תיאורית גילוי האותות ו Double מעניש

פוסטים קודמים עסקו ב Double מעניש: בפוסט זיא מחמוד: The Partner Double ובפוסט זיא מחמוד - The Partner Double נגד השותף בעתיד, הצגתי הכרזה שמטרתה בריחה של היריב או הענשה באמצעות קלפי השותף. בפוסט אפשר להפיל אבל לא להכפיל, עסקתי במצבים בהם עדיף שלא להכריז Double. בפוסט מן הפח אל הפחת או הקלאבים של התחרות הארצית הראשונה שלי, תיארתי מצבים בהם לא כדאי לברוח מחוזה מוכפל.

בפוסט זה אעסוק בשיקולים תאורטיים בקבלת ההחלטות והקשר בינם לבין ההחלטה להכפיל או לא להכפיל.

תיאורית גילוי האותות

תיאורית גילוי האותות, צמחה ממחקרים פסיכולוגיים העוסקים בטעויות בקבלת החלטות של חיילים במלחמת העולם השנייה. תפקיד החיילים היה לזהות חדירת מטוסי אויב באמצעות צפייה במסכי מכ"ם ולחיצה על לחצן אזעקה, כאשר הם גילו אותם.
עייפות החיילים וחד-גוניות העבודה גרמו לטעויות.

כפי שניתן לראות ישנם ארבעה מצבים.
שני המשעממים הם:
Hit - מטוסי אויב הופיעו והחייל גילה אותם ולחץ על לחצן האזעקה
Correct Rejection - לא הגיעו מטוסי אויב והחייל לא הפעיל אזעקה.

שני המעניינים הם מצבי הטעות:
Miss - מטוסי אויב חדרו למרחב האווירי והחייל לא הפעיל את האזעקה
False Alarm - החייל הפעיל אזעקה, על אף שלא היה מטוס אויב כלשהו שחדר למרחב האווירי.

במקרה הספציפי של חדירת מטוסי אויב, הנזק של טעות מסוג Miss גדול בהרבה מהנזק שבטעות מסוג False Alarm. כשאנחנו מנסים למצוא דרכים לצמצום כמות הטעויות, נביא בחשבון לא רק את ההסתברות לכל סוג של טעות, אלא גם את גודל הנזק, הצפוי מכל סוג טעות.

אדגר קפלן
כל שחקן המשחק בתחרות ברידג', מוציא לפעמים כרטיס Alert. הוספת כרטיס זה היא אחת התרומות הפחות חשובות של אדגר קפלן למשחק הברידג'. קפלן (1925-1997) זכה ב 25 אליפויות צפון אמריקה וייצג את ארצות הברית 8 פעמים באליפויות עולם.

הוא תרם בכל האספקטים של משחק הברידג': מאמן, מורה, מנהל ה ACBL, שופט בתחרויות ויו"ר וועדת החוקים של ההתאגדות העולמית בברידג'.

כתאורטיקן הוא הגה ביחד עם חברו (ובעלה הקודם של אשתו בטי) אלפרד שינוולד את שיטת ההכרזה קפלן-שינוולד. 

שינוי מרכזי בברידג' האמריקאי, שמקורו בשיטה זו, הוא המעבר מהכרזות פתיחה Four Cards Major להכרזות פתיחה Five Cards Major.

פתיחה של Five Cards Major, כלומר: פתיחה בגובה 1 בסדרת מייג'ור מחייבת חמישה קלפים לפחות, היא קרוב לוודאי הנפוצה ביותר כיום בעולם ובישראל.

קפלן גם כתב ספרי ברידג'. באחד מהם Competitve Bidding In Modern Bridge, קראתי לפני כמה ימים את הפרק העוסק ב Double מעניש (אם אתם מעוניינים לרכוש ספר מצוין זה באמזון לחצו על הקישור הזה).

קבלת החלטות 
בתיאורית גילוי האותות, משתמשים בניתוח קבלת החלטות במגוון רחב של תחומים. אגב, מדובר לא רק בהחלטות אנושיות, אלא גם בהחלטות של מערכות תוכנה. כך למשל תוכנות אנטי-ספאם, מיישמות בדיוק את אותו מודל: סוג טעות אחד הוא התייחסות להודעת דוא"ל זבל כאילו שהיא הודעה שהמשתמש רוצה לקרוא אותה (Miss). טעות שנייה היא להתייחס להודעה רגילה כאילו היא זבל (False Alarm).

כשחקן ברידג' שוקל האם להכריז כפל מעניש, הוא מבצע תהליך של קבלת החלטות.

קבלת החלטות ביחס לכפל מעניש
אינני יודע האם אדגר קפלן הכיר את תיאורית גילוי האותות, אבל מצאתי בספרו את אותו עיקרון:
לא צריך להתייחס רק להסתברות אלא גם לגודל הנזק של טעות.

גם בהכרזת כפל מעניש יכולים להיות ארבעת המצבים:

הכפלה והפלה של החוזה -  Hit
הכפלה וכישלון של הפלת החוזה - False Alarm
ללא כפל והפלת החוזה - Miss
ללא כפל וביצוע החוזה - Correct Rejection

בהכפלת איזה חוזים עלול להיגרם נזק גבוה ביחס לתועלת?
קפלן מנתח מגוון רחב של סוגי ידיים ומסיק מסקנות ביחס לסיכויים להפיל את החוזה וביחס לגובה הנזק העלול להיגרם מביצוע חוזה מוכפל. לטענתו כמעט תמיד, אין וודאות, שתפילו את החוזה המוכפל ולכן צריך להביא בחשבון את גודל הנזק ביחס לגודל התועלת.

בפוסט זה לא אכנס לפירוט על פי מהלך ההכרזה והקלפים שמחזיק המכפיל. אציין רק ששחקן מהשורה, יופתע מכמה מצבים כאלה שבהם נראה כאילו כדאי להכפיל  וקפלן ממליץ חד-משמעית לא לעשות זאת.
ההסתברות להפלת החוזה גבוהה, אבל הנזק במקרה של ביצוע החוזה גבוה יותר.

אציין רק את סוגי החוזים בהם היחס בין תועלת לנזק עשוי להיות גבוה וכאלה שהוא נמוך יותר. 

Slam
קפלן טוען, שנדיר מאד שמכפילים Slam.
הפלתם פעם אחת קיבלתם 100 נקודות (לא פגיע) במקום 50 נקודות. הפער בין מוכפל ללא מוכפל 50 נקודות.
הפלתם פעמיים? הרווחתם 100 נקודות יותר ביחס למצב בו לא הכפלתם.

ביצעו חוזה מוכפל, למשל: ♠6 (לא  פגיע) הפסדתם 1210 נקודות במקום 980 נקודות באותו חוזה לא מוכפל. הפער בין מוכפל ללא מוכפל 230 נקודות. 

אל תחשבו שכשלא הכפלתם זו תוצאה לא טובה בשיטת הניקוד Top-Bottom. לא כול אלה שיושבים בצד של יריביכם יגיעו ל Slam. קרוב לוודאי שאלה שהגיעו למשחק מלא יבצעו אותו.
כשהפלתם פעם אחת חוזה לא מוכפל של Slam, קיבלתם תוצאה טובה יותר מאלה ששיחקו נגד יריבים, שהכריזו וביצעו משחק מלא. 

בפוסטים הבאים אביא כמה דוגמאות, לחוזי Slam מוכפלים, ששיחקתי (כמבצע, כמכפיל או כמגן מתוסכל).

משחק מלא
זהו מצב בו העונש על ביצוע חוזה מוכפל קטן יחסית לרווח שניתן להפיק מהכפלה. 
הכפלתם חוזה של ♥4 (במצב לא פגיע). ביצעו אותו? קיבלו 590 נקודות במקום 420 נקודות. פער של 170 נקודות.
הפלתם פעם אחת קיבלתם 100 נקודות. הפלתם פעמיים הרווחתם יותר ממה שהפסדתם על ביצוע החוזה: 200  נקודות.

משחק חלקי
הנזק עלול להיות גבוה ביחס לתועלת. ביצעו נגדכם חוזה לא מוכפל של  ♥3 (לא פגיע) קיבלו 140 נקודות.

הכפלתם וביצעו קיבלו 530 נקודות. רק 10 נקודות מפרידות בין הרווח של היריבים לבין הניקוד שמקבלים על ביצוע משחק מלא. היריבים קיבלו יותר נקודות מהניקוד על משחק מלא, שאין להם להכריז ואין להם לבצע.
הפער בין חוזה מוכפל של ♥3 שמבוצע לבין חוזה לא מוכפל שמבוצע (390 נקודות), גדול בהרבה מהפער של 170 נקודות בחוזה של ♥4.

באחד הפוסטים הבאים, אביא סיפור של יד אחת שבה הכפלתי משחק חלקי בתחרות קבוצות בשיטת IMP.

הערת שוליים
הניתוח לעיל, מתייחס בעיקר לשיטת הניקוד של IMP. כשזוהי שיטת הניקוד, צריך להיזהר יותר. לפעמים הנזק של חוזה מוכפל שבמבוצע הוא בלתי הפיך: הקבוצה שלך מפסידה את התחרות מול קבוצה יריבה, רק בגלל כפל מיותר אחד. תוצאות טובות בידיים אחרות עלולות שלא להספיק. 

זו גם הסיבה להמלצה, להימנע כמעט תמיד מהכפלת חוזה חלקי בתחרויות IMP.

אוגוסט (Ogust)

לא זו לא טעות כתיב. אין מדובר באחד החודשים החמים של השנה. מדובר בקונבנציה בברידג', הקרויה על שם   Harold A. Ogust, שחקן ברידג' אמריקאי.

בפוסט קודם: מי צריך קונבנציות: לטפס על עץ גבוה עם Bergen Raises, תיארתי מצב בו לא כדאי להשתמש בקונבנציה. קונבנצית Ogust  דווקא עשויה להתאים גם לשחקנים מהשורה. 

מה תכריזו?

בתחרות מקומית בה שיחקתי לאחרונה קיבל שחקן יד עם 19 נקודת המפוזרות בשלוש סדרות (חלוקה של 5-4-4). בסדרה הרביעית, ♠ , היה לו Void. 

השותף שלו פתח ♠2. ההכרזה הייתה הכרזת Weak Two. היא תיארה יד של 6-10 נקודות עם שישה קלפים ב ♠ ושניים או אחד וחצי נכבדים בסדרה הארוכה.

לשחקן יש דילמה:

1. האם לשחק משחק מלא ב NT?

אם לשותף יש QJT♠  ו Q בכל אחת מהסדרות האחרות, קרוב לוודאי שלא תהיה בעיה לבצע חוזה של 3NT. אבל אם יש לו AKQ♠ ואף לא נקודה בסדרה אחרת, קרוב לוודאי שלא יהיו מעברים לדומם. הנקודות ב ♠ הן נקודות מבוזבזות. הכרוז צפוי להיכשל בביצוע החוזה.

2.  האם לשחק משחק מלא ב ♠?   

עם יד שבה AKQT9♠ ללא נקודות בסדרה אחרת וייתכן גם עם קוצר בסדרה אחרת, זה יכול להיות חוזה מצוין. 

אבל מה עם יד, שבה AQxxxx♠ ללא אף נקודה בסדרה אחרת? הכרוז צפוי להיכשל בביצוע החוזה. זה בדיוק מה שקרה באותה יד, כאשר הוא הכריז ♠4 ושותפו נפל שלוש פעמים.

3. האם לוותר על משחק מלא?

ביד המוזכרת כאן זה היה הפתרון הנכון. אי אפשר לבצע 3NT ואי אפשר לבצע ♠4.

ההחלטה לא לשחק משחק מלא, כאשר יש מספיק נקודות למשחק מלא, היא אחת ההחלטות הקשות ביותר בברידג'. 

מה אם לשותף יש יד עם Q בכל אחת מהסדרות כפי שתואר בסעיף 1 לעיל או יד חזקה (יחסית 9-10 נקודות) עם כניסה בסדרה אחרת החוזה יבוצע ללא בעיות.

אוגוסט
על פי הקונבנציה, השותף עם היד החזקה מכריז 2NT. זוהי שאלה על:
כוח - החלק הגבוה או החלק הנמוך של טווח הנקודות 6-10.
חלוקת הכוח - נקודות המרוכזות בסדרה בה פתח בגובה 2 או מפוזרות במספר סדרות.

כיצד תפתור הקונבנציה את הדילמה במקרה זה?

תשובה של 3NT מראה כוח מקסימלי וסדרה סולידית (AKQ♠) או תשובה של ♠3 המבטיחה כוח רב (8 -10 נקודות) המרוכז בסדרה, למשל: AKJ♠ ו J בסדרה אחרת.
מכריזים ♠4.
הכוח בסדרות האחרות מבטיח לקיחות. יהיה מעבר מהדומם ליד באמצעות חיתוך ולקיחות רבות בסדרת השליט.
חוזה של 3NT אינו מתאים. לא יהיה מעבר לדומם, ויהיו שם הרבה נקודות מבוזבזות.

תשובה של ♥3 מראה כוח מקסימלי המפוזר בכמה סדרות 
מכריזים 3NT.
הפיזור מבטיח לקיחות בסדרות האחרות ומעברים בין היד לדומם. קשה לחשוב שהיריבים ינסו לפתח את סדרת ה ♠ כשבדומם שישה קלפים עם לפחות QJT. 

תשובה של ♣3 מראה מעט כוח המפוזר בכמה סדרות
עם 6-7 נקודות של הפותח וללא מעברים לדומם ב NT צריך לבחור ברע במיעוטו: 3NT עם נקודות מבוזבזות ב ♠.  כנראה שניכשל בביצוע החוזה. מי שיבחר בחוזה של ♠3 צפוי לפול יותר פעמים.

תשובה של ♦3 מראה מעט כוח המרוכז בסדרה, למשל: AQ♠ ללא נקודות בסדרות אחרות
אם 3NT היה חוזה לא טוב, לאחר שהשותף הראה מכסימום נקודות המרוכזות בסדרה, קל וחומר שהוא יהיה חוזה קטסטרופלי במקרה הזה. 
כדאי לשכוח גם מ ♠4. כפי שראיתם בתחילת הפוסט זה הסתיים רע.
נכריז  ונקווה שאולי ♠3 עם הרבה מזל בכל זאת נצליח לבצע את החוזה.
מה שבטוח, שניפול פחות פעמים ממי שיכריז ♠4 או 3NT.

שאלה של הובלה

אתמול התקיימה תחרות סימולטנית ארצית. בתחרות משחקים בכל המועדונים בארץ את אותן חלוקות קלפים. את התוצאה של כל זוג משווים לתוצאה של כל הזוגות בארץ. בדרך כלל, ההשוואה בתחרויות היא ביחס לזוגות באותו מועדון בלבד.

בני ניר ואני עשינו תוצאה יפה של מעל ל 70% במועדון. נחכה לתוצאות הארציות. כבר קרה לי שעליתי ביותר מ 5% בתוצאות הארציות בהשוואה לתוצאות המועדוניות וכבר קרה לי שירדתי כ 3%-4% בהשוואה לתוצאות במועדון, כך שברמה הארצית לא בטוח שהתוצאה תהיה כל כך טובה. 

לתחרויות מתלווה חוברת, שבה מנתח את הידיים אחד מטובי השחקנים בארץ. הפעם עשה זאת רון שוורץ (זכה כבר באליפות העולם לקבוצות לטרנסנשיונלס ובאליפות העולם לנבחרות צעירים עד גיל 26).

הניתוחים של רון, איכותיים וברורים.

לפעמים קורים דברים, שמישהו שניתח אותם לא ציין אותם. זה מה שקרה ביד מספר 1 בשולחן שלנו (אני בצפון וניר בדרום).

מחלק: צפון, כולם לא פגיעים

עד להכרזה השנייה שלי, ההכרזות שמציע רון וההכרזות בשולחן שלנו זהות. רון מציע לצפון להכריז Pass. מערב מכריז ♠2. משמעות ההכרזה היא צבע רביעי מחייב (Fourth Suit Forcing). ההכרזה אינה טבעית (לא בהכרח השחקן המכריז מחזיק ארבעה קלפים לפחות ב ♠), אלא מבקשת מהשותף לא לעצור לפני משחק מלא.

רון מתאר כיצד מזרח-מערב מוצאים את ההתאמה בסדרת ה ♣  ומבצעים סלאם קטן. 

ההתערבות שלי בהכרזת ♠2 עם 4 נקודות, שישייה יפה בסדרה ועם Single tone ב ♣ טרפה את הקלפים.

ההכרזה שלי הייתה Lead Directing, כלומר: ביקשה מהשותף הובלה ב ♠. חשבתי שזה רעיון לא רע במצב לא-פגיע, כנגד חוזה של 3NT מצד מזרח. מזרח הכריזה Pass ומערב הכפיל. לאחר הכפל הכריזה מזרח  ♣3. מערב הכריז 4NT. לאחר תשובה של ♥5, המראה שני קלפי מפתח, החליט מערב עם  AQ♠ לפני הובלה של צפון עם ה KJ♠ והתאמה של 5-4 לפחות ב ♣ ש 6NT הוא חוזה טוב.

במה תובילו?

ממהלך ההכרזה אפשר להבין שמערב מחזיק כנראה את ה AQ♠. 

הובלה ב ♠ מוכרת לקיחה.

הובלה ב ♥ לכיוון היד החזקה בסדרה ואולי גם ארוכה, לא נראית מבטיחה. גם הובלה ב ♦ עלולה למכור לקיחה. בחרתי בהובלה ב ♣ היחיד שבידי.

♣ היא הסדרה השנייה שהכריזה מזרח. מערב לא הראה התאמה בסדרה. הקוצר שלי עשוי להצביע על אורך בידו של השותף. 

לכרוז תהיה בעיה למצוא על מה לזרוק את קלפי ה ♠. 

חלוקת הקלפים הייתה שונה ממה שבניתי לעצמי בהכרזה. לכרוז הייתה עדיין בעיה ב ♠ וב ♦ ולהפתעתי גם ב ♥.

ההגנה זכתה בשתי לקיחות להפלת החוזה, אחרי שהעקיפה ב ♦ נכשלה.

מדוע לא הכרזתי ♠2 בפעם הראשונה?

יהיו קוראים שישאלו שאלה זו. מי שמשחק Weak two ומחליט להפריע באגרסיביות עם 4 נקודות, צריך לעשות זאת בהכרזה הראשונה.

בשיטת המשחק שלנו הכרזת ♠2 מראה 9-11 נקודות ולכן לא יכולתי להתערב. בהכרזה שנייה זו כבר יד יותר חלשה. על הדרך גם למדתי, שלשותף שלי יד חלשה ואף לא אחד מהיריבים הראה אורך בסדרה.

מי צריך קונבנציות? צריך רק חצי עוצר

כותרתו של פוסט קודם הייתה:

צריך רק חצי עוצר: ניצחון על שחקנים בנבחרת פולין.

בפוסט תיארתי איך ניצחנו (ארבעה שחקנים שכולם מתחת דרגת רב-אמן), ארבעה שחקנים מנבחרת פולין. הניצחון הושג בזכות ביצוע חוזה של 3NT עם לקיחה עודפת. הייתי הכרוז שהיה לו רק חצי עוצר ב ♠.

יש דימיון בין היד שתוארה באותו פוסט, לבין היד שאספר עליה בפוסט זה: גם כאן הושג רווח גדול (הפעם ב IMP) בחוזה של 3NT. גם כאן היה חצי עוצר ב ♠. בשונה מהיד ההיא, הפעם מדובר בקונבנציה המראה חצי עוצר.

את היד שיחקו שחקנים הרבה יותר טובים ממני. מדובר בתחרות אימונים של נבחרת ישראל נגד נבחרת של מדינה אחרת.

את הסיפור על היד בצירוף תיאור הקלפים שהיו בה, שמעתי בהרצאה של שחקן נבחרת, ששיחק את היד.

היות ששמעתי את ההרצאה לפני מספר שנים גדול, איני זוכר את מרבית הקלפים. 

אני משתמש במה שקרה לצורך המשך הדיון בשאלה: מי צריך קונבנציות? 

את הדיון התחלתי בפוסט קודם שכותרתו: מי צריך קונבנציות? - לטפס על עץ גבוה מדע עם Bergen Raises

מהלך ההכרזה באותה יד

לאחר פתיחה של השחקן ששיחק את היד, התערב שחקן יריב בהכרזת Weak two ב ♠. שותפו של הפותח הכריז Double. היריב השני ניצל את מצב הפגיעות והכריז ♠3 עם Jx בסדרה. 

לפותח היו הרבה נקודות והיו לו: 10xxx♠. הוא הכריז 3NT. ההכרזה הסתמכה על קונבנציה פרטית שלו ושל שותפו לפיה Double מראה נקודות וחצי עוצר בסדרה שהיריב התערב (אני מניח שהכרזה זו, שוללת רביעייה בסדרת המייג'ור השנייה). 

ברור לגמרי, שגורל חוזה של 3NT היה תלוי בסדרת ה ♠. ללא חצי עוצר, ההגנה תזכה בשש לקיחות בסדרה ותפיל את החוזה.

במקרה זה חצי העוצר בדמות Q♠ כקלף יחיד, הבטיח את ביצוע החוזה. ה 10♠ עצר את "הסחף" ב ♠ ואפשר לכרוז לפתח סדרות אחרות.

בשולחן השני, לא שיחקו קונבנציה כזו ולכן הגיעו לחוזה מוצלח פחות.

מצאנו שחקנים שצריכים קונבנציות: שחקנים ברמה גבוהה במיוחד צריכים קונבנציות. שימוש בקונבנציה עשוי להיות ההבדל בין ניצחון של נבחרת מדינה לבין הפסד, עשוי להיות ההבדל בין מקום ראשון למקום שני באליפות הארץ או באליפות אירופה.

אני בטוח לגמרי, ששחקנים ברמה כזו יזכרו היטב את הקונבנציות בהן הם משתמשים.

מה היה קורה לו זוג שחקנים מהשורה היו משתמשים בקונבנציה כזו?

נניח לרגע שזוג שחקנים מהשורה אימצו את הקונבנציה ולא בנסיעה בדרך לפסטיבל. עברו חודשיים או שלושה ולא שיחקו אף יד המתאימה לקונבנציה. 

נניח שהמשיב זוכר את הקונבנציה ומכריז Double.

ניסיתם פעם לבצע Slam עם ידיים לא חלוקתיות כשבשתי הידיים ביחד יש לכם 20-25 נקודות?

הסיכוי לבצע Slam כזה דומה לסיכוי, שגם הפותח יזכור את הקונבנציה. 

נניח שהמשיב הוא זה המחזיק 10xxx♠ והפותח מחזיק Qx♠. לפותח 5 קלפים ב ♥ ושלושה קלפים בכל אחת מסדרות המיינור. למשיב שני קלפים בסדרת ה ♥ , 4 קלפים בסדרת מיינור אחת ושלושה קלפים בסדרת המיינור השנייה. נניח שיש להם מספיק נקודות למשחק מלא ומרבית הנקודות הן בידו של הפותח. 
בהיעדר התאמה של שמונה קלפים באחת הסדרות ועם שני חצאי עוצר ב ♠ החוזה הנכון הוא כנראה 3NT.

הפותח השוכח, יבין זאת כחלוקה אופיינית להכרזת  Negative Double  המבטיחה ארבעה קלפים בסדרת ה ♥ או לכל הפחות להכרזת Takeout Double, כלומר: לפחות שלושה קלפים ב ♥ ובכל אחת מסדרות המיינור.
הוא יחשוב, שיש התאמה של לפחות 8 קלפים ב ♥ ויכריז ♥4. 
עם התאמה של 5-2 בשליט ואולי עם חלוקה לא ידידותית בשליט (רוב או כל ה ♥ ביד של שותפו של היריב שהראה בהכרזתו שישייה ב ♠), הכישלון אולי יתום, אבל הוא בהחלט צפוי.

קונבנציה כזו, שאינה מתרחשת בתדירות גבוהה, לא מתאימה לשחקנים מהשורה. 

הערת שוליים

כשמשחקים משחק מלא, בדרך כלל מעדיפים לשחק אותו בסדרת מייג'ור (מקבלים 20 נקודות יותר, מאשר על חוזה ללא שליט או בסדרת מיינור). 

אם לא מוצאים התאמה במייג'ור, מעדיפים לשחק אותו ללא שליט.

לשחק אותו בסדרת מיינור זו האופציה המועדפת פחות (צריכים שתי לקיחות יותר מאשר ללא שליט בשביל לקבל את אותו מספר נקודות).

מי צריך קונבנציות? - לטפס על עץ גבוה עם Bergen Raises

בחודש פברואר יתקיים פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב. בפוסט זה אספר על יד ששיחקתי בפעם הראשונה שהשתתפתי בפסטיבל, במסגרת התחרות לדרגות נמוכות. ביד זו התקשיתי בהבנת ההכרזה של זוג השחקנים היריבים.

היו לי כ 7-8 נקודות. הסדרה הארוכה שלי הייתה סדרת ה ♣ בה היו לי:  AKxxxx.

שותפי ובני, ניר ואני הכרזנו Pass. אחד היריבים הכריז ♠1. שותפו הכריז ♣3. הפותח הכריז ♣5. כשהגיע תורי להכריז הכפלתי. 

מאד הופתעתי לראות שגם ניר שירת בשתי הפעמים הראשונות ששוחקו קלפים בסדרת ה ♣.

לשחק בסדרת שליט עם 5 קלפים בגובה חמש? אפילו השחקנים בתחרויות המודרכות בהן הפסקתי לשחק, מכריזים פחות גרוע.

כמובן שקיבלנו על היד הזו תוצאה של Top מוחלט.

מה קרה אחרי ששיחקנו את היד?

היריב שהכריז ♣3 פנה לשותפו ואמר: בדרך לתחרות בגני התערוכה, לימדתי אותך ברגן  וסיכמנו לשחק את הקונבנציה.

זו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי על קונבנציית Bergen Raises.

Bergen Raises

Bergen Raises היא קונבנציה בברידג', שהומצאה על ידי השחקן האמריקאי מרטי ברגן, שהוזכר כבר בפוסטים: שיאים לא חשובים, המחלוקת הידועה פחות בשיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא ומה הבעיה בהכרזה הטבעית של ♣1 המבטיחה שני קלפים לפחות? 

לאחר הכרזה בגובה 1 בסדרת מייג'ור הכרזות של ♣3 ושל ♦3 מראות התאמה של ארבעה קלפים באותה סדרה. הכרזת ♣3 מראה 7-9 נקודות (יש כאלה המראים 6-8 נקודות) והכרזת ♦3 מראה 10-11 נקודות (יש כאלה המראים 9-11 נקודות).

עכשיו נפתרה התעלומה של ההכרזה הביזרית של היריבים. היריב שהכריז ♣3 הראה התאמה של ארבעה קלפים ב ♠ ו 7-10 נקודות. שותפו ששכח את הקונבנציה, חשב שזו הכרזה טבעית והחזיק בשלושה קלפים בסדרה, כולל ה QJ, בנוסף לחמישה קלפי ♠. השלים למשחק מלא.  

האם הם באמת צריכים לשחק את הקונבנציה הזו?

על פי מבחן התוצאה, קרוב לוודאי שלא. מדובר בבעיה שכיחה: יותר מדי שחקנים מהשורה, משחקים יותר מדי קונבנציות, יותר מדי מסובכות. בזמן המשחק הם לפעמים שוכחים ומתבלבלים.

ההמלצות שלי לשחקנים מהשורה הן:

1. כשאתם משחקים קונבנציה הכירו אותה במלואה. לרוב לא כדאי לשחק קונבנציה שאתם מכירים רק חלק ממנה.

2. לימדו אותה היטב וודאו, שאתם מבינים את כל ההכרזות שהתכוונתם ליישם. הנסיעה בדרך לתחרות היא לא הזמן המתאים ללמוד קונבנציה מורכבת חדשה. 

3. תרגלו אותה בתחרויות מקומיות, לפני שתשחקו אותה בתחרויות ארציות. שם הזמן והמקום המתאימים לבצע טעויות ולשלם עליהן. זה יעזור לכם לא לחזור עליהן בתחרויות ארציות.

4. השתדלו לשחק עם שותפים שונים קונבנציות דומות. הכרזה זהה, המייצגת משמעויות שונות בקונבנציות שונות, עלולה לגרום לכם להתבלבל ולהתייחס להכרזה עם השותף הנוכחי, כאילו שהיא ההכרזה עם שותפים אחרים.

הערה אישית

אל תחשבו שאני חסין מטעויות כאלה. בימים האחרונים ביצעתי שתי טעויות מסוג זה: 

בראשונה שכחתי שלהכרזה מסוימת משמעות שונה עם שותפה אחת, מאשר למשמעות שלה עם כל יתר השותפים.

בשנייה שכחתי שבקונבנציה מאד מורכבת, שרק אחד מהשותפים שלי מסוגל ורוצה לשחק אותה, פתיחה בגובה 1 בסדרות מסוימות, במושב הרביעי מבטיחה 15 נקודות לפחות.  

אפשר להפיל אבל לא להכפיל

שותף או יריב אומרים לי אחרי שהפלנו יריבים במצב פגיע בחוזה לא מוכפל פעם, פעמיים או שלוש: היית צריך להכפיל.

הם צודקים שעם הקלפים שבידי הייתי יכול להפיל את החוזה אבל הם עושים שתי טעויות גדולות.

טעות מספר 1: לא מסתכלים ב Score Sheet

טעות פשוטה וקלה לפתרון. לו היו מסתכלים ב Score Sheet היו רואים, שהתוצאה שקיבלנו על היד, היא באזור של ה 70%, ה 80% או ה 90%. 

אם נניח שהיו עוד שחקנים, שהבינו שהם מפילים את החוזה המוכפל, אז מדוע לא קיבלנו תוצאה של 10% או 20% על היד?

טעות מספר 2:לא לחשוב על השאלה: האם ליריבים יש לאן לברוח?

זו טעות עקרונית. אם יש להם לאן לברוח הם יבצעו חוזה אחר או יפלו הרבה פחות.  

אם יש להם לאן לברוח זה כבר מסביר את ה 70% ומעלה שקיבלנו על היד.

למשל: הפלנו חוזה פגיע לא מוכפל שלוש פעמים - 300 נקודות לטובתנו. הכפלנו. היריבים ברחו לחוזה אחר. הכפלנו שוב. הם נפלו פעם אחת - 200 נקודות לטובתנו.

מה היה לנו עד עכשיו?
בפוסט שכותרתו: מן הפח אל הפחת או הקלאבים של התחרות הארצית הראשונה שלי, הסברתי ש"בריחה" מחוזה מוכפל לחוזה גבוה יותר, עלולה להיות גרועה בהרבה, מכישלון בביצוע החוזה המוכפל.

בשני פוסטים על זיא מחמוד וה Partner Double, הראתי וגם הדגמתי באמצעות יד ששיחק נגד שותפו לעתיד האמן, כיצד זיא ואחרים מכפילים ללא יכולת להעניש, במטרה שהיריבים "יברחו" לחוזה פחות טוב או שלשותף יש אפשרות להעניש.  

 פוסט זה מתייחס בדיוק למצב הפוך מהמצב הרצוי ב The Partner Double: יש לך להכפיל, אבל אתה עלול להבריח את היריבים לחוזה טוב יותר עבורם. 

דוגמה 1: להפיל משחק מלא עם 10 נקודות בהגנה
כששיחקתי במוקדמות אליפות הארץ בשיטת Top-Bottom בשנת 2007, הייתי שחקן מתחיל.
מאחת הידיים בתחרות אני זוכר רק את קלפי ה ♥ שהחזקתי בידי ולא במקרה: רק בסדרה זו היו לי נקודות. הקלפים היו: AKQJT♥. אקדים את המאוחר ואגלה לכם שלשותף שלי היו 0 נקודות.

הופתעתי שהשחקן שלפני פתח ♥1 ומיהרתי להכריז Pass. היריבים הכריזו סדרות שונות ולא מצאו התאמה. בסופו של דבר השחקן שיושב לפני הכריז 3NT. שתקתי כמו דג, כלומר: הכרזתי Pass. גם שני היושבים אחרי הכריזו Pass.
הובלתי ב ♥A ואחרי שזכיתי ב 5 לקיחות בסדרה, להפלת החוזה פעם אחת ולקבלת תוצאה טובה במיוחד, תבע הכרוז את יתר הלקיחות. 
   
מישהו באמת חושב שאחרי Double שלי השחקן שיושב אחרי לא היה בורח?

מישהו באמת חושב שעם 30 נקודות הם לא היו מבצעים חוזה של ♠4 בהתאמה של 4-3 או חוזה בגובה 5 באחת מסדרות המיינור אולי בהתאמה של 8 קלפים, שהם פספסו במהלך ההכרזה?

דוגמה 2: כפל ועונשו
בשנת 2008, כשחקן המשחק כשלוש שנים ברידג', שיחקתי עם שותף בעל ותק גדול רק במעט משלי, בתחרות ארצית בקאונטרי של ראשון לציון. שיטת הניקוד: Top-Bottom. היריבים ביד הזו, היו לוטן פישר, אז כישרון צעיר ושחקן ברידג' מצטיין, היום שחקן נבחרת ישראל , ואפרת אורן, שכבר זכתה באליפות ישראל לזוגות נשים.

מהלך ההכרזה של שותפי יצחק לוי ושלי אופייני לשחקנים לא מנוסים. היום כנראה היינו מגיעים לחוזה האופטימלי של 6NT, אליו הגיעו שחקנים טובים שהשתתפו בתחרות. 

אפרת הכפילה את החוזה של ♦6, שהיא חשבה שהיא יכולה להפיל.
ברחתי ל 6NT. 

בתחרות Top-Bottom עשוי להיות הבדל גדול בין ביצוע חוזה של 6NT לבין ביצוע חוזה של ♦6.

לא הייתי השחקן היחיד שביצע חוזה של 6NT אבל תנחשו מדוע לי היה קל יותר לבצע את החוזה? 
ההגנה זוכה ,תמיד ב A♥. ביצוע חוזה של 6NT וגם ביצוע חוזה של ♦6 תלוי בניחוש מקומה של ה Q♦. אני ידעתי היכן היא נמצאת בגלל ה DBL של צפון ולכן לא הייתי צריך לנחש.

הערת שוליים
האם אפשר לבצע ♦6? במערך הקלפים שהיה מבצעים את החוזה באמצעות עקיפה עמוקה במיוחד לכיוון מזרח אל ה 8♦. אם צפון מכסה עם ה 9♦ משחקים את ה 10♦, חוזרים ליד ועוקפים ל 8♦. 
אם צפון מכסה ב Q♦ זוכים ב A♦ ועוקפים לכיוון ה 8♦.

תחליפו את ה 7♦ שבידי צפון עם ה 8♦ שבדומם ואי אפשר לבצע את החוזה המוכפל של ♦6.