנציות אז בשביל מה ללמוד קונבנציות?
התשובה שלי: אם מישהו מספיק מוכשר בשביל להגיע להישגים כאלה, מדוע שלא ילמד ויגיע להישגים טובים עוד יותר?

שלא תטעו, אני לא חושב שקונבנציות הכרזה הן חזות הכל. קוראי הבלוג כבר מכירים את התייחסותי לחשיבות משחק ההגנה ולחשיבות משחק היד. קוראי הבלוג מכירים גם את הסתייגויותיי מלימוד מופרז של קונבנציות, שהתדירות שמשחקים אותן בתחרויות אינה גבוהה.

לא ראיתי את אלה שלא צריכים קונבנציות לומדים טכניקות משחק יד או טכניקות הגנה או משכללים את השותפויות שלהם. 

2. מי שהתחיל לשחק אחרי גיל 40 לא יוכל להגיע לרמות הגבוהות ביותר ולכן אין טעם להשקיע.
הרמות הגבוהות ביותר הן דבר יחסי. אלה שמדברים על זה, מדברים על זכייה באליפות הארץ או על מקום גבוה בתחרות מרכזית בפסטיבל. הם לא מדברים על זכייה באליפות אירופה או באליפות עולם. 

התשובה שלי היא כפי שאומרים האנגלים (בתרגום חופשי לעברית): "המבחן הוא באכילת הפודינג".
התחלתי לשחק ברידג' בגיל 54. לא זכיתי באליפות הארץ. אני לא מוציא מכלל אפשרות זכייה כזו בעתיד. סימנתי את האליפות לזוגות מעורבים כאליפות שבה הסיכוי לזכות טוב יותר מהאליפות הפתוחה. הרחבתי את גישתי בנושא זה בפוסטים כגון: פוסט אישי: חלומות של סניורים, חלומות של סניורים - חלק 2: באיזו אליפות זה פחות בלתי אפשרי?

ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

בפוסטים הקודמים בסדרה הצגתי צדדים לאו דווקא חיוביים בברידג' הירושלמי.

בראשון עניתי בחיוב לשאלה: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?  

בשני התייחסתי לשיטות הכרזה, שאינן מתאימות למקובל בברידג' המודרני.  

בפוסט השלישי התייחסתי למחסור בשחקנים חדשים ברמה גבוהה.

הפעם אתיחס לדברים חיוביים בברידג' הירושלמי.

1. אורן טולדנו

אורן טולדנו הוא שחקן צעיר שזכה השנה ביחד עם שותפו אסף יקותיאלי במקום ראשון באליפות הארץ לצעירים. כשחקן נבחרת ישראל הצעירה עד גיל 21 היה שותף לזכייה במקום שני באליפות אירופה. 

הוא ראוי לכל הכבוד על הכישרון ועל ההשקעה הרבה שהביאו אותו לרמה גבוהה מאד ולהישגים מצוינים.

3-2. ניר רוזנטל ובן בסקין

בן בסקין והבן שלי ניר סיימו השנה במקום הרביעי באליפות הארץ לצעירים וזכו להישגים נאים נוספים.

גם הם ראויים לשבחים על הכישרון, ההשקעה וההתמדה ועל המאמץ המתמשך להתקדם.

4. שובל אדמס

שובל אדמס הוא תלמיד תיכון, שכבר היה חבר בנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 15. גם הוא ראוי לשבחים רבים על הישגיו, כישרונו וההשקעה וההתמדה

הקשיים

חשוב לציין שלירושלמים זה קשה יותר מאשר לכאלה מהתגוררים במרכז הארץ: צריך לסוע לאליפויות הארץ ולתחרויות חשובות אחרות במרכז, אימוני "פרויקט פסגה" מתקיימים פעם בחודש ברעננה.

קשה מאד למצוא שותף מתאים בירושלים. אורן טולדנו ושובל אדמס משחקים עם שותפים ממרכז הארץ ובמקרה של שובל אפילו רחוק יותר מהמרכז.

קשה למצוא בירושלים תחרויות בהם מתמודדים מול מספר גדול של זוגות חזקים. במרכז אפשר לשחק באביבים או בכיכר המדינה בתחרות בה משתתפים שחקנים בעלי דרגות בינלאומיות ושחקני נבחרת ישראל בהווה ובעבר.

כשמשחקים נגד שחקנים חזקים לומדים יותר.

5-6. רן וקשלק ודרור אקסלרוד

שני צעירים מוכשרים נוספים הלומדים ומתקדמים. להבדיל מהאחרים הם כבר בגיל מבוגר יותר ואינם מתחרים באליפויות לצעירים. כבעלי משפחות הם עובדים לפרנסתם. מטבע הדברים הם משקיעים פחות בברידג'.

גם הם ראויים לשבחים על כישרונם, התמדתם והתקדמותם.

האם זה סימן להתקדמות הברידג' בירושלים?

אם כל ההערכה לצעירים האלה, ספק גדול האם מדובר באור מתמשך בקצה המנהרה.

1. מספר הצעירים המגיעים לרמת משחק טובה או יותר מטובה הוא נמוך.

במרכז וגם באזורים אחרים תמצאו מספר גדול יותר של צעירים כישרוניים, המשקיעים ומתקדמים.

2. האם הם יישארו בירושלים כשיחפשו עבודה?

צעירים ירושלמים רבים מוצאים עבודה במרכז הארץ ועוברים לגור שם.

הכל נשאר במשפחה

זו אולי הבעיה הקשה ביותר.

הסבא של אורן טולדנו הוא בעל מועדון ברידג' וגם סבתו היא שחקנית ברידג' בדרגה לא נמוכה.

היה בבית מי שיעזור לו בצעדיו הראשונים בברידג'.

השותף של דרור אקסלרוד הוא אביו אשר. לא צריך לציין שכשדיברתי על רמה נמוכה בברידג' הירושלמי, לא התכוונתי לאשר שחקן מצוין בדרגת רב אמן זהב. גם אימו שחקנית ברידג' ותיקה.

יש במשפחה מי שיעזור לו ויקדם אותו. 

גם הוריו של רן וקשלק הם שחקני ברידג' ותיקים בדרגות לא נמוכות.

גם אצלו היה מי שיתמוך בו בצעדיו הראשונים בעולם הברידג'.

הסיפור של ניר קצת שונה: כשהיה בן 12 התחלתי לשחק ברידג' ביחד איתו. כמובן שמי שמתחיל לשחק בגיל 12 מתקדם יותר ממי שמתחיל לשחק בגיל 54.

אבל היה מי שיסיע אותו לתחרויות מחוץ לעיר, לאליפויות הארץ לצעירים ולמשחקי מבחן. היה גם מי שיסיע אותו פעם בחודש לאימון של פרויקט פסגה ברעננה. 

אליפויות הארץ לצעירים ומשחקי מבחן נמשכים בסופי שבוע כמעט מלאים (מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת). הרבה סופי שבוע ביליתי או יותר נכון העסקתי את עצמי ברעננה. 

גם סבו של בן בסקין משחק בברידג', אם כי ברמה נמוכה יותר. 

לא ידוע לי האם במשפחתו של שובל אדמס משחקים ברידג'.

השורה התחתונה: בירושלים, בשונה ממקומות אחרים, כמעט ואין צעירים המשחקים ברידג' תחרותי ללא זיקה חזקה לברידג' מצד בן משפחה.  

מאפיני הברידג' הירושלמי: נגד מי משחקים?

בפוסט הראשון בסדרה על הברידג' בירושלים, שאלתי: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה? 

בפוסט השני עסקתי במאפינים הייחודיים של שיטות ההכרזה בירושלים.

המכנה המשותף של רבות מההכרזות הנפוצות בירושלים הוא שהן אינן על פי עקרונות ההכרזה בברידג' מודרני.

בפוסט זה אעסוק בשחקנים. כמו בפוסטים הקודמים איני מכליל. יש שחקנים מעולים שאינם פועלים על פי הדפוסים הנפוצים בברידג' הירושלמי.

מה השתנה בעשרות שנים?

חבר שלי הוא רב אמן בברידג'. הפעילות הברידג'יסטית שלו בשנים האחרונות מינימאלית. החברות בינינו נוצרה בעבודה משותפת בתחום המחשבים. כששמע שהתחלתי לשחק ברידג', שוחחנו גם על ברידג'. לפני כמה עשרות שנים גר תקופה קצרה בירושלים ושיחק שם ברידג'. להזכירכם, אני משחק ברידג' רק 11 שנים. 

כשהוא שאל אותי על שחקני ברידג' ירושלמים, התברר כי כמעט כל השחקנים המובילים בברידג' הירושלמי מוכרים לו עוד מהתקופה בה גר בירושלים ושיחק ברידג'.
השיחה עם החבר שלי אינה חריגה. גם שיחות עם ירושלמים לשעבר שעזבו את העיר לפני שאני התחלתי לשחק ברידג' מתארות תמונה דומה.

אין הרבה שחקנים חדשים בירושלים ברמות של תחרויות ערב במועדון.

האם יש כאלה שהפסיקו לשחק ברידג' בירושלים?
אפשר לחלק את אלה שהפסיקו לשחק בתחרויות בירושלים לשלוש קטגוריות. אביא דוגמה לשחקן בולט אחד בכל אחת מהקטגוריות הנ"ל.

הקטגוריה העצובה
שחקנים שלצערנו הלכו לעולמם. דוגמה לשחקן ברמה גבוהה: ולטר נירן.

עזבו את העיר
כבר ציינתי בפוסט קודם שמרכז הארץ הוא גם מרכז התעסוקה העיקרי.
שחקני ברידג' צעירים שמחפשים מקום עבודה, מוצאים אותה לרוב במרכז הארץ. בלא מעט מקרים יעדיפו להתגורר שם ולא לעשות את מה שאני עשיתי: לגור בירושלים ולסוע כל יום לעבוד במרכז הארץ.

התופעה היותר נפוצה היא של שחקני ברידג' שילדיהם בוגרים ובעקבות העבודה עוזבים את העיר. ההורים הולכים בעקבות הילדים והנכדים ועוזבים למרכז הארץ.
דוגמה לשחקן בולט ברמה גבוהה: שלמה אלישר.

הפסיקו לשחק
האם תרצו לשחק במשך כמה עשרות שנים נגד אותם השחקנים המשתמשים באותן שיטות הכרזה ישנות ולא מאמצים שיטות הכרזה מודרניות (ראו את הפוסט הקודם)? אותי זה היה משעמם. 
אם אתם שחקנים ברמה גבוהה, יתווסף לזה הכורך לשחק נגד הרבה שחקנים חלשים מכם.

כבר אחרי 11 שנים אני לא ממש מתלהב לשחק בתחרויות מקומיות בירושלים. אני משחק בתחרות ביום שני בערב, שהיא התחרות החזקה ביותר בירושלים.
בתחרויות אחרות אני משחק או עם תלמידים או עם שותפים שאני מעוניין לשחק איתם בתחרויות ארציות והתחרות המקומית היא סוג של אימון.
אני נהנה יותר לשחק בכיכר המדינה בימי רביעי בערב. אני משחק שם בתדירות מאד נמוכה. 

תחשבו על שחקנים טובים ממני ששיחקו הרבה יותר שנים ממני. יש כאלה שהפסיקו או כמעט הפסיקו לשחק.
שחקן בולט לדוגמה: רמי קוק. 

ירושלמים משחקים בעיקר נגד ירושלמים
כשאני משחק בתחרויות ארציות מחוץ לירושלים אני פוגש מעט שחקנים ירושלמים. 
כשאני משחק במוקדמות אליפות הארץ או בליגה לזוגות מספר הזוגות הירושלמים קטן יחסית למספר שחקני הברידג' בעיר.
אלה שגם עושים תוצאות טובות, הם כמעט תמיד זוגות המשתייכים לרשימה מצומצמת, שאני כבר יודע אותה בע"פ.
חברו את זה עם פיסקה קודמת בה ציינתי שגם בתוך ירושלים כמעט ולא מתווספים שחקנים ברמה גבוהה ותבינו שירושלמים משחקים לרוב נגד ירושלמים.

נכון יש יותר ירושלמים המשתתפים בשני הפסטיבלים העיקריים בתל-אביב ובאילת.

הביצה והתרנגולת או מדוע ירושלמים ממעטים לשחק בתחרויות ארציות?
האם מרבית השחקנים הירושלמים כמעט לא משחקים בתחרויות ארציות משום שהם כמעט ואינם לומדים ומתקדמים?

אולי הם לא לומדים ולא מתקדמים משום שאינם משחקים נגד שחקנים שהם אינם מכירים ומשתמשים בשיטות הכרזה ובטכניקות משחק פחות מוכרות בירושלים?

במאמר מוסגר, אזכיר שוב יש גם שחקנים מצוינים מעטים, שאינם מרבים להשתתף בתחרויות ארציות מחוץ לירושלים מסיבות אחרות. מה שכתוב כאן אינו מתיחס לשחקנים אלה.

ברמה האישית שלי אצין שכשאני משחק נגד שחקנים חזקים בתחרויות ארציות אני לומד ומתקדם.

התשובה שלי לשאלה מדוע מרבית הירושלמים ממעטים לשחק בתחרויות ארציות היא שזו לא ביצה ותרנגולת, אלא שילוב של שני הגורמים: לא מרבים לשחק בתחרויות ארציות כי הרמה במרכז ובחיפה גבוהה יותר וגם לא מתקדמים כי לא משחקים מספיק נגד שחקנים ברמה גבוהה ונגד שחקנים שמשתמשים בשיטות הכרזה אחרות. 

מאפייני שיטות ההכרזה בברידג' הירושלמי

בפוסט הקודם שאלתי: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה? דעתי הייתה שרמה גבוהה או רמה נמוכה הוא דבר יחסי. דעתי היא שרמת הברידג' בירושלים נמוכה בהשוואה לרמת הברידג' במרכז הארץ ובחיפה.
כמובן, שיש בירושלים גם שחקני ברידג' ברמה גבוהה מאד והכוונה בכתיבת סדרת הפוסטים הזו אינה לפגוע במישהו או מישהי.

שיטות הכרזה ירושלמיות
שיטת ההכרזה הנפוצה בירושלים שונה משיטות הכרזה במקומות אחרים. שוב יסלחו לי אותם שחקנים ירושלמים שמכריזים אחרת. 

כבר הצגתי חלק מהייחוד בהכרזות הירושלמיות בפוסט: ירושלים עיר מיוחדת גם בהכרזות.

אנסה להציג כמה הבדלים עיקריים בין הכרזות ירושלמיות נפוצות לבין הכרזות מקובלות במקומות אחרים בהם שיחקתי, עליהם קראתי ובהם צפיתי (המונח צפיתי מתייחס לצפיה ב-BBO. בדרך כלל צפיתי בשחקנים מצמרת הברידג' העולמי בתחרויות חשובות).

1. פחות קונבנציות
בירושלים משחקים פחות קונבנציות. הדעה הרווחת היא שאפשר להגיע להישגים הכי טובים גם אם כמעט לא משתמשים בקונבנציות.

2. מכריזים גבוה כשאתה חזק
אחד העקרונות של ההכרזה בברידג' המודרני היא להכריז נמוך כשאתה חזק. כשמכריזים נמוך אפשר לנצל את מרחב ההכרזה לתיאור טוב יותר של הידיים שאתם ושותפיכם מחזיקים, על מנת להגיע לחוזה אופטימלי.
בירושלים נפוצות יותר הכרזות שאינן על פי העיקרון הזה. כך למשל,סוגרים מיד ל-3NT ולפעמים מגלים, בדיעבד, שאפשר היה להכריז ולבצע סלאם.

3. מה המשמעות של הכרזת ♠2 אחרי שהשותף הכריז ♥1 והיריב הכריז ♠1?
הכותרת היא רק דוגמה להכרזת Cue bid, שכמעט תמיד מתארת כוח והתאמה בסדרת השותף. לא מעט פעמים הסתכלו עלי בירושלים כעל עוף מוזר, כשנתתי את ההסבר הזה. חשבו שה-♠2 שואל על עוצר ב-♠ במטרה לשחק משחק מלא ב-NT, אם יש עוצר. מאז שיניב זק לימד את מה שהפך מזמן לחלק סטנדרטי משפת ההכרזות בברידג', פחות מסתכלים עלי כעל עוף מוזר. 
לפירוט קראו: "לפול מהכיסא" מ-Direct cue bid.

4. מתי הכרזת סדרה שואלת על עוצר ומתי הכרזת סדרה מראה עוצר?
מרבית הנקודות אצלכם ואצל השותף. אתם אולי בדרך להכרזת חוזה של 3NT. האם הכרזה לא טבעית של סדרה מראה עוצר או שואלת את השותף על עוצר?
התשובה שלי, ולא רק שלי: היא מראה עוצר, למעט מקרה חריג אחד: הכרזה בגובה 3 של סדרה בה התערב היריב. 
אצל לא מעט שחקנים ירושלמים גם הכרזת סדרה אחרת שואלת על עוצר.

הבעיתיות של שאלה על עוצר בסדרה שהיריב לא הכריז היא, שאם לשותף אין עוצר, היריבים ידעו במה להוביל גם אם זו אינה ההובלה הטבעית שלהם.

5. בידיים מאוזנות עם 15-17 נקודות וחמישייה במייג'ור מכריזים את סדרת המייג'ור
מאד נפוץ בירושלים. פחות נפוץ במקומות אחרים. כשלמדתי בקורס מורים לברידג' כל תלמיד הרצה 10 דקות לפני הכיתה. האמן הבינלאומי יוסי אנגל (שלמד רק את החלק של ההוראה והיה פטור מהחלק של לימוד ברידג') אמר בהרצאתו, שבברידג' המודרני יותר חשוב להראות את הנקודות (15-17 במקרה זה) מאשר את החמישייה בסדרת מייג'ור.
יוסי אנגל צודק. כך מכריזים רוב השחקנים בברידג' המודרני.

6. "עירו של Cappelletti"
בירושלים מקובל יותר להשתמש בקונבנציית Cappelletty לאחר שהיריב פתח 1NT.
גם בהקשר זה אני עוף מוזר בירושלים. ההעדפה שלי היא Multi Landy, אבל אני משחק גם Modified DONT. 
אני משחק גם Cappelletti עם מי שלא מכיר את שתי הקונבנציות הנ"ל.

7. 2 על 1 לא מחייבת למשחק מלא
שיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא היא שיטת הכרזה נפוצה בברידג' המודרני. לא בירושלים. מספר קטן של זוגות מקומיים משחק את השיטה הזאת.
אחד מאלה שלא משחק אותה, יודע להסביר מדוע: הוא חושב שזו שיטה לא טובה במשחקים חלקיים בתחרויות בשיטת ניקוד Top-Bottom.
זכותו של כל אחד לחשוב האם שיטת הכרזה טובה או לא. השחקן הזה, שהוא בעל ידע תיאורטי רחב, הוא יוצא דופן: יתר הירושלמים, שלא משחקים את השיטה הזו, לא משחקים אותה לא משום שהם חושבים שאינה טובה, אלא משום שאינם מכירים אותה.

יש מילה אחת שחוזרת כמה פעמים ברידג' מודרני. שיטות ההכרזה המקובלות בברידג' הירושלמי אינן שיטות ההכרזה המקובלות בברידג' המודרני.

לגייס לעזרתי את גאייר הלגמו

השיח הברידג'יסטי הירושלמי שונה מהנהוג במקומות אחרים. אתה מנסה לשחק עם מישהי או מישהו בפעם הראשונה ולקבוע שיטת הכרזה משותפת. שואלים אותך, במקרה הטוב: האם אתה משחק RKCB או "אסים וקינגים ביחד"?
במקרה הפחות טוב: האם אתה משחק "אסים וקינגים ביחד" או "אסים לחוד וקינגים לחוד" (בתרגום לעברית: Blackwood)?

אין לי כלום נגד RKCB וגם לא נגד Blackwood, למי שלא מכיר RKCB, אבל את דעתי (הזהה לדעת שחקנים טובים בהרבה ממני) על מה שנקרא "אסים וקינגים ביחד" כבר הבעתי בפוסט: שיעור פרטי לירושלמים: איך לא להכריז SLAM? 

כשזה קורה לי אני מגייס לעזרתי את גאייר הלגמו, השחקן שאני חושב שהוא השחקן הטוב בעולם.
אני מתאר למי שמציע לי לשחק "אסים וקינגים ביחד" מצב לא סביר לחלוטין: הלגמו מוכן לשחק איתי (פערי הרמות כל כך גדולים שזה בלתי סביר בעליל). אני מנסה לקבוע איתו שנשחק על פי כרטיס השיטות שלו ומוצא שם "אסים וקינגים ביחד" (הסתברות של 0%. מעולם לא ראיתי שחקן מהליגה הלאומית בישראל או ברמה גבוהה יותר משתמש בשיטת "אסים וקינגים ביחד"). 

אני מבקש ממנו להחליף את "אסים וקינגים ביחד" במשהו אחר והוא מסרב. במצב זה אני מודיע לו שאם הוא מתעקש לשחק איתי ברידג' לא נכון, אז אני מודה לו ומוותר על ההזדמנות החד-פעמית לשחק איתו. 

לשחקן הירושלמי שרמתו רחוקה מאד מרמתו של הלגמו ברור: "אסים וקינגים ביחד" זה עבורי Go no GO. אפשר לשחק "אסים וקינגים ביחד, אבל לא ביחד איתי.

לא במקרה הרחבתי את הנושא של "אסים וקינגים ביחד". אני מנסה לגמול, ללא הצלחה, שחקנים ירושלמיים מהטעות הזו כבר הרבה זמן.

כששחקן שאין חולק על זה שהוא אחד מהשחקנים הכי טובים בארץ, אומר בדיוק את מה שאני אומר (בסגנון שלו) - אני לא טועה.

כשכל השחקנים ברמה הגבוהה "הצביעו ברגליים" (למעשה בידיים) נגד הקונבנציה הזו והם משחקים RKCB - לא הם טועים ולא אני טועה.

האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?

ב-30 במאי התקיימה תחרות ארצית לזכר שלמה לוי ז"ל בירושלים. במקום הראשון זכו בני ליבסטר וגילי בר. לתוצאות המלאות לחצו כאן.

שבוע אחרי זה שיחקתי בתחרות ארצית במועדון אביבים בתל-אביב. בירכתי את בני ליבסטר על התוצאה בתחרות בירושלים. ליבסטר אמר לי שרמת הברידג' בירושלים נמוכה. לצערי, לא נותר לי אלא להסכים איתו.

צריך לזכור שרמה גבוהה ורמה נמוכה זה דבר יחסי. יש בירושלים כמה שחקנים ברמה גבוהה מאד. מבלי לפגוע באותם שחקנים, הרמה הכללית, בהשוואה לרמה בכמה מקומות אחרים בארץ, נמוכה.

בפוסט זה אנסה להסביר מדוע בני ליבסטר צודק באמצעות הצגת כמה נקודות המתארות את רמתו הנמוכה יחסית של הברידג' הירושלמי. בפוסט הבא בסדרה אתאר את מאפייני הברידג' הירושלמי (לפי דעתי) העשויים להסביר מדוע הרמה נמוכה. 

ירושלים והמרכז

כמי שגר בירושלים ונאלץ לעבוד במרכז הארץ במשך תקופות ארוכות, הבנתי שבתחום המחשבים עיקר הפעילות היא במרכז. מהר מאד הבנתי שזה נכון גם בתחומים אחרים. גם בברידג' זה נכון. יש הרבה יותר מועדונים, שחקנים טובים ופעילות במרכז. לא פלא שהרמה שם יותר גבוהה מהרמה בירושלים.

ירושלים וחיפה

ההשוואה לחיפה הרבה יותר מענינת משום שחיפה בתחומים אחרים לא נחשבת ליותר מרכזית מירושלים.

באופן ברור רמת הברידג' בחיפה הרבה יותר גבוהה מרמת הברידג' בירושלים. להלן כמה אינדיקטורים:

1. רבים משחקני נבחרת ישראל או שחקני נבחרת ישראל בעבר הם חיפאים. ב-11 השנים שאני משחק ברידג' לא זכור לי שהיה שחקן ירושלמי בנבחרת.
להלן שמות של כמה שחקנים חיפאים מצטיינים:

א. האחים אילן ואופיר הרבסט, ששיחקו בנבחרת ישראל וזכו במקום ראשון בתחרות הזוגות של אולימפיאדת משחקי המחשבה.

ב. האחיות דנה ונוגה טל שחקניות נבחרת ישראל. נוגה ודנה זכו במקום הראשון לזוגות נשים בתחרות קבנדיש היוקרתית.

ג. יניב זק ומיכאל בראל שיחקו לאחרונה בנבחרת ישראל באליפות אירופה. גם בעבר שיחקו בנבחרת וזכו להישגים מצוינים רבים נוספים.

ד. שחר זק ואריאל בראונשטיין ששיחקו בעבר בנבחרת ישראל

בהחלט ייתכן ששכחתי שחקנים מצוינים נוספים או איני מכיר שחקנים מצוינים נוספים. אם זה המצב, אני מתנצל מראש.

2. לאורך שנים משחקים בליגה לאומית הרבה שחקנים חיפאים. בקבוצה חיפאית או בקבוצה שחלק משחקניה ממרכז הארץ. 
נדיר מאד ששחקן ירושלמי או זוג ירושלמי מצורף לקבוצה לא ירושלמית בליגה הלאומית. לא זכורה לי קבוצה ירושלמית ששיחקה בליגה הלאומית.

אם איני טועה, השנה שיחק בליגה ארצית רק זוג אחד של שחקנים ירושלמים.
אם אני טועה, מספר השחקנים הירושלמים בליגה זו קטן מאד.

3. אליפויות הארץ
זה קורה, אבל זה נדיר, שזוג שחקנים ירושלמים מסיימים באחד משלושת המקומות הראשונים באליפות הארץ. זוגות חיפאים אתם יכולים למצוא בתדירות גבוהה בהרבה בין שלושת הראשונים באליפות הארץ.

כנראה שהריחוק מהמרכז אינו הגורם היחיד להסבר הרמה הנמוכה של הברידג' הירושלמי.

על מנת שננסה להבין זאת טוב יותר אנסה לנתח את מאפייני הברידג' הירושלמי בפוסטים הבאים בסדרה.

על אוריינות והכרזות Slam

המושג אוריינות במשמעותו הבסיסית, מתייחס ליכולת קריאה וכתיבה. מישהי במשרד החינוך של מדינת ישראל, החליטה לפני 15-20 שנה לאמץ שיטה חדשה וכושלת, ללימוד קריאה וכתיבה בכיתות הנמוכות בבתי הספר היסודיים לה קראה "אוריינות". התוצאה הייתה שלא מעט ילדים, שבשיטה הקודמת קראו וכתבו, התקשו בקריאה ובכתיבה.

אחד ממוספי סוף השבוע, של אחד העיתונים, הציג תחקיר שביצע בנושא.

כל אנשי האקדמיה שרואיינו, התנגדו לשיטה. הם טענו שהיא נוסתה ונכשלה בארה"ב ולכן הופסק השימוש בה.

הגדיל לעשות פרופסור ידוע מאוניברסיטת חיפה, שטען שלא ניתן למצוא אף אחד באקדמיה בעולם, שתומך בשיטה.

הגברת ממשרד החינוך הציגה טיעוני נגד. הוא הוסיפה, שהפרופסור מאוניברסיטת חיפה טועה, וציינה שם של פרופסור מחו"ל התומך בשיטה (היה קשה למצוא יותר משם אחד). 

העיתון ביקש את תגובתו של הפרופסור מאוניברסיטת חיפה. הוא ענה שנכון שהפרופסור שצוין תמך בשיטה, אבל הוא נפטר לפני 40 שנה.

מה לאוריינות ולסלאמים?

בפוסט: שיעור פרטי לירושלמים: איך לא להכריז Slam? הזכרתי שיטה כושלת אחרת. קונבנציה לקבלת מידע על קלפי מפתח בדרך להכרזת Slam. לקונבנציה קוראים בלשון העם: "אסים וקינגים ביחד".

נזקה פחות  מנזקה של ה"אוריינות", שאימץ בעבר משרד החינוך: מי שמשתמש בה יכול לקרוא ולכתוב, אבל הוא יכריז יותר סלאמים, שלא צריך להכריז ופחות סלאמים, שצריך להכריז, ממי שמשחק שיטה טובה יותר. 

מה קרה מאז שפרסמתי את הפוסט?

מאז פרסום הפוסט הפכתי, בעל כורחי, לכתובת לזוגות שאחד מהם, רוצה להמשיך לשחק "אסים וקינגים ביחד" וחברו רוצה לשחק RKCB,  כפי שעושים כל השחקנים ברמה גבוהה ששיחקתי נגדם וכל שחקני הצמרת העולמית, שצפיתי בהם בשידורי BBO של התחרויות ברמות הגבוהות בעולם.

זה שרוצה לשחק RKCB, שולח את חברו לדבר איתי או מצטרף לחברו ושניהם מדברים איתי.

לא בהכרח צריך לדבר איתי. קרוב לוודאי שאם תדברו אם שחקנים טובים בהרבה ממני, תשמעו את אותו הדבר.

השורה התחתונה

השתמשו ב-RKCB. אם זה קשה מדי ומסובך מדי עבורכם, השתמשו בקונבנציית Blackwood הקלאסית: שואלים רק על קלפי A. ואם מחליטים לבדוק קלפי K (לרוב כשבודקים אפשרות להכרזת  Slam גדול), שואלים בנפרד על קלפי K.

הימנעו משימוש ב"אסים וקינגים ביחד", גם אם התברר לי בשיחות עם הפונים, שמקורה של הקונבנציה לא בירושלים. זה שהיא לא הומצאה כאן, לא הופך אותה לטובה יותר.

הערת שוליים

ייתכן, שכמו בסיפור על שיטת ה"אוריינות" של משרד החינוך, לפני הרבה שנים, מישהו יגיד לכם שאני טועה ויציג שם של שחקן טוב אחד, שתומך בשיטה. לא אופתע אם יתברר, שהוא נפטר לפני 40 שנה.

מדוע יורדת רמת הברידג' בירושלים?

כשאני משווה בין רמת הברידג' שהייתה בירושלים כשהתחלתי לשחק לפני כ-9 שנים לבין הרמה היום, אני רואה ירידה ברמת המשחק. בפוסט זה אנסה לנתח מדוע. 

תמותה

באופן טבעי אנשים הולכים לעולמם. גם שחקני ברידג' טובים וגם שחקני ברידג' מצטיינים. לפעמים זה קורה גם בנסיבות טרגיות לא טבעיות (למשל: נוח ונורית מעוז ז"ל). 

זה קורה גם בירושלים אבל באותה מידה גם במקומות אחרים.

זהו גורם שאינו ייחודי לירושלים. "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".

אם יש שחקנים חדשים המתקדמים ברמתם, הם תופסים את מקומם של ההולכים לעולמם.

הגירה 

אנשים עוזבים את ירושלים. לרוב למרכז הארץ. גם שחקני ברידג' טובים עוזבים את ירושלים. אם אתם רוצים להבין מדוע עוזבים את ירושלים, קראו את הפוסט בבלוג שלי על כלכלת המשפחה: מדוע במוקדם או במאוחר אני עשוי לעזוב את ירושלים?

זהו גורם שאולי אינו ייחודי לירושלים, משום שיש עזיבה גם ממקומות אחרים למרכז, אבל גורם זה, בשונה מהקודם, רלוונטי רק לחלק מהמקומות.

אם יש שחקנים חדשים המתקדמים ברמתם, הם תופסים את מקומם של המהגרים לערים אחרות. 

עייפות החומר

יש לי חבר שהיה לפני שנים רבות שחקן ברידג' פעיל בדרגת רב אמן. החברות שלנו אינה קשורה לברידג'. 

לפני כ-25 או 30 שנים למד באוניברסיטה העברית בירושלים ושיחק ברידג' בירושלים.

אחרי שסיפרתי לו שהתחלתי לשחק ברידג', הוא שאל אותי על שחקני ברידג' מתקופתו בירושלים.

מסתבר שמרבית השחקנים שמשחקים בתחרות המקומית החזקה ביותר בירושלים היום, שיחקו גם בתקופה שהוא שיחק והוא מכיר אותם טוב ממני.

אם אתה משחק כל שבוע במשך עשרות שנים נגד אותם השחקנים זה מתחיל לשעמם.

חלק מהשחקנים הוותיקים כבר מגיעים באופן עקבי פחות. מדובר לא אחת בשחקנים טובים. בהיעדרם הרמה בתחרויות יורדת.

עייפות חומר מתרחשת גם במקומות אחרים. במקומות בהם יש הרבה מועדונים והרבה שחקנים ברמה גבוהה, אתה יכול לגוון ולשחק במועדונים אחרים, עם שותפים אחרים ונגד שחקנים חזקים אחרים ולכן עשויה להיות פחות עייפות חומר.

סעיף זה רומז כבר, שאין הרבה שחקנים חדשים ברמה גבוהה בירושלים. בסעיפים הבאים ננסה להסביר מדוע.

צעירים
לצעירים יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר להתקדם בכל תחום, כולל בברידג'. הם עשויים להיות אלה שמגיעים לרמה גבוהה וממלאים את השורות במקום אלו שהלכו לעולמם, עזבו או פרשו.

כשאני מסתכל על צעירים המשחקים ברידג' בירושלים, אני רואה כחמישה שישה שחקנים פעילים ברמה טובה. אחד מהם אתם כבר מכירים מפוסטים אחרים בבלוג: בני והשותף המועדף שלי ניר, שהתחיל לשחק ביחד איתי. האחרים לא התחילו לשחק ביחד עם הוריהם, אבל לכולם פרט לאחד יש מכנה משותף: ההורים או הסבים התחילו לשחק ברידג' הרבה לפניהם והם שחקני ברידג' תחרותי בדרגות בינוניות או גבוהות. 

המשמעות של זה היא, שקרוב לוודאי מי שאין לו הורים או סבים המשחקים ברידג', לא יהיה שחקן ברידג' טוב בירושלים.

רוצים לדעת מדוע? קראו את הפוסט שלי: פוטנציאל דור שני ותבינו.
זה לא קורה במקומות בהם יש מי שמשקיע הרבה בטיפוח צעירים. במקומות כאלה תוכלו לראות מספר גדול יותר של צעירים המשחקים ומתקדמים.

שחקנים מתחילים
שחקנים מתחילים הם בסיס הפירמידה. חלק קטן מהם יגיע למועדונים וישחק בתחרויות. בירושלים יש לא מעט קורסים ללימוד ברידג'. יש גם קורסי המשך לשחקנים מתחילים.

שחקני תחרויות
איך מקדמים שחקני תחרויות בוקר ואחה"צ לשחקני תחרויות ערב ולשחקנים היכולים להתמודד בכבוד בתחרויות ארציות, בפסטיבלים באליפות הארץ, בליגה ובגביע?

כפי שנאמר בפסקאות קודמות, הרמה בתחרויות המקומיות בירושלים בירידה. קשה לצבור בירושלים ניסיון משמעותי נגד שחקנים חזקים.

יש מעט קורסים לשחקני תחרויות, היכולים לקדם אותם לרמה המתאימה לתחרויות המקומיות ברמה הגבוהה יחסית בירושלים. מרבית השחקנים "נתקעים" ברמה הנמוכה יותר וממשיכים להשתתף בתחרויות אלה בלי להתקדם. מעטים מסוגלים ללמוד באופן שיטתי בכוחות עצמם.

מי מלמד ומה מלמדים?
אם קראתם את הפוסט שלי: מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן? הבנתם שלא כל המורים לברידג', מלמדים נכון. 
בהיבט התכני אין ספק שחלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים גם דברים, שתלמיד שיגיע לרמה גבוהה אחרי כמה שנים, יצטער שלמד אותם.

קשה להיגמל מברידג' לא נכון שלמדת אותו ושיחקת אותו במשך שנים.
קראו את הפוסט ירושלים עיר מיוחדת: גם בשיטת ההכרזה ואת הפוסט שיעור פרטי לירושלמים איך לא להכריז Slam? ותבינו מדוע בירושלים זה קורה לא מעט. 

הערת שוליים
אני למדתי רק משחקנים מצוינים בעלי הבנה מעמיקה בברידג'. אלה שלמדתי מהם לא רק מלמדים ברידג', אלא גם את ההיגיון שמאחורי מה שהם מלמדים. 

למדתי קורס שחקני תחרויות אצל אלדד גינוסר, שחקן שזכה כבר באליפות אירופה ושיחק בנבחרת ישראל.
למדתי קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד, בכיר מורי הברידג' בארץ ושחקן ברידג' עטור הישגים, שרמת משחקו גבוהה מאד.

הם לא לימדו אותי ברידג' שגוי. 

לא למדתי אף פעם משחקנים בינוניים או טובים בלי שבדקתי במקורות מהימנים מהם, שמה שהם אומרים נכון.

למדתי פה ושם גם משחקנים מצטיינים בעלי רמת הבנה גבוהה בברידג'. למדתי מספרים ומאמרים בעיתונים ובאתרי ברידג'. גם במקורות הכתובים בחרתי רק כאלה שאין ספק שהם מקורות מהימנים.

התלמידים שלי לומדים ברידג' עם היגיון, שמותאם לרמתם ויכולתם. הם לא יצטרכו להיגמל ממה שהם למדו. 
למעט כמה ילדים מחוננים, רמת משחקם עדיין נמוכה. קשה להיות שחקן טוב אחרי ששיחקת 100 או 200 ידיים. 

אבל הם כבר מבינים כמה דברים, שחלק משחקני התחרויות ברמה הירושלמית הגבוהה עדיין לא מבינים, למשל: מתי לבחור בהובלה פסיבית ומתי לבחור בהובלה אקטיבית בהגנה.