‏הצגת רשומות עם תוויות הוראה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הוראה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 ביולי 2016

ברידג' בירושלים: העתיד


פוסט זה הוא האחרון בסדרת פוסטים העוסקת בברידג' בירושלים.
בפוסטים הקודמים התייחסתי למספר רב של היבטים: תפיסת העולם, שיטות ההכרזה, התקדמות או עמידה במקום ועוד.

לא כולם אהבו את הסדרה הזו. ככותב בלוג, אני מביע את דעתי ומתאר את העובדות כפי שאני חושב שהן. לא תמיד זה נעים. לא תמיד זה נחמד, אבל אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מהמציאות. 

הסיבה העיקרית לכתיבת סדרת הפוסטים הזו היא הרצון שלי לשנות ולשפר את המצב. אי אפשר לשפר בלי להבין ולהציג את המצב הנוכחי.

לא אסתיר את התסכול שלי: 

1. אני מעדיף לשחק נגד שחקנים יותר חזקים מרוב השחקנים שאני משחק נגדם בתחרויות בירושלים.

2. אני מנסה כבר כמה שנים לשפר את המצב ללא הצלחה.

הוראת ברידג' הדרך להתקדמות
בפוסט הקודם: ברידג' בירושלים: הפירמידה, תיארתי את רמת הברידג' כפירמידה שבתחתיתה הרחבה, כאלה המשחקים להנאתם בביתם ובראשה הצר השחקנים ברמות הגבוהות ביותר.

היות שאין לצפות להגירה מסיבית של שחקני ברידג' ברמות גבוהות יחסית לירושלים, הדרך להעלאת הרמה עוברת דרך לימוד. רוב שחקני הברידג' אינם יכולים או אינם רוצים ללמוד לבד מאתרי אינטרנט, ספרים וחוברות. דרך הלימוד שלהם היא השתתפות בקורסים. 

חלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים את מה שהם משחקים, כלומר: שיטות הכרזה ירושלמיות או שיטות הכרזה פרטיות רחוקות מהברידג' המודרני. כך קשה להתקדם. לא אחת קרה לי שנאלצתי לתקן לשותפים טעויות הכרזה קשות. הם נשבעו לי שהם למדו את זה מהמורה שלהם. 

אני מלמד בקורסי מתחילים ברידג' מבוסס על היגיון ועל הכרזות טבעיות עם מעט קונבנציות שכיחות וחשובות. 
אני מלמד לא רק את חוקי המשחק והכרזות, אלא גם הגנה והערכת יד ברמה המתאימה לשחקנים מתחילים.
בשיעורים מתרגלים את נושא הלימוד באמצעות משחק ידיים שהוכנו מראש.

התלמידים שלי מקבלים חומר מסודר באמצעות דוא"ל. אלה שמעוניינים בכך יכולים לרכוש ספר/חוברת על הכרזות למתחילים.  

הבעיה העיקרית היא מחסור בקורסים מתקדמים יותר לשחקנים המשחקים בתחרויות ועוסקים באופן שיטתי בנושאים בסיסיים. 

רוב הקורסים המתקדמים בירושלים מועברים על ידי שחקנים ברמה גבוהה מאד המגיעים מחוץ לירושלים. הם מועברים היטב, אבל עוסקים במגוון רחב של נושאים מתקדמים. למרבית הלומדים בהם חסר בסיס. רמת המשתתפים הטרוגנית ורובם אינם מיישמים את רוב החומר הנלמד. 

אני אומר את זה מזווית של מישהו שלמד לפני יותר מחמש שנים קורס כזה בירושלים אצל אלדד גינוסר.
אני משתמש בכ-80% ממה שאלדד לימד בקורס. יש דברים נוספים שלמדתי ואני זוכר ובחרתי לא להשתמש בהם. 
רוב אלה שלמדו איתי באותו קורס שחקני תחרויות כבר שכחו מזמן כמעט את כל מה שלמדו.

למורים המצוינים המגיעים מחוץ לירושלים יש הרבה ידע שלטעמי לא מנוצל נכון בקורסים. כך למשל, לו היה יניב זק, שלימד בירושלים, מלמד קורס דמוי "אטלס" של ההתאגדות (מיועד רק לשחקנים בדרגות גבוהות) זה היה תורם הרבה יותר מהקורס שהוא לימד. 
לא הייתי מתבייש לבוא וללמוד בקורס כזה.   

שני הפורמטים שאני הצעתי ללמד שחקנים בירושלים, המשחקים בתחרויות, לא הצליחו בינתיים מחוסר משתתפים:

1. קורס במסגרת "עולים כיתה" של ההתאגדות
בחרתי נושאים בסיסיים חשובים ושכיחים שלמרבית אוכלוסיית היעד לקורס חסרים בהם ידע והבנה.

2. קורסים בכל נושא בכל היקף (כולל שיעור בודד) בכל מקום (כולל בתים פרטיים) לכל מספר של משתתפים מארבעה משתתפים ומעלה. 

ילדים וצעירים
בפוסט ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה? התייחסתי למספר קטן של שחקנים ירושלמים צעירים, הראויים למלוא ההערכה על ההתקדמות שלהם ועל המאמצים שהם משקיעים. חלקם הגיעו לרמות גבוהות מאד. כמעט לכולם יש בני משפחה המשחקים ברידג'. לו היה אפשר להרחיב את המעגל לילדים מוכשרים שאין להם בני משפחה המשחקים ברידג' אפשר היה לשפר את הרמה בירושלים.

זה אולי הסיכוי הטוב ביותר להעלות את הרמה, משום שילדים ונערים מוכנים ללמוד יותר ממבוגרים.
מלמדים מעט ברידג' בבתי ספר בירושלים, אם בכלל. 

בכל שנה אני פונה לבתי ספר בירושלים והסביבה בכלל, ולבתי ספר למחוננים בפרט, ומקבל את התשובה (אם בכלל אני מקבל תשובה), שלא מעוניינים השנה ללמד ברידג'. המקום היחיד בו אני מלמד ילדים ברידג' הוא בית ספר "שחקים" למחוננים ולמצטיינים במעלה אדומים.

אם תקראו פוסטים בבלוג שלי, למשל: אליפות בתי הספר במסגרת פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב, תראו שהתלמידים שלי מסיימים לרוב במקומות גבוהים, כולל זוגות המסיימים באחד משלושת המקומות הראשונים בתחרות מיני ברידג' עם שליט.

המגבלות המקשות עליהם להשתתף בתחרויות ולהתקדם הן:

1. המרחק ממועדון ברידג'
מועדוני הברידג' הקרובים הם בירושלים בערך חצי שעה נסיעה ברכב פרטי ממעלה אדומים לירושלים. יש להוסיף לזה אוטובוס פנימי בירושלים.
כשמדובר בתלמידים הגרים במעלה אדומים ומגיעים בתחבורה ציבורית, זמן הנסיעות הלוך וחזור הוא שעה וחצי עד שעתיים (כשהם משחקים איתי זה פחות משום שבתוך ירושלים אני אוסף אותם במכונית שלי, אבל בשביל להתקדם הם בעיקר צריכים לשחק עם שותף בגילם שלמד איתם ולא איתי).

ישנם גם ילדים שגרים במקומות רחוקים יותר שבהם אין תחבורה ציבורית מסודרת. הם צריכים להגיע למעלה אדומים ומשם לירושלים בתחבורה ציבורית. 

איבדנו כבר ילד כזה, שראיתי בו פוטנציאל לנבחרת הצעירה עד גיל 15, משום שהוא גר בישוב קטן ורחוק ממעלה אדומים, שאין בו תחבורה ציבורית סדירה.

2. מספר התלמידים בבית הספר הוא קטן.
קשה להוציא ממספר כזה קבוצה מספיק גדולה שתמשיך ללמוד ולהתקדם מעבר למסגרת בית הספר. 

תשוו את זה לבית ספר "אופק" למחוננים ומצטיינים בירושלים, שעד עכשיו לא היה מעונין ללמד ברידג': מספר התלמידים הרבה יותר גדול, הם גרים בירושלים ולהגיע למועדון הרבה יותר קל להם. חלקם יכולים להגיע למועדון ברגל ואחרים באוטובוס פנימי או ברכבת קלה.

איני מעונין להפסיק ללמד בבית ספר "שחקים", אבל בודאי אשמח ללמד גם בבית ספר "אופק" ו/או בבתי ספר נוספים בירושלים.

מתוך קבוצה גדולה או כמה קבוצות גדולות של תלמידים אפשר יהיה למצוא 8 או 12 שירצו ללמוד ולהתקדם גם מעבר למה שבית הספר מציע. 
יותר מאשמח לקדם קבוצה כזו וללוות אותם בתחרויות במועדונים ובמסגרות ארציות עד שאביא אותם לרמה שבה חלקם ימשיכו בפרויקט "פסגה". 
תלמיד שלי זה לכל החיים, כך שמי מהם שירצה ויצטרך להיעזר בי גם בהמשך, יקבל את זה גם ללא תשלום. 

קישורים לפוסטים בסדרה ברידג' בירושלים





יום רביעי, 3 בפברואר 2016

לאן לא תגיעו אם תרגישו מקופחים?



באכסניה אחרת פרסמתי את הפוסט: המשחק כראי המציאות - המקופחים והמתמודדים בברידג'. בפוסט ההוא התייחסתי לאותם תלמידי ברידג' או אותם שחקני ברידג', המרגישים תמיד מקופחים כשהם לא מצליחים בתחרויות.

כולנו כבר נפגשנו בתחרויות עם שחקנים כאלה: אשמים התנאים הסביבתיים, הכיסא, הרעש, המחשב שחילק את הידיים, מנהל התחרות שהושיב אותם בסקציה A ולא בסקציה B (או להיפך), בדרום-צפון או במזרח-מערב, השותף או מזג האוויר.

תלמידי ברידג' צעירים
כל מי שמלמד ילדים ברידג' נתקל גם בילדים כאלה, המרגישים תמיד מקופחים. לפעמים מדובר בילדים מוכשרים במיוחד. בגלל ההתמקדות בקיפוח הם לא ממצים את הפוטנציאל שלהם בברידג'. 

יש הבדל אחד בין שחקן ברידג' "מקופח" סדרתי בן 60 או 70 לבין ילד בן 11 או 12 הלומד ברידג' שאף הוא "מקופח" סדרתי: את הילד עדיין אפשר לשנות

כשאני נתקל בילד כזה אני עובד על שינוי גישה שלו. אני מלמד אותו להתעלם מקיפוח מדומה ואפילו מקיפוח אמיתי ולנסות למצות את יכולתו גם בתנאים אלה.

אם זה מצליח, הוא יצליח יותר בברידג' ולא פחות חשוב גם יהנה יותר בתחרויות.

זה לא רק בברידג'
יש לי סיפוק גדול כאשר אני מצליח "להחליף את הדיסקט" לילד כזה. הסיכוי שהוא ימשיך לשחק ברידג' כשיגדל גבוה יותר, אבל זה לא נגמר בברידג'.

תחשבו על ילד כזה שגדל ורוצה ללמוד רפואה. תנאי הקבלה דורשים ציון גבוה במבחן פסיכומטרי. בפעם האחרונה שמישהו סיפר לי שהוא רוצה ללמוד רפואה, והתייחס לפסיכומטרי, הציון המינימלי היה 750.
בפוסט זה אתייחס ל-750 כציון המינימום לקבלה לרפואה, על אף שייתכן שציון הסף השתנה.

הוא ניגש לפסיכומטרי ומקבל 748. אם כמורה לברידג' לא הצלחתי לשנות את תפיסת "המקופח הסדרתי" שלו, הוא יאשים את כל העולם בכישלון שלו ואולי יוותר על החלום להיות רופא.

אם הצלחתי לשנות, הוא לא יאשים אף אחד. במקום זה הוא יגש למועד נוסף ויתכונן טוב יותר ואולי יקבל ציון של 755 או 760.
אם לא יעבור את הסף, אולי יגש פעם שלישית למבחן.
אם גם זה לא יצליח, אולי יסע ללמוד רפואה בארץ אחרת.

יום בתי הספר בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב
ביום חמישי ה-3 במרץ יתקיים יום בתי הספר של הפסטיבל בבית דני בתל-אביב. השנה בשונה משנים קודמות, הוא מתקיים בנפרד מהפסטיבל, משום שפסטיבל הברידג' הבינלאומי נדחה מפברואר ליוני. יוני אינו מועד מתאים לתלמידי בתי ספר.

כמי שכבר הביא תלמידים לשחק ביום בתי הספר, אני ממליץ לכל מי שיכול להשתתף לבוא ולהשתתף. בשביל ילדים בכלל וילדים מהפריפריה בפרט זו חוויה נהדרת. 




יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

"לפול מהכיסא" מ-Direct Cue bid


 כסא. ציור של וינסנט ואן גוך. מקור התמונה: ויקיפדיה











יניב זק הוא ללא ספק אחד מטובי השחקנים בארץ ומורה מצוין לברידג'. יניב מלמד קורס לשחקני תחרויות במועדון ירושלים.

אתמול הגעתי לשחק במועדון ופגשתי שחקני ברידג' נרעשים. יניב זק לימד אותם משהו נפלא. למשהו הזה קוראים: Direct cue bid. 
מדובר בשחקנים שרובם משחקים בתחרויות ברידג' כמה שנים. תארו לעצמכם שתלמיד שלי שלמד אצלי 20 שיעורים על הכרזות בברידג' ומעולם לא שיחק במועדון היה מגיע לקורס של יניב זק שנתיים שלוש אחרי שהוא למד. הוא לא היה "נופל מהכיסא" כשהיה שומע על Direct cue bid.

הוא היה אומר משהו בסגנון של: "אני כבר מכיר את זה. המורה שלי אבי רוזנטל לימד אותי את זה בקורס כשהייתי בקורס לשחקנים מתחילים". 

מה הבעיה?
הבעיה אינה כמובן אצל יניב זק. הוא מלמד היטב ברידג' נכון והגיוני.

הבעיה היא אחת מהשתיים: או שלימדו את אותם שחקנים ברידג' פחות הגיוני או שהם לא למדו מספיק (ממורים או בלימוד עצמי מספרים או מירחוני ההתאגדות לברידג' או מחוברות ההסבר של תחרויות סימולטניות ארציות או מהאינטרנט).

מה זה Direct cue bid?
השותף שלכם פתח 1. היריב הכריז 1. לכם יש יד מזמינה למשחק מלא או יותר. בברידג' נכון מכריזים 2. זהו Direct cue bid. בברידג' פחות נכון מכריזים 3 עם יד מזמינה למשחק מלא ו-4 עם יד שמספיקה להכרזת משחק מלא.

כשמשחקים Direct cue bid, הכרזת ה-3 פנויה לשימוש בידיים חלשות (פחות מ-6 נקודות) עם ארבעה קלפים ב-. הכרזת ה-4 פנויה לידיים עם חלשות במיוחד עם חמישייה ב-.

כיצד אני מלמד הכרזות? - השלב הראשון
בשלב הראשון אין התערבות בהכרזה. לומדים הכרזות בשיטה טבעית. לומדים מושגי יסוד (למשל: Limit bid) ואת ההיגיון שמאחורי ההכרזות.
עד סוף השלב הראשון לומדים רק שלוש קונבנציות: סטימן, טרנספר (לסדרות מייג'ור בלבד) ו-2 חזק. 
לומדים גם את נשקו של החלש: Weak two ו-Preemptive

מי שרוצה יכול לרכוש ספרון או חוברת הנקראת: הכרזות למתחילים פשוט והגיוני.

לאחר הכרזה של 1 תשובה של 3 היא מזמינה למשחק מלא בסדרה זו. תשובה של 2 מביעה רצון לשחק משחק חלקי בסדרה זו. הכרזה של של 4 קובעת משחק מלא בסדרה זו.


כיצד אני מלמד הכרזות? - שלב ההתערבות
בשלב זה אני מלמד הכרזות התערבות ומתחיל בשתיים החשובות ביותר: Takeout Double ואוברקול.

כשמגיעים להכרזת פתיחה של 1 והתערבות של 1, התלמידים יודעים, שעליהם להניח שלפותח 12-14 נקודות. הם לומדים כיצד עליהם להכריז עם התאמה בסדרת הפותח.

עם יד של 6 נקודות ופחות מיד מזמינה למשחק מלא, הם יכריזו בדיוק כפי שהכריזו ללא התערבות. בדוגמה יכריזו 2.

אחרי שמבינים Weak two ו-Preemptive, ולמשיב ארבעה או חמישה קלפים ב- ויד עם מעט נקודות (נניח 2-3 נקודות), ברור לתלמידים שהם ושותפם הם הצד החלש. הגיוני לגמרי להפריע ליריבים באמצעות הכרזת 3 (עם ארבעה קלפים) או הכרזת (עם חמישה קלפים) בדיוק כפי שעשינו בהכרזת Weak two ו-Preemptive.

הבעיה שנותרה
כיצד מראים יד מזמינה או חזקה יותר עם התאמה של 3 קלפים בסדרת המייג'ור של הפותח כשההכרזות של 3 ו-4 כבר "תפוסות" על ידי הכרזות הפרעה עם ידיים חלשות.
זו צריכה להיות הכרזה שעליה השותף לא יכול להכריז Pass ומראה את הכוח וההתאמה.

ההכרזה ההגיונית ביותר, שעונה על צורך זה, היא הכרזה בגובה 2 בסדרת היריב. בדוגמה: 2.  
כך מגיעים ללמוד Direct cue bid בשלב מוקדם יחסית.




יום שלישי, 24 במרץ 2015

על הוראת ברידג' והוראת נהיגה

כשהייתי צעיר למדתי נהיגה במכונית. פחדתי מהכביש מנהגים אחרים ומחוסר המיומנות הטכנית שלי. בשני השיעורים הראשונים למדתי נהיגה בכבישים צדדיים ובמגרשי חניה לא פעילים במיוחד.   

בשיעור השלישי עליתי בפעם הראשונה על כביש עם תנועה ערה. זה הסתיים בתאונה. נהג אוטובוס שהחליט לעבור לאחר שהאור ברמזור התחלף לאדום, התנגש בי מאחור. הנזק המשמעותי ביותר היה ערעור הביטחון שלי: את הנזק לרכב של המורה שילמה חברת אגד. נתפסו למורה ולי כמה שרירים.

למרות נקודת ההתחלה הלא מוצלחת עברתי בטסט ראשון.

שתי גישות ללימוד נהיגה
מורה הנהיגה שלי היה גם מנתח מערכות מחשבים, שסיים תואר ראשון בכלכלה.
הוא לימד באופן שיטתי. בכל שיעור הוא הסביר נושא באופן תאורטי ואחרי זה תרגלנו אותו על הכביש. התחלנו בנושאים פשוטים ועברנו בהדרגה לנושאים מורכבים יותר. 

היו מורים שלימדו בגישה שונה שאפשר לקרוא לה: "סע וטייל בכבישי ישראל". בשיעור הראשון למדו באופן תאורטי את התפעול הבסיסי של הרכב: ברקס, קלאץ' (אז כמעט ולא היו מכוניות אוטומטיות), גז, הגה וכו'.
מכאן ואילך נסעו בכבישים. כשנוצר מצב שהתלמיד לא מכיר, המורה לימד אותו מה עושים.

יתרון השיטתיות
לגישה השיטתית יש יתרונות בולטים:

1. אתה נתקל בכל המצבים הבסיסיים המשמעותיים ולומד אותם. בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" יש מקריות. ייתכן שבטסט תיתקל בפעם הראשונה במצב מסוים. גרוע מזה, ייתכן שכנהג חדש (שכבר אינו זקוק לנהג מלווה) תיתקל במצב כזה בפעם הראשונה.

2. זה עולה פחות כסף
בגישה השיטתית מספר השיעורים נקבע על פי הנושאים והזמן שלוקח לך ללמוד כל נושא. אם בשיעור הראשון בו לומדים נושא תפקדת נכון, עוברים לנושא הבא. אחרת זה תלוי רק בשאלה כמה שיעורים ייקח לך לתפקד סביר.

בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" אתה תיסע במשך מספר שיעורים רב. למורה יש אינטרס להגדיל את מספר השיעורים ואת ההכנסה שלו. אין קריטריון ברור המצביע על היותך מוכן לטסט.

3. לרוב התלמיד מבין טוב יותר.

מדוע נזכרתי בשיעורי הנהיגה?
תלמידת קורס מתחילים, שלמדה כמה שיעורים אצל מורה אחר, אמרה לי שאני מלמד יותר שיטתי ולכן יותר קל לה להבין.

אכן כך, אני מלמד ברידג' בגישה שיטתית, כפי שלימד אותי המורה שלי לנהיגה. יש מורים המלמדים בשיטת "סע וטייל בשולחן הברידג'".

מי נוטה ללמד שיטתית?
לא רק המורה שלי לנהיגה לימד אותי באופן שיטתי. אחד המקומות הנוספים בהם למדתי ללמד באופן שיטתי היה קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד. 

בשביל ללמד ברידג' באופן שיטתי צריך שני דברים:

1. הבנה וידע בברידג'

2. לדעת ללמד

קורס מורים צריך לתת כלים בשני תחומים אלה. הקורס בו אני למדתי הוסיף לי בשני התחומים.

יש כאלה שהם שחקנים מצוינים ומורים מצוינים ולא למדו בקורס מורים לברידג', אבל הם היוצאים מהכלל. 

רבים מאלה שמלמדים ברידג' ללא הסמכה אינם מבינים מספיק בברידג'. רבים עוד יותר מביניהם אינם יודעים ללמד באופן שיטתי. הגרועים שבהם גם לא יודעים ולא מבינים וגם לא יודעים ללמד.

כשאני משחק במקרה עם שותף שלמד לפני הרבה שנים אצל מורה כזה, אני מנסה לעזור לו לתקן את השגיאות שלימד אותו המורה. זה קשה: המורה הראשון הוא בדרך כלל המורה המיתולוגי הנערץ, ללא קשר לרמת המשחק שלו וליכולתו ללמד.

הערת שוליים
כבר כתבתי פוסט על מקרה קיצוני של מורה כזה:
מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן?   

יום שני, 23 במרץ 2015

הזיקית והמורה לברידג'



זיקית. מקור התמונה: ויקיפדיה

חשבתם פעם על המשותף בין זיקית למורה לברידג'? כנראה שלא. קראו את שני הסיפורים הקצרים ותחשבו שוב על השאלה.

לא מבינים
הפעם הראשונה שהרציתי על תשתיות חומרת מחשבים, בקורס ניתוח מערכות של מכללת סיון (לפני כ-35 שנים), הייתה סיפור הצלחה. לא הבנתי מדוע במחזור השני שהרצתי, התלמידים הסתכלו עלי כמו על חייזר, כשנתתי דוגמאות על מנת להסביר את מה שלימדתי. בדיעבד הבנתי: משתתפי המחזור השני עבדו בסביבת מחשוב ייחודית. הם לא הכירו את תשתיות החומרה הנפוצות, מהן היו לקוחות הדוגמאות שהבאתי.

מהכישלון הזה למדתי: אם אני לא יודע מה הרקע של התלמידים, אני נותן לכל אחד להציג את עצמו בכמה משפטים, כולל הרקע הרלוונטי. לו הייתי עושה זאת במחזור השני שלימדתי במכללת סיון, הייתי בקלות מאלתר דוגמאות מפלטפורמת החומרה המוכרת להם.

היום אני מבקש בשיעור הראשון מתלמידי ברידג' להציג את עצמם ואת הרקע שלהם. הדוגמאות והאנלוגיות שאשתמש בהם בהמשך יילקחו מעולמות המוכרים להם.  

ההרצאה הכי טובה ששמעתי בחיי
הרבה שנים אחרי זה הרציתי לקבוצה קטנה של עובדי השמת כוח אדם למחשוב. מנהל החברה הזמין בכל שנה מישהו, שיסביר להם קצת על עולם המחשוב אותו הם לא ממש הכירו.

בתום ההרצאה שלי ניגשה אלי אחת העובדות ואמרה לי שזאת ההרצאה הטובה ביותר ששמעה בימי חייה.

אני לא התרשמתי כפי שהתרשמה אותה גברת, אבל היה הבדל גדול בין ההרצאה שלי לבין ההרצאות ששמעו בשנים הקודמות, שהוא כנראה גרם לה להתפעל מההרצאה.

ההרצאות שהם שמעו בשנים הקודמות היו הרצאות טכניות על טכנולוגיות מחשוב. השומעים ההדיוטות בתחום הלכו לאיבוד.

אני הבאתי בחשבון שהפרויקט העיקרי של החברה היה השמת כוח אדם במחשוב של חברות חיצוניות באחד הבנקים.

ההרצאה ששלי התחילה בתיאור בנק ואופן עבודתו. גם מי שלא מבין דבר במחשבים ביקר בבנק. לחלק הזה הם התחברו בקלות. רק אחר כך עברתי למחשוב הנדרש לממש את הפונקציונליות של שירותי בנק, כשברקע מופיעה סכימה של בנק, אליה אפשר לקשר את הפן המחשובי. 

הזיקית והמורה לברידג'
האם כבר הבנתם את הקשר ביניהם? אם ניסיתם ולא הצלחתם הנה פתרון החידה. לאחר ההרצאה הלא מוצלחת במכללת סיון (בפסקה שכותרתה "לא מבינים") דיברתי עם איציק סיון. סיון היה הבעלים והמנכ"ל של המכללה ואחד מטובי המרצים בתחום המחשוב. הוא אמר לי שמרצה הוא כמו זיקית. כפי שהזיקית מתאימה את הצבעים שלה לסביבה, המרצה או המורה צריך להתאים את עצמו לתלמידים.

בסיפור הראשון לא עשיתי זאת ונכשלתי. בסיפור השני עשיתי זאת והצלחתי.

גם כמורה לברידג' אני מנסה להיות זיקית ולהתאים את עצמי לתלמידים. צריך ללמד באופן שונה ילדים מחוננים, ילדים רגילים ומבוגרים. עשויים להיות הבדלים גדולים גם בין קבוצות שונות של מבוגרים, שמחייבים את המורה לגלות את הזיקית שבו.


יום חמישי, 22 בינואר 2015

לשחק עם תלמידים

כתבתי כמה פוסטים על שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים.
לנוחיותכם צרפתי את רשימת הפוסטים בסוף פוסט זה.

נקודת המבט שלי באותם פוסטים שונה לגמרי מנקודת המבט שלי בפוסט זה: בפוסטים הקודמים הייתי היריב של הזוג עם פערי רמה גדולים וניסיתי לשים לב גם למה שקורה מסביב ולא רק למהלך ההכרזה ולמהלך המשחק. 

בפוסט הזה, אני הוא זה שמשחק עם שחקנים שרמתם נמוכה בהרבה מרמתי ומנסה להשיג כמה תובנות ממה שמתרחש. 

בונוס לתלמידים שלמדו אצלי בקורס
כל תלמיד שלומד אצלי בקורס זכאי לשחק איתי פעם אחת, ללא תשלום, בתחרות במועדון ברידג'.למעשה מדובר בשיעור פרטי ללא תשלום. 

כשהתלמיד הוא ילד, אני מוכן לשחק איתו מספר פעמים ללא תשלום, משום שחשוב לי לקדם את הילדים שאני מלמד.

אחרי שהתלמיד משחק איתי פעם אחת במועדון הוא יכול להמשיך לשחק עם שחקנים ברמתו במועדון. 
כשאני לוקח תלמיד לתחרות, אני פותח בפניו את האפשרות לשחק ברידג' תחרותי ומראה לו מקום בו אפשר לשחק ברידג' באופן סדיר.

מדוע זה חשוב שהוא ישחק בפעם הראשונה איתי ולא עם תלמיד אחר?
אני לא רוצה לדבר על התוצאה בתחרות. למרות שעם תלמיד אחר הם עלולים לסיים במקום האחרון והתוצאה עלולה להיות הפסקת משחק בתחרויות בגלל התסכול.

הסיבה העיקרית שאני משחק איתם היא ריכוך החוויה הראשונה של תחרות במועדון: זה עלול להפחיד את התלמיד ולי קל להסביר לו מה עושים ושאין צורך לפחד, אלא אפשר לבוא ולהנות.

פוגשים את "הגאון התורן"
הדבר הראשון שאני עושה כשאני מתיישב ליד שולחן עם תלמיד המשחק בפעם הראשונה, הוא להסביר להם שהוא משחק בפעם הראשונה בתחרות (לא בטוח ששני תלמידים יסבירו את זה בכל שולחן). אני מספר להם איך קוראים לו ואם הוא ילד, גם בן כמה הוא.

רוב שחקני הברידג', הם אנשים סימפטיים והם מתייחסים יפה לתלמיד המשחק בפעם הראשונה, במיוחד אם הוא ילד צעיר. 

הם גם עלולים להיתקל ב"גאון התורן", לאחר שהוא שומע ממני שמדובר בילד המשחק לראשונה בחייו, הוא צווח בקול אימים: "שופט, שופט". התלמיד מבוהל ואני מרגיע אותו. כשמגיע השופט "הגאון התורן" מספר לשופט ש"הוא חשב הרבה זמן" (הילד. לא אני).

הילד המבוהל מבין שהוא ביצע עבירה חמורה במיוחד. כשהוא למד בקורס, למדו אותו שמותר וצריך לחשוב. עכשיו אולי יאסרו עליו לשחק בתחרויות במשך כמה שנים כעונש על העבירה שביצע. 

זה הזמן להרגיע אותו שוב ולהסביר לו שקריאה לשופט על מחשבה ארוכה מקובלת בתחרויות והוא לא פשע ולא חטא. לפעמים צריך להסביר לו, שמבחינת חוקי הברידג' קריאה לשופט במצב כזה מקובלת וזו זכותו של השחקן היריב. היא פחות מקובלת כאשר החושב הוא שחקן שזו התחרות הראשונה בחייו.

מותר להגיד בשולחן הבא ליריבים, שנעים לשחק נגדם. במקרים שהתוצאה של "הגאון התורן" ביד ששיחק נגדכם ונגד התלמיד הייתה גרועה במיוחד, מותר גם לספר להם, כשכל האולם ישמע, שביד הקודמת היריב השיג תוצאה רעה במיוחד (אסור לכם להגיד מה היה החוזה וכמה פעמים הוא נפל או איזה חוזה הילד היה היחיד שביצע בהצלחה).

קורס מתחילים חדש בירושלים
בחודש פברואר אתחיל ללמד קורס מתחילים חדש בירושלים. הקורס יתקיים בויצו ירושלים ברחוב החלוץ .

לפרטים ולהרשמה צרו איתי קשר:
באמצעות טלפון: 054-4480616 
או דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com


פוסטים על שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...