‏הצגת רשומות עם תוויות הגינות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הגינות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

שני גוונים של אפור


בפוסט: עיקרון הרצף: על הגינות ואי-הגינות בברידג', תיארתי את הטווח בין הגינות מוחלטת לרמות קיצונית כרצף. באמצע נמצא השטח האפור. בחלקו זו סתם אי-הגינות ומשמאל לקו האדום רמאות.

בפוסט זה אנסה להבחין בין גוונים של אפור. לא בין חמישים גוונים של אפור, אלא בין שני גוונים.

הגוון הראשון: רק השחקן יודע
שלוש הדוגמאות הראשונות שהבאתי התייחסו לשחקנים הוגנים. התייחסתי למצב בו היו יושבים במקומם שחקנים, שנמצאים רוב הזמן בתחום האפור.

בדוגמה הראשונה תיקן אותי אחד מטובי השחקנים בארץ כאשר שכחתי לרשום לקיחה עודפת לזכותי.

כשמישהו לא עושה את זה, למרות שהשחקן הרושם טועה לרעתו ברישום, זה יכול לנבוע משלוש סיבות:

1. גם הוא לא הבחין בטעות

2. הוא הבחין בטעות ובחר במודע להתעלם ממנה

3. מדובר בשחקנים הרבה יותר חלשים מזה שרשם את התוצאה ולמרות שהם חושבים שטעה, הם סומכים עליו יותר מאשר על עצמם ולא מתקנים אותו.

המצב השלישי הוא מצב נדיר. 

במצב השני מדובר עבירה. בתרשים זו התנהגות שמשמאל לקו האדום. במצב הראשון מדובר בטעות בתום לב.
אף לא אחד, פרט לשחקן או שחקנים שלא תיקנו רישום כזה, אינו יודע בוודאות האם זה נעשה בתום לב או בכוונה ולכן הגדרתי את זה כאפור.

ככל שרמת משחקם של יריביו של הטועה גבוהה יותר, כך קטנה ההסתברות לתום לב.
עדיין קיימת הסתברות לטעות. בתחרות ארצית גדולה, ראיתי את אחד מבכירי השחקנים בארץ טועה בתום לב. במקרה זה היריב רשם ב-Bridge mate לטובת צפון-דרום את התוצאה המצוינת שהשחקן ושותפו השיגו במזרח-מערב. השחקן הבכיר אישר בטעות את התוצאה.
אני ידעתי על זה רק בגלל הצעקות של שותפו שגילה את הטעות.

כמו שהשחקן הבכיר טעה בתום לב לרעתו, הוא היה יכול לטעות בתום לב לטובתו.

כששחקן בכיר שהוא תמיד הוגן יעשה טעות כזו, אני אאמין שטעה בתום לב.

אם השחקן הבכיר "צבוע באפור", אני אחשוב שבהסתברות גבוהה, אי-תיקון טעות הרישום, נובע מרצון מכוון לא לתקן את הטעות.

שתי הדוגמאות האחרות שהבאתי (לשמוע מה שמדברים בשולחן הסמוך ולזכור ידיים שחולקו כבר בתחרות לפני מספר חודשים) קשות הרבה יותר לזיהוי על ידי מישהו, שאינו השחקן ששמע/לא שמע את הדיבורים בשולחן הסמוך או הבחין/לא הבחין שהוא זוכר את הידיים מתחרות אחרת.  

הגוון השני: אפשר להבחין מהחוץ
בדוגמה הרביעית "רדף" שחקן בכיר אחרי שופט בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב. בכל פעם שהשופט עבר הוא ניסה בצעקות רמות לשכנע אותו לתקן פסיקה שלו לרעת השחקן.

בפוסט הסברתי מדוע לדעתי זו התנהגות בתחום האפור.

כפי שאני הבחנתי בהתנהגות, גם אחרים היו יכולים להבחין בה. במקרה זה כל יושבי השולחנות הקרובים לשולחנו לא רק שהיו יכולים להבחין בה, אלא נאלצו להבחין בה.
הרעש שעשה הפריע להם להתרכז בידיים ששיחקו.

לסיכום
איני יודע האם בברידג' יש חמישים גוונים של אפור. אני בטוח שיש גוונים נוספים מעבר לשניים שתיארתי בפוסט זה.

שימו לב שכמעט בלתי אפשרי לעשות משהו במקרים המשתייכים לגוון הראשון: רק השחקן או זוג השחקנים יודע/יודעים את האמת.

הגוון השני ניתן להבחנה מהחוץ, אפשר וצריך לטפל בו או לפחות במקרים קיצוניים מסוג זה. 



יום שישי, 13 בפברואר 2015

ארבעה סיפורים על זיכרון והגינות









סיפור ראשון
כמו בכל שנה בחודש פברואר, גם השנה מתקיים פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב (השנה בין ה-20 ל-26 בפברואר).
לפני מספר שנים, הבן שלי ואני ישבנו במזרח-מערב בתחרות הזוגות המרכזית. 
הגענו לשולחן בו ישבו שתי גברות נחמדות וכל אחד התבונן בקלפים שבידיו. פתאום קרא הבן שלי לשופט התחרות. כשזה הגיע, הסביר לשופט שאנחנו משחקים לוחות (Boards) לא נכונים.
הגברות העבירו בטעות את הקלפים שקיבלו משולחן אחר והשאירו את הקלפים ששיחקו כמה דקות קודם לכן.

למרות שהן התבוננו בקלפים ששיחקו כמה דקות קודם לא זכרו את הקלפים ששיחקו. 

סיפור שני
הפעם אקח אתכם לקצה השני של זיכרון. בריאן זייטמן, הבעלים של מועדון מרכז הברידג' בירושלים, סיפר לי שבאותו פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב, קרא אלדד גינוסר, אחד מטובי השחקנים בארץ, לשופט התחרות. 

הוא הסביר לשופט שהוא כבר שיחק את אותה יד בתחרות שנה לפני כן.
איך זה קורה שאותה יד חוזרת, אם מחשב מחלק אותה רנדומלית?
ההסתברות מאד נמוכה, אבל גבוהה מאפס.
תחשבו על מישהו שזוכה בפרס הראשון בלוטו. ההסתברות לכך מאד נמוכה.
עכשיו תחשבו על מישהו שזכה פעמיים בפרס הראשון בהגרלת הלוטו. ההסתברות אפסית, אבל גם זה כבר קרה. 
כפי שאותו אדם יכול לזכות פעמיים בפרס ראשון בלוטו, אותה יד יכולה להופיע פעמיים בחלוקה רנדומלית של מחשב.

זה אינו רק סיפור על זיכרון. זהו גם סיפור על הגינות: מי חוץ מאלדד יכול לדעת שזכר יד ששיחק שנה לפני כן? הוא היה יכול לא לקרוא לשופט ולהנות מיתרון של מי שמשחק פעם שנייה את אותה יד.   

הערה: התברר לי שמה שתיארתי לא היה מדויק, מסתבר שלא היה מדובר רק ביד אחת, אלא בסט שלם של ידיים, שחזרו. זה אינו משנה את מהות העניין: ההסתברות לחזרה יותר מפעם אחת נמוכה, לזכור זה נדיר ואת היתרון הלא הוגן אפשר לנצל או לקרוא לשופט ולא לנצל. 

סיפור שלישי
אותו אלדד גינוסר, היה המורה שלי בקורס שחקני תחרויות. השתתפתי בו אחרי ששיחקתי כמה שנים בתחרויות.
אחד השיעורים עסק במציאת ה-Q. יש לכם בסדרה אחת את כל הקלפים הגבוהים, פרט ל-Q. ה-A נמצא ביד אחת (נניח ביד הכרוז) וה-K ביד השנייה (נניח בדומם). אפשר לבצע עקיפה לכל אחד מהצדדים. 
בשיעור למדנו לדחות את העקיפה וקודם לנסות לקבל רמזים, לפי המשחק של היריבים, אצל מי מהם יש הסתברות יותר גבוהה למצוא את ה-Q. 

אחרי השיעור שלחתי לו דוא"ל ובו סיפרתי לו, ששיחקתי בתחרות יד שמתאימה לנושא, לא פחות מהידיים שהביא לתרגול.
התנצלתי שזכרתי רק את הקלפים המשמעותיים ואת מספר הקלפים בכל סדרה בכל יד.
כך למשל לא זכרתי האם בנוסף ל-K♥ היו לי באותה סדרה 6,4,2 או 3,5,7 או כל צירוף אחר של 3 קלפים מתוך 6 הקלפים שצוינו. כשתיארתי אותה כתבתי: Kxxx♥.

את היד הזו שיחקתי שנתיים קודם, בתחרות ארצית במועדון אביבים.
הייתי מאד גאה בתוצאה שלי ביצוע חוזה של ♠4 עם לקיחה עודפת. לא כולם הגיעו לחוזה הזה בהתאמה של 4-3 בסדרת השליט. רק כ-20% מאלה שהגיעו ביצעו את החוזה עם לקיחה עודפת.
לגאווה שלי הייתה סיבה נוספת: אני, אז שחקן מתחיל, שיחקתי נגד הגנה טובה במיוחד. היריבים שלי היו דוד בירמן, אחד מטובי השחקנים בישראל בכל הזמנים ואשתו דניאלה (בדרגת אמן בינלאומי). טעות הכי קטנה שלי ואני היחיד שלא מבצע את החוזה. 

סיפור רביעי
זהו סיפור טרי משיעור שלי בבית ספר למחוננים השבוע. בדרך כלל, אני מלמד נושא ומכין לתרגול ידיים העוסקות באותו נושא. שניים-שלושה שיעורים לפני יום בתי-הספר בפסטיבל, אין לימוד של נושאים חדשים ואין ידיים מוכנות: מערבבים קלפים ומשחקים אותם, כהכנה לפסטיבל.

שכחנו לערבב את אחת הידיים. אחד התלמידים ראה את הדומם של שותפו ואמר לי: שכחנו לערבב את היד הזו. בשבוע שעבר החזקתי את היד שאני רואה בדומם.

גם הסיפור הזה אינו רק סיפור על זיכרון. זהו גם סיפור על הגינות. לרוב התלמידים שלי (ילדים ומבוגרים) אינם זוכרים היום את היד ששיחקו אתמול. 
לא הייתי יכול (ובוודאי תלמידים אחרים לא היו יכולים) לחשוב על האפשרות, שהיד של לפני שבוע לא עורבבה והתלמיד זכר אותה.

אני מלמד את התלמידים שלי לא רק ברידג', אלא גם הגינות במשחק, אמון בשותף וכיבוד השותף והיריבים. במקרה של הילד הזה ברור שהצלחתי.


יום שישי, 25 באפריל 2014

טוב שכן טוב ולא קולני?


האם זה טוב שהשכנים מהשולחן הסמוך אינם מספרים מה החוזה ששיחקו או מה החוזה שהיו יכולים לבצע או איך מבצעים את החוזה? 
תלוי. אם אתה שחקן הוגן אתה לא רוצה לקבל את המידע הלא-חוקי הזה זה טוב.

אם אינך שחקן הוגן, תשמח לקבל את המידע האסור הזה ולהשתמש בו.

הפעם נעים לי לכתוב שוב על שחקן ברידג' מעולה בשם רון שגב. 
בפעם הקודמת שכתבתי עליו הייתה לפני שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה. כתבתי פוסט ב-Facebook. 
בפוסט סיפרתי על יד ששיחקתי נגדו ונגד שותפתו בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב. 
רון עצר באמצע ההכרזה וקרא לשופט וביקש לדבר איתו בלעדינו. לשופט סיפר ששמע מהשולחן הסמוך שחקנים, ששיחקו את היד, אומרים שאפשר לבצע חוזה של ♥6 ולכן אינו יכול לשחק את היד.


היו תגובות רבות לפוסט. חלק מהמגיבים אמרו שהחוק מחייב לעשות את מה שרון עשה (מה שנכון). אחרים אמרו שבתוך עמם הם חיים ולמרות שהחוק מחייב לעשות זאת, רבים לא יעשו את מה שרון עשה,  ולכן הוא ראוי לשבחים.

מישהו חשב, שהדיון ראוי לפרסום ופרסם את הפוסט והתגובות בירחון הישראלי לברידג'.  

מה קרה היום?
שוב שיחקתי נגד רון והשותפה שלו. הפעם בתחרות ארצית לזכר דב הילר ז"ל.
רון קרא שוב לשופט ואמר שאינו יכול לשחק את היד, משום ששמע מהשולחן הסמוך, שאפשר לבצע חוזה של ♦3.
גם הפעם לא שיחקנו את היד. השופט העניש את השחקנים שדיברו בקול, בהורדת אחוזים מהתוצאה שלהם.

מה הבעיה?
הבעיה היא שאיני יודע כמה פעמים, יריבי שמעו מה נאמר על היד בשולחן אחר והתנהגו אחרת: השתמשו במידע ולא דווחו על כך.
אני לא היחיד שלא יודע: מרבית השחקנים אינם יודעים זאת.

הפתרון לבעיה הוא לא לדבר על הידיים במהלך התחרות באופן העשוי לעזור לאלה שאוזניהם כרויות לשולחנות הסמוכים, לפחות כאשר מדובר בתחרויות ארציות. 

Featured post

יד השנה 2011: הלגמו במיטבו

 היד הבאה נבחרה בשנת 2011  כיד השנה  על ידי   The  International Bridge Press Association. זיא מחמוד כתב עליה, שהיא לא רק יד השנה, אלא ...