בחודש פברואר 2020 לא שיחקתי ברידג' תחרותי. הייתי בטיול מדהים בפטגוניה. חזרתי ביום הבחירות במרץ, ליותר משנה בצל הקורונה, תקופה בה שיחקתי רק בתחרויות מקוונות.
שלשום (7.5) השתתפתי בתחרות מקוונת של חצי גמר אליפות הארץ לסניורים. 30 הזוגות הראשונים העפילו לגמר א', שהתקיים ליד שולחנות ברידג' בבית ההתאגדות הישראלית לברידג' ברעננה.
השותפה שלי ואני היינו בין שלושים הזוגות הראשונים. בעוד פחות משבועיים אחזור לשחק את המשחק שאני אוהב, השונה ממשחק ברידג' מקוון.
הבדל שפחות מתייחסים אליו בין ברידג' לברידג' מקוון
אחד הדברים שמפריעים לי בברידג' מקוון הוא קביעה של תוצאה בידיים שלא הסתיימו בזמן.
במקרה כזה מנהל התחרות קובע את התוצאה. התהליך עשוי להיות תהליך עם התייעצות עם שחקנים, שאינם משחקים בתחרות, ומקבלים את היד על מנת לתת הערכה.
ליד שולחן הברידג' יש למנהל התחרות שיקול דעת לתת לשחקנים להמשיך לשחק ולחרוג מעט מהזמן.
ללא ספק, משחק כזה הוא הוגן יותר, משום שיכולת המשחק של השחקנים באה לידי ביטוי.
היבט חשוב יותר הוא אובדן משחקים יצירתיים יוצאי דופן.
כששחקן חושב הרבה וגולש מהזמן, בלא מעט מקרים יש סיבה עניינית לכך.
כך למשל, לא הייתי מבצע חוזה של ♥6 בפסטיבל הברידג' הבינלאומי באילת לפני מספר שנים, לא הייתי מבצע חוזה של נגד זוג חזק, ללא האפשרות לחרוג במעט ממסגרת הזמן. הייתי צריך למצוא את החלוקה היחידה בסדרת ה-♠ ומיקום יחידי של קלף גבוה בסדרה זו, שבשילוב ביניהם וביחד עם חלקה ספציפית של הקלפים בסדרה ניתן לבצע את החוזה.
ברור שכמה מהמשחקים היצרתיים ביותר בברידג' בוצעו עם חריגה כזו בזמן ועולם הברידג' היה מאבד אותם לו היו משחקים אותם במסגרת מקוונת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה