בפוסט: עיקרון הרצף: על הגינות ואי-הגינות בברידג', תיארתי את הטווח בין הגינות מוחלטת לרמות קיצונית כרצף. באמצע נמצא השטח האפור. בחלקו זו סתם אי-הגינות ומשמאל לקו האדום רמאות.
בפוסט זה אנסה להבחין בין גוונים של אפור. לא בין חמישים גוונים של אפור, אלא בין שני גוונים.
הגוון הראשון: רק השחקן יודע
שלוש הדוגמאות הראשונות שהבאתי התייחסו לשחקנים הוגנים. התייחסתי למצב בו היו יושבים במקומם שחקנים, שנמצאים רוב הזמן בתחום האפור.
בדוגמה הראשונה תיקן אותי אחד מטובי השחקנים בארץ כאשר שכחתי לרשום לקיחה עודפת לזכותי.
כשמישהו לא עושה את זה, למרות שהשחקן הרושם טועה לרעתו ברישום, זה יכול לנבוע משלוש סיבות:
1. גם הוא לא הבחין בטעות
2. הוא הבחין בטעות ובחר במודע להתעלם ממנה
3. מדובר בשחקנים הרבה יותר חלשים מזה שרשם את התוצאה ולמרות שהם חושבים שטעה, הם סומכים עליו יותר מאשר על עצמם ולא מתקנים אותו.
המצב השלישי הוא מצב נדיר.
במצב השני מדובר עבירה. בתרשים זו התנהגות שמשמאל לקו האדום. במצב הראשון מדובר בטעות בתום לב.
אף לא אחד, פרט לשחקן או שחקנים שלא תיקנו רישום כזה, אינו יודע בוודאות האם זה נעשה בתום לב או בכוונה ולכן הגדרתי את זה כאפור.
ככל שרמת משחקם של יריביו של הטועה גבוהה יותר, כך קטנה ההסתברות לתום לב.
עדיין קיימת הסתברות לטעות. בתחרות ארצית גדולה, ראיתי את אחד מבכירי השחקנים בארץ טועה בתום לב. במקרה זה היריב רשם ב-Bridge mate לטובת צפון-דרום את התוצאה המצוינת שהשחקן ושותפו השיגו במזרח-מערב. השחקן הבכיר אישר בטעות את התוצאה.
אני ידעתי על זה רק בגלל הצעקות של שותפו שגילה את הטעות.
כמו שהשחקן הבכיר טעה בתום לב לרעתו, הוא היה יכול לטעות בתום לב לטובתו.
כששחקן בכיר שהוא תמיד הוגן יעשה טעות כזו, אני אאמין שטעה בתום לב.
אם השחקן הבכיר "צבוע באפור", אני אחשוב שבהסתברות גבוהה, אי-תיקון טעות הרישום, נובע מרצון מכוון לא לתקן את הטעות.
שתי הדוגמאות האחרות שהבאתי (לשמוע מה שמדברים בשולחן הסמוך ולזכור ידיים שחולקו כבר בתחרות לפני מספר חודשים) קשות הרבה יותר לזיהוי על ידי מישהו, שאינו השחקן ששמע/לא שמע את הדיבורים בשולחן הסמוך או הבחין/לא הבחין שהוא זוכר את הידיים מתחרות אחרת.
הגוון השני: אפשר להבחין מהחוץ
בדוגמה הרביעית "רדף" שחקן בכיר אחרי שופט בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב. בכל פעם שהשופט עבר הוא ניסה בצעקות רמות לשכנע אותו לתקן פסיקה שלו לרעת השחקן.
בפוסט הסברתי מדוע לדעתי זו התנהגות בתחום האפור.
כפי שאני הבחנתי בהתנהגות, גם אחרים היו יכולים להבחין בה. במקרה זה כל יושבי השולחנות הקרובים לשולחנו לא רק שהיו יכולים להבחין בה, אלא נאלצו להבחין בה.
הרעש שעשה הפריע להם להתרכז בידיים ששיחקו.
הגוון הראשון: רק השחקן יודע
שלוש הדוגמאות הראשונות שהבאתי התייחסו לשחקנים הוגנים. התייחסתי למצב בו היו יושבים במקומם שחקנים, שנמצאים רוב הזמן בתחום האפור.
בדוגמה הראשונה תיקן אותי אחד מטובי השחקנים בארץ כאשר שכחתי לרשום לקיחה עודפת לזכותי.
כשמישהו לא עושה את זה, למרות שהשחקן הרושם טועה לרעתו ברישום, זה יכול לנבוע משלוש סיבות:
1. גם הוא לא הבחין בטעות
2. הוא הבחין בטעות ובחר במודע להתעלם ממנה
3. מדובר בשחקנים הרבה יותר חלשים מזה שרשם את התוצאה ולמרות שהם חושבים שטעה, הם סומכים עליו יותר מאשר על עצמם ולא מתקנים אותו.
המצב השלישי הוא מצב נדיר.
במצב השני מדובר עבירה. בתרשים זו התנהגות שמשמאל לקו האדום. במצב הראשון מדובר בטעות בתום לב.
אף לא אחד, פרט לשחקן או שחקנים שלא תיקנו רישום כזה, אינו יודע בוודאות האם זה נעשה בתום לב או בכוונה ולכן הגדרתי את זה כאפור.
ככל שרמת משחקם של יריביו של הטועה גבוהה יותר, כך קטנה ההסתברות לתום לב.
עדיין קיימת הסתברות לטעות. בתחרות ארצית גדולה, ראיתי את אחד מבכירי השחקנים בארץ טועה בתום לב. במקרה זה היריב רשם ב-Bridge mate לטובת צפון-דרום את התוצאה המצוינת שהשחקן ושותפו השיגו במזרח-מערב. השחקן הבכיר אישר בטעות את התוצאה.
אני ידעתי על זה רק בגלל הצעקות של שותפו שגילה את הטעות.
כמו שהשחקן הבכיר טעה בתום לב לרעתו, הוא היה יכול לטעות בתום לב לטובתו.
כששחקן בכיר שהוא תמיד הוגן יעשה טעות כזו, אני אאמין שטעה בתום לב.
אם השחקן הבכיר "צבוע באפור", אני אחשוב שבהסתברות גבוהה, אי-תיקון טעות הרישום, נובע מרצון מכוון לא לתקן את הטעות.
שתי הדוגמאות האחרות שהבאתי (לשמוע מה שמדברים בשולחן הסמוך ולזכור ידיים שחולקו כבר בתחרות לפני מספר חודשים) קשות הרבה יותר לזיהוי על ידי מישהו, שאינו השחקן ששמע/לא שמע את הדיבורים בשולחן הסמוך או הבחין/לא הבחין שהוא זוכר את הידיים מתחרות אחרת.
הגוון השני: אפשר להבחין מהחוץ
בדוגמה הרביעית "רדף" שחקן בכיר אחרי שופט בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב. בכל פעם שהשופט עבר הוא ניסה בצעקות רמות לשכנע אותו לתקן פסיקה שלו לרעת השחקן.
בפוסט הסברתי מדוע לדעתי זו התנהגות בתחום האפור.
כפי שאני הבחנתי בהתנהגות, גם אחרים היו יכולים להבחין בה. במקרה זה כל יושבי השולחנות הקרובים לשולחנו לא רק שהיו יכולים להבחין בה, אלא נאלצו להבחין בה.
הרעש שעשה הפריע להם להתרכז בידיים ששיחקו.
לסיכום
איני יודע האם בברידג' יש חמישים גוונים של אפור. אני בטוח שיש גוונים נוספים מעבר לשניים שתיארתי בפוסט זה.
שימו לב שכמעט בלתי אפשרי לעשות משהו במקרים המשתייכים לגוון הראשון: רק השחקן או זוג השחקנים יודע/יודעים את האמת.
הגוון השני ניתן להבחנה מהחוץ, אפשר וצריך לטפל בו או לפחות במקרים קיצוניים מסוג זה.
