חוק ה-7

חוק ה-7 הוא כלל במשחק היד בברידג' בחוזים ללא שליט. החוק מגדיר כמה פעמים לעכב את הקלף הגבוה ביותר, בדרך כלל ה-A בסדרה הארוכה של היריבים.
מטרת העיכוב היא מניעת מעברים בין ידי המגנים.

הנוסחה 

הכרוז רואה את מספר הקלפים בסדרה הארוכה של היריב בדומם ומחבר אותם למספר הקלפים בידו. N הוא מספר הקלפים בסדרה זו בידו ובדומם. נניח שלו יש AXX.

מספר הפעמים שצריך לעכב הוא 

7-N

אם בדומם יש 2 קלפים, אז יש לכם ביחד 5 קלפים. עליכם לעכב פעמיים ורק בפעם השלישית לזכות ב-A. 

אם בדומם יש 3 קלפים, אז יש לכם ביחד 6 קלפים. עליכם לעכב פעם אחת ובפעם השנייה לזכות ב-A. 

אם בדומם יש 5 קלפים אז יש לכם ביחד 7 קלפים. אל תעכבו זכו מיד ב-A!!!

ההיגיון שמאחורי הנוסחה

כאשר אחד מהיריבים התערב במכרז הוא הבטיח לפחות חמישה קלפים בסדרה.

נניח שיש לו בדיוק חמישה קלפים. בתום העיכוב על פי הנוסחה לשותף שלו לא יישאר אף קלף בסדרה על מנת לעבור לידו של המתערב ולזכות ביתר הקלפים בסדרה. 

כך למשל, אם אתם בחוזה של 3NT, ליריב שהתערב יש חמישה קלפים. אם לכרוז ולדומם יש חמישה קלפים, אז לשותפו של הכרוז יש שלושה קלפים. 

לא יוותר לו מעבר ליד המגן השני, אם יזכה בלקיחה. 

דוגמה

אתם משחקים בחוזה של 3NT מצד דרום. כשפתחתם ♣1 מערב התערב ב-♠1. יש לו חמישה קלפים בסדרה כולל KQJT♠. 
אתם מחזיקים A32♠.  
אתם רואים שני קלפי ♠ בדומם. יש לכם ולדומם חמישה קלפים. לפי חוק ה-7 תעכבו פעמיים. 
מערב יזכה ב-K♠ וב-Q♠ כשישחק את ה-J♠ תזכו ב-A♠. 
עכשיו אין למזרח מעבר ב-♠ למערב משום שנגמרו לו כל הקלפים בסדרה זו.

נגד מי לבצע עקיפה? 

מהלך המכרז מלמד שלמערב יש לפחות 9 נקודות. אם יש לכם 25 נקודות, למזרח יהיו לכל היותר 6 נקודות. 
אם יש לכם יותר מ-25 נקודות, למזרח יהיו פחות מ-6 נקודות.

אם חסרים לכם שני קלפי K כשבסדרה אחת יש לכם AQ בצפון ובשנייה AQ בדרום והחלטתם להשתמש בטכניקה של עקיפה על מנת לנסות לזכות בלקיחה תשיעית, שחקו קלף קטן מהדרום אל ה-Q בצפון. 
הסיכוי שה-K הוא במזרח נמוך מהסיכוי שהוא במערב משום שבאופן ברור במערב יש יותר נקודות מאשר במזרח. 

היד המסוכנת 

היד המסוכנת היא ידו של מערב. אם יזכה בלקיחה יוכל לזכות גם בשתי לקיחות ב-♠ להפלת החוזה.

אם העקיפה נגד מזרח תיכשל והוא יזכה ב-K, לא יהיה לו קלף בסדרת ה-♠ על מנת לעבור לידו של מערב. 

ללמוד ברידג' מהרצאה שאינה עוסקת בברידג'

מההרצאות שאני מעביר בנושאי כלכלת המשפחה או בנושא כיצד להתנהל מול הבנקים? אי אפשר ללמוד ברידג'.

אני יכול להתאים את ההרצאות לעולמם של שחקני ברידג', כפי שהתאמתי אותן לקהלי יעד אחרים, כגון: נשים, מורים ומורות, נכים או ניצולי שואה. 

התאמה כזו יכולה רק לעזור להם להבין טוב יותר את תוכן ההרצאה ואולי אפילו לשפר את התנהלותם הכלכלית. היא לא תשפר את רמת המשחק שלהם בברידג'.

יש נושא נוסף שעליו אני מרצה: ניהול סיכונים. גם אם לא אזכיר בה דבר או חצי דבר הקשור לברידג' יהיו כאלה שרמת המשחק שלהם תשתפר.

האוניברסליות של ניהול סיכונים

כל אחד בכל תחום חיב לנהל סיכונים החל ממנהיגי מדינות, מנהלי חברות וכלה באנשים או ילדים המבצעים פעולה יומיומית. 

אביא שתי דוגמאות.

דוגמה 1: הפצצת כור גרעיני באירן
כשעומדת על הפרק החלטה בשאלה: האם להפציץ כור גרעיני באירן?
ממשלה והעומד בראשה צריכים להביא בחשבון סיכונים.

להלן רשימה לא ממצה של סיכונים:

1. סיכון לפעולות נגד אירניות
טילים, הפצצות, פיגועי טירור, פעולות של חיזבאללה

2. סיכון לפגיעה במעמד פוליטי בינלאומי
למשל סנקציות או חרם בינלאומי.

3. סיכון של נפילת מטוסים
כולל האפשרות של מות אנשי הצוות או נפילתם בשבי.

דוגמה 2: חצית כביש
הסיכון העיקרי בחצית כביש הוא מות או פציעה מדריסת כלי רכב. יש סיכונים נוספים כמו אובדן ארנק או חפץ אחר, פגיעה במישהו שחוצה איתנו את הכביש ועוד.
רמת הסיכון משתנה לפי גורמים שונים:

1. גילו של חוצה הכביש
הסיכון של אדם בריא בן 25 שונה מהסיכון של ילד בן 4 או קשיש בן 90.

2.עומס התנועה בכביש
יש הבדל בין אוטוסטרדה לכביש צדדי שאחת לשעה עוברת בו מכונית.
יש הבדל בין חציה בשעת לילה מאוחרת לחציה בשעה בה כולם נוסעים לעבודה או חוזרים מהעבודה. 

3. מקום החציה
גשר, מעבר חציה או רמזור מסוכן פחות ממקום אקראי.

4. אור ירוק או אור אדום
חציה באור אדום הרבה יותר מסוכנת.

הדוגמה הראשונה מתייחסת להחלטה מדינית. הדוגמה השנייה עוסקת בפעולה יומיומית פשוטה שתושבי ערים בחלקים המפותחים של העולם מבצעים כמה פעמים בכל יום.
שימו לב שאפילו מודל הסיכונים של הפעולה היומיומית הוא לא מאד פשוט, על אף שכולנו משתמשים בו באופן כמעט אוטומטי.

כיצד מנהלים סיכונים?

באופן פשטני ניהול סיכונים מורכב מהשלבים הבאים:

שלב 1: זיהוי הסיכון, ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון והערכת משמעותו
בדוגמה של חצית כביש זיהוי הסיכון של היפגעות מרכב. 

שלב 2: החלטה האם לטפל בו (Mitigation)
יש סיכונים שבאופן מודע בוחרים לא לטפל בהם לאחר זיהוים. בדוגמה הקיצונית עלות מניעת התרחשותו גבוהה מעלות התממשות אירוע סיכון.

שלב 3: טיפול בסיכון

חציה ברמזור באור ירוק היא דרך לטיפול בסיכון. להסתכל שמאלה, ימינה ושוב שמאלה לפני החציה היא דרך לטפל בו.

ניהול סיכונים בברידג': היד המסוכנת
אתם משחקים בחוזה של 3NT. הובילו נגדכם ב-K♦. אתם מחזיקים ב-AT♦. בדומם יש שלושה קלפים קטנים בסדרה זו. שיחקתם את ה-T♦. היריב המשיך ב-Q♦. אתם זכיתם ב-A♦. המגן השני שיחק קלף בסדרה אחרת.
היד המסוכנת היא ידו של המוביל. אם הוא יזכה בלקיחה בסדרה אחרת, הוא יזכה בעוד 5 לקיחות ב-♦.

אם לפני ששיחקנו את ה-T♦ בלקיחה הראשונה, תכננו את המשחק וראינו שיש לנו 8 לקיחות בטוחות והתשיעית יכולה לבוא מעקיפה בסדרת ה-♠ ,בה אנו מחזיקים בידנו ב-AQ או מעקיפה בסדרת ה-♥ בה יש בדומם AQ. נעקוף כמובן ב-♥. גם אם העקיפה לא תצליח ליריב שיזכה בלקיחה לא יהיה ♦ על מנת להיכנס ליד של שותפו. 

ניהול סיכונים בברידג': הכרזות סלאם
הסיכון בהכרזת סלאם קטן גבוה מדי כאשר ההסתברות לבצע אותו קטנה מ-50%. 
אם שני היריבים הכריזו Pass בכל מהלך ההכרזה, הסיכוי לבצע סלאם התלוי רק בעקיפה הוא 50%.
לפעמים מכריזים סלאם קטן התלוי בעקיפה.

הסיכון בהכרזת סלאם גדול גדול יותר. לא נסתפק ב-50% סיכוי. 
כשיש לנו יד של 4-3-3-3 ולשותף יד במבנה זהה, הכוח שלנו מפוזר בין הסדרות וגילינו שחסר לנו K, הסלאם הגדול תלוי בעקיפה. 50% להצלחה כבר אמרנו. במצב כזה נימנע מהכרזת סלאם גדול. 

השורה התחתונה
גם בלי הדוגמאות מתחום הבירידג', הרצאה על ניהול סיכונים עשויה לעזור לחלק משחקני הברידג' לשפר את הכרזתם ואת משחקם. 
הם פשוט יביאו בחשבון את הסיכונים.

הבעיה בברידג' ובתחומים אחרים, שלא תמיד ניתן בקלות ובדיוק לבצע הערכה של הסיכון. ידיעת ההסתברות להצלחה או לכישלון והבנת משמעות התממשות הסיכון מחיבים לפעמים הבנה וידע מעמיקים.

לא קשה להכריז. קשה להכריז נכון

לפני כמה שנים, מספר דקות לפני שעמדתי להתחיל לשחק בתחרות ארצית, צלצל הטלפון שלי. התבשרתי שזכיתי במכרז ייעוץ בתחום טכנולוגיית המידע, שהיה חשוב לפרנסתי.

ביד הראשונה הייתי הכרוז בחוזה של ♠4. כנראה שהראש שלי היה עדיין במכרז הנ"ל, משום ששיחקתי הכי גרוע שאפשר.
זכיתי בהובלה ב ♥ ב A בדומם וביצעתי עקיפה ב ♠ אל ה AQ♠  דווקא נגד היד המסוכנת. היריב שהיה עם שישה קלפים ב ♥, זכה ב K והמשיך ב ♥ ששותפו חתך.
ביצעתי 11 לקיחות. כל יתר השחקנים ששיחקו את אותו חוזה ביצעו 12 לקיחות.

איזה אחוז קיבלתי על היד לדעתכם?

אני מניח שרובכם לא תנחשו נכון. כנראה שתהיו בטווח של בין 0% ל 20%.
במציאות קיבלתי 60% על היד.

הסיבה לכך היא שקשה להגיע לחוזה של ♠4, כשיריב לא פגיע פותח בגובה 2 ומראה יד חלשה ב ♥. לי, במצב פגיע, היו 10 נקודות עם QJxx♥.  לשותף 14 נקודות עם AK♥. רבים בחרו לא לחפש את ההתאמה ב ♠ והשיגו תוצאה טובה פחות ממשחק מלא ב ♠. 

לא רק 60% ממשתתפי התחרות הארצית הנ"ל מתקשים בהכרזה. בתחרות הזוגות בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב הייתה יד שאני התקשיתי בהכרזתה. משיחות עם משתתפים אחרים, הבנתי שקרוב לוודאי שלא רק אני התקשיתי בהכרזתה. 
שאלתי לדעתם של כמה מומחים (כולל השופט הפולני בתחרות, שמישהו הפנה אותי אליו כמומחה, משום שבעברו הלא כל כך רחוק שיחק בנבחרת הצעירה של מולדתו). 

את היד בה התקשיתי בהכרזה הצגתי בפורום משחק הברידג' באתר ההתאגדות ואשמח עם שחקנים טובים ממני יביעו את דעתם.

אני מה יוצא לי מזה (אמי"ל)?
הקורא ישאל בוודאי איזו תועלת תצמח לו מהסיפור הנחמד לעיל. התשובה היא, שיש ידיים בברידג' בהן החלק הקריטי במשחק הוא הכרזה נכונה. באותן ידיים אם תכריזו נכון תקבלו תוצאה טובה גם אם המשחק שלכם יהיה הגרוע ביותר.

הערות שוליים
מה שיפה בברידג' הוא שיש ידיים שונות, בהן הגורם המהותי המשפיע על תוצאת המשחק הוא אחר. 
כך למשל בידיים מסוימות קלף ההובלה הוא זה שיקבע האם יבוצע חוזה.  

רוצים דוגמה להכרזה קשה בגמר תחרות ספינגולד היוקרתית בארצות הברית בה טעה ניק ניקל, מטובי השחקנים בארצות הברית?
קראו: לכל כלל יש יוצא מהכלל.