ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים? חיתוך

הפוסט הקודם: ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים? - להפסיד לקיחה, היה הראשון בסדרת פוסטים על ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים ותלמידי ברידג'.

יש להבדיל בין ממה מפחדים לבין ממי מפחדים. בסדרת פוסטים קודמת עסקתי בשאלה של פחד בברידג', לאו דווקא של שחקנים מתחילים. כך למשל, באחד מהפוסטים בסדרה, עסקתי בפחד מקהל הצופים, כלומר: פחד במה. 

נימנע מהכללות: רק חלק, משחקני התחרויות המתחילים ומתלמידי הברידג', מפחדים מהדברים המופיעים בפוסטים. 

בכל מקרה פחד משפיע לרעה על קבלת ההחלטות של אלה שחווים אותו.  

לחתוך כשלא צריך

גם שחקנים טובים חותכים לפעמים כשלא צריך לחתוך. בירחון הברידג' האחרון (ינואר 2016) מופיעה כתבה של אפרים בריפמן שכותרתה: "לחתוך אוויר". בריפמן מתאר מצבים בהם חיתוך בפעם הראשונה, שבה ניתן לחתוך, מיותר ומזיק. החיתוך עולה לחותך בסופו של יום בלקיחה, שמתברר שהיא לקיחה טבעית. במקום זה עדיף לזרוק מפסיד בסדרה אחרת.  

בפוסט: כדי לא להפסיד: מפסיד על מפסיד - שני מפסידים על שני מפסידים, עסקתי באחת הידיים הטראומטיות ביותר עבורי בתחרויות ברידג'. החיתוך בהזדמנות הראשונה, עלה לי באיבוד שליטה בקלפי השליט ובנפילה בחוזה מוכפל.

בשונה מהדוגמאות לעיל, בפוסט זה איני עוסק בהחלטות מתקדמות של הימנעות מחיתוך כשניתן לחתוך. 

אני עוסק בחיתוך שאין בו צורך רק בגלל הפחד הלא מוצדק, ששחקן יריב יחתוך.

חותך מפחד

לא אחת ראיתי תלמידים, המשחקים בשיעור ושחקני תחרות ברמה לא גבוהה חותכים קלף גבוה שלהם בדומם או ביד. זה נכון שלא תמיד הם זוכרים, שקלפים גבוהים ממנו כבר יצאו, אבל כשאני שואל אותם מדוע חתכו? הם אומרים שפחדו שלא יספיקו לחתוך קלפים בסדרה.  

אם תלמיד אומר לי שחתך את ה-Q משום שלא זכר שה-A וה-K כבר יצאו, אני מקבל את זה. הוא שיחק באופן סביר לרמתו. 

אבל אם השליט הוא ♥,  הכרוז מחזיק AQJ♣ מול קלף יחיד בדומם, והוא מושך את ה-A♣ וחותך את ה-J♣ ביד הקצרה בדומם, נדבר על זה בניתוח שלאחר שמשחקים את היד. 

במקרה זה ברור, שאם מהלך ההכרזה לא הראה אורך יוצא דופן ב-♣ אצל אחד היריבים, ההסתברות שיריב יחתוך את הקלף השלישי הגבוה בסדרה, אחרי שיזכה ב-K♣ בסיבוב השני, היא הסתברות נמוכה.

השילוב של פחד מהפסד לקיחה ופחד מחיתוך

אם יש כניסות לדומם, ברוב המקרים רצוי לבצע עקיפה ב-♣ בדוגמה בפסקה הקודמת.

מדוע נמנעים מכך? תלמידים ששאלתי אותם ענו לי שפחדו פעמיים: 

פעם אחת פחד להפסיד ל-K♣ שלא ישב בעקיפה. 

פעם שנייה שה-A♣ ייחתך על ידי יריב בסיבוב השני. 

כמובן ששני הפחדים הנ"ל רחוקים מלהיות רציונאליים.

אימת ה-Over ruff

פחד חסר בסיס נוסף הוא הפחד מ-Over ruff .Over ruff הוא מצב בו שחקן חותך, אבל היריב שאחריו חותך בקלף גבוה יותר.

כמובן כשלכרוז יש חמישה קלפים בסדרה, שאינה סדרת השליט, ואחד היריבים התערב במכרז באמצעות Overcall באותה סדרה, יש בסיס לחשש מחיתוך. 

הפחד מ-Over ruff מתייחס לחיתוך כשההסתברות לחיתוך מעל, על ידי היריב שאחרי החותך, היא נמוכה.

לא פעם אני רואה תלמידים חותכים עם 9 או 10 ביד הקצרה בדומם שבה יש גם 2 או 3.

כשאני שואל מדוע חתכו בקלף גבוה? אני מקבל את התשובה: "פחדתי שיחתכו מעלי".

לחתוך ב-A

לא תמיד חותך שחקן מתחיל בקלף גבוה, כמו ה-T או אפילו ה-Q, כשיש לו קלף נמוך בסדרת השליט. לפעמים הוא חותך ב-A. 

אל תטעו, לא מדובר בשחקן מוכשר במיוחד שמשתמש בטכניקה של היפוך הדומם.

גם במקרה זה הסיבה לחיתוך היא פחד מחיתוך מעל. את הבעיה הוא פותר באמצעות חיתוך ב-A. עכשיו הוא בטוח שלא יחתכו מעליו.  

כשמדובר בתלמידים, זהו לפעמים השלב בו אני עוצר את המשחק ושואל אותו: האם ה-A בסדרת השליט לא יזכה בלקיחה במקרה שלא חותכים בו? 

כל אחד מוצא לבד את התשובה לשאלה הזו. זה כבר מהלך מנוגד לחלוטין להיגיון. 

לפעמים אני מאפשר לו לקחת את ה-A בחזרה ולהחליט האם לחתוך בקלף קטן או לא לחתוך בכלל. חיתוך בקלף קטן שזוכה הוא תרפיה על קצה המזלג לטיפול בפחד.

המורה לברידג' הוא לא רק זיקית. לפעמים הוא גם מעין פסיכולוג המטפל בפחדים.

ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים? - להפסיד לקיחה

 

 

 

בסדרת פוסטים על פחד בברידג' תיארתי ממי מפחדים חלק משחקני הברידג' המשחקים בתחרויות.

בפוסט הראשון:  פחד בברידג'. חלק 1: פחד משחקנים חזקים, עסקתי בפחד משחקנים ברמה גבוהה, בפוסט השני עסקתי בפחד משחקנים מטילי אימה ובפוסט: פחד בברידג' חלק 3: פחד במה עסקתי בפחד מהצופים במשחק.

בסדרת פוסטים זו אתייחס לשאלה: ממה מפחדים תלמידים בקורסי ברידג' ושחקנים מתחילים? כמובן שמדובר רק בחלק מהתלמידים והשחקנים המתחילים. 

כפי שיש כאלה שאינם מפחדים לשחק נגד שחקנים טובים, אינם מפחדים משחקנים מטילי אימה ואינם סובלים מפחד במה, יש תלמידים ושחקנים מתחילים, שאינם מפחדים ממה שחלק מהתלמידים והמתחילים פוחדים. 

כפי שהבנתם מהכותרת, פוסט זה מתייחס לפחד להפסיד לקיחה.
אגלה לכם סוד: כשאני משחק למשל בחוזה הנדיר של 7NT, גם אני מפחד להפסיד לקיחה.

יש שחקנים מתחילים ותלמידים שמפחדים להפסיד לקיחה גם בחוזה של 1NT.

ההבדל בין פחד להפסיד לקיחה: בין חוזה של 7NT לבין חוזה של 1NT?

הפחד להפסיד לקיחה בחוזה של 7NT הוא רציונאלי. כשמכריזים 7NT מצפים לזכות בכל הלקיחות. ההחלטה ללכת לסלאם לרוב מגובה ביד חזקה או בידיים חזקות. אם נפסיד לקיחה, ניכשל בביצוע החוזה.

כשמכריזים 1NT מצפים לזכות בשבע לקיחות. לרוב נזכה ב 6-8 לקיחות. כמעט תמיד סך הנקודות שבידינו (הכרוז והדומם ביחד) הוא פחות מ-25 נקודות מתוך 40 נקודות. סביר להניח שנפסיד לפחות 5 לקיחות. אם נפסיד לקיחה, עדיין נוכל לבצע את החוזה. אולי נוכל עדיין לעשות את התוצאה הטובה ביותר בתחרות.

זה לא רציונאלי לפחד להפסיד לקיחה. למרות זאת, שחקנים מתחילים ותלמידים מקבלים החלטות אי-רציונאליות, על מנת לא להפסיד לקיחה ומשלמים לפעמים ביותר מלקיחה.

שגיאה 1: לקחת את הקלפים הגבוהים בסדרה הקצרה

אמחיש את זה באמצעות דוגמה.
בשיעור הראשון שתלמידים שלי, שמשחקים רק מיני ברידג', לומדים טכניקת משחק הם עדיין לא יודעים מה זה שליט (Trump). הטכניקה שאני מלמד אותם היא לנסות לפתח סדרה ארוכה.

אם אתה מגן, בדוק מה הסדרה הארוכה שלך ושחק אותה.
אם אתה כרוז, ספור את מספר הקלפים בידך ובדומם ונסה לפתח סדרות שבהן יש לכם יחסית הרבה קלפים: שבעה לפחות ולרוב שמונה או יותר.

יש רק עוד מושג אחד שמוזכר בשיעור: כניסה. קלפים גבוהים בסדרה אחרת, המאפשרים לך לזכות בקלפים שהוגבהו בסדרה הארוכה. 
ההסבר שלי (וקרוב לוודאי שגם של רוב המורים לברידג'): אל תשחקו את הקלפים האלה בשלב מוקדם. חכו עד שיגמרו ליריבים הקלפים בסדרה הארוכה שלכם ואז תשחקו אותם.

בשיעורים שלי, ההסברים מלווים בהדגמות באמצעות ידיים המצוירות על הלוח. התלמידים שואלים שאלות ומקבלים תשובות. בידיים שעל הלוח, אנחנו בודקים מה קורה כשלוקחים קודם את הקלפים הגבוהים ומה קורה כשמשאירים לנו כניסות ליד. ההבדלים בתוצאות בדוגמאות שאני מביא, הם כמובן דרמטיים.
ואז מתחילים לשחק ידיים מוכנות מראש על נושא השיעור.

מה קורה ביד עם תשעה קלפים בסדרת ה-♥?  

באחת מהידיים מקבל המגן המוביל חמישה קלפים ללא נכבדים בסדרת ה-♥. שותפו מקבל ארבעה קלפים באותה סדרה. ארבעת הקלפים הגבוהים בסדרה נמצאים אצל הכרוז והדומם. הם מחולקים 2-2.

המגן המוביל מחזיק גם ב-AK3♣ ושותפו ב-Q♣ בלבד. לשני המגנים אין כניסות נוספות לידיים.
אם מובילים ב-♥, כפי שלמדו כמה דקות קודם, וכשזוכים ב-♣, ממשיכים בעוד ♥, ההגנה מפילה את החוזה אחרי שהיא זוכה בוודאות בשלוש לקיחות ב-♥ ובשתי לקיחות ב-♣.

אולי תתפלאו, אבל קרוב ל-50% ממשתתפי קורס מתחילים מובילים ב-A♣.
עוד יותר יפתיע אתכם לקרוא, שאחוז לא קטן ממשיך עם ה-K♣,  אחרי שראה את ה-Q♣ של שותפו נופלת על ה-A♣.

זו אגב הזדמנות נהדרת לחזרה על עיקרון השותפות, שלמדו שיעור או שניים קודם. שואלים אותו: האם הוא סומך על שותפו? התשובה היא: כן. "אז מדוע זרק השותף שלך את ה-Q♣, אם יש לו קלף אחר בסדרה?"

"התחקיר" שאחרי

שלא תטעו, ב"תחקיר" אחרי שלא הפילו את החוזה, מתברר שרוב התלמידים שהובילו ב-A♣ הבינו את השיעור ולמרות זאת פעלו באופן לא רציונאלי והובילו ב-A♣.

נזקי הפחד להפסיד לקיחה

1. מאבדים כניסות ליד המאפשרות לזכות בלקיחות בסדרות הארוכות

2. עוזרים ליריבים לפתח את הסדרה הארוכה שלהם שבה לקחו את הקלפים הגבוהים

שגיאה 2: לא עושים עקיפות

בשיעור הבא לומדים עקיפה. כשיש לכם 7 קלפים בסדרה ובדומם את ה-AQJT, ובידכם כניסות למכביר, אפשר לבצע 3 פעמים עקיפה. אם לוקחים מיד את ה-A הסיכוי להפיל את ה-K הוא זניח. הסיכוי להצלחת עקיפה הוא 50%.

התלמידים (וגם שחקני תחרויות ברמה לא גבוהה) מבינים את העיקרון ובכל זאת פועלים באופן לא רציונאלי ומשחקים קלף קטן ל-A. 
התשובה לשאלה: "האם הבנת שהסיכוי להצליח בעקיפה הרבה יותר גדול?" היא חיובית.
"אז מדוע לא ביצעת עקיפה?" התשובה היא פחדתי להפסיד ל-K. 
תסבירו להם, כמו שאני עשיתי יותר מפעם אחת, שגם אם תזכו ב-A תפסידו ל-K בפעם הבאה שתשוחק הסדרה.

הם יבינו... אבל בפעם הבאה קרוב לוודאי שישחקו את ה-A. 

החלטות לא רציונאליות לא רק בברידג'

 

מחקרים של פרופ' דניאל כהנמן (שקיבל פרס נובל) ושותפו למחקרים פרופ' עמוס טברסקי (שלא קיבל פרס נובל רק משום שנפטר לפני הענקת הפרס) מראים כי במצבים מסוימים אנשים מקבלים החלטות באופן לא רציונאלי, בגלל כשלים והטיות. חוקרים רבים אחרים מצאו ממצאים דומים. 

לא אלאה אתכם בפוסט זה בצלילה לעומק בנושא זה. במקום זה אפנה את מי שמעוניין, לפוסט בבלוג אחר שלי המתמקד בנושא: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה?

משחק הברידג' אינו יוצא דופן. כפי שראיתם בפסקאות הקודמות גם בו מקבלים לפעמים החלטות לא רציונאליות.

 

קישור לסרטונים בערוץ ה-Youtube שלי 

 

אפשר להיות מנויים ללא תשלום לערוץ ה-Youtube שלי. כתובת הערוץ: הערוץ של אבי רוזנטל.

 

סרטונים

 

כניסות 

עקיפת חיתוך

עקיפה עמוקה 

מתי לכסות בעקיפה?

 

 

  

האם טעיתי בפוסט הקודם?- מסקנות

לפני מספר ימים פרסמתי פוסט שכותרתו הלא  מוצלחת: כיצד תכריזו יד שאינה מתאימה לשיטת ההכרזה? 

הפוסט התייחס ליד המופיעה בהמשך, בה פתחתי, בניגוד לשיטה בה אני משחק, ♠1 עם ארבעה קלפים בסדרה וחמישה קלפים ב-♥.

כששחקן טוב בהרבה ממני אמר לי שטעיתי, פרסמתי את זה בפוסט שכותרתו: האם טעיתי בפוסט הקודם? בפוסט פרסמתי גם את הנימוקים בעד ונגד ההכרזה.

בנוסף לכך הבטחתי לבדוק, ואם אשתכנע שטעיתי או אם מרבית השחקנים המומחים שיגיבו על הפוסט יחשבו שטעיתי, לפרסם זאת בפוסט נוסף.

בפוסטים הקודמים היה חסר פרט חשוב: עם השותפה שלי באותה תחרות איני משחק 2 על 1 מחייבת למשחק מלא. כך שתשובה של 1NT, שוללת רביעיות בסדרות המייג'ור.

הגיעה העת לסכם.

מי הביע את דעתו

כמעט כל השחקנים שהביעו את דעתם הם שחקנים בדרגות גבוהות. רובם מדרגת רב אמן כסף ומעלה. 

כולם פותחים ביד הזו ♥1

הפתיחה היצירתית שלי לא פופולרית. כל אלה ששאלתי אותם היו פותחים ♥1. ממצא לא מפתיע בהתחשב בזה שההכרזה היצירתית שלי אינה מתאימה לשיטת ההכרזה.

מרבית אלה ששאלתי אותם חושבים שפתיחה של ♠1 אינה טובה 

הנימוקים העיקריים:

1. אין מה לפחד לשחק 1NT. ההסתברות שלשותף יהיה אורך בסדרת ה-§ גבוהה ויכול להיות לו עוצר בסדרה.

2. קיים חשש שנגיע לחוזה ב-♠ בהתאמה של 4-3. 

3. הצורך לחתוך § בקלפים גבוהים מחליש אותי. בחוזה ב-♥  אחתוך בקלפים נמוכים. 

4. אפשר לפספס התאמה של 5-3 ב-♥. 

יש כאלה החושבים שפתיחה של ♠1 סבירה

אלה שחשבו שהיא סבירה אמרו שזה מותנה בכך שאני יודע לשחק חוזה ב-♠ בהתאמה של 4-3.

אחד חשב שלו הייתי השחקן השלישי אחרי שתי הכרזות Pass זו הכרזה סבירה.

השורה התחתונה
אני טעיתי. השחקן הטוב ממני צדק. לא מספיק להודות בטעות. טעות מועילה כשלומדים ממנה. זה בדיוק מה שאני חוזר ומסביר לתלמידים שלי. כלל שחל עליהם חל גם עלי. 

אמי"ל (אני מה יוצא לי מזה)
הכותרת של פסקה זו היא שאלה שפעמים רבות קוראים שואלים את עצמם. בפסקה זו אנסה להסביר מה יוצא לקורא מקריאת פוסט זה. נדמה לי שלא מעט קוראים עושים טעויות אחרות מאותן הסיבות, שאני טעיתי ביד זו. אם יבינו את הסיבות לטעות שלי ביד זו, אולי יימנעו מטעויות הנובעות מאותן סיבות.

 שתי סיבות עיקריות לטעות שלי:

1. ייחסתי חשיבות רבה מדי לחוזק הקלפים בסדרה בהשוואה למספר הקלפים.
לטעמי זו הסיבה החשובה פחות. מקרה זה הוא מקרה קיצוני של חוזק בסדרה אחת וחולשה באחרת, שאפילו חלק מהנשאלים אינם רואים בהכרזה היצירתית שלי טעות. שחקנים רבים מבצעים את הטעות הזו גם במקרים פחות קיצוניים. 

2. פחדתי מחלוקה לא ידידותית בסדרת ה-§
פחד הוא מדריך רע לקבלת החלטות בכלל ובברידג' בפרט. חשוב לשמור על איזון בין ראיית הסיכונים ולכן לא להכריז גבוה מדי לבין פחד המונע הכרזה נכונה. 
אני נתקל לא מעט בשחקני תחרויות שלא מכריזים בגלל פחד מתסריט פסימי. השאלה היא: מה ההסתברות של התסריט הזה? אם היא נמוכה, כדאי להכריז. אם היא גבוהה הימנעו מהכרזה. 

שימו לב שלו הייתי מחזיק בנוסף ל-§ הבודד גם את ה-2§ ו-♦   אחד פחות, הייתי מכריז בוודאות ♥1.
האם ה-§ הנוסף מגן עלי מפני הפסד לקיחות רבות ב-§? לא ממש. הוא מקטין במעט את ההסתברות לאורך בסדרה אצל היריבים (וגם אצל השותף). 
אבל ה-§ הנוסף מחליש את היד שלי, משום שהוא עלול להפוך את ה-Q♦ לנקודות מבוזבזות.

המסקנה היא שהשינוי בהכרזה שלי בגלל קלף בודד ב-§ נובע מסיבות פסיכולוגיות ולא מסיבות ברידג'יסטיות.

עוד מספר הערות בנושא זה:

1. כתבתי בעבר פוסטים על פחד בברידג'

פחד בברידג': חלק 1: פחד משחקנים חזקים
פחד בברידג': חלק 2: שחקנים מטילי אימה
פחד בברידג': חלק 3: פחד במה

בעקבות הדיון הנוכחי בפוסט זה, אני חושב לכתוב פוסט נוסף על פחד להכריז, שירחיב את הנושא.

2. הסתברויות הן נושא שרבים משחקני הברידג' לא יודעים
ראיתי שחלק גדול משחקני הברידג' לוקים בידע ובהבנה של הסתברויות בברידג'. זו הסיבה שכתבתי לאחרונה ערך בויקיפדיה העברית ששמו הסתברויות בברידג'. 
לא המצאתי שום דבר חדש. כל מה שכתוב בערך מבוסס על מקורות מהימנים שבנו טבלאות להסתברויות בברידג'.

אשמח לכתוב מאמר לירחון המתייחס לכמה מההיבטים המעשיים הפשוטים של הסתברויות.

איך צריך להכריז את היד אחרי תשובה של 1NT?

כמובן לאחר הכרזת הפתיחה הנכונה של ♥1.

אם אתם לא משחקים 2 על 1 מחייבת למשחק מלא:
הכריזו Pass.  

אם אתם משחקים 2 על 1 מחייבת למשחק מלא:
הכרזת 1NT מחייבת לסיבוב הכרזה אחד. הכריזו ♦2.

אם אתם משחקי 1NT Semi Forcing היד שלכם מספיק טובה על מנת לא להכריז Pass ולהכריז את אותה הכרזת ♦2 שציינתי. 

אם אתם משחקים Flannery יש לכם מזל ביד הזו. ההכרזה הראשונה שלכם תיארה את מבנה היד וטווח מוגדר של נקודות (11-15 נקודות). 

פחד בברידג': חלק 3: פחד במה

בחלק הראשון עסקתי בפחד משחקנים טובים ובחלק השני בפחד משחקנים מטילי אימה. בחלק השלישי והאחרון אעסוק בפחד במה. 

פחד במה, אינו ייחודי לברידג'. זהו פחד מעמידה או ישיבה לפני קהל, שבוחן את מעשיך. בברידג' מי שמפחיד במקרה זה, הוא הקהל ולא שחקנים יריבים.

אחד מהשחקנים הטובים בעולם וגם אחת מהדמויות הציוריות והיצירתיות ביותר בעולם הברידג' הוא זיא מחמוד. 

זיא בן למשפחת אצולה פקיסטנית, גדל ולמד בעיקר בבריטניה. למעט מספר שנים בהן עבד בפקיסטן ובאחת מנסיכויות המפרץ, חי בעיקר בארצות הברית ותקופה מסוימת בבריטניה.

בצעירותו גרם לסנסציה כאשר הוביל  את נבחרת פקיסטן האלמונית למקום שני ב Bermuda Bowl (אליפות העולם לנבחרות). מאוחר יותר התאזרח בארצות הברית והשתתף בנבחרתה החזקה, שזכתה באליפות העולם. 

אני לא חושב שלזיא יש פחד במה, אבל במהלך עבודתי על מאמר שכתבתי עליו בירחון הברידג' הישראלי ועל ערך שכתבתי עליו בויקיפדיה העברית, נתקלתי בסיפור מעניין בנושא זה. הסיפור אינו מופיע במאמר או בערך.

השחקן שהפסיק לשחק ברידג' אחרי שהיה שותף של זיא

Sir Christopher Ondaatje היה שחקן ברידג' בינוני. הוא זכה לכבוד להיות שותף של זיא מחמוד בתחרות ברידג' לתרומה למלחמה בסרטן. תמורת הכבוד הזה תרם 500 לירות שטרלינג, לטובת המאבק בסרטן. 

לקראת סיום התחרות, חלק גדול מהזוגות סיימו לשחק. כולם באו לצפות בזיא הגדול. ל Ondaatje זה היה קשה לשחק מול קהל הצופה בטעויותיו ועוד בהשוואה לחוסר הטעויות של זיא (גם זיא טועה. לא בטוח שקהל הצופים היה מבין במה הוא טעה). תחשבו על זה שבאופן מקרי במרבית הידיים שלא שחקן יריב היה הכרוז,  דווקא Ondaatje היה הכרוז.

הקושי היה כל כך גדול, שאחרי סיום התחרות הזו החליט Ondaatje להפסיק לשחק ברידג'. 

הקישור לדף המפרט את הסיפור במלואו באופן מעניין ומשעשע:

 Grand Slam/Sir. Christopher Ondaatje

לשחק נגד אלוף עולם עם קהל

גם אני שיחקתי פעם נגד אלוף עולם כשקהל של כ 20 שחקנים (כולם או רובם טובים ממני) צופה בי. לא לא פרשתי מברידג'. אני כבר התחסנתי מפחד במה.

הגישה שלי הייתה שאני חייב לנסות להעלות את רמת המשחק שלי משום שפער הרמות בין היריב לביני ענקי ולנסות להשיג תוצאה טובה.

תחרות ברומטר במרכז הברידג' בירושלים

המועדון בו התחלתי לשחק היה מרכז הברידג' בירושלים. התחרות האהובה עלי הייתה תחרות ברומטר (תחרות IMP בה כל הזוגות משחקים בו זמנית את אותן הידיים. זוגות שצברו הרבה נקודות IMP משחקים נגד זוגות שצברו הרבה נקודות IMP. זוגות שצברו מעט  נקודות, משחקים נגד זוגות שצברו מעט נקודות. בשונה מתחרות ברידג' רגילה, לאחר שגומרים לשחק את הידיים, מותר לצפות במשחק בשולחן אחר).

תחרות הברומטר הייתה תחרות חזקה בכמה רמות מיתר התחרויות במועדון. רוב השחקנים ב Field היו בדרגת רב אמן עד רב אמן כסף.

כאמן ארד המשחק כשלוש שנים ומשחק עם שחקנים בדרגתו או פחות מדרגתו, ניסיתי להתמודד בכבוד.

פעם אחת, סיימנו בני ניר ואני במקום השני.

מהתחרות ההיא, בה סיימנו במקום השני, אני זוכר עד היום את היד בה הרווחתי כמה IMPs כשהייתי היחיד שביצע חוזה צנוע של ♠2.

תנאי ההתחלה שלי ככרוז:

1. 21 נקודת בשתי הידיים עם התאמה של 4-4 ב ♠.

2. אין קוצר באף סדרה אחרת.

3. קלפי השליט אצל היריבים מתחלקים 5-0. בין חמשת קלפי ה  ♠  שלהם KQJ.

4. בשתי סדרות המיינור היו לי A ביד אחת ו Q ביד שנייה ללא אף קלף Spot (קלפי ביניים 10,9,8). 

5. ב ♥ מצאתי KQT בדומם מול שלושה קלפים קטנים בידי.

מתיו גרנווטר

מתיו גרנווטר הוא יהודי חרדי, המתגורר בארצות הברית. הוא ואשתו שחקני ברידג' ברמה גבוהה ביותר. הוא כתב מספר רב של ספרי ברידג'. פעם אחת זכה באליפות העולם לזוגות מעורבים. 

אמו, התגוררה בירושלים ושיחקה באותו מועדון בו שיחקתי. כשחלתה וימיה היו ספורים, הוא בא להיפרד ממנה (אחרי שכבר זכה באליפות העולם ובהישגים רבים נוספים בתחרויות ברמה הגבוהה ביותר בארצות הברית).

כמחווה למועדון בו שיחקה, שיחק בכמה תחרות מקומיות במועדון. 

אני שיחקתי נגדו בתחרות הברומטר. הוא שיחק עם שחקן תל-אביבי בכיר, שלשחק עם שחקן ברמה כזו זה היה כבוד גדול עבורו. אני שיחקתי עם שחקן ברמה נמוכה ממני, שזו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי איתו.

היד השלישית נגד מתיו גרנווטר

כשהתחלנו להכריז את היד השלישית ששיחקתי נגדו, כבר סיימו מרבית השחקנים לשחק. כ 20 שחקנים, רובם ככולם בדרגות גבוהות בהרבה ממני, התקבצו סביב השולחן. הם כמובן רצו לצפות באלוף עולם ואולי ללמוד ממנו משהו. לימדתי אותם משהו. 

ההכרזה הייתה שגרתית. בוודאי נתקלתם במהלך הכרזה דומה כמעט בכל תחרות. מתיו גרנווטר פתח 1NT במערב. במהלך כל ההכרזה שותפי (דרום) ואני הכרזנו Pass. מזרח הכריז ♣2 על פי קונבנציית סטיימן. ההכרזה היא שאלה האם לשותפו רביעייה באחת מסדרות המייג'ור. גרנווטר הכריז  ♦2 שפירושו: אין לי רביעייה בסדרת מייג'ור. שותפו הכריז 2NT המראה יד עם 8-9 נקודות ומזמין למשחק מלא.
עם 17 נקודות מקבלים את ההזמנה כפי שעשה גרנווטר, שהכריז 3NT.

אני צריך להוביל עם היד בצפון עם 4 נקודות. במה תובילו?
אני הובלתי ב 6♥.

לדעתי זו ההובלה הנכונה במצב כזה על אף שאני מרמה את השותף. בדרך כלל מובילים נגד חוזה ב NT בקלף רביעי מלמעלה בסדרה ארוכה עם תמונה ובקלף שני מלמעלה בסדרה ארוכה ללא תמונה. אני הובלתי ברביעי מלמעלה בסדרה ללא תמונה.

מדוע לבחור בהובלה זו?

בחירת הסדרה בה מובילים
לא כדאי להוביל ב... ♦ אם אעשה את זה כנראה יעמידו אותי לפני וועדת משמעת.
אסור להוביל ב ♣. לכרוז יש רק חמישה או שישה קלפים בסדרות המייג'ור. הוא יכול להיות עם 4 או 5 קלפים בסדרה. יש לו 17 נקודות כך שלא יהיה מפתיע למצוא בידו נכבדים.     

השאלה מצטמצמת לשאלה: באיזו סדרת מייג'ור להוביל?
לדומם ארבעה קלפים באחת מסדרות המייג'ור. היות שלי חמישה קלפי ♥ וארבעה קלפי ♠, ההסתברות שיש לו ארבעה קלפים ב ♠ גבוהה יותר.
סיבה נוספת להוביל ב ♥: עשויה להיות לי רק כניסה אחת ליד על מנת לגבות לקיחות בסדרה ארוכה שהוגבהה: ה K♠, אם ה A אינו בדומם. 

מדוע רביעי מלמעלה?
הסיכוי היחיד להפיל את החוזה הוא, שהשותף יחזור אלי ב ♥ אם וכאשר יזכה בלקיחה. אם הוא חושב שהובלתי מתחת לקלף נכבד יש סיכוי טוב שיחזור אלי בסדרה זו.

כפי שהקלפים יושבים ההובלה ב ♥ קטלנית. הכרוז שיחק נמוך מהדומם, השותף שלי זכה ב Q. המשיך ב A, שמחץ את ה K בדומם. הוא המשיך ב ♥ לכיוון ה J שהוא חשב שנמצא אצלי. גרנווטר זכה ב J. המשיך ב ♦ לכיוון ה Q בדומם. סימנתי לשותף באמצעות ה ♠5 שאני רוצה, שיחזור אלי בסדרה זו. השותף עיכב את ה A. אין יותר כניסות לדומם ללא עקיפה. גרנווטר ניסה עקיפה עם ה Q♠. מיהרתי לזכות ב K ולשחק את ה 9♥. 

איני יודע כיצד הבין גרנווטר שיש לי חמישה קלפים ב ♥. הקלפים בסדרה יכולים להתחלק גם 4-4. זה אולי אחד ההבדלים בין שחקן ברמה גבוהה מאד לשחקנים אחרים. הוא אולי קרא זאת על פי קצב המשחק שלי. הוא פתח את היד ואמר: נפלתי פעמיים. אין לו דרך להימנע מהפסד של ♥ נוסף ושל  ♦ ל A של שותפי.

מה לימדתי את השחקנים הטובים ממני?

לימדתי אותם שלפעמים אם השחקן המתחיל מוצא את קלף ההובלה הנכון, לא יעזור גם אם אתה אלוף העולם או אפילו השחקן הטוב בעולם.

פחד בברידג': חלק 2: שחקנים מטילי אימה

בפוסט הראשון התייחסתי לפחד משחקנים חזקים. יש מקרים בהם יש מספר שחקנים חזקים (יחסית. כל דבר יחסי) ומאחד או משניים מפחדים חלק מהשחקנים הפחות חזקים. לעומת זאת, הם אינם מפחדים מיתר השחקנים החזקים. לפעמים הפחד הוא משחקן טוב אבל פחות טוב משחקנים טובים אחרים. ברוב המקרים התופעה קיימת במועדונים ומתייחסת לתחרויות מקומיות.

מדוע מפחדים משחקן טוב אחד ולא מפחדים משחקנים טובים אחרים?

ההסבר של פחד בגלל הבדלי רמת המשחק או הפחד מתוצאה גרועה, אינו ההסבר הנכון למקרה זה, משום שהם אינם מפחדים משחקנים טובים אחרים.

ההסבר במקרה זה הוא הסבר התנהגותי: השחקנים מהם מפחדים מתנהגים באופן המפחיד שחקנים חלשים מהם. במונחי ברידג' מדובר בסוג של Table Presence.

כיצד פועלים שחקנים מעוררי אימה?

שחקנים מסוג זה, נוהגים ללעוג ליריביהם החלשים מהם. הם עושים את זה בקול רם, כך שכל משתתפי התחרות שומעים את זה.

הם עושים את זה לפני המשחק, במהלך המשחק ואחרי המשחק.

כאשר שחקן חלש עושה נגדם טעות קשה, הם ילעגו לו עוד יותר. לפעמים הם ידברו על נושאים, שאינם קשורים לברידג' אבל שמים את היריב החלש ללעג וקלס. הם עשויים להזכיר לשחקן מועדונים, שנדיר שיעבור את ה 50%, את התחרות המקומית לפני חצי שנה בה לא עבר את ה 30% וסיים אחרון.

 ההתנהגות הזאת גורמת לשחקנים מבוזים, לא לרצות לשחק מולם (אבל אין להם ברירה).

בסיטואציה של מועדון בו יש גם מרכיב חברתי, זה מביש גם בהיבט החברתי.

כבר שיחקתי נגד שחקן כזה, עם שותפה מקרית, שאמרה לי שהיא מפחדת ולכן נגדו היא עושה יותר שגיאות (לא הייתי צריך שהיא תגיד לי את זה. זה באמת מה שהיא עשתה כששיחקנו נגדו).

תצרפו לזה את עודף הביטחון של שחקנים כאלה, המביא אותם להכריז גבוה מדי או עם פחות מדי קלפים בסדרה. ב Field חלש זה מביא לתוצאות טובות.

לא נדיר לראות שחקן מטיל אימה מסיים בתחרות מקומית באופן עקבי במקום הראשון עם תוצאות מעל ל 70%. לפעמים לפני שחקנים טובים ממנו. האימה שווה לפעמים לקיחה או שתיים נוספות.     

כיצד אני מתמודד עם שחקנים מטילי אימה?

אני מציג את גישתי וניסיוני, בין השאר על מנת לעזור לשחקנים מפוחדים לשפר את התמודדותם עם מצבים כאלה.

כפי שניחשתם מהפוסט הראשון בסדרה, אני רחוק מלפחד מאותם שחקנים. במקרים לא מעטים אין מדובר בשחקנים טובים ממני או טובים ממני בפער משמעותי, כך שיש לי גם כלים שאולי לא יעמדו לרשות חלק מהשחקנים המפוחדים.

כללי ההתנהגות שלי הם:

1. לא להגיב להתגרויות ולהתמקד במשחק

תגובה מוציאה את השחקן המפוחד מריכוז. היא רק משעשעת את מטיל האימה ומעוררת לעג נוסף שלו. היא מובילה לתוצאות גרועות וללעג נוסף לאחר סיום היד.

2. להגיב להתגרויות: על שולחן הברידג'

אם אתה שחקן טוב, התעלם ממנו. נסה לשחק היטב ולהשיג תוצאה טובה.

לא הצלחת? לא נורא לכל יום יש את היום שאחרי. שחקן עם עודף ביטחון שמכריז גבוה מדי, חשוף גם לתוצאות נוראיות בחלק מהמקרים.

כלל זה לא בהכרח יעבוד אצל שחקנים חלשים. לאורך זמן, גם להם יקרה מקרה שהם יעשו תוצאה טובה במיוחד נגד אותו שחקן.

3. לספר לחברה

זו תכונה ישראלית. כשאני עושה תוצאה טובה במיוחד נגד שחקן סולידי, אני לא רץ לספר לחברה. כששחקן מטיל אימה, משלם נגדי 800 נקודות או 1,100 נקודות ואף אחד בצד שלי לא הגיע למשחק מלא, זה הזמן לספר לשחקנים אחרים.

אגב, זה הרבה יותר אפקטיבי כאשר המספר הוא אותו שחקן, שיוצא כמעט תמיד אחרון. 

4. לערער לו את הביטחון

זה מתאים רק למעט שחקנים. מי שזה לא מתאים לו שייזהר.

היום אתה מסיים שני

הסיפור הזה הוא אולי דוגמה לערעור ביטחון (כלל 4 לעיל). שיחקתי ברידג' כשלוש שנים. אחרי התחרות הראשונה באילת ואחרי התוצאה הכי טובה בכל הזמנים? כבר הכירו אותי. ברמה של תחרויות מקומיות במועדון, נחשבתי לשחקן טוב. שחקן בעל הבנה מעמיקה בברידג', אבל גם מטיל אימה אבל מהמר בהכרזות ובמשחק, היה הזוכה בתדירות הגבוהה ביותר בתחרויות מקומיות במועדון.
הגעתי למועדון ביחד עם בני. השחקן הנ"ל ישב בכניסה. ברכתי אותו לשלום בנימוס והוספתי: "היום אתה יוצא שני"  (לא הייתי מעלה בדעתי להתבדח כך עם שחקן סולידי, שהיה זוכה בתדירות גבוהה במקום הראשון). הוא מיהר לענות: "לא גם היום אצא ראשון".
זו הייתה נבואה המגשימה את עצמה.  
עשינו תוצאה של 73% והוא עשה אחוז נמוך יותר וסיים במקום השני. 

החוזה המוכפל בוצע

הייתי שחקן שמשחק פחות מחצי שנה, כמו השותפה שלי בתחרות מקומית. 

היד שלי:

  AQTx ♠

          Ax ♥    

        QT98xxx ♦          

         - ♣

אחרי שמונה שנים, אין סיבה שביד הזו, אזכור גם את הקלפים של שותפתי. את הקלפים המשמעותיים אני זוכר ולכן אציג אותם:

  xx ♠

   KJxxx ♥    

       

  Kx ♦

 AQxx ♣  

היריב, שחקן מטיל אימה, שגם באותו יום סיים במקום הראשון, בתחרות מקומית ברמה לא גבוהה.
לצורך ההסבר נניח שישבתי בצפון. מערב פתח ♠1. הכרזתי ♦2. מטיל האימה הכריז Pass. השותפה שלי הכריזה ♥2. השותף שלו ♠2 (הכרזה שגויה עם חמישה קלפים בסדרה).
אני ♦3 והשותפה שלי ♦4 (היא צריכה להכריז ♠3 על מנת שאם יש לי עוצר בסדרה, נשחק 3NT. אז לא אני ולא השותפה ידענו את זה).
סגרתי ל ♦5. 
זה היה הרגע הגדול של מטיל האימה. עם AJxx♦ הוא הכפיל.
עוד תוצאת שיא נגד שחקנים חלשים, שאפשר ללעוג להם?
בתנועה תיאטרלית הוביל ב ♠ ל J של שותפו. זכיתי ב Q.

ה 8♦ שלי הורשה לזכות בלקיחה. ♦ לעבר ה K. הוא זכה ב A ובתנועה תיאטרלית נוספת, שלף את ה ♠ האחרון מידו. את ה 9 של שותפו לקחתי עם ה 10 בידי. אחרי ששיחקתי את ה  Q♦ ו ♦ נוסף בו זכה ב J, זרקתי את ה ♠ הקטן על ה  A♣ וביצעתי את החוזה המוכפל.

גובה שש שייך ליריבים

זוהי פרפרזה על אימרה מקובלת בברידג': גובה חמש שייך ליריבים. אם היריבים הגיעו לגובה חמש בדרך כלל לא מתחרים איתם ונותנים להם לשחק (ולפול בחוזה רגיל או מוכפל). החריג הוא כאשר יש סיכוי טוב לסלאם ואז אפשר להזמין את השותף.

שוב אני שחקן של חצי שנה. שוב נגד שחקן מטיל אימה. תחרות ברומטר (תחרות ב IMPs בה כולם משחקים בו זמנית את אותן ידיים), ברידג' ברמה לא גבוהה, אבל אופייני להרבה שחקנים מתחילים ובינוניים. יד חלוקתית: אצלנו ה ♠. אצלם ה ♥. כל צד מכריז ומכריז את הסדרה שלו.

שחקנים מתחילים עשויים להגיע עד לגובה 7. הם שוכחים דבר אחד חשוב: 26 קלפים. בדיוק מחצית מהקלפים בחבילה. הכוונה היא לקלפים בשתי הסדרות שלא הוכרזו. ברוב המקרים, משם יבואו המפסידים של הכרוז, שישחק בחוזה בגובה גבוה מדי.

אם נחזור ליד המדוברת. במהלך ההכרזה שמתי לב לכך שיש לנו שלושה יתרונות:

1. הסדרה שלנו (♠) גבוהה מהסדרה שלהם (♥). על מנת לזכות בחוזה, הם יצטרכו להגיע לגובה אחד יותר מאשר אנחנו

2. הם פגיעים ואנחנו לא. אם הם נכשלים בביצוע החוזה נקבל יותר נקודות, מאשר הם יקבלו במקרה של כישלון דומה שלנו.

3. יש לנו מעט נקודות יותר מאשר להם.

ההכרזה התנהלה כמקובל אצל שחקנים מתחילים עד לגובה חמש. כשהכריזה השותפה שלו  ♥6, כשהציפייה היא ל ♠6 שלי ולנפילה, הוצאתי כרטיס אדום. 
כרטיס בצבע אדום הוא הכרטיס עליו כתוב DBL. כשמטיל האימה ראה את הדומם בחוזה המוכפל של ♥6. הוא התחיל לצעוק על השותפה.

ביד זו אפסו סיכוייהם לסיים במקום הראשון בתחרות הברומטר, אחרי שנפלו 4 פעמים בחוזה מוכפל ושילמו 1,100 נקודות.