שתי גישות להכרזה בברידג': מדעית ומסורתית

 

אני כותב ערך בויקיפדיה העברית על Gabriel Chagas (נולד ב-1944).

Chagas הוא גדול שחקני ברזיל בכל השנים, אולי אפילו גדול שחקני דרום אמריקה בכל הזמנים.   

במהלך איסוף חומר ראיתי שהוא זכה במקום שני בתחרות Traditionalists vs. Scientists בשנת 1990. 

המושגים הללו עניינו אותי. 

נתקלתי במאמר של Allan Truscott משנת 1968 שהסביר לי במה מדובר. 

כותרת המאמר והקישור:  BRIDGE; SCIENTISTS VS. TRADITIONALISTS: A BATTLE OF BIDDING GOEs on 

המאמר מתאר שתי גישות להכרזה בברידג' אתאר כל אחת מהן בפסקה נפרדת.

הגישה המדעית

בגישה המדעית מנסים להכריז לאט. כמה שיותר מדויק.

היתרונות:

1. אם שיטת ההכרזה טובה מספיק, השותף יודע באופן מדויק, ככל שניתן, על מבנה היד שלי ועל הכוח שלי.

2. אפשר להגיע בהסתברות גבוהה יותר לחוזים נכונים.

החיסרון:

1. גם המגנים יודעים הרבה על מבנה וחוזק הידיים של הכרוז והדומם.

הגישה המסורתית

בגישה המסורתית מכריזים יותר אינטואיטיבי. ההגעה לחוזים היא מהירה. 

אני הייתי משתמש במושג אינטואיטיבית במקום במושג מסורתית. 

היתרון:

1. המגנים אינם יודעים הרבה על המבנה והכוח של הידיים של הכרוז ושל הדומם. קשה להם למצוא את ההגנה המיטבית.

החסרונות:

1. גם השותף יודע פחות על היד שלכם.

2. ההסתברות להגיע לחוזה לא נכון גדולה יותר.

מה הגישה הנכונה?

אין גישה נכונה. זה תלוי בתפיסת העולם של השחקנים ובנסיבות. 

כשמדובר בשחקנים ברמה גבוהה, הם מנסים לבנות את המבנה המשוער של כל ארבע הידיים על פי המידע בהכרזה. 

לקריאה נוספת על הנושא הזה: מעבר לכתף: לקפוץ או לא לקפוץ? 

הערת שוליים

אני קורא את ספרו של חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן לחשוב מהר לחשוב לאט. 

יש קשר בין שני אופני החשיבה שהוא מתאר לבין הסוגייה שהעלתי בפוסט זה.

אם וכאשר אסיים לקרוא את הספר, אכתוב משהו על הקשר הזה.

זה לא בהכרח ייכתב בבלוג זה.