מדוע לפעמים "כולם" טועים?

ב-7 במרץ פורסם בעיתון דה מרקר מאמר שכותרתו: מיליארד סינים טועים. המאמר דן בהטיות פסיכולוגיות הגורמים למרבית האנשים לטעות בקבלת החלטות.

את התיאוריה, שממנה התפתחה הדיסיפלינה של כלכלה התנהגותית, הגו שני ישראלים: דניאל כהנמן, שזכה בפרס נובל ועמוס טברסקי ז"ל, שלולא היה נפטר קודם היה זוכה ביחד איתו בפרס.

זה נכון גם לברידג' לפעמים "כולם" טועים.

בכותרת המאמר בדה מרקר יש שתי טעויות:

החשובה פחות: יש מיליארד ו-300 מיליון סינים ולא מיליארד.

הטעות החשובה יותר היא, שכנראה לא כל המיליארד ו-300 מיליון טועים. יש 10 או 100 או 1,000 או 10,000 או אולי יותר מ-10,000 סינים שלא טועים.

זה נכון גם לברידג' ולכן סימנתי את המילה "כולם" במרכאות כפולות. יש מצבים בהם לא כולם טועים. כמעט כולם טועים או אחוז גבוה משחקני הברידג' טועים. 

מדוע אני לא תמיד עושה את מה ש"כולם" עושים?

זה התחיל הרבה לפני ששיחקתי ברידג'. הייתי יועץ לארגונים גדולים בנושאי מחשוב ומערכות מידע.

תהליך טיפוסי של קבלת החלטות כלל בדיקה מה ארגונים אחרים בארץ עושים ובמקרים רבים "התיישרו" עם מה שרובם עושים.

תהליך קבלת ההחלטות שלי היה שונה. בנוסף לבדיקה מה "כולם" עושים, גם שאלתי שאלות, לפעמים שאלות קשות. קראתי חומרים בעברית ובעיקר באנגלית ולפעמים הגעתי למסקנה, שמה שאחרים עושים לא כל כך מוצלח.

כשהגעתי למסקנה כזו, בדקתי אותה מול מומחים גדולים יותר בחו"ל. 
כשמומחים חשבו כמוני, המלצתי ללקוח לא לעשות את מה ש"כולם" עושים, אלא לעשות משהו אחר.

ברוב המקרים, מי שקיבל את ההמלצה שלי, השיג תוצאות טובות יותר ממה שהשיגו אלה שעשו את מה ש"כולם" עושים.

במקרה אחד, דרמטי במיוחד, כל מי שעשה את מה שראה את האחרים עושים הפסיד מאות אלפים. לא תמיד מאות אלפי שקלים. לפעמים מאות אלפי דולרים. לקוחות שלי, שקיבלו את המלצתי ופעלו באופן סביר למימוש מוצר אחר, לא הפסידו.

לא פלא שגם בברידג' לא תמיד אני עושה את מה ש"כולם" עושים. למשל בפוסט: לעצור את היד המושטת לכרטיס ה-Stop ול-♠4. שלא תטעו, לא תמיד זה מצליח. 

כיצד לומדים להכריז לא נכון?

אתם שחקני תחרויות מתחילים ומשחקים בתחרויות מקומיות במועדון. שחקן יותר טוב מכם, נניח אמן בכיר או רב אמן, אומר לכם משהו ביחס להכרזה, למשל: מה המשמעות של הכרזה שהיא חלק מקונבנציה. אימצתם את זה. זה מה שאומר שחקן מנוסה בדרגה גבוהה. ללא ספק, שחקן הרבה יותר טוב מכם. אולי הכוכב של תחרויות אחה"צ במועדון.

כעבור שלושה חודשים מישהו שואל אתכם על אותה הכרזה. אתם אנשים נבונים ואתם נותנים את אותו הסבר, שהשחקן הבכיר של אחה"צ נתן לכם.
לא רחוק היום, שבו "כולם" מכריזים כך. 

תהליך קבלת החלטות אחר בנושא הכרזות

אני בטח לא היחיד שמשתמש בתהליך קבלת החלטות כזה.
גם כשהייתי שחקן מתחיל ושחקן בדרגה גבוהה אמר לי משהו, בלא מעט מקרים, ובמיוחד במקרים שלא הבנתי את ההיגיון שמאחורי ההכרזה, ניסיתי לבדוק האם הוא צודק. בדיוק כפי שעשיתי כיועץ מחשוב לארגונים גדולים.

היו מקרים שמצאתי המלצה נחרצת ושונה בספר או באתר אינטרנט מוביל. היו מקרים ששחקן ברמה גבוהה בהרבה מכל שחקן אחה"צ במועדון כלשהו, שלל לחלוטין את המלצת הכוכב המקומי של אחה"צ.

באותם מקרים קיבלתי החלטה שונה ממה שהמליץ שחקן בכיר ממני במועדון.
באותם מקרים קיבלתי החלטה שונה גם אם "כולם" במועדון מכריזים אחרת.
כמו בייעוץ במחשבים, ברוב המקרים האלה ההחלטה שלי הביאה לתוצאות טובות יותר בהשוואה להיצמדות למה שעושים "כולם".

"כולם ב'"

"כולם" זה עניין של הגדרה. אפשר לשכנע אותי בקלות לאמץ הכרזה אם "כולם ב'" מכריזים כך.

"כולם ב'" עשויים להיות 50 השחקנים הטובים ביותר בישראל. 

אני בהחלט סומך על האינטגריטי של שחקנים בכירים מאד שאני מדבר איתם: הם יודעים להבחין בין מצבים שבהם יש אחידות דעות בין מומחים לבין מצבים שבהם יש חילוקי דעות בין מומחים.

במצב הראשון יגידו לי שצריך להכריז באופן מסוים.
במצב השני יגידו לי: "אני מכריז כך אבל יש כאלה שמכריזים אחרת".

הפיסקה הזאת עוסקת במצב הראשון בלבד.

צריך לסייג את מה שאמרתי כאן. לפעמים אני בוחר להמשיך להכריז לא נכון, על אף שאני משוכנע ש"כולם ב'" צודקים.
אני עושה זאת, בלית ברירה, במקרים שההכרזה המומלצת מסובכת מדי או קשה מדי עבורי או עבור שותפים שלי. 
במקרים כאלה אני והשותפה או אני והשותף עלולים לטעות ושכרנו יצא בהפסדנו.

דוגמה ראשונה: לא להכריז 1NT עם חמישייה במייג'ור

לאחד התלמידים, שלמדו איתי בקורס מורים לברידג', קוראים יוסי אנגל. יוסי הוא שחקן ברידג' מצוין בדרגת אמן בינלאומי. הוא היה פטור מהחלק של לימוד ברידג' בקורס ולמד רק את החלק שעוסק בהוראת ברידג'.

כשכל תלמיד היה צריך להרצות במשך 10 דקות, החליט מוטי גלברד שלימד בקורס, שגם יוסי ירצה ואנחנו נלמד ממנו משהו.

יוסי אמר בהרצאתו שבברידג' מודרני פותחים 1NT ביד מאוזנת עם חמישייה בסדרת מייג'ור, משום שיותר חשוב להראות במצב כזה את טווח הנקודות מאשר את מבנה היד.
גם נכון וגם הסבר הגיוני.

יש כאלה שחושבים אחרת. במקומות מסוימים זה "כולם". יש וריאציות של תמיד לפתוח בסדרת המייג'ור ווריאציות של לפתוח במייג'ור רק עם 17 נקודות.

כשיוסי אנגל אומר שכך משחקים בברידג' המודרני (ולא רק הוא באופן אישי) זה מספיק לי בשביל לא לשחק באופן שונה ממה שהוא אומר.

הערה: זה לא בא במקום הערכת יד. אם אני מעריך יד של 17 נקודות עם הרבה ספוטים וסדרה עם אורך וכוח, כשווה 18 נקודות ייתכן שגם אני אפתח בסדרת מייג'ור. 
בדיוק כפי שלפני זמן לא רב פתחתי באליפות הארץ לזוגות מעורבים ב-1NT עם יד של 18 נקודות. פשוט הערכתי אותה כיד פחות טובה ששווה 17 נקודות.

דוגמה שנייה Texas Transfer
פתיחה של 1NT היא פתיחה שכיחה בברידג' ולכן חשוב לדעת את התשובות הנכונות עליה (במקרים בהם יש תשובות נכונות ואין מחלוקת).

Texas Transfer זהו בדיוק המקרה. לאחר 1NT הכרזת ♦4 היא טרנספר ל-♥ והכרזת ♥4 היא טרנספר ל-♠.
המשיב מבטיח שישה קלפים לפחות בסדרה שאליה נעשה טרנספר.

שמעתי משחקנים במועדון שעושים את זה רק עם יד שרוצה לסגור למשחק מלא בסדרת מייג'ור שבאופן ודאי לא מעונינים בסלאם.

אולי הייתי רשלן, אבל זה נשמע לי הגיוני וכך שיחקתי במשך הרבה שנים.
יום אחד פתחתי את הירחון הישראלי לברידג' וקראתי מאמר של אלדד גינוסר העוסק גם ב-Texas Transfer. 
מהר מאד הבנתי שטעיתי: יש גם מצבים בהם רוצים לבדוק סלאם אחרי Texas Transfer. 

התחלתי לשחק נכון את קונבנציית Texas Transfer.
יום אחד נאמר לי שאני טועה כי "כולם" משחקים את זה רק עם ידיים המתאימות למשחק מלא בלבד.

"כולם" זה כמה עשרות או כמה מאות שחקני תחרויות לא ברמה הגבוהה ביותר. 
מתוך 1,000 מקרים בהם תהיה מחלוקת בין "כולם" לשחקן ברמה גבוהה גם בקנה מידה עולמי, השחקן הבודד יהיה צודק ב-999 מקרים.

לא קיבלתי את הטענה, המעט מעליבה (המשמעות היא שאני לא הבנתי את מה שקראתי או שאני לא זוכר את מה שקראתי).

מחלתי על כבודי והצעתי לשאול שחקן אחר, שאף אחד לא חולק על רמתו הגבוהה בכל קנה מידה. התשובה שלו הייתה זהה למה שקראתי במאמר. 

עכשיו כבר לא מדובר במישהו שצודק ב-999 מתוך 1,000 מקרים של מחלוקת עם "כולם", מדובר ב-1,000 מתוך 1,000 מקרים.  

בחרו לשאול עוד שחקן ברמה גבוהה מאד. כמובן שקיבלו בדיוק את אותה תשובה שנתן השחקן שנשאל לפניו. 

עצה קטנה למי שרוצים להיות שחקני ברידג' ברמה גבוהה

אתם יכולים לאמץ את מה שעושים "כולם" ולהיות שחקני תחרויות בינוניים ואפילו שחקני תחרויות טובים, אבל אם אתם רוצים להיות שחקנים ברמה גבוהה באמת, בדקו את מה שאומרים לכם ועל תאמצו את זה באופן אוטומטי.

ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים? - להפסיד לקיחה

 

 

 

בסדרת פוסטים על פחד בברידג' תיארתי ממי מפחדים חלק משחקני הברידג' המשחקים בתחרויות.

בפוסט הראשון:  פחד בברידג'. חלק 1: פחד משחקנים חזקים, עסקתי בפחד משחקנים ברמה גבוהה, בפוסט השני עסקתי בפחד משחקנים מטילי אימה ובפוסט: פחד בברידג' חלק 3: פחד במה עסקתי בפחד מהצופים במשחק.

בסדרת פוסטים זו אתייחס לשאלה: ממה מפחדים תלמידים בקורסי ברידג' ושחקנים מתחילים? כמובן שמדובר רק בחלק מהתלמידים והשחקנים המתחילים. 

כפי שיש כאלה שאינם מפחדים לשחק נגד שחקנים טובים, אינם מפחדים משחקנים מטילי אימה ואינם סובלים מפחד במה, יש תלמידים ושחקנים מתחילים, שאינם מפחדים ממה שחלק מהתלמידים והמתחילים פוחדים. 

כפי שהבנתם מהכותרת, פוסט זה מתייחס לפחד להפסיד לקיחה.
אגלה לכם סוד: כשאני משחק למשל בחוזה הנדיר של 7NT, גם אני מפחד להפסיד לקיחה.

יש שחקנים מתחילים ותלמידים שמפחדים להפסיד לקיחה גם בחוזה של 1NT.

ההבדל בין פחד להפסיד לקיחה: בין חוזה של 7NT לבין חוזה של 1NT?

הפחד להפסיד לקיחה בחוזה של 7NT הוא רציונאלי. כשמכריזים 7NT מצפים לזכות בכל הלקיחות. ההחלטה ללכת לסלאם לרוב מגובה ביד חזקה או בידיים חזקות. אם נפסיד לקיחה, ניכשל בביצוע החוזה.

כשמכריזים 1NT מצפים לזכות בשבע לקיחות. לרוב נזכה ב 6-8 לקיחות. כמעט תמיד סך הנקודות שבידינו (הכרוז והדומם ביחד) הוא פחות מ-25 נקודות מתוך 40 נקודות. סביר להניח שנפסיד לפחות 5 לקיחות. אם נפסיד לקיחה, עדיין נוכל לבצע את החוזה. אולי נוכל עדיין לעשות את התוצאה הטובה ביותר בתחרות.

זה לא רציונאלי לפחד להפסיד לקיחה. למרות זאת, שחקנים מתחילים ותלמידים מקבלים החלטות אי-רציונאליות, על מנת לא להפסיד לקיחה ומשלמים לפעמים ביותר מלקיחה.

שגיאה 1: לקחת את הקלפים הגבוהים בסדרה הקצרה

אמחיש את זה באמצעות דוגמה.
בשיעור הראשון שתלמידים שלי, שמשחקים רק מיני ברידג', לומדים טכניקת משחק הם עדיין לא יודעים מה זה שליט (Trump). הטכניקה שאני מלמד אותם היא לנסות לפתח סדרה ארוכה.

אם אתה מגן, בדוק מה הסדרה הארוכה שלך ושחק אותה.
אם אתה כרוז, ספור את מספר הקלפים בידך ובדומם ונסה לפתח סדרות שבהן יש לכם יחסית הרבה קלפים: שבעה לפחות ולרוב שמונה או יותר.

יש רק עוד מושג אחד שמוזכר בשיעור: כניסה. קלפים גבוהים בסדרה אחרת, המאפשרים לך לזכות בקלפים שהוגבהו בסדרה הארוכה. 
ההסבר שלי (וקרוב לוודאי שגם של רוב המורים לברידג'): אל תשחקו את הקלפים האלה בשלב מוקדם. חכו עד שיגמרו ליריבים הקלפים בסדרה הארוכה שלכם ואז תשחקו אותם.

בשיעורים שלי, ההסברים מלווים בהדגמות באמצעות ידיים המצוירות על הלוח. התלמידים שואלים שאלות ומקבלים תשובות. בידיים שעל הלוח, אנחנו בודקים מה קורה כשלוקחים קודם את הקלפים הגבוהים ומה קורה כשמשאירים לנו כניסות ליד. ההבדלים בתוצאות בדוגמאות שאני מביא, הם כמובן דרמטיים.
ואז מתחילים לשחק ידיים מוכנות מראש על נושא השיעור.

מה קורה ביד עם תשעה קלפים בסדרת ה-♥?  

באחת מהידיים מקבל המגן המוביל חמישה קלפים ללא נכבדים בסדרת ה-♥. שותפו מקבל ארבעה קלפים באותה סדרה. ארבעת הקלפים הגבוהים בסדרה נמצאים אצל הכרוז והדומם. הם מחולקים 2-2.

המגן המוביל מחזיק גם ב-AK3♣ ושותפו ב-Q♣ בלבד. לשני המגנים אין כניסות נוספות לידיים.
אם מובילים ב-♥, כפי שלמדו כמה דקות קודם, וכשזוכים ב-♣, ממשיכים בעוד ♥, ההגנה מפילה את החוזה אחרי שהיא זוכה בוודאות בשלוש לקיחות ב-♥ ובשתי לקיחות ב-♣.

אולי תתפלאו, אבל קרוב ל-50% ממשתתפי קורס מתחילים מובילים ב-A♣.
עוד יותר יפתיע אתכם לקרוא, שאחוז לא קטן ממשיך עם ה-K♣,  אחרי שראה את ה-Q♣ של שותפו נופלת על ה-A♣.

זו אגב הזדמנות נהדרת לחזרה על עיקרון השותפות, שלמדו שיעור או שניים קודם. שואלים אותו: האם הוא סומך על שותפו? התשובה היא: כן. "אז מדוע זרק השותף שלך את ה-Q♣, אם יש לו קלף אחר בסדרה?"

"התחקיר" שאחרי

שלא תטעו, ב"תחקיר" אחרי שלא הפילו את החוזה, מתברר שרוב התלמידים שהובילו ב-A♣ הבינו את השיעור ולמרות זאת פעלו באופן לא רציונאלי והובילו ב-A♣.

נזקי הפחד להפסיד לקיחה

1. מאבדים כניסות ליד המאפשרות לזכות בלקיחות בסדרות הארוכות

2. עוזרים ליריבים לפתח את הסדרה הארוכה שלהם שבה לקחו את הקלפים הגבוהים

שגיאה 2: לא עושים עקיפות

בשיעור הבא לומדים עקיפה. כשיש לכם 7 קלפים בסדרה ובדומם את ה-AQJT, ובידכם כניסות למכביר, אפשר לבצע 3 פעמים עקיפה. אם לוקחים מיד את ה-A הסיכוי להפיל את ה-K הוא זניח. הסיכוי להצלחת עקיפה הוא 50%.

התלמידים (וגם שחקני תחרויות ברמה לא גבוהה) מבינים את העיקרון ובכל זאת פועלים באופן לא רציונאלי ומשחקים קלף קטן ל-A. 
התשובה לשאלה: "האם הבנת שהסיכוי להצליח בעקיפה הרבה יותר גדול?" היא חיובית.
"אז מדוע לא ביצעת עקיפה?" התשובה היא פחדתי להפסיד ל-K. 
תסבירו להם, כמו שאני עשיתי יותר מפעם אחת, שגם אם תזכו ב-A תפסידו ל-K בפעם הבאה שתשוחק הסדרה.

הם יבינו... אבל בפעם הבאה קרוב לוודאי שישחקו את ה-A. 

החלטות לא רציונאליות לא רק בברידג'

 

מחקרים של פרופ' דניאל כהנמן (שקיבל פרס נובל) ושותפו למחקרים פרופ' עמוס טברסקי (שלא קיבל פרס נובל רק משום שנפטר לפני הענקת הפרס) מראים כי במצבים מסוימים אנשים מקבלים החלטות באופן לא רציונאלי, בגלל כשלים והטיות. חוקרים רבים אחרים מצאו ממצאים דומים. 

לא אלאה אתכם בפוסט זה בצלילה לעומק בנושא זה. במקום זה אפנה את מי שמעוניין, לפוסט בבלוג אחר שלי המתמקד בנושא: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה?

משחק הברידג' אינו יוצא דופן. כפי שראיתם בפסקאות הקודמות גם בו מקבלים לפעמים החלטות לא רציונאליות.

 

קישור לסרטונים בערוץ ה-Youtube שלי 

 

אפשר להיות מנויים ללא תשלום לערוץ ה-Youtube שלי. כתובת הערוץ: הערוץ של אבי רוזנטל.

 

סרטונים

 

כניסות 

עקיפת חיתוך

עקיפה עמוקה 

מתי לכסות בעקיפה?