הערות מתודולוגיות על רמאות בברידג'

בבלוג זה כבר עסקתי לא מעט בנושא של הגינות, חוסר הגינות ורמאות. לטובת אלה שמעוניינים לעיין בהם הוספתי בסוף פוסט זה רשימת פוסטים וקישורים.   

ההתאגדות הישראלית העלתה לYoutube סרטים של הדיון מה-14.2.16 של הועדה המיוחדת הדנה בחשדות לרמאות המופנים כלפי לוטן פישר ורון שוורץ.

לצפייה בסרטונים לחצו על הקישורים הבאים:

קישור לחלק הראשון

קישור לחלק השני

קישור לחלק השלישי

כפי שכבר כתבתי בפוסט זה יותר מפעם אחת, אני לא אביע את דעתי (אם יש לי דעה כזו) ביחס לחשדות נגד שוורץ ופישר עד שימוצו ההליכים בישראל בעניינם.

דעתי אינה מעניינת משום שרמת הברידג' שלי רחוקה מאד מרמת הברידג' של לוטן פישר, רון שוורץ וינון לירן מצד אחד ושל אלה הטוענים שפישר-שוורץ מרמים מצד שני.

רשימה, לאו דווקא מלאה, של אלה הטוענים שהם מרמים כוללת את: Boye Brogeland ויתר שלושת חבריהם לקבוצת שוורץ בתחרויות בינלאומיות ברמה הגבוהה ביותר, Kit Woolsey וכמה מטובי שחקני הברידג' בישראל שחיברו את "מסמך הדוקטורים".

כן אתייחס כאן לעניין אחד הנוגע לינון לירן, שהעיד מטעם ההגנה. ינון טען שיש כאלה המייחסים לו קבלת טובות הנאה תמורת עדותו בעד פישר ושוורץ.

אני מכיר היטב את ינון מתחרויות ברידג' רבות בהן השתתפנו שנינו. אין לי שום ספק בהגינותו של ינון ובכך שלא קיבל טובת הנאה כלשהי תמורת עדותו ושעדותו מבטאת את דעתו האמיתית.

ללא קשר לתוצאות המשפטיות העתידיות של החשדות נגד שוורץ-פישר, אין ספק שהפרשה הזו גרמה הרבה נזק לברידג' הישראלי. 

מיותר לגמרי להוסיף נזק באמצעות העלאת אשמות חסרות שחר נגד ינון. אם הועלו טענות כאלה, טוב היה אם לא היו מועלות כלל והכרחי שיפסיקו להעלות טענות כאלה.  

בפוסט זה אתייחס להיבט המתודולוגי של רמאויות בברידג' ללא קשר לחשדות נגד שוורץ-פישר.

לצורך הדיון התאורטי, אשתמש בחשדות לא מוכחים, שיש לי נגד שני שחקנים ישראלים אחרים ובמקרה מוכח של רמאות של טרנס ריס, אולי גדול שחקני בריטניה בכל הזמנים, ושותפו בוריס שפירו. 

חזקת החפות

חזקת החפות? מקור התמונה: ויקיפדיה

אם לא זיהיתם את האיש שבתמונה, קוראים לו משה קצב. עד שהורשע בבית משפט עמדה לו חזקת החפות המשפטית. 

שלא תתבלבלו, חזקת החפות הציבורית של נשיא המדינה, פגה לאחר שמתלוננת מספר X, התלוננה והיה ברור שאין יד מכוונת שדאגה לשלוח מתלוננות שקריות שמתואמות ביניהן. 

לשני שחקני הברידג' שאתייחס אליהם כאן עומדת חזקת החפות. לכן לא אזכיר את שמם.

ייתכן שמה שעשו אינו רמאות, אלא רשלנות ברישום תוצאות. לאחר תיאור העובדות הידועות לי, אניח שמישהו אחר במדינה אחרת, עשה את מה שהם עשו כשהוא עושה זאת באופן שיטתי ומכוון במטרה לרמות.

מקרה ראשון

תיאור העובדות הידועות לי:

1. בתחרות ארצית ניגש אלי שחקן והציע לי לבדוק היטב תוצאות שרושם שחקן אחר משום "שהוא מרמה ברישום התוצאות"

2. קיבלתי את ההצעה ובאותה תחרות תפסתי את השחקן הנ"ל רושם תוצאה של ♠2 כשהוא ביצע חוזה של ♠1. הוא אמר שטעה ותיקן את התוצאה. התחרות הייתה בשיטת Top-Bottom. התוצאה השכיחה הייתה ביצוע חוזה של ♠1 ללא לקיחות עודפות.

3. בתחרות ארצית בהתאגדות ברעננה היה ויכוח קולני בין זוג שחקנים בכירים. אותו שחקן ישב בצפון-דרום ורשם תוצאות ב-Bridge Mate. התוצאה שהושגה לטובת מזרח-מערב נרשמה לטובת צפון-דרום. אחד השחקנים הבכירים לא שם לב ואישר את התוצאה. חברו גילה זאת מיד. שופט התחרות תיקן את התוצאה.

מקרה שני

תיאור העובדות הידועות לי:

1. בתחרות ארצית ברעננה נפל הכרוז בביצוע החוזה. היריבים סירבו לאשר את התוצאה בטענה שהחוזה היה מוכפל והכפל לא נרשם. הכרוז טען שהחוזה לא היה מוכפל. הויכוח היה כל כך קולני ששמעתי אותו ממקום מושבי בסקציה אחרת.

2. השחקנים במזרח-מערב מוכרים לי היטב ברמה האישית וגם כשחקנים הוגנים. בשיחה פרטית הם נשבעו לי שהחוזה היה מוכפל.

3. ראה את התיאור של מקרה 1. הכרוז בצפון אותו כרוז. הסיטואציה זהה. הזוג במזרח-מערב זוג אחר שאיני מכיר.

הטענות המתודולגיות שלי 

1. אין הכרח ששיטת רמאות תופעל בכל יד.

2. כששיטת רמאות מופעלת לפעמים כן ולפעמים לא, יותר קשה לגלות אותה ויותר קשה להוכיח אותה.

3. כשמדובר בשיטת רמאות של שחקן אחד ללא שותף היא יכולה להיות מופעלת לפעמים באופן שלא נקבע מראש.

4. כשמדובר בשיטת רמאות של זוג הם צריכים לתאם ביניהם בדרך כלשהי את ה-Boards בהם תופעל השיטה.

הצדקת הטענה באמצעות שלושה סוגי רמאויות  

המקרה של טרנס ריס ובוריס שפירו
לקריאת המקרה קראו את הפוסט: טרנס ריס: האם גם אתם הייתם מוצאים את ההתאמה ב-♥?


עיקרי הדברים:

1. ריס ושפירו סימנו את מספר קלפי ה-♥ שבידם באמצעות מספר האצבעות שהחזיקו את הקלפים.

2. יריביהם האמריקאיים ב-Bermuda Bowl בבואנוס איירס, שמו לב למשהו מוזר וישבו שעות ארוכות לחפש דפוס של קשר בין מספר האצבעות למשהו בקלפים ביד. הם גילו את הדפוס והתלוננו.

3. ריס ושפירו הורשעו, סולקו מהתחרות וכל תוצאותיהם בוטלו. נאסר עליהם לשחק ביחד בתחרויות בינלאומיות.

מניתוחי ידיים ששיחקו בתחרויות קודמות, עושה רושם שהם השתמשו בשיטה הזאת גם לפני ה-Bermuda Bowl. קשה מאד לתפוס שיטת רמאות מתוחכמת כזו.

לו היו משתמשים באותו דפוס רמאות רק בחלק מהידיים קרוב לודאי שלא היו נתפסים.

רישום תוצאות שיטה ראשונה
ברור לגמרי שאם מישהו ירשום תוצאות שגויות לטובתו בכל יד או בתדירות גבוהה הוא ייתפס מהר מאד.

שלושה רישומים כאלה בתחרות, שבשניים מהם לא שמים לב לטעות יבטיחו זמן ארוך בלי שיתפסו את הרמאי.
כששמים לב, הוא מתנצל ומתקן את התוצאה. אם עושים את זה רק בחלק מהתחרויות, עוד יותר קשה לתפוס את הרמאות.

אם אתה רמאי אינטליגנטי שמבין ברידג', אתה יכול לבחור ידיים שמרוויחים הרבה מהרמאות. שתי ידיים כאלו בתחרות שוות 4%-6% יותר בתוצאה.

רישום תוצאות שיטה שנייה

לא משנה מה שיטת החישוב, ברור שאפשר להרוויח הרבה משכיחת רישום הכפל בחוזים בהם נופלים פעמיים או שלוש או ארבע (לפעמים גם אם נופלים פעם אחת). 

חוזים מוכפלים שנופלים בהם אינם בשכיחות גבוהה. למרות זאת אם מפעילים את שיטת הרמאות הזו בתדירות גבוהה ההסתברות להיתפס גבוהה.

אם עושים את זה בשכיחות נמוכה ובידיים בהן אפשר להרוויח הרבה, קשה להיתפס. כשנתפסים בפעם הראשונה, שנייה ושלישית אפשר לטעון לטעות בתום לב. 

פוסטים על הגינות ורמאות בברידג'

עיקרון הרצף: על הגינות ואי-הגינות בברידג'

פנטוני-נונס: ניתוח המקרה באמצעות קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות

איך נוכל להודות ל Kit Woolsey?

טרנס ריס: האם גם אתם הייתם מוצאים את ההתאמה ב-♥?

שני גוונים של אפור


ארבעה סיפורים על זיכרון והגינות

רמאות ויצירתיות בברידג'

לא רק בבריטניה: הגינות ואי-הגינות בברידג' בישראל

טוב שכן טוב ולא קולני?

הערת שוליים

לאחר שריס ושפירו הורשעו, ועדה של ההתאגדות הבריטית זיכתה אותם מאשמה. זה לא הציל את הקריירה הבינלאומית שלהם. 

מחלוקת: האם לפתוח ♣2?

היום השתתפתי בתחרות ארצית במועדון השרון.

הדבר המתוק היחיד מבחינתי היה השוקולד, שחילקו מארגני התחרות לכל אחד מהמשתתפים.

הייתה לי מחלוקת עם שחקן הנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 21 אמיר עציון. אמיר חשב שאני לא צריך לפתוח ♣2. 

אני פתחתי ♣2.

הוא הציע לי להציג את היד בבלוג ולשאול לדעתם של מומחים.

קיבלתי את ההצעה ועכשיו אשמח לשמוע את דעתם של מומחים. גם כאלה שאינם מומחים מוזמנים להגיב.

אגב, שותפתי ואני קיבלנו כ-74% על היד, אחרי שביצעתי חוזה של ♠7. 

לאחר Pass של מערב פתחתי ♣2.

על פי השיטה שאני משחק (וגם רוב השחקנים שאני מכיר), פתיחה של ♣2 מתארת יד של 23 נקודות או יותר או יד של 9 לקיחות או יותר.

השותפה שלי הכריזה ♦3. על פי שיטת ההכרזה לנו כל הכרזה של המשיב שאינה ♦2, היא טבעית מתארת יד עם יותר מ-7 נקודות.

הכרזתי ♠4. ההכרזה מתארת יד עם 9 לקיחות כשהשליט הוא ♠.

השותפה שלי הכריזה 4NT. זו היא שאלה על קלפי מפתח בשיטת RKCB 0314.

התשובה שלי ♣5, מראה 0 או 3 קלפי מפתח. קלפי המפתח הם ארבעת קלפי ה-A וה-K בסדרת השליט.

לשותפה שלי אין צל של ספק שיש לי 3 קלפים כאלה ולא 0, משום שברור שאני מחזיק בשני קלפי מפתח: A♠ ו-K♠.  

היא מיהרה להכריז ♠7. שכפי שאתם רואים קל לבצע אותו כשלכרוז ולשותפתו יש 14 לקיחות גבוהות.

דעתו של אמיר עציון

אין ספק שאין לי 23 נקודות או יותר. אין לי גם 9 לקיחות, משום שאם אחד מהיריבים היה מחזיק בארבעה קלפים לפחות בסדרת ה-♠, כולל ה-J♠, אז יש לי רק 8 לקיחות גבוהות.

בסופו של יום לא הגענו להכרזה המנצחת 7NT (התחרות הייתה בשיטת Top-Bottom).

דעתי

אני בהחלט מסכים שאין לי 9 לקיחות, אבל אין לי 8 לקיחות, אלא קצת יותר מ-8 וחצי לקיחות, אותן עיגלתי ל-9 לקיחות.

לפני ההכרזה חשבתי והתלבטתי מה להכריז היו לי רק שתי הכרזות פתיחה אפשריות אחרות שעלולות להיות גרועות:

1. ♠4

היד שלי חזקה מדי בשביל הכרזה כזו, המזמינה הכרזת Pass של השותפה.

2. ♠1

הסכנה היא שאשמע שלוש הכרזות Pass, כשהיד שלי ללא תוספת אף לקיחה ביד השותף שווה כמעט 9 לקיחות ב-♠.

לימדו אותי להניח, שבדרך כלל השותף יביא לקיחה אחת. בתסריט הזה החמצנו חוזה של ♠4.

שמונה וחצי ולא פליני

אחד הסרטים האהובים עלי הוא הסרט שמונה וחצי של הבמאי האיטלקי פרדריקו פליני. פה אנחנו עוסקים בשמונה וחצי אחר.

אם תקראו את טבלת ההסתברויות לחלוקת קלפים בידי המגינים בערך הסתברויות בברידג', תגלו שאם המגנים מחזיקים בכל ששת הקלפים החסרים, ההסתברות לחלוקה של 4-2 היא 0.48. בחלק מהמקרים בחלוקה של 4-2 ה-J♠ יהיה אחד משני הקלפים ואז ההגנה לא תזכה באף לקיחה. ההסתברות לחלוקה של 5-1 היא 0.15 וההסתברות לחלוקה של 6-0 היא 0.01.

הרבה יותר הגיוני שהם יתחלקו בערך שווה בשווה בין שלושת השחקנים האחרים, כולל השותפה שלי. 

בשליש מהמקרים ששחקן אחר מחזיק בארבעה קלפים בסדרה או בחמישה קלפים בסדרה או בשישה קלפים בסדרה, זו השותפה שלי. 

אתם יכולים להסתכל בטבלה בהסתברויות לחלוקה של ארבעה קלפים או יותר, כשלשותפה שלי קלף אחד ואז ההסתברות לארבעה קלפים ביד שחקן אחד היא 0.28. תורידו מזה שליש מהמקרים בהם השחקן הזה היא השותפה ואת המקרים בהם ה-J♠ אצל השותפה הוא היריב המחזיק בקלף הבודד.

שימו לב שבתסריט שבו לשותף שלי 2 קלפים בסדרה והשחקן שלפני מחזיק בארבעה קלפים בסדרה כולל ה-J♠ ה-J♠ אינו לקיחה בטוחה. לאחר שאמשוך את ה-A♠ ואגלה את החלוקה, אם תהיה לי כניסה לדומם, אוכל לבצע עקיפה.

בקיצור ההסתברות שיהיו לי רק 8 לקיחות בסדרת ה-♠ משום שה-J♠ של אחד היריבים יזכה בלקיחה, היא הסתברות נמוכה.

כיצד מגיעים לחוזה של 7NT?

השותפה שלי קצת מיהרה להכריז ♠7. לאחר ששמעה ממני את הכרזת ה-♣5, היא יודעת ש-9 הלקיחות שלי הן 8 קלפי ♠ וה-A♣ או 7 לקיחות ב-♠ וה-A♣ וה-K♣.

היות שהיא מחזיקה ב-AK בשתי הסדרות האדומות, זה מסתכם ל-13 לקיחות. על מנת שיהיו לנו 7NT נדרש מעבר אחד לדומם בסדרה אדומה. אם אני void בשתי הסדרות האדומות ואין לי שלושה קלפים כולל ה-A♣ וה-K♣ בסדרת ה-♣, אין לנו 7NT ואין לנו גם ♠7. כשיש את ה-שלושה קלפים כולל ה-A♣ וה-K♣ בסדרת ה-♣. החיתוך של ה-♣ השלישי הוא הכניסה לדומם (בהנחה שלא חותכים מעלינו). אם יש כניסה לדומם, מושכים ארבע לקיחות באמצעות A ו-K בכל אחת מהסדרות האדומות.

void בשתי סדרות הוא תסריט קיצוני שהסתברותו נמוכה.

בקיצור צריך לבדוק האם אני מחזיק את ה-K♣. אם כן, ההסתברות לביצוע חוזה של 7NT. גבוהה מאד.

הטכניקה פשוטה: מכריזים 5NT. בשיטה שלנו מראים K ספציפי. אני מכריז ♣6. כשיודעים שגם ה-K♣ אצלי מכריזים 7NT.

מה דעתכם?

אשמח אם תחוו את דעתכם. במיוחד אשמח אם שחקנים מומחים שאמיר ביקש שיביעו את דעתם יעשו זאת.

Negative Double

Negative Double היא אחת מהקונבנציות שהוזכרו בפוסט: Back to Basics. היא קונבנציה בסיסית וחשובה, שבמובנים מסוימים מזכירה את Takeout Double.

 
להלן תרחיש אופייני ל Negative Double: צפון פותח ♣1. מזרח מכריז ♥1. דרום מכריז Double.

ה-Double של דרום הוא Negative Double.
דרום שולל התאמה ב-♣ ומראה בדיוק ארבעה קלפים ב-♠. כשיש לדרום חמישה קלפים ב-♠ הוא מכריז ♠1.
בדומה ל-Takeout Double, גם Negative Double אינו מעניש. גם כאן מבקשים להכריז סדרה אחרת. גם במקרה זה מחפשים התאמה של 4-4 בסדרת מייג'ור.

בשונה מ-Takeout Double, הכרזת Negative Double אינה מבטיחה לפחות פתיחה.
כשהשותף יכול להכריז סדרה אחרת בגובה 1, היא מבטיחה לפחות 7 נקודות ואינה שוללת יד חזקה.

כשהגובה המינימאלי בו יכול השותף להכריז הוא 2 היא מבטיחה לפחות 8 נקודות.
דוגמה: השותף פתח ♠1. היריב התערב בהכרזת ♣2. Negative Double מראה ארבעה קלפים ב-♥ ושולל שלושה קלפים ב-♠.

כשהפותח נאלץ להכריז בגובה 3 נדרשות להכרזה זו לפחות 9 נקודות.

האם Negative Double מבטיח לפחות ארבעה קלפים בכל אחת מהסדרות שלא הוכרזו?

זה תלוי מתי נשאלה שאלה זו. אם שאלתם את השאלה הזו לפני מספר שנים רב, התשובה הייתה חיובית. אם אתם שואלים את השאלה היום, התשובה כבר מופיעה בדוגמה בתחילת הפוסט:

אם רק אחת מהסדרות שלא הוכרזו היא סדרת מייג'ור, אז Negative Double מבטיח רביעייה בסדרה זו ואינו מבטיח רביעייה בסדרת המיינור שלא הוכרזה. 

כשהייתי שחקן מתחיל, שלא למד ברידג' בקורס מסודר, שמעתי שחקנים בתחרויות מספרים שהכריזו Negative Double. לא ידעתי מה זה. אינטואיטיבית חשבתי, שזה שלילת התאמה בסדרה שהכריז השותף.
עשיתי Googling ומצאתי...

מה מצאתי בחיפוש באינטרנט?

הפריט הראשון בחיפוש הציג החלטת שופט תחרות ביחס 
ל-Negative Double. היות שבדיון הייתה חשיבות לשולחן ההפרדה, אני מניח שמדובר על תחרות חשובה ברמה גבוהה.

בצד אחד של שולחן ההפרדה הוסברה הכרזת ה-Double באופן מלא. מעבר למחיצה הסתפק המסביר בשתי מילים: Negative Double.

מי שזה הוסבר לו באופן כל כך מקוצר, טען לאחר המשחק שנפגע, משום שהבין את המשמעות אחרת ממה שהתכוונו ולכן בחר בתכנית משחק שהביאה לתוצאה רעה.

החלטת השופט הייתה שהסטנדרט הוא ש Negative Double מבטיח רביעיות (לפחות) בשתי הסדרות שלא הוכרזו ולכן דחה את טענת המערער.

עד קורס שחקני התחרויות, שלמדתי אצל אלדד גינוסר, התייחסתי ל-Negative Double כפי שהתיחסו אליו באותו דף אינטרנט, כלומר:  בברידג' הישן.

בקורס לא נלמדה קונבנציה זו כי ההנחה הייתה, שהמשתתפים יודעים את הבסיס, אבל אני שאלתי על Negative Double וקיבלתי את התשובה המודרנית, בתוספת הסבר שמה שקראתי באינטרנט, אכן היה מקובל בעבר.

עד שהקונבנציה הגיעה לשמה הנוכחי, היא עברה כמה גלגולים. כך למשל, הייתה תקופה שקראו לה Takeout Double ולא Negative Double.
לפני זה (בשנות ה-30) נקראה הקונבנציה Informatory double. 

על פי הויקיפדיה האנגלית, רק בשנת 1957 אומץ המושג המשמש היום על ידי אלוין רוט, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד ושותפו למשחק הברידג', Tobias Stone. סטון היה שחקן ברידג' וכתב ברידג' ניו-יורקי.

אגב, הקונבנציה כונתה גם ספוטניק, על שם לווין החלל הרוסי הראשון, ששוגר באותה שנה.

התרחיש הראשי השני של Negative Double

בתרחיש הראשי השני ההכרזה והאוברקול הם בסדרות מיינור, למשל: השותף פתח ♣1 והיריב התערב ב-♦1.
הכרזת Double היא Negative Double. ההכרזה מבטיחה ארבעה קלפים לפחות באחת מסדרות המייג'ור, אבל בשונה מבתרחיש הראשון, היא אינה שוללת יותר מארבעה קלפים בסדרת מייג'ור. 

המצבים הקלאסיים בהם נכריז Double מהתרחיש הזה הם מצבים בהם יש לנו 4-4 או 5-4 בסדרות המייג'ור.

תרחישים נוספים

ישנם תרחישים נוספים שבחרתי לא להיכנס אליהם בפוסט זה.

הערות טכניות

1. לא כולם יסכימו איתי שבתרחיש הראשון (אוברקול בסדרת מייג'ור) או בתרחיש דומה לו (פתיחה בסדרת מייג'ור ואוברקול בסדרת מיינור) הכרזת Negative Double שוללת יותר מארבעה קלפים בסדרת המייג'ור שלא הוכרזה. 
באחד מאתרי האינטרנט קראתי שבמשאל ביחס לשאלה זו נמצא כי שני שליש מהמומחים משחקים כפי שאני כותב.

2. כשיש חמישייה בסדרה טווח הנקודות של Negative Double עשוי להיותמוגבל לעד 11 נקודות.

3. עד איזה גובה Double הוא Negative ומאיזה גובה הוא מעניש? התשובה צריכה להיקבע על ידי כל זוג. ברוב המקרים שאני מכיר, התשובה היא: עד לגובה של ♠3 זה Negative Double.

4. אני יכול לזהות מצבים חריגים, בהם ביד חלשה נסתיר התאמה בסדרת מיינור ונכריז בכל זאת  Negative Double, משום שאם לא נעשה זאת לא תהיה לנו הזדמנות לחפש התאמה בסדרת מייג'ור.
  

לאן לא תגיעו אם תרגישו מקופחים?

באכסניה אחרת פרסמתי את הפוסט: המשחק כראי המציאות - המקופחים והמתמודדים בברידג'. בפוסט ההוא התייחסתי לאותם תלמידי ברידג' או אותם שחקני ברידג', המרגישים תמיד מקופחים כשהם לא מצליחים בתחרויות.

כולנו כבר נפגשנו בתחרויות עם שחקנים כאלה: אשמים התנאים הסביבתיים, הכיסא, הרעש, המחשב שחילק את הידיים, מנהל התחרות שהושיב אותם בסקציה A ולא בסקציה B (או להיפך), בדרום-צפון או במזרח-מערב, השותף או מזג האוויר.

תלמידי ברידג' צעירים

כל מי שמלמד ילדים ברידג' נתקל גם בילדים כאלה, המרגישים תמיד מקופחים. לפעמים מדובר בילדים מוכשרים במיוחד. בגלל ההתמקדות בקיפוח הם לא ממצים את הפוטנציאל שלהם בברידג'. 

יש הבדל אחד בין שחקן ברידג' "מקופח" סדרתי בן 60 או 70 לבין ילד בן 11 או 12 הלומד ברידג' שאף הוא "מקופח" סדרתי: את הילד עדיין אפשר לשנות. 

כשאני נתקל בילד כזה אני עובד על שינוי גישה שלו. אני מלמד אותו להתעלם מקיפוח מדומה ואפילו מקיפוח אמיתי ולנסות למצות את יכולתו גם בתנאים אלה.

אם זה מצליח, הוא יצליח יותר בברידג' ולא פחות חשוב גם יהנה יותר בתחרויות.

זה לא רק בברידג'

יש לי סיפוק גדול כאשר אני מצליח "להחליף את הדיסקט" לילד כזה. הסיכוי שהוא ימשיך לשחק ברידג' כשיגדל גבוה יותר, אבל זה לא נגמר בברידג'.

תחשבו על ילד כזה שגדל ורוצה ללמוד רפואה. תנאי הקבלה דורשים ציון גבוה במבחן פסיכומטרי. בפעם האחרונה שמישהו סיפר לי שהוא רוצה ללמוד רפואה, והתייחס לפסיכומטרי, הציון המינימלי היה 750.

בפוסט זה אתייחס ל-750 כציון המינימום לקבלה לרפואה, על אף שייתכן שציון הסף השתנה.

הוא ניגש לפסיכומטרי ומקבל 748. אם כמורה לברידג' לא הצלחתי לשנות את תפיסת "המקופח הסדרתי" שלו, הוא יאשים את כל העולם בכישלון שלו ואולי יוותר על החלום להיות רופא.

אם הצלחתי לשנות, הוא לא יאשים אף אחד. במקום זה הוא יגש למועד נוסף ויתכונן טוב יותר ואולי יקבל ציון של 755 או 760.

אם לא יעבור את הסף, אולי יגש פעם שלישית למבחן.

אם גם זה לא יצליח, אולי יסע ללמוד רפואה בארץ אחרת.

יום בתי הספר בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל-אביב

ביום חמישי ה-3 במרץ יתקיים יום בתי הספר של הפסטיבל בבית דני בתל-אביב. השנה בשונה משנים קודמות, הוא מתקיים בנפרד מהפסטיבל, משום שפסטיבל הברידג' הבינלאומי נדחה מפברואר ליוני. יוני אינו מועד מתאים לתלמידי בתי ספר.

כמי שכבר הביא תלמידים לשחק ביום בתי הספר, אני ממליץ לכל מי שיכול להשתתף לבוא ולהשתתף. בשביל ילדים בכלל וילדים מהפריפריה בפרט זו חוויה נהדרת. 

Back to Basics

המוטו של כנס בנושא מחשבים בו השתתפתי בשנת 2008 היה: Back to Basics.

אנשי מקצוע הלכו לכיוונים מורכבים ומסובכים אבל הבסיס הפשוט הלך לאיבוד. 

זה גם מה שקורה לא פעם בברידג'. אני מדבר בעיקר של שחקני תחרויות ממוצעים, שמשתתפים בקורסים מתקדמים, קוראים מאמרים מתקדמים בירחון, אבל הבסיס חסר. 

לאן התקדמתם בעזרת קורס לשחקני תחרויות?

השתתפתם בקורס שחקני תחרויות, שמעביר אחד מטובי השחקנים בארץ. המורה הוא מורה מצוין. החומר מאורגן היטב. הידיים שהכין מצוינות לתרגול הנושא.

אתם יכולים לשאול אותו שאלות על ברידג', בנושאים שאינם חלק מנושאי הלימוד וללמוד הרבה מהתשובות.

אז מדוע חלק מהמשתתפים לא מפיקים מקורס כזה תועלת כלשהי? התשובה אינה קשורה למורה היא נוגעת לתלמידים. לא לכל התלמידים: לחלק מהתלמידים.

השורה התחתונה היא, שרמת הברידג' של חלק מהתלמידים אינה משתפרת ולפעמים דווקא יורדת.

הניסיון האישי שלי כתלמיד בקורס שחקני תחרויות

לפני לא מעט שנים למדתי קורס שחקני תחרויות בירושלים. את הקורס לימד אלדד גינוסר. אני יכול להגיד שלמדתי בקורס הרבה ורמת הברידג' שלי השתפרה אחרי הקורס.

את החומר שלמדתי בקורס אני יודע עד היום. בחלק גדול מהדברים שלמדתי אני משתמש בתחרויות. 

שאלתי שאלות שאינן כלולות בנושאי הקורס וקיבלתי תשובות מצוינות, שעזרו לי להעמיק את ההבנה שלי בברידג'.

אבל הסתכלתי מסביב ושאלתי את עצמי גם: מה למדו חלק ממשתתפי הקורס האחרים?

מי משחק איתי הכי הרבה מהקונבנציות שלמדתי בקורס?

שיחקתי בעבר בלא מעט תחרויות מקומיות ואפילו ארציות עם כאלה שלמדו בקורס ביחד איתי.

מי שמנצל, ביחד איתי, את מירב הכלים שלמדתי בקורס, לא השתתף בקורס. זה הבן שלי, שסיפרתי לו מה למדתי בקורס. הבין את מה שנלמד והיה מוכן לאמץ חלק לא קטן מהדברים. 

"בואי נשחק את מה שלמדנו בקורס לפני שלושה ימים""

זה מה שאמרתי לאחת מהתלמידות באותו קורס, לפני ששיחקנו יחד בתחרות מקומית. התשובה: "שכחתי את זה". 

אמרתי לה שאין בעיה, אני זוכר ואני מוכן להזכיר לה את זה לפני התחרות. היא החליטה שלא.

זהו הקצה המנוגד לבן שלי, שלא היה בקורס ולמד ממני את מה שנלמד בקורס. 

אותה שחקנית אינה משחקת את מה שלמדה בקורס ומיהרה לשכוח. 

זהו מתאבן להסבר מדוע חלק מהלומדים באותם קורסים אינם מתקדמים כלל.

ללא בסיס

לא חשוב האם מדובר בברידג' או בכל תחום ידע אחר. רוב אלה שמגיעים ללא בסיס הידע הנדרש בקורס, מתקשים בהבנת החומר. 

לפעמים מכיל הסילבוס של קורס את הדרישות המוקדמות להשתתפות בקורס. זה קורה לפעמים גם בקורסי ברידג' מתקדמים. 
בברידג', כמו בתחומים אחרים, אף אחד לא בודק האם המשתתפים, שיודעים מה הן הדרישות המוקדמות לקורס, אכן עומדים בהן.
זוהי אחריות של המשתתפים עצמם.
יש כאלה שלא יוותרו על האפשרות ללמוד משחקן מעולה גם אם הם רחוקים מאד מדרישות הסף להשתתפות, שהוא הציב.

התוצאה
חלק מהמשתתפים אינם מבינים חלק ממה שהם לומדים. אני נתקל בזה כשאני משחק נגדם בתחרויות והם משתמשים באופן חלקי או באופן לא נכון במה שהם למדו. 

חלק מהמשתתפים, שחסר להם הבסיס הנדרש, קולטים חלק מהדברים המתקדמים יותר שלמדו וההערכה העצמית שלהם כשחקנים  עולה. 
הם יחשבו פעמיים לפני שילמדו ממישהו אחר. הם יצטטו את המורה שלהם במקומות שבהם נכון לעשות זאת, אבל גם בהקשרים, שלא נכון לעשות זאת וגם במקרים בהם הם הבינו או זוכרים רק חלק ממה שלימד המורה. 

ההערכה העצמית הגבוהה יותר כשחסרים היסודות, עלולה לפעמים להביא לירידה ברמה.

קצת מהבסיס שחסר
לא אפרט בפוסט זה את כל הבסיס החסר, שגם בו אני נתקל כשאני משחק נגד שחקנים כאלה. אסתפק בארבע דוגמאות.

10 נקודות כשהשותף פתח בסדרה בגובה 1 
לא מעט שחקנים, חלקם בעלי ניסיון רב, לא יודעים כיצד להכריז כשהשותף פתח בסדרה בגובה 1 ולהם 10 נקודות. 
כמובן שנקודות אינן חזות הכל ובבלוג זה תוכלו לקרוא פוסטים בהם אני מתייחס לאספקטים אחרים של הערכת יד. 
10 נקודות יכולות להיראות כמו 12 נקודות או כמו 8 נקודות.
בהקשר הנוכחי, תניחו שהן אינן נראות טוב יותר מיד ממוצעת של 10 נקודות.  

Takeout Double
ללא ספק, אחת מהקונבנציות הכי חשובות בברידג'. קראו למשל את הפוסט: שתי הקונבנציות החשובות ביותר בברידג: המסובכת והפשוטה.

Negative Double
עוד לא כתבתי פוסט על קונבנציה שכיחה זו. שמתי לב שלא מעט שחקני תחרויות אינם מבינים את הקונבנציה.

Weak Two
תתפלאו אבל גם בקונבציה כל כך בסיסית, הנלמדת כמעט בכל קורס מתחילים, עושים טעויות גדולות.

כיצד אתייחס ליסודות בבלוג זה?
חלק מהפוסטים בבלוג זה המסומנים בירוק או בצהוב או בשני צבעים אלה, עוסקים ביסודות. סימן היכר נוסף של פוסטים כאלה הוא שלעולם לא יופיע בהם ריבוע אדום, המסמן פוסטים המיועדים גם לשחקנים ברמה גבוהה יותר.

לפוסט כזה אוסיף את ה-Label (תווית) Back to Basics. בעתיד תוכלו להקליד Back to Basics בתיבת החיפוש ולקבל את רשימת הפוסטים העוסקים ביסודות.

שיעורים שאני מעביר
כל ארבעה שחקנים או יותר יכולים לבוא אלי וללמוד כמעט על כל נושא בברידג'. הקורס יכול להתקיים בבית פרטי והיקפו יכול להתחיל בשיעור בודד או במספר שיעורים מועט או רב. 

הנושא יקבע על ידי המשתתפים. כך למשל: שחקנים שרוצים ללמוד על הכרזות סלאם בלבד, יכולים ללמוד רק את הנושא הזה.

אפשרות אחרת היא להציע לי לבחור נושא, המשלים יסודות חסרים, למשל: נושא של  אחת הדוגמאות בפסקה הקודמת.

תוכן כל שיעור יישלח בדוא"ל לאחר השיעור. במהלך השיעור יתורגל משחק ידיים שחולקו מראש העוסקות בנושא השיעור.

מדוע "כמעט על כל נושא" ולא על כל נושא?
כשברור לי מראש שהתלמידים יתקשו בהבנת נושא, אציע להם לדחות שיעורים על נושא זה עד למועד בו יהיו בשלים ללמוד נושא כזה.

Balancing הוא דוגמא קלאסית לנושא, שלא אלמד כל אחד. מי שאינו צעיר מוכשר במיוחד, לא יוכל ללמוד אצלי את הנושא הזה לפני שהוא משחק לפחות שלוש שנים בתחרויות.

ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים? חיתוך

הפוסט הקודם: ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים? - להפסיד לקיחה, היה הראשון בסדרת פוסטים על ממה מפחדים שחקני ברידג' מתחילים ותלמידי ברידג'.

יש להבדיל בין ממה מפחדים לבין ממי מפחדים. בסדרת פוסטים קודמת עסקתי בשאלה של פחד בברידג', לאו דווקא של שחקנים מתחילים. כך למשל, באחד מהפוסטים בסדרה, עסקתי בפחד מקהל הצופים, כלומר: פחד במה. 

נימנע מהכללות: רק חלק, משחקני התחרויות המתחילים ומתלמידי הברידג', מפחדים מהדברים המופיעים בפוסטים. 

בכל מקרה פחד משפיע לרעה על קבלת ההחלטות של אלה שחווים אותו.  

לחתוך כשלא צריך

גם שחקנים טובים חותכים לפעמים כשלא צריך לחתוך. בירחון הברידג' האחרון (ינואר 2016) מופיעה כתבה של אפרים בריפמן שכותרתה: "לחתוך אוויר". בריפמן מתאר מצבים בהם חיתוך בפעם הראשונה, שבה ניתן לחתוך, מיותר ומזיק. החיתוך עולה לחותך בסופו של יום בלקיחה, שמתברר שהיא לקיחה טבעית. במקום זה עדיף לזרוק מפסיד בסדרה אחרת.  

בפוסט: כדי לא להפסיד: מפסיד על מפסיד - שני מפסידים על שני מפסידים, עסקתי באחת הידיים הטראומטיות ביותר עבורי בתחרויות ברידג'. החיתוך בהזדמנות הראשונה, עלה לי באיבוד שליטה בקלפי השליט ובנפילה בחוזה מוכפל.

בשונה מהדוגמאות לעיל, בפוסט זה איני עוסק בהחלטות מתקדמות של הימנעות מחיתוך כשניתן לחתוך. 

אני עוסק בחיתוך שאין בו צורך רק בגלל הפחד הלא מוצדק, ששחקן יריב יחתוך.

חותך מפחד

לא אחת ראיתי תלמידים, המשחקים בשיעור ושחקני תחרות ברמה לא גבוהה חותכים קלף גבוה שלהם בדומם או ביד. זה נכון שלא תמיד הם זוכרים, שקלפים גבוהים ממנו כבר יצאו, אבל כשאני שואל אותם מדוע חתכו? הם אומרים שפחדו שלא יספיקו לחתוך קלפים בסדרה.  

אם תלמיד אומר לי שחתך את ה-Q משום שלא זכר שה-A וה-K כבר יצאו, אני מקבל את זה. הוא שיחק באופן סביר לרמתו. 

אבל אם השליט הוא ♥,  הכרוז מחזיק AQJ♣ מול קלף יחיד בדומם, והוא מושך את ה-A♣ וחותך את ה-J♣ ביד הקצרה בדומם, נדבר על זה בניתוח שלאחר שמשחקים את היד. 

במקרה זה ברור, שאם מהלך ההכרזה לא הראה אורך יוצא דופן ב-♣ אצל אחד היריבים, ההסתברות שיריב יחתוך את הקלף השלישי הגבוה בסדרה, אחרי שיזכה ב-K♣ בסיבוב השני, היא הסתברות נמוכה.

השילוב של פחד מהפסד לקיחה ופחד מחיתוך

אם יש כניסות לדומם, ברוב המקרים רצוי לבצע עקיפה ב-♣ בדוגמה בפסקה הקודמת.

מדוע נמנעים מכך? תלמידים ששאלתי אותם ענו לי שפחדו פעמיים: 

פעם אחת פחד להפסיד ל-K♣ שלא ישב בעקיפה. 

פעם שנייה שה-A♣ ייחתך על ידי יריב בסיבוב השני. 

כמובן ששני הפחדים הנ"ל רחוקים מלהיות רציונאליים.

אימת ה-Over ruff

פחד חסר בסיס נוסף הוא הפחד מ-Over ruff .Over ruff הוא מצב בו שחקן חותך, אבל היריב שאחריו חותך בקלף גבוה יותר.

כמובן כשלכרוז יש חמישה קלפים בסדרה, שאינה סדרת השליט, ואחד היריבים התערב במכרז באמצעות Overcall באותה סדרה, יש בסיס לחשש מחיתוך. 

הפחד מ-Over ruff מתייחס לחיתוך כשההסתברות לחיתוך מעל, על ידי היריב שאחרי החותך, היא נמוכה.

לא פעם אני רואה תלמידים חותכים עם 9 או 10 ביד הקצרה בדומם שבה יש גם 2 או 3.

כשאני שואל מדוע חתכו בקלף גבוה? אני מקבל את התשובה: "פחדתי שיחתכו מעלי".

לחתוך ב-A

לא תמיד חותך שחקן מתחיל בקלף גבוה, כמו ה-T או אפילו ה-Q, כשיש לו קלף נמוך בסדרת השליט. לפעמים הוא חותך ב-A. 

אל תטעו, לא מדובר בשחקן מוכשר במיוחד שמשתמש בטכניקה של היפוך הדומם.

גם במקרה זה הסיבה לחיתוך היא פחד מחיתוך מעל. את הבעיה הוא פותר באמצעות חיתוך ב-A. עכשיו הוא בטוח שלא יחתכו מעליו.  

כשמדובר בתלמידים, זהו לפעמים השלב בו אני עוצר את המשחק ושואל אותו: האם ה-A בסדרת השליט לא יזכה בלקיחה במקרה שלא חותכים בו? 

כל אחד מוצא לבד את התשובה לשאלה הזו. זה כבר מהלך מנוגד לחלוטין להיגיון. 

לפעמים אני מאפשר לו לקחת את ה-A בחזרה ולהחליט האם לחתוך בקלף קטן או לא לחתוך בכלל. חיתוך בקלף קטן שזוכה הוא תרפיה על קצה המזלג לטיפול בפחד.

המורה לברידג' הוא לא רק זיקית. לפעמים הוא גם מעין פסיכולוג המטפל בפחדים.