הגנה נגד ♦2 Multi: השיטה האנגלית Dixon

בפוסט: מדוע ♦2 Multi היא קונבנציה לא מוצלחת ובכל זאת מצליחים כשמשחקים אותה?, הבעתי את דעתי הלא-חיובית על קונבנציית ההכרזה ♦2 Multi. ייחסתי את ההצלחה בשימוש בה לכך שבמקרים רבים לא יודעים להתגונן בפניה (שחקנים מהשורה. לא שחקנים ברמה גבוהה).

בפוסט: מי לא יודע להתגונן נגד ♦2 Multi?, הסברתי מודע החלטתי לכתוב על קונבנציה זו.

בפוסט זה אציג את אחת משתי שיטות ההגנה הנפוצות הקרויה: Dixon. שיטת הגנה זו מקובלת באנגליה. בפוסט הבא אציג את השיטה הנפוצה השנייה המקובלת בארה"ב.

הכרזות לאחר פתיחה של ♦2 Multi
להלן ההכרזות האפשריות על פי Dixon. במקומות שזה אפשרי, אשווה מול הכרזה לאחר פתיחה של יריב ב-Weak two בסדרת מייג'ור. אני מקווה שהשוואה כזו תעזור לקוראים להבין את ההיגיון שמאחרי ההכרזה.

Double
מתאר יד מאוזנת של 13-15 נקודות או יד של 19 נקודות או יותר.
בשני המקרים ההכרזה לא מבטיחה עוצר בסדרת מייג'ור.

במקרה של 19 נקודות או יותר ההסתברות לעוצר לפחות באחת מסדרות המייג'ור היא גבוהה.

♥2/♠2
טבעי. 5 קלפים לפחות בסדרת המייג'ור המוכרזת. 12 נקודות או יותר. לא יותר משני קלפים בסדרת המייג'ור האחרת.
לאחר פתיחה ב-Weak two נפעל באופן דומה. נכריז סדרת מייג'ור, ללא קפיצה, עם חמישה קלפים ופתיחה לפחות.

במקרה של ♦2 Multi, אינו יודעים בוודאות מהי סדרת המייג'ור של הפותח ולכן התווספה מגבלה של לא יותר משני קלפים במייג'ור השני. המגבלה נועדה להגדיל את ההסתברות לכך, שאיננו מכריזים בסדרת המייג'ור של הפותח.

2NT
זוכרים את התנאים להכרזת 2NT אחרי פתיחה של Weak two של יריב בסדרת מייג'ור? התנאים הם 16-18 נקודות (יש שעושים את זה עם 15-18 נקודות), יד מאוזנת ולפחות עוצר אחד בסדרת המייג'ור שהוכרזה.

להכרזת 2NT אחרי פתיחת ♦2 Multi נדרשים תנאים דומים: יד מאוזנת עם 16-18 נקודות. היות שסדרת המייג'ור אינה ידועה נדרש עוצר אחד לפחות בכל אחת מסדרות המייג'ור.

♦3/♣3
התנאים הנדרשים דומים לתנאים הנדרשים להכרזת סדרת מייג'ור בגובה 2. נדרשים 5 קלפים לפחות בסדרה ויותר מפתיחה. היות שנמצאים בגובה 3, נדרשות לפחות 14 נקודות.

♥3/♠3
הכרזה טבעית. מבטיחה לרוב שישה קלפים בסדרה. מבטיחה 7 לקיחות לפחות. לא מחייבת למשחק מלא.

אם מתרגמים, באופן לא מדויק, לקיחות לנקודות, אז יד שמבטיחה 7 לקיחות היא יד של 15-17 נקודות.
לאחר הכרזת Weak two, הכרזת סדרת המייג'ור השנייה בגובה 3 מבטיחה 6 קלפים ו-15-17 נקודות.

3NT
מבטיחה עוצר בסדרת מייג'ור. היד מבוססת על מיינור ארוך וסגור (עם כל הנכבדים).  

התנאים להכרזה זהים לתנאים להכרזת 3NT אחרי פתיחה של Weak two. לאחר הכרזת ♦2 Multi יש קושי שלא קיים אחרי הכרזת Weak two: לא הבטחנו עוצר במייג'ור השני. אם לפותח יש כוח ואורך דווקא בסדרה זו...

♦4/♣4
רוב אלה שמשתמשים בשיטת Dixon, אינם מנצלים את ההכרזה הזו. 

מי שכן משתמש בה, משתמש בה כקונבנציית Leaping Michaels.
לאחר פתיחה של Weak two בסדרת מייג'ור הכרזה כו מראה יד חזקה עם לפחות 5-5 במיינור המוכרז בגובה 4 ובמייג'ור שלא הוכרז על ידי היריב.

לאחר ♦2 Multi, המייג'ור לא ידוע לשותפו של "הקופץ". על השותף לברר זאת (בהנחה של הכרזת Pass של שותפו של הפותח):

לאחר ♣4 הכרזת ♦4 היא שאלה על סדרת המייג'ור.

לאחר ♦4 הכרזת ♥4 מבקשת Pass או Correct ל-♠.


♥4/♠4
לשחק. 

4NT

מתאר יד חזקה עם 5-5 בשתי סדרות המיינור.

זוהי בדיוק המשמעות של הכרזת 4NT אחרי פתיחה של Weak two בסדרת מייג'ור.

מי לא יודע להתגונן נגד ♦2 Multi?

בפוסט הקודם: מדוע ♦2 Multi היא קונבנציה לא טובה ומדוע בכל זאת מצליחים כשמשחקים אותה? הבעתי את דעתי, שהקונבנציה הזו אינה קונבנציה טובה. 

הסיבה לכך שבכל זאת אלה שמשחקים אותה מצליחים היא שלא יודעים להתגונן בפניה.

כמובן ששחקנים ברמה גבוהה יודעים להתגונן בפניה. מי שלרוב לא יודע כיצד מתגוננים הם שחקנים מהשורה. גם אני ביחד עם השותפים שלי, לא ידעתי עד היום להתגונן בפני הקונבנציה הזו.

מדוע החלטתי לכתוב עכשו על ♦2 Multi?

הקוראים יודעים כי ביום שישי השתתפתי בתחרות ארצית לזכר משה יפה ז"ל. באחת הידיים פתח יריב ב-♦2 Multi. השותף שלי הכפיל. היות שלא סיכמנו כיצד מתגוננים, ניסיתי להבין את "כוונת המשורר":

האם הכפיל כדי להראות יד חזקה?

האם הכפיל כ-Lead Directing?

האם הכפיל משום שהוא יכול להעניש את אחד המייג'ורים?

מה שלא תהיה הפרשנות, ברור שההסתברות, שהיריב מחזיק ביד חלשה עם שישה קלפים בסדרת מייג'ור עלתה מה-95%, שיוחסו ליד כזו ללא ה-DBL.

יכולתי להתעלם ממצב בו לפותח יד חזקה.

השותף שלי התכוון ל-Lead Directing עם יד עם כוח ואורך ב-♦. אני פירשתי את זה כרצון להעניש את אחת מסדרות המייג'ור. עם יד חלשה ו-T98xxx♠, קלף יחיד ב-♦ ושני קלפים ב-♥, הנחתי שהוא רוצה להעניש ♠. 

אחרי שהיריב שלפני הכריז ♥2, הכרזתי ♠2.

עד סוף המכרז שתקתי. היריבים התחרו על חוזה ב-♥. השותף שלי המשיך עד ♠4. היריב הוביל ב-♥. בדומם מצאתי KJ♠. בפעם הראשונה שקיבלתי את היד עקפתי ל-J♠. אחרי שהיריב שלא פתח, זכה ב-A♠ וה-Q♠ של הפותח נפלה על ה-K♠ בדומם, ביצעתי את החוזה. את החוזה ביצעתי עם הרבה מזל. החלטתי שבפעם הבאה, נתגונן טוב יותר.

הערות שוליים

1. שחקנים ברמה גבוהה לא רק יודעים להתגונן נגד ♦2 Multi. ה-♦2 Multi שלהם הוא אחר: כמעט תמיד הוא אינו כולל יד חזקה עם מיינור ארוך ובלא מעט מקרים אינו כולל אפשרות של יד חזקה בכלל. 

2. שחקנים ברמה גבוהה המשחקים ♦2 Multi, מנצלים את ההכרזות של ♥2 ושל ♠2 על מנת להראות ידיים עם שתי חמישיות. בסדרה המוכרזת יש חמישייה.

3. שימו לב שהיתרון של עמימות בהכרזת ♦2 Multi, אינו קיים ביד הזו. למגנים לא קשה לנחש, על פי הקלפים שהם מחזיקים, את סדרת המייג'ור הארוכה של הפותח. זה קורה בלא מעט מקרים.    

  

מדוע ♦2 Multi היא קונבנציה לא טובה ומדוע בכל זאת מצליחים כשמשחקים אותה?

בפוסט: מדוע אני מלמד רק ♦2 חלש?, טענתי שלהכרזת פתיחה שש ♦2 יש מספר משמעויות גדול יותר מאשר לכל הכרזת פתיחה אחרת. 

אחת המשמעויות היא קונבנציה הנקראת ♦2 Multi. הכרזת מתארת אחד משלושה סוגי ידיים:

הסוג הראשון: ידיים חלשות עם שישה קלפים באחת מסדרות המייג'ור

הסוג השני: ידיים מאוזנות חזקות לרוב עם 20-21 נקודות

הסוג השלישי: ידיים חזקות עם סדרת מיינור ארוכה

בפוסט מדוע אני מלמד רק ♦2 חלש? התייחסתי לכמה מהקונבנציות בהן פותחים ♦2. נתתי הסבר חלקי מדוע לדעתי ♦2 Multi היא  קונבנציה לא מוצלחת.

לאחרונה קראתי מאמר באתר של Chris Ryall, שעזר לי לחדד את התובנות שלי ביחס ל-♦2 Multi.

אלה מכם הקוראים אנגלית ומעוניינים בכך מוזמנים לקרוא את המאמר: Bridge Defending - Multi 2 diamonds.

מדוע בכל זאת משיגים שחקנים שמשחקים את הקונבנציה הזו תוצאות טובות?

היתרון של שימוש בקונבנציה פחות נפוצה הוא בכך, שהיא מפתיעה את היריבים: לא תמיד הם מסכמים ביניהם כיצד להתגונן מפני פתיחה כזו, כשהם לא מסכמים ביניהם כיצד מתגוננים שחקנים מהשורה יתקשו למצוא הגנה אפקטיבית.

ככל שהקונבנציה יותר מורכבת, כך יתקשו המגנים למצוא את ההגנה הנאותה במהלך המשחק.

♦2 Multi היא קונבנציה מורכבת, שזוגות רבים לא יודעים להתגונן נגדה.  

המפתח להגנה נגד ♦2 Multi  

על פי Chris Ryall, בכ-95% מהמקרים בהם שחקן מכריז ♦2 Multi יש לו יד חלשה (עד 10 נקודות) עם שישה קלפים בסדרת מייג'ור.

אפשר להתייחס להכרזה הזו באופן דומה להכרזת Weak two. כמובן שיש הבדל: בהכרזת Weak two אנחנו יודעים האם למכריז יש שישה קלפים ב-♥ או שישה קלפים ב-♠.

אחרי פתיחה של ♦2 Multi איננו יודעים באיזו מסדרות המייג'ור יש לפותח שישייה ובהסתברות נמוכה מאד יש לו יד חזקה. 

המפתח להגנה נגד ♦2 Multi הוא להניח שלפותח יש יד חלשה עם שישה קלפים בסדרת מייג'ור ולהכריז בהתאם.

מה הייתם מכריזים כאשר השחקן שלפניכם פתח Weak two?
עם יד של פתיחה או יותר, ברוב המקרים הייתם מתערבים בהכרזה באמצעות הכרזת סדרה שיש לכם בה חמישה קלפים לפחות, הכרזת סדרה בקפיצה, Takeout Double או באמצעות קונבנציה כגון: Leaping Michaels.

מדוע לא הייתם מכריזים Pass עם יד כזו?
משום שכנראה לא תהיה לכם הזדמנות נוספת להכריז. 

למשל: היריב פתח ♥2. אתם הכרזתם Pass. השותף שלו הכריז ♥3. אם לא הכרזתם אחרי הכרזה בגובה 2 יהיה לכם קשה להכריז אחרי הכרזה בגובה 3. 

אם שותפו של הפותח הכריז ♥4,  כשהוא משתמש ב Law of Total Tricks, ודאי שכבר לא תוכלו להתערב.

מה קורה שאתם מכריזים Pass אחרי ♦2 Multi? 
כמעט בדיוק כמו Pass אחרי Weak Two bid: כמעט תמיד היריב פותח עם יד חלשה עם שישה קלפים בסדרת מייג'ור ובהרבה מקרים כבר לא תוכלו להתערב במכרז.

נקודת המבט שלי
ברוב המקרים ♦2 Multi היא הכרזת הפרעה דומה להכרזת Weak two עם שישייה בסדרת מייג'ור.

אז מדוע לא להכריז פשוט Weak two?
היתרון של ♦2 Multi לעומת Weak two הוא בעמימות שלה: השותף והיריבים לא יודעים מהי סדרת המייג'ור של המכריז ובהסתברות נמוכה יש לו דווקא יד חזקה.

החיסרון הוא שליריבים יש מרחב הכרזה גדול יותר.

ברוב המקרים סיבה עיקרית להצלחה של קונבנציית הכרזה לא טובה כמו ♦2 Multi, היא שבלא מעט מקרים היריבים לא יודעים להתגונן מפניה. 

יש כמה דרכים להתגונן בפני ♦2 Multi. בפוסט הבא אציג שיטת התגוננות הנקראת: Dixon. 

כפל יקר

זה קורה ליריבים ולשותפים כמעט בכל תחרות בה אני משתתף. הם מכפילים חוזה שהם יכולים להפיל. 

תשאלו מה רע בלהכפיל חוזה שמפילים בוודאות? התשובה היא שחסר משהו. הם לא שואלים את השאלה: האם היריבים יכולים לברוח לחוזה טוב יותר? היריבים בורחים ולמי שהכפיל ולשותפו זה עולה ביוקר.

רוצים דוגמאות? קראו את הפוסט: אפשר להפיל אבל לא להכפיל.

אתמול זה קרה שוב בתחרות הארצית לזכר משה יפה. לא הכרתי את משה יפה ז"ל משום שהוא היה פעיל בברידג' הישראלי לפני שאני התחלתי לשחק ברידג'.

אומרים לי שהוא היה יו"ר ההתאגדות הישראלית לברידג' והדמות המובילה במועדון הירושלמי. 

השותף שלי היה ביום גרוע במיוחד. זה קורה לכל אחד. גם לי, כפי שיודעים קוראי הבלוג.

ביד הזו פתחתי ב-♥3 במערב. צפון עברה והשותף שלי הכריז ♥4. דרום החליטה להראות קודם את סדרת המייג'ור הארוכה שלה והכריזה ♠4. לאחר שתי הכרזות Pass, השותף שלי הכפיל. זה הספיק לצפון-דרום להגיע לחוזה של ♦6 ,שאי אפשר לגעת בו (בשולחן שלנו בוצע עם לקיחה עודפת), במקום להיות בחוזה של ♠4 שאי אפשר לבצע אותו. 

הערת שוליים
אני ממש לא אוהב את ההכרזה של דרום. ההכרזה הנכונה היא 4NT אם יש הסכמה שזה מראה שתי סדרות כלשהן (יש לי הסכמה כזו רק עם אחד מהשותפים שלי).

הכרזה אפשרית אחרת היא DBL. במקרה זה איך שלא מבין אותה צפון התוצאה תירשם בצד של צפון-דרום כי בחוזה מוכפל של ♥4  ההגנה תזכה כנראה בחמש לקיחות:

צפון מוביל ב-4♠. דרום זוכה ב-A♠ ומושך את ה-A♣. ממשיך ב-♠
 שצפון חותך. צפון מושך את ה-K♣ וה-A♦.  

אם צפון מחליט לא להשאיר את ה-DBL צפון-דרום ימצאו את ההתאמה ב-♦.  

טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק סופי מסוג Elimination Play

בשני הפוסטים הקודמים עסקתי בשלב הסיום במשחקי ברידג', על פי ספרו של טרנס ריס. 

בפוסט הראשון שכותרתו:טרנס ריס: שלושה שלבים במשחק הברידג', הזכרתי את שלב הפתיחה, שלב אמצע המשחק ושלב הסיום והזכרתי שריס טוען, שקיימות ארבע טכניקות בלבד בשלב הסיום.

בפוסט השני: טכניקות הסיום על פי טרנס ריס: משחק סופי מסוג Throw-In, דן באחת הטכניקות. בפוסט זה אדון בטכניקה שנייה: Elimination.

המאפיינים של משחק סופי מסוג זה הם:

1. ביד של הכרוז ובדומם נשאר קלף בסדרת השליט.

2. למגנים אין קלפים בסדרת השליט.

3. לכרוז או לדומם קלף המאפשר לכרוז לתת למגנים לזכות בלקיחה (exit).

4. חוסר בקלפים באחת הסדרות ביד הכרוז ובדומם.

5. מצב הקלפים שנותרו הוא כזה, שאם הכרוז ישחק קלף מהסדרה הארוכה שבידו יפסיד שתי לקיחות בסדרה.

דוגמה
לצערי, לא מצאתי דוגמה לשימוש בטכניקה זו בפוסטים בבלוג שלי (אם מישהו ימצא אודה לו אם יסב את תשומת ליבי) ולכן בניתי דוגמה.

ביד בדוגמה הכרוז הוא צפון. סדרת השליט היא ♥. הכרוז צריך להוביל קלף מהדומם. מותר לו להפסיד רק שתי לקיחות על מנת לבצע את החוזה.

כשמשתמשים בטכניקת Elimination Play, ביד המופיעה בדוגמה, הכרוז יוצר מצב בו ההגנה צריכה לבחור בין שתי אפשרויות גרועות באותה מידה:

אפשרות 1: לבצע עבור הכרוז עקיפה על קלף גבוה שברשות המגן. לכרוז יש קלף אחד גבוה יותר.

אפשרות 2: לאפשר לכרוז לחתוך ביד אחת ולזרוק מפסיד מהיד השנייה (ruff and discard). 

אתם מוזמנים לבדוק שכל חמשת התנאים, שצוינו בפסקה הקודמת, אכן מתקיימים ביד הזאת. 

הכרוז מבצע exit באמצעות ה-5♠. קל לראות שאם מזרח יזכה באמצעות ה-8♠, הוא ייאלץ לשחק ♦ או לשחק ♣.

אם ישחק ♦ יאפשר לכרוז לזרוק מידו ♣ ולחתוך בדומם. אם ישחק K♣, הכרוז ייתן ל-K♣ לזכות ויזכה בשתי הלקיחות הנותרות. לאחר הזכיה ב-K♣ יכול מזרח לבחור בין חזרה ב-♦ כשהכרוז זורק מידו ♣ וחותך בדומם לבין חזרה ב-♣ לכיוןן ה-AJ♣ בדומם. 

ההגנה הטובה יותר היא זכיה במערב באמצעות ה-9♠. והמשך ב-♣. הכרוז יאפשר ל-Q♣ של מזרח לזכות. זאת תהיה הלקיחה האחרונה של ההגנה. שוב יצטרך מזרח לבחור בין חזרה ב-♦ כשהכרוז זורק מידו ♣ וחותך בדומם לבין חזרה ב-♣ לכיוןן ה-AJ♣ בדומם.

מה היה קורה אילו? - חידושים בסימולטנית ארצית

אי אפשר להתפאר בתוצאה הגרועה שלי ושל שותפתי בסימולטנית הארצית, שהתקיימה אתמול. בכל זאת ביד אחת שיחקתי טוב והצלחתי לבצע חוזה של ♠4. הייתי כנראה היחיד בארץ שביצע את החוזה. רוב ה-Field היה בחוזה הנכון של ♠2, שחלק ביצעו וחלק נכשלו בביצוע.

כמובן שללא ההובלה הגרועה של היריב, גם שחקן ברמה של גאייר הלגמו לא היה מבצע חוזה של ♠4. 

אבל גם לאחר ההובלה הגרועה, צריך לשחק טוב במיוחד על מנת לא להיכשל בביצוע החוזה.

החידושים בסימולטנית הארצית

יש שלושה חידושים בסימולטנית הארצית הזו:

חידוש ראשון: רם סופר יהיה הכותב הקבוע של ניתוחי הידיים.
עד עכשיו בכל תחרות היה כותב אחר. 

אין ספק שרם הוא אחד מטובי הכותבים בארץ. צריך לחכות ולראות האם החידוש הזה משפיע לטובה.

חידוש שני: בכל חוברת ניתוחים יהיה פרשן אורח, שינתח יד אחת.

אני אוהב את השינוי הזה. לניתוח של הפרשן האורח בחוברת זו, רב האמן הבינלאומי רני שניידר, אתייחס בהמשך הפוסט. הניתוח של רני שניידר הוא ברמה גבוהה ולא מתאים לחלק גדול ממשתתפי התחרות הסימולטנית.

עדיף ככה מאשר מה שהיה קודם. כשבין הידיים, שחלקן מנותחות ברמה המתאימה גם לשחקנים בינוניים ומטה, מסתתרת יד שהניתוח מיועד רק ל-100 השחקנים הראשונים בארץ, אבל אף אחד לא מציין שזהו המצב.

בחוברת ידיים של סימוטנית, לפני כמה שנים, ראיתי ניתוח של שחקן מעולה, שהסביר כיצד מבצעים חוזה של ♠4. הפרשן הנכבד הסביר, שבפעם הראשונה צריך לחתוך ב-K♠. חשדתי בו שהפרשנות נעשתה בידיים פתוחות. לא במקרה חשדתי בו: אני ישבתי אחרי היד, שבה היו חמישה קלפים בסדרת השליט כולל ה-K♠. החזקתי: AJ32♠. בדומם היו Q9♠. הכפלתי חוזה של ♠3 ושותפי ואני הפלנו אותו פעמיים.

גם אם חשדתי בכשרים, אני מבטיח לכם שאין שחקן, שאינו מדורג בין חמישים הראשונים בארץ, שהיה מבצע את החוזה.

חידוש שלישי: החוברת נשלחת למשתתפים באמצעות דוא"ל

גם את החידוש הזה אני אוהב ומודה למי שיזם אותו בשם התלמידים שלי בבית ספר "שחקים". עד עכשיו חילקתי להם את החוברת שקיבלתי ולפעמים חוברת נוספת. הביקוש עלה על ההיצע, כך שרוב התלמידים לא קיבלו את החוברת. עכשיו אפשר לשלוח לכולם את הדוא"ל, הכולל את החוברת. 

מה היה קורה אילו הכרזתי כפי שממליץ הפרשן האורח?

זו יד 39 שלא שיחקתי בתחרות ורני שניידר ניתח.

הניתוח משתמש גם בטכניקת הכרזה של שבירת טרנספר. אהבתי במיוחד את ההכרזה ♣4, שהיא שבירת טרנספר יצירתית.  
עבור מרבית השחקנים הכרזה כזו חורגת משיטת ההכרזה שלהם והם לא יבינו אותה.

אז מה עושים כשלא מבינים את ההכרזה של השותף? מנסים לחשוב בהיגיון. לאחר ניתוח הגיוני, לא יכולה להיות משמעות אחרת להכרזה הזו, למעט הפרשנות שרני מציג (קרוב לוודאי שבצירוף קלף רביעי ב-♠, מה שאין ביד הזו).

עד לא מזמן שיחקתי בתחרויות עם ארבעה שותפים קבועים (שותפה אחת ושלושה שותפים). עם שניים מהם אני כבר כמעט לא משחק (אני פתוח לבחינת שותפויות חדשות). תהיתי מה היה קורה לו הייתי מכריז את ההכרזה של ♣4 שרני שניידר מציע. 
ההכרזה חורגת משיטת המשחק שלי עם כל השותפים שלי.

השותפים שלי כנראה לא היו מבינים אותה. 
הבן שלי ניר (שהוא אחד משני השותפים שאני ממעט לשחק איתם, משום שהוא מפתח שותפות עם מישהו בגילו. יש להם פוטנציאל להגיע תוך שנה או שנתיים לנבחרת הצעירה של ישראל) היה כנראה חושב ומגיע למשמעות שלה. היינו כנראה מגיעים לסלאם.

עם השותף השני שאני ממעט לשחק זה היה כנראה נגמר אחרת. משהו בסגנון של: היד שגמרה לנו את אליפות הארץ לסניורים.

  

השותפה של קירקגור

סרן קירקגור. מקור התמונה: ויקיפדיה

כבר עסקתי מעט בשותפות בברידג'. בעיקר עסקתי בשותפות בין שחקנים עם פערי רמה גדולים. פוסטים לדוגמה:

השלם קטן מסכום חלקיו: שותפות בין שחקנים עם פערי רמה גדולים.

שותפות בין שחקנים עם פערי רמה גדולים: הטוב, הרע והמכוער.

שותפות עם פערי רמות: תובנות טכניות.

בפוסט: לשחק עם תלמידים ובפוסט: מדוע אני כותב על 46% בתחרות ארצית? עסקתי בשותפות בין מורה לתלמיד. 

באופן עקיף וחלקי נגעתי גם בשותפות בין אישה וגבר בפוסט: חלומות של סניורים - חלק 2: באיזו אליפות זה פחות בלתי אפשרי?

הפעם אעסוק בשותפות בין שחקן מבוגר לשחקן צעיר.

סרן קירקגור

קירקגור (1813-1855) היה פילוסוף דני אקסיסטנציאליסט. אל תחששו, איני הולך להסביר את משנתו הפילוסופית הסבוכה בפוסט העוסק בברידג'.

אתייחס רק לרעיון פרובוקטיבי שהעלה. קירקגור הציע שלכל גבר או אישה יהיו שתי מערכות נישואים. גבר צעיר יתחתן עם אישה מבוגרת וילמד מניסיונה על מערכת יחסית זוגית.

בגיל מבוגר הוא יתחתן שוב עם גברת צעירה. הפעם הוא יהיה זה שילמד אותה.

כפי שאתם וודאי יודעים, יש דימיון מסוים בין זוגיות בחיים לבין זוגיות בברידג'. בזוגיות טובה יש אמון בשותף, כבוד הדדי, התחשבות ויכולת להתמודד ביחד עם מצבים קשים.

בזוגיות רעה המצב הפוך.

שותפות בין שני צעירים

לכאורה זה המצב האידיאלי. יש להם "ראש" דומה. הם יכולים להתמודד בתחרויות המיועדות לצעירים והם יכולים להיות בעלי עניין משותף בנושאים אחרים. 

ניהול הזמן שלהם עשוי להתאים, למשל: אם שניהם תלמידי בית ספר ויש להם חופשות.

יש גם חסרונות. שניהם פחות מנוסים משחקנים אחרים ובהרבה מקרים חסר להם ידע. אין מדובר רק בידע במשחק הברידג' עצמו. מדובר גם בידע על הדברים שמסביב:

1. הכרת חוקי השיפוט

2. ניחוש מושכל של האופן בו פועלים שחקנים אחרים

3. כיצד להגיב להתנהגות חריגה של יריבים?

4. כיצד לקרוא את הרמזים שבהתנהגות שחקן יריב?

5. מתי לא להזדרז ולעשות Claim?  

6. אילו ספרי ברידג' מומלץ לקרוא.

הרשימה לעיל ודאי אינה רשימה ממצה. קוראים יכולים לחשוב על היבטים נוספים בהם יש משמעות לניסיון.

שותפות בין שחקן מבוגר ושחקן צעיר זוטר ממנו

כמו אצל קירקגור, ניסיון של שותף/פה מעשיר את הצעיר הלא מנוסה. שותפות כזו עשויה להעשיר ולקדם את הצעיר הן בידע בברידג' והן בהבנת ברידג'. היא גם עשויה לעזור לו לתקן שגיאות יסודיות ולהבין כיצד להגיב במצבים יוצאי דופן. היא גם עשויה במקרה הצורך לתרום לו ערכית וללמד אותו כיצד להתנהג וכיצד לקבל כישלונות ביד בודדת או בתחרות.

המבוגר הבכיר יותר הוא מנטור, המסייע לצעיר להתפתח.

אינני מדבר באופן תאורטי בלבד. כשהבן שלי ניר היה נער צעיר ושחקן ברידג' לא מנוסה, התנדב שחקן בכיר לשחק איתו בתחרויות. זה לא דומה בכלל למצב בו אני שיחקתי עם הבן שלי.

אני התחלתי לשחק ביחד עם הבן שלי ולכן לא הבאתי יותר ידע ויותר ניסיון ממה שהיה לו. 

חיים טמס (רב אמן כסף), שיחק כבר כמה עשרות שנים לפני כן וזכה להישגים מכובדים. לחיים ידע תאורטי עשיר, שנרכש גם במשחק אבל גם בקריאת הרבה ספרי ברידג'.

כשניר שיחק איתו הוא למד הרבה על ברידג' ועל מה שמסביב לברידג'. גם אני למדתי באופן עקיף, משום שקראתי חומר שחיים שלח לו, שמעתי מניר מה למד ממנו ואימצנו כמה קונבנציות שהוא משחק ושחקנים ברמה פחות גבוהה, אינם משחקים.

ניר לא היה הצעיר היחיד שחיים התנדב לשחק איתו ללא תשלום. גם כמה צעירים ירושלמים אחרים למדו ממנו לא מעט.

המודל הנכון: קירקגור רק באופן חלקי

לא הייתי ממליץ לשחקנים צעירים לשחק רק עם שחקן מבוגר מהם לאורך זמן. זה שונה מהזוגיות המתמשכת, עליה ממליץ קירקגור לבחור צעיר ואישה מבוגרת. 

חשוב שישחקו עם שותפים בני גילם במסגרות המתאימות לצעירים.

תקופה קצרה של משחק עם שחקן בכיר מהם ומנוסה מהם בהחלט תקדם אותם. 

זה לא עומד בסתירה למשחק עם פרטנר בן גילם. לפעמים אפשר לשחק בחלק מהתחרויות עם מנטור מבוגר ובאחרות עם שותף בן גילם.