בחיים אנחנו מקבלים החלטות. רוב ההחלטות שאנחנו מקבלים הן בתנאי אי-וודאות (ראיתי כבר ציטוטי מחקרים שדיברו על 95% מההחלטות כהחלטות בתנאי אי-וודאות).
כשמשחקים ברידג' מקבלים החלטות: מה להכריז? איזה קלף לשחק? וכיו"ב. ברידג' הוא משחק סטטיסטי ולכן רוב ההחלטות הן בתנאי אי-וודאות.
אחת התועלות של משחק הברידג' היא שיפור המיומנות של קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות. את המיומנות המשופרת אפשר ליישם גם בהחלטות בתחומים אחרים, שהן חשובות יותר מההחלטות שקיבלנו ליד שולחן הברידג'. בשונה מהחלטות אחרות, הפידבק על החלטות בברידג' הוא כמעט מידי ולכן קל לדעת האם קיבלנו החלטה סבירה או לא וללמוד מזה לשפר את קבלת ההחלטות.
היות שמרבית הקוראים הם שחקני ברידג', שכבר פיתחו מיומנות ראויה בקבלת החלטות, פוסט זה הוא תרגיל עבורכם: נסו לקבל החלטות מחוץ לשולחן הברידג'.
נסו לקבל את ההחלטות על סמך נתונים שאציג לכם מזווית ראייה של מספר "שחקנים". כל פעם מזווית ראייה של "שחקן" אחר.
הנתונים, שלא ודאי שהם נכונים, מגיעים מכתבה בעיתון Newsweek. להלן קישור לכתבה:
הכתבה עוסקת בחשדות לרמאות כנגד זוגות בצמרת הברידג' האירופי.
נצטמצם לשתי עובדות/טענות המופיעות בכתבה:
1. זוג שחקני הברידג' פנטוני ונונס נחשדים ברמאות
במילים אחרות: העברת מידע לא חוקי המקנה להם יתרון לא הוגן בתחרויות.
אין ספק שהחשדות הם עובדה.
שאלה אחרת היא: האם הם רימו או שהם לא רימו? במילים אחרות: האם יש בסיס לחשדות נגדם?
2. פנטוני ונונס חשודים באיום חמור על Boye Brogeland
שחקן הברידג' הנורווגי Boye Brogeland הוא אחד מהטוענים שהיו רמאויות. לטענתו גם פנטוני ונונס מרמים. על פי מה שהעיתון כותב Brogeland קיבל, באמצעות מכר משותף, איום מפנטוני ונונס. תוכן האיום: "תודיע לחברך Boye שיש לנו כיסא גלגלים התואם את מידותיו" (התרגום מאנגלית לעברית הוא שלי).
קבלת החלטות מזווית של כל אחד משלושת "השחקנים"
1. מערכת העיתון
אולי במערכת העיתון לא משחקים ברידג', אבל החלטות הם קיבלו והרבה. בכל פרסום כתבה יכולה להיות תועלת של הגדלת מספר הקוראים או הגדלת נפחי הפרסום של חברות.
בכל פרסום יש גם סיכון. את הסיכונים צריך לנהל. הסיכון העיקרי הוא, מישהו יגיש נגד העיתון תביעה בגין פרסום לא נכון אודותיו, שפוגע בשמו הטוב ו/או גורם לו נזק כלכלי.
2. Boye Brogeland
ברוגלנד מדורג בסביבות המקום השישים בין שחקני הברידג' בעולם. הניחו שהמיומנות שלו בקבלת החלטות גבוהה.
3. פנטוני ונונס
מדובר בשותפים קבועים במשחק הברידג'. הם שחקנים מקצוענים המדורגים במקום ראשון ובמקום שני בעולם מבחינת צבירת נקודות אמן. על פי העיתון, השחקן האמריקאי הבכיר Bob Hamman, טען שהשחקנים הבכירים ביותר בעולם הברידג' מרוויחים בין 200 אלף ל-500 אלף דולרים לשנה.
בעניין הנוכחי פנטוני ונונס הם "שחקן" אחד: הם שותפים קבועים ליד שולחן הברידג' ומואשמים בשיטת רמיה מתוחכמת שתיאמו ביניהם.
הניחו שהמיומנות של פנטוני-נונס בקלבת החלטות גבוהה מאד.
בפסקאות הבאות אתם מוזמנים לקבל החלטות במקום כל אחד משלושת ה"שחקנים"
העיתון Newsweek
קיבלתם החלטה לפרסם את הכתבה. יש לכם שתי החלטות ביחס לפנטוני-נונס:
1. האם לפרסם שהם נחשדים ברמאות?
נדמה לי שכולם יסכימו שאין סיכון בפרסום כזה.
כשאתרי אינטרנט מפרסמים לא רק את החשדות, אלא גם את הטענה שהם אשמים ברמאות וגם את השיטה לפיה רימו, כביכול או באמת. כששחקני ברידג' בולטים בעולם מגיבים, ללא הסתרת שמם, כי לדעתם פנטוני ונונס אשמים.
כשההתאגדות העולמית בברידג' הוציאה את נבחרת מונאקו מההתמודדות על אליפות העולם לנבחרות (Bermuda Bowl) בגלל החשדות נגד פנטוני ונונס ושיבצה במקומה נבחרת אחרת, אף אחד לא יתבע את העיתון על פרסום החשדות.
2. האם לפרסם את האיום על Boye Brogeland?
יש סיכון בפרסום האיום. זה לא מידע המופיע באתרי אינטרנט רבים. אם המידע שגוי, יתבעו את Brogeland וכמובן שיתבעו גם את העיתון. לא בטוח שיש לזה ערך מוסף רב מעבר לתכנים האחרים של המאמר: אולי זה לא ימשוך קוראים נוספים רבים או מפרסמים נוספים בעיתון.
לפני פרסום העיתון צריך לוודא את נכונות האיום. אימות המידע עשוי להיות באמצעים כגון: שיחה עם חברו של Brogeland שבאמצעותו העבירו את האיום, הקלטה או מסר כתוב והכי משכנע מישהו אחר שקיבל מהם איום דומה (אם יש כזה).
קרוב לוודאי שהעיתון ניסה לאמת את המידע לפני הפרסום, השתכנע בנכונות המידע ורק אז פרסם אותו.
העובדה שלא שמענו על תביעה משפטית כזו מצידם של פנטוני ונונס, מחזקת את הטענה, שהאיום אכן נשלח.
Boye Brogeland
אתם מרואיינים לעיתון נפוץ ומכובד. ההחלטות שאתם צריכים לקבל בקשר לפנטוני ונונס הן:
1. האם לפרסם שהם נחשדים ברמאות?
כבר פרסמתם מאמר בו טענתם באופן מפורש שזוג אחר (פישר-שוורץ) מרמה. השתתפתם בניסיון לחשוף רמאויות אחרות, כולל החשד הכבד נגד פנטוני-נונס. שום נזק נוסף לא ייגרם לכם אם תפרטו אותם בעיתון. המטרה שלכם היא לסלק רמאים מתחרויות ברידג' וליצור נורמה אחרת. גם את זה פרסמתם בשמכם בכתב. הפרסום בעיתון עשוי לקדם את המאבק שלכם ושל שותפים למאבק.
ההחלטה הוודאית היא להציג את החשדות שלכם ושל אחרים בפני העיתון.
2. האם לפרסם את האיום שלהם עליכם?
אם אין וודאות שאכן איימו עליכם, רק נזק ייגרם לכם ולעניין שלשמו אתם פועלים.
נזקים אפשריים:
1. פנטוני ונונס יתבעו אתכם בבית משפט ויזכו. אתם תשלמו קנס ותחוייבו להתנצל מעל דפי העיתון. אל תשכחו שפישר ושוורץ כבר הגישו נגדו תביעה משפטית (או לפחות פרסמו בדף הפייסבוק שלהם שהגישו) על סכום גבוה בטענה, ש Brogeland מעליל עליהם שהם מרמים, על אף שלטענתם אינם מרמים.
2. כתבי העיתון לא יאמינו לכם. תשכחו ממאמרים נוספים בעיתון הזה וכנראה גם בעיתונים אחרים.
3. אלה שטענתם שהם מרמים, כולל פנטוני-נונס, אבל גם זוגות אחרים, יטענו שהוכח שאתם לא אמינים ולכן גם הטענות שלכם כלפיהם בנושא רמאות לא נכונות. ההסתברות שיזוכו, גם אם רימו, גדלה.
קל להבין שהנזק הפוטנציאלי לכם אישית ולעניין שאותו אתם מנסים לקדם, עלול להיות גדול ואפילו בלתי הפיך. הגיוני להעלות טענה של איום רק אם היא נכונה ותוכלו להוכיח אותה.
פנטוני ונונס
בפוסט הזה הלכתי מהקל אל הכבד: ההחלטה של העיתון היא קלה יחסית ההחלטה של פנטוני ונונס היא הקשה ביותר.
שימו לב שהם יודעים היטב האם רימו או לא? והאם איימו או לא?.
ארבעת המצבים האפשריים מוצגים בטבלה להלן:
אתם תנסו לקבל את ההחלטה במקומם בכל אחד מהמצבים.
מצב 1: לא רימו ולא איימו
אם לא רימיתם מדוע צריך להסתבך באיום, שאולי יסבך אתכם ויסב לכם נזקים?
ההחלטה המתבקשת היא לתבוע את Brogeland ואת העיתון Newsweek בבית משפט.
אפשר רק להרוויח מזה:
1. ינקו אתכם מאשמת שווא של איום ויפרסמו זאת.
2. תקבלו פיצוי כספי
3. אחד מאלה המעלילים עליכם שאתם מרמים ייתפס ברמאות, אמנם לא ליד שולחן הברידג', ואמינות הטענות האחרות שלו נגדכם תעורער.
אולי תינצלו מהשעיה ותוכלו להמשיך בקריירת ברידג' מפוארת ומתגמלת כספית.
אם לא הוגשה תביעה, כנראה שזה אינו המצב האמיתי.
מצב 2: לא רימו וכן איימו
האם סביר שתהיו במצב כזה? אין לכם מניע לאיים. בדומה למצב 1, יש לכם רק מה להפסיד מאיום כל כך בוטה.
במצב כזה לא תגישו תביעה משפטית.
אם קבלת ההחלטות שלכם סבירה (והנחנו שהיא טובה), ההסתברות שתהיו במצב הזה נמוכה מאד.
מצב 3: רימו ולא איימו
במקרה זה יש לכם מניע לאיים: אולי בזכות האיום הוא יחדל להאשים אתכם? אבל יש לכם גם הרבה מה להפסיד ולכן בחרתם לא לאיים.
ההחלטה המתבקשת היא לתבוע את Brogeland ואת העיתון Newsweek בבית משפט.
את התועלות כבר פרטתי בסעיף הקודם: "לא רימו ולא איימו". ההבדל היחיד הוא שכן רימיתם ואולי תוכלו להתחמק מהעונש, בגלל ערעור אמינותו של אחד המקטרגים, שנתפס מעליל עליכם איום חמור שלא איימתם.
אם לא הוגשה תביעה, כנראה שזה אינו המצב האמיתי.
מצב 4: רימו ואיימו
אתם יודעים שהחבל על צווארכם ואתם צפויים להרחקה לכמה שנים מתחרויות ברידג'. אין לכם מה להפסיד: מה זה משנה אם ירחיקו אתכם בגלל שרימיתם או בגלל שאיימתם? יש לכם מניע לאיים. המניע תואר במצב 3: אולי תפחידו את אחד מהמובילים בין אלה שמנסים לחשוף את הרמאות שלכם.
ההחלטה המתבקשת היא לא להגיש תביעה בבית משפט, שכנראה ימצא אתכם אשמים באיומים. זה יקטין את הסיכויים שלכם להיחלץ מהאישום של רמאות.
אם לא הוגשה תביעה, בהסתברות גבוהה זהו המצב האמיתי
מסקנות מניתוח קבלת ההחלטות
בהנחה שכל "השחקנים" קיבלו החלטות רציונאליות, בהסתברות גבוהה מאד פנטוני ונונס גם רימו וגם איימו על Boye Brogeland.
קשה למצוא חוסר רציונאליות בהחלטות של העיתון Newsweek ושל Boye Brogeland.
המצב היחיד שבו פנטוני ונונס אינם אשמים באיום הוא המצב בו קיבלו החלטה לא נכונה, שלא לתבוע את העיתון ואת Brogeland בתביעת דיבה, על אף שלא איימו עליו.
במקרה שקיבלו החלטה שגויה כזו, בהסתברות גבוהה הם רימו באופן שיטתי בתחרויות ברידג'.
הניתוח מביא אותי למסקנה, שבהסתברות גבוהה מאד, פנטוני ונונס גם רימו וגם איימו על Brogeland.
הערות חשובות
1. ניתוח זה אינו בא במקום הוכחת שיטת הרמאות על פי סרטי וידאו שצולמו בתחרויות, שמציג Kit Woolsey ומציגים אנשים נוספים. בהחלט ייתכן שדי בניתוח של Woolsey על מנת להוכיח את אשמתם ברמאות.
2. אם הניתוח שלי נכון חייבים להרחיק את פנטוני ונונס להרבה שנים מתחרויות ברידג'. הסיבה להרחקה הופכת לשאלה אקדמית: האם להרחיק אותם בגלל איומים פליליים? האם להרחיק אותם בגלל רמאות? או האם להרחיק אותם משתי הסיבות גם יחד.
אופס!!!
אם פנטוי ונונס לא איימו ובכל זאת לא תבעו בבית משפט, אז גם Newsweek וגם Boye Brogeland קיבלו החלטה לא סבירה לפרסם האשמה חסרת בסיס בנוגע לאיומים כביכול.
