בפוסט הראשון בסדרה מיינתי את תלמידי הברידג' לשלוש קבוצות: מבוגרים, ילדים וילדים מחוננים. בשני הפוסטים הבאים התמקדתי בילדים: פרס לכל ילד ומנהיגים ומונהגים.
בפוסט זה אעסוק בפן החברתי. יש קבוצות בהן יש הרמוניה בין התלמידים ויש קבוצות בהן יש חיכוכים ביניהם. זה נכון גם לילדים וגם למבוגרים, אבל בקבוצות ילדים עלולות להיות יותר בעיות על רקע זה.
קל ללמד קבוצה הרמונית. קשה ללמד קבוצה שיש בה מלחמות בין קבוצות תלמידים.
כיתות בהן יש חיכוכים, שלא לומר מלחמות, בין קבוצות תלמידים שכיחות יותר אצל ילדים.
בפוסט זה אתמקד בילדים. הקוראים מוזמנים לייחס את זה גם לקבוצות מבוגרים.
בנים בנות
יש קבוצות בהן אין בעיה ילדים מוכנים לשחק נגד ילדות ובן מוכן לשחק עם בת.כשמדובר בילדים בכיתות ד' עד ו' יש גם מצבים אחרים. המצב האחר השכיח הוא שבנים רוצים שותף בן ובנות שותפה בת.
אז מה עושה מורה המלמד קבוצה שבה 13 בנים ו-3 בנות ושתיים מהבנות הן חברות טובות?
יש בעיה שצריך להתמודד איתה. אין ברירה אחת הבנות משחקת עם בן. את הבן אפשר להחליף כל פעם בבן אחר אבל אותה ילדה עלולה להרגיש מקופחת.
אחד האמצעים הוא לתת לאותה ילדה לשחק עם בת אחרת בחלק מהשיעורים ולתת לבנות האחרות, כל אחת בתורה לשחק עם בן.
גדולים קטנים
כשמנעד הכיתות של הילדים רחב, נניח ה' עד ט', עלולים להיות ילדים קטנים שיחששו מילדים גדולים ויעדיפו לא לשחק נגדם.עלולים להיות מצבים בהם ילדים גדולים יתייחסו לא יפה לילדים קטנים ועלול להיות מצב שילדים גדולים יקלטו מהר יותר ולכן יזכו יותר פעמים בפרסים.
ילדים קטנים יגידו שזה לא הוגן שהגדולים מצליחים יותר כי הם גדולים יותר.
אין לי פיתרון בית ספר למצב הזה. כל מקרה לגופו.
כמי שהיה ילד שבגיל 6 שיחק שחמט נגד ילדים בני עשר וניצח כמעט את כולם באופן עקבי, אני שמח לראות ילדים קטנים ומוכשרים מנצחים ילדים הגדולים מהם בכמה שנים.
לילדים קטנים יש גם פוטנציאל להתפתח יותר משום שהתחילו בגיל צעיר יותר. אולי אפילו פוטנציאל לפרויקט "פסגה" או אפילו לאחת הנבחרות הצעירות של ישראל.
מלחמות בין קבוצות
לפעמים הקבוצה מחולקת לקבוצות מגובשות של חברים או חברות. כשיש מאבקים, החיכוכים והמלחמות הופכים להיות קבוצתיים.כך למשל, הבנות מאשימות את הבנים. הבנים את הבנות וכל אחת מהן מאשימה את המורה שהוא מוטה לטובת הקבוצה האחרת.
קשה ללמד קבוצה כזו.
ההמלצה שלי במצבים בעייתיים לשתף את מנהלת בית הספר, את היועצת ומורה או מורות רלוונטיות (המונחים בנקבה מתייחסים גם לזכרים).
במצב של מלחמות בין קבוצות תלמידים, חשוב יותר לשתף את הגורמים המתאימים בבית הספר.
הילדים הדחויים חברתית
לפעמים יש בקבוצה ילדים הדחויים חברתית. באופן מעשי זה מתבטא גם בקושי למצוא שותף או שותפה בתחרויות פנימיות.המורה צריך להגדיר באופן ברור לגמרי שהוא זה הקובע מי משחק עם מי ותת לילד כזה הזדמנויות לשחק עם ילדים שמעמדם החברתי גבוה ויכולתם הברידג'יסטית טובה.
אחד המקרים הקשים שהיו לי היה בקבוצה בה היה גרעין קשה של שלושה ילדים שברידג' לא עניין אותם. לא ברור לי בכלל מדוע הם בחרו במשהו שאינו מעניין אותם ואינו לימודי חובה.
עם המנהיג של החבורה הזו היו לי מאבקים קשים. לא ויתרתי לו. כך למשל, לא הסכמתי שהוא יקבע נגד אילו ילדים הוא משחק. כשסירב הוצאתי אותו מהתחרות שהייתה באותו שיעור.
באותה קבוצה היו שני ילדים נחמדים דחויים חברתית. הקבוצה הזו שאבה אותם לתוכה והם הפכו מילדים שמשתפים פעולה ונהנים מהשיעורים לילדים המפריעים על מנת לקנות מעמד חברתי בקבוצה הזו.
כששלושת הילדים, שמלכתחילה לא היו צריכים להיות בקבוצה, פרשו הם חזרו לשתף פעולה באופן מלא.
תסמונת אספרגר
על פי הויקיפדיה, תסמונת אספרגר היא אחת מהלקויות בקשת האוטיסטית. הלוקים בה מתקשים בהבנת סיטואציות חברתיות ובתקשורת עם הסביבה. חלקם הם בעלי רמת אינטליגנציה גבוהה במיוחד. לא תמיד הם מאובחנים לפני שהם מגיעים ללמוד ברידג'.אני לא מתיימר לאבחן תלמידי ברידג' כלוקים בתסמונת הזו. יש ילדים שיועצות, מורות ומנהלות שמכירות אותם טוב ממני אומרות לי שהן חושדות שילד מסוים לוקה בתסמונת זו.
הן גם מתארות לפעמים סיטואציות שבהן אותו תלמיד פעל באופן קיצוני המעיד בעליל על אי הבנת סיטואציה חברתית.
היות שבמציאות יש רצף ולא דיכוטומיה, יכולים להיות גם ילדים שאינם לוקים בתסמונת אבל קרובים אליה ברצף.
בהקשר של ברידג' קל לי לזהות ילדים כאלה. בדרך כלל אלו ילדים מוכשרים בברידג'.
הסימן שמעיד הכי טוב על הנטייה האספרגרית שלהם הוא שבכל פעם שאחד הילדים צריך לשחק עם המורה, למשל כשהגיעו 15 ילדים לשיעור, הם הראשונים שמבקשים לשחק עם המורה. הם יכולים לבקש את זה מספר פעמים במהלך החלק התאורטי של השיעור.
באופן עקבי אני ממעט לשחק עם ילדים כאלה ונותך להם לשחק עם ילדים אחרים. אני חושב שההתנסות החברתית הזו חשובה עבורם יותר מאשר זכייה אפשרית בפרס כשהם משחקים עם המורה.
הפרעות קשב וריכוז
בימינו גדל מספר הילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז. חלקם גם נוטלים תרופות באופן קבוע.פוסט זה לא יעסוק בשאלה: האם נזקי רטלין גדולים מתועלותיו? אבל כשיש ילד עם הפרעות כאלה זה עלול להקשות על מהלך השיעורים.
ברור שלהתנהגות של ילד כזה עלולות להיות השלכות חברתיות על כל הקבוצה.
הדבר הכי חשוב עבורי כמורה זה לדעת מראש איזה ילד סובל מהפרעה כזו.
כשאני יודע שילד סובל מהפרעה כזו, אני מתייחס באופן שונה להתנהגות שלו ולאותה התנהגות מצד ילד שאינו סובל מהפרעה כזו.
הדוגמה הבולטת היא ילד חביב שלימדתי לפני מספר שנים ויידעו אותי מראש שיש לו הפרעה קשה מסוג זה.
הילד הרבה להסתובב במהלך השיעורים במקום לשבת במקום אחד. היות שהוא לא הפריע לאחרים, נתתי לו להסתובב באופן חופשי, כשמדי פעם ביקשתי ממנו בעדינות לנסות לשבת.
לילד ללא הפרעה כזו לא הייתי מרשה להסתובב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה