לאחר שכשלנו אתמול (28.7.23) במוקדמות גביע המדינה התפנה לי הבוקר.
בערך בשש וחצי בבוקר יצאתי לריצה של 8 ק"מ באזור עין לבן.
אני נהנה מהטבע ומהשקט וגם מהריצה עצמה. היה לי גם מספיק זמן לחשוב על שני הפוסטים שאני כותב היום.
העובדה שאני מצליח לרוץ 8 ק"מ מראה שעדיין יש לי יכולות גם בגילי המתקדם.
זה נכון גם בשחמט אליו עשיתי גיחה תחרותית חד פעמית מוצלחת בשנת 2021 אחרי שנים ארוכות שבעצם לא שיחקתי בתחרויות.
זה נכון גם בתחומים רבים אחרים בהם אני פועל.
זה נכון גם בברידג'.
בשלושה מתוך ארבעת המושבים ששיחקתי אתמול לא שיחקתי רע.
היו גם שתי ידיים נוראיות במושב השלישי ויד אחת שבה טעיתי קשות כשלא הכפלתי כדי להעניש.
זה ההבדל בין אבי רוזנטל בן ה-72 בשנת 2023 לבין אבי רוזנטל בן ה-65 בשנת 2018.
זה בודאי ההבדל בין אבי רוזנטל בן ה-54 וה-55, שחקן מתחיל שידע מעט מאוד ברידג' ובכל זאת השיג הישגים טובים במיוחד.
רמת הריכוז יורדת עם הגיל. כמעט בכל תחרות יש לי 2-3 ידיים רעות במיוחד שלא היו לי לפני 15 שנה ואפילו לא לפני 7 שנים.
זה קורה לא רק לי. גם לאחרים.
כולל שחקנים בצמרת העולמית, שראיתי אותם ב-BBO מתחרים באחת מאליפויות צפון אמריקה ומבצעים שגיאות קשות.
אחד הפרשנים הסביר זאת בכך שאלה שטעו הם אנשים בגיל מבוגר. הם משחקים הרבה ידיים וזה מעייף אותם ואז הם מאבדים ריכוז.
זה לא אומר, שאני או מישהו אחר בגיל מתקדם לא יכולים לתת תחרות אחת טובה בלי לאבד ריכוז ולעשות תוצאה טובה במיוחד.
ניתוחים יותר מעמיקים של הגיל השלישי
בעקבות משבר גיל ה-70 שלי ומשבר הגירושים שלי, התחלתי לכתוב בלוג אישי.
הבלוג עוסק בהיבטים אישיים שלי ובהיבטים כלליים של הגיל השלישי.
לא במקרה בחרתי לו את השם: "הישורת האחרונה - לאו דזה וזקנים אחרים"
לאו דזה הוא חכם סיני שבזקנתו כתב את הספר דאו דה צ'ינג.
זהו הספר המתורגם ביותר לשפות אחרות, אולי למעט התנ"ך.
המסר שאני מנסה להעביר לעצמי ולאחרים בגיל השלישי שזוהי ההזדמנות האחרונה לעשות דברים משמעותיים בחיים.
מי שזה מעניין אותו או אותה מוזמנים לקרוא את הבלוג הזה.
