פחד בברידג': חלק 2: שחקנים מטילי אימה

בפוסט הראשון התייחסתי לפחד משחקנים חזקים. יש מקרים בהם יש מספר שחקנים חזקים (יחסית. כל דבר יחסי) ומאחד או משניים מפחדים חלק מהשחקנים הפחות חזקים. לעומת זאת, הם אינם מפחדים מיתר השחקנים החזקים. לפעמים הפחד הוא משחקן טוב אבל פחות טוב משחקנים טובים אחרים. ברוב המקרים התופעה קיימת במועדונים ומתייחסת לתחרויות מקומיות.

מדוע מפחדים משחקן טוב אחד ולא מפחדים משחקנים טובים אחרים?

ההסבר של פחד בגלל הבדלי רמת המשחק או הפחד מתוצאה גרועה, אינו ההסבר הנכון למקרה זה, משום שהם אינם מפחדים משחקנים טובים אחרים.

ההסבר במקרה זה הוא הסבר התנהגותי: השחקנים מהם מפחדים מתנהגים באופן המפחיד שחקנים חלשים מהם. במונחי ברידג' מדובר בסוג של Table Presence.

כיצד פועלים שחקנים מעוררי אימה?

שחקנים מסוג זה, נוהגים ללעוג ליריביהם החלשים מהם. הם עושים את זה בקול רם, כך שכל משתתפי התחרות שומעים את זה.

הם עושים את זה לפני המשחק, במהלך המשחק ואחרי המשחק.

כאשר שחקן חלש עושה נגדם טעות קשה, הם ילעגו לו עוד יותר. לפעמים הם ידברו על נושאים, שאינם קשורים לברידג' אבל שמים את היריב החלש ללעג וקלס. הם עשויים להזכיר לשחקן מועדונים, שנדיר שיעבור את ה 50%, את התחרות המקומית לפני חצי שנה בה לא עבר את ה 30% וסיים אחרון.

 ההתנהגות הזאת גורמת לשחקנים מבוזים, לא לרצות לשחק מולם (אבל אין להם ברירה).

בסיטואציה של מועדון בו יש גם מרכיב חברתי, זה מביש גם בהיבט החברתי.

כבר שיחקתי נגד שחקן כזה, עם שותפה מקרית, שאמרה לי שהיא מפחדת ולכן נגדו היא עושה יותר שגיאות (לא הייתי צריך שהיא תגיד לי את זה. זה באמת מה שהיא עשתה כששיחקנו נגדו).

תצרפו לזה את עודף הביטחון של שחקנים כאלה, המביא אותם להכריז גבוה מדי או עם פחות מדי קלפים בסדרה. ב Field חלש זה מביא לתוצאות טובות.

לא נדיר לראות שחקן מטיל אימה מסיים בתחרות מקומית באופן עקבי במקום הראשון עם תוצאות מעל ל 70%. לפעמים לפני שחקנים טובים ממנו. האימה שווה לפעמים לקיחה או שתיים נוספות.     

כיצד אני מתמודד עם שחקנים מטילי אימה?

אני מציג את גישתי וניסיוני, בין השאר על מנת לעזור לשחקנים מפוחדים לשפר את התמודדותם עם מצבים כאלה.

כפי שניחשתם מהפוסט הראשון בסדרה, אני רחוק מלפחד מאותם שחקנים. במקרים לא מעטים אין מדובר בשחקנים טובים ממני או טובים ממני בפער משמעותי, כך שיש לי גם כלים שאולי לא יעמדו לרשות חלק מהשחקנים המפוחדים.

כללי ההתנהגות שלי הם:

1. לא להגיב להתגרויות ולהתמקד במשחק

תגובה מוציאה את השחקן המפוחד מריכוז. היא רק משעשעת את מטיל האימה ומעוררת לעג נוסף שלו. היא מובילה לתוצאות גרועות וללעג נוסף לאחר סיום היד.

2. להגיב להתגרויות: על שולחן הברידג'

אם אתה שחקן טוב, התעלם ממנו. נסה לשחק היטב ולהשיג תוצאה טובה.

לא הצלחת? לא נורא לכל יום יש את היום שאחרי. שחקן עם עודף ביטחון שמכריז גבוה מדי, חשוף גם לתוצאות נוראיות בחלק מהמקרים.

כלל זה לא בהכרח יעבוד אצל שחקנים חלשים. לאורך זמן, גם להם יקרה מקרה שהם יעשו תוצאה טובה במיוחד נגד אותו שחקן.

3. לספר לחברה

זו תכונה ישראלית. כשאני עושה תוצאה טובה במיוחד נגד שחקן סולידי, אני לא רץ לספר לחברה. כששחקן מטיל אימה, משלם נגדי 800 נקודות או 1,100 נקודות ואף אחד בצד שלי לא הגיע למשחק מלא, זה הזמן לספר לשחקנים אחרים.

אגב, זה הרבה יותר אפקטיבי כאשר המספר הוא אותו שחקן, שיוצא כמעט תמיד אחרון. 

4. לערער לו את הביטחון

זה מתאים רק למעט שחקנים. מי שזה לא מתאים לו שייזהר.

היום אתה מסיים שני

הסיפור הזה הוא אולי דוגמה לערעור ביטחון (כלל 4 לעיל). שיחקתי ברידג' כשלוש שנים. אחרי התחרות הראשונה באילת ואחרי התוצאה הכי טובה בכל הזמנים? כבר הכירו אותי. ברמה של תחרויות מקומיות במועדון, נחשבתי לשחקן טוב. שחקן בעל הבנה מעמיקה בברידג', אבל גם מטיל אימה אבל מהמר בהכרזות ובמשחק, היה הזוכה בתדירות הגבוהה ביותר בתחרויות מקומיות במועדון.
הגעתי למועדון ביחד עם בני. השחקן הנ"ל ישב בכניסה. ברכתי אותו לשלום בנימוס והוספתי: "היום אתה יוצא שני"  (לא הייתי מעלה בדעתי להתבדח כך עם שחקן סולידי, שהיה זוכה בתדירות גבוהה במקום הראשון). הוא מיהר לענות: "לא גם היום אצא ראשון".
זו הייתה נבואה המגשימה את עצמה.  
עשינו תוצאה של 73% והוא עשה אחוז נמוך יותר וסיים במקום השני. 

החוזה המוכפל בוצע

הייתי שחקן שמשחק פחות מחצי שנה, כמו השותפה שלי בתחרות מקומית. 

היד שלי:

  AQTx ♠

          Ax ♥    

        QT98xxx ♦          

         - ♣

אחרי שמונה שנים, אין סיבה שביד הזו, אזכור גם את הקלפים של שותפתי. את הקלפים המשמעותיים אני זוכר ולכן אציג אותם:

  xx ♠

   KJxxx ♥    

       

  Kx ♦

 AQxx ♣  

היריב, שחקן מטיל אימה, שגם באותו יום סיים במקום הראשון, בתחרות מקומית ברמה לא גבוהה.
לצורך ההסבר נניח שישבתי בצפון. מערב פתח ♠1. הכרזתי ♦2. מטיל האימה הכריז Pass. השותפה שלי הכריזה ♥2. השותף שלו ♠2 (הכרזה שגויה עם חמישה קלפים בסדרה).
אני ♦3 והשותפה שלי ♦4 (היא צריכה להכריז ♠3 על מנת שאם יש לי עוצר בסדרה, נשחק 3NT. אז לא אני ולא השותפה ידענו את זה).
סגרתי ל ♦5. 
זה היה הרגע הגדול של מטיל האימה. עם AJxx♦ הוא הכפיל.
עוד תוצאת שיא נגד שחקנים חלשים, שאפשר ללעוג להם?
בתנועה תיאטרלית הוביל ב ♠ ל J של שותפו. זכיתי ב Q.

ה 8♦ שלי הורשה לזכות בלקיחה. ♦ לעבר ה K. הוא זכה ב A ובתנועה תיאטרלית נוספת, שלף את ה ♠ האחרון מידו. את ה 9 של שותפו לקחתי עם ה 10 בידי. אחרי ששיחקתי את ה  Q♦ ו ♦ נוסף בו זכה ב J, זרקתי את ה ♠ הקטן על ה  A♣ וביצעתי את החוזה המוכפל.

גובה שש שייך ליריבים

זוהי פרפרזה על אימרה מקובלת בברידג': גובה חמש שייך ליריבים. אם היריבים הגיעו לגובה חמש בדרך כלל לא מתחרים איתם ונותנים להם לשחק (ולפול בחוזה רגיל או מוכפל). החריג הוא כאשר יש סיכוי טוב לסלאם ואז אפשר להזמין את השותף.

שוב אני שחקן של חצי שנה. שוב נגד שחקן מטיל אימה. תחרות ברומטר (תחרות ב IMPs בה כולם משחקים בו זמנית את אותן ידיים), ברידג' ברמה לא גבוהה, אבל אופייני להרבה שחקנים מתחילים ובינוניים. יד חלוקתית: אצלנו ה ♠. אצלם ה ♥. כל צד מכריז ומכריז את הסדרה שלו.

שחקנים מתחילים עשויים להגיע עד לגובה 7. הם שוכחים דבר אחד חשוב: 26 קלפים. בדיוק מחצית מהקלפים בחבילה. הכוונה היא לקלפים בשתי הסדרות שלא הוכרזו. ברוב המקרים, משם יבואו המפסידים של הכרוז, שישחק בחוזה בגובה גבוה מדי.

אם נחזור ליד המדוברת. במהלך ההכרזה שמתי לב לכך שיש לנו שלושה יתרונות:

1. הסדרה שלנו (♠) גבוהה מהסדרה שלהם (♥). על מנת לזכות בחוזה, הם יצטרכו להגיע לגובה אחד יותר מאשר אנחנו

2. הם פגיעים ואנחנו לא. אם הם נכשלים בביצוע החוזה נקבל יותר נקודות, מאשר הם יקבלו במקרה של כישלון דומה שלנו.

3. יש לנו מעט נקודות יותר מאשר להם.

ההכרזה התנהלה כמקובל אצל שחקנים מתחילים עד לגובה חמש. כשהכריזה השותפה שלו  ♥6, כשהציפייה היא ל ♠6 שלי ולנפילה, הוצאתי כרטיס אדום. 
כרטיס בצבע אדום הוא הכרטיס עליו כתוב DBL. כשמטיל האימה ראה את הדומם בחוזה המוכפל של ♥6. הוא התחיל לצעוק על השותפה.

ביד זו אפסו סיכוייהם לסיים במקום הראשון בתחרות הברומטר, אחרי שנפלו 4 פעמים בחוזה מוכפל ושילמו 1,100 נקודות.