כל הפרטים הנכונים בסיפור הזה הם פרטים הנוגעים בי, הם שזורים בסיפור פרי דימיוני הפרוע, שכל הפרטים בו אינם נכונים. אין כל קשר בין הסיפור ובין מקרה או שחקן כלשהו שאתם מכירים.
בשנת 2018 הועמד נדב (שם בדוי לחלוטין) בפני ועדת המשמעת של התאגדות הברידג' הישראלית. הוא הורשע במרמה חמורה והורחק לשנתיים מכל תחרויות הברידג'.
נדב היה אז בן 12. הוא סומן כשחקן עתיד בנבחרת ישראל הצעירה עד גיל 15.
כעבור שנה
נדב והוריו מגיעים למשרדי ההתאגדות לברידג'. ההורים מבקשים חנינה בטענה שמדובר בילד שטעה פעם אחת.
הילד ממרר בבכי ואומר שברידג' הוא מרכז עולמו ונשבע בכל היקר לו שהוא לא ירמה יותר בתחרויות ברידג'.
הוחלט לתת לו חנינה בתנאי שבשנה הראשונה ישחק רק עם מנטור שההתאגדות לברידג' תבחר עבורו.
מנטור
כעבור מספר ימים מתקשרים אלי מההתאגדות לברידג' ומציעים לי להיות מנטור של נדב.
אני נוטה לקבל את ההצעה. כבר הייתי מנטור טכנולוגי של כמה ארגונים. כבר הייתי מנטור כלכלי של כמה משפחות ויחידים. כבר הייתי מנטור מתנדב של עולה מאתיופיה במסגרת ארגון עולים ביחד. מדוע שלא אוכל להיות מנטור בברידג' של נער בן 13 שאני משחק ברידג' יותר טוב ממנו (אין לי אשליות. תוך שנתיים שלוש הוא יהיה שחקן טוב ממני)?
התחלנו לשחק ביחד בתחרויות מקומיות במועדון.
האם אני מנטור של נדב?
כמובן שלא.
אולי מבחינת ההורים שלו ומבחינת ההתאגדות לברידג' אני מנטור שלו מבחינתו אני מישהו שנכפה עליו.
אולי מבחינת ההורים שלו ומבחינת ההתאגדות לברידג' אני מנטור שלו מבחינתו אני מישהו שנכפה עליו.
נדרשו שלוש ידיים בשביל להפוך אותי למנטור שלו.
בראשונה הכרזתי הכרזה מבריקה.
בשנייה הייתי היחיד שביצע חוזה תוך שימוש בטכניקה של Squeeze.
בשלישית שיחקנו מצוין בהגנה. את היד השלישית שלחתי לפרסום בירחון הישראלי לברידג'.
להתווכח עם שופטים
באחת התחרויות המקומיות במועדון היה ויכוח בין נדב ליריבים. נדב התווכח עם היריבים והשופט שהגיע.
אמרתי לשופט לרשום את התוצאה שהיריבים ביקשו לקבל.
אחרי חודש וחצי זה קרה שוב. שוב אמרתי לשופט לרשום את התוצאה שביקשו היריבים.
חודש מאוחר יותר זה קרה שוב ואתם כבר יודעים מה אמרתי לשופט.
אחרי הפעם השלישית ביקשתי מנדב לבוא בפעם הבאה יותר מוקדם משום שאני רוצה לשוחח איתו.
השיחה
האם אתה זוכר את היד (התייחסתי ליד נשוא הויכוח הראשון עם שופט תחרות)? כן הוא זכר.
האם אתה זוכר באיזה מקום סיימנו בתחרות? נדב לא זכר.
"אני רשמתי את המקום. סיימנו במקום השני".
האם אתה זוכר באיזה מקום סיימנו בתחרות? נדב לא זכר.
"אני רשמתי את המקום. סיימנו במקום השני".
האם אתה זוכר את היד (התייחסתי ליד נשוא הויכוח השני עם שופט תחרות)? כן הוא זכר.
גם הפעם נדב לא זכר באיזה מקום סיימנו בתחרות. עדכנתי אותו שסיימנו במקום הראשון.
לא היה צריך לשאול אותו לגבי המקרה השלישי. הוא זכר את היד וזכר שסיימנו במקום הראשון.
גיליתי לו שבכל שלושת המקרים הוא צדק ובכוונה אמרתי לשופט שירשום תוצאה לטובת היריבים.
"עשיתי את זה משום שרציתי ללמד אותך משהו" הוספתי.
מה רציתי ללמד?
"רציתי ללמד אותך שאתה יכול להגיע להישגים הכי טובים ברמות הכי גבוהות בלי עזרה משופטים".
"כל מה שאתה צריך זה את הכישרון שיש לך, שותף מתאים ונכונות להתאמץ וללמוד".
"אל תנסה להרוויח באמצעות ויכוחים עם שופטים. במקרים שבהם אתה חושב שאתה צודק - תערער על החלטת השופט וחכה לדיון אחרי התחרות. במקרים האחרים תוותר. תעבור ליד הבאה ותחסוך את האנרגיה והאמוציות הכרוכים בויכוח".
כעבור שבע שנים
הנבחרת הצעירה של ישראל זוכה באליפות העולם. נדב, הכוכב של הנבחרת מרואיין.
הוא מזכיר אותי. הדבר היחיד שהוא הזכיר זה הסיפור שקראתם על שלוש הידיים שהתווכח עם שופטים והשיחה שאחריהם.
הוא מזכיר אותי. הדבר היחיד שהוא הזכיר זה הסיפור שקראתם על שלוש הידיים שהתווכח עם שופטים והשיחה שאחריהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה