יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

חידה לסיום טכניקות סיום


בפסקה האחרונה בפוסט: שלושה שלבים במשחק הברידג' כתבתי שאציג חידה, לאחר שאסים את תיאור 4 טכניקות הסיום על פי טרנס ריס.
בחידה יתבקשו הקוראים להגיד:

באיזו טכניקת סיום או טכניקות סיום, אם בכלל, השתמשו ביד המופיעה באחד הפוסטים?

החידה לפניכם. 
לאחר שתקראו את החידה אתם מוזמנים להביע את דעתכם, בדף התגובות של הבלוג.

את היד המופיעה שיחקתי לפני הרבה שנים, כשעוד לא ידעתי מה זה סיום ולא היכרתי אף טכניקת סיום. 
  
היד מופיעה בפוסט: הכרזות הפרעה: למי אתם מפריעים? - חלק 2.
ביד הזו היה כל ה-Field בחוזה של 4. אחרי שמזרח עם שמונה קלפים ב- ועם 8 נקודות פתח 4. אני שיחקתי וביצעתי 5.

אני הכרזתי Pass. אחרי Pass של דרום והכרזת 1 של שותפי, התערב צפון בהכרזת 4 עם שבעה קלפים בסדרה. הכרזתי 5.

את ה-J של דרום לא כיסיתי עם ה-K והוא זכה בלקיחה. את ה- השני חתכתי.

שיחקתי A מידי ו- נוסף ל-K בדומם. הסיום התחיל מיד בלקיחה הבאה בה שיחקתי ♣ מהדומם לכיוון ה-KJT שבידי.

לנוחיותכם מצורפת שוב היד.




קישורים לפוסטים על טכניקות סיום

1. Trow-In: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק סופי מסוג Throw-In

2. Elimination Play: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק סופי מסוג Elimination Play

3. Trump Coup: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: Trump Coup

4. משחק לחץ: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק לחץ (Squeeze)

יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק לחץ (Squeeze)



בשלושה פוסטים קודמים דנתי בשלוש מארבע טכניקות הסיום שמציג טרנס ריס בספרו Bridge. כותרות הפוסטים כוללות את שם הטכניקה.  



   
הגענו לטכניקה הרביעית והאחרונה: משחק לחץ. זוהי הטכניקה המסובכת והמורכבת ביותר. 

איני מתימר לכתוב פוסט אחד, שיסביר לעומק משחק לחץ. זה מורכב ומסובך מדי ואני עצמי לומד יותר לעומק את הנושא ממש בימים אלה.
אם יש קוראים היכולים להמליץ לי על ספר טוב במיוחד העוסק רק בנושא זה (אני מניח שהוא יהיה ספר הכתוב באנגלית), אשמח אם יעשו זאת.

משחק לחץ (Squeeze)
לרוב הכרוז הוא זה שמשתמש בטכניקה זו, משום שהוא רואה 26 קלפים, בעוד כל אחד מהמגינים רואה רק 13 קלפים.
כשהכרוז משחק קלף זוכה בסדרה שאין בה קלף לאחד היריבים (או לשניהם), אחד מהם או שניהם "נלחצים", כלומר: נאלצים לזרוק קלף, שעשוי לזכות בלקיחה.

הכרוז צריך להחזיק בידו או בדומם (או בשניהם) קלפים מאיימים, כלומר: קלפים העשויים לזכות בלקיחה לאחר השלכת קלף על ידי מגן.
אם הקלפים המאיימים (או חלק מהם) נמצאים ביד שבה לא נמצא קלף הלחץ (הדומם או יד הכרוז), נדרש שיחזיק גם קלף המאפשר מעבר ליד בה נמצאים הקלפים המאיימים הנ"ל.

כפי שהסברתי בפתיח, לא אפרט כאן מעבר להסבר המאד בסיסי בפסקה זו.
אני מפנה אתכם לערך משחק לחץ שכתבתי בויקיפדיה העברית. לקריאת הערך לחצו כאן.

דוגמאות למשחק לחץ
בבלוג זה כתבתי שני פוסטים נהדרים שיש בהם משחק לחץ. הם נהדרים בגלל השחקנים המצוינים ששיחקו את הידיים ולא בגללי.

קישורים לפוסטים:
בפוסט זה יש משחק לחץ בסדרה אחת, שהוא פחות שכיח. 

בפוסט זה יש הרבה יצירתיות מעבר למשחק לחץ. המשחק כל כך מדהים, שאפילו לא ציינתי שהיה שימוש בטכניקה של משחק לחץ.

שימו לב למצב שתיארתי לקראת סוף הפוסט, כאשר לכל שחקן נותרו חמישה קלפים והלגמו שיחק את ה-K מדרום. שימו לב שמערב נלחץ בסדרות ה- ה-.   

הזווית שלי

1. את משחק הלחץ צריך לתכנן בתחילת המשחק. בתכנון המשחק סופרים לקיחות. אם חסרות לקיחות לביצוע החוזה שואלים:
א. באמצעות איזו טכניקה יש סיכוי להשיג את הלקיחה/לקיחות החסרות?
ב. באיזו סדרה או באילו סדרות יש סיכוי להשיג את הלקיחה/לקיחות החסרות?

המענה לשאלה הראשונה צריך להביא בחשבון גם משחק לחץ. 
הרבה יותר קל לתכנן השגת לקיחות באמצעות טכניקות פשוטות כמו עקיפה או פיתוח סדרה ארוכה מאשר השגת לקיחות באמצעות משחק לחץ.
תכנון משחק לחץ צריך להביא בחשבון הרבה יותר גורמים, למשל: הכרזות של היריבים ודורש לבנות בדימיון חלוקות אפשריות של קלפים בידי היריבים.

2. בספרו Points Schmoints! Bergen's Winning Bridge Secrets טוען מרטי ברגן, שמשחק לחץ היא טכניקה פשוטה, שכל שחקן מהשורה יכול ליישם בקלות. הוא מדבר פחות על תכנון מראש ויותר על מצבים שנוצרים במהלך המשחק.
בהיעדר דרך אחרת לביצוע החוזה, ניסיתי את הטכניקה הזו לפני כשש שנים בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב. הצלחתי. לא בגלל שהיה לחץ אמיתי, אלא בגלל שהיריב טעה וזרק קלף לא נכון.

מה שמביא אותי לשימוש בטכניקה הקרויה משחק לחץ מדומה. ההבדל בין משחק לחץ למשחק לחץ מדומה הוא שהצלחת משחק לחץ אינה תלויה בקלפים שהמגנים יזרקו. במשחק לחץ מדומה, מתבססים על טעות של המגנים, שאינם יודעים שהלחץ מדומה ועשויים להשליך בטעות קלף לא נכון.
למידע נוסף על משחק לחץ מדומה קראו את הערך, שכתבתי בויקיפדיה העברית. לקריאת הערך לחצו כאן









טכניקות סיום על פי טרנס ריס: Trump Coup


פוסט זה עוסק בטכניקה השלישית מתוך ארבע טכניקות סיום, המוסברות בפרק האחרון של ספרו של טרנס ריס Bridge.




בפוסט הראשון בסדרה: טרנס ריס: שלושה שלבים במשחק הברידג', תיארתי את שלושת השלבים במשחק הברידג': פתיחה, אמצע המשחק וסיום. הצגתי את טענתו של טרנס ריס, שיש ארבע טכניקות סיום.

בפוסט השני: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק סופי מסוג Elimination Play, דנתי בטכניקה הראשונה ששמה מופיעה בכותרת הפוסט.

בפוסט השלישי דנתי בטכניקה השניה. כמו בפוסט הקודם, גם בפוסט זה שם הטכניקה מופיע בכותרתו. כותרת הפוסט: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק סופי מסוג Throw-In.

כותרת פוסט זה כוללת את שם הטכניקה השלישית, המהווה את נושא הפוסט.

Trump Coup
בטכניקה זו מחזיקים הכרוז והמגן שלפניו במספר זהה של קלפי שליט. אין להם קלפים בסדרה אחרת. בדומם ולמגן השני אין אף קלף בסדרת השליט. הכרוז צריך לשחק מהדומם. לו היה לכרוז שליט בדומם, היה משחק אותו על מנת לבצע עקיפה. כשמשוחק קלף מהדומם, נאלץ המגן לחתוך ובעצם לאפשר עקיפה גם ללא קלף בסדרה בה היו מנסים לבצע עקיפה.

זה נשמע מסובך. אחרי הדוגמה הפשוטה מספרו של ריס (בספר יש גם דוגמאות מורכבות יותר), זה הרבה יותר מובן.


 7     
   6       
♦ -      
          ♣ -               

N
                T                     ♠ -                  
         ♥ J      W      E     -            
          -                      T8         
 ♣ -                      -   
                              
               S              

   - 
     - ♥  
  J9 ♦ 
   - ♣ 

בתרשים מעל, הכרוז משחק את ה-7 מהדומם בצפון. מזרח נאלץ לחתוך ב-8  הכרוז חותך מעליו ב-9 וזוכה בלקיחה האחרונה באמצעות ה-J.  

ריס מוסיף הסבר מעניין. לו היו לכל שחקן שלושה קלפים ולכרוז שלושה קלפי שליט במקום שניים (התנאי של מספר לא שווה של קלפי שליט, שצוין למעלה אינו מתקיים), הכרוז היה זוכה רק בלקיחה אחת המשתיים האחרונות.

להלן המצב שמביא ריס, כשלכרוז שלושה קלפי שליט:


 ♠ Q7     
   6       
♦ -      
          ♣ -               

N
                T                     ♠ 8                  
         ♥ J4     W      E     -            
          -                      T8         
 ♣ -                      -   
                              
               S              

   - 
     - ♥  
 J93 ♦ 
   - ♣ 

עכשיו משחק הכרוז את ה-Q מהדומם, אבל נאלץ לחתוך אותה עם ה-3. הוא יזכה בלקיחה נוספת עם ה-J אבל מזרח יזכה בלקיחה האחרונה עם ה-T.

דוגמה ל-Trump Coup
לא מצאתי בבלוג דוגמה כזו. אולי מישהו מהקוראים יוכל למצוא כזו. אם מישהו יעשה זאת, אשמח אם יכתוב הערה לפוסט זה ויציין את שם הפוסט.

על Coup
כתבתי שני פוסטים על Coup. 
הראשון: פאול לוקאץ ו-Belladonna Coup התייחס לטכניקה שאותה שיחק בפעם הראשונה בתחרות ג'ורג'ו בלאדונה, שחקן נבחרת איטליה בשנות ה-50 עד ה-70. בלאדונה נחשב לאחד מגדולי שחקני הברידג' בכל הזמנים. יש החושבים שהוא היה שחקן הברידג' הטוב ביותר בכל הזמנים.

בטכניקה זו משחקים קלף מתחת לקלף גבוה ובסופו של דבר זו הדרך היחידה להגביה קלף בסדרה. ביד המקורית שיחק בלאדונה את ה-4 מהדומם. בדומם היו K4 ובידו J32.

השני: המקרה המוזר של Philip Grosvenor לאו דווקא בשעת לילה, עסק ב-Grosvenor Gambit.

Grosvenor Gambit הוא Coup, שבמקרה הטוב הוא מפוקפק מבחינה ברידג'יסטית ותכליתו לתסכל שחקן יריב.
אבל גם בשימוש הראשון של בטכניקה הזו, הוגבה קלף. הקלף שהוגבה היה ה-Q.  שאפשר להפיל אותה באמצעות ביצוע עקיפה ל-T
נכון שבמקרה זה מדובר בברידג' שגוי וה-Q הייתה זוכה בלקיחה בכל מקרה. 

המשותף לטכניקות Coup הוא הגבהת קלף באופן לא שיגרתי.

יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

הצעירים ואני


אני מכיר היטב שחקנים צעירים. לא רק בגלל עבודה (כמורה לברידג' לילדים יש לי קשרי עבודה עם מושיקו מיוחס, שעושה עבודה מצוינת בהתאגדות), לא רק מהרבה נסיעות במכונית שלי לתחרויות במרכז (אורן טולדנו) ולא רק ממשחק באותה קבוצה בתחרות קבוצות בפסטיבל (איתמר גינוסר, עידו מילר). נפגשתי הרבה עם שחקנים צעירים. ולא רק בתחרויות ארציות בהן שיחקתי נגדם. כשהבן שלי השתתף באימונים של פרויקט פסגה, הסעתי אותו מירושלים לרעננה וצפיתי מהצד בחלק מהשיעורים. לפעמים היה מספר אי-זוגי של משתתפים וביקשו ממני לשחק בתחרות הצעירים במסגרת השיעור. 

הרבה יותר זמן ביליתי איתם בפעמיים בהן השתתף באליפות הארץ עד גיל 21 ובשנה השנייה בה השתתף גם במשחקי המבחן לנבחרת הצעירה עד גיל 21. 

האליפויות ומשחקי המבחן היו במשך סופי שבוע מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת.

כמובן שבחלק מהזמן עשיתי דברים אחרים, אבל עדיין היו מספר רב של שעות בהן צפיתי בצעירים משחקים. בקבוצת הגיל המבוגרת יותר שיחקו כמה צעירים מצטיינים, שהם מטובי השחקנים בארץ, ללא קשר לגיל.

ראיתי משחקים יצירתיים ונהדרים, אבל ראיתי גם הרבה טעויות. טעות הכרזה קשה, שעשה אחד מבכירי השחקנים הצעירים, גרמה לו ולשותפו לסיים במקום השני במקום במקום הראשון באליפות בקבוצת הגיל המבוגרת.

בינינו, תלמידים שלי שלומדים כיצד מכריזים אחרי שהיריב פתח ב-Weak two, לא היו עושים את הטעות הזו (הכפיל הכרזה של  2 עם 11 נקודות כשה-A הוא הקלף היחיד בסדרה ויש לו רק שני קלפים ב-). 

כצופה כמעט יחיד יכולתי להבחין לא רק באופן בו שיחקו, אלא גם באופן בו התנהגו

השורה התחתונה היא שיש לי הרבה הערכה והרבה סימפטיה כמעט לכל הצעירים, אבל אני גם קצת מקנא בהם. 

מדוע אני מסמפט אותם?
כי הם נהנים מהמשחק. כי הם יצירתיים ומוכשרים. כי הם מוכנים ומסוגלים ללמוד ולהתקדם. כי הם נחמדים וכיף לשחק נגדם.

מדוע אני מקנא בהם? 
כי להם יש את מה שלי לא היה בגילם: יש מי שעוזר להם למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם ולהתקדם. בהתאגדות לברידג' משקיעים כסף, מחשבה וזמן בקידומם ורבים וטובים נוספים משקיעים בקידומם (וועדת הצעירים, המאמנים שלהם, מורים לברידג' ואחרים).

אני ושחמטאים צעירים מוכשרים אחרים בירושלים לפני הרבה עשורים, לא זכינו שמישהו יעזור לנו להתקדם. הישגיו של כל אחד מאיתנו בשחמט היו בזכות כשרונו ומה שלמד בכוחות עצמו.

המסקנות האישיות שלי
אם אני יכול לעזור לצעירים מוכשרים בברידג' למצות את יכולתם אני אעשה את זה, על מנת שלא יהיו במצב דומה למצב בו אני וחבריי היינו כשחמטאים צעירים לפני שנים רבות.

זו הסיבה שכל אחד מתלמידי הברידג' שלי בבית ספר, מוזמן על ידי לשחק איתי בתחרויות במועדון ברידג', בלי שהוא משלם לי. הכוונה היא להביא אותם לשחק במועדון בלי הטראומות של התחרויות הראשונות, על מנת שאחר כך ימשיכו לשחק בתחרויות עם שותפים בגילם. כמובן שמדובר בתחרויות שרמתם נמוכה ולכן לא הייתי משחק בהן עם שותף ברמתי. כשהפוטנציאל גבוה ויש רצון להתקדם אני מוכן לשחק עם תלמיד גם בתחרות ארצית.
  
בשונה מילדים, תלמידים מבוגרים זכאים לשחק איתי במועדון פעם אחת ללא תשלום. הפעמים הבאות מוגדרות כשיעור פרטי. 

לתלמידים שלי אני מוכן לעזור בכל דבר שקשור בברידג'.
גם צעירים אחרים, בעיקר באזור ירושלים בו יש פעילות מועטת לקידום צעירים, יכולים לפנות אלי.

כשמדובר במידע ובעזרה נקודתית אין לי בעיה לעזור גם לצעירים שאינם תלמידים ששלי.
כשמדובר במשחק במועדון, אני צריך להעריך שמדובר בנער או ילד עם פוטנציאל ורצון להצליח.    


יום ראשון, 4 באוקטובר 2015

האם סימנתי לשותפה את הסדרה שאני רוצה באמצעות ה-A♦ של היריב?


אחת החולשות של הרבה שחקנים מהשורה הוא נושא הסימונים. שחקנים נוטים ליחס חשיבות יתר לקלף, שמסמן כביכול העדפת סדרה של השותף.

הם מייחסים פחות מדי משקל לשני גורמים אחרים שצריכים להיעזר בהם על מנת להחליט באיזו סדרה לשחק:

1. הקלפים שבדומם

2. מהלך ההכרזה

לפעמים הלהיטות לסמן לשותף שמעוניינים בהמשך בסדרה מסוימת גורמת לויתור על לקיחה, בגלל זריקת קלף המסמן את העדפת הסדרה שלהם. מדובר במצבים בהם נגמרו לשחקן הקלפים בסדרה המשוחקת ועליו למצוא את קלף ה-Discard.

הכלל צריך להיות: לעולם אל תוותר על לקיחה על מנת לסמן לשותף/שותפה באיזו סדרה את/אתה מעוניין/מעוניינת שהוא ימשיך אם ייזכה בלקיחה

אני יודע שלכלל הזה יש יוצאים מהכלל, אבל לא כאן המקום לדון בהם. אצל שחקנים מקהל היעד של פוסט זה, ראיתי כבר יותר מדי מקרים בהם לא השתמשו בכלל הזה והיריבים הרוויחו לקיחה אחת ובחלק מהמקרים גם הרבה יותר מלקיחה אחת. 

האם סימנתי לשותפה העדפת סדרה על ידי ה-A של שחקן יריב?
התשובה היא חיובית: באמצעות ה-A של היריב סימנתי לשותפה שאני מעוניין בהמשך ב-.

זה לא ממש מדויק, משום שהיו עוד שלושה קלפים' שמעורבים בסימון הזה, כנגד חוזה ב-NT:

1. ה-2 שבו הובילה השותפה.
הוא הראה שני דברים: שסדרת ה- היא סדרה בה יש לשותפה ארבעה קלפים כולל נכבד אחד לפחות. הובלה בקלף נמוך כנגד חוזה ב-NT היא הובלה בקלף רביעי מלמעלה מתחת לקלף נכבד. כשההובלה היא ב-2 קרוב לוודאי שלמוביל יש בדיוק ארבעה קלפים בסדרה. לא סביר שיש לו חמישה קלפים או יותר כי ה-2 הוא הקלף הנמוך ביותר. 

2. ה-K וקלף נוסף אחד בדומם הקטן מה-9  
הכרוז לא שיחק את ה-K מהדומם.

3. ה-9 ששיחקתי מידי
שלישי משחק נמוך מרצף. כשהופיע ה-A מידו של הכרוז יכולתי לדעת שלשותפתי יש את ה-Q♦ והיא הייתה יכולה לדעת שאני מחזיק ב-J וב-T. היות שהיא החזיקה בארבעה קלפים בסדרה כולל ה-8 היא ידעה שיש לנו תמיד שתי לקיחות ב-♦ אחרי שהכרוז יזכה ב-K.

מה מסמן הקלף שזרקתי אחרי שנגמור לי קלפי ה-?
עם שני קלפי  בידי, זה קרה כבר בפעם השלישית שהכרוז שיחק את הסדרה והשותפה שלי זכתה בלקיחה. מה סימן, אם בכלל, ה-4  שזרקתי?

האם זו העדפה של סדרת ה-? 
ברור שלא. את ההעדפה של סדרת ה- הראתי באמצעות ה-9 שלי וה-A של היריב.
אין גם צורך להראות את העדפת סדרת ה- בפעם השנייה אחרי שכבר הראתי אותה.

אם זו לא העדפת סדרה, אז מה המשמעות של הקלף שזרקתי?
זוכרים את העיקרון של לעולם על תוותר על לקיחה על מנת להראות העדפת סדרה? אותו עיקרון תקף גם כשהקלף שזורקים אינו מסמן איזו סדרה לשחק. 

ברוב המקרים הוא דווקא יסמן כוח ב- ופחות כוח ב-. ב- כנראה שיש לי הגנה גם אם אזרוק קלף מהסדרה. לעומת זאת אם אזרוק ♣ אולי אעזור לכרוז לפתח כמה לקיחות בסדרה.

כמובן שיהיו מקרים בהם אין לי בכלל כוח ואורך ב-♠ וזורקים קלף מהסדרה, משום שממילא אין ערך לקלפים בסדרה ואם אזרוק אולי אמכור גם קלף בסדרה הזו.

השורה התחתונה
חשוב להבין שבמצב בו כבר הראנו העדפה של סדרה, אי אפשר לפרש discard של קלף בסדרה (לאחר שנגמרו לנו הקלפים בסדרה אחרת) כקלף המסמן העדפת סדרה.

היד המלאה מתחרות ארצית במועדון השרון ב-3.10.15










יום חמישי, 1 באוקטובר 2015

פנטוני-נונס: ניתוח המקרה באמצעות קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות


בחיים אנחנו מקבלים החלטות. רוב ההחלטות שאנחנו מקבלים הן בתנאי אי-וודאות (ראיתי כבר ציטוטי מחקרים שדיברו על 95% מההחלטות כהחלטות בתנאי אי-וודאות).

כשמשחקים ברידג' מקבלים החלטות: מה להכריז? איזה קלף לשחק? וכיו"ב. ברידג' הוא משחק סטטיסטי ולכן רוב ההחלטות הן בתנאי אי-וודאות.  

אחת התועלות של משחק הברידג' היא שיפור המיומנות של קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות. את המיומנות המשופרת אפשר ליישם גם בהחלטות בתחומים אחרים, שהן חשובות יותר מההחלטות שקיבלנו ליד שולחן הברידג'. בשונה מהחלטות אחרות, הפידבק על החלטות בברידג' הוא כמעט מידי ולכן קל לדעת האם קיבלנו החלטה סבירה או לא וללמוד מזה לשפר את קבלת ההחלטות. 

בפוסט: תיאורית גילוי האותות ו Double מעניש, התייחסתי לקשר בין קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות בתחומים אחרים ובברידג'.

היות שמרבית הקוראים הם שחקני ברידג', שכבר פיתחו מיומנות ראויה בקבלת החלטות, פוסט זה הוא תרגיל עבורכם: נסו לקבל החלטות מחוץ לשולחן הברידג'.

נסו לקבל את ההחלטות על סמך נתונים שאציג לכם מזווית ראייה של מספר "שחקנים". כל פעם מזווית ראייה של "שחקן" אחר.

הנתונים, שלא ודאי שהם נכונים, מגיעים מכתבה בעיתון Newsweek. להלן קישור לכתבה:


הכתבה עוסקת בחשדות לרמאות כנגד זוגות בצמרת הברידג' האירופי.

נצטמצם לשתי עובדות/טענות המופיעות בכתבה:

1. זוג שחקני הברידג' פנטוני ונונס נחשדים ברמאות
במילים אחרות: העברת מידע לא חוקי המקנה להם יתרון לא הוגן בתחרויות.
אין ספק שהחשדות הם עובדה

שאלה אחרת היא: האם הם רימו או שהם לא רימו? במילים אחרות: האם יש בסיס לחשדות נגדם?

2. פנטוני ונונס חשודים באיום חמור על Boye Brogeland
שחקן הברידג' הנורווגי Boye Brogeland הוא אחד מהטוענים שהיו רמאויות. לטענתו גם פנטוני ונונס מרמים. על פי מה שהעיתון כותב Brogeland קיבל, באמצעות מכר משותף, איום מפנטוני ונונס. תוכן האיום: "תודיע לחברך Boye שיש לנו כיסא גלגלים התואם את מידותיו" (התרגום מאנגלית לעברית הוא שלי). 

קבלת החלטות מזווית של כל אחד משלושת "השחקנים" 

1. מערכת העיתון
אולי במערכת העיתון לא משחקים ברידג', אבל החלטות הם קיבלו והרבה. בכל פרסום כתבה יכולה להיות תועלת של הגדלת מספר הקוראים או הגדלת נפחי הפרסום של חברות.
בכל פרסום יש גם סיכון. את הסיכונים צריך לנהל. הסיכון העיקרי הוא, מישהו יגיש נגד העיתון תביעה בגין פרסום לא נכון אודותיו, שפוגע בשמו הטוב ו/או גורם לו נזק כלכלי.

2. Boye Brogeland
ברוגלנד מדורג בסביבות המקום השישים בין שחקני הברידג' בעולם. הניחו שהמיומנות שלו בקבלת החלטות גבוהה.

3. פנטוני ונונס
מדובר בשותפים קבועים במשחק הברידג'. הם שחקנים מקצוענים המדורגים במקום ראשון ובמקום שני בעולם מבחינת צבירת נקודות אמן. על פי העיתון, השחקן האמריקאי הבכיר Bob Hamman, טען שהשחקנים הבכירים ביותר בעולם הברידג' מרוויחים בין 200 אלף ל-500 אלף דולרים לשנה.

בעניין הנוכחי פנטוני ונונס הם "שחקן" אחד: הם שותפים קבועים ליד שולחן הברידג' ומואשמים בשיטת רמיה מתוחכמת שתיאמו ביניהם.

הניחו שהמיומנות של פנטוני-נונס בקלבת החלטות גבוהה מאד.

בפסקאות הבאות אתם מוזמנים לקבל החלטות במקום כל אחד משלושת ה"שחקנים"

העיתון Newsweek
קיבלתם החלטה לפרסם את הכתבה. יש לכם שתי החלטות ביחס לפנטוני-נונס:

1. האם לפרסם שהם נחשדים ברמאות?
נדמה לי שכולם יסכימו שאין סיכון בפרסום כזה.
כשאתרי אינטרנט מפרסמים לא רק את החשדות, אלא גם את הטענה שהם אשמים ברמאות וגם את השיטה לפיה רימו, כביכול או באמת. כששחקני ברידג' בולטים בעולם מגיבים, ללא הסתרת שמם, כי לדעתם פנטוני ונונס אשמים.
כשההתאגדות העולמית בברידג' הוציאה את נבחרת מונאקו מההתמודדות על אליפות העולם לנבחרות (Bermuda Bowl) בגלל החשדות נגד פנטוני ונונס ושיבצה במקומה נבחרת אחרת, אף אחד לא יתבע את העיתון על פרסום החשדות. 

2. האם לפרסם את האיום על Boye Brogeland?
יש סיכון בפרסום האיום. זה לא מידע המופיע באתרי אינטרנט רבים. אם המידע שגוי, יתבעו את Brogeland וכמובן שיתבעו גם את העיתון. לא בטוח שיש לזה ערך מוסף רב מעבר לתכנים האחרים של המאמר: אולי זה לא ימשוך קוראים נוספים רבים או מפרסמים נוספים בעיתון.

לפני פרסום העיתון צריך לוודא את נכונות האיום. אימות המידע עשוי להיות באמצעים כגון: שיחה עם חברו של Brogeland שבאמצעותו העבירו את האיום, הקלטה או מסר כתוב והכי משכנע מישהו אחר שקיבל מהם איום דומה (אם יש כזה).

קרוב לוודאי שהעיתון ניסה לאמת את המידע לפני הפרסום, השתכנע בנכונות המידע ורק אז פרסם אותו.

העובדה שלא שמענו על תביעה משפטית כזו מצידם של פנטוני ונונס, מחזקת את הטענה, שהאיום אכן נשלח.

Boye Brogeland
אתם מרואיינים לעיתון נפוץ ומכובד. ההחלטות שאתם צריכים לקבל בקשר לפנטוני ונונס הן:

1. האם לפרסם שהם נחשדים ברמאות?
כבר פרסמתם מאמר בו טענתם באופן מפורש שזוג אחר (פישר-שוורץ) מרמה. השתתפתם בניסיון לחשוף רמאויות אחרות, כולל החשד הכבד נגד פנטוני-נונס. שום נזק נוסף לא ייגרם לכם אם תפרטו אותם בעיתון. המטרה שלכם היא לסלק רמאים מתחרויות ברידג' וליצור נורמה אחרת. גם את זה פרסמתם בשמכם בכתב. הפרסום בעיתון עשוי לקדם את המאבק שלכם ושל שותפים למאבק.

ההחלטה הוודאית היא להציג את החשדות שלכם ושל אחרים בפני העיתון

2. האם לפרסם את האיום שלהם עליכם?
אם אין וודאות שאכן איימו עליכם, רק נזק ייגרם לכם ולעניין שלשמו אתם פועלים. 

נזקים אפשריים:

1. פנטוני ונונס יתבעו אתכם בבית משפט ויזכו. אתם תשלמו קנס ותחוייבו להתנצל מעל דפי העיתון. אל תשכחו שפישר ושוורץ כבר הגישו נגדו תביעה משפטית (או לפחות פרסמו בדף הפייסבוק שלהם שהגישו) על סכום גבוה בטענה, ש Brogeland מעליל עליהם שהם מרמים, על אף שלטענתם אינם מרמים. 

2. כתבי העיתון לא יאמינו לכם. תשכחו ממאמרים נוספים בעיתון הזה וכנראה גם בעיתונים אחרים. 

3. אלה שטענתם שהם מרמים, כולל פנטוני-נונס, אבל גם זוגות אחרים, יטענו שהוכח שאתם לא אמינים ולכן גם הטענות שלכם כלפיהם בנושא רמאות לא נכונות. ההסתברות שיזוכו, גם אם רימו, גדלה.

קל להבין שהנזק הפוטנציאלי לכם אישית ולעניין שאותו אתם מנסים לקדם, עלול להיות גדול ואפילו בלתי הפיך. הגיוני להעלות טענה של איום רק אם היא נכונה ותוכלו להוכיח אותה.

פנטוני ונונס
בפוסט הזה הלכתי מהקל אל הכבד: ההחלטה של העיתון היא קלה יחסית ההחלטה של פנטוני ונונס היא הקשה ביותר.

שימו לב שהם יודעים היטב האם רימו או לא? והאם איימו או לא?.

ארבעת המצבים האפשריים מוצגים בטבלה להלן:




אתם תנסו לקבל את ההחלטה במקומם בכל אחד מהמצבים.

מצב 1: לא רימו ולא איימו
אם לא רימיתם מדוע צריך להסתבך באיום, שאולי יסבך אתכם ויסב לכם נזקים?
ההחלטה המתבקשת היא לתבוע את Brogeland ואת העיתון  Newsweek בבית משפט.

אפשר רק להרוויח מזה:

1. ינקו אתכם מאשמת שווא של איום ויפרסמו זאת.

2. תקבלו פיצוי כספי

3. אחד מאלה המעלילים עליכם שאתם מרמים ייתפס ברמאות, אמנם לא ליד שולחן הברידג', ואמינות הטענות האחרות שלו נגדכם תעורער.
אולי תינצלו מהשעיה ותוכלו להמשיך בקריירת ברידג' מפוארת ומתגמלת כספית.

אם לא הוגשה תביעה, כנראה שזה אינו המצב האמיתי.

מצב 2:  לא רימו וכן איימו
האם סביר שתהיו במצב כזה? אין לכם מניע לאיים. בדומה למצב 1, יש לכם רק מה להפסיד מאיום כל כך בוטה.
במצב כזה לא תגישו תביעה משפטית.

אם קבלת ההחלטות שלכם סבירה (והנחנו שהיא טובה), ההסתברות שתהיו במצב הזה נמוכה מאד.

מצב 3:  רימו ולא איימו
במקרה זה יש לכם מניע לאיים: אולי בזכות האיום הוא יחדל להאשים אתכם? אבל יש לכם גם הרבה מה להפסיד ולכן בחרתם לא לאיים.

ההחלטה המתבקשת היא לתבוע את Brogeland ואת העיתון  Newsweek בבית משפט.

את התועלות כבר פרטתי בסעיף הקודם: "לא רימו ולא איימו". ההבדל היחיד הוא שכן רימיתם ואולי תוכלו להתחמק מהעונש, בגלל ערעור אמינותו של אחד המקטרגים, שנתפס מעליל עליכם איום חמור שלא איימתם.

אם לא הוגשה תביעה, כנראה שזה אינו המצב האמיתי.

מצב 4: רימו ואיימו
אתם יודעים שהחבל על צווארכם ואתם צפויים להרחקה לכמה שנים מתחרויות ברידג'. אין לכם מה להפסיד: מה זה משנה אם ירחיקו אתכם בגלל שרימיתם או בגלל שאיימתם? יש לכם מניע לאיים. המניע תואר במצב 3: אולי תפחידו את אחד מהמובילים בין אלה שמנסים לחשוף את הרמאות שלכם.   

ההחלטה המתבקשת היא לא להגיש תביעה בבית משפט, שכנראה  ימצא אתכם אשמים באיומים. זה יקטין את הסיכויים שלכם להיחלץ מהאישום של רמאות.

אם לא הוגשה תביעה, בהסתברות גבוהה זהו המצב האמיתי

מסקנות מניתוח קבלת ההחלטות
בהנחה שכל "השחקנים" קיבלו החלטות רציונאליות, בהסתברות גבוהה מאד פנטוני ונונס גם רימו וגם איימו על Boye Brogeland.

קשה למצוא חוסר רציונאליות בהחלטות של העיתון  Newsweek  ושל Boye Brogeland. 

המצב היחיד שבו פנטוני ונונס אינם אשמים באיום הוא המצב בו קיבלו החלטה לא נכונה, שלא לתבוע את העיתון ואת Brogeland בתביעת דיבה, על אף שלא איימו עליו.

במקרה שקיבלו החלטה שגויה כזו, בהסתברות גבוהה הם רימו באופן שיטתי בתחרויות ברידג'.

הניתוח מביא אותי למסקנה, שבהסתברות גבוהה מאד, פנטוני ונונס גם רימו וגם איימו על Brogeland.

הערות חשובות

1. ניתוח זה אינו בא במקום הוכחת שיטת הרמאות על פי סרטי וידאו שצולמו בתחרויות, שמציג Kit Woolsey ומציגים אנשים נוספים. בהחלט ייתכן שדי בניתוח של Woolsey על מנת להוכיח את אשמתם ברמאות.

2. אם הניתוח שלי נכון חייבים להרחיק את פנטוני ונונס להרבה שנים מתחרויות ברידג'. הסיבה להרחקה הופכת לשאלה אקדמית: האם להרחיק אותם בגלל איומים פליליים? האם להרחיק אותם בגלל רמאות? או האם להרחיק אותם משתי הסיבות גם יחד.

אופס!!!
אם פנטוי ונונס לא איימו ובכל זאת לא תבעו בבית משפט, אז גם Newsweek וגם Boye Brogeland קיבלו החלטה לא סבירה לפרסם האשמה חסרת בסיס בנוגע לאיומים כביכול.

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...