כולם ספרו עד 6

הבלוג שלי נקרא: "ברידג' שלא הכרתם". מסופקני עם מרבית הקוראים (כולל קוראים  ותיקים ומנוסים) מכירים משהו דומה למה שקרה בשולחן בו שיחקתי ביד הבאה.

האם לדעתכם טעיתי כשפתחתי ♠1 עם 6 נקודות בלבד? האם אתם חושבים שיצאתי מדעתי כשעשיתי את זה במצב פגיע? האם היה לי מזל? או אולי אתם חושבים שצדקתי בהכרזה? מעניין אותי לקרוא את דעתכם, בדף התגובות של פוסט זה. אשמח גם להתייחס לתגובות.

מתנצל מראש על איכות הצגת הקלפים ביד הבאה מאליפות מועדון ירושלים 2012, אבל היא מספיק מעניינת על מנת להציג אותה בכל זאת.

מחלק: מערב      כולם פגיעים

  

כל השחקנים במערב ספרו עד 6: שישה קלפים ב ♠ ו 6 נקודות. הם   פתחו  ♠2. זו פתיחה של Weak two, המתארת יד של 6-10 נקודות עם שישה קלפים בסדרה. לאחר ה Big Double של צפון, מזרח הכריז ♠4 לפי חוק סך הלקיחות.

דרום לא התקשה להבין שליריבים יש 10 קלפים ב ♠ ומעט נקודות. 

הוא הכריז ♥5. זה היה החוזה ששוחק ובוצע בכל השולחנות.

גם אני ספרתי פעמיים עד 6 בדיוק כמו כולם, אבל ... הנחתי שאם אנחנו נשחק בחוזה כלשהו, זה יהיה חוזה שהשליט בו הוא ♠.

על בסיס הנחה זו ספרתי מפסידים. 

תתפלאו, אבל גם הפעם ספרתי עד 6:

מפסיד 1 ב ♠

0 מפסידים ב ♥

שני מפסידים ב ♦

ושלושה מפסידים ב ♣

פתחתי ♠1. בחוזה ב ♠ היד שלי יותר טובה מיד ממוצעת של פתיחה עם 12-14 נקודות. ביד ממוצעת כזו יש 7 מפסידים. כמעט כל שחקן יפתח בגובה 1, בכל יד ממוצעת עם 12-14 נקודות.

גם אצלנו הכריז צפון DBL, אבל שותפי הכריז ♦3. הכרזה זו היא חלק מהקונבנציה Bergen Raises. משמעות ההכרזה: מול 12 הנקודות לפחות שהראתי בהכרזת הפתיחה (במקרים של חלוקות מיוחדות 10 נקודות או 11 נקודות לפחות) ו 5 קלפים ב ♠ יש לו 9-11 נקודות וארבעה קלפים ב ♠.  

דרום התערב ב ♥3. מיהרתי להכריז ♠4. צפון הכריז DBL מעניש.

על פי מהלך ההכרזה לי יש כנראה 12 נקודות לפחות. לשותפי 9-11 נקודות. מהזווית של צפון למזרח-מערב יש מעט יותר נקודות מאשר לו ולשותפו. כשלו יש 18 נקודות לשותפו כנראה כמעט ואין נקודות. 

הסיכויים לבצע ♥5 נראים קלושים. 

לעומת זאת הסיכוי להפיל חוזה מוכפל של ♠4 כשהיריבים פגיעים, נראה גבוה.

שלושה אסים בידו ו KQ בסדרה הרביעית בה תמך שותפו, צריכים להבטיח לפחות 4 לקיחות. 

הייתי הכרוז בחוזה מוכפל של ♠4 עם 15 נקודות בשתי הידיים.

נסכם את מהלך ההכרזה בשולחן שלי:

West   North   East   South

1♠      DBL    3♦(1)    3♥

        4♠      DBL    Pass    Pass        

 Pass                                

(1) - ברגן. 9-11 נקודות וארבעה קלפים ב ♠

מהלך המשחק

צפון הוביל ב K♥. זכיתי ב A בדומם והשלכתי מידי ♦. ♠ ל K  בידי וצפון זכה ב A. הוא משך את ה A♦ והמשיך ל K של שותפו. חתכתי  ב ♠ בידי ומשכתי את השליט האחרון של המגינים. 

כל מה שנותר לי זה לנחש שה A♣ נמצא ביד החזקה שבצפון, להיכנס ליד בחיתוכים של ♥ ולשחק ♣ עד שה A יזכה בלקיחה.

ביצוע החוזה המוכפל, שבוצע לאחר שההגנה זכתה רק בשלוש לקיחות בשלושה קלפי A, הניב תוצאה של 100% על היד. 

גם בחלומותיי הוורודים ביותר, לא תיארתי לעצמי, שאבצע את החוזה.
לעומת זאת הערכתי, שיש לי סיכוי גבוה לפול בביצוע פעמיים או פעם אחת. 
היות שהיריבים פגיעים על ביצוע חוזה של ♥5 הם מקבלים 650 נקודות. אם אני נופל פעמיים בחוזה מוכפל של ♠4 הם מקבלים רק 500 נקודות. גם במקרה זה היינו מקבלים 100% על היד.

שימו לב שלמרות שבדרך כלל הכרזות Weak Two הן נשקו של החלש, כלומר: מפריעות לצד החזק להגיע לחוזה אופטימלי, ביד הזאת דווקא הכרזה של ♠1 מפריעה יותר מהכרזת Weak Two של ♠2.

ספירת מפסידים (Losing Tricks Count)
ספירת מפסידים היא טכניקה פשוטה יחסית, שאינה מצריכה תיאום מוקדם עם השותף או השותפה. היא מאפשרת בחלק מהמקרים בהם החוזה הוא עם שליט, להגיע לחוזה מדויק יותר, מאשר באמצעות ספירת נקודות.

הכוונה היא לאו דווקא להכרזת הפתיחה השנויה במחלוקת שלי ביד זו, אלא למצבים שבאמצעות ספירת מפסידים, אפשר למשל להגיע ל Slam, שההסתברות לבצע אותו גבוהה. מי שיספור נקודות, יעצור כנראה במשחק מלא.

אם אתם מעוניינים לקרוא יותר, קראו מאמר של אלדד גינוסר בירחון ספטמבר 2012 העוסק בנושא.
רוצים להעמיק עוד יותר בנושא? קראו את ספרו של Ron Klinger:
The Modern Losing Trick Count. 

המחלוקת הידועה פחות בשיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא

רקע על 2 על 1 מחייבת למשחק מלא 

איטליה וארצות הברית הן שתי מעצמות ברידג', שהתמודדו על זכייה באליפויות עולם, לאורך תקופות ארוכות. בשנים 1957 עד 1975, שלטה בברידג' העולמי, קבוצת הברידג' שנחשבת לטובה בכל הזמנים.

הקבוצה הכחולה, היה הכינוי של נבחרת איטליה, שזכתה בתקופה זו ב 16 אליפויות עולם. 

שחקנים בולטים בקבוצה האיטלקית היו:

ג'ורג'ו בלאדונה שיש החושבים שהוא שחקן הברידג' הטוב בכל הזמנים.

בניטו גארוצו, שעדין חי, ונחשב לשחקן ההגנה הטוב בכל הזמנים ופייטרו פורקה, עליו כתבתי מאמר שפורסם בירחון הברידג' הישראלי. 

בעקבות הקושי להתמודד מול הקבוצה הכחולה, פיתחו האמריקאים שיטת הכרזה הנקראת 2 על 1 מחייבת למשחק מלא, על מנת לנסות להתמודד עם האיטלקים העדיפים.

העיקרון הבסיסי של שיטת 2 על 1 מחייבת למשחק מלא

פוסט זה אינו מיועד להסביר את השיטה באופן מלא. מי שמעוניין להבין אותה לעומק יכול לקרוא בעברית חוברת המסבירה היטב את השיטה, בליווי דוגמאות. את החוברת כתב אלדד גינוסר. אלדד הוא שחקן נבחרת ישראל ובאופן אישי, אני חייב לו הרבה, משום שלמדתי ממנו הרבה ממה, שאני יודע ומבין בברידג'. 

שם החוברת: ברידג' הכרזת 2 על 1 מחייבת למשחק מלא. החוברת יצאה בהוצאת רותם הפקות בשנת 2012.

למי שמוכן לקרוא באנגלית, מופיעים בסוף הפוסט, שמות של ספרים מומלצים. 

העיקרון הבסיסי של השיטה הוא, שהכרזת סדרה אחרת בגובה 2 על ידי שותפו של שחקן שפתח בגובה 1 בסדרת מייג'ור, מחייבת למשחק מלא.

דוגמה: צפון פתח ♠1. דרום הכריז ♦2. צפון-דרום ימשיכו להכריז עד שיגיעו לפחות למשחק מלא. 

לאחר הכרזת השותף בגובה 2, אפשר להתקדם לאט בהכרזה ולתאר את הידיים באופן מדויק יותר מאשר בשיטות אחרות. 

יש גם מחלוקות בין המומחים

מחלוקת ידועה בין מומחים לשיטה היא סביב השאלה של משמעות הכרזה של  ♣2 אחרי פתיחה של ♦1. בחוברת שלו מצטט אלדד את מייק לורנס המכנה הכרזה זו: "הכבשה השחורה" של השיטה.

חלק מהמומחים חושבים, שגם הכרזה זו מחייבת למשחק מלא. אחרים חושבים, שניתן להכריז ♣2 גם עם 11 נקודות ולפעמים אפילו עם 10 נקודות ולכן הכרזה זו אינה מחייבת למשחק מלא.

מחלוקת ידועה פחות: הכרזת 2NT ב Rebid של הפותח

קיימות שתי אסכולות הנבדלות זו מזו בשתי שאלות הקשורות זו לזו:

1. באילו תנאים חוזר הפותח על סדרת המייג'ור בה פתח?

2. מתי מכריזים 2NT?

על פי מייק לורנס:

1. חזרה על הסדרה יכולה להיות, מחוסר ברירה, גם עם 5 קלפים.

2. הכרזת 2NT מחייבת עוצרים בשתי הסדרות, שלא הוכרזו.

בחוברת שלו, אלדד גינוסר מתאר הכרזות, על פי האסכולה של מייק לורנס.

החיסרון של השיטה הוא שלא תמיד ניתן לדעת כמה קלפים יש לפותח בסדרת המייג'ור ולכן במקרים מסוימים, עלולים לפספס התאמה של 7-1 או 6-2 בסדרה ולשחק 3NT במקום לשחק חוזה בגובה 4 בסדרת המייג'ור.

על פי מרטי ברגן:

1. חזרה על הסדרה מבטיחה 6 קלפים לפחות בסדרה.

2. ביד מאוזנת (עם חמישה קלפים בסדרת המייג'ור) מכריזים 2NT. ההכרזה אינה מבטיחה עוצרים בשתי הסדרות שלא הוכרזו, בדיוק כפי שבשיטות הכרזה אחרות לא תמיד הכרזת 2NT מבטיחה עוצרים.

החיסרון של השיטה הוא, שעלול להיות מצב בו אין לשני השחקנים עוצר בסדרה (ובהרבה מקרים בהם אין עוצר, יש גם קוצר בסדרה לשני השותפים) ואז נכשלים בביצוע חוזה של 3NT.

The Schuler Shif 

בדפדוף מקרי באינטרנט נתקלתי בניסיון מעניין לפתור את המחלוקת הידועה פחות. הוגה הרעיון הוא שחקן ברידג' אמריקאי מסן דייגו, בשם ג'ון שולר. 

על פי הקונבנציה הפשוטה הקרויה על שמו , The Schuler Shift, חזרה בהכרזה בגובה 2 על אותה סדרת המייג'ור בה פותחים, מבטיחה בדיוק חמישה קלפים בסדרה.
הכרזת 2NT היא הכרזה לא טבעית, המבטיחה לפחות שישה קלפים בסדרה. 
באמצעות הקונבנציה יכול המשיב לדעת באופן מדויק יותר כמה קלפים בסדרת המייג'ור יש לשותפו ובחלק מהמקרים להגיע לחוזה אופטימלי.
המחיר הוא בחוסר האפשרות להכריז 2NT טבעי, המראה יד מאוזנת או עוצרים בסדרות שלא הוכרזו.

בנימה אישית
בעיני מצא חן  The Schuler Shift. אימצתי אותו ביחד עם אחד משותפיי שגם הוא התרשם לחיוב. 

אשמח לשמוע מה דעתכם בדף התגובות של הפוסט. עוד יותר מעניין אותי לדעת, האם מישהו מהקוראים משחק קונבנציה זו? 

ספרים מומלצים

1. Mike Lawrence/ Workbook on the Two Over One System

מייק לורנס זכה 3 פעמים באליפות העולם כשחקן נבחרת ארצות הברית. הוא מחשב לאחד מגדולי התאורטיקנים.

2. Marty Bergen/ Understanding 1NT Forcing

מרטי ברגן, הוא שחקן מצטיין שזכה 10 פעמים באליפות ארצות הברית. פיתח קונבנציות וכתב ספרים.

ברידג' משחק משונה: אסור לחשוב ואסור לא לחשוב

ברידג' הוא משחק משונה. אסור לחשוב (ראה פוסט קודם: האם זה פשע לחשוב?) ומסתבר שאסור גם להכריז מהר ללא חשיבה.  

עד אתמול קרה לי לפעמים, שיריבים בתחרות ברידג' קראו לשופט בטענה שחשבתי יותר מדי. אתמול שיחקתי בתחרות הארצית לזכר רוני שחם, במועדון החדש והמרווח בנס ציונה. 

הפעם קרא לשופט יינון לירן, אחד השחקנים הבכירים בארץ. לטענתו הכרזת ה Double המעניש שלי הייתה מהירה מדי ולכן העבירה מידע לשותפי.

מדובר ביד 16 בה מזרח (יינון לירן) ומערב (חיים ולצר) היו פגיעים. צפון (איציק לוי) ואני בדרום היינו לא פגיעים.

ולצר פתח ב Pass ולוי הכריז ♥1 עם היד הבאה: 

2            ♠

KJ87542 ♥     

A9          ♦

AKQ       ♣

לירן הכריז ♠1 עם היד הבאה:

KQ9853  ♠
A            ♥ 
KQ          ♦
JT42       ♣

הייתה לי דילמה ביד הבאה שהחזקתי:

AJT64     ♠
Q3          ♥
JT75       ♦ 
98          ♣

התלבטתי בין 1NT, שלהערכתי רוב השחקנים מכריזים ביד כזו, לבין Pass מלכודת. חשבתי שאם השותף שלי עם יד מינימלית, נוכל להפיל חוזה של  ♠1 כשהיריבים במצב פגיע. אם יש לו יד מינימלית, ספק גדול עם נבצע 1NT אם ליריבים יש חוזק וכוח באחת הסדרות שלא הוכרזו. הכרזתי Pass.

המשמעות של ההחלטה שלי הייתה, שבמקרה שהשותף שלי יכריז DBL על מנת לפתוח מחדש את המכרז אשאיר חוזה מוכפל של ♠1. 

לאחר Pass נוסף של מערב, הכריז השותף שלי ♥3. המשמעות של הכרזה בקפיצה היא יד חזקה עם אורך וחוזק בסדרה שעליה חזר, אבל גם עם נקודות בסדרות אחרות (מכסימום הנקודות האפשריות שהוא מחזיק ב ♥  מנקודת המבט שלי הוא 8. בשביל קפיצה הוא צריך סדר גודל של 15-16 נקודות או יותר). 

לירן הכריז ♠3. 
על מה יש לשחקן, שהיה מוכן לתת ליריב לשחק בחוזה מוכפל של ♠1 והיריב הכריז ♠3, לחשוב? מיהרתי להכפיל. לפי שיטת המשחק שלנו, אין ספק שכפל במצב כזה הוא מעניש. השותף שלי חשב ארוכות והכריז Pass.

יש שחקנים שבמקומי היו מכריזים ♥4. עם תמיכה של Q וקלף נוסף מול 6-7 קלפים בסדרה ועם יד חזקה של השותף, אין ספק שההסתברות לביצוע החוזה גבוהה. התוצאה לטובתנו תהיה: 420 נקודות בביצוע החוזה או 450 נקודות אם יבוצע עם לקיחה עודפת. 
הפלת החוזה פעמיים במצב פגיע, תיתן לנו 500 נקודות. הפלה של החוזה בלקיחה אחת, תיתן רק 200 נקודות.

ברגע ששותפי הכריז Pass, קרא לירן למנהל התחרות אילן שזיפי. טענתו הייתה שבהכפלה המהירה שלי העברתי מידע לשותף והיה עלי לחכות זמן נוסף לפני שהכפלתי (הוא גם הגזים מעט ואמר שהוא לא הספיק להניח את ההכרזה שלו וכבר הכרזתי. המציאות הייתה, שהייתי צריך להתאושש מההלם של ההכרזה שלו ומיד אחרי זה הכפלתי). 

השופט טען שביצעתי עבירה ואמר שיבדוק ויפסוק. התוצאה הייתה: נפילה 3 פעמים בחוזה מוכפל במצב פגיע, שמביאה לי ולשותפי 800 נקודות.  

הפסיקה של אילן שזיפי הייתה, שנקבל 650 נקודות על היד. 
אני מאד מעריך את אילן שזיפי וסומך עליו כשופט (וגם אוהב את חוש ההומור שלו שמשרה אווירה טובה בתחרויות), אבל כשמגיעים להערכת יד, יש כאלה שאני סומך עליהם יותר. 

למשל שחקן מעולה כמו האמן הבינלאומי יוסי אנגל, שהיה אחד מחברי וועדת הערעורים, אחרי שערערתי על ההחלטה. 

מה טענתי?
הטענות שלי היו:
1. על פי שיטת ההכרזה שלנו ה DBL שלי מעניש ללא שום ספק. לא נתתי מידע נוסף.

2. בגלל מצב הפגיעות משתלם יותר להפיל את היריב בחוזה מוכפל, משום שאם מפילים פעמיים נקבל תוצאה טובה יותר מאשר אם נבצע משחק מלא. 

3. אחרי מהלך ההכרזה בשולחן שלנו, אין לשותף שלי הכרזה של ♥4.
הטענה האחרונה היא טענה מהותית. היא אינה קשורה להכרת חוקי השיפוט אלא להערכת יד בברידג' על פי מהלך ההכרזה. אם אני צודק אי אפשר לפסוק לרעתי, בדיוק כפי שאי אפשר לפסוק לרעת שחקן שהשותף שלו חשב מחשבה ארוכה והיה לו להכריז את מה שהוא הכריז על פי היד שלו, גם לולא השותף שלו היה חושב מחשבה ארוכה.

האם השותף שלי יכול להכריז ♥4?
את הניתוח הזה לא צריך לעשות בידיים פתוחות אלא בידיים סגורות. משום שהשותף שלי ששקל האם להכריז ♥4 בניגוד לשיטה, לא ראה את היד שלי ולכן אינו יודע שיש לי Qx♥.  

על פי מהלך ההכרזה סביר שיש לי קלף בודד קטן או Void בסדרה.
לא סביר שה Q♥ בידי. 
המקום הכי סביר ש AQ♥ הם יושבים זה אחרי הכרוז, ביד של יינון לירן, משום שאצלו נמצאות רוב הנקודות, שאינן אצל הכרוז.
יתרה מזו, על מנת להכריז ♠3 עם אורך בסדרה ושני נכבדים לפחות (אבל ייתכן שלא יותר על פי ה DBL המעניש שלי) הוא צריך כוח בסדרות אחרות. מה מקנה יותר כוח מאשר שני קלפים בלבד A ו Q אחרי ה K של היריב שמכריז את הסדרה? 

גם A בודד אצל לירן ו Q עם שלושה או ארבעה קלפים בסדרה אצל השותף שלו, לא ימנעו שני מפסידים בשליט.

האם הבטחתי ב DBL את ה A♠? ברור שלא. גם אם תחליף את 4 הקלפים הבכירים שבידי ב KJT9, אני מכפיל כפי שהכפלתי. 
שני מפסידים בשליט ומפסיד ב ♠. האם לא יהיה מפסיד גם ב ♦? לא הבטחתי את ה K♦  בהכרזת הכפל שלי. בהחלט אפשר להיכשל בביצוע חוזה של ♥4.

וועדת הערעורים פסקה לטובתנו.

מה הכשל בקביעה שצפון יכול להכריז ♥4?
הכשל הוא בבחינת המצב בידיים פתוחות ועל פי תוצאות בשולחנות אחרים. היו הרבה מאד זוגות ששיחקו וביצעו ♥4 בדרך כלל עם לקיחה עודפת.
מי שלהערכתי הכריז ♥4 היה דרום ולא צפון. כשהשותף שלו הראה יד חזקה עם 6-7 קלפים בסדרה, הוא בהחלט יכול לתמוך בו עם Q וקלף נוסף (במאמר מוסגר, גם עם Q ללא הקלף הנוסף).

לא בכל השולחנות הכריז מזרח ♠3. ללא ההכרזה זו גם אני, שישבתי בדרום, הייתי מכריז ♥4.

תחרות קבוצות: שיטה הוגנת ושיטה הוגנת פחות

תחרות קבוצות בענף ספורט כלשהו, היא הוגנת יותר ככל שגדל הסיכוי, שהקבוצה ששיחקה טוב יותר, תנצח.

בתחרויות קבוצות בברידג' משחקים בכל קבוצה שני זוגות. אחד היושב בצפון-דרום ואחד במזרח-מערב בשולחן השני. התוצאה בכל יד שמשחקים היא השוואה בין התוצאות שהושגו בשני השולחנות. התוצאה הכוללת היא סיכום תוצאות כל הידיים ששוחקו.

שני פרמטרים קובעים את מידת ההוגנות של תחרות קבוצות בברידג': מספר הידיים ששוחקו ושיטת הניקוד.
ככל שמספר הידיים גדול יותר, כך קטן הסיכוי שהקבוצה שיחקה פחות טוב, תנצח. כאשר משחקים עשרות ידיים, בדרך כלל תנצח הקבוצה הטובה יותר.

כאשר מספר הידיים המשוחקות קטן, נניח 6 ידיים או 8 ידיים כפי שמשחקים בפסטיבל הים האדום באילת או בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב, יש הבדל גדול בין השיטה הנפוצה והפחות הוגנת, הנקראת IMPs לבין השיטה הנפוצה פחות הנקראת BAM.

שיטת ניקוד (International Match Points (IMPs  
בשיטה זו מחושב ההפרש בתוצאות ומוחלף על פי טבלת המרה לנקודות IMP. כך למשל, אם בשולחן הראשון זכו דרום-צפון ב 10 לקיחות בחוזה של ♠4 במצב לא-פגיע וקיבלו 420 נקודות ובשולחן השני זכו צפון-דרום באותו מספר לקיחות בחוזה של ♠3  שבוצע עם לקיחה עודפת (קיבלו 170 נקודות). ההפרש הוא 250 נקודות לטובת הקבוצה ששחקניה שיחקו בצפון-דרום בשולחן הראשון. הפרש זה מתורגם ל 6 IMPS.

הבעיה בשיטה זו היא שתוצאה קיצונית אחת לטובת אחת הקבוצות עשויה להביא לניצחון, גם אם בידיים האחרות שיחקה הקבוצה השנייה טוב יותר. 

שוחקו 6 ידיים בתחרות קבוצות. בחמש מהן קבוצה אחת ביצעה חוזים של משחק מלא או משחק חלקי, עם לקיחה עודפת שיריבתה לא ביצעה וביד השישית הקבוצה השנייה הכריזה וביצעה סלאם לעומת משחק מלא שהניב את אותו מספר לקיחות.
הקבוצה שהכריזה את הסלאם ניצחה בהפרש לא קטן.

נבחן מצב שהסלאם הנ"ל הוא סלאם, שההסתברות לבצע אותו הוא 20%.
שחקן ברמה גבוהה לא יכריז סלאם כזה. שחקן ברמה נמוכה עשוי להכריז אותו. 
ב 20% מהמקרים תהיה חלוקה, המאפשרת את ביצוע החוזה. ברובם עשויה הקבוצה החלשה לנצח בזכות ביצוע הסלאם, רק משום ששחקניה הכריזו לא נכון. 

דוגמה לתחרות IMP: הקבוצה החלשה ניצחה - התוצאה הוגנת
הם הפסידו נגד הבן שלי ונגדי (אז שחקנים שמשחקים כ 3 שנים) בחמש מתוך שש ידיים, בסיבוב השני בתחרות הקבוצות בפסטיבל הים האדום באילת.
אחרי שהפסידו, אמרה שחקנית נבחרת ישראל, לשותף החזק שלה: "לא הולך לנו היום".
אגב, ביד השישית הושגה תוצאה זהה בשני השולחנות.

כפי שהוסבר בפסקה הקודמת, השיטה אולי לא הוגנת, אבל כשמפסידים בחמש מתוך שש ידיים אי אפשר לייחס את התוצאה לשיטה.

כל זוג בקבוצה השנייה היה הרבה יותר חזק מכל זוג בקבוצה שלנו, אבל הסיבה לניצחון היא שבאותן שש ידיים אנחנו שיחקנו טוב יותר.

סיפור זה הוצג על מנת להראות, שקורה שקבוצה חלשה מנצחת קבוצה חזקה משום ששיחקה טוב יותר, ללא קשר למידת ההוגנות של השיטה. 

דוגמה לתחרות IMP: התוצאה נובעת מאי-הוגנות של השיטה 
את מה שאמרתי בפסקה הקודמת על המושב השני של תחרות קבוצות בפסטיבל באילת, אי אפשר להגיד על המושב הראשון. 
כקפטן של קבוצה חלשה של 5 שחקנים, החלטתי שאני אהיה זה שינוח נגד הזוג דורון ידלין-אודי פרידלנדר. 
היות שכל אחד מאיתנו צריך לנוח באחד המושבים, מדוע שלא אנוח נגד שני שחקנים מהטובים שבשחקני הברידג' בארץ? הסיכוי שלנו לנצח אותם קטן מאד. 

בני ניר, שיחק נגדם עם שחקנית איתה שיחק בפעם הראשונה בחייו. כצופה, ראיתי כמה ידיים בהן התוצאות היו כמצופה לטובתם. 
עד שהגיעה יד אחת בה ניר הכריז וביצע חוזה של ♥6. לאחר ביצוע החוזה, אמר (וצדק) פרידלנדר: "בגלל היד הזאת הפסדנו את המפגש".

השחקנית פתחה ♠1. ניר עם יד מעוטת נקודות, אבל עם  7 קלפים ב ♥ ושלושה ב ♠ הכריז ♥2. הגברת קפצה ל ♦4. דורון שאל למשמעות ההכרזה. ניר השיב שזו הפעם הראשונה שהם משחקים והם לא תאמו הכרזה במצב כזה. להבנתו יש לה קוצר ב ♦ והיא חושבת על סלאם. לאחר ♥4 של ניר ושאלה על מספר האסים של שותפתו היא הכריזה ♥6.

במאמר מוסגר, השחקנית הכירה את קונבנציית Splinter באמצעותה מראים התאמה בסדרת השותף וקוצר בסדרה המוכרזת.
ספק רב אם היא הכירה את המושג Controls, שמראה על שליטה בסדרה באמצעות חוזק (למשל: A או KQ) או באמצעות קוצר (קלף בודד או חוסר) ולכן ההסבר שלו לא היה הסבר מטעה.

שחקן טוב, מנסה לבנות ידיים משוערות של היריבים, לפני בחירת קלף ההובלה. לא שחקן מצוין כמו דורון ידלין ולא שחקן כלשהו טוב ממנו בעולם, היה בונה על סמך מהלך ההכרזה יד משוערת של דומם עם Void ב ... ♣. 

ההובלה שבחר הייתה הובלה סבירה, כנגד היד שתוארה בהכרזה. היא התבררה כהובלה גרועה כנגד הדומם, שלא דמה כלל למה שהוכרז (כשהדומם רחוק מאד מהיד המשוערת, גם היד של הכרוז מאד שונה מידו המשוערת).

זוהי דוגמה קלסית למקרה שבו הקבוצה, ששיחקה פחות טוב מנצחת, בגלל אי ההגינות של שיטת הניקוד ב IMP: יד אחת שהוכרזה לא נכון והסתיימה בביצוע סלאם, הטתה את הכף לטובת קבוצה שהפסידה בכמה ידיים.   

שיטת ניקוד (Board A Match (BAM 
שיטת הניקוד BAM מזכירה את שיטת הניקוד שהייתה נהוגה בכדורגל לפני כמה עשרות שנים: עבור ניצחון מקבלת הקבוצה המנצחת 2 נקודות והמפסידה 0. במצב של תיקו מקבלת כל קבוצה נקודה אחת. 

בכדורגל, הוחלפה השיטה בשיטה בה על ניצחון מקבלים 3 נקודות ובמקרה של תיקו כל קבוצה מקבלת נקודה אחת, משום שהשיטה החדשה מעודדת משחק התקפי, ממנו נהנים הצופים יותר.

בתחרות BAM מקבלת קבוצה 2 נקודות על כל יד בה השיגה תוצאה טובה מיריבתה. אין משמעות להפרש. במקרה של תוצאה זהה בשני השולחנות מקבלת כל קבוצה נקודה. את הנקודות שצברה כל קבוצה מסמכים. כך למשל בתחרות 6 ידיים עשויות להתקבל תוצאות כמו: 4:8, 5:7, 0:12 או 6:6.   

בתחרות כזו על ביצוע אותו סלאם של 20% תקבל הקבוצה החלשה 2 נקודות בלבד. מספיקות שתי ידיים בהן ביצעה הקבוצה השנייה משחק חלקי עם לקיחה עודפת והקבוצה ששיחקה טוב פחות ביצעה את אותו חוזה, ללא לקיחה עודפת, על מנת שהקבוצה הטובה פחות תפסיד. 

ניסיוני (המוגבל) בתחרויות קבוצות BAM
בארץ יש מעט תחרויות עם ניקוד בשיטת BAM. רק פעם אחת שיחקתי בתחרות כזו, שנערכה בפסטיבל הבינלאומי בתל-אביב. 
התחרות נחשבת לתחרות חזקה יותר מתחרות הזוגות המרכזית, משום שבמקביל לה נערכת תחרות זוגות, בה משתתפים השחקנים הטובים פחות (וגם שחקנים טובים יותר). 

כשרשמתי קבוצה שבה כל השחקנים הם מתחת לדרגת רב-אמן, הנחתי שאנחנו החלשים ביותר ונסיים במקום האחרון. סיימנו כחמישה או שישה מקומות מעל המקום האחרון. 

פולין מעצמת ברידג'
פולין נחשבת לאחת המדינות המובילות בברידג' האירופי. נבחרתה מסיימת ברוב אליפויות אירופה במקום מכובד. 

מה לפולין ול BAM? ובכן בתחרות הקבוצות היחידה בה שיחקתי, השתתפה גם נבחרת פולין (או ליתר דיוק שני זוגות ששיחקו בנבחרת פולין. לא בהכרח שני הזוגות הכי חזקים בפולין, אבל בוודאי שחקנים ברמה גבוהה מאד).

אנחנו ניצחנו אותם בתוצאה 5:7. הניצחון הושג בזכות יד אחת בה הכרזתי 3NT עם חצי עוצר ב ♠.  ביד המרתקת, השווה התייחסות בפוסט ייעודי, ביצעתי את החוזה עם לקיחה עודפת.

בתחרויות חזקות: לעבור את ה 60% - בתחרויות חלשות: לא משנה התוצאה

בכל תחרות שבה לפחות חצי מהמשתתפים שחקנים טובים ממני, אני שואף להשיג תוצאה של מעל ל 60% (וכבר היו דברים מעולם). בתחרות שבה אני שחקן טוב יותר מ 70% או 80% מהמשתתפים, לא אכפת לי האם השגתי תוצאה של 40% או 70%. בפוסט זה אנסה להסביר מדוע לא מאד איכפת לי איזו תוצאה השגתי בתחרות, שבה ה Field חלש.

דוגמה מתחרות בזמן האחרון: עיקרון הבחירה המוגבלת
הדוגמה הראשונה היא מתחרות מקומית במועדון ברמה לא גבוהה. השותף שלי באותה תחרות אורן טולדנו (שמשחק בנבחרת בתי-הספר (עד גיל 21) של ישראל שזכתה לפני מספר ימים במקום השני באליפות אירופה. כל הכבוד לכל חכרי הנבחרת) היה הכרוז בחוזה ב NT.

בדומם היו AQTx♠ (למי שלא יודע T מסמן את הקלף 10). מהלך ההכרזה לא הצביע על חלוקה מיוחדת של הקלפים בסדרה זו אצל היריבים או על יותר נקודות אצל אחד היריבים.
אורן שיחק מידו ♠ לעקיפה ל Q. היריב שאחריו זכה ב K. כשנכנס שוב לידו שיחק ♠ לכיוון ה T. היריב אחריו זכה ב J, וביצוע החוזה נכשל. 
כל יתר הזוגות ביצעו את החוזה. קיבלנו תוצאה של 0% על היד.

כשניסה להסביר לי מדוע שיחק כפי ששיחק, אמרתי שלא צריך. כשהפרטנר שלי משחק נכון, אני לא מסתכל על התוצאה. 
ההסתברות שה J♠ נמצא אצל היריב שלא החזיק את ה K♠ גבוהה בהרבה מההסתברות לכך ששתי התמונות אצל אותו יריב. ביותר משני שליש מהמקרים, היינו מקבלים 100% על היד, לו כל השחקנים האחרים היו משחקים לא נכון.

כאשר ברשות הכרוז ושותפו מרבית הקלפים בסדרה וחסרים שני קלפים שווי ערך קיים עיקרון הנקרא: Principle of Distinct Choice, המכמת באופן מדויק את ההסתברות המותנה למיקומו של קלף שאנחנו מנסים לעקוף, כאשר נכשלנו בעקיפה לקלף האחר שניסינו למצוא. 
השורה התחתונה היא שההסתברות המותנית למציאת הקלף הגבוה החסר ביד בה לא היה הקלף הגבוה החסר השני, תהיה גבוהה יותר, מאשר ההסתברות למצוא את שניהם באותה יד. 

בתחרות ברמה גבוהה, מרבית השחקנים היו משחקים כפי ששיחק אורן. התוצאה שהיינו מקבלים על היד הייתה פחות מ 50%, אבל כנראה מעל 45%.  

יד מתסכלת בגביע וקסלר 2013
גביע וקסלר היא תחרות סימולטנית בבתי הלוחם בארץ. המיועדת בנוסף לנכי צה"ל, גם לכלל שחקני הברידג' בארץ. משחקים בה מספר שחקנים טובים מאד וגם לא מעט שחקנים טובים פחות.

ביד המתסכלת, שיחקנו נגד שני שחקנים טובים: גדי ארנון ואבי בלו. החוזה אליו הגיעו היה 7NT. כל תפקידנו ביד היה להכריז כמה פעמים Pass ולהוביל קלף (לא חשוב איזה קלף מובילים). הכרוז בחן את הדומם ועשה claim (כלומר: הסביר ביד פתוחה כיצד הוא זוכה בכל הלקיחות). 

זה לא מה שהיה מתסכל. אני כבר משחק מספיק זמן בשביל להבין, שכל מי שישב בצד ששותפי ואני ישבנו, יעשה בדיוק כמונו.
מה שהיה מתסכל זה לראות את התוצאה. קיבלנו על היד 10%. במילים אחרות: 90% מהזוגות ששיחקו לא הגיעו לחוזה הנכון. 

באותה יד לו שוחקה בגמר אליפות הארץ, זוג שישב בצד שלנו היה כנראה מקבל תוצאה של יותר מ 40%, משום שמרבית הזוגות היו מגיעים לחוזה הנכון.

הדינמיקה של ידיים של ♥3
בסעיף זה המונח ♥3 הוא מונח גנרי המתאר ידיים, שהחוזה בהן הוא ♥3 או  ♠3 או ♣4  או  ♦4 והסיכוי לבצע חוזה של משחק מלא בגובה אחד מעל חוזה כזה נמוך (פחות מ 40%). 

בפסקה זו אתייחס למה שקורה בידיים כאלה בתחרויות בהן מרבית השחקנים שחקנים פחות טובים. לצורך הדיון, אניח שמדובר ב 80% מהמשתתפים בתחרות. 

שחקנים טובים פחות 
שחקנים טובים פחות, נוטים לאופטימיות יתר ומתקשים להכריז Pass. בידיים של ♥3 הם ייטו להכריז ♥4. 
היות שהגנה היא אולי החלק הקשה ביותר במשחק הברידג', במקרים רבים יריביהם, שגם הם אינם שחקנים חזקים במיוחד, יבצעו טעויות והחוזה יבוצע בהצלחה. 

אי אפשר להתווכח עם הצלחה. אחרי כמה ידי ♥3 בהן ביצעו חוזה של  ♥4  וקיבלו תוצאה טובה, הם יכריזו באופן שיטתי משחק מלא בידיים דומות. 


שחקנים טובים יותר
ההנחה היא שכ 20% ממשתתפי התחרות יבינו, שהחוזה הנכון הוא ♥3 ולא ♥4. חלק מהם יסתכל ימינה ושמאלה על היריבים שמולם ויחשוב שהם בוודאי "ימכרו" לפחות לקיחה אחת. הם יעצמו עיניים ויניחו כרטיס הכרזה של ♥4.
במקרים רבים יתברר שהם צדקו והחוזה של ♥4 יבוצע או יבוצע אפילו עם לקיחה עודפת.

אי אפשר להתווכח עם הצלחה. אחרי כמה ידי ♥3 בהן ביצעו חוזה של  ♥4  וקיבלו תוצאה טובה, גם הם יכריזו באופן שיטתי משחק מלא בידיים דומות. 

כיצד אני מכריז בידיים כאלה?

כמעט תמיד אני מכריז Pass והחוזה נשאר ♥3. ברוב המקרים גם אבצע את החוזה עם לקיחה עודפת או שתי לקיחות עודפות. 

היות ורוב השחקנים מבצעים משחק מלא שהכריזו, אקבל ביד כזו תוצאה של 10%, 20% או לכל היותר 30%. 

אם ביום נתון יהיו בתחרות 3 או 4 ידיים כאלה, מאד ייתכן שלא אעבור את ה 50%.

נדמה לי שעכשיו הבנתם מדוע לא משנה לי האם אעשה 70% או 40% בתחרות שבה 80% מהשחקנים פחות טובים ממני.

סיפור עם מוסר השכל

אחד הזוגות החזקים יחסית, שהכריז באופן עקבי ♥4 בידיים של ♥3, זכה כמעט תמיד במקום הראשון בתחרויות מקומיות במועדון.

במוקדמות אליפות הארץ בשיטת הניקוד של IMP, שיחק זוג זה. גם אני אמן ארד, המשחק כ 3 שנים ברידג' תחרותי, השתתפתי באותה תחרות. שיחקתי בתחרות עם אמנית ארד, שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששיחקתי איתה בתחרות כלשהי. 

קבענו להיפגש רבע שעה לפני תחילת התחרות על מנת לתאם שיטת משחק. בשל כוח עליון היא הגיעה רק 5 דקות לפני תחילת התחרות

(למזלי ידעתי כל כך מעט על שיטות הכרזה וקונבנציות, ש 5 דקות הספיקו לצורך תיאום בסיסי).

על הנייר היינו צריכים לסיים במקום האחרון מתוך כ 50 זוגות, שכמעט כולם בדרגות גבוהות יותר ושיחקו ביחד פעמים רבות. סיימנו במקום ה 17.

לא רציתי לספר על עצמי, אלא על הזוג שמסיים כמעט תמיד במקום הראשון בתחרות מקומיות חלשות יחסית במועדון.

הם צברו כ 20 IMPs פחות מאיתנו.

נדמה לי שחלק מההפרש לטובתנו יכול להיות מוסבר על ידי ידיים של ♥3. הם התרגלו כבר להכריז ♥4 בידיים כאלה וכך עשו גם בתחרות זו. אלא שברמה הגבוהה יותר של מוקדמות אליפות הארץ, במרבית הידיים, התוצאה הייתה 1-♥4. 

גם אני התרגלתי, אבל לדבר אחר: להכריז ♥3 בידיים של ♥3. תוצאה טובה בהרבה מהתוצאה שהשיג אותו זוג בידיים אלה.