תחרות צעירים בוגרים לקירוב לבבות

אתמול התקיימה באתר ה-BBO תחרות ביוזמת גיא ממן רכזת הצעירים בהתאגדות לברידג'. 

שם התחרות "תחרות צעירים בוגרים לקירוב לבבות". כל זוג כולל מישהו או מישהי מתחת לגיל 18עם שותפה או שותף מעל גיל 18. 

כמי שלימד ילדים ובני נוער וכמישהו שתמיד מוכן לעזור לצעירים להתקדם השתתפתי בתחרות. 

התחרות

בתחרות זכו נצר זיידנברג ובנו אביב. במקום השני מאיר שני ועפרי שיראזי ובמקום השלישי יואב שור ורן בר שוע.

לתוצאות התחרות לחצו כאן.

רמת המשתתפים לא הייתה אחידה. 

שניים מבין שלושת המבוגרים מבין זוכי שלושת המקומות הראשונים הם בדרגת רב אמן ומעלה. השלישי אמן בכיר זהב. 
היו גם מבוגרים בדרגות פחות גבוהות. 

הפער ברמה בין הצעירים היה גבוה יותר. למשל אביב גת ויואב שור הם בעלי דרגות גבוהות יחסית, שהיו בנבחרות צעירות של ישראל וצברו נקודות בינלאומיות. 

לעומת זאת היו אחרים בדרגות כמו ג'וניור זהב. לבושתי, אומר שזו פעם ראשונה שאני נתקל בדרגה הזו. 

על מנת לקבל דרגה כזו לא נדרשות נקודות ארציות. 

גורם נוסף המבחין בין הזוגות הוא המידה בה שיחקו ביחד לפני התחרות. אלה ששיחקו יותר יש ביניהם יותר הבנה ותיאום. 

יש כאלה שכבר ראיתי אותם משחקים ביחד בתחרויות ארציות ויש כאלה שזו הפעם הראשונה ששיחקו ביחד. 

הפערים לא ממש חשובים בעת קשה זו: ההשתתפות היא העיקר ולא התוצאה.

שותפתי ואני

אני שיחקתי עם ליאור טולדנו. ליאור היא ילדה בת 12 מרמת ישי שמשחקת מעט זמן ברידג'. היא בדרגת ג'וניור זהב. 

אין לה נקודות ארציות. יש לה 88 נקודות מקומיות. מעולם לא שיחקתי איתה בעבר. לפני התחרות שיחקנו ביחד פחות מ-10 ידיים.

שיטת ההכרזה שלנו הייתה פשוטה ומוגבלת בגלל חוסר הידע שלה. 

צריך גם להביא בחשבון שכשאני משחק עם תלמידים אני משתדל לא לתת להם דוגמה רעה באמצעות הכרזות שהם לא מבינים או באמצעות הכרזות ברמת סיכון גבוהה. 

אם הכרזות ברמת סיכון גבוהה מדי יביאו לתוצאה טובה, הם ילמדו להכריז כך גם בתחרויות אחרות. 

בנתונים שציינתי מקום 10 מתוך 20 בתוצאה של 49.79% זו תוצאה טובה. 

במהלך קביעת שיטת הכרזה ובמהלך הידיים ששיחקנו היא למדה ממני כמה דברים שיעזרו לה בהמשך דרכה בברידג'. 

להערכתי, מדובר בילדה מוכשרת שיש לה פוטנציאל גבוה.  

המבחן האולטימטיבי לשותפות שלי עם מישהו או מישהי הוא הגנה. 

ליאור שיחקה בחלק מהידיים היטב בהגנה. גם ככרוז היו ידיים ששיחקה היטב. 

היא קיבלה ממני במהלך ההכנה קישורים לחומרים רלוונטיים שכתבתי בבלוג שלי ולסרטון רלוונטי בערוץ ה-YouTube שלי. 

בנוסף היא הוזמנה על ידי לשאול אותי כל שאלה שתהיה לה בבברידג'. 

מדי פעם גם אשחק איתה בעתיד ב-BBO. 

לא תחרות חד פעמית

ההתאגדות הישראלית לברידג' מתכוונת להמשיך את היוזמה המבורכת הזו ולקיים במהלך חודש נובמבר תחרות נוספת מסוג זה.

האם אנחנו בדרך לפחות הצלחות של הנבחרות הצעירות של ישראל?

 

האוניברסיטאות המובילות בישראל נחשבו בעבר לאוניברסיטאות מצוינות. זה בא לידי ביטוי אפילו בפרסי נובל שהוענקו למדענים ישראלים. 

רשימת חתני פרס נובל הישראלים, המופיעה בויקיפדיה, מטעה. האחרון שעשה את המחקרים שלו בישראל הוא פרופ' דן שכטמן מהטכניון. שכטמן קיבל את פרס נובל בשנת 2011. 

הישראלים שקיבלו פרסי נובל אחר כך, כולל ג'ושוע אנגריסט, חתן טרי של פרס נובל לכלכלה, הם בעלי אזרחות ישראלית. הם אולי אוהבי ישראל ומבקרים בה אבל את המחקרים המשמעותיים שלהם בגנם זכו בפרס ביצעו בארצות הברית המהווה את מרכז חייהם. תהליך הירידה מתבטא לא רק בפרסי נובל, אלא גם בירידה מתמשכת בדירוג של האוניברסיטאות הישראליות בדירוגים עולמיים.

הסיבה לכך היא שעבר הרחוק השקיעו באוניברסיטאות
יותר. 

תהליך הירידה הוא הדרגתי ולוקח זמן רב.

הסיבה שהזכרתי את זה בפוסט בבלוג הברידג' היא החשש מתהליך דומה בברידג' הצעירים בישראל. 

ירידה כזו אולי לא תתבטא בשנתיים שלוש הקרובות, אבל עלולה לבוא לידי ביטוי בטווח זמן ארוך. 

 

למען הסר ספק

 

אין לי טענות לעושים במלאכה בתחום זה, העושים עבודה טובה מאוד. 

ברור לי שתקופת משבר הקורונה היא קשה. לא רק בהקשר הבריאותי, אלא גם בהיבטים כלכליים ובמגוון רחב של היבטים, שלא לכולם אנחנו מודעים מספיק.

האילוצים  הנובעים מהמשבר , ללא ספק משפיעים באופן משמעותי לרעה. 

עבר של הצלחות 

מאז שאני משחק ברידג' (כ-16 שנים) אני זוכר בעיקר הצלחות של הנבחרות הצעירות של ישראל. להלן מספר דוגמאות.

נבחרת ישראל עד גיל 21: סגנית אלופת העולם

 

נבחרת ישראל אלופת העולם עד גיל 16

 

 

לא רק ישראל עד גיל 16: גם ישראל עד גיל 21 סיימה במקום השני באליפות אירופה

נבחרת ישראל עד גיל 16 אלופת אירופה גם בבשנת 2019

המכנה המשותף לכל ההצלחות היה אחראי על נוער וצעירים בעל שיעור קומה, שיזם וביצע פעולות לקידום צעירים, למשל: פרויקט "פסגה". במסגרת פרויקט זה למדו ושיחקו נערים מוכשרים מכל הארץ אחת לכמה שבועות ביום שישי.

המצב היום

שלושה מורים מרכזים פעילות באזור מגוריהם: בחיפה בצפון, בפתח תקווה וברעננה ובסביבתה. 

מבלי לגרוע מתרומתם החשובה מדובר בפעולות מצומצמות רק במקומות ספציפיים.

אני מאוד מקווה שמדובר רק בתקופת ביניים ונשוב לפעילות הרבה יותר אינטנסיבית, על מנת שלא נראה את הירידה בהישגים, שראינו בתחומים בהם צומצמה לאורך הזמן ההשקעה.

 

 

מחיר הסלאם

כשהמציא  Easley Blackwood את הקונבנציה הקרויה על שמו הוא אמר שהיא נועדה בעיקר למנוע הגעה לסלאם לא נכון. היא פחות נועדה להגעה לסלאם נכון.

לכו תספרו את זה לצעירים. צעירים מכריזים אגרסיבי לפעמים יותר מדי אגרסיבי.

היד הבאה היא מהמפגש בין פולין ואיטליה המשוחק כעת באליפות אירופה לצעירים עד גיל 26 (Juniors). תעשו לבד את החשבון כמה הייתה נבחרת איטליה מרוויחה לו Manganella ו-Donati היו עוצרים ב-3NT או אפילו ב-4NT במקום לשחק בחוזה של ♣6.

לא אמרתי כלום על הפולנים בשולחן השני שהכריזו... ♣7.

כתבה על קבוצת ברידג' שאני מלמד

אני מלמד כעת חמש קבוצות ברידג'. קבוצה אחת של תלמידי בית ספר יסודי בבית ספר למחוננים ומצטיינים "שחקים" (שתשתתף ביום חמישי הקרוב ביום בתי הספר בתל אביב), שתי קבוצות של פנסיונרים באוניברסיטה העברית בירושלים (קבוצת מתחילים וקבוצת מתקדמים), קבוצת מבוגרים בית הלוחם וקבוצה ייחודית, שאין הרבה קבוצות כאלה בארץ. 

בקבוצה הזו לומדים בבית ספר תיכון בכפר אדומים תלמידי תיכון ביחד עם דור הותיקים של הישוב.

בעיתון המקומי של המועצה האזורית פורסמה כתבה על קבוצת תלמידי הברידג' שאני מלמד.

אני מצרף קישור לכתבה: שוב בבית הספר.

הערת שוליים

בפוסט קודם ב"אכסנייה" אחרת כתבתי על פרויקט גדול בהרבה של אבישי בן-דוד, בו לומדים ביחד תלמידי תיכון וקשישים. לקריאת הפוסט: גשר לגיל הזהב.

הברידג' הירושלמי: הזדמנות לקפיצת מדרגה

תוצאות משחקי המבחן לנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 26 הן אירוע בברידג' הירושלמי, שלא היה כמותו באחת עשרה שנים שאני משחק ברידג'. שלושה מתוך ששת שחקני הנבחרת הם ירושלמים.

לאורן טולדנו, שכבר שיחק בנבחרות הצעירות של ישראל ומשחק עם שותף לא ירושלמי, הצטרף זוג מירושלים. הזוג הוא בן בסקין והבן שלי ניר רוזנטל.
בן וניר סיימו במקום השלישי במשחקי המבחן וצורפו לנבחרת הצעירה של ישראל, שתתחרה בקייץ באליפות אירופה.

הברידג' הירושלמי בשנים האחרונות כמעט ואינו זוכה להישגים בולטים בתחרויות חשובות בארץ ובוודאי לא בזירה הבינלאומית.

כל הכבוד לאורן, בן וניר על הישגיהם ועל המאמץ הרב שהשקיעו על מנת להשתתף במשחקי המבחן המתישים (שני סופי שבוע) ברעננה. 
איחולי הצלחה להם ולחבריהם לנבחרת עד גיל 26 ולנבחרות הצעירות יותר עד גיל 21 ועד גיל 16. למי שאינו יודע, הנבחרת עד גיל 16 היא אלופת העולם.

הזדמנות לקידום הברידג' הירושלמי 
השתתפותם של צעירים אלה בנבחרת המיצגת את ישראל בזירה הבינלאומית היא הזדמנות לקדם ילדים, נערים וצעירים נוספים בירושלים. ילדים ונערים נוספים המשחקים ברידג' בתחרויות יכולים להוות בסיס לקידום הברידג' בירושלים בטווח זמן בינוני וארוך.

לילדים ולנערים יש דמויות היכולות לשמש להם מודל. הם יכולים לנסות לשאוף להגיע בעתיד להישגים דומים להישגים של המודל.
כשהמודל הוא מוחשי ובא מאותו מקום שבו אתה גר זה משפיע יותר.

באופן אישי אנסה ללמד ילדים ונערים במסגרות נוספות בירושלים. בעיקר בבתי ספר אבל גם במסגרות אחרות על מנת לקדם את הברידג' בירושלים.
מי שמעונין שאלמד אצלו מוזמן ליצור איתי קשר בטלפון 054-4480616.

הזווית האישית שלי
כמו הורים רבים אחרים אני מנסה לעשות את מה שביכולתי על מנת שלילדים שלי יהיו חיים טובים יותר מאשר היו לי.
המשמעות הראשונה היא שאני מקווה שהם יהיו מאושרים. אחת מהמשמעויות הנוספות היא שהם יהנו ממה שהם עושים ויצליחו בכל תחום עיסוק בו יבחרו.  

אם הם עוסקים בתחום שגם אני עוסק בו, אשמח אם יצליחו יותר ממני. ספציפית, בהקשר של ברידג' אני מקווה שניר יגיע להישגים טובים ממני.

כמי שהיה שחמטאי בצעירותו, אני מקווה שהישגיו של ניר בברידג' יעלו על הישגי העבר שלי בשחמט.
כשחקן שחמט צעיר החמצתי שתי הזדמנויות ליצג את מדינת ישראל. 
הפעם הראושנה הייתה כשהתתפתי בגיל 16 באליפות ישראל עד גיל 18, שהתקיימה במלון גני יהודה (היום הקונסוליה האמריקאית) בירושלים. במקביל התקיימה באותו מקום אליפות העולם בשחמט עד גיל 21. שניים מהמתמודדים באליפות העולם, יאן טימן מהולנד רוברט היבנר מגרמניה היו כמה שנים מאוחר יותר בין עשרת שחקני השחמט הטובים בעולם. היבנר היה אלוף עולם בפוטנציה, שכשל רק בגלל חוסר יכולת לעמוד בלחצים.

הובטח על ידי המארגנים, שהזוכה באליפות הבזק (חמש דקות לכל שחקן למשחק כולו) של ישראל לנוער יתמודד בתחרות הבזק של אליפות העולם עד גיל 21 (בנוסף לשני הנציגים מישראל שהשתתפו באליפות העולם עד גיל 21). זכיתי באליפות הבזק של ישראל לנוער וחיכיתי להזדמנות להתמודד מול הטובים ביותר בעולם.
המארגנים ביטלו את תחרות הבזק משום שהאורחים מחו"ל טענו שיש עליהם יותר מדי עומס.

ההזדמנות השנייה הייתה כשבגיל 18 שלושה צעירים ואנוכי קיבלנו מכתבים מאיגוד השחמט הישראלי, שמזמין אותנו להשתתף במשחקי מבחן לקביעת נציג ישראל לאליפות העולם.
שמחתי. השמחה הייתה מוקדמת מדי. במקום מוצנע במכתב היה כתוב שההזמנה תקפה רק במידה שלא נולדנו לפני תאריך מסוים. נולדתי חודש קודם.

אני שמח שניר מימש את מה שאני לא מימשתי והוא צפוי להשתתף בנבחרת הצעירה של ישראל בברידג'. 


תודה
על מנת להצליח צריך כישרון וצריך להתאמץ ולהשקיע. כישרון ומאמץ לא תמיד מספיקים. נדרשות גם נסיבות מתאימות.

מלקולם גלדוול כותב בספרו מצויינים ממה עשויה הצלחה. על אנשים שהגיעו להישגים יוצאי דופן. לטענתו,  הגורמים להצלחה הם שילוב של כישרון, עבודה קשה ותנאים סביבתיים. 

כך למשל, ביל גייטס הצליח גם משום שהיה נער בתקופה שבה כבר הייתה גישה למחשבים באמצעות מסופים מקוונים. לו היה נולד קודם לא היה יכול לצבור שעות התנסות רבות במחשב.
תנאי סביבתי נוסף היה גניבת קוד משתמש וסיסמה באחד ממרכזי המחשבים האוניברסיטאים.  
הוא ושותפו ליסוד ממיקרוסופט, פול אלן בילו את הלילות ליד המחשב באותו מרכז אוינברסיטאי. 

אחד הגורמים להצלחת הביטלס היה בעל מועדון לילה בגרמניה בו הופיעו. האיש דרש מהם הופעות של חמש שעות. יותר שעות מאשר בכל מועדון אחר. כך צברו יותר שעות נגינה ושירה. הלחץ הגדול היווה גורם לפרישת המתופף המקורי של הלהקה והחלפתו על ידי רינגו סטאר.

כשמגיעים להצלחה של ניר ובן בברידג' יש כמה גורמים סביבתיים בהקשר של ניר. ביניהם גם אנשים שתרמו לקידום שלו. הם תרמו גם לקידום של צעירים אחרים בישראל.

אציין את הבולטים ביניהם, שלהם אני מודה.

בתחרות הראשונה של ניר ושלי בפסטיבל הים האדום באילת פגשתי בחור צעיר שלא היכרתי. כשעשינו 38% במושב השני הוא אמר לי שהוא יעזור לקדם את ניר, אז ילד בן 13. אגב, במושב השלישי עשינו 71% בגמר C. לצעיר קוראים גלעד אופיר. הוא עמד בהבטחתו לאורך כל השנים מאז.

ניר השתתף במשך שנתיים בפרויקט "פסגה". מי שלימד אותו שם וקידם אותו היה אלדד גינוסר. לפני השתתפותו של ניר ב"פסגה", אלדד לימד אותי בקורס שחקני תחרויות. כל מה שלמדתי ממנו שם הועבר על ידי לניר. את רוב הדברים שלמדתי גם מימשנו, ניר ואני, בתחרויות ברידג'.
עד היום אלדד עונה לשאלות של ניר ובן ומעשיר את הידע וההבנה שלהם בברידג'.

בתחילת דרכו של ניר בברידג' הציע רב אמן כסף חיים טמס לשחק איתו בתחרויות ללא תמורה. גם אני וגם ניר למדנו ממנו הרבה. הוא אפילו שיחק עם ניר בתחרות הזוגות הפתוחה בפסטיבל בתל אביב כשברור שפער הרמות ביניהם באותה תקופה היה גדול.
לזכות חיים יאמר גם שהוא התנה את המשחק עם ניר בזה, שניר יקרא את ספרו המצוין של יו קלסי "אמנות הביצוע הנכון בברידג'".
חיים גם שיחק עם בן במתכונת דומה בתחרויות מקומיות.

הרבה תודה גם לרון פכטמן, שהכין את ניר ובן למשחקי המבחן לנבחרת הצעירה. רון עשה עבודה נפלאה ותרם להם מהידע והניסיון הרבים שלו. את כל זה עשה בצניעות ובהתיחסות אישית לבן וניר.



  

נבחרת ישראל אלופת העולם עד גיל 16

נבחרת ישראל במרכז על הפודיום
התמונה לקוחה מדף הפייסבוק של ההתאגדות הישראלית לברידג

שוב זה קורה. נבחרת צעירה של ישראל אלופת העולם בברידג'!!! 

הפעם זו הנבחרת עד גיל 16, שזכתה היום באליפות העולם. ישראל ניצחה בגמר את נבחרת סין ובחצי הגמר את נבחרת צרפת.

ישראל הייתה אחת מארבע הנבחרות שהעפילו לשלבי הגמר. על פי התקנון, נבחרת צרפת, שסיימה ראשונה, קיבלה את הזכות לבחור יריבה. היא בחרה בישראל, שסיימה במקום הרביעי. 

בדיעבד התברר כי זו לא הייתה בחירה מוצלחת כשישראל ניצחה אותה. 

לא יכולתי לצפות בכל השידור של הגמר נגד סין. בחלק הראשון בו צפיתי נבחרת ישראל גילתה עליונות והובילה בהפרש גדול. 

ההישג מצטרף להישגים בולטים אחרים השנה: הצעירות עדי אסולין והילה לוי, שזכו השנה באליפות אירופה לנשים, ונבחרת הסניורים של ישראל זכתה באליפות אירופה. 

בנבחרת שיחקו שלושה זוגות: אביב זייטק-תומר לוינשטיין, ניר חוטורובסקי - גל מתיתיהו ושחר דנק וגלעד ליפשיץ.

יו"ר ההתאגדות הישראלית לברידג', גלעד אופיר, היה הקפטן. גלעד צעיר קצת מעל גיל 30, אימן את הנבחרת הצעירה ביחד עם מושיקו מיוחס, צעיר המבצע באופן מרשים את תפקיד רכז פרויקט בתי הספר בהתאגדות.

לפני מספר שנים לא רבות, גם גלעד וגם מושיקו היו שותפים כשחקנים להישגים מרשימים של נבחרות צעירות של ישראל בזירה הבינלאומית.

כל הכבוד לשחקנים הצעירים, לגלעד ולמושיקו ולעוד רבים וטובים שאיני מזכיר את שמם, שתרמו להישג המרשים.

ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

בפוסטים הקודמים בסדרה הצגתי צדדים לאו דווקא חיוביים בברידג' הירושלמי.

בראשון עניתי בחיוב לשאלה: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?  

בשני התייחסתי לשיטות הכרזה, שאינן מתאימות למקובל בברידג' המודרני.  

בפוסט השלישי התייחסתי למחסור בשחקנים חדשים ברמה גבוהה.

הפעם אתיחס לדברים חיוביים בברידג' הירושלמי.

1. אורן טולדנו

אורן טולדנו הוא שחקן צעיר שזכה השנה ביחד עם שותפו אסף יקותיאלי במקום ראשון באליפות הארץ לצעירים. כשחקן נבחרת ישראל הצעירה עד גיל 21 היה שותף לזכייה במקום שני באליפות אירופה. 

הוא ראוי לכל הכבוד על הכישרון ועל ההשקעה הרבה שהביאו אותו לרמה גבוהה מאד ולהישגים מצוינים.

3-2. ניר רוזנטל ובן בסקין

בן בסקין והבן שלי ניר סיימו השנה במקום הרביעי באליפות הארץ לצעירים וזכו להישגים נאים נוספים.

גם הם ראויים לשבחים על הכישרון, ההשקעה וההתמדה ועל המאמץ המתמשך להתקדם.

4. שובל אדמס

שובל אדמס הוא תלמיד תיכון, שכבר היה חבר בנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 15. גם הוא ראוי לשבחים רבים על הישגיו, כישרונו וההשקעה וההתמדה

הקשיים

חשוב לציין שלירושלמים זה קשה יותר מאשר לכאלה מהתגוררים במרכז הארץ: צריך לסוע לאליפויות הארץ ולתחרויות חשובות אחרות במרכז, אימוני "פרויקט פסגה" מתקיימים פעם בחודש ברעננה.

קשה מאד למצוא שותף מתאים בירושלים. אורן טולדנו ושובל אדמס משחקים עם שותפים ממרכז הארץ ובמקרה של שובל אפילו רחוק יותר מהמרכז.

קשה למצוא בירושלים תחרויות בהם מתמודדים מול מספר גדול של זוגות חזקים. במרכז אפשר לשחק באביבים או בכיכר המדינה בתחרות בה משתתפים שחקנים בעלי דרגות בינלאומיות ושחקני נבחרת ישראל בהווה ובעבר.

כשמשחקים נגד שחקנים חזקים לומדים יותר.

5-6. רן וקשלק ודרור אקסלרוד

שני צעירים מוכשרים נוספים הלומדים ומתקדמים. להבדיל מהאחרים הם כבר בגיל מבוגר יותר ואינם מתחרים באליפויות לצעירים. כבעלי משפחות הם עובדים לפרנסתם. מטבע הדברים הם משקיעים פחות בברידג'.

גם הם ראויים לשבחים על כישרונם, התמדתם והתקדמותם.

האם זה סימן להתקדמות הברידג' בירושלים?

אם כל ההערכה לצעירים האלה, ספק גדול האם מדובר באור מתמשך בקצה המנהרה.

1. מספר הצעירים המגיעים לרמת משחק טובה או יותר מטובה הוא נמוך.

במרכז וגם באזורים אחרים תמצאו מספר גדול יותר של צעירים כישרוניים, המשקיעים ומתקדמים.

2. האם הם יישארו בירושלים כשיחפשו עבודה?

צעירים ירושלמים רבים מוצאים עבודה במרכז הארץ ועוברים לגור שם.

הכל נשאר במשפחה

זו אולי הבעיה הקשה ביותר.

הסבא של אורן טולדנו הוא בעל מועדון ברידג' וגם סבתו היא שחקנית ברידג' בדרגה לא נמוכה.

היה בבית מי שיעזור לו בצעדיו הראשונים בברידג'.

השותף של דרור אקסלרוד הוא אביו אשר. לא צריך לציין שכשדיברתי על רמה נמוכה בברידג' הירושלמי, לא התכוונתי לאשר שחקן מצוין בדרגת רב אמן זהב. גם אימו שחקנית ברידג' ותיקה.

יש במשפחה מי שיעזור לו ויקדם אותו. 

גם הוריו של רן וקשלק הם שחקני ברידג' ותיקים בדרגות לא נמוכות.

גם אצלו היה מי שיתמוך בו בצעדיו הראשונים בעולם הברידג'.

הסיפור של ניר קצת שונה: כשהיה בן 12 התחלתי לשחק ברידג' ביחד איתו. כמובן שמי שמתחיל לשחק בגיל 12 מתקדם יותר ממי שמתחיל לשחק בגיל 54.

אבל היה מי שיסיע אותו לתחרויות מחוץ לעיר, לאליפויות הארץ לצעירים ולמשחקי מבחן. היה גם מי שיסיע אותו פעם בחודש לאימון של פרויקט פסגה ברעננה. 

אליפויות הארץ לצעירים ומשחקי מבחן נמשכים בסופי שבוע כמעט מלאים (מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת). הרבה סופי שבוע ביליתי או יותר נכון העסקתי את עצמי ברעננה. 

גם סבו של בן בסקין משחק בברידג', אם כי ברמה נמוכה יותר. 

לא ידוע לי האם במשפחתו של שובל אדמס משחקים ברידג'.

השורה התחתונה: בירושלים, בשונה ממקומות אחרים, כמעט ואין צעירים המשחקים ברידג' תחרותי ללא זיקה חזקה לברידג' מצד בן משפחה.  

האם עברתם את ה-70% באחת מחמש התחרויות הראשונות ששיחקתם?

האם עשיתם תוצאה של מעל ל-70% באחת מחמש התחרויות הראשונות שבהם שיחקתם?

אני בטוח שרוב הקוראים יענו בשלילה לשאלה הזו. 

אורי פישלר יכול לענות בחיוב לשאלה הזו. אורי שיחק איתי השבוע (בחופשת חנוכה) בתחרות בוקר במועדון בה סיימנו במקום ראשון בתוצאה של 71%. בגלל אילוצים של המועדון שיחקנו רק 15 ידיים והתחרות לא דווחה להתאגדות לברידג'.

לו הייתי עושה בתחרות כזו 100% עם שותף ברמתי, לא הייתי טורח לכתוב על כך בבלוג. פערי הרמה בין רוב המשתתפים בתחרות וביני הם מאד גדולים. אבל אורי הוא תלמיד כיתה ו' שרק בתחילת שנת הלימודים התחיל ללמוד אצלי ברידג'.

מי שקרא את הפוסט: לשחק עם תלמידים, יודע שכל תלמיד שלי מקבל כצ'ופר את ההזדמנות לשחק איתי פעם אחת בתחרות במועדון כשהוא משלם על השתתפותו בתחרות ואני על השתתפותי.

כשתלמיד רוצה לשחק איתי פעם שנייה במועדון התנאים משתנים:
אם הוא מבוגר זה מוגדר כשיעור פרטי שהוא משלם עליו. 
ילד ממשיך לשחק בתנאים של הפעם הראשונה, כלומר: ללא תשלום, למעט תשלום למועדון עבור השתתפות בתחרות. 

אני מוכן לשלם מכיסי על השתתפות בתחרויות, שלא ממש מעניין אותי לשחק בהן, רק משום שאני רוצה לעזור לילדים להתקדם.

רק ילדים שאוהבים את המשחק ומוכנים להשקיע מנצלים את ההזדמנות הזאת.

איך תלמיד שלומד זמן כל כך קצר מגיע לשחק בתחרות ברידג'?
מי שקרא את הפוסט: מדוע אני כותב על 46% בתחרות ארצית? יודע שהייתה גם פעם אחת ששיחקתי עם תלמיד בתחרות ארצית.

לתלמיד קוראים יאיר פישלר. לא במקרה לשני הילדים שם משפחה זהה. יאיר הוא אחיו הגדול של אורי ותלמיד שלי בבית ספר שחקים לילדים מחוננים, כבר השנה השלישית.

יאיר לימד את אורי ברידג' בבית והם אפילו שיחקו פעמים מעטות בתחרות במועדון. השנה גם אורי התחיל ללמוד אצלי. הוא לומד מיני ברידג' בקבוצת מתחילים, שבהמשך השנה תלמד ברידג'. הקבוצה לומדת באופן שיטתי את חוקי ויסודות המשחק וכשיעברו לברידג' גם את הבסיס של הכרזה בברידג'.

מה עושים עם המתקדמים?
אחת הבעיות שאני נתקל בבית הספר היא המספר הקטן של התלמידים בבית הספר. המתקדמים, כמו יאיר פישלר, לא צריכים ללמוד שוב את כללי המשחק. ללא צירופו של אורי פישלר גם לקבוצת המתקדמים, לא הייתי יכול ללמד קבוצת מתקדמים, משום שמספר התלמידים בה היה קטן מדי.

אורי הצטרף גם לקבוצת המתקדמים. כרגע הוא הכוכב של המתחילים הלומדים מיני ברידג' והפחות מנוסה והפחות יודע בין המתקדמים.

בזכות מי השגנו 71%?
באופן ברור התוצאה הושגה בזכות שני השותפים: אורי ואני. לא תמיד שחקן יותר טוב מה-Field משיג תוצאות טובות, כשהשותף שלו משחק רע. כל הכבוד לאורי על משחקו הטוב במהלך התחרות.

אביא לכם כדוגמה יד בה הייתי הכרוז בחוזה של ♠6 אחרי שפתחתי 1NT. זה שביצעתי את החוזה עם לקיחה עודפת, למרות חלוקה של 4-1 של קלפי השליט אצל היריבים זה לא big deal, כל שחקן ממוצע ומעלה היה מבצע את החוזה עם לקיחה עודפת.

אבל הגענו לחוזה של ♠6 בזכות ההכרזה של אורי. יותר מחצי מה-Field היו בחוזה של ♠4.
עם היד של אורי צריך לבדוק סלאם וככששומעים את התשובה שלי על Blackwood פשוט (הוא לא מכיר קונבנציה מתקדמת יותר כמו RKCB), צריך להכריז ♠6.

נכון שב-Field חזק כולם או לפחות כמעט כולם היו בחוזה של ♠6 וכולם או כמעט כולם היו מבצעים 13 לקיחות.

הערת שוליים
כבר שיחקתי במצב דומה בתחרות ארצית נגד שחקן נבחרת ישראל, שפתח 1NT. הוא ביצע 13 לקיחות כשרוב ה-Field ביצע רק 12.

שותפי ואני קיבלנו תוצאה מצוינת על היד. השותפה המנוסה שלו עצרה ב-♠4 כשרוב ה-Field היה בחוזה של ♠6.

הצעירים ואני

אני מכיר היטב שחקנים צעירים. לא רק בגלל עבודה (כמורה לברידג' לילדים יש לי קשרי עבודה עם מושיקו מיוחס, שעושה עבודה מצוינת בהתאגדות), לא רק מהרבה נסיעות במכונית שלי לתחרויות במרכז (אורן טולדנו) ולא רק ממשחק באותה קבוצה בתחרות קבוצות בפסטיבל (איתמר גינוסר, עידו מילר). נפגשתי הרבה עם שחקנים צעירים. ולא רק בתחרויות ארציות בהן שיחקתי נגדם. כשהבן שלי השתתף באימונים של פרויקט פסגה, הסעתי אותו מירושלים לרעננה וצפיתי מהצד בחלק מהשיעורים. לפעמים היה מספר אי-זוגי של משתתפים וביקשו ממני לשחק בתחרות הצעירים במסגרת השיעור. 

הרבה יותר זמן ביליתי איתם בפעמיים בהן השתתף באליפות הארץ עד גיל 21 ובשנה השנייה בה השתתף גם במשחקי המבחן לנבחרת הצעירה עד גיל 21. 

האליפויות ומשחקי המבחן היו במשך סופי שבוע מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת.

כמובן שבחלק מהזמן עשיתי דברים אחרים, אבל עדיין היו מספר רב של שעות בהן צפיתי בצעירים משחקים. בקבוצת הגיל המבוגרת יותר שיחקו כמה צעירים מצטיינים, שהם מטובי השחקנים בארץ, ללא קשר לגיל.

ראיתי משחקים יצירתיים ונהדרים, אבל ראיתי גם הרבה טעויות. טעות הכרזה קשה, שעשה אחד מבכירי השחקנים הצעירים, גרמה לו ולשותפו לסיים במקום השני במקום במקום הראשון באליפות בקבוצת הגיל המבוגרת.

בינינו, תלמידים שלי שלומדים כיצד מכריזים אחרי שהיריב פתח ב-Weak two, לא היו עושים את הטעות הזו (הכפיל הכרזה של  ♥2 עם 11 נקודות כשה-A♥ הוא הקלף היחיד בסדרה ויש לו רק שני קלפים ב-♣). 

כצופה כמעט יחיד יכולתי להבחין לא רק באופן בו שיחקו, אלא גם באופן בו התנהגו. 

השורה התחתונה היא שיש לי הרבה הערכה והרבה סימפטיה כמעט לכל הצעירים, אבל אני גם קצת מקנא בהם. 

מדוע אני מסמפט אותם?

כי הם נהנים מהמשחק. כי הם יצירתיים ומוכשרים. כי הם מוכנים ומסוגלים ללמוד ולהתקדם. כי הם נחמדים וכיף לשחק נגדם.

מדוע אני מקנא בהם? 

כי להם יש את מה שלי לא היה בגילם: יש מי שעוזר להם למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם ולהתקדם. בהתאגדות לברידג' משקיעים כסף, מחשבה וזמן בקידומם ורבים וטובים נוספים משקיעים בקידומם (וועדת הצעירים, המאמנים שלהם, מורים לברידג' ואחרים).

אני ושחמטאים צעירים מוכשרים אחרים בירושלים לפני הרבה עשורים, לא זכינו שמישהו יעזור לנו להתקדם. הישגיו של כל אחד מאיתנו בשחמט היו בזכות כשרונו ומה שלמד בכוחות עצמו.

המסקנות האישיות שלי

אם אני יכול לעזור לצעירים מוכשרים בברידג' למצות את יכולתם אני אעשה את זה, על מנת שלא יהיו במצב דומה למצב בו אני וחבריי היינו כשחמטאים צעירים לפני שנים רבות.

זו הסיבה שכל אחד מתלמידי הברידג' שלי בבית ספר, מוזמן על ידי לשחק איתי בתחרויות במועדון ברידג', בלי שהוא משלם לי. הכוונה היא להביא אותם לשחק במועדון בלי הטראומות של התחרויות הראשונות, על מנת שאחר כך ימשיכו לשחק בתחרויות עם שותפים בגילם. כמובן שמדובר בתחרויות שרמתם נמוכה ולכן לא הייתי משחק בהן עם שותף ברמתי. כשהפוטנציאל גבוה ויש רצון להתקדם אני מוכן לשחק עם תלמיד גם בתחרות ארצית.

  

בשונה מילדים, תלמידים מבוגרים זכאים לשחק איתי במועדון פעם אחת ללא תשלום. הפעמים הבאות מוגדרות כשיעור פרטי. 

לתלמידים שלי אני מוכן לעזור בכל דבר שקשור בברידג'.

גם צעירים אחרים, בעיקר באזור ירושלים בו יש פעילות מועטת לקידום צעירים, יכולים לפנות אלי.

כשמדובר במידע ובעזרה נקודתית אין לי בעיה לעזור גם לצעירים שאינם תלמידים ששלי.

כשמדובר במשחק במועדון, אני צריך להעריך שמדובר בנער או ילד עם פוטנציאל ורצון להצליח.    

מדוע יורדת רמת הברידג' בירושלים?

כשאני משווה בין רמת הברידג' שהייתה בירושלים כשהתחלתי לשחק לפני כ-9 שנים לבין הרמה היום, אני רואה ירידה ברמת המשחק. בפוסט זה אנסה לנתח מדוע. 

תמותה

באופן טבעי אנשים הולכים לעולמם. גם שחקני ברידג' טובים וגם שחקני ברידג' מצטיינים. לפעמים זה קורה גם בנסיבות טרגיות לא טבעיות (למשל: נוח ונורית מעוז ז"ל). 

זה קורה גם בירושלים אבל באותה מידה גם במקומות אחרים.

זהו גורם שאינו ייחודי לירושלים. "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".

אם יש שחקנים חדשים המתקדמים ברמתם, הם תופסים את מקומם של ההולכים לעולמם.

הגירה 

אנשים עוזבים את ירושלים. לרוב למרכז הארץ. גם שחקני ברידג' טובים עוזבים את ירושלים. אם אתם רוצים להבין מדוע עוזבים את ירושלים, קראו את הפוסט בבלוג שלי על כלכלת המשפחה: מדוע במוקדם או במאוחר אני עשוי לעזוב את ירושלים?

זהו גורם שאולי אינו ייחודי לירושלים, משום שיש עזיבה גם ממקומות אחרים למרכז, אבל גורם זה, בשונה מהקודם, רלוונטי רק לחלק מהמקומות.

אם יש שחקנים חדשים המתקדמים ברמתם, הם תופסים את מקומם של המהגרים לערים אחרות. 

עייפות החומר

יש לי חבר שהיה לפני שנים רבות שחקן ברידג' פעיל בדרגת רב אמן. החברות שלנו אינה קשורה לברידג'. 

לפני כ-25 או 30 שנים למד באוניברסיטה העברית בירושלים ושיחק ברידג' בירושלים.

אחרי שסיפרתי לו שהתחלתי לשחק ברידג', הוא שאל אותי על שחקני ברידג' מתקופתו בירושלים.

מסתבר שמרבית השחקנים שמשחקים בתחרות המקומית החזקה ביותר בירושלים היום, שיחקו גם בתקופה שהוא שיחק והוא מכיר אותם טוב ממני.

אם אתה משחק כל שבוע במשך עשרות שנים נגד אותם השחקנים זה מתחיל לשעמם.

חלק מהשחקנים הוותיקים כבר מגיעים באופן עקבי פחות. מדובר לא אחת בשחקנים טובים. בהיעדרם הרמה בתחרויות יורדת.

עייפות חומר מתרחשת גם במקומות אחרים. במקומות בהם יש הרבה מועדונים והרבה שחקנים ברמה גבוהה, אתה יכול לגוון ולשחק במועדונים אחרים, עם שותפים אחרים ונגד שחקנים חזקים אחרים ולכן עשויה להיות פחות עייפות חומר.

סעיף זה רומז כבר, שאין הרבה שחקנים חדשים ברמה גבוהה בירושלים. בסעיפים הבאים ננסה להסביר מדוע.

צעירים
לצעירים יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר להתקדם בכל תחום, כולל בברידג'. הם עשויים להיות אלה שמגיעים לרמה גבוהה וממלאים את השורות במקום אלו שהלכו לעולמם, עזבו או פרשו.

כשאני מסתכל על צעירים המשחקים ברידג' בירושלים, אני רואה כחמישה שישה שחקנים פעילים ברמה טובה. אחד מהם אתם כבר מכירים מפוסטים אחרים בבלוג: בני והשותף המועדף שלי ניר, שהתחיל לשחק ביחד איתי. האחרים לא התחילו לשחק ביחד עם הוריהם, אבל לכולם פרט לאחד יש מכנה משותף: ההורים או הסבים התחילו לשחק ברידג' הרבה לפניהם והם שחקני ברידג' תחרותי בדרגות בינוניות או גבוהות. 

המשמעות של זה היא, שקרוב לוודאי מי שאין לו הורים או סבים המשחקים ברידג', לא יהיה שחקן ברידג' טוב בירושלים.

רוצים לדעת מדוע? קראו את הפוסט שלי: פוטנציאל דור שני ותבינו.
זה לא קורה במקומות בהם יש מי שמשקיע הרבה בטיפוח צעירים. במקומות כאלה תוכלו לראות מספר גדול יותר של צעירים המשחקים ומתקדמים.

שחקנים מתחילים
שחקנים מתחילים הם בסיס הפירמידה. חלק קטן מהם יגיע למועדונים וישחק בתחרויות. בירושלים יש לא מעט קורסים ללימוד ברידג'. יש גם קורסי המשך לשחקנים מתחילים.

שחקני תחרויות
איך מקדמים שחקני תחרויות בוקר ואחה"צ לשחקני תחרויות ערב ולשחקנים היכולים להתמודד בכבוד בתחרויות ארציות, בפסטיבלים באליפות הארץ, בליגה ובגביע?

כפי שנאמר בפסקאות קודמות, הרמה בתחרויות המקומיות בירושלים בירידה. קשה לצבור בירושלים ניסיון משמעותי נגד שחקנים חזקים.

יש מעט קורסים לשחקני תחרויות, היכולים לקדם אותם לרמה המתאימה לתחרויות המקומיות ברמה הגבוהה יחסית בירושלים. מרבית השחקנים "נתקעים" ברמה הנמוכה יותר וממשיכים להשתתף בתחרויות אלה בלי להתקדם. מעטים מסוגלים ללמוד באופן שיטתי בכוחות עצמם.

מי מלמד ומה מלמדים?
אם קראתם את הפוסט שלי: מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן? הבנתם שלא כל המורים לברידג', מלמדים נכון. 
בהיבט התכני אין ספק שחלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים גם דברים, שתלמיד שיגיע לרמה גבוהה אחרי כמה שנים, יצטער שלמד אותם.

קשה להיגמל מברידג' לא נכון שלמדת אותו ושיחקת אותו במשך שנים.
קראו את הפוסט ירושלים עיר מיוחדת: גם בשיטת ההכרזה ואת הפוסט שיעור פרטי לירושלמים איך לא להכריז Slam? ותבינו מדוע בירושלים זה קורה לא מעט. 

הערת שוליים
אני למדתי רק משחקנים מצוינים בעלי הבנה מעמיקה בברידג'. אלה שלמדתי מהם לא רק מלמדים ברידג', אלא גם את ההיגיון שמאחורי מה שהם מלמדים. 

למדתי קורס שחקני תחרויות אצל אלדד גינוסר, שחקן שזכה כבר באליפות אירופה ושיחק בנבחרת ישראל.
למדתי קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד, בכיר מורי הברידג' בארץ ושחקן ברידג' עטור הישגים, שרמת משחקו גבוהה מאד.

הם לא לימדו אותי ברידג' שגוי. 

לא למדתי אף פעם משחקנים בינוניים או טובים בלי שבדקתי במקורות מהימנים מהם, שמה שהם אומרים נכון.

למדתי פה ושם גם משחקנים מצטיינים בעלי רמת הבנה גבוהה בברידג'. למדתי מספרים ומאמרים בעיתונים ובאתרי ברידג'. גם במקורות הכתובים בחרתי רק כאלה שאין ספק שהם מקורות מהימנים.

התלמידים שלי לומדים ברידג' עם היגיון, שמותאם לרמתם ויכולתם. הם לא יצטרכו להיגמל ממה שהם למדו. 
למעט כמה ילדים מחוננים, רמת משחקם עדיין נמוכה. קשה להיות שחקן טוב אחרי ששיחקת 100 או 200 ידיים. 

אבל הם כבר מבינים כמה דברים, שחלק משחקני התחרויות ברמה הירושלמית הגבוהה עדיין לא מבינים, למשל: מתי לבחור בהובלה פסיבית ומתי לבחור בהובלה אקטיבית בהגנה. 

פוטנציאל

גדלתי בשכונה די מבודדת בירושלים. בלילות שמענו את יללת התנים מהשדות המקיפים את השכונה.

לא היה לנו אינטרנט. לא היו מחשבים ואפילו לא הייתה טלוויזיה.

שיחקנו על הכביש סטנגה וכדורגל. אחת לכמה שעות, היה אחד הילדים צועק: "מכונית". כל הילדים היו זזים מהכביש ונותנים למכונית לעבור. 

בגיל 6 לימד אותי אבי לשחק שחמט. ישבתי איתו ועם חברו בחצר ביתו של החבר ושיחקנו. ילדים בני עשר ששיחקו סטנגה ברחוב, ממש קרוב לחצר, ביקשו לשחק נגדי שחמט.

ניצחתי את כולם באופן עקבי.

פוטנציאל? אף אחד לא זיהה אצלי פוטנציאל. המשכתי לשחק מדי פעם עם חברי לכיתה וכמעט תמיד ניצחתי.

אולימפיאדה

בשנת 1964 הייתה אולימפיאדת שחמט בתל-אביב. טובי השחקנים בעולם ייצגו את מדינותיהם. לאחר סיום האולימפיאדה נשארו כמה מטובי השחקנים בארץ ושיחקו משחקים סימולטניים.
לירושלים הגיע רב האמן הבינלאומי ויקטור צ'וקלטיה, השחקן מספר אחד ברומניה. הלכתי עם חברים לשחק נגדו.

סימולטני וסימולטני עיוור
במשחק סימולטני בשחמט, משחק שחקן אחד בו זמנית מספר משחקים , נגד מספר גדול של שחקנים (20 שחקנים, 30 שחקנים, מאה שחקנים ויותר). לרשות מתחריו עומד הרבה יותר זמן מחשבה.

משחק עיוור הוא משחק בו אחד השחקנים יושב עם גבו ללוח ואינו רואה את הכלים. הוא מחזיק את תמונת המשחק בראשו. כשיריבו עושה מסע הוא אומר לו איזה כלי זז לאיזה משבצת. השחקן המשחק משחק עיוור, אומר איזה כלי שלו הוא מזיז לאיזו משבצת.

סימולטני עיוור הוא משחק בו שחקן, שאינו רואה את הלוחות מחזיק אותם בזיכרונו. 

במאה ה-18 שיחק השחמטאי הצרפתי פילידור משחק סימולטני עיוור נגד שלושה שחקנים. הוא הזמין היסטוריונים לתעד את האירוע, בהנחה שהדורות הבאים יתקשו להאמין, שמישהו הצליח לעשות זאת.
כשהייתי בן 18 שיחקתי סימולטני עיוור נגד שני שחקנים. ניצחתי את שניהם.

משה (מיגל) ניידורף ז"ל, יהודי שברח במלחמת העולם השנייה לארגנטינה, היה במשך שנים ארוכות השחקן הטוב ביותר במדינתו החדשה.
ניידורף שיחק משחק סימולטני עיוור נגד 50 יריבים!!!.

כל הסיפור על סימולטני ועל סימולטני עיוור, בא להמחיש את פערי הרמה בין מי שמשחק לבין יריביו. 
מי שמשחק סימולטני מנצח את מרבית יריביו.

גם ויקטור צ'וקלטיה עשה זאת בירושלים. רק שניים לא הפסידו נגדו: מבוגר אחד ניצח ואני, אז נער בן 13, סיימתי בתיקו. 

בעקבות התוצאה הזו הוזמנתי לשחק במועדון שחמט. אחרי פחות משנה זכיתי באליפות ירושלים לנוער.
אריה רוזנברג ז"ל, שניהל את מועדון השחמט, רשם אותי כשחקן בלוח 12 בליגה (שישה הראשונים משחקים בדרך כלל. מותר להחליף אחד או יותר מהם בשחקנים הרשומים בלוחות נמוכים יותר). 

למרות שהייתי בדרגה הנמוכה ביותר ורשום בלוח הנמוך ביותר, בחר אריה לתת לי לשחק חמישה משחקים בליגה.
אף אחד לא הצטער על זה: ניצחתי ארבעה יריבים. היריב שהפסדתי נגדו היה אחד מששת שחקני נבחרת ישראל.

מה בכל זאת היה חסר?
לא הייתי הצעיר המוכשר היחיד בירושלים. לא היה מי שיאסוף את הצעירים המוכשרים ידאג להם, יאמן אותם ויקדם אותם. 
כל אחד מאיתנו הגיע להישגיו בזכות עצמו בלבד.

בבאר-שבע, תל-אביב, חיפה ופתח תקווה היה מי שהשקיע זמן ומאמצים לקדם חבורות נערים מוכשרים.
לאורך זמן הם הגיעו להישגים טובים בהרבה.

מה פתאום כתבתי רק על שחמט בפוסט בבלוג על ברידג'?
בפוסט ההמשך: פוטנציאל - דור שני. אתייחס למצב בברידג', הדומה למצב שתיארתי בשחמט.