ללמד ילדים ברידג': פרס לכל ילד

בפוסט קודם עסקתי בשלושה סוגי תלמידי ברידג': מבוגרים, ילדים וילדים מחוננים. בפוסט זה אעסוק בכמה בעיות בהן צריך לטפל כשהתלמידים הם ילדים.

פרס לכל ילד

כפי שציינתי בפוסט הקודם, ילדים יותר תחרותיים ולכן חשוב להם לקבל פרס כלשהו, ולו סמלי, בכל פעם שהם זוכים בתחרות בשיעור. כמעט בכל שיעור שלי יש תחרות המבוססת על חלקות קלפים מוכנות מראש העוסקות בנושא השיעור. יהיו ילדים מוכשרים במיוחד שיזכו כמה פעמים בתחרויות, אבל מה עם הילדים הטובים פחות בברידג'?
גם הם רוצים לנצח. גם הם רוצים לקבל פרס. אם הם לא ינצחו הם יהיו מתוסכלים. הם ייהנו פחות. יתחברו פחות לברידג' ואולי גם יפריעו יותר.

התשובה שלי היא שכל ילד, שהתנהגותו סבירה או יותר, צריך לסיים לפחות פעם אחת במהלך הלימודים במקום ראשון בתחרות הפנימית ולקבל פרס. 
בפסקאות הבאות אציין דרכים להשגת מטרה זו.

הסטטיסטיקה עוזרת

מי שלמד סטטיסטיקה יודע שהסטטיסטיקה היא סטטיסטיקה של מדגמים גדולים. ככל שמספר התוצאות קטן יותר, ההתפלגות עשויה להיות רחוקה יותר מההתפלגות הצפויה באוכלוסייה. במדגמים קטנים במיוחד הכל יכול לקרות.
תחרויות בקורס ברידג' לילדים הן מספרים קטנים: בין שלוש לשש ידיים בלבד.

באופן טבעי, במהלך שנת הלימודים חלק גדול מהילדים יסיימו פעם אחת לפחות במקום הראשון.

כבר היה לי זוג תלמידים מתוסכלים, שבשלוש התחרויות הראשונות בשנה סיימו במקום האחרון. הם דיברו איתי על התסכול שלהם ועל כך שהם גרועים. בכל פעם אמרתי להם, שהם אינם גרועים ובמהלך השנה יזכו במקום הראשון. כשזכו במקום ראשון בשיעור הרביעי, ירד מהם המשקל הרב של הכישלון והתסכול והוחלף בשמחה גדולה.

בחירת שותף מתאים

אחת הדרכים להגדיל את ההסתברות שילד שלא זכה בפרס יזכה בפרס היא באמצעות "שידוך" חד-פעמי שלו עם ילד או ילדה מצטיינים בקבוצה.
זה יכול לקרות כאשר השותפה או השותף הקבוע של המצטיין או המצטיינת נעדרים או בקביעה שלי כמורה גם אם אינם נעדרים.

לשחק עם המורה

שוכחים שמספר התלמידים לא תמיד מתחלק בארבע. בשיעור כזה לפעמים המורה נאלץ לשחק. לפעמים כשיש עשרה תלמידים אן 14 תלמידים המורה משחק בשני שולחנות.

כללי המשחק שלי כמורה הם כאלה שהשותפים שלי לא ייהנו מיתרון גדול. במקרה שיהיה יתרון כזה ילדים מרגישים מקופחים. 
האופן שאני פותר את הבעיה הוא:

1. כשילד שמשחק איתי צריך להיות הדומם, הוא מניח את קלפי הדומם גלויים על השולחן ואז מתחלף איתי במקומות הישיבה ואני הופך לדומם. 
יש פה תועלת כפולה: מצד אחד אין ניצול של רמת המשחק הגבוהה יותר שלי ומצד שני הילד מתרגל את נושא השיעור באמצעות משחק.

2. כשאני משחק בהגנה אני מנסה להתאים את רמת המשחק שלי לרמה של תלמיד. כך למשל, אני מושך קלפי A בהתחלה כשהתלמידים טרם למדו לא לעשות את זה. 

למרות זאת הסיכויים של ילד המשחק איתי לנצח במעט טובים יותר. אני לא עושה בכוונה שגיאות שמרבית הילדים לא יעשו. 

הענקת תשומת לב לתלמידים שמתקשים

תלמידים שמתקשים בהבנת החומר זוכים להסברים אישיים ולתשומת לב. טכניקה זו מצמצמת פערים ובעקיפין מגדילה את ההסתברות שלהם לזכות לפחות פעם בשנה בפרס.

הערת שוליים

לתת פרס לכל ילד אינו תחליף לקידום מחונני ברידג'. ילדים מוכשרים במיוחד מקודמים בקצב שלהם. הנושא של פרס בשיעור הוא לא מה שמעסיק אותי בהקשר אליהם.
החלום הוא להביא אותם הכי רחוק שאפשר. כל ילד שרוצה בזה מוזמן לשחק איתי בתחרויות במועדון. איני גובה כסף על משחק זה. בדרך כלל הילדים היותר מוכשרים מנצלים את האפשרות הזו יותר מילדים אחרים. 

כמובן שהמטרה אינה משחק איתי, אלא משחק בתחרויות עם ילד או ילדה אחרים. הפעמים הראשונות שהם משחקים איתי, "מרככות" את החוויה הלא תמיד נעימה של לשחק נגד אחוז קטן משחקני הברידג',  שמתייחסים באופן לא ראוי לילדים שמשחקים בפעם הראשונה בתחרות. 

שלושה סוגים של תלמידי ברידג'

מניסיוני כמורה לברידג' אפשר לחלק את תלמידי הברידג' לשלוש קבוצות בעלות מאפיינים שונים: מבוגרים, ילדים או נערים וילדים מחוננים או נערים מחוננים.

גם הכללה זו, כמו מרבית ההכללות, לא לגמרי מדויקת. כך למשל, כבר יצא לי ללמד בקבוצה של פנסיונרים גברת אחת שמאפייניה קרובים יותר למאפיינים של ילד מחונן מאשר למאפייניהם של פנסיונרים.

הבדלים בין מבוגרים לילדים

המונח ילדים בפסקה זו מתייחס גם לנערים ונערות.

בעיות משמעת
אין כמעט בעיות משמעת והפרעות מכוונות בשיעורים למבוגרים. יש לא מעט מקרים של בעיות כאלה כשמלמדים ילדים.

ילדים יותר תחרותיים
לא בטוח שזה נכון בתרבויות אחרות המדגישות את הקבוצה יותר מאשר את הפרט, למשל: אינדיאנים שעשו ביניהם תחרות ריצה והראשון נעצר לפני קו הסיום וחיכה עד שכל חבריו יגיעו ורק אז חצו ביחד את קו הסיום.

בהקשר של התרבות המערבית, קרוב לוודאי שהטענה נכונה. זהו לפחות הניסיון שלי ושל אחרים שדיברתי איתם.
לא רק שילדים תחרותיים, עדיין חסרה להם תחושת גבולות היכולת. הם עשויים לחשוב שהם יכולים לנצח כל אחד. קל וחומר, שהם מעריכים שהם יכולים לנצח את חבריהם לכיתה. 

התוצאה היא שלילדים חשובה יותר תחושת הניצחון. חשוב להם שתיתלה טבלה של התחרות בשיעור שבה הם מופיעים ראשונים. חשוב להם שהמורה יציג בע"פ את תוצאות התחרות בשיעור וחשוב להם פרס סמלי כלשהו. 
זה יכול להביא גם למריבות ולבכי. זה יכול להביא לתחושת תסכול ולהפרעות בשיעורים מצד ילדים שאינם זוכים בתחרויות. 
בפוסט הבא אפרט, בין השאר, דרכים להתמודדות עם התסכול או למניעת התסכול.

ילדים נהנים יותר?
לא בכדי הוספתי סימן שאלה. ראיתי כבר לא מעט מבוגרים שנהנים לא פחות מילדים. ראיתי גם ילדים שלא מתחברים לברידג' ולכן לא נהנים.

ילדים קולטים מהר יותר?
לא הייתי חותם על זה. כשלימדתי בבית ספר קבוצה מעורבת של תלמידי תיכון וקשישים, ראיתי לא מעט קשישים שקלטו כמו מרבית הילדים.
למעשה אחד הערכים של קבוצות כאלה, מעבר למפגש וההיכרות בין דורות, הוא שבירת התדמית של הקשישים בעיני הילדים, ככאלה שיכולתם נמוכה יותר.

במה שונים ילדים מחוננים מילדים אחרים?
   

לימדתי ילדים מחוננים. לימדתי ילדים המוגדרים כמצטיינים ולימדתי ילדים רגילים. 
הניסיון שלי לא מראה על הבדלים בין ילדים רגילים לבין מצטיינים. יש הבדלים בין מחוננים לשתי הקבוצות האחרות.

צריך לזכור שמחוננים ומצטיינים מוגדרים על פי אחוז מהאוכלוסייה בתוצאות מבחן.
אם איני טועה, מחוננים הם 3% העליונים והמצטיינים הם אלה שאחריהם.
במבחנים כאלה עשויים להיות בעלי תוקף גבוה לאוכלוסיות אבל בוודאי שאינם מדויקים לגבי פרטים.
ילד מחונן שהגיע במקרה חולה למבחן הזה או שבכלל לא הגיע למבחן משום שהיה חולה, לא יוגדר ככזה.
ההכללה שלי אולי נכונה אבל בוודאי לא מדויקת.

ילדים מחוננים או לפחות חלק מהילדים המחוננים שונים מילדים אחרים בכמה היבטים:

1. היכולות שלהם יותר גבוהות
את הסימן שאלה בפסקה הקודמת במשפט "ילדים קולטים מהר יותר?" אי אפשר להוסיף בהקשר של ילדים מחוננים: הם באמת קולטים מהר יותר ממבוגרים וגם מילדים אחרים.

2. הם יותר סקרנים
חלק מהילדים המחוננים יגלו יותר עניין בברידג', וכנראה גם בנושאים אחרים, מאשר ילדים מצטיינים או ילדים רגילים. 
הם ישאלו יותר שאלות. הם יחקרו יותר לעומק. הם שאלו אותי: "האם אפשר להמשיך לשחק גם בהפסקה?"

3. לומדים לבד
אלה שקראו לבד ולמדו לבד היו בדרך כלל ילדים מחוננים. לפעמים שאלו אותי שאלות על מה שהם קראו.

4. הם יותר יצירתיים
בהכרזה ובמשחק יש מקום ליצירתיות. הניסיון שלי מראה כי ילדים מחוננים ישחקו ויכריזו באופן מקורי ויצירתי יותר מילדים אחרים.

5. ועוד משהו
זה קורה במקרים נדירים אבל זה קורה. ילד מחונן שעל סמך מה שלימדתי מבין בכוחות עצמו מה שהו שטרם לימדתי ומעלה אותו בשיעור.
לפעמים מה שאותו ילד מבין בלי שלימדתי, שחקנים ממוצעים, המשחקים שנים בתחרויות במועדון, לא מבינים, על אף שבטח כבר הסבירו להם כמה פעמים.

בשבילי כמורה המלמד את ההיגיון שבמשחק זהו סיפוק גדול.

סגירת מעגל

גדלתי בשכונת רסקו בירושלים. אז שכונה מבודדת. בלילות שמענו את הילללות של התנים בשדות הסמוכים לשכונה.

כשהייתי באמצע כיתה ו' עברנו לשכונת בית הכרם. 

בבית ספר "בית הכרם", הסמוך לביתי, לא היה מקום. למדתי חצי שנה בבית ספר "יפה נוף" החדש שנפתח שנה קודם.

הייתי מרוצה מבית הספר אבל בכיתה ז' עברתי ללמוד שש שנים בתיכון ליד האוניברסיטה.

כשהילדים שלי למדו בבית הספר היסודי במלחה, בלשון של המעטה, הייתי מרוצה הרבה פחות. הוצאנו שלושה ילדים לבתי ספר אחרים. 

הבן הבכור שלי עבר ביחד עם שני חברים לבית ספר "יפה נוף". הוא למד שם שנתיים עד סיום כיתה ו'.

הוא היה מרוצה ואנחנו היינו מרוצים.

השנה חזרתי לבית ספר "יפה נוף". הפעם כמורה לברידג'.

ברידג' בירושלים: העתיד

פוסט זה הוא האחרון בסדרת פוסטים העוסקת בברידג' בירושלים.

בפוסטים הקודמים התייחסתי למספר רב של היבטים: תפיסת העולם, שיטות ההכרזה, התקדמות או עמידה במקום ועוד.

לא כולם אהבו את הסדרה הזו. ככותב בלוג, אני מביע את דעתי ומתאר את העובדות כפי שאני חושב שהן. לא תמיד זה נעים. לא תמיד זה נחמד, אבל אי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם מהמציאות. 

הסיבה העיקרית לכתיבת סדרת הפוסטים הזו היא הרצון שלי לשנות ולשפר את המצב. אי אפשר לשפר בלי להבין ולהציג את המצב הנוכחי.

לא אסתיר את התסכול שלי: 

1. אני מעדיף לשחק נגד שחקנים יותר חזקים מרוב השחקנים שאני משחק נגדם בתחרויות בירושלים.

2. אני מנסה כבר כמה שנים לשפר את המצב ללא הצלחה.

הוראת ברידג' הדרך להתקדמות

בפוסט הקודם: ברידג' בירושלים: הפירמידה, תיארתי את רמת הברידג' כפירמידה שבתחתיתה הרחבה, כאלה המשחקים להנאתם בביתם ובראשה הצר השחקנים ברמות הגבוהות ביותר.

היות שאין לצפות להגירה מסיבית של שחקני ברידג' ברמות גבוהות יחסית לירושלים, הדרך להעלאת הרמה עוברת דרך לימוד. רוב שחקני הברידג' אינם יכולים או אינם רוצים ללמוד לבד מאתרי אינטרנט, ספרים וחוברות. דרך הלימוד שלהם היא השתתפות בקורסים. 

חלק גדול מהמורים בירושלים מלמדים את מה שהם משחקים, כלומר: שיטות הכרזה ירושלמיות או שיטות הכרזה פרטיות רחוקות מהברידג' המודרני. כך קשה להתקדם. לא אחת קרה לי שנאלצתי לתקן לשותפים טעויות הכרזה קשות. הם נשבעו לי שהם למדו את זה מהמורה שלהם. 

אני מלמד בקורסי מתחילים ברידג' מבוסס על היגיון ועל הכרזות טבעיות עם מעט קונבנציות שכיחות וחשובות. 
אני מלמד לא רק את חוקי המשחק והכרזות, אלא גם הגנה והערכת יד ברמה המתאימה לשחקנים מתחילים.
בשיעורים מתרגלים את נושא הלימוד באמצעות משחק ידיים שהוכנו מראש.

התלמידים שלי מקבלים חומר מסודר באמצעות דוא"ל. אלה שמעוניינים בכך יכולים לרכוש ספר/חוברת על הכרזות למתחילים.  

הבעיה העיקרית היא מחסור בקורסים מתקדמים יותר לשחקנים המשחקים בתחרויות ועוסקים באופן שיטתי בנושאים בסיסיים. 

רוב הקורסים המתקדמים בירושלים מועברים על ידי שחקנים ברמה גבוהה מאד המגיעים מחוץ לירושלים. הם מועברים היטב, אבל עוסקים במגוון רחב של נושאים מתקדמים. למרבית הלומדים בהם חסר בסיס. רמת המשתתפים הטרוגנית ורובם אינם מיישמים את רוב החומר הנלמד. 

אני אומר את זה מזווית של מישהו שלמד לפני יותר מחמש שנים קורס כזה בירושלים אצל אלדד גינוסר.
אני משתמש בכ-80% ממה שאלדד לימד בקורס. יש דברים נוספים שלמדתי ואני זוכר ובחרתי לא להשתמש בהם. 
רוב אלה שלמדו איתי באותו קורס שחקני תחרויות כבר שכחו מזמן כמעט את כל מה שלמדו.

למורים המצוינים המגיעים מחוץ לירושלים יש הרבה ידע שלטעמי לא מנוצל נכון בקורסים. כך למשל, לו היה יניב זק, שלימד בירושלים, מלמד קורס דמוי "אטלס" של ההתאגדות (מיועד רק לשחקנים בדרגות גבוהות) זה היה תורם הרבה יותר מהקורס שהוא לימד. 
לא הייתי מתבייש לבוא וללמוד בקורס כזה.   

שני הפורמטים שאני הצעתי ללמד שחקנים בירושלים, המשחקים בתחרויות, לא הצליחו בינתיים מחוסר משתתפים:

1. קורס במסגרת "עולים כיתה" של ההתאגדות
בחרתי נושאים בסיסיים חשובים ושכיחים שלמרבית אוכלוסיית היעד לקורס חסרים בהם ידע והבנה.

2. קורסים בכל נושא בכל היקף (כולל שיעור בודד) בכל מקום (כולל בתים פרטיים) לכל מספר של משתתפים מארבעה משתתפים ומעלה. 

ילדים וצעירים

בפוסט ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה? התייחסתי למספר קטן של שחקנים ירושלמים צעירים, הראויים למלוא ההערכה על ההתקדמות שלהם ועל המאמצים שהם משקיעים. חלקם הגיעו לרמות גבוהות מאד. כמעט לכולם יש בני משפחה המשחקים ברידג'. לו היה אפשר להרחיב את המעגל לילדים מוכשרים שאין להם בני משפחה המשחקים ברידג' אפשר היה לשפר את הרמה בירושלים.

זה אולי הסיכוי הטוב ביותר להעלות את הרמה, משום שילדים ונערים מוכנים ללמוד יותר ממבוגרים.
מלמדים מעט ברידג' בבתי ספר בירושלים, אם בכלל. 

בכל שנה אני פונה לבתי ספר בירושלים והסביבה בכלל, ולבתי ספר למחוננים בפרט, ומקבל את התשובה (אם בכלל אני מקבל תשובה), שלא מעוניינים השנה ללמד ברידג'. המקום היחיד בו אני מלמד ילדים ברידג' הוא בית ספר "שחקים" למחוננים ולמצטיינים במעלה אדומים.

אם תקראו פוסטים בבלוג שלי, למשל: אליפות בתי הספר במסגרת פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב, תראו שהתלמידים שלי מסיימים לרוב במקומות גבוהים, כולל זוגות המסיימים באחד משלושת המקומות הראשונים בתחרות מיני ברידג' עם שליט.

המגבלות המקשות עליהם להשתתף בתחרויות ולהתקדם הן:

1. המרחק ממועדון ברידג'
מועדוני הברידג' הקרובים הם בירושלים בערך חצי שעה נסיעה ברכב פרטי ממעלה אדומים לירושלים. יש להוסיף לזה אוטובוס פנימי בירושלים.
כשמדובר בתלמידים הגרים במעלה אדומים ומגיעים בתחבורה ציבורית, זמן הנסיעות הלוך וחזור הוא שעה וחצי עד שעתיים (כשהם משחקים איתי זה פחות משום שבתוך ירושלים אני אוסף אותם במכונית שלי, אבל בשביל להתקדם הם בעיקר צריכים לשחק עם שותף בגילם שלמד איתם ולא איתי).

ישנם גם ילדים שגרים במקומות רחוקים יותר שבהם אין תחבורה ציבורית מסודרת. הם צריכים להגיע למעלה אדומים ומשם לירושלים בתחבורה ציבורית. 

איבדנו כבר ילד כזה, שראיתי בו פוטנציאל לנבחרת הצעירה עד גיל 15, משום שהוא גר בישוב קטן ורחוק ממעלה אדומים, שאין בו תחבורה ציבורית סדירה.

2. מספר התלמידים בבית הספר הוא קטן.
קשה להוציא ממספר כזה קבוצה מספיק גדולה שתמשיך ללמוד ולהתקדם מעבר למסגרת בית הספר. 

תשוו את זה לבית ספר "אופק" למחוננים ומצטיינים בירושלים, שעד עכשיו לא היה מעונין ללמד ברידג': מספר התלמידים הרבה יותר גדול, הם גרים בירושלים ולהגיע למועדון הרבה יותר קל להם. חלקם יכולים להגיע למועדון ברגל ואחרים באוטובוס פנימי או ברכבת קלה.

איני מעונין להפסיק ללמד בבית ספר "שחקים", אבל בודאי אשמח ללמד גם בבית ספר "אופק" ו/או בבתי ספר נוספים בירושלים.

מתוך קבוצה גדולה או כמה קבוצות גדולות של תלמידים אפשר יהיה למצוא 8 או 12 שירצו ללמוד ולהתקדם גם מעבר למה שבית הספר מציע. 
יותר מאשמח לקדם קבוצה כזו וללוות אותם בתחרויות במועדונים ובמסגרות ארציות עד שאביא אותם לרמה שבה חלקם ימשיכו בפרויקט "פסגה". 
תלמיד שלי זה לכל החיים, כך שמי מהם שירצה ויצטרך להיעזר בי גם בהמשך, יקבל את זה גם ללא תשלום. 

קישורים לפוסטים בסדרה ברידג' בירושלים

האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?  

מאפייני שיטות ההכרזה בברידג הירושלמי 

מאפייני הברידג' הירושלמי: נגד מי משחקים? 

ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

ברידג' בירושלים: הפירמידה

מנטור

כל הפרטים הנכונים בסיפור הזה הם פרטים הנוגעים בי, הם שזורים בסיפור פרי דימיוני הפרוע, שכל הפרטים בו אינם נכונים. אין כל קשר בין הסיפור ובין מקרה או שחקן כלשהו שאתם מכירים.

בשנת 2018 הועמד נדב (שם בדוי לחלוטין) בפני ועדת המשמעת של התאגדות הברידג' הישראלית. הוא הורשע במרמה חמורה והורחק לשנתיים מכל תחרויות הברידג'. 

נדב היה אז בן 12. הוא סומן כשחקן עתיד בנבחרת ישראל הצעירה עד גיל 15. 

כעבור שנה

נדב והוריו מגיעים למשרדי ההתאגדות לברידג'. ההורים מבקשים חנינה בטענה שמדובר בילד שטעה פעם אחת.

הילד ממרר בבכי ואומר שברידג' הוא מרכז עולמו ונשבע בכל  היקר לו שהוא לא ירמה יותר בתחרויות ברידג'.  

הוחלט לתת לו חנינה בתנאי שבשנה הראשונה ישחק רק עם מנטור שההתאגדות לברידג' תבחר עבורו.

מנטור

כעבור מספר ימים מתקשרים אלי מההתאגדות לברידג' ומציעים לי להיות מנטור של נדב. 

אני נוטה לקבל את ההצעה. כבר הייתי מנטור טכנולוגי של כמה ארגונים. כבר הייתי מנטור כלכלי של כמה משפחות ויחידים. כבר הייתי מנטור מתנדב של עולה מאתיופיה במסגרת ארגון עולים ביחד. מדוע שלא אוכל להיות מנטור בברידג' של נער בן 13 שאני משחק ברידג' יותר טוב ממנו (אין לי אשליות. תוך שנתיים שלוש הוא יהיה שחקן טוב ממני)?

התחלנו לשחק ביחד בתחרויות מקומיות במועדון.

האם אני מנטור של נדב?

כמובן שלא.
אולי מבחינת ההורים שלו ומבחינת ההתאגדות לברידג' אני מנטור שלו מבחינתו אני מישהו שנכפה עליו.

נדרשו שלוש ידיים בשביל להפוך אותי למנטור שלו.

בראשונה הכרזתי הכרזה מבריקה.

בשנייה הייתי היחיד שביצע חוזה תוך שימוש בטכניקה של Squeeze.

בשלישית שיחקנו מצוין בהגנה. את היד השלישית שלחתי לפרסום בירחון הישראלי לברידג'.

להתווכח עם שופטים

באחת התחרויות המקומיות במועדון היה ויכוח בין נדב ליריבים. נדב התווכח עם היריבים והשופט שהגיע. 

אמרתי לשופט לרשום את התוצאה שהיריבים ביקשו לקבל.

אחרי חודש וחצי זה קרה שוב. שוב אמרתי לשופט לרשום את התוצאה שביקשו היריבים.

חודש מאוחר יותר זה קרה שוב ואתם כבר יודעים מה אמרתי לשופט.

אחרי הפעם השלישית ביקשתי מנדב לבוא בפעם הבאה יותר מוקדם משום שאני רוצה לשוחח איתו.

השיחה

האם אתה זוכר את היד (התייחסתי ליד נשוא הויכוח הראשון עם שופט תחרות)? כן הוא זכר. 
האם אתה זוכר באיזה מקום סיימנו בתחרות? נדב לא זכר.
"אני רשמתי את המקום. סיימנו במקום השני".

האם אתה זוכר את היד (התייחסתי ליד נשוא הויכוח השני עם שופט תחרות)? כן הוא זכר. 
גם הפעם נדב לא זכר באיזה מקום סיימנו בתחרות. עדכנתי אותו שסיימנו במקום הראשון.

לא היה צריך לשאול אותו לגבי המקרה השלישי. הוא זכר את היד וזכר שסיימנו במקום הראשון.

גיליתי לו שבכל שלושת המקרים הוא צדק ובכוונה אמרתי לשופט שירשום תוצאה לטובת היריבים.
"עשיתי את זה משום שרציתי ללמד אותך משהו" הוספתי.

מה רציתי ללמד?
"רציתי ללמד אותך שאתה יכול להגיע להישגים הכי טובים ברמות הכי גבוהות בלי עזרה משופטים".

"כל מה שאתה צריך זה את הכישרון שיש לך, שותף מתאים ונכונות להתאמץ וללמוד".

"אל תנסה להרוויח באמצעות ויכוחים עם שופטים. במקרים שבהם אתה חושב שאתה צודק - תערער על החלטת השופט וחכה לדיון אחרי התחרות. במקרים האחרים תוותר. תעבור ליד הבאה ותחסוך את האנרגיה והאמוציות הכרוכים בויכוח".

כעבור שבע שנים

הנבחרת הצעירה של ישראל זוכה באליפות העולם. נדב, הכוכב של הנבחרת מרואיין.
הוא מזכיר אותי. הדבר היחיד שהוא הזכיר זה הסיפור שקראתם על שלוש הידיים שהתווכח עם שופטים והשיחה שאחריהם.

אליפות בתי הספר 2016 מנקודת המבט שלי

 תלמידי בית ספר שחקים בפסטיבל.
 עם הגביעים אורי פישלר ואמיתי אריאל
שזכו במקום השני בתחרות מיני ברידג' עם שליט

אתמול פרסמתי את הפוסט: אליפות בתי הספר במסגרת פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב.

היום אתיחס לתחרות שהסתימה בצהרים מהזווית האישית שלי.

כמו כל תחרות כזו, גם התחרות שהתקימה היום, היא חוויה למאות הילדים המשתתפים בה ונהנים. 

אני מלמד בבית ספר קטן: שחקים למחוננים ומצטינים במעלה אדומים.

בתחרות הפעם השתתפו רק ארבעה זוגות תלמידים מבית הספר. 

תחרות ברידג' למתקדמים

אורי פלינט ויאיר פישלר השתתפו בתחרות הקשה ביותר: ברידג' למתקדמים. בין המשתתפים בתחרות זו ילדים המרבים לשחק בתחרויות במועדונים וזוכים בהן להישגים.

בצפון-דרום זכו במקום ראשון רועי ארגלזי ואיתי נרקיס ובמזרח-מערב זכו מתיתיהו גל וניר חוטרובסקי.

התלמידים שלי שיחקו מספר קטן של פעמים בתחרויות במועדונים והם הרבה פחות מנוסים. אורי ויאיר השיגו תוצאה של 47.92% וסיימו במקום השישי המכובד מתוך 12 במזרח-מערב.

לתוצאות המלאות של התחרות ברידג' למתקדמים לחצו כאן.

מיני ברידג' עם שליט

אורי פישלר ואמיתי אריאל השיגו תוצאה של 71.17% וסימו במקום השני מתוך 50 זוגות בצפון-דרום. גם הדר פרנקל (הילדה היחידה שהשתתפה מבית ספר שחקים) ושנהב ביטון שיחקו בצפון-דרום באותה תחרות. הם סיימו במקום ה-20 עם תוצאה של 53.50%.

יאיר דן ונוה יובל שיחקו באותה תחרות במזרח-מערב. בגלל שיבוש הם מופיעים בשמות לא נכונים: שנהב ביטון ואורי פישלר (כשקולטים 600 שמות של ילדים יתכנו טעויות הקלדה. אני מקוה שהטעות תתוקן). יאיר ונוה השיגו תוצאה של 54.30% וסיימו במקום ה-16 מתוך 50 זוגות.

לתוצאות המלאות של תחרות מיני ברידג' עם שליט לחצו כאן.

להצליח זו כבר מסורת בבית ספר שחקים

מאז שאוריה מאיר, היום מנכ"לית ההתאגדות לברידג' ואז אחראית על ברידג' בבתי הספר בהתאגדות לברידג', ואני נפגשנו והרמנו את הנושא של לימוד ברידג' בבית ספר שחקים, אני מלמד שנה רביעית בבית הספר.

בכל שנה מגיעה קבוצה קטנה של תלמידים מבית ספר קטן זה. בשנה הראשונה שהגענו זכה זוג אחד במקום השני בתחרות מיני ברידג' עם שליט.

בשנה השנייה זכה זוג אחד במקום הראשון בתחרות המיני ברידג' עם שליט וזוג שני במקום השלישי. בית הספר זכה במקום השני ברמה הבית ספרית. 

בשנה שעברה היו הישגים טובים פחות. לראשונה השתתף זוג מבית הספר (אורי פלינט ויאיר פישלר) בתחרות ברידג' למתקדמים וסיים במקום שביעי בכיוון הישיבה בו ישבו.

הזוג שהשיג את התוצאה הטובה ביותר בתחרות מיני ברידג' עם שליט סיים במקום שמיני.

על התחרות בשנה שעברה קראו את הפוסט: תחרויות בתי הספר - מרכז ופריפריה.

בפוסט: ילדי בתי הספר משחקים ברידג' כתבתי על התחרות בשנת 2014.

אליפות בתי הספר במסגרת פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב

תלמידי בית ספר "שחקים" ואני עם הגביעים בהם זכו
ביום בתי הספר בפסטיבל בשנת 2014

בכל שנה מתקיים בחודש פברואר פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב. זהו אירוע מרכזי בברידג' הישראלי בו משתתפים הטובים שבשחקני ישראל, חלקם שחקנים מצטיינים גם ברמה העולמית והרבה שחקני ברידג' ישראלים. משתתפים גם שחקנים מחו"ל. חלק מהשחקנים מחו"ל הם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר.  

אחד האירועים היפים בפסטיבל הוא יום בתי הספר אליו מגיעים מאות ילדים מכל הארץ. ההשתתפות בתחרות היא חוויה נהדרת לילדים: מפגש עם ילדים אחרים ממקומות אחרים וממגזרי אוכלוסייה אחרים והזדמנות לשחק את המשחק שהם אוהבים ולהפגין את הידע והכישורים שרכשו במהלך לימודיהם.

השנה מתקיים הפסטיבל בתחילת חודש יוני. חודש יוני אינו מועד מתאים לתלמידי בתי הספר. יום בתי הספר מתקיים בנפרד מהפסטיבל.

יום בתי הספר מתקיים מחר החל משעה 10:00 בבוקר בבית דני בתל-אביב.

הורים וחובבי ברידג' יכולים לבוא לצפות באירוע (אבל לא לשבת ליד התלמידים במהלך התחרות).

בכל השנים התאגדות הברידג' משקיעה בתלמידים ובצעירים. את פירות ההשקעה קוטפים גם כהישגים בולטים באליפויות עולם ובאליפויות אירופה לצעירים.

בשנים האחרונות אחראי על ארגון יום בתי הספר, מושיקו מיוחס. מיוחס האחראי על פעילות בתי הספר בהתאגדות. מושיקו, בעצמו צעיר, שהיה שותף לכמה מההישגים הגדולים של נבחרות ישראל הצעירות, מבצע עבודה נפלאה שמתבטאת גם ביום בתי הספר בפסטיבל.

בפוסט זה אציין כמה התפתחויות חיוביות בהקשר של ברידג' בבתי הספר בישראל.

המגזר הערבי

עד השנים האחרונות לא היו כמעט משתתפים מהמגזר הערבי. בשנים האחרונות משתתפים מספר רב של ילדים מהמגזר הערבי באליפות בתי הספר בפסטיבל.

הרבה מהשינוי יש לזקוף לזכותו של אוסאמה דניאל, מורה לברידג' מנצרת, שבזכות עבודתו המסורה והמקצועית, משך וקידם ילדים רבים מהמגזר הערבי מנצרת ומהצפון.

הפריפריה

עבודה שקטה מתמשכת ומסורה של מורים בפריפריה הביאה גם את ילדי הפריפריה לללמוד ברידג', להנות מהמשחק ולהתקדם במשחק.

יסלחו לי אלה שלא אזכיר את שמם, אבל אני מתכוון גם אליהם. לא אזכיר גם את שמותיהם של מורים העושים עבודה טובה במיוחד במרכז הארץ. אזכיר כמה שמות: זך עומר, שלמה לוי ומיכה הפטקה באזור עמק יזרעאל ונפתלי בעכו. 

גם באזור הדרום יש כמה מורים המקדמים את הילדים. אציין כאן את אדולפו זוצ'ק (איני בטוח שאייתי נכון את שם המשפחה. השם באנגלית: Adolfo Judchak) מקיבוץ חצרים.

פוסטים קודמים שלי על יום בתי הספר בפסטיבל הברידג בתל-אביב

תחרויות בתי הספר מרכז ופריפריה

ילדי בתי הספר משחקים ברידג'

האם עברתם את ה-70% באחת מחמש התחרויות הראשונות ששיחקתם?

האם עשיתם תוצאה של מעל ל-70% באחת מחמש התחרויות הראשונות שבהם שיחקתם?

אני בטוח שרוב הקוראים יענו בשלילה לשאלה הזו. 

אורי פישלר יכול לענות בחיוב לשאלה הזו. אורי שיחק איתי השבוע (בחופשת חנוכה) בתחרות בוקר במועדון בה סיימנו במקום ראשון בתוצאה של 71%. בגלל אילוצים של המועדון שיחקנו רק 15 ידיים והתחרות לא דווחה להתאגדות לברידג'.

לו הייתי עושה בתחרות כזו 100% עם שותף ברמתי, לא הייתי טורח לכתוב על כך בבלוג. פערי הרמה בין רוב המשתתפים בתחרות וביני הם מאד גדולים. אבל אורי הוא תלמיד כיתה ו' שרק בתחילת שנת הלימודים התחיל ללמוד אצלי ברידג'.

מי שקרא את הפוסט: לשחק עם תלמידים, יודע שכל תלמיד שלי מקבל כצ'ופר את ההזדמנות לשחק איתי פעם אחת בתחרות במועדון כשהוא משלם על השתתפותו בתחרות ואני על השתתפותי.

כשתלמיד רוצה לשחק איתי פעם שנייה במועדון התנאים משתנים:
אם הוא מבוגר זה מוגדר כשיעור פרטי שהוא משלם עליו. 
ילד ממשיך לשחק בתנאים של הפעם הראשונה, כלומר: ללא תשלום, למעט תשלום למועדון עבור השתתפות בתחרות. 

אני מוכן לשלם מכיסי על השתתפות בתחרויות, שלא ממש מעניין אותי לשחק בהן, רק משום שאני רוצה לעזור לילדים להתקדם.

רק ילדים שאוהבים את המשחק ומוכנים להשקיע מנצלים את ההזדמנות הזאת.

איך תלמיד שלומד זמן כל כך קצר מגיע לשחק בתחרות ברידג'?
מי שקרא את הפוסט: מדוע אני כותב על 46% בתחרות ארצית? יודע שהייתה גם פעם אחת ששיחקתי עם תלמיד בתחרות ארצית.

לתלמיד קוראים יאיר פישלר. לא במקרה לשני הילדים שם משפחה זהה. יאיר הוא אחיו הגדול של אורי ותלמיד שלי בבית ספר שחקים לילדים מחוננים, כבר השנה השלישית.

יאיר לימד את אורי ברידג' בבית והם אפילו שיחקו פעמים מעטות בתחרות במועדון. השנה גם אורי התחיל ללמוד אצלי. הוא לומד מיני ברידג' בקבוצת מתחילים, שבהמשך השנה תלמד ברידג'. הקבוצה לומדת באופן שיטתי את חוקי ויסודות המשחק וכשיעברו לברידג' גם את הבסיס של הכרזה בברידג'.

מה עושים עם המתקדמים?
אחת הבעיות שאני נתקל בבית הספר היא המספר הקטן של התלמידים בבית הספר. המתקדמים, כמו יאיר פישלר, לא צריכים ללמוד שוב את כללי המשחק. ללא צירופו של אורי פישלר גם לקבוצת המתקדמים, לא הייתי יכול ללמד קבוצת מתקדמים, משום שמספר התלמידים בה היה קטן מדי.

אורי הצטרף גם לקבוצת המתקדמים. כרגע הוא הכוכב של המתחילים הלומדים מיני ברידג' והפחות מנוסה והפחות יודע בין המתקדמים.

בזכות מי השגנו 71%?
באופן ברור התוצאה הושגה בזכות שני השותפים: אורי ואני. לא תמיד שחקן יותר טוב מה-Field משיג תוצאות טובות, כשהשותף שלו משחק רע. כל הכבוד לאורי על משחקו הטוב במהלך התחרות.

אביא לכם כדוגמה יד בה הייתי הכרוז בחוזה של ♠6 אחרי שפתחתי 1NT. זה שביצעתי את החוזה עם לקיחה עודפת, למרות חלוקה של 4-1 של קלפי השליט אצל היריבים זה לא big deal, כל שחקן ממוצע ומעלה היה מבצע את החוזה עם לקיחה עודפת.

אבל הגענו לחוזה של ♠6 בזכות ההכרזה של אורי. יותר מחצי מה-Field היו בחוזה של ♠4.
עם היד של אורי צריך לבדוק סלאם וככששומעים את התשובה שלי על Blackwood פשוט (הוא לא מכיר קונבנציה מתקדמת יותר כמו RKCB), צריך להכריז ♠6.

נכון שב-Field חזק כולם או לפחות כמעט כולם היו בחוזה של ♠6 וכולם או כמעט כולם היו מבצעים 13 לקיחות.

הערת שוליים
כבר שיחקתי במצב דומה בתחרות ארצית נגד שחקן נבחרת ישראל, שפתח 1NT. הוא ביצע 13 לקיחות כשרוב ה-Field ביצע רק 12.

שותפי ואני קיבלנו תוצאה מצוינת על היד. השותפה המנוסה שלו עצרה ב-♠4 כשרוב ה-Field היה בחוזה של ♠6.

מדוע אני כותב על 46% בתחרות ארצית

היום עשינו שותפי ואני 46% בתחרות ארצית של מועדון בית בלגיה בירושלים. לא אירוע שכותבים עליו בדרך כלל. כותבים על תחרויות ארציות בהן עושים 60% או 65% ובוודאי על תחרויות בהן עוברים את ה-70%. אני כותב לפעמים גם על תחרויות בהן שותפי ואני עושים פחות מ-40%. 

אבל מה יש לכתוב על תוצאה של לא הרבה מתחת ל-50% בתחרות ארצית ברמה לא גבוהה במיוחד?

הפרטנר שלי

אם תלחצו על הקישור: תוצאות התחרות הארצית של בית בלגיה, תגיעו לתוצאות התחרות.  תלחצו על השם שלי או על השם של השותף שלי: יאיר פישלר. אל תסתכלו כמה נקודות בינלאומיות, נקודות ארציות ונקודות מקומיות יש לי.

תסתכלו על כמה נקודות יש לשותף שלי. יש לו 2 נקודות מקומיות. אין לו אף נקודה ארצית ואין לו אף נקודה בינלאומית.

זו הפעם הראשונה שהשותף שלי השתתף בתחרות ארצית. מדובר בתלמיד שלי. יאיר למד אצלי ברידג' בבית ספר שחקים לילדים מחוננים. הוא זכה עם שותפו במקום שלישי בתחרות מיני ברידג' עם שליט ביום בתי הספר בפסטיבל הברידג' בתל-אביב בשנת 2014.

התחרות היום הייתה התחרות הארצית הראשונה בחייו. יאיר הוא ילד מוכשר בכלל ומוכשר במיוחד בברידג'.

כל ילד שלומד אצלי ברידג' ורוצה לשחק בתחרות במועדון, יכול לשחק איתי בפעם הראשונה שהוא משחק במועדון. אני לא גובה על זה תשלום. הרעיון הוא "לרכך" את ההתנסות שלו במצב חדש ואולי מאיים של תחרות עם שחקנים ותיקים. בפעמים הבאות הוא יכול לשחק עם חבריו במועדון. 

הילדים שרוצים לשחק הם לרוב הילדים היותר מוכשרים. אם הם מבקשים אני משחק איתם פעמים נוספות במועדון.  

גם מבוגרים שלמדו אצלי קורס, זכאים לשחק איתי פעם אחת במועדון ללא תשלום. איתם הפעמים הבאות, אם יהיו כאלה, הן שיעור פרטי. 

מדוע תחרות ארצית?

עם ילד שהוא גם מוכשר, גם משקיע ואני מתרשם מהפוטנציאל שלו, אני מוכן לשחק גם בתחרות הארצית הראשונה שלו, על מנת לעזור לו להתקדם.

בחלט נהנתי לשחק עם יאיר, ששיחק יפה והכריז יפה בהרבה ידיים. כמובן רמת הידע המוגבלת וחוסר הניסיון הביאו גם לשגיאות. היינו במרחק של שתי שגיאות מהנקודה הארצית הראשונה שלו. יאיר עולה לכיתה ח'. כנראה שהוא עוד ישיג תוצאות הרבה יותר טובות.

להזכיר לכם

בתחרות הארצית הראשונה שלי עשיתי כ-42%. זו הייתה תחרות סימולטנית ארצית. קראו על יד בה השגנו תוצאה מצוינת, ועל יד בה בגלל טעות של מתחילים שלי קיבלנו Bottom ארצי. קראו עליהן בפוסט: מן הפח אל הפחת או הקלאבים של התחרות הארצית הראשונה שלי.

תחרויות בתי הספר: מרכז ופריפריה

גם השנה אורגן יום בתי הספר בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב באופן מוצלח. הילדים שאני מלמד נהנו וחזרו עם יותר רצון להמשיך לשחק ברידג' וללמוד ברידג'. 

כל הכבוד למושיקו מיוחס, שאחראי על ברידג' לילדים בהתאגדות, ולכל הרבים והטובים שהיו מעורבים בארגון היום הזה (לא אזכיר שמות, על מנת לא לפגוע במישהו ששכחתי במקרה להזכיר את שמו). 

במהלך מעט השנים שאני מלמד ילדים ברידג', פגשתי כמה מורים שעושים עבודה נפלאה לאורך שנים. חלקם מאזור המרכז וחלקם מהפריפריה.

חשיבות הוראת ברידג' בפריפריה

ילדים הגרים במרכז יכולים להגיע בעצמם למועדון וללמוד. כמובן, שעדיף שילמדו באופן שיטתי אצל מורים טובים בבית ספר.

כשמדובר בפריפריה, ספק גדול אם ילדים שלא ילמדו בבית ספר, יוכלו להגיע למועדון או מסגרת אחרת בה יוכלו ללמוד ברידג'.  

העבודה השיטתית והמסורה של מורים בפריפריה, פותחת את האפשרות ללמוד את המשחק ולהנות מהמשחק.

בנוסף לתלמידים של מורים ותיקים בפריפריה, זכו השנה במקומות גבוהים בתחרויות, תלמידים של שני מורים חדשים יחסית מהפריפריה. הזכייה של תלמידים אלה, מעידה על כשרונם ויכולותיהם, אבל גם על עבודה טובה במיוחד של המורים שלהם. 

מדובר בתלמידים של אורי אסרף מאילת ושל אוסאמה דניאל, המלמד במגזר הערבי באזור נצרת והצפון.  

התלמידים שלי

גם השנה הגיעו התלמידים שלי מבית ספר שחקים להישגים נאים על אף שבשונה מהשנתיים הקודמות, לא זכו במקומות ראשונים (ראשון עד שלישי) בתחרות. 

כמעט כל התלמידים שלי השתתפו בתחרויות המיני ברידג' עם שליט. שירה קליין ואריאל סמורגוז'בסקי צברו 62.88% וסיימו במקום השמיני במזרח-מערב מתוך 46 זוגות. נדב דומיניץ ואריאל אמיתי סיימו במקום השמיני מתוך 47 זוגות בצפון-דרום עם 56.83%.

בשונה משנים קודמות, בהן רק חלק מהתלמידים שלי רצו להשתתף בפסטיבל, השנה כל התלמידים שלי רצו להשתתף בפסטיבל. הגיעו 10 תלמידים, שממשיכים ללמוד בברידג' בסמסטר השני.
מדיניות בית הספר הייתה לא לאפשר לתלמידים, שלמדו בסמסטר הראשון ובחרו ללמוד משהו אחר בסמסטר השני, במקום ללמוד ברידג', להשתתף בפסטיבל. התלמידים שהפסיקו ללמוד היו מעוניינים להשתתף ולא השתתפו בגלל מדיניות בית הספר. 
לא השתתפו גם תלמידים חדשים שהתחילו בסמסטר השני. אחרי שני שיעורים, הם אינם יודעים מספיק.

בפעם הראשונה מאז שאני מלמד, השתתפו שני תלמידים שלי, בתחרות ברידג' למתקדמים. 
יאיר פישלר ואורי פלינט סיימו במקום ה-7 המכובד מתוך 13 במזרח-מערב. הם צברו 49.13%. אם תקראו את הפסקה הבאה, תבינו שמדובר בהישג גדול יותר ממה שמראים המספרים היבשים.

כיצד הגיעו תלמידים שלי לתחרות ברידג' למתקדמים?
בית ספר שחקים הוא בית ספר למחוננים ומצטיינים.
המחוננים עוזבים את בית הספר הרגיל שלהם במשך יום אחד בשבוע ולומדים בשחקים.
המצטיינים מגיעים בשעות אחר הצהריים המוקדמות לאחר יום הלימודים בבית הספר הרגיל.
לתלמידים מוצע מבחר רחב של שיעורים בנושאים מגוונים מהם הם בוחרים 2-3 שיעורים בכל סמסטר.

בשנה שעברה הייתה קבוצה מוכשרת של מחוננים. כולם פרט לאחד לא המשיכו ללמוד, לאו דווקא בגלל שלא רצו ללמוד ברידג'. הם לא המשיכו משום שלא המשיכו ללמוד בבית הספר.  
   
לקבוצת המחוננים הגיעו בתחילת השנה רק שלושה תלמידים. הצעתי לא ללמד את המחוננים השנה ולהסתפק בקבוצה הגדולה יותר של המצטיינים. מנהלת בית הספר רצתה שאמשיך ללמד. הסכמתי. הקבוצה כללה את התלמיד שלמד בשנה שעברה במשך שני סמסטרים ושיחק כבר במספר מצומצם של תחרויות במועדון. תלמידה חדשה ותלמיד, ששנתיים קודם למד אצלי סמסטר אחד של מיני ברידג'.

ללמד קבוצה עם פערי רמות כאלה זה אתגר לא פשוט. כששיחקנו נאלצתי לשחק עם התלמידה המתחילה. למדנו רק מיני ברידג'. לקראת הפסטיבל ביקש התלמיד הוותיק לשחק בברידג' למתקדמים ולא במיני ברידג' עם שליט.

חיפשנו שותף מתאים ולא מצאנו. התלמיד הוותיק הציע לתלמיד, שלמד רק מיני ברידג', שהוא יהיה השותף. הוא הסכים. בשני השיעורים לפני הפסטיבל לימדתי את הקבוצה הקטנה הזו ברידג' ולא מיני ברידג'. התלמיד החדש יותר, למד גם מחומר כתוב של שיעורים שלי ששלחתי לו. שאל אותי שאלות ועניתי לו. בנוסף, שיחק קצת איתי ועם השותף שלו ב-BBO. 

אם הרקע הדל הזה הגיע לתחרות ברידג' למתקדמים בפסטיבל.
זה היה יכול להיגמר בתוצאה טובה יותר לולא זה, שהתלמיד הוותיק יותר היה כרוז רק ביד אחת וחברו, שבקושי למד, היה הכרוז במספר ידיים.

לשחק עם תלמידים

כתבתי כמה פוסטים על שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים.

לנוחיותכם צרפתי את רשימת הפוסטים בסוף פוסט זה.

נקודת המבט שלי באותם פוסטים שונה לגמרי מנקודת המבט שלי בפוסט זה: בפוסטים הקודמים הייתי היריב של הזוג עם פערי רמה גדולים וניסיתי לשים לב גם למה שקורה מסביב ולא רק למהלך ההכרזה ולמהלך המשחק. 

בפוסט הזה, אני הוא זה שמשחק עם שחקנים שרמתם נמוכה בהרבה מרמתי ומנסה להשיג כמה תובנות ממה שמתרחש. 

בונוס לתלמידים שלמדו אצלי בקורס
כל תלמיד שלומד אצלי בקורס זכאי לשחק איתי פעם אחת, ללא תשלום, בתחרות במועדון ברידג'.למעשה מדובר בשיעור פרטי ללא תשלום. 

כשהתלמיד הוא ילד, אני מוכן לשחק איתו מספר פעמים ללא תשלום, משום שחשוב לי לקדם את הילדים שאני מלמד.

אחרי שהתלמיד משחק איתי פעם אחת במועדון הוא יכול להמשיך לשחק עם שחקנים ברמתו במועדון. 
כשאני לוקח תלמיד לתחרות, אני פותח בפניו את האפשרות לשחק ברידג' תחרותי ומראה לו מקום בו אפשר לשחק ברידג' באופן סדיר.

מדוע זה חשוב שהוא ישחק בפעם הראשונה איתי ולא עם תלמיד אחר?
אני לא רוצה לדבר על התוצאה בתחרות. למרות שעם תלמיד אחר הם עלולים לסיים במקום האחרון והתוצאה עלולה להיות הפסקת משחק בתחרויות בגלל התסכול.

הסיבה העיקרית שאני משחק איתם היא ריכוך החוויה הראשונה של תחרות במועדון: זה עלול להפחיד את התלמיד ולי קל להסביר לו מה עושים ושאין צורך לפחד, אלא אפשר לבוא ולהנות.

פוגשים את "הגאון התורן"
הדבר הראשון שאני עושה כשאני מתיישב ליד שולחן עם תלמיד המשחק בפעם הראשונה, הוא להסביר להם שהוא משחק בפעם הראשונה בתחרות (לא בטוח ששני תלמידים יסבירו את זה בכל שולחן). אני מספר להם איך קוראים לו ואם הוא ילד, גם בן כמה הוא.

רוב שחקני הברידג', הם אנשים סימפטיים והם מתייחסים יפה לתלמיד המשחק בפעם הראשונה, במיוחד אם הוא ילד צעיר. 

הם גם עלולים להיתקל ב"גאון התורן", לאחר שהוא שומע ממני שמדובר בילד המשחק לראשונה בחייו, הוא צווח בקול אימים: "שופט, שופט". התלמיד מבוהל ואני מרגיע אותו. כשמגיע השופט "הגאון התורן" מספר לשופט ש"הוא חשב הרבה זמן" (הילד. לא אני).

הילד המבוהל מבין שהוא ביצע עבירה חמורה במיוחד. כשהוא למד בקורס, למדו אותו שמותר וצריך לחשוב. עכשיו אולי יאסרו עליו לשחק בתחרויות במשך כמה שנים כעונש על העבירה שביצע. 

זה הזמן להרגיע אותו שוב ולהסביר לו שקריאה לשופט על מחשבה ארוכה מקובלת בתחרויות והוא לא פשע ולא חטא. לפעמים צריך להסביר לו, שמבחינת חוקי הברידג' קריאה לשופט במצב כזה מקובלת וזו זכותו של השחקן היריב. היא פחות מקובלת כאשר החושב הוא שחקן שזו התחרות הראשונה בחייו.

מותר להגיד בשולחן הבא ליריבים, שנעים לשחק נגדם. במקרים שהתוצאה של "הגאון התורן" ביד ששיחק נגדכם ונגד התלמיד הייתה גרועה במיוחד, מותר גם לספר להם, כשכל האולם ישמע, שביד הקודמת היריב השיג תוצאה רעה במיוחד (אסור לכם להגיד מה היה החוזה וכמה פעמים הוא נפל או איזה חוזה הילד היה היחיד שביצע בהצלחה).

קורס מתחילים חדש בירושלים
בחודש פברואר אתחיל ללמד קורס מתחילים חדש בירושלים. הקורס יתקיים בויצו ירושלים ברחוב החלוץ .

לפרטים ולהרשמה צרו איתי קשר:
באמצעות טלפון: 054-4480616 
או דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

פוסטים על שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים

השלם קטן מסכום חלקיו: על שותפות בין שחקנים עם פערי רמה גדולים
שותפות בין שחקנים עם הבדלי רמה גדולים: הטוב הרע והמכוער

מה עשיתי רע ששילמתי 1,100?