שיאים לא חשובים ודברים חשובים יותר

מי שעוקב אחרי דווחים מליגת הכדורסל של ה-NBA שומע על שיאים אישיים וקבוצתיים. במקרים רבים הם ביזריים ולא חשובים. 
כך למשל, במה עדיף שחקן שקלע במשך עשרה משחקים רצופים 30 נקודות או יותר וקבע שיא על פני שחקן שקלע במשך חמישה משחקים רצופים 30 נקודות או יותר. היה חולה במשחק השישי ולא קלע 30 נקודות ואחר כך קלע 30 נקודות או יותר במשך חמישה משחקים נוספים?

מה כן חשוב? לרוב השחקנים חשובה טבעת אליפות. שחקנים וותיקים ברמה גבוהה, שלא זכו באליפות, מוכנים לוותר על הרבה כסף תמורת הצטרפות לקבוצה עם סיכויים לזכות באליפות. 
יש חשיבות לזכייה במספר אליפויות. יש משמעות לתפקידו של השחקן במקרה של זכייה כזו (כוכב, שחקן משמעותי או שחקן ספסל שכמעט ולא משחק).

שיאים לא חשובים בברידג'

ההקדמה הזו נועדה לספר לכם על שיאים אישיים לא חשובים שהשגתי בברידג'. 
פעם זכיתי בשבע לקיחות בסדרת ה-♦  שהייתה סדרת השליט. השליטים בידי ובדומם התחלקו 4-3. זכיתי בכל אחד מהם בלקיחה באמצעות חיתוך.
ברור לגמרי שהייתה הגנה גרועה. שחקנים טובים היו משחקים ♦ בכל פעם שהייתה להם הזדמנות במהלך המשחק ומונעים ממני שבע לקיחות בשבעה שליטים.

בתחילת דרכי השגתי עם הבן שלי את התוצאה הכי טובה בכל הזמנים בתחרות לדרגות נמוכות בפסטיבל הבינלאומי בתל אביב.
זה היה באמת מרשים לו היה מדובר בתחרות הזוגות המרכזית ולא בדרגות נמוכות. 

בחודש נובמבר השגתי שיא אישי לא חשוב: המספר הרב ביותר של נקודות ארציות בחודש אחד. השגתי 64 נקודות ארציות בשתי תחרויות. 35 נקודות בתחרות הזוגות הפתוחה בפסטיבל הים האדום באילת ו-29 נקודות בליגה. 

הנקודות האלו צמצמו את מספר הנקודות הארציות החסרות לי לדרגה הבאה מכ-350 נקודות לקצת פחות מ-300 נקודות. נקודות ארציות אינן מכשול עבורי לדרגת רב אמן ארד. צבירה שלהן היא רק שאלה של זמן. אולי צמצמתי אותו בחצי שנה או שנה.
לא ממש חשוב כשגם הדרגה הבאה אינה חשובה.  
יש דברים שעבורי חשובים יותר מברידג', אבל גם אם מצמצמים את ההקשר לברידג', בלבד דרגת רב אמן ארד אינה מה שחשוב לי.

מהטקסט לעיל בוודאי הבנתם שמה שחשוב הוא סובייקטיבי: מה שלא חשוב לי חשוב למישהו אחר ולהיפך. 
מה שמביא אותי למה שחשוב לי בברידג'.
בפסקה הבאה אתעלם ממה שחשוב לי כמורה לברידג' וכותב על ברידג' ואתמקד רק במה שחשוב לי כשחקן.

מה חשוב לי בברידג'?

כמובן שההנאה מהמשחק חשובה לי ביותר. כשמדובר בהישגים, חשוב לי להשיג תוצאות טובות בתחרויות גדולות וחזקות, למשל: אליפויות הארץ ובפסטיבלים הבינלאומיים בתל אביב ובאילת. 

החלום הוא להיות בין שלושת הראשונים בתחרות כזו. הכי קרוב לכך שהגעתי בינתיים היה מקום שישי בזוגות מעורבים בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב. 

לאחרונה התווסף חלום נוסף: לשחק באליפות אירופה לזוגות. בעוד קצת יותר משנה וחצי אהיה בן 70. אז למה לא לחגוג את זה בהשתתפות ראשונה בחיי בתחרות זו?

אם למתוח את החלום עוד קצת, לכיוון לא ממש ריאלי, אז החלום הוא גם לשחק שם בגמר א'. 

יש שם שלוש תחרויות זוגות שאני יכול לשחק בהן: זוגות פתוחה, זוגות מעורבים וזוגות סניורים. 
גמר א' בזוגות הפתוחה הוא הכי פחות סביר. 

בשביל לשחק באופן מכובד באליפות אירופה, צריך פרטנר או פרטנרית וצריך להשקיע הרבה על מנת להתקדם ולהיות מתואמים. צריך גם לשחק הרבה ביחד. 
אני מוכן לנסות ולהשקיע האם יש מישהי או מישהו שמוכנה או מוכן להיענות לאתגר כזה?

תחרות קבוצות: שיטה הוגנת ושיטה הוגנת פחות

תחרות קבוצות בענף ספורט כלשהו, היא הוגנת יותר ככל שגדל הסיכוי, שהקבוצה ששיחקה טוב יותר, תנצח.

בתחרויות קבוצות בברידג' משחקים בכל קבוצה שני זוגות. אחד היושב בצפון-דרום ואחד במזרח-מערב בשולחן השני. התוצאה בכל יד שמשחקים היא השוואה בין התוצאות שהושגו בשני השולחנות. התוצאה הכוללת היא סיכום תוצאות כל הידיים ששוחקו.

שני פרמטרים קובעים את מידת ההוגנות של תחרות קבוצות בברידג': מספר הידיים ששוחקו ושיטת הניקוד.
ככל שמספר הידיים גדול יותר, כך קטן הסיכוי שהקבוצה שיחקה פחות טוב, תנצח. כאשר משחקים עשרות ידיים, בדרך כלל תנצח הקבוצה הטובה יותר.

כאשר מספר הידיים המשוחקות קטן, נניח 6 ידיים או 8 ידיים כפי שמשחקים בפסטיבל הים האדום באילת או בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב, יש הבדל גדול בין השיטה הנפוצה והפחות הוגנת, הנקראת IMPs לבין השיטה הנפוצה פחות הנקראת BAM.

שיטת ניקוד (International Match Points (IMPs  
בשיטה זו מחושב ההפרש בתוצאות ומוחלף על פי טבלת המרה לנקודות IMP. כך למשל, אם בשולחן הראשון זכו דרום-צפון ב 10 לקיחות בחוזה של ♠4 במצב לא-פגיע וקיבלו 420 נקודות ובשולחן השני זכו צפון-דרום באותו מספר לקיחות בחוזה של ♠3  שבוצע עם לקיחה עודפת (קיבלו 170 נקודות). ההפרש הוא 250 נקודות לטובת הקבוצה ששחקניה שיחקו בצפון-דרום בשולחן הראשון. הפרש זה מתורגם ל 6 IMPS.

הבעיה בשיטה זו היא שתוצאה קיצונית אחת לטובת אחת הקבוצות עשויה להביא לניצחון, גם אם בידיים האחרות שיחקה הקבוצה השנייה טוב יותר. 

שוחקו 6 ידיים בתחרות קבוצות. בחמש מהן קבוצה אחת ביצעה חוזים של משחק מלא או משחק חלקי, עם לקיחה עודפת שיריבתה לא ביצעה וביד השישית הקבוצה השנייה הכריזה וביצעה סלאם לעומת משחק מלא שהניב את אותו מספר לקיחות.
הקבוצה שהכריזה את הסלאם ניצחה בהפרש לא קטן.

נבחן מצב שהסלאם הנ"ל הוא סלאם, שההסתברות לבצע אותו הוא 20%.
שחקן ברמה גבוהה לא יכריז סלאם כזה. שחקן ברמה נמוכה עשוי להכריז אותו. 
ב 20% מהמקרים תהיה חלוקה, המאפשרת את ביצוע החוזה. ברובם עשויה הקבוצה החלשה לנצח בזכות ביצוע הסלאם, רק משום ששחקניה הכריזו לא נכון. 

דוגמה לתחרות IMP: הקבוצה החלשה ניצחה - התוצאה הוגנת
הם הפסידו נגד הבן שלי ונגדי (אז שחקנים שמשחקים כ 3 שנים) בחמש מתוך שש ידיים, בסיבוב השני בתחרות הקבוצות בפסטיבל הים האדום באילת.
אחרי שהפסידו, אמרה שחקנית נבחרת ישראל, לשותף החזק שלה: "לא הולך לנו היום".
אגב, ביד השישית הושגה תוצאה זהה בשני השולחנות.

כפי שהוסבר בפסקה הקודמת, השיטה אולי לא הוגנת, אבל כשמפסידים בחמש מתוך שש ידיים אי אפשר לייחס את התוצאה לשיטה.

כל זוג בקבוצה השנייה היה הרבה יותר חזק מכל זוג בקבוצה שלנו, אבל הסיבה לניצחון היא שבאותן שש ידיים אנחנו שיחקנו טוב יותר.

סיפור זה הוצג על מנת להראות, שקורה שקבוצה חלשה מנצחת קבוצה חזקה משום ששיחקה טוב יותר, ללא קשר למידת ההוגנות של השיטה. 

דוגמה לתחרות IMP: התוצאה נובעת מאי-הוגנות של השיטה 
את מה שאמרתי בפסקה הקודמת על המושב השני של תחרות קבוצות בפסטיבל באילת, אי אפשר להגיד על המושב הראשון. 
כקפטן של קבוצה חלשה של 5 שחקנים, החלטתי שאני אהיה זה שינוח נגד הזוג דורון ידלין-אודי פרידלנדר. 
היות שכל אחד מאיתנו צריך לנוח באחד המושבים, מדוע שלא אנוח נגד שני שחקנים מהטובים שבשחקני הברידג' בארץ? הסיכוי שלנו לנצח אותם קטן מאד. 

בני ניר, שיחק נגדם עם שחקנית איתה שיחק בפעם הראשונה בחייו. כצופה, ראיתי כמה ידיים בהן התוצאות היו כמצופה לטובתם. 
עד שהגיעה יד אחת בה ניר הכריז וביצע חוזה של ♥6. לאחר ביצוע החוזה, אמר (וצדק) פרידלנדר: "בגלל היד הזאת הפסדנו את המפגש".

השחקנית פתחה ♠1. ניר עם יד מעוטת נקודות, אבל עם  7 קלפים ב ♥ ושלושה ב ♠ הכריז ♥2. הגברת קפצה ל ♦4. דורון שאל למשמעות ההכרזה. ניר השיב שזו הפעם הראשונה שהם משחקים והם לא תאמו הכרזה במצב כזה. להבנתו יש לה קוצר ב ♦ והיא חושבת על סלאם. לאחר ♥4 של ניר ושאלה על מספר האסים של שותפתו היא הכריזה ♥6.

במאמר מוסגר, השחקנית הכירה את קונבנציית Splinter באמצעותה מראים התאמה בסדרת השותף וקוצר בסדרה המוכרזת.
ספק רב אם היא הכירה את המושג Controls, שמראה על שליטה בסדרה באמצעות חוזק (למשל: A או KQ) או באמצעות קוצר (קלף בודד או חוסר) ולכן ההסבר שלו לא היה הסבר מטעה.

שחקן טוב, מנסה לבנות ידיים משוערות של היריבים, לפני בחירת קלף ההובלה. לא שחקן מצוין כמו דורון ידלין ולא שחקן כלשהו טוב ממנו בעולם, היה בונה על סמך מהלך ההכרזה יד משוערת של דומם עם Void ב ... ♣. 

ההובלה שבחר הייתה הובלה סבירה, כנגד היד שתוארה בהכרזה. היא התבררה כהובלה גרועה כנגד הדומם, שלא דמה כלל למה שהוכרז (כשהדומם רחוק מאד מהיד המשוערת, גם היד של הכרוז מאד שונה מידו המשוערת).

זוהי דוגמה קלסית למקרה שבו הקבוצה, ששיחקה פחות טוב מנצחת, בגלל אי ההגינות של שיטת הניקוד ב IMP: יד אחת שהוכרזה לא נכון והסתיימה בביצוע סלאם, הטתה את הכף לטובת קבוצה שהפסידה בכמה ידיים.   

שיטת ניקוד (Board A Match (BAM 
שיטת הניקוד BAM מזכירה את שיטת הניקוד שהייתה נהוגה בכדורגל לפני כמה עשרות שנים: עבור ניצחון מקבלת הקבוצה המנצחת 2 נקודות והמפסידה 0. במצב של תיקו מקבלת כל קבוצה נקודה אחת. 

בכדורגל, הוחלפה השיטה בשיטה בה על ניצחון מקבלים 3 נקודות ובמקרה של תיקו כל קבוצה מקבלת נקודה אחת, משום שהשיטה החדשה מעודדת משחק התקפי, ממנו נהנים הצופים יותר.

בתחרות BAM מקבלת קבוצה 2 נקודות על כל יד בה השיגה תוצאה טובה מיריבתה. אין משמעות להפרש. במקרה של תוצאה זהה בשני השולחנות מקבלת כל קבוצה נקודה. את הנקודות שצברה כל קבוצה מסמכים. כך למשל בתחרות 6 ידיים עשויות להתקבל תוצאות כמו: 4:8, 5:7, 0:12 או 6:6.   

בתחרות כזו על ביצוע אותו סלאם של 20% תקבל הקבוצה החלשה 2 נקודות בלבד. מספיקות שתי ידיים בהן ביצעה הקבוצה השנייה משחק חלקי עם לקיחה עודפת והקבוצה ששיחקה טוב פחות ביצעה את אותו חוזה, ללא לקיחה עודפת, על מנת שהקבוצה הטובה פחות תפסיד. 

ניסיוני (המוגבל) בתחרויות קבוצות BAM
בארץ יש מעט תחרויות עם ניקוד בשיטת BAM. רק פעם אחת שיחקתי בתחרות כזו, שנערכה בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב. 
התחרות נחשבת לתחרות חזקה יותר מתחרות הזוגות המרכזית, משום שבמקביל לה נערכת תחרות זוגות, בה משתתפים השחקנים הטובים פחות (וגם שחקנים טובים יותר). 

כשרשמתי קבוצה שבה כל השחקנים הם מתחת לדרגת רב-אמן, הנחתי שאנחנו החלשים ביותר ונסיים במקום האחרון. סיימנו כחמישה או שישה מקומות מעל המקום האחרון. 

פולין מעצמת ברידג'
פולין נחשבת לאחת המדינות המובילות בברידג' האירופי. נבחרתה מסיימת ברוב אליפויות אירופה במקום מכובד. 

מה לפולין ול BAM? ובכן בתחרות הקבוצות היחידה בה שיחקתי, השתתפה גם נבחרת פולין (או ליתר דיוק שני זוגות ששיחקו בנבחרת פולין. לא בהכרח שני הזוגות הכי חזקים בפולין, אבל בוודאי שחקנים ברמה גבוהה מאד).

אנחנו ניצחנו אותם בתוצאה 5:7. הניצחון הושג בזכות יד אחת בה הכרזתי 3NT עם חצי עוצר ב ♠.  ביד המרתקת, השווה התייחסות בפוסט ייעודי, ביצעתי את החוזה עם לקיחה עודפת.

בתחרויות חזקות: לעבור את ה 60% - בתחרויות חלשות: לא משנה התוצאה

בכל תחרות שבה לפחות חצי מהמשתתפים שחקנים טובים ממני, אני שואף להשיג תוצאה של מעל ל 60% (וכבר היו דברים מעולם). בתחרות שבה אני שחקן טוב יותר מ 70% או 80% מהמשתתפים, לא אכפת לי האם השגתי תוצאה של 40% או 70%. בפוסט זה אנסה להסביר מדוע לא מאד איכפת לי איזו תוצאה השגתי בתחרות, שבה ה Field חלש.

דוגמה מתחרות בזמן האחרון: עיקרון הבחירה המוגבלת
הדוגמה הראשונה היא מתחרות מקומית במועדון ברמה לא גבוהה. השותף שלי באותה תחרות אורן טולדנו (שמשחק בנבחרת בתי-הספר (עד גיל 21) של ישראל שזכתה לפני מספר ימים במקום השני באליפות אירופה. כל הכבוד לכל חכרי הנבחרת) היה הכרוז בחוזה ב NT.

בדומם היו AQTx♠ (למי שלא יודע T מסמן את הקלף 10). מהלך ההכרזה לא הצביע על חלוקה מיוחדת של הקלפים בסדרה זו אצל היריבים או על יותר נקודות אצל אחד היריבים.
אורן שיחק מידו ♠ לעקיפה ל Q. היריב שאחריו זכה ב K. כשנכנס שוב לידו שיחק ♠ לכיוון ה T. היריב אחריו זכה ב J, וביצוע החוזה נכשל. 
כל יתר הזוגות ביצעו את החוזה. קיבלנו תוצאה של 0% על היד.

כשניסה להסביר לי מדוע שיחק כפי ששיחק, אמרתי שלא צריך. כשהפרטנר שלי משחק נכון, אני לא מסתכל על התוצאה. 
ההסתברות שה J♠ נמצא אצל היריב שלא החזיק את ה K♠ גבוהה בהרבה מההסתברות לכך ששתי התמונות אצל אותו יריב. ביותר משני שליש מהמקרים, היינו מקבלים 100% על היד, לו כל השחקנים האחרים היו משחקים לא נכון.

כאשר ברשות הכרוז ושותפו מרבית הקלפים בסדרה וחסרים שני קלפים שווי ערך קיים עיקרון הנקרא: Principle of Distinct Choice, המכמת באופן מדויק את ההסתברות המותנה למיקומו של קלף שאנחנו מנסים לעקוף, כאשר נכשלנו בעקיפה לקלף האחר שניסינו למצוא. 
השורה התחתונה היא שההסתברות המותנית למציאת הקלף הגבוה החסר ביד בה לא היה הקלף הגבוה החסר השני, תהיה גבוהה יותר, מאשר ההסתברות למצוא את שניהם באותה יד. 

בתחרות ברמה גבוהה, מרבית השחקנים היו משחקים כפי ששיחק אורן. התוצאה שהיינו מקבלים על היד הייתה פחות מ 50%, אבל כנראה מעל 45%.  

יד מתסכלת בגביע וקסלר 2013
גביע וקסלר היא תחרות סימולטנית בבתי הלוחם בארץ. המיועדת בנוסף לנכי צה"ל, גם לכלל שחקני הברידג' בארץ. משחקים בה מספר שחקנים טובים מאד וגם לא מעט שחקנים טובים פחות.

ביד המתסכלת, שיחקנו נגד שני שחקנים טובים: גדי ארנון ואבי בלו. החוזה אליו הגיעו היה 7NT. כל תפקידנו ביד היה להכריז כמה פעמים Pass ולהוביל קלף (לא חשוב איזה קלף מובילים). הכרוז בחן את הדומם ועשה claim (כלומר: הסביר ביד פתוחה כיצד הוא זוכה בכל הלקיחות). 

זה לא מה שהיה מתסכל. אני כבר משחק מספיק זמן בשביל להבין, שכל מי שישב בצד ששותפי ואני ישבנו, יעשה בדיוק כמונו.
מה שהיה מתסכל זה לראות את התוצאה. קיבלנו על היד 10%. במילים אחרות: 90% מהזוגות ששיחקו לא הגיעו לחוזה הנכון. 

באותה יד לו שוחקה בגמר אליפות הארץ, זוג שישב בצד שלנו היה כנראה מקבל תוצאה של יותר מ 40%, משום שמרבית הזוגות היו מגיעים לחוזה הנכון.

הדינמיקה של ידיים של ♥3
בסעיף זה המונח ♥3 הוא מונח גנרי המתאר ידיים, שהחוזה בהן הוא ♥3 או  ♠3 או ♣4  או  ♦4 והסיכוי לבצע חוזה של משחק מלא בגובה אחד מעל חוזה כזה נמוך (פחות מ 40%). 

בפסקה זו אתייחס למה שקורה בידיים כאלה בתחרויות בהן מרבית השחקנים שחקנים פחות טובים. לצורך הדיון, אניח שמדובר ב 80% מהמשתתפים בתחרות. 

שחקנים טובים פחות 
שחקנים טובים פחות, נוטים לאופטימיות יתר ומתקשים להכריז Pass. בידיים של ♥3 הם ייטו להכריז ♥4. 
היות שהגנה היא אולי החלק הקשה ביותר במשחק הברידג', במקרים רבים יריביהם, שגם הם אינם שחקנים חזקים במיוחד, יבצעו טעויות והחוזה יבוצע בהצלחה. 

אי אפשר להתווכח עם הצלחה. אחרי כמה ידי ♥3 בהן ביצעו חוזה של  ♥4  וקיבלו תוצאה טובה, הם יכריזו באופן שיטתי משחק מלא בידיים דומות. 


שחקנים טובים יותר
ההנחה היא שכ 20% ממשתתפי התחרות יבינו, שהחוזה הנכון הוא ♥3 ולא ♥4. חלק מהם יסתכל ימינה ושמאלה על היריבים שמולם ויחשוב שהם בוודאי "ימכרו" לפחות לקיחה אחת. הם יעצמו עיניים ויניחו כרטיס הכרזה של ♥4.
במקרים רבים יתברר שהם צדקו והחוזה של ♥4 יבוצע או יבוצע אפילו עם לקיחה עודפת.

אי אפשר להתווכח עם הצלחה. אחרי כמה ידי ♥3 בהן ביצעו חוזה של  ♥4  וקיבלו תוצאה טובה, גם הם יכריזו באופן שיטתי משחק מלא בידיים דומות. 

כיצד אני מכריז בידיים כאלה?

כמעט תמיד אני מכריז Pass והחוזה נשאר ♥3. ברוב המקרים גם אבצע את החוזה עם לקיחה עודפת או שתי לקיחות עודפות. 

היות ורוב השחקנים מבצעים משחק מלא שהכריזו, אקבל ביד כזו תוצאה של 10%, 20% או לכל היותר 30%. 

אם ביום נתון יהיו בתחרות 3 או 4 ידיים כאלה, מאד ייתכן שלא אעבור את ה 50%.

נדמה לי שעכשיו הבנתם מדוע לא משנה לי האם אעשה 70% או 40% בתחרות שבה 80% מהשחקנים פחות טובים ממני.

סיפור עם מוסר השכל

אחד הזוגות החזקים יחסית, שהכריז באופן עקבי ♥4 בידיים של ♥3, זכה כמעט תמיד במקום הראשון בתחרויות מקומיות במועדון.

במוקדמות אליפות הארץ בשיטת הניקוד של IMP, שיחק זוג זה. גם אני אמן ארד, המשחק כ 3 שנים ברידג' תחרותי, השתתפתי באותה תחרות. שיחקתי בתחרות עם אמנית ארד, שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששיחקתי איתה בתחרות כלשהי. 

קבענו להיפגש רבע שעה לפני תחילת התחרות על מנת לתאם שיטת משחק. בשל כוח עליון היא הגיעה רק 5 דקות לפני תחילת התחרות

(למזלי ידעתי כל כך מעט על שיטות הכרזה וקונבנציות, ש 5 דקות הספיקו לצורך תיאום בסיסי).

על הנייר היינו צריכים לסיים במקום האחרון מתוך כ 50 זוגות, שכמעט כולם בדרגות גבוהות יותר ושיחקו ביחד פעמים רבות. סיימנו במקום ה 17.

לא רציתי לספר על עצמי, אלא על הזוג שמסיים כמעט תמיד במקום הראשון בתחרות מקומיות חלשות יחסית במועדון.

הם צברו כ 20 IMPs פחות מאיתנו.

נדמה לי שחלק מההפרש לטובתנו יכול להיות מוסבר על ידי ידיים של ♥3. הם התרגלו כבר להכריז ♥4 בידיים כאלה וכך עשו גם בתחרות זו. אלא שברמה הגבוהה יותר של מוקדמות אליפות הארץ, במרבית הידיים, התוצאה הייתה 1-♥4. 

גם אני התרגלתי, אבל לדבר אחר: להכריז ♥3 בידיים של ♥3. תוצאה טובה בהרבה מהתוצאה שהשיג אותו זוג בידיים אלה.